שלומיאל בן צורישדי אמר:
אבל אני מבקש יותר מסגנון הספרים הנ׳׳ל כתבי האריז׳׳ל משער הגלגולים[ספרי חסידות גם אפשרי]וכו׳ ופחות ממחברים בני זמננו.
ספר ליקוטי מוהר"ן - מהדורא קמא סימן עב
כִּי יֵשׁ כַּמָּה בְּחִינוֹת בַּיֵּצֶר הָרָע.
כִּי יֵשׁ בְּנֵי אָדָם נְמוּכִים מְגֻשָּׁמִים, שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע שֶׁלָּהֶם הוּא גַּם כֵּן יֵצֶר הָרָע נָמוּךְ וּמְגֻשָּׁם. וְהָרֹב, הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁלָּהֶם הֵם הַדָּמִים בְּעַצְמָם, הַיְנוּ הַדָּם שֶׁבֶּחָלָל הַשְֹּמָאלִי, שֶׁהוּא בְּתָקְפּוֹ. וְעִקַּר בִּלְבּוּלִים שֶׁלָּהֶם, מֵעֲכִירַת וּמִבִּלְבּוּל הַדָּמִים.
וּבֶאֱמֶת מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ דַּעַת צַח כָּל שֶׁהוּא, הַיֵּצֶר הָרָע הַזֶּה, הוּא אֶצְלוֹ שְׁטוּת גָּדוֹל וְשִׁגָּעוֹן, וְאֵין צָרִיךְ שׁוּם הִתְגַּבְּרוּת לְנַצֵּחַ אוֹתוֹ. וַאֲפִלּוּ מַה שֶּׁנֶּחֱשָׁב בְּעֵינֵי הֶהָמוֹן לְנִסָּיוֹן גָּדוֹל, כְּגוֹן הַנִּסָּיוֹן שֶׁל תַּאֲוַת נִאוּף, הוּא אֶצְלוֹ שְׁטוּת, וְלֹא נֶחֱשָׁב לוֹ לְשׁוּם נִסָּיוֹן כְּלָל . כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שׁוּם דַּעַת, וְיוֹדֵעַ מְעַט מִגְּדֻלַּת אֲדוֹנֵנוּ הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים קל"ה): "כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי כִּי גָּדוֹל ה' וַאֲדֹנֵינוּ מִכָּל אֱלֹהִים". וְאִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר זֶה, לֹא בִּכְתָב וְלֹא בְּעַל פֶּה . כִּי גְּדֻלַּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא רַק לְכָל חַד לְפוּם מָה דִּמְשָׁעֵר בְּלִבֵּהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (וַיֵּרָא ק"ג:) "נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ", 'לְכָל חַד לְפוּם מָה דִּמְשָׁעֵר בְּלִבֵּהּ'.
וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לְשַׁעֵר בְּלִבּוֹ אֶת גְּדֻלַּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בְּוַדַּאי אֵצֶל זֶה אֵינוֹ נֶחֱשָׁב שׁוּם דָּבָר לְנִסָּיוֹן, וְאֵין צָרִיךְ שׁוּם הִתְגַּבְּרוּת עַל זֶה:
רַק שֶׁיֵּשׁ בְּחִינַת יֵצֶר הָרָע, שֶׁהוּא מַלְאָךְ הַקָּדוֹשׁ, וְאַף עַל פִּי כֵן הוּא יֵצֶר הָרָע, וְצָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר וּלְהִמָּלֵט מְאֹד מִמֶּנּוּ. הַיְנוּ בְּחִינוֹת גְּבוּרוֹת, בְּחִינוֹת דִּינִים. וְזֶה הַבַּר דַּעַת, יֵשׁ לוֹ זֶה הַיֵּצֶר הָרָע הַנַּ"ל, הַיְנוּ גְּבוּרוֹת וְדִינִים. וְצָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו, וּלְהַמְתִּיק הַדִּינִים, שֶׁיִּהְיֶה רַק כֻּלּוֹ טוֹב. כִּי מִי שֶׁנִּכְלָל בַּמָּקוֹם שֶׁצָּרִיךְ לְהִכָּלֵל, הַיְנוּ בָּאֵין סוֹף, שָׁם כֻּלּוֹ טוֹב, וְאֵין שָׁם דִּין, חַס וְשָׁלוֹם. עַל כֵּן צָרִיךְ לִהְיוֹת כֻּלּוֹ טוֹב, וּלְהַמְתִּיק כָּל הַגְּבוּרוֹת וְהַדִּינִים, שֶׁהֵם הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁלְּמַעְלָה:
