פרשת ויקהל: שו''ת בשמים ראש, אחד מהראשונים או שקרן?


פותח הנושא
גל גל
הודעות: 185
הצטרף: 14 יוני 2018, 08:40
נתן תודה: 1 פעמים
קיבל תודה: 70 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

פרשת ויקהל: שו''ת בשמים ראש, אחד מהראשונים או שקרן?

שליחה על ידי גל גל » 24 פברואר 2019, 08:27

בס''ד

פרשת ויקהל: שו''ת בשמים ראש, אחד מהראשונים או שקרן?

פתיחה

בפרשת השבוע מסכם את החומרים מהם עשו את המשכן. בין שאר המרכיבים כותבת התורה (לה, ח), שיש לקחת בשמים. מה הכוונה בשמים? בפרשה שעברה פירטה התורה שהבשמים כוללים בשמים ראש, מר דרור, קינמון וקנה בושם. מה הכוונה בשמים ראש? נחלקו בכך הראשונים:

א. רש''י פירש, שהכוונה היא בשמים חשובים, וכך כתב האבן עזרא, שצריך לקחת את ההתחלה (הראש) של כל בושם, כי זה החלק החשוב ביותר. ב. הרשב''ם פירש אחרת. הוא כתב, שהכוונה לסוג של בושם שיוצא מהשרף של העץ. ג. בדעת זקנים מבעלי התוספות פירשו, שראש הכוונה תחילת החשבון, התורה מונה את סוגי הבשמים שהשתמשו לשמן המשחה:

''בשמים ראש. לפי שכתב לעיל בשמים לשמן המשחה פירש כאן הבשמים וסכום חשבונם, וראש הוא חשבון, כמו כי תשא את ראש בני ישראל תרגומו חושבן.''

בעקבות התורה שמזכירה בשמים ראש, נעסוק השבוע בשו''ת בשמים ראש. השו''ת בשמים ראש התגלה בשנת התקנ''ג (1973), וכפי שנראה יש מחלוקת גדולה על אמינותו של הספר, יש שטענו שכתב אותו אחד מגדולי הראשונים רבינו אשר (= הרא''ש), ויש שכתבו שכתב אותו שאול ברלין, שהיה רב בקהילה בגרמניה ובשלב מסויים נטה לתנועת ההשכלה.

שאול ברלין

מי הוא שאול ברלין? שאול ברלין נולד בשנת הת''ק (1740) בפולין, לאביו שהיה רב העיר ברלין. הוא היה תלמיד חכם וקיבל סמיכה לרבנות כבר בגיל עשרים, ואף התמנה לרב קהילה בגיל עשרים ושמונה. לאחר המינוי לרב הוא התקרב לאנשי ההשכלה, תנועה שהתאפיינה גם ברצון לשחרור מהמוסדות הדתיים (לאו דווקא יהודים, בעיקר נוצרים). הוא כתב (אם כי לבסוף לא פרסם) בעילום שם את החוברת 'כתב יושר', שמבקרת בצורה צינית את הרבנים, הקבלה ומנהגי ישראל, וכך הוא כתב:

''האם בעט חלילה במנהגים הטובים והישרים כסיבוב כפרות בערב יום הכיפורים, בהכאת המן בפורים או באכילת ראש כבש וכרוב בראש השנה?! או התיר לאכול אגוזים לפני יום הושענא, או כפר (הס מלהזכיר) בסוד הנענועים בלולב?! לגלג על הדינים שהם פחותים במעללם ותלויים ברומו של עולם, כמו לנעול מנעל של ימין תחילה?! או אולי דבר סרה על הניסים הידועים לכל בני הגולה כמו שעשה הרב לוי, שהוריד באמצעות שם קדוש בירה מן השמים?! או בגולם שעשה ר' נפתלי?!''

בשנת התקנ''ג (1793), הוא הוציא לאור את השו''ת בשמים ראש. לטענתו הספר מקבץ שאלות ותשובות של הרא''ש (רבינו אשר), מכתב יד שהתגלגל לידיו. הוא הוסיף לצד תשובות הרא"ש פירוש משל עצמו, שנקרא "כסא דהרסנא" (בארמית מאכל דגים). על הספר נתנו הסכמה הנודע ביהודה והרב קלישר, מגדולי הדור.

בעקבות כך ששאול ברלין שנחשד כמשכיל פרסם אותו לאור והיו בתוך השו''ת מספר תשובות מוזרות, שנראה ששאול ברלין כתב אותם ולא הרא''ש, קמו על הספר מערערים רבים שטענו שהתשובות מזויפות. נחלקו הפוסקים כיצד להתייחס לאותו השו''ת, יש שקיבלו אותו להלכה בגלל הסברות שבו, ויש שדחו אותו לחלוטין. נפתח במספר תשובות שעוררו את חשד הפוסקים:

1. איסור קטניות בפסח

הגמרא במסכת פסחים (לה ע''א) פוסקת, שרק מאכלים מחמשת מיני דגן מחמיצים, ואילו אורז וקטניות לא מגיעים לידי חימוץ. בעקבות כך פסקו להלכה הרמב''ם (חמץ ומצה ו, א) והרא''ש (ב, יב), שאין בעיה לאכול אורז וקטניות בפסח, וכך הכריע להלכה בעקבותיהם השולחן ערוך (או''ח תנג, א).

אמנם כידוע כפי שנפסק ברמ''א (שם), מנהג האשכנזים שלא לאכול קטניות בפסח. מדוע? נאמרו בכך מספר טעמים: א. תרומת הדשן כתב (סי' קיג), שבגלל שהקטניות דומות לחיטה, שעורה וכדומה, יש חשש שיתערב בתוך הקטניות מינים שכן מחמיצים, ויעברו על איסור אכילת חמץ בפסח. ב. טעם דומה כתב המהרי''ל (מאכלות אסורות בפסח), שבגלל שהתבשיל שעושים מקטניות דומה לתבשיל שעושים מחיטה, יש אנשים שיראו שמכינים תבשיל מקטניות ויחשבו שמותר להכין תבשיל גם מחיטה.

כיצד מחבר השו''ת בשמים ראש התייחס לאיסור לאכול קטניות בפסח? הרי כפי שראינו הרא''ש פסק שמותר לאכול קטניות בפסח. בשו''ת נכתב (סי' שמח), שבכלל מדובר במנהג של קראים, והמחמירים עתידים לתת את הדין על כך שהם מחמירים על הציבור ללא צורך דבר שפוגע בעניים שאין להם מה לאכול בפסח, וכך הוא כותב:

''ומה ששאלת בדבר הקטניות והאורז בפסח, שמקצת רבני אשכנז אוסרים. תשובה: זרות הוא זה, שהדבר מפורש בגמרא להיתר, ואין לנו לחפש טעות וזכות למה שעשו מקצת אנשים, וקרוב הדבר שמהגירושים והבלבולים נשתקע עניין זה, שהגירוש הראשון למונסיין היה גם כן בתוכם עדה של קראים והם לא ידעו שום חילוק בין לחם ללחם... אבל אנו חלילה לאסור דברים המותרים חינם, והמחמירים עתידים לתת את הדין.''

הסיבה שהתשובה עוררה את החשד הפוסקים היא, שמדובר במנהג שאין לו מקור בגמרא (ואדרבה הגמרא מתירה), לכן מסתבר שאדם שמתנגד לרבנים יתקוף אותו. הבית מאיר (או''ח תנג, א) למשל כתב על התשובה הזאת, ''שלא מפי הרא''ש יצאו דברים אלו'' .

2. מאבד עצמו לדעת

הגמרא במסכת בבא קמא (צא ע''ב) לומדת מהפסוק 'אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש'', שאסור לאדם להתאבד. כפי שכתבו הפוסקים במהלך הדורות האיסור להתאבד חמור מאוד, בגלל: ''שאין נפשו של אדם קניינו, אלא קנין הקדוש ברוך הוא (רדב''ז סנהדרין יח, ו)'', לכן אין לאדם זכות לפגוע בעצמו.

בשל החומרא הגדולה של ההתאבדות נכתב בברייתא (אבל רבתי, ב), שלא מתאבלים על אדם שהתאבד, וכך נפסק בשולחן ערוך (יו''ד שמה). אמנם במידה ויש אפשרות לומר שאותו האיש לא איבד את עצמו לדעת, מותר לבני המשפחה להתאבל עליו. למשל, אם מוצאים אדם תלוי על חבל, אז לא מניחים שהוא התאבד מתוך מחשבה, אלא שהוא נהיה חולה נפש באופן זמני, ולכן הוא התאבד.

מה דינו של אדם שמאבד עצמו לדעת מחמת קשיי פרנסה? בשו''ת בשמים ראש (סי' שמה) דן בשאלה זו. לא בלבד שהוא כתב שמותר להתאבל על אדם כזה, אלא שמי שמתאבד בגלל קשיי פרנסה כלל לא עובר על איסור (!). מתי לשיטתו אדם עובר על איסור מאבד עצמו לדעת? רק כאשר אדם מזלזל בעולם שהקב''ה ברא וחושב שאין בו ממש, ובלשונו:

''אשר שאלת באחד חסר לחם שהלך בפני שניים ואמר מאסתי בחיי ואבד עצמו, אם רשאים קרוביו להתאבל. תשובה: עניין המאבד עצמו לדעת הוא המבעט בטובה ושונא את העולם כמקצת הפילוסופים שעושים כן להמרות פי עליון... אבל מי שבצרת נפשו לא יוכל לסבול... אין ספק שאין בזה שום איסור.''

