האם זה הגיוני שתומך תורה נוטל שכר כנגד כל אחד מהלומדים כפשוטו?

הקדמה: השבת יצא לי לפגוש את... שהנני מכירו שנים רבות ומעולם לא ציפיתי ממנו להיות גדול הדור וכדו'... אבל הוא איש אמת ומעולם לא שיקר לי.
והנה הוא מעדכן אותי שכבר כמה שנים שהוא מנהל את קרן ההסעות (תחת מ. קרליץ) בהוראת הגראי"ל ומתחילה אמר לו מרן לא לקחת משכורת כלל.
(ואגב: מרן הזהירו מאוד מאוד שלעולם לא יעסוק בפרסום על עצמו ואמר לו בכהאי לישנא "מי שבאמת עושה אין לו זמן לפרסם ומי שמפרסם אין לו זמן לעשות"... ואכן שמו לא מוכר לכלל הציבור)
ואחר שנה וחצי קרא לו מרן ואמר לו שיתחיל לקחת והוא שאל כמה והשיבו מרן תבדוק כמה הסכום האמיתי שאשתך צריכה כדי שתתן לך לעבוד במלא המרץ...

את כל זה הבאתי כדי להסביר שניכרים דברי אמת שהוא הפך לאידיאולוג ממש בזה.
וממילא השאלה שהציקה לי היא כזו:
האם כשהוא מצליח (יחד עם הפעילים שתחתיו שחלקם מוכרים לי אישית והם ג"כ אידיאולוגים מאוד ומקבלים משכורות רעב ממש) להביא נשמות לבית המדרש - - - זה באמת מחשיב שכל מילה של תורה של כל נער היא שייכת לאותו מנכ"ל כפשוטו ממש?
משהו כאן לא מסתדר כי מהכי תיתי שעסקן יהיה יותר מהמשחירים פניהם על התורה ועוד כפול 400! (=סך הנשמות שהצליחו השנה 'לדוג' לישיבות קטנות)
וכמובן שידידי זה הוא רק משל בעלמא לכל אלו שתומכים ומסייעים לאפשר לנו ללמוד שיש לשאול מה באמת מצבנו ומצבם.
ואותה שאלה מציקה לרבים בענין דרגתם של עשירים תומכי תורה.
 

איש פשוט מאד

משתמש ותיק
זו שאלה שאני כבר מתקשה בה שנים רבות מאד, האם יתכן שתומך תורה נוטל ממש כמו לומד תורה מחמת שהוא גרם לו, ויש בזה הרבה ציטוטים מרבותינו שנראה שכך הוא, אבל מאידך לא שמענו מרבותינו לומר שאנו צריכים לעזוב את הלימוד ולפעול, ואדרבה רבותינו הורו שמי ששקוע בלימוד פטור מהכל (אולי קצת כן, אבל ודאי לא לעסוק בזה כל היום). וגם יש כאן איזה פרדוקס, כי לא יתכן שכולם עובדים ע"מ שמישהו ילמד, והוא גם ילך לעבוד ע"מ שמישהו אחר ילך ללמוד.
ונראה לי חידוש בזה, שיש ב' מיני שכר (עיקר היסוד כבר נמצא בתשובות אמרי בינה סי' י"ג), יש שכר עצמי שהוא עצם הזדככות הנפש שבה יש שכר לעוה"ב, ועצם הזיכוך הוא מן השכר שהוא קרבת אלוקים, וזה עיקר השכר, וזה יש רק למי שהשחיר את עצמו על דברי תורה. אבל יש עוד שכר שהוא לא שכר עצמי רק זכויות, וזכות כזו היא לא זיכוך הנפש רק מין זכאות לקבל שכר, וזה יכול לקבל כל אחד בתורתו של חבירו בכל מה שגרם לו, שזה שגרם לחבירו ללמוד תורה זו זכות לקבל שכר, וזה יש לכל מי שמחזיק תורה זכות כזו.
אשמח מאד לשמוע עוד דעות בזה וכן ביקורת על דברי.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
בתוספת לשאלה שמעתי כמדומני בשם ר' חיים וואלזין שמחזיק תורה לאחר פטירתו כשישב במחיצת הצדיקים יזכה להשיג שם הבנה כשל הצדיקים שאם לא כן מה המעליותא לשבת במחיצתם וזה רק מחזק את שאלת המימד הנוסף של הענין כולו...
 

