לטהר מת במקוה ?!

[לביא]

שהרי הוא נשאר אבי אבות הטומאה !

גם ביטוי זה, על אף היותו מושרש כ"כ בפי כל, לא נמצא בחז"ל ובראשונים, רק הוא ביטוי שמשמש כמשל לכך שהמת מטמא אחרים להיות אב הטומאה, וממילא ע"כ שהוא עצמו בדרגת טומאה חמורה יותר מזה שהוא מטמא אותו, ולכן הוא הוגדר כאבי אבות הטומאה.
המקור הקדום ביותר לביטוי זה, הוא בכתבי האריז"ל, וכעין זה (לא ממש ביטוי זה) יש בלשון רש"י במס' ב"ק, לא זוכר בדיוק איפה.
את כל זה איני כותב מידיעתי, אלא כך ראיתי פעם בס' דרכי שמואל להגר"ש אויערבאך זצ"ל עמ"ס אהלות (כמדומה בפרט ט') במסוגר בתוך הדברים.

מעניין
בחומש שלי בבית, כך כתוב בפירש"י (במדבר יט, כב) "מכאן למדנו שהמת אבי אבות הטומאה".
 

פשוט שכוונת רש״י לנפ״מ שהמת מטמא, שכשלא כמו טמאים אחרים, מי שנטמא טומאת מת מטמא גם אחרים. וכדאזיל בהמשך לשונו: זהו פירושה לפי משמעה והלכותיה עכ״ל. והיינו שהמת מטמא דבר אחר. אך גופו ונפשו עצמם לא טמאים.

[לענ''ד]

מהמתבאר ב"המכלול" כלל אין טובלים את המת בטהרה, אלא רק רחיצה ונקיון וט' קבין.
יש מישהו שמכיר בזה מנהגי הח"ק ?

[שניאור]

מהמתבאר ב"המכלול" כלל אין טובלים את המת בטהרה, אלא רק רחיצה ונקיון וט' קבין.
יש מישהו שמכיר בזה מנהגי הח"ק ?

פעם היו טובלים במקווה רק אנשים גדולים, כמדומני שהיום עכ"פ בירושלים טובלים את כל [או רוב] הנפטרים.
 

[תלמיד קטן]

גם ביטוי זה, על אף היותו מושרש כ"כ בפי כל, לא נמצא בחז"ל ובראשונים, רק הוא ביטוי שמשמש כמשל לכך שהמת מטמא אחרים להיות אב הטומאה, וממילא ע"כ שהוא עצמו בדרגת טומאה חמורה יותר מזה שהוא מטמא אותו, ולכן הוא הוגדר כאבי אבות הטומאה.
המקור הקדום ביותר לביטוי זה, הוא בכתבי האריז"ל, וכעין זה (לא ממש ביטוי זה) יש בלשון רש"י במס' ב"ק, לא זוכר בדיוק איפה.
את כל זה איני כותב מידיעתי, אלא כך ראיתי פעם בס' דרכי שמואל להגר"ש אויערבאך זצ"ל עמ"ס אהלות (כמדומה בפרט ט') במסוגר בתוך הדברים.

מעניין
בחומש שלי בבית, כך כתוב בפירש"י (במדבר יט, כב) "מכאן למדנו שהמת אבי אבות הטומאה".

פשוט שכוונת רש״י לנפ״מ שהמת מטמא, שכשלא כמו טמאים אחרים, מי שנטמא טומאת מת מטמא גם אחרים. וכדאזיל בהמשך לשונו: זהו פירושה לפי משמעה והלכותיה עכ״ל. והיינו שהמת מטמא דבר אחר. אך גופו ונפשו עצמם לא טמאים.

ברור ברור.
התייחסתי לאומרים שביטוי זה אינו נמצא בדברי הראשונים

[סתם איש]

' יוחנן וריש לקיש: נחתין למסחי בהדין דימוסין דטבריא פגע בהון חד מסכן אמר לון: זכון בי. אמרו ליה: כי נפקון אנן זכיין בך נפקין ואשכחוניה מאית. אמרין: הואיל ולא אטפלון ביה בחייו נטפל ביה במותו, מי מסחין ליה אשכחון חדה כיס דחמש מאה דינרין תלי בצואריה

אולי הכונה לרחיצה לא לטבילה. 

[סתם איש]

חבל שפותחים כאלו נושאים, כשחצי אם לא רוב חברי הפורום בכלל לא בקיאים בדיני טהרת מת.

מי שיודע כותב עבור מי שאינו יודע ומתעניין.
וכמו כל אשכול.

נכון כמו כל [רוב] האשכולות שחצי מהעונים זה בלי שמץ של ידיעה בנושא המדובר, ובלי תשובות ענייניות. וחבל. ונמאס.

[יצחק בן חיים]

מעניין
בחומש שלי בבית, כך כתוב בפירש"י (במדבר יט, כב) "מכאן למדנו שהמת אבי אבות הטומאה".

אחר ראותי דבריך ואחר החיפוש בפרוייקט השו"ת, נוכחתי לדעת כי הביטוי "אבי אבות הטומאה" באמת כבר נמצא מפורש בהרבה ראשונים, והחידוש הוא שמצאתי בחיפוש הנ"ל גם במדרשי חז"ל.
לא ראיתי את דברי הגרש"א ז"ל בדרכי שמואל כעת בשעת הכתיבה, רק כך כתבתי מזכרוני מלפני כמה שנים, אז כנראה שיש מה לשפר בכל הקשור לכל ענין הזכרון שלי...
בדרך הצלת יושר יש ליישב דברי הגרש"א (שוב מהשערה בלבד, כי לא ראיתי דבריו כעת כנ"ל) שהתכוון שלא נמצא ביטוי זה בדברי חז"ל דהיינו משנה או גמ' מפורשת, כפי שאכן היה ראוי לביטוי נפוץ ומושרש כ"כ בפי כל, (ומה שנעלם מעיניו הגדולים לכאו' דברי מדרשי אגדה שונים, לא קשיא כ"כ).
ועיקר כוונתו היא שלא נמצא מפורש בלשון המשנה או הגמ'.
מי שיש לו גישה לאוצה"ח אולי יוכל להעלות לכאן צילום מדבריו.

מצו"ב תוצאות החיפוש דלעיל;

חיפוש אבי אבות הטומאה - פרוייקט השו''ת בר אילן.pdf

[דניאלי]

כל המושג טומאה כמדו' הוא רק לטמא אחרים דמי שאינו מטמא הלאה מוגדר רק כפסול כמבואר בחולין ועוד מקומות בש"ס

[מ אלישע]

וכי המת נטהר ? שהרי הוא נשאר אבי אבות הטומאה !

מבואר דפשיטא ליה למר (וככה"נ גם לרוב המגיבים כאן באשכול) שמת עצמו הוא טמא.
ברם אליבא דאמת יש בזה נידון גדול באחרונים (המבוסס כמובן בין היתר גם על דברי הראשונים וחז"ל) שמת עצמו אינו טמא כלל!!! כן, כמו שאתם שומעים...
רק גיזה"כ שהוא מטמא אחרים להיות אב הטומאה.
וכל הנידון בזה התחיל כאשר דנו באחרונים האם לעת"ל בתחה"מ יצטרכו המתים שיקומו לתחייה, טהרה ככל טמא מת (הזאה וטבילה), או לא?
וע"ז הסתעף הנידון שיש אומרים שמת עצמו אינו טמא כלל, רק הוא מטמא אחרים להיות אב הטומאה מגזיה"כ.
היותי כעת מחוסר ספרים, אציין מ"מ בהמשך.
ולא שזהו טעם הטבילה במקוה, אך משום הפשיטות שנקיט מר בזה, כתבתי את הנ"ל.

הרב גרבוז בהגהותיו לספרי זוטא כותב שבש"ס מבואר בכמה מקומות שהמת עצמו טמא. (ולא כותב היכן מבואר כך בש"ס)
 

[אהרן פישר]

יש תשובה מעניינת באגרות משה על טבילה במקוה לעומת ט קבין,
כפי שאני זוכר, הוא אומר שהמנהג הוא ט קבין, ואין מעלה במקווה, ואפשר שאין בו ענין כלל, מאחר שלא מדובר בטהרה "אמיתית" אלא במנהג, מאן יימר דמועיל מקוה.

כמדו' שיש עדיין מקומות שלא עושים טבילה ושופכין ט קבין

[אהרן פישר]

טכנית-לא הבנתי איך מטהרים מת במקום שאין מנוף

היה נ"ל שט' קבין הוא יותר קשה, הטבילה עושים עם קרש 

[יצחק בן חיים]

טכנית-לא הבנתי איך מטהרים מת במקום שאין מנוף

לא יצא לי לראות הרבה מקוואות טהרה למתים, מה שכן ראיתי, זה במקוה שבבית החולים מעייני הישועה בבני ברק, שם זה ממש לא בעיה, הבור עצמו שונה מבורות הטבילה שיש במקוואות שלנו, בכמה פרמטרים שמאוד מקילים על טבילת הנפטר.

• הבור עצמו; אינו שקוע בתוך הקרקע, אלא בולט מעל הקרקע. כך שהח"ק יכולים לעמוד מסביב הבור ולהטבילו, ואי"צ לעמוד בתוך הבור.
  
• עומק הבור; הוא לא יותר מ-80 או 90 ס"מ.
  
• רוחב הבור; גם הוא לא יותר ממטר.
  
• אורך הבור; הוא בגודל של בן אדם נורמלי, ובוודאי לא יותר מ-2 מטר.
  

כך שבאופן זה יכולים הח"ק להכניס את הנפטר על קרש הטהרה (שכאמור לעיל, יש לו חורים מיוחדים בצדדים, בדיוק בשביל כך שיוכלו להכניס שם הח"ק את הידיים שלהם, ובכך להחזיק את הקרש). 3 או 4 חבר'ה לא חלשים במיוחד מסוגלים לעשות זאת בקלות. 
לפי הבנתי, המנוף משמש בעיקר לטהרת נשים וד"ל.
חוץ מכל זה השולחן שעליו הם עושים את הטהרה, הוא שולחן ממתכת מתכוונן ומאוד גמיש כפיש ראיתי בעיני.

[מ אלישע]

טכנית-לא הבנתי איך מטהרים מת במקום שאין מנוף

היה נ"ל שט' קבין הוא יותר קשה, הטבילה עושים עם קרש 

וגם ט' קבין אפשר עם קרש.
אם מקילים להזיזו תוך כדי שפיכת ט"ק.

 

[לענ''ד]

ט' קבין אפשר גם מברז (צינור שיעמידו עליו כ2-3 דקות), הלא כך ?

מרחבי המרשתת:
ואף שיש מי שסובר שאין מקלחת מועילה כתשעה קבין, כיון שלא ניתן להיטהר בלא לעשות מעשה שפיכה מתוך כלים (הליכות חג בחג ימים נוראים כ"א הערה 62) אולם הוראת רוב הפוסקים, שהדבר מועיל (שבט הלוי ח"א סי' כ"ד, ועוד פוסקים רבים), ויש לצרף כאן את דעת הפוסקים הסוברים שהדוד נחשב ככלי לנטילה. וכן דעת המנחת יצחק (ח"ד סי' כ"א) שמועילה רחיצה במקלחת, אלא שהוסיף שיש לפתוח את זרם המים בלא הפסקה, ומהנכון שלא יכנס אחר שכבר נשפכים המים אלא יעמוד מתחת לברז ואז יפתח את הברז, ולאחר מכן יצא ויחזור ויעמוד שוב תחת המים שכבר זורמים, שבכך נחשב כטובל שבא לתוך המים, כדי לצאת ידי טבילה במים המחוברים למים שאינם שאובים. עיין שם.
ויש לציין שמה שכתבו בשם מרן החזו"א שאין מועיל מקלחת לרחיצת תשעה קבין, וטעמו משום שבמקלחת כל חור נחשב לכלי אחר, וממילא נמצא ששופך מים יותר מג' כלים, ויש בכך פסול כאמור לעיל, מכל מקום העצה הפשוטה היא לפרק את ראש הברז וישפוך את המים ישירות מהצינור שיש לו פתח אחד (ראה תורת המועדים סי' תר"ו סקי"ט בשם הגר"ח קנייבסקי).

[אהרן פישר]

יש תשובה מעניינת באגרות משה על טבילה במקוה לעומת ט קבין,
כפי שאני זוכר, הוא אומר שהמנהג הוא ט קבין, ואין מעלה במקווה, ואפשר שאין בו ענין כלל, מאחר שלא מדובר בטהרה "אמיתית" אלא במנהג, מאן יימר דמועיל מקוה.

כמדו' שיש עדיין מקומות שלא עושים טבילה ושופכין ט קבין

לא בדקתי בפנים, רק במפתחות, וכנראה שהוא ביו"ד ג' סי' קל''ו-ז'