A
Anonymous
Guest
יש לחקור הניח כלי של חבירו בראש הגג ונפל הכלי ברוח מצויה ונשבר, מאיזה טעם יתחייב המניח?
והנה למ"ד אשו משום חיציו וכל העושה בצירוף הרוח, חשיב חציו א"כ גם כן הכא נחשב שזרק הכלי מהגג לקרקע,
אבל למ"ד אשו משום ממונו מטעם מה יתחייב הכא ובמה הוא דומה להבערת אש?
ולכאורה יש לומר דהוי כמקרב הדבר לאש, וכמו שכתבו התוס' בב"ק דף נו. דאם מניח דבר במקום שהאש תבוא אליו ברוח מצויה חייב מטעם אש, וואמנם לא מפורש בתוס' איך הדין אם מניח דבר שהרוח מצויה תוליך הדבר לאש אם גם כן חשיב אש, אבל לכאורה מסברא נראה דיש לדמותם אהדדי, [ואין לומר דדווקא אם האש הולכת ושורפת הוי אש אבל אם הדבר הניזק בא לאש הוי בגדר בור שהרי אינו הולך ומזיק, דהרי בכמה מקומות מבואר בראשונים דאם שור דוחף לאש חייב בעל האש משום אש ולא משום בור].
ואם כן אפשר לומר דאף המניח כלי בראש הגג ורוח מצויה תפילנו חשיב מקרב הדבר אצל האש,
אלא דנראה דכל זה דווקא אם הרוח מוליכה לאש [שעכ"פ אש זהו דבר שהולך ומזיק] אבל הקרקע שעל ידי נשבר הכלי מסתבר דלא חשיב אש וא"כ אין לדון הנחת כלי בראש הגג כמקרב הדבר לאש, וא"כ מאיזה טעם יתחייב?
והנה למ"ד אשו משום חיציו וכל העושה בצירוף הרוח, חשיב חציו א"כ גם כן הכא נחשב שזרק הכלי מהגג לקרקע,
אבל למ"ד אשו משום ממונו מטעם מה יתחייב הכא ובמה הוא דומה להבערת אש?
ולכאורה יש לומר דהוי כמקרב הדבר לאש, וכמו שכתבו התוס' בב"ק דף נו. דאם מניח דבר במקום שהאש תבוא אליו ברוח מצויה חייב מטעם אש, וואמנם לא מפורש בתוס' איך הדין אם מניח דבר שהרוח מצויה תוליך הדבר לאש אם גם כן חשיב אש, אבל לכאורה מסברא נראה דיש לדמותם אהדדי, [ואין לומר דדווקא אם האש הולכת ושורפת הוי אש אבל אם הדבר הניזק בא לאש הוי בגדר בור שהרי אינו הולך ומזיק, דהרי בכמה מקומות מבואר בראשונים דאם שור דוחף לאש חייב בעל האש משום אש ולא משום בור].
ואם כן אפשר לומר דאף המניח כלי בראש הגג ורוח מצויה תפילנו חשיב מקרב הדבר אצל האש,
אלא דנראה דכל זה דווקא אם הרוח מוליכה לאש [שעכ"פ אש זהו דבר שהולך ומזיק] אבל הקרקע שעל ידי נשבר הכלי מסתבר דלא חשיב אש וא"כ אין לדון הנחת כלי בראש הגג כמקרב הדבר לאש, וא"כ מאיזה טעם יתחייב?