וּבָזֶה פָּגַם דָּוִד בְּבַת שֶׁבַע, כִּי בְּוַדַּאי חָלִילָה לוֹמַר, שֶׁדָּוִד חָטָא בְּגַשְׁמִיּוּת מֵחֲמַת תַּאֲוָה, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי כְּבָר אָמַר דָּוִד בְּעַצְמוֹ, "וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי" (תְּהִלִּים ק"ט), שֶׁהָרַג כְּבָר אֶת הַיֵּצֶר הָרָע הַגַּשְׁמִי בְּתַכְלִית, וְהִכְנִיעַ הַדָּם שֶׁבֶּחָלָל הַשְֹּמָאלִי. וְאַף שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שַׁבָּת נ"ו.): 'כָּל הָאוֹמֵר דָּוִד חָטָא אֵינוֹ אֶלָּא טוֹעֶה וְכוּ', אַף עַל פִּי כֵן, אֲפִלּוּ זֶה הַפְּגָם הַקָּטָן וְהַחֵטְא קַל שֶׁנַּעֲשָֹה כַּמּוּבָא, גַּם זֶה בְּוַדַּאי לֹא הָיָה, חַס וְשָׁלוֹם, מֵחֲמַת תַּאֲוָה, מֵחֲמַת עֲכִירַת הַדָּמִים, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁמִּשָּׁם בָּא תַּאֲוָה זוֹ שֶׁל נִאוּף. רַק הַפְּגָם שֶׁלּוֹ הָיָה לְמַעְלָה בִּגְבוּרוֹת,
שֶׁלֹּא הִמְתִּיק הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁלְּמַעְלָה, הַיְנוּ הַגְּבוּרוֹת וְהַדִּינִים. וְגַם זֶה הָיָה בְּדַקּוּת גָּדוֹל, כִּי רְאוּיָה הָיְתָה בַּת שֶׁבַע לְדָוִד וְכוּ'. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר בְּדָוִד (דִּבְרֵי הַיָּמִים א כ"ב): "לֹא תִבְנֶה בַּיִת לִשְׁמִי כִּי דָּמִים רַבִּים שָׁפַכְתָּ", הַיְנוּ שֶׁלֹּא הִמְתִּיק הַגְּבוּרוֹת, עַל כֵּן לֹא זָכָה לִבְנוֹת הַבַּיִת. וְאַף שֶׁמִּלְחֶמֶת ה' נִלְחַם, עִם כָּל זֶה לְמַעְלָה לְמַעְלָה, בְּתַכְלִית הַמַּעֲלָה, בַּמָּקוֹם שֶׁצָּרִיךְ לְהִכָּלֵל, הַיְנוּ בָּאֵין סוֹף, שָׁם כֻּלּוֹ טוֹב, וְצָרִיךְ לִהְיוֹת רַק טוֹב בְּלִי שׁוּם דִּינִים כְּלָל: וכו' וכו'
וְכֵן שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁנָּשָֹא בַּת פַּרְעֹה וְנָשִׁים נָכְרִיּוֹת רַבּוֹת, בְּוַדַּאי לֹא יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת, שֶׁהָיָה מֵהַיֵּצֶר הָרָע הַגַּשְׁמִי, כִּי הָיָה חֲכַם אֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מְלָכִים א ה): "וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם" וְכוּ'. וּכְבָר מֻנָּח כְּלָל בְּיָדֵינוּ, שֶׁמִּי שֶׁהוּא חֲכַם אֱמֶת קְצָת, אֵינוֹ נֶחֱשָׁב אֶצְלוֹ זֹאת הַתַּאֲוָה לְשׁוּם נִסָּיוֹן. אֲפִלּוּ אִם תִּתְבַּע אוֹתוֹ אִשָּׁה יָפָה בִּמְקוֹם סֵתֶר, שֶׁיִּהְיֶה בְּיָדוֹ לְמַלֹּאת הַתַּאֲוָה, הוּא אֶצְלוֹ רַק שְׁטוּת וְשִׁגָּעוֹן, וְאֵינוֹ נֶחְשָׁב לוֹ לְנִסָּיוֹן כְּלָל. וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה שֶׁבַח יוֹסֵף הַצַּדִּיק שֶׁעָמַד בְּנִסָּיוֹן, יֵשׁ בָּזֶה סוֹד. וְעִקַּר הַנִּסָּיוֹן בַּבְּחִינָה הַנַּ"ל, בִּבְחִינַת הַמְתָּקַת הַגְּבוּרוֹת, לְנַצֵּחַ הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁל מַעְלָה. אֲבָל לֹא לְנַצֵּחַ הַיֵּצֶר הָרָע הַגַּשְׁמִי, שֶׁזֶּה אֵינוֹ נִסָּיוֹן כְּלָל.
וְכֵן מַה שֶּׁפָּגַם שְׁלֹמֹה, לֹא הָיָה רַק בַּבְּחִינָה זוֹ כַּנַּ"ל: