שמע ברכו בשעת אמירתו שהם משתחוים

נושאים שונים

פותח הנושא
אלימלך
משתמש ותיק
הודעות: 958
הצטרף: 23 יולי 2017, 17:36
נתן תודה: 110 פעמים
קיבל תודה: 356 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

שמע ברכו בשעת אמירתו שהם משתחוים

שליחה על ידי אלימלך » 27 פברואר 2019, 20:57

יל"ע באדם שהיה באמצע עלינו ואמר שהם משתחוים להבל וריק ושמע ברכו היכי ליעביד


אליהו52
הודעות: 121
הצטרף: 10 פברואר 2019, 20:53
נתן תודה: 3 פעמים
קיבל תודה: 37 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: שמע ברכו בשעת אמירתו שהם משתחוים

שליחה על ידי אליהו52 » 27 פברואר 2019, 23:23

אלימלך כתב:
יל"ע באדם שהיה באמצע עלינו ואמר שהם משתחוים להבל וריק ושמע ברכו היכי ליעביד
הרבה פוסקים סוברים שאין לכרוע כלל בברכו ולכא' ניתן "לסמוך" עליהם שלא יראה ככופר. עיין למטה.
ואם הוא רוצה "להחמיר" לכרוע בכל אופן שיפסיק מאמירתו קצת קודם ואז יכרע.

ילקוט יוסף פסוקי דזמרה וקריאת שמע הערות סימן נז - דין ברכו וענייתו
בדין זה אם צריך לעמוד מעט ולהשתחוות מעט בעת עניית ברוך ה' המבורך לעולם ועד, הנה בגמרא ברכות (לד ב) אמרו, השוחה בהודאה דברכת המזון והלל, הרי זה מגונה. וכן פסקו הרי"ף והרא"ש שם. וכתבו תלמידי רבינו יונה שם (ד"ה הכורע), פירוש בהודאה של הלל, בהודו לה' שאומרים בהלל, ובהודאה של ברכת המזון כשאומרים על הכל ד' אלוקינו אנחנו מודים לך. ומכאן נראה שהמנהג שנוהגים קצת בני אדם להשתחוות כשאומרים בנשמת כל חי ולך לבדך אנחנו מודים, שאינו נכון, שהרי נראה בכאן ששאר כריעות אין לו לכרוע אלא אותם שתקנו חכמים וכו', והוא הדין לכל שאר ההודאות שאין כורעים בהם אלא בהודאה של תפלה בלבד. ע"כ. וכן הוא בשלחן ערוך (סימן קיג סעיף ג', וסימן רפא סעיף א'). ולפי זה לכאורה גם באמירת ברכו אין להשתחוות, דאין לכרוע אלא במקומות שתקנו לנו חכמים. וכן פסק בשלחן הטהור (סימן נז סעיף א'), דאין לכרוע בברכו כמו שעושין ההמונים, וסימנך ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה. גם בשער הכולל לסידור הרב (תורה אור פרק ז') כתב, דלא מצאנו שום פוסק שכתב שצריך לכרוע בברכו, ובפשטות גם הכל בו שכתב להשתחוות מיירי בשליח צבור ולא על יחידי הקהל. אמנם הכורעים בענייתם ברוך ה' שלפני יוצר, מובן טעמם, כיון דסברו דהוא שוה לתחלת תפלת לחש, דכן בזוה"ק אמרו דיוצר הוא תפלה מיושב כנגד שמנה עשרה שהוא תפלה מעומד. ואם כן סברו הכורעים להשוותם גם לענין הכריעה בתחלתם. וכן לענין מה שנהגו להרכין הראש בשעה השליח צבור אומר ברכו, יש לזה סמך, כדרך מקבלי ברכות שכופפים ראשיהם. אבל בשעה שהצבור עונים ברוך ה' וכו', אינו שייך כריעה וכפיפת הראש. גם בספר אור לציון חלק ב' (עמוד מח) כתב, שנראה כמזלזל שכורע בכל דבר. וכתב עוד, שכן מנהג בני ספרד שלא לכרוע כלל בברכו, ואפשר שניענוע הראש אינו בכלל האיסור, וראה במגן אברהם (סימן נא סק"ח) שנסתפק בזה. ולכן הטוב ביותר שלא יניע ראשו כלל. ורק השליח צבור כורע כשאומר ברכו, כמבואר במחזור ויטרי (סי' קסו דף עח), שכורע בברכו וזוקף בשם. וכן כתב בכל בו (סי' ח'). ע"כ. וע"ש שהאריך אי שפיר למיעבד הכי. ובפרט לסברת הגר"א בביאוריו (סימן נו סק"י) דאין להוסיף כלל על הכריעות. וכן כתב במחזור אהלי יעקב (עמוד מט). ושם הביא דברי המחזור ויטרי והכל בו הנ"ל, והביא שם מספרי המקובלים הקדמונים, במערכת האלהות, ובספר הקנה, בכוונת הקדושה והתפלה, שכתבו גם כן דכשאומר ברכו ישוח ראשו. והסיק באהלי יעקב, דאף שאין לכרוע מהטעם הנז', אבל לשוח ולכוף ראשו בעי לצאת ידי הגדולים הנ"ל, שאין זה כריעה. "וכל זה לחזן האומר ברכו את ה', אבל לקהל אין לכוף כלל", כדמשמע מדברי הגדולים הנ"ל שזכרוהו רק גבי חזן. וכן כתב בשער הכוונות. עכת"ד. ובשער הכולל לסידור הרב הנ"ל כתב, שרב אחד כתב לו, דמלבד מהכל בו מצינו עוד מקור לכריעה בברכו, והוא בספר שושן סודות מתלמידי הרמב"ן. והטעם כי הוא רוצה להמשיך השפע למדת "את" שהיא המלכות וכו'. ע"ש.
והנה בחידושי אנשי שם (דף כד ע"א מדפי הרי"ף) כתב, שלא אמרו הכורע בהודאה של הלל וברכת המזון הרי זה מגונה, אלא דוקא במודים, משום דקים להו לרבנן דאין פירוש מודים הללו לשון וידוי וקבלת מלכות שמים, ולא שייך ביה כריעה או השתחויה, אלא לשון שבח והלל הם, ומודים דנשמת מוכיח דלשון שבח והלל הוא, ואין מקום לכרוע. אלא היכא דאיתא וידוי וקבלת מלכות שמים שטעון יראה וכובד ראש. ע"כ. וכן כתב בספר בני ציון ליכטמן (סימן קיג אות ד'), דבכל מקום שהוא דרך שבח והלל אין לכרוע. ע"ש. ולפי זה יש לעיין באמירת ברכו דהיא שבח לברך למקור הברכות, דאף שאינה לשון של מודים, כיון שהוא לשון שבח אין לכרוע. וכן משמע עוד ממה שכתב השל"ה הקדוש (עניני תפלה דף פב ע"ג), דשאני הודאה דתקנו חכמים כריעה בהודאה, ועל כן הוא מגונה כשהוא כורע בהודאה במקום אחר. וכתב עוד, דאין לומר דאסור להוסיף לעשות השתחויה בכל מקום שיהיה, זולת ד' מקומות שתקנו לנו חכמים, זה אינו, דאם כן איך מתורץ רוב השתחוואות וכריעות דרבי עקיבא. אך אפשר דהשתחוואות דרבי עקיבא היו דוקא כשאמר תחנונים, ומה שאסור הוא כשאומר שבחים להשי"ת, ושם אינו רשאי רק בד' מקומות שתקנו חז"ל. ועל כל פנים יוצא לדברי הכל, שלא ישתחוה בשום ברכה תחלה וסוף. ע"ש. ונמצא דכל שאינו לשון תחנונים אין להקל להשתחוות. וגם לדעת הט"ז (סימן קיג) דמה שאמרו הרי זה מגונה, זהו דוקא בתפלת שמונה עשרה, אבל שלא בשמונה עשרה יכול לכרוע ולהשתחוות כרצונו. ומה שאסר השלחן ערוך בכל זה משום דכל ההודאות האלו הוא דרך שבח והלול, ואין שייך בהם כריעה והשתחויה. ע"ש. ומכל מקום בנידון דידן אין להקל, דהא אמירת ברכו הוא דרך שבח והלול. גם בספר זה השלחן חלק ג' (עמוד לד) כתב, שנראה שלדעת הגר"א אין כורעים בברכו. ע"ש. ואמנם אין לנידון דידן שייכות למה שכתב בספר הרוקח (סימן שיט) שמנהג קדמונים לכרוע ולהשתחוות בברכות התורה כשעולים לספר תורה, וכן כתב הרמ"ע (סימן קנו), דהתם טעמא הוא משום דהוי לכבוד התורה, וכן משמע בלבוש (סימן קנ). ובלאו הכי מנהגינו גם בברכות התורה שלא להשתחוות, כמו שכתבנו בילקוט יוסף על הלכות קריאת התורה (עמוד צ'). ושם (עמוד ה') בענין הכריעה באמירת דסגידנא קמיה דקודשא בריך הוא שבבריך שמיה. ולא דמי לנ"ד. ע"ש. ודו"ק.
אמנם בערוך השלחן (סימן קיג אות ו') כתב בשם הגאון רבי זלמן, דגם בנשמת ב"וכל קומה לפניך תשתחוה" הרי זה רק סיפור דברים, אבל מי שכורע באיזה מקומות של שבחים או תחנונים, או מחמת המנהג כמו הכריעות שבקדיש "או בברכו" או שנתלהב לבו בתפלה, הרי זה משובח, ואינו כמוסיף על תקנת חכמים, שהרי אין לחז"ל שום תקנה בזה. ע"ש. [אך בסידור התניא בסופו, העיר שאין להוסיף על הכריעות שציוו חז"ל בתפלה[. וסמך לזה מדברי הרוקח בסידורו (קדיש ישתבח סימן לט) שכתב, ועל כן הקהל כופפין הקומה בשעה שהחזן אומר ברכו, על שם עבדו את ה' ביראה. ע"כ. ואף שכתב שם שכופפין הראש בשעה שהחזן אומר, מכל מקום מכאן עוד סמך למה שהצבור כופפין ראשם בעת עניית ברוך ה' וגו'. ועיין בתהלה לדוד (סימן צ' בהשמטות לסק"א) שכתב, דגם הקהל וכל יחיד ויחיד השומע ברכו כורעים בברוך וזוקף בשם. ויש לכרוע דוקא לאותו כיוון שכל הצבור כורע. ע"ש. ובמגן גבורים (אלף המגן סק"ו) כתב דלא מצא סמך לכריעה בברכו, אלא דנראה קצת סמך מהא דכתב הרש"ל דיש כריעה בברכים, משום דברוך הוא לשון ברך, ואם כן לפי זה אפשר לראות קצת סמך לכרוע גם בברכו. ע"ש. ובביאור הלכה (סימן קיג ד"ה הכורע) כתב, שהמגן גבורים דחק למצוא טעם למנהג שנהגו העולם לכרוע בעת אמירת ברוך