תוספת מעניינת: 'בהיברו בוקס' (hebrewbooks) מובאים הרבה כתבי יד של ספרים מכל הדורות. בכתב היד של השו''ת בשמים ראש התשובה שעוסקת במאבד עצמו לדעת פשוט הושמטה מהספר על ידי העורכים. לעומת זאת בכתב יד שונה שנמצא באוצר החכמה, התשובה דווקא כן מופיעה. דבר זה מעיד על הוויכוח הגדול שהיה סביב הספר והתשובות שיש בו.

תשובה זו עוררה רבים כנגד השו''ת בשמים ראש, וטענו בעקבות כך שהוא מזוייף. פשוט לא הגיוני לומר, שאדם שקשה לו בחיים יוכל להתאבד. ראיה כנגדו הביא החתם סופר (יו''ד ב, שכו), מדברי הגמרא במסכת עבודה זרה (יח ע''א). הגמרא מספרת, שכאשר לקחו הרומאים את ר' חנינא בן תרדיון ושרפו אותו באש, הם שמו לו על הלב ספוגים של מים, כדי שהוא לא ימות מיד, אלא יסבול.

תלמידיו שנכחו במקום השריפה הציעו לו, שיעשה פעולות לזרז את מותו ויסיים את הייסורים. הוא השיב להם: ''מוטב שיטלנה מי שנתנה (= הקב''ה) ואל יחבל הוא בעצמו''. אמר החתם סופר, הרי ר' חנינא בוודאי סבל ייסורים גדולים כאשר הוא נשרף, ולמרות זאת הוא לא הסכים לזרז את מותו, מוכח שגם כאשר אדם סובל ייסורים גדולים אסור לו להתאבד, וכן פסקו להלכה גם הבן איש חי (רב פעלים ג, כט), הרב עובדיה (יבי''א יו''ד ב, כד) ועוד רבים.

נכון שתשובת הבשמים ראש קשה בסברא, אבל נראה שדווקא נראה שמהגמרא בעבודה זרה אין כלל ראיה לחתם סופר, ואדרבה מדובר בראיה כנגדו. ר' חנינא בן תרדיון לא כתב שהקב''ה צריך לקחת את נשמתו של אדם, אלא שמוטב שהקב''ה ייקח את הנשמה, משמע שאין בכך איסור ממש, אלא מידת חסידות בלבד. מה עוד, שקשה לומר שהתלמידים של ר' חנינא בן תרדיון היו כאלה עמי ארצות, שהם לא ידעו שיש איסור להתאבד, אלא רק בגלל שזה לא ממש איסור, הם אמרו לו מה שאמרו (וכך פירש הרב אלישיב (מובא בחישוקי חמד שם)).

3. תפילת מוסף לנשים

עד כה ראינו מקרים, בהם דחו את דברי הבשמים ראש. אמנם יש לא מעט פוסקים שטענו, שגם אם זהותו של מחבר הספר מוטלת בספק, עדיין יש להתייחס לתוכן התשובה, ואם יש בתשובה הגיון, אז ניתן לפסוק אותה להלכה. אחד מהפוסקים המרכזיים והגדולים שנקטו בגישה זו במספר מקומות, הוא רבי עקיבא איגר.

הגמרא במסכת ברכות (כ ע''ב) פוסקת, שנשים חייבות להתפלל בכל יום למרות שמדובר במצוות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות ממנה, מכיוון שמטרת התפילה לעורר רחמי שמיים, וגם נשים צריכות לעורר רחמי שמים. כאשר הגמרא דנה האם נשים חייבות בתפילה, היא דנה בתפילת שחרית ומנחה (ובערבית יש מחלוקת), מה דינה של תפילת מוסף?

התוספות כתבו (כו ע''א ד''ה איבעיא), שתפילת מוסף היא לא משום רחמים, אלא משום 'ונשלמה פרים שפתינו', כלומר מכיוון שבזמן הזה אין בית מקדש להקריב קרבנות, אז כתחליף לקרבן המוסף מתפללים את תפילת מוסף. באיזה כסף היו קונים את קרבנות המוסף? המשנה במסכת שקלים (א, ג) כותבת, שבאמצעות כספי מחצית השקל שהגברים בעם ישראל היו מתנדבים כל שנה לפני חודש ניסן, היו קונים את הקרבנות.

א. בעקבות כך טען בשו''ת בשמים ראש (סי' פט), שבעיקרון נשים פטורות מלהתפלל תפילת מוסף, שהרי אם הטעם שמתפללים תפילת מוסף הוא כתחליף לקרבנות, נשים שלא נותנות מחצית השקל לקנות את קרבן המוסף והן לא חלק מהקרן, אין טעם שהם יתפללו תפילת מוסף במקום הקרבן. רבי עקיבא איגר (מהדו''ק סי' ט) הסכים עם הבשמים רא''ש, וכך הוא כתב:

''לכאורה נראה דנשים פטורות מתפילת מוסף, כיוון דנשים לא היו שוקלות (= לא היו נותנות מחצית השקל) אין להם חלק בקרבנות ציבור, וכן משמע בתשובת בשמים ראש סי' פט, עיין שם.''

ב. גם על דברים אלו הקשו האחרונים. הרב ספקטור (באר יצחק סי' כ) תמה על דבריו. הרי לפי שיטתו, גם כהנים, לווים וגברים מתחת לגיל עשרים פטורים מלהתפלל תפילת מוסף, כי הם פטורים מלתת מחצית השקל, והרי הגמרא במסכת סוכה (נג ע''א) כותבת, שר' יהושע בן חנניה שהיה לוי הלך להתפלל תפילת מוסף.

אם כן, מדוע בכל זאת הם חייבות? הרי הם לא נותנות כסף לקרבנות הציבור. בשו''ת עמודי אור (סי' ז) טען, שמכיוון שהם חלק מעם ישראל, אז גם אם הן לא משלמות ממש על הקרבן, הן עדיין נחשבות חלק ממנו והם צריכות להתפלל מוסף.

זיוף הלמוד הירושלמי

אירוע נוסף גדול של זיוף שאירע, הוא זיוף התלמוד הירושלמי על מסכת קודשים. לאורך שנים הייתה מחלוקת גדולה בין הרבנים, האם קיים סדר קודשים על התלמוד הירושלמי. בשנת תרס''ו (1905) הדפיס אדם בשם שלמה אלגאזי כתב יד של סדר קודשים של הירושלמי, ועליו פירוש שהוא כתב 'חשק שלמה', וכך הוא כותב בהקדמה לספר:
''מי לא ישיש וישמח לקראת הבשורה הנעימה הזאת? היאח! אשר לא ראינו שנות אלף ואת אשר לא פיללנו לראות, חזינו אור! והנה אנכי בעניי כבר ערכתי הקדמה גדולה ודברתי שמה כל אשר ראוי לדבר על הירושלמי סדר קודשים בכלל, וכתב היד הזה בפרט.''

כצפוי הדבר עורר רעש רב, ויש שטענו שהחפץ חיים בעקבות כך התחיל להניח גם תפילין של רבינו תם כי כך מופיע בירושלמי (אם כי נראה שהשמועה מוטעית). למרות הגאונות של המחבר, והעובדה שהוא הצליח לרמות לא מעט רבנים חשובים, כאשר הספר הובא לפני גדולי רבני אירופה הרוגוצ'ובר ור' מאיר שמחה (האור שמח) הם שללו את הכתב, וכתבו שהוא מזוייף ואין להסתמך עליו.

מוזמנים להגיב... מצורף גם כקובץ וורד יותר נוח וברור לקריאה...
אין לך את ההרשאות המתאימות על מנת לצפות בקבצים המצורפים להודעה זאת.


יאיר
משתמש ותיק
הודעות: 872
הצטרף: 28 דצמבר 2015, 20:26
נתן תודה: 166 פעמים
קיבל תודה: 233 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: פרשת ויקהל: שו''ת בשמים ראש, אחד מהראשונים או שקרן?

שליחה על ידי יאיר » 24 פברואר 2019, 09:49

שאול ברלין בן הרב צבי הירש לוין (ת"ק, 1740 – כ"ג בחשוון תקנ"ה, 16 בנובמבר 1794) היה "רב" קהילה בגרמניה ומשכיל בסתר. חיבר כמה כתבי פולמוס במאבק בין המשכילים לרבנים, והוציא לאור את שו"ת "בשמים ראש", לדבריו קובץ שאלות ותשובות שכתב הרא"ש במאה ה-13 ולמעשה ככל הנראה זיוף שחיבר הוא עצמו.


תוכן עניינים
1 בין רבנות למשכילות
2 ספר בשמים ראש
3 משפחתו
4 לקריאה נוספת
5 קישורים חיצוניים
6 הערות שוליים
בין רבנות למשכילות
נולד בשנת 1740 בגלוגאו (בעת הולדתו באוסטריה, וכעבור זמן קצר בפרוסיה; כיום בפולין) למשפחת רבנים מיוחסת, צאצאי החכם צבי. אביו, צבי הירש לוין, היה רב העיר ברלין. כבר מילדותו נחשב לעילוי, ובגיל צעיר שודך לבתו של רב העיר ברסלאו, יצחק יוסף תאומים, שהיה גם עשיר גדול. בגיל 20 קיבל סמיכה לרבנות ובגיל 28 התמנה לרב קהילת פרנקפורט על נהר אודר.

בשלב זה החל כנראה להתקרב בסתר להשקפותיהם של אנשי תנועת ההשכלה, ופיתח השקפה ביקורתית נוקבת על התנהלותם של הרבנים באירופה. ב-1778 כתב הסכמה לביאורו של משה מנדלסון לתורה. ב-1784, בזמן הפולמוס על "דברי שלום ואמת" של נפתלי הרץ וייזל, חיבר בעילום שם להגנתו של וייזל את "כתב יושר"[1] – סאטירה מושחזת וחריפה על החינוך הרבני, הפלפול התלמודי והיהדות הנאיבית הנוהגת במנהגים המבוססים על אמונות טפלות. בין הנושאים שביקר בספר היה המנהג להרעיש בפורים בבית הכנסת בעת איזכור שמו של המן, רעש הנוגד את שאיפתו של ברלין לאווירה מכובדת בבית הכנסת. עקב מעמדו האישי והמשפחתי לא פרסם את "כתב יושר" והוא נותר בכתב יד עד לאחר מותו. באותה שנה שהה תקופה קצרה באיטליה, שם כתב ביקורת על אחד מספריו של החיד"א ובעיקר עסק בכתבי יד של חיבורים יהודיים. במסגרת זו הכין לדפוס את הספר "אור זרוע", אך לא השלים את המלאכה, כנראה משום שגבר בו הצורך לצאת בביקורת מוחשית יותר על העולם הרבני. עם זאת, כלפי חוץ הסתיר את תפיסותיו הביקורתיות והמשיך לנהוג כל חייו באורח החיים הרבני. בזמן לא ידוע התגרש מאשתו ועבר לברלין.

ב-1789 פרסם בשם העט "עובדיה בן ברוך מפולין" את הספר "מצפה יקתאל", שהוא כתב פולמוס חריף נגד הספר "תורת יקותיאל" של רב קהילות אה"ו (אלטונה, המבורג ווניזבק), רפאל זיסקינד הכהן. "תורת יקותיאל" היה חיבור הלכתי שגרתי על הלכות שחיטה, וב"מצפה יקתאל" הצביע ברלין בלשון חריפה ובוטה על שגיאות קשות, העתקות מספרים אחרים והקלות הלכתיות לא לגיטימיות שנמצאו לדעתו בספר. רבני קהילות באירופה מיהרו להחרים את הספר - שנדפס בבית הדפוס של המשכילים, "חינוך נערים" בברלין - ואת מחברו האלמוני. הם ביקשו גם מאביו של שאול ברלין, צבי הירש לוין, להחרים את המחבר, ואולם בשלב זה נתגלה לו שהמחבר הוא בנו, והוא התייצב לצד בנו וקרא לרבנים לבטל את החרם.

ספר בשמים ראש

שו"ת "בשמים ראש", ברלין תקנ"ג 1793
ב-1793, עוד בטרם הסתיים פולמוס "מצפה יקתאל", פרסם ברלין את שו"ת "בשׂמים ראש". לדבריו בהקדמת הספר, הספר הוא קובץ שאלות ותשובות של הרא"ש, שנערכו בידי חכם ספרדי לא-מוכר מדורו של רבי יוסף קארו ושמו רבי יצחק די-מולינא, והתגלגלו לבסוף לידיו. לצד תשובות הרא"ש והגהותיו של די-מולינא הוסיף פירוש משל עצמו בשם "כסא דהרסנא". כסא דהרסנא הוא שם תלמודי של מין מאכל העשוי מדגים, אבל קורא השם רומז לכוונתו ההרסנית, כפי שמוכיחה ההשוואה לשמו של החכם הבדוי Demolino - לשון "הריסה" בלעזים אירופיים שונים[דרוש מקור]. הוא הביע את תקוותו, כי באמצעות פרסום הספר תשכך השנאה שרחשו לו הרבנים ויושב לו מעמדו הרבני הקודם. הרבנים שקיבלו את הספר בחנו אותו בדקדקנות, ועד מהרה הגיעו למסקנה שהספר מזויף.

לצד דברי הלכה עמוקים ומקובלים, נמצאו בו מספר תשובות משונות והקלות מרחיקות לכת, למשל: היתר לנסוע בשבת למי שאין לו כסף ואינו רוצה לבקש צדקה; היתר להתאבל על מי שאיבד עצמו לדעת; היתר לשתות יין נסך בתנאים מסוימים; פטור למצטער מכל המצוות (על פי הפטור של מצטער מהסוכה) והיתר להתגלח בחול המועד. מלבד זאת דן אחד הסימנים באפשרות לשנות את ההלכה כנגד המסורת לפי שיקולים של לוגיקה ופילוסופיה.