איש פשוט מאד

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
הביקורת היחידה שדבריך עמוקים. בשורה תחתונה במה נבדלים באמת השניים?
תודה על כזו ביקורת מחממת את הלב, שמחתי לשמוע. (מה שהם דברים עמוקים משום שהם דברים שעמלתי עליהם רבות בס"ד, ומשום שההגדרה בהם מאד קשה, ומי שימצא לי הגדרה יותר פשוטה אני אשמח).
במה נבדלים השניים. מפחיד לומר כך אבל לכאו' צ"ל שאמנם יש בחינה שהם שוים אבל ודאי העמל ומזכך גופוו ונפשו ערכו אין קץ, ומשום שענין שכרו הוא זיכוך עצמו וזה לאין שיעור יותר ממי ששכרו מקרי.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
לכאורה יש בזה סתירה בדברי חז"ל. דבברכות לד,ב איתא "כל הנביאים לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם ולעושה פרקמטיא לתלמיד חכם ולמהנה תלמיד חכם מנכסיו אבל תלמידי חכמים עצמן עין לא ראתה אלהים זולתך". וביאר המהר"ל בנתיב התורה פ"ט "כי אי אפשר שיהיה הנבואה שהיא לאדם שהוא בעולם הגשמי להשיג מדריגת תלמיד חכם עצמו, ולא יוכל להשיג רק המדריגה אשר יש למי שהוא מתדבק אל השכל הנבדל ואינו נבדל בעצמו". מבואר שמדרגת תלמיד חכם גדולה ממדרגת תומך התורה.

מאידך בבראשית רבה על הפסוק זבולון לחוף ימים ישכון איתא שזבולון קודם ליששכר כיון תורת של יששכר ע"י זבולון היתה, ומשמע שעכ"פ אין זבולון מקבל פחות שכר.

ולענ"ד היישוב לזה הוא שיש חילוק בין מי שעושה הסכם יששכר וזבולון למי שרק מהנה ת"ח מנכסיו, דההסכם הוא שממש על ידו לומד ובלעדיו לא היה יכול ללמוד, משא"כ מהנה ת"ח מנכסיו מסייע לו ללמוד אבל אין זה אלא בגדר סיוע ולא פרנסה גמורה.

ומצאתי בכמה אחרונים שמבואר בדבריהם חילוק זה.

א. הנצי"ב בשו"ת משיב דבר ח"ג סי"ד כתב וז"ל: "מסייע לת"ח שילמדו אע"ג שזוכה ויושב בישיבה של מעלה מכ"מ אינו שוה לת"ח עצמו כמו שאמר ר' יוחנן עצמו בברכות (דף ל"ד ע"ב) כל הנביאים לא נתנבאו...אחר שכן יש לנו לבאר הא דאיתא בהגהת רמ"א יו"ד (סי' רמ"ו) דאפשר להתנות עם חברו שהוא יעסוק בתורה והוא ימציא לו פרנסה ויחלוק עמו בשכר. דדוקא במה שממציא לו מנוחה שיהיה יכול לעסוק בתורה וכמו שבארנו לעיל הא דשמעון אחי עזריה ויוחנן דבי רבי. אבל מה שכבר למד וה"ה מה שילמוד בלי המצאת פרנסה שלו ודאי אין לו ענין. ונוסף דבר דמש"ה לא נאמר זה הדין אלא בעוסק בתורה ולא בשארי מצות. שיתנה עמו שהוא ימציא לו מצוה שלא היה אפשר לקיימו בתנאי שיחלוק עמו בשכר. דבשאר מצוה אפילו לא יתנה עמו כבר שנינו (במכות פ"א) שהמסייע לבעלי מצות כעושה המצוה. משא"כ מלימוד תורה כבר בארנו לעיל עפ"י ג' ברכות (דף ל"ד) שאין המסייע ללמוד דומה ללומד עצמו, בזה מהני תנאי שיחלוק עמו בשוה" ומבואר בנצי"ב שהתנאי הוא שגורם לו לחלוק בשווה ולהיות כעוסק בתורה עצמו, משום שעל ידו יכול לעסוק בתורה, אבל אם רק מסייע יש לו שכר מסייע אבל לא כלומד עצמו.