ה', על פי הפסוק בדברי הימים (א' כט, כ): ויאמר דוד לכל הקהל ברכו נא את ה' אלוקיכם, ויברכו כל הקהל וגו' ויקדו וישתחוו וגו'. ומנהג ישראל תורה הוא. ע"ש. וראיתי שהביאו כן גם בשם ספר תיקון דרך החיים (סימן כט אות יז), שסיים, וכן כתבו האחרונים שזהו המקור לכל כריעה בברכו. ע"כ. ובפרט לפי מה שכתב הפרי חדש (סימן קיג אות ג') דמה שאמרו הרי זה מגונה, מגונה הוא דהוי, אבל שתוקי לא משתקינן ליה. ע"ש. ובפרט כשאינו כורע ממש, אלא עושה כן בנענוע הראש בלבד, שהמגן אברהם כתב להסתפק בזה. ועין בנהר שלום (סימן קיג סוף סעיף ג') שכתב, ואחר זמן מצאתי במגן אברהם (סימן קכד סק"א) שכתב גם כן דדוקא כשאומר ברוך אתה ה', או מודים, הוא דאסור לשחות. ע"ש. ומבואר שלדעת המגן אברהם, הגאון רבי זלמן, הנהר שלום, ערוך השלחן, והביאור הלכה, אין איסור להשתחוות באמירת ברכו. ועיין בשו"ת רבבות אפרים חלק א' (סימן מז) שכתב, דאף שאין מבואר דצריך להשתחוות בברכו כי אם השליח צבור, מכל מקום כבר נהגו כן, ובספר שושן סודות מתלמיד הרמב"ן כתב סוד כוונת ברכו, כשיאמר ברכו ישיח ראשו. וראה עוד במה שכתב בשו"ת זכר יהוסף חלק ב' (סימן צ), ובשו"ת רבבות אפרים חלק ב' (סימן מח אות לה). ע"ש.
ונמצא, דאף על פי שלכתחלה אין לקהל לכרוע באמירת ברכו, וכן נוהג מרן אאמו"ר שליט"א שאינו משתחוה בעת עניית ברוך ה' וכו', מכל מקום ראינו לרבים שנוהגים להשתחוות מעט בכפיפת הראש בעת אמירת ברכו, ולפי המבואר יש להם סמוכין מדברי המגן אברהם, הגאון רבי זלמן, וערוך השלחן, והפרי חדש, והביאור הלכה, וכנז'. וכיוצא בזה כתב הגרי"ח בעוד יוסף חי (פרשת ויחי סעיף י') שבעירו בגדאד נוהגים רוב המון העם לקום מעט כשאומר השליח צבור ברכו את ה' המבורך, ולא מצא מנהג זה בשום מקום. ע"כ. [ושם איירי לענין קימה, ולא לענין השתחויה]. והגאון משאוול בשו"ת זכר יהוסף (סימן צ') כתב, שמנהג העולם לכרוע בברכו, ומכיון שכולם עושים כן, אף על פי שאינו מן הדין, אין בזה משום יוהרא. ע"ש. ובמגן גיבורים (סימן קיג סק"ו) כתב, שהכורעים בברכו אין להם סמך. וראה להלן.
שוב יצא לאור הליכות עולם ח"א ושם (עמוד צב) כתב בזה, וז"ל: והנה בספר עוד יוסף חי (פרשת ויחי אות י) כתב, פה עירנו נוהגים רוב המון העם שבשעה שהש"צ אומר ברכו את ה' קודם יוצר, וכן בתחלת תפלת ערבית, להגביה עצמם במקום מושבם כעין הידור שעושים בפני הזקנים, ולא מצאתי מנהג זה בשום ספר. ע"כ.
וכיו"ב כתב בספר מגן גבורים (סי' קיג סק"ו) שיש שנהגו לשחות בברכו את ה', ולא מצאנו סמך לזה. ע"ש. אבל המשנ"ב בבאה"ל (סי' קיג ס"ג ד"ה הכורע), הביא סמך נכון מהכתוב בדה"י (כט. כ). ע"ש. גם בשו"ת זכר יהוסף (סי' צ סוף ד"ה ויתכן) כתב, שמנהג העולם לכרוע בברכו, וכיון שכולם עושים כן, אף שאינו מדינא, ליכא בזה משום יוהרא. ע"ש. וע"ע למהר"י צאלח בסידור עץ חיים (דף לא ע"ב). ובשו"ת אור לציון ח"ב (פרק ה, אות יג). ע"ש. וכ"כ בערוך השלחן (סי' קיג ס"ה), שבודאי שבמקום שאין שם תקנת חז"ל כלל אין שום חשש לשחות, כמש"כ לגבי כריעה באמצע הברכה. ולכן יש שכורעים גם באמירת ברכו ובקדיש. ע"כ. ולכן הנח להם לישראל שיש להם על מה שיסמוכו.
[/align]

שלח תגובה הנושא הקודםהנושא הבא
  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: חגי פאהן | 9 אורחים