הפולמוס נגד הספר הונהג בידי הרבנים מרדכי בנט, רפאל זיסקינד הכהן ויעקב קצנלבוגן. שוב יצא אביו של שאול ברלין להגנתו וקבע כי הספר אותנטי ואינו מזויף, אולם בסופו של דבר נאלץ שאול ברלין לעזוב את ברלין. הוא נסע לאמסטרדם ומשם ללונדון, שבה גר אחיו, ושם מת לאחר כשנה בעוני ובבדידות. בצוואתו ביקש שלא לקרוא בכתבי היד שנשא איתו אלא לשלוח אותם לאביו בברלין, וכן לא להספידו ולקבור אותו בבגדיו.

הספר "בשמים ראש" נותר שנוי במחלוקת עד היום: הוא לא התקבל על הכלל ונותר חשוד בעיני רבים, ומאידך לא נפסל באופן גורף. למרות שהיו רבים שפסלו את כולו בטענת זיוף[2] או שראו את חלק מהתשובות שבו כמזויפות[3] והיו אף שהתנגדו לו בחריפות,[4] עשרות פוסקי הלכה ציטטו ממנו דברים כראיות במשא ומתן הלכתי.[5] והיו מהם שהכשירו אותו מפורשות.[6] אף על פי שהפוסקים מודעים היטב לבעייתיות של הספר, הנטייה המקובלת היא להתייחס לדברים "מצד האמור, ולא מצד מי שאמרם" (כניסוחו של הרב ש"י זוין), כלומר להתייחס לתוכנם בלבד בלי להעניק להם תוקף של דברי הרא"ש; וזאת מתוך הערכה של החריפות והבקיאות המתגלות בחומר ההלכתי שבספר.

אצל ההיסטוריונים וחוקרי הספרות התקבלה בדרך כלל הדעה שהספר הוא זיוף, אם כי יש דעות שונות בשאלה אם בעיקרו הספר מבוסס על חומר קדום ושאול ברלין הכניס בו רק שינויים מעטים, או שהספר כולו זויף על ידיו.


משפחתו
בנו אריה ליב - היה תלמידם של אביו וזקיניו ושל רבי פנחס הורוויץ בעל ההפלאה. כתב הקדמה על ספר אור עיניים בה הביע הערכה רבה לחכמי ישראל על פני חכמי אומות העולם. וכן מביע את צערו ואת סבלו וכותב שמשנת תקנד אין לו אישה. בשלב מסוים הוא המיר את דתו והתנצר, אולם לפני מיתתו התוודה על כל חטאיו.
בתו הענא - הייתה נשואה לאברהם הערץ מיעסניץ[7].
לקריאה נוספת
משה סמט, "ר' שאול ברלין וכתביו", בתוך קריית ספר מג
משה סמט, " 'בשמים ראש' של ר' שאול ברלין - ביבליוגרפיה, היסטוריוגרפיה ואידאולוגיה", בתוך קריית ספר מח
משה פלאי, הריפורמה הדתית של הרב החרדי שאול ברלין: פרק בתולדות מאבקה של ההשכלה העברית בגרמניה לחידוש פני היהדות, תדפיס מתוך: Hebrew Union College Annual (1971) XLII, ניו יורק
שמואל פיינר, מהפכת הנאורות: תנועת ההשכלה היהודית במאה ה-18, ירושלים תשס"ב[דרושה הבהרה]
Talya Fishman, "Forging Jewish Memory: Besamim Rosh and the Invention of Pre-Emancipation Jewish Culture", in E. Carlebach, J. Efron, D. Myers, eds., Jewish History and Jewish Memory: Essays in Honor of Yosef Hayim Yerushalmi, Brandeis University Press, 1998, pp. 70-88
קישורים חיצוניים
"לֶעווין, הירש ב"ר אריה ליב: בנו, ר' שאול לעווין", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ו, עמוד 59, באתר HebrewBooks
מידע על לוין, שאול בן צבי הירש, 1740-1794 בקטלוג "מרחב" של הספרייה הלאומית
דוד הלחמי, ‏רבי שאול ברלינר מפרנקפורט דאודר (בעל „כסא דהרסנא”), ערכו בספר "חכמי ישראל", תל אביב תשי"ח, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד)
שאול ברלין, במהדורת 1901–1906 של ה-Jewish Encyclopedia (באנגלית)
כתביו
מצפה יקתאל, ברלין תקמ"ט, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית
בשמים ראש, ברלין תקנ"ג, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית
מצפה יקתאל, באתר HebrewBooks
בשמים ראש, באתר HebrewBooks
על כתביו
נריה גוטל, יחסו של הראי"ה קוק לספר "בשמים ראש", JSIJ 5‏ (2006) (כולל גם ביבליוגרפיה נוספת)
הערות שוליים
[כתב יושר http://www.hebrewbooks.org/23825] - באתר היברובוקס.
כמו מתנגדיו הראשונים, רבי מרדכי בנט ורבי רפאל זיסקינד, וכן רבי פנחס אליהו הורביץ ביצירתו ספר הברית השלם, חלק א, כתב יושר, מאמר כ, דרך אמונה, מאמר כ, פרק כה.
רבי מרדכי בנט, שו"ת פרשת מרדכי, אורח חיים סימן ה.
ראו דעת רבי אברהם מסוכטושוב, בתוך פסקי תשובה (פיטרקובסקי), בהערה על סימן מה: "וכל איש שיש בו ריח יראת שמים לא יחזיק ספר בשמים ראש ולענה בתוך ביתו ... ולדעתי ראוי לשרפו ביוה"כ שחל להיות בשבת".
מהמפורסמים שבהם הוא רבי עקיבא איגר, שמזכירו בהגהותיו רבות לשולחן ערוך ובתשובותיו.
כמו רבי חיים יוסף דוד אזולאי, בספרו טוב עין, אות ט ואות יח; שם הגדולים, מערכת הבי"ת, אות קכז.
עטרת צבי עמוד 46

