ליקוט מהספרים הקדושים אודות מעשים תמוהים בתנ''ך

המצפה לישועת ה'

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
וט"ו באב הוא כדאמרי' דבט"ו באב הותרו שבטים לבוא זה בזה, וזו ראיה לדברי.

כוונתך כנראה להמ"ד שאומר שהשמחה היא משום ש'הותר שבט בנימין לבוא בקהל', ('הותרו שבטים לבוא זב"ז' היינו, שנגמר דור המדבר ונגמר הדין של איסור הסבת נחלה, ראה בב"ב פרק י"נ).

(אגב, זו כמובן לא ראיה מוחצת, אולי 'סימנא מילתא' בעלמא).
 

סאטמארער

משתמש ותיק
 
כמעיין המתגבר אמר:
לא אמנע מלכתוב את דעתי אע"פ שזה יכעיס כמה מחברי הפורום.
לא כל מה שלא מתאים לנו אנו צריכים "לפרשן" "ולהוציא מהפשט" כדי שזה יסתדר להתנהלות החרדית המקובלת בזמנינו, לדוגמא שבנות ישראל היו יוצאות וחולות בכרמים ביוה"כ וכו', וכן כל מיני סיפורים בתנ"ך, אלו דברים שהיו כפשטם ממש או קרוב לפשטן כפי דרשות חז"ל, והן אמנם יש דברים שאינם כפשטם, אבל הרבה מאוד דברים היו כפשטם כי אורח החיים לפני כמה אלפי שנים היה שונה בתכלית ממה שאנו רגילים, וכמו שאמרו יואב ואבנר יקומו הנערים וישחקו לפנינו וזלזלו בלא תרצח, וכיוצא בזה בזמן התנאים באותו שרץ במזבח והוציא סכין והרג את חבירו, כי שפיכות דמים הוא דזל, ואם זה לא מתאים לנו לא נוציאו מפשטו ונעקמו, אלא נשנה את "קיבוע דעתינו" ונבין שמה שחונכנו לא היה דברים בסיסים במשך כל הדורות, ודי בזה.
כדי להבהיר הדברים היטב נניח כמה הנחות:

א] כל דבר אשר מבואר להדיא בתנ"ך או בחז"ל, שהי' בזה חטא, ונענשו על זה, א"א לומר שלא הי' בזה חטא.
ואם לא נאמר כן נצטרך להוציא כל נבואת הנביאים ותוכחתם מפשוטם, ולומר שהי' רק איזה ענין דק וכו', אבל כיון שאנו רואים להדיא שהחטאים האלו הביאו לחורבן הבית ולגלות, על כרחך שהי' חטאים גדולים מאוד, [ונשאר רק להתווכח אם אנו מבינים מהות החטא או לא, ומה הי' טעותם וכו'].
ב] דבר שלא מפורש בתנ"ך ובחז"ל שהי' חטא, ולא מצינו שהי' על זה עונש, אע"פ שאין אנו מבינים אותו בשכלינו, הסברא נותנת שנפרשהו בכל יכלתינו, באופן שאינו נוגד לדרכי התורה, ולההשקפה המקובלת, [וזהו מטרת האשכול הנפתח כאן].  
ג] אמת הדבר שהרבה דברים שאין אנו מבינים, הוא מחמת ריחוק הדורות מאז, אמנם אותם אשר אוהבים להשתמש בסיסמא זו בכדי ל"התחכם", צריכים לזכור גם צד השני של המטבע, בימים ההם היו גם כן מלך וסנהדרין, ועל כל כזית נבילה קיבלו מלקות ארבעים, ועל איסור דרבנן מכת מרדות, ומי שבירר בשבת פסולת מתוