חידות וחידודים תורניים - האשכול המרכזי (לש"ס ומקרא ישנן אשכולות ייעודיים, נא להקפיד על החלוקה)

האחד בא לגור

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
אחד התלמידים אמר:
זו שיטה מחודשת.
בספר החינוך כתב להדיא דהמצוה היא על בני עשרים ומעלה, וכן עולה גם מדברי רש"י בפירוש החומש (שמות ל טו). (ובמוסגר: כן הוא גם פשוטו של מקרא, שמצות נתינת השקלים הוא על 'כל העובר על הפקודים מבן עשרים שנה ומעלה'.)

מדברי רש"י אין הכרח שפטורים ממצוה זו, שהרי גם הרמב"ם כתב מקור מצווה זו מהמקרא הזה ,(ודלא כהרמב"ן )אף שדעתו שגדול מתחייב מיד.
אלא שהדברים נכונים לכאורה בדעת רש"י,(במדבר א ג) לגבי חובת היציאה למלחמת מצווה גופא, ועיין עוד מנ"ח מצווה תרכו בסוף, (ושמא חייבים בתיקון הדרכים ובהספקת מים ומזון וצ"ע).
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
הרמב"ם בהלכות שקלים מביא את הפסוק 'העשיר לא ירבה', כמו הרמב"ן.
בספר המצוות מביא את הפסוק 'כל העובר על הפקדים מבן עשרים שנה ומעלה יתן תרומת יי', כמו רש"י, ובעל החינוך נמשך אחרי דבריו בספר המצוות.
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
הרמב"ם בהלכות שקלים מביא את הפסוק 'העשיר לא ירבה', כמו הרמב"ן.
בספר המצוות מביא את הפסוק 'כל העובר על הפקדים מבן עשרים שנה ומעלה יתן תרומת יי',
מה פתאום ?
למה לעשות סתירה ברמב"ם?
הרמב"ם ב"יד החזקה " הביא את הפסוק"העשיר לא ירבה" רק למקור לכך, שעני חייב אף למכור כסותו, מה שלא מצינו בשאר מצוות, והיינו מסיפא דקרא "והדל לא ימעיט" כמו שמבואר להדיא למעיין בדבריו, אבל עיקר החיוב הוא "מכל העובר על הפקודים " וכמו שכתב בספר המצוות .
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
ולא הביא מקור מן התורה לעצם המצוה. אתמהה.
מצאנו בהרבה מקומות ב"יד החזקה " שכתב המצווה בלי להזכיר מקורה
אבל אם אתה רוצה הוכחה נוספת הא לך :
הרמב"ם בפיה"מ בריש שקלים כתב שמקור המצווה מ"זה יתנו כל העובר על הפקודים "
כשזה לא מפריע לו לכתוב במ"ג שמשהביא שתי שערות חייב, ואף ממשכנים עליו (ודלא כירושלמי).
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
א. מריה דאברהם! לשם מה לעקש את הישרה - פשטות דברי הרמב"ם ביד החזקה?
ב. באמת יש לתמוה: כיצד הלימוד מפסוק 'זה יתנו' איננו מונע מלחייב בן פחות מעשרים?
ג. על כל פנים, ברי כי דברי החינוך נאמרו על יסוד ההבנה האמורה בספר המצוות.
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
א. מריה דאברהם! לשם מה לעקש את הישרה - פשטות דברי הרמב"ם ביד החזקה?
ב. באמת יש לתמוה: כיצד הלימוד מפסוק 'זה יתנו' איננו מונע מלחייב בן פחות מעשרים?
ג. על כל פנים, ברי כי דברי החינוך נאמרו על יסוד ההבנה האמורה בספר המצוות.
א. דרך איש ישר בעיניו ,
כיון שמצאנו, שהרמב"ם כתב מפורש בשני מקומות ש"כל העובר על הפקודים" הוא מקור המצווה, הרי היושר מחייב שלא יסתור עצמו ,בפרט שכתב את הפסוק של "העשיר לא ירבה" לאחר שכתב את הדין שגם עני חייב, איני רואה בזה צל עקמומיות .
ודרך אגב החינוך עצמו, הביא את מקור הדין שעני חייב למכור כסותו, מ"העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט"
וכן הסמ"ג כתב שמקור המצוווה הוא מ"זה יתנו כל העובר על הפקודים" והביא מקור לחיוב עני למכור כסותו כנ"ל .
וברור שהרמב"ם הנ"ל הוא מקורם.
כלום אתה סבור שאתה יודע לקרוא רמב"ם טוב מהם ?
ב. כנראה שרק במדבר היו חייבים רק מגיל עשרים שהם היו אז עיקר עמ"י, כמבואר בכמה מקומות וכמו שמבן שישים לא נפטר לדורות.
ג. דברי החינוך נאמרו על יסוד הפסוק שהוא מקור המצווה לדעת רוב הראשונים , ואין לו הכרח במאומה בדעת הרמב"ם עצמו .
 

בן של רב

משתמש ותיק
אם הוא מגלה להם שהוא טריפה
וכן אם הוא מוכיח שהוא גוי
או שהוא עתים חלים עתים שוטה
או שהעדים קרוביו
או שהם שונאיו מכבר וכל כעי''ז מפסולי עדות
או שאמא שלו בטוח תמות מהטראומה כמו שרה אמנו
או כל טענה חדשה לזכותו ולא חסר סיבות והרי מספיק ספק אונס או כל ספק אחר כדי לא להרגו!
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
בן של רב אמר:
אם הוא מגלה להם שהוא טריפה
וכן אם הוא מוכיח שהוא גוי
או שהוא עתים חלים עתים שוטה
או שהעדים קרוביו
או שהם שונאיו מכבר וכל כעי''ז מפסולי עדות
או שאמא שלו בטוח תמות מהטראומה כמו שרה אמנו
או כל טענה חדשה לזכותו ולא חסר סיבות והרי מספיק ספק אונס או כל ספק אחר כדי לא להרגו!
תנא היכא קאי??
 

בן של רב

משתמש ותיק
האחד בא לגור אמר:
בן של רב אמר:
אם הוא מגלה להם שהוא טריפה
וכן אם הוא מוכיח שהוא גוי
או שהוא עתים חלים עתים שוטה
או שהעדים קרוביו
או שהם שונאיו מכבר וכל כעי''ז מפסולי עדות
או שאמא שלו בטוח תמות מהטראומה כמו שרה אמנו
או כל טענה חדשה לזכותו ולא חסר סיבות והרי מספיק ספק אונס או כל ספק אחר כדי לא להרגו!
תנא היכא קאי??
כתבתי כתשובה לשאלה איך הנידון לסקילה חוזר פתאום לביתו ע''י
כמה מילים שאומר
והנה לתדהמתי אני גם הגעתי למקום לא צפוי
להבדיל כמובן
 

מבין ענין

משתמש ותיק
נבשר אמר:
קידוש, הבדלה יעויין ביצה ד' ע"ב שרב אסי הבדיל, והקשו שם הרי הוי לו ספק אם קדושה אחת או ב', ואחד מהתי' אחרונים או ראשונים איני זוכר שכיון שהבדלה הוי מדאורייתא, הבדיל מספק, אולי משטמ"ק או חת"ס.

בפשטות גם הנוקטים שהיא דאורייתא, אין ה"ברכה" דאורייתא, אלא כמו הקידוש, שדי שיאמר "שבת היום", באמירה, כך גם ההבדלה. שלא מסתבר שהיא תהיה יותר מהקידוש שהוא בוודאי דאורייתא ואין בו דין ברכה מהתורה.
 

מבין ענין

משתמש ותיק
מבין ענין אמר:
איזה ברכה לדעת מי מהפוסקים נחשבת לדאורייתא, חוץ מברהמ"ז וברכה"ת?

נגלה את התשובה -
דעת הר"י מיגש שברכת שהחיינו במועדים - היא דאורייתא, למעט ר"ה.
וכן כתב בשמו בעל השם משמואל [דברים פרשת כי תבוא] לבאר את דברי רש"י עה"כ "לא עברתי ממצוותיך ולא שכחתי", פירש"י מלברכך על הפרשת מעשרות. ותמוה דהא ברכות דרבנן? והנה כ"ק אאמו"ר זצלה"ה אמר בשם שו"ת ר"י מגא"ש דקאי על ברכת שהחיינו.
 

נבשר

משתמש ותיק
מבין ענין אמר:
נבשר אמר:
קידוש, הבדלה יעויין ביצה ד' ע"ב שרב אסי הבדיל, והקשו שם הרי הוי לו ספק אם קדושה אחת או ב', ואחד מהתי' אחרונים או ראשונים איני זוכר שכיון שהבדלה הוי מדאורייתא, הבדיל מספק, אולי משטמ"ק או חת"ס.

בפשטות גם הנוקטים שהיא דאורייתא, אין ה"ברכה" דאורייתא, אלא כמו הקידוש, שדי שיאמר "שבת היום", באמירה, כך גם ההבדלה. שלא מסתבר שהיא תהיה יותר מהקידוש שהוא בוודאי דאורייתא ואין בו דין ברכה מהתורה.
זה גופא ציינתי מהגמ' שם שרב אסי מבדיל בין יו"ט ראשון לשני, וברש"י "מבדיל ומברך המבדיל בין קודש לחול" וקשה איך ברך מספק, ועוד יכול באתה חוננתנו, ואחד שם מן המפרשים כתב שהוי דאורייתא כמו בברכה"ת. עוד עיין שם בשטמ"ק שכתב שאיסור ברכה לבטלה הוא דרבנן, וספק ברכות של תורה יכול לברך על ספקן, עיי"ש.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
בספר המצוות מביא את הפסוק 'כל העובר על הפקדים מבן עשרים שנה ומעלה יתן תרומת יי', כמו רש"י.
טעות!
גם לדעת רש"י מצות נתינת מחצית השקל לקרבנות צבור של כל שנה ושנה רמוזה בפסוק 'הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל, לָתֵת אֶת תְּרוּמַת יְיָ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם', כלשונו שם:
וְעַל אוֹתָהּ תְּרוּמָה נֶאֱמַר 'לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם', שֶׁהַקָּרְבָּנוֹת לְכַפָּרָה הֵם בָּאִים;
ואעפ"כ אמרנו דמדבריו עולה שאין המצוה מוטלת אלא על בני עשרים ומעלה בלבד, משום שכתב שפסוק זה מכוון אל המנין האמור בתחילת חומש הפקודים, ובמנין לא נמנו אלא מבן עשרים שנה ומעלה.
 

חגי פאהן

משתמש ותיק
היכן מצינו בפוסקים, שאם אדם רוצה לעשות תשובה על מעשה מסוים, צריך למנעו מלעשות תשובה?!
 

נבשר

משתמש ותיק
חגי פאהן אמר:
היכן מצינו בפוסקים, שאם אדם רוצה לעשות תשובה על מעשה מסוים, צריך למנעו מלעשות תשובה?!
גזלנים ומלוי ברבית שאין מקבלים מהם.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
אחד התלמידים אמר:
נבשר אמר:
חגי פאהן אמר:
היכן מצינו בפוסקים, שאם אדם רוצה לעשות תשובה על מעשה מסוים, צריך למנעו מלעשות תשובה?!
גזלנים ומלוי ברבית שאין מקבלים מהם.
אדרבה. כל הטעם שאמרו שאין לקבל מהם, הוא כדי שיחזרו בתשובה.
אין מקבלים מהם את הגזילה בכדי שישובו מכאן ואילך לדרך הישרה ולא יוסיפו לגזול. ודברי נבשר מתקבלים
 

חגי פאהן

משתמש ותיק
מה זאת אומרת, לנגזל אסור לקבל בחזרה את הגזלה? ומה עם "והשיב את הגזלה אשר גזל"?
מ"מ לא לזאת היתה כוונתי.
 

הכהן

משתמש ותיק
הח"ח אומר שהשב צריך לבקש סליחה מהמדובר, וגם אם חברו אינו יודע עדין כלל מזה, צריך לגלות לו מה שעשה נגדו שלא כדין, ולבקש ממנו מחילה על זה, כיון שהוא יודע, שעל ידו נסבב לו דבר זה.
ונחלק עליו הגאון ר' ישראל סלנטר בזה, כיון שבמעשה זה יצער את חברו, וא"כ לדבריו ננעלה בפניו לכאורה דלת התשובה.
 

חגי פאהן

משתמש ותיק
הכהן אמר:
הח"ח אומר שהשב צריך לבקש סליחה מהמדובר, וגם אם חברו אינו יודע עדין כלל מזה, צריך לגלות לו מה שעשה נגדו שלא כדין, ולבקש ממנו מחילה על זה, כיון שהוא יודע, שעל ידו נסבב לו דבר זה.
ונחלק עליו הגאון ר' ישראל סלנטר בזה, כיון שבמעשה זה יצער את חברו, וא"כ לדבריו ננעלה בפניו לכאורה דלת התשובה.
גם זו תשובה יפה.
המכוון הוא עשיית תשובה שלא כוללת בתוכה עבירה.
 

חגי פאהן

משתמש ותיק
חגי פאהן אמר:
הכהן אמר:
הח"ח אומר שהשב צריך לבקש סליחה מהמדובר, וגם אם חברו אינו יודע עדין כלל מזה, צריך לגלות לו מה שעשה נגדו שלא כדין, ולבקש ממנו מחילה על זה, כיון שהוא יודע, שעל ידו נסבב לו דבר זה.
ונחלק עליו הגאון ר' ישראל סלנטר בזה, כיון שבמעשה זה יצער את חברו, וא"כ לדבריו ננעלה בפניו לכאורה דלת התשובה.
גם זו תשובה יפה.
המכוון הוא עשיית תשובה שלא כוללת בתוכה עבירה.
בדרכי משה באו"ח.
 

מבין ענין

משתמש ותיק
חגי פאהן אמר:
הכהן אמר:
הח"ח אומר שהשב צריך לבקש סליחה מהמדובר, וגם אם חברו אינו יודע עדין כלל מזה, צריך לגלות לו מה שעשה נגדו שלא כדין, ולבקש ממנו מחילה על זה, כיון שהוא יודע, שעל ידו נסבב לו דבר זה.
ונחלק עליו הגאון ר' ישראל סלנטר בזה, כיון שבמעשה זה יצער את חברו, וא"כ לדבריו ננעלה בפניו לכאורה דלת התשובה.
גם זו תשובה יפה.
המכוון הוא עשיית תשובה שלא כוללת בתוכה עבירה.

הזקנים בעגלה ערופה?
 
חלק עליון תַחתִית