סמל אישי של משתמש

מכל מלמדי השכלתי
משתמש ותיק
הודעות: 984
הצטרף: 04 מאי 2018, 17:26
מיקום: בני ברק ישראל
נתן תודה: 176 פעמים
קיבל תודה: 283 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: פרשת ויקהל: שו''ת בשמים ראש, אחד מהראשונים או שקרן?

שליחה על ידי מכל מלמדי השכלתי » 24 פברואר 2019, 13:25

ממליץ לעיין במבוא לשות תורה לשמה הוצאת אהבת שלום.
שם דנו בשאלת זיהוי מחבר התורה לשמה בחדא מחתא עם שאלת זיהוי מחברו של שות בשמים ראש


נדיב לב
משתמש ותיק
הודעות: 1010
הצטרף: 27 אוגוסט 2018, 15:46
נתן תודה: 82 פעמים
קיבל תודה: 189 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: פרשת ויקהל: שו''ת בשמים ראש, אחד מהראשונים או שקרן?

שליחה על ידי נדיב לב » 24 פברואר 2019, 15:39

מכל מלמדי השכלתי כתב:ממליץ לעיין במבוא לשות תורה לשמה הוצאת אהבת שלום.
שם דנו בשאלת זיהוי מחבר התורה לשמה בחדא מחתא עם שאלת זיהוי מחברו של שות בשמים ראש
רצוי להבהיר שהראשון [ב"ר] בחזקת שקרן. השני לעומתו בחזקת קודש קודשים. ולא לכרוך בטעות את האחד עם השני. בפרט למי שלא מונח בענין דיו.

סמל אישי של משתמש

מכל מלמדי השכלתי
משתמש ותיק
הודעות: 984
הצטרף: 04 מאי 2018, 17:26
מיקום: בני ברק ישראל
נתן תודה: 176 פעמים
קיבל תודה: 283 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: פרשת ויקהל: שו''ת בשמים ראש, אחד מהראשונים או שקרן?

שליחה על ידי מכל מלמדי השכלתי » 24 פברואר 2019, 21:32

נדיב לב כתב:
מכל מלמדי השכלתי כתב:ממליץ לעיין במבוא לשות תורה לשמה הוצאת אהבת שלום.
שם דנו בשאלת זיהוי מחבר התורה לשמה בחדא מחתא עם שאלת זיהוי מחברו של שות בשמים ראש
רצוי להבהיר שהראשון [ב"ר] בחזקת שקרן. השני לעומתו בחזקת קודש קודשים. ולא לכרוך בטעות את האחד עם השני. בפרט למי שלא מונח בענין דיו.
כמובן. ובאם היה משמע ממה שכתבתי לא כך אז טוב שהבהרת את הדברים.
ואציג את ההבדלים:

הרב בן איש חי העלים שמו מטעם של ענווה וכתיבה לשם שמים. וכתב שם בדוי של אדם לא מוכר.

מחבר בשמים ראש לא העלים שמו כלל אלא בכדי לפרסם את ספרו בחר לכתוב את חלק מחידושיו בשם הרא"ש.