ב. באגרות משה יו"ד ח"ד סי' לז כתב וז"ל: "שלא שייך לעשות שותפות זו על זמן קצר דלא יהיה לומד התורה במנוחה עי"ז, אלא על זמן ארוך שיהא במנוחה לכל הפחות בתוך הזמן שהתנו. וגם שזמן המנוחה ארוך מספיק, שבזמן זה הוא ראוי להתחכם בתורה, דהא מסתבר שרק בשביל מצוות התחכמות בתורה איכא עניין השותפות מה שליכא בכל המצוות. שלכן מוכרחין לומר דניתנה מצוות התחכמות בתורה וגם מצוות ידיעת התורה שתתקיים גם ע"י שנים, כעובדא דישכר וזבולון. וא"כ יש להצריך גם שיהיה זמן ששייך להתחכם ולהשיג ידיעות הרבה בתורה"

ג. כעין זה מצאתי בדברי המשך חכמה פרשת בחוקותי שכתב וז"ל: "דהעוסק ודבוק במושכלות אין שכרו רק במושכלות, שאין החוש שולט בו. אבל המחזיק תלמיד חכם, שהוא בנכסיו דבר גשמי והחוש שולט בו, עליו ניבאו הנביאים כל גמולות המוחשים וענינים המושגים. אמנם כל זה במחזיק תלמיד חכם. אבל מי שעושה מפעלים להיות מבני עם הארץ תלמידי חכמים ולעשות אנשים תלמודיים, שכרו גדול עד כי אמרו "אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה" ואז שכרו במושכלות אשר אין החוש שולט עליו" ולפי הבנתי כוונתו לחלק בין מי שמסייע לת"ח למי שממש "עושה" תלמידי חכמים שנחשב כת"ח ממש.

אמנם עדיין קשה שא"כ עשיר גדול שמחזיק הרבה תלמידי חכמים (החזקה ממש ולא רק סיוע) יהיה שכרו גדול מכל אותם ת"ח כיון שיש לו שכר תורה של הרבה וזה נגד הסברא הפשוטה, וכן מי שבירכו ה' ונתעשר יקבל שכר יותר ממי שעמל לפרנסתו והוא עני מרוד ואינו יכול אלא ליתן מעט צדקה להחזקת תורה, וזה ג"כ לא מתקבל על הדעת. ומסתבר שכל אחד צריך לנהוג כפי שרצון ה' שיעשה, ואם עשה ככל יכולתו והשלים תפקידו מקבל שכר משלם.
 

יוסף יצחק

משתמש ותיק
ידוע המימרא שנאמרה בשם כמה גדולים וביניהם הגה"ג ר' אהרן קוטלר זצ"ל: לתומך תורה יש עוה"ב כמי שלמד תורה, אבל למי שלומד בעצמו תורה יש גם עולם הזה...

וזהו עומק הלימוד לשמה המבואר בנפש החיים
יש לציין, שאת העמל והיגיעה של הלומדי תורה וכן התורה מתוך הדחק את זה גם התומך תורה לא יוכל להשיג
 

איש פשוט מאד

משתמש ותיק
יוסף יצחק אמר:
ידוע המימרא שנאמרה בשם כמה גדולים וביניהם הגה"ג ר' אהרן קוטלר זצ"ל: לתומך תורה יש עוה"ב כמי שלמד תורה, אבל למי שלומד בעצמו תורה יש גם עולם הזה...

וזהו עומק הלימוד לשמה המבואר בנפש החיים
יש לציין, שאת העמל והיגיעה של הלומדי תורה וכן התורה מתוך הדחק את זה גם התומך תורה לא יוכל להשיג
המימרא הזו מפורסמת מאד, אבל עדיין היא לא מיישבת כלל כי בחשבון כלכלי נראה לי שעולם הבא יותר שוה מעולם הזה, ובמקום להיות אברך כולל שיש לו עולם אחד שוה להיות מחזיק תורה שיש לו הרבה עולמות, וזה ודאי לא יתכן.
 

אלימלך

משתמש ותיק
איש פשוט מאד אמר:
המימרא הזו מפורסמת מאד, אבל עדיין היא לא מיישבת כלל כי בחשבון כלכלי נראה לי שעולם הבא יותר שוה מעולם הזה, ובמקום להיות אברך כולל שיש לו עולם אחד שוה להיות מחזיק תורה שיש לו הרבה עולמות, וזה ודאי לא יתכן.
אי אפשר לעשות הסכם יששכר וזבולון עם יותר מאדם אחד שהרי צריך הזבולון לחלוק עם היששכר חצי מרוחיו וכמ"ש הש"ך
ויעוין בשו"ת אמרי בינה סי' יג' שכתב שזבולון אינו זוכה למעלת היששכר ות"ח עצמן עין לא ראתה אמנם יש חולקין בזה
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
יוסף יצחק אמר:
ידוע המימרא שנאמרה בשם כמה גדולים וביניהם הגה"ג ר' אהרן קוטלר זצ"ל: לתומך תורה יש עוה"ב כמי שלמד תורה, אבל למי שלומד בעצמו תורה יש גם עולם הזה...

וזהו עומק הלימוד לשמה המבואר בנפש החיים
יש לציין, שאת העמל והיגיעה של הלומדי תורה וכן התורה מתוך הדחק את זה גם התומך תורה לא יוכל להשיג

הטענה על העולם הזה אכן נכונה, אבל לגבי השכר על העמל והיגיעה צ"ע, שהרי אם תומך התורה עמל ויגע בשביל להרויח ממון לתמוך ביד העוסק בתורה הרי מקבל שכר על עמלו ויגיעתו.
ולגבי תורה מתוך הדחק, הרי לפי זה יש לאדם העמל בתורה להשתדל לחיות בדוחק ובצער אף אם יש לו ממון בכדי לקבל שכר של לומד מתוך הדחק, ומלבד שזה לא מסתבר כלל, גם מפורש לא כן ברש"י על המשנה של "כך היא דרכה של תורה". אלא ע"כ כל אחד צריך לעבוד את ה' כפי מה שה' אלקיו שואל מעמו, והיה אם תפקידו בעולם לעבדו מתוך הדחק - יקבל שכר על זה, ואם תפקידו ללמוד מתוך הרחבה - יעשה כן ויקבל שכרו משלם. והוא הדין אם תפקידו לתמוך בתורה מתוך הרחבה עליו לעשות כן ולא יגרע שכרו מחמת שיש לו שפע גשמי. וכמאמרם ז"ל: "אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים".

(במאמר המוסגר איני מבין למה מפריע לאנשים שגם הזבולון יקבל שכר שווה. מה אכפת להם מה השני מקבל? אם העמל בתורה עושה רצון בוראו, הרי עליו להיות מאושר ושמח בכך, ואדרבה אמור הוא לשמוח שהקב"ה זימן גם לשכנו הזבולון שאינו יכול ללמוד כמותו אפשרות לקבל שכר בעולם הבא ולהתענג על זיו השכינה).
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
יש לציין שבהרבה מקרים יש מעלה אחרת ליששכר על פני זבולון, משום שפעמים רבות הנסיון של יששכר להגרר אחר הבלי עולם הזה פחות בהרבה מהנסיון של זבולון. כמובן שזה לא בהכרח כלל, ותלוי במה עוסק הזבולון ואיפה, אבל במציאות כך זה במקרים רבים. סברא פשוטה היא שאם זבולון תומך תורה אבל אינו מקפיד כ"כ על קיום המצוות והיראת שמים שלו חלשה יותר הרי מדרגתו פחותה משל היששכר הירא והשלם (והוא הדין איפכא, אבל יותר מצוי שכך יהיה). כמובן שהכל תלוי לפי מה שנתבע מהאדם, ובהרבה מקרים התביעה מהיששכר מלכתחילה גדולה יותר מהזבולון דווקא בגלל שנמצא במצב יותר שמור, אבל עכ"פ אם אדם מסתפק האם רצון ה' מעמו שיהא יששכר או זבולון, עליו לקחת שיקול זה בחשבון.
 

נחפשה דרכינו

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
לכאורה יש בזה סתירה בדברי חז"ל. דבברכות לד,ב איתא "כל הנביאים לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם ולעושה פרקמטיא לתלמיד חכם ולמהנה תלמיד חכם מנכסיו אבל תלמידי חכמים עצמן עין לא ראתה אלהים זולתך". וביאר המהר"ל בנתיב התורה פ"ט "כי אי אפשר שיהיה הנבואה שהיא לאדם שהוא בעולם הגשמי להשיג מדריגת תלמיד חכם עצמו, ולא יוכל להשיג רק המדריגה אשר יש למי שהוא מתדבק אל השכל הנבדל ואינו נבדל בעצמו". מבואר שמדרגת תלמיד חכם גדולה ממדרגת תומך התורה.

מאידך בבראשית רבה על הפסוק זבולון לחוף ימים ישכון איתא שזבולון קודם ליששכר כיון תורת של יששכר ע"י זבולון היתה, ומשמע שעכ"פ אין זבולון מקבל פחות שכר.


ולענ"ד היישוב לזה הוא שיש חילוק בין מי שעושה הסכם יששכר וזבולון למי שרק מהנה ת"ח מנכסיו, דההסכם הוא שממש על ידו לומד ובלעדיו לא היה יכול ללמוד, משא"כ מהנה ת"ח מנכסיו מסייע לו ללמוד אבל אין זה אלא בגדר סיוע ולא פרנסה גמורה.

ומצאתי בכמה אחרונים שמבואר בדבריהם חילוק זה.

א. הנצי"ב בשו"ת משיב דבר ח"ג סי"ד כתב וז"ל: "מסייע לת"ח שילמדו אע"ג שזוכה ויושב בישיבה של מעלה מכ"מ אינו שוה לת"ח עצמו כמו שאמר ר' יוחנן עצמו בברכות (דף ל"ד ע"ב) כל הנביאים לא נתנבאו...אחר שכן יש לנו לבאר הא דאיתא בהגהת רמ"א יו"ד (סי' רמ"ו) דאפשר להתנות עם חברו שהוא יעסוק בתורה והוא ימציא לו פרנסה ויחלוק עמו בשכר. דדוקא במה שממציא לו מנוחה שיהיה יכול לעסוק בתורה וכמו שבארנו לעיל הא דשמעון אחי עזריה ויוחנן דבי רבי. אבל מה שכבר למד וה"ה מה שילמוד בלי המצאת פרנסה שלו ודאי אין לו ענין. ונוסף דבר דמש"ה לא נאמר זה הדין אלא בעוסק בתורה ולא בשארי מצות. שיתנה עמו שהוא ימציא לו מצוה שלא היה אפשר לקיימו בתנאי שיחלוק עמו בשכר. דבשאר מצוה אפילו לא יתנה עמו כבר שנינו (במכות פ"א) שהמסייע לבעלי מצות כעושה המצוה. משא"כ מלימוד תורה כבר בארנו לעיל עפ"י ג' ברכות (דף ל"ד) שאין המסייע ללמוד דומה ללומד עצמו, בזה מהני תנאי שיחלוק עמו בשוה" ומבואר בנצי"ב שהתנאי הוא שגורם לו לחלוק בשווה ולהיות כעוסק בתורה עצמו, משום שעל ידו יכול לעסוק בתורה, אבל אם רק מסייע יש לו שכר מסייע אבל לא כלומד עצמו.

ב. באגרות משה יו"ד ח"ד סי' לז כתב וז"ל: "שלא שייך לעשות שותפות זו על זמן קצר דלא יהיה לומד התורה במנוחה עי"ז, אלא על זמן ארוך שיהא במנוחה לכל הפחות בתוך הזמן שהתנו. וגם שזמן המנוחה ארוך מספיק, שבזמן זה הוא ראוי להתחכם בתורה, דהא מסתבר שרק בשביל מצוות התחכמות בתורה איכא עניין השותפות מה שליכא בכל המצוות. שלכן מוכרחין לומר דניתנה מצוות התחכמות בתורה וגם מצוות ידיעת התורה שתתקיים גם ע"י שנים, כעובדא דישכר וזבולון. וא"כ יש להצריך גם שיהיה זמן ששייך להתחכם ולהשיג ידיעות הרבה בתורה"

ג. כעין זה מצאתי בדברי המשך חכמה פרשת בחוקותי שכתב וז"ל: "דהעוסק ודבוק במושכלות אין שכרו רק במושכלות, שאין החוש שולט בו. אבל המחזיק תלמיד חכם, שהוא בנכסיו דבר גשמי והחוש שולט בו, עליו ניבאו הנביאים כל גמולות המוחשים וענינים המושגים. אמנם כל זה במחזיק תלמיד חכם. אבל מי שעושה מפעלים להיות מבני עם הארץ תלמידי חכמים ולעשות אנשים תלמודיים, שכרו גדול עד כי אמרו "אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה" ואז שכרו במושכלות אשר אין החוש שולט עליו" ולפי הבנתי כוונתו לחלק בין מי שמסייע לת"ח למי שממש "עושה" תלמידי חכמים שנחשב כת"ח ממש.

אמנם עדיין קשה שא"כ עשיר גדול שמחזיק הרבה תלמידי חכמים (החזקה ממש ולא רק סיוע) יהיה שכרו גדול מכל אותם ת"ח כיון שיש לו שכר תורה של הרבה וזה נגד הסברא הפשוטה, וכן מי שבירכו ה' ונתעשר יקבל שכר יותר ממי שעמל לפרנסתו והוא עני מרוד ואינו יכול אלא ליתן מעט צדקה להחזקת תורה, וזה ג"כ לא מתקבל על הדעת. ומסתבר שכל אחד צריך לנהוג כפי שרצון ה' שיעשה, ואם עשה ככל יכולתו והשלים תפקידו מקבל שכר משלם.
לא כתוב שמקבלים אותו שכר, אלא שבזה חלקו לו כבוד כיון שהכל בזכותו
 

נחפשה דרכינו

משתמש ותיק
יוסף יצחק אמר:
ידוע המימרא שנאמרה בשם כמה גדולים וביניהם הגה"ג ר' אהרן קוטלר זצ"ל: לתומך תורה יש עוה"ב כמי שלמד תורה, אבל למי שלומד בעצמו תורה יש גם עולם הזה...

וזהו עומק הלימוד לשמה המבואר בנפש החיים
יש לציין, שאת העמל והיגיעה של הלומדי תורה וכן התורה מתוך הדחק את זה גם התומך תורה לא יוכל להשיג

אין זה עומק דברי הנפה"ח, הוא דיבר על לימוד לשם התורה מחמת רצון הקב"ה, והעוה"ז הוא "צ'ופר"
 

יוסף יצחק

משתמש ותיק
נחפשה דרכינו אמר:
לא כתוב שמקבלים אותו שכר, אלא שבזה חלקו לו כבוד כיון שהכל בזכותו
עיין בעל הטורים במדבר ב, ז "לומר ששכרו גדול כמותו"
 
חלק עליון תַחתִית