פותח הנושא
גל גל
הודעות: 185
הצטרף: 14 יוני 2018, 08:40
נתן תודה: 1 פעמים
קיבל תודה: 70 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: פרשת ויקהל: שו''ת בשמים ראש, אחד מהראשונים או שקרן?

שליחה על ידי גל גל » 26 פברואר 2019, 00:45

מעניין למשל למה מי שזייף את הירושלמי חשב שהוא יצליח לעבוד על כולם...


נחפשה דרכינו
משתמש ותיק
הודעות: 363
הצטרף: 19 פברואר 2019, 00:18
נתן תודה: 29 פעמים
קיבל תודה: 49 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: פרשת ויקהל: שו''ת בשמים ראש, אחד מהראשונים או שקרן?

שליחה על ידי נחפשה דרכינו » 26 פברואר 2019, 04:30

גל גל כתב:מעניין למשל למה מי שזייף את הירושלמי חשב שהוא יצליח לעבוד על כולם...
הו באמת הצליח לעבוד במשך זמן מסויים...


פותח הנושא
גל גל
הודעות: 185
הצטרף: 14 יוני 2018, 08:40
נתן תודה: 1 פעמים
קיבל תודה: 70 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: פרשת ויקהל: שו''ת בשמים ראש, אחד מהראשונים או שקרן?

שליחה על ידי גל גל » 27 פברואר 2019, 08:14

נחפשה דרכינו כתב:
גל גל כתב:מעניין למשל למה מי שזייף את הירושלמי חשב שהוא יצליח לעבוד על כולם...
הו באמת הצליח לעבוד במשך זמן מסויים...
נכון, אבל ברור שזה יגיע לרוגצובר זה לא יעבוד...


כרם
משתמש ותיק
הודעות: 272
הצטרף: 13 ספטמבר 2017, 15:52
נתן תודה: 23 פעמים
קיבל תודה: 89 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: פרשת ויקהל: שו''ת בשמים ראש, אחד מהראשונים או שקרן?

שליחה על ידי כרם » 27 פברואר 2019, 14:53

היה כבר על זה:

viewtopic.php?f=47&t=2347


אלישיב בן דאואל
הודעות: 48
הצטרף: 20 יוני 2018, 16:32
נתן תודה: 2 פעמים
קיבל תודה: 1 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: פרשת ויקהל: שו''ת בשמים ראש, אחד מהראשונים או שקרן?

שליחה על ידי אלישיב בן דאואל » 06 מרץ 2019, 16:37

גל גל כתב:
27 פברואר 2019, 08:14
נחפשה דרכינו כתב:
גל גל כתב:מעניין למשל למה מי שזייף את הירושלמי חשב שהוא יצליח לעבוד על כולם...
הו באמת הצליח לעבוד במשך זמן מסויים...
נכון, אבל ברור שזה יגיע לרוגצובר זה לא יעבוד...
...והכבוד מוציאים את האדם מן העולם...


גבריאל פולארד
משתמש ותיק
הודעות: 324
הצטרף: 11 ספטמבר 2017, 20:00
נתן תודה: 573 פעמים
קיבל תודה: 187 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: פרשת ויקהל: שו''ת בשמים ראש, אחד מהראשונים או שקרן?

שליחה על ידי גבריאל פולארד » 06 מרץ 2019, 20:15

גל גל כתב:
24 פברואר 2019, 08:27
ויש שטענו שהחפץ חיים בעקבות כך התחיל להניח גם תפילין של רבינו תם כי כך מופיע בירושלמי (אם כי נראה שהשמועה מוטעית).
בהקדמת תיקו"ז ט. כתוב "תְּפִלִּין דְּרֵישֵׁיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְאִיהוּ ו', אִיהִי ה' עִלָּאָה, אִימָּא עִלָּאָה, עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת, עֲלָהּ אִתְּמַר פְּאֵרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ (יחזקאל כד יז), אֵלּוּ תְּפִלִּין שֶׁבָּרֹאשׁ, וְהַאי אִיהוּ רָזָא הֲוַיָּ''ה, דְאִתְּמַר בֵּיהּ הִנֵּה יַד יהו''ה הוֹיָ''ה וכו' (שמות ט ג), וּבְגִין דָּא אוּקְמוּהָ מָארֵי דְתַלְמוּדָא יְרוּשַׁלְמִי, הֲוַיּוֹת בְּאֶמְצַע".
וא"כ מבואר בתיקו"ז שבירושלמי מבואר כתפלין דר''ת, וא"כ גם אם השמועה על הח"ח נכונה אין לזה שום קשר לאותו זייפן, אלא עדות הזוה"ק שכך דעת הירושלמי.

ובאופן כללי- יישר כח על המאמר הנפלא, כהרגלך.

שלח תגובה הנושא הקודםהנושא הבא
  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים | 4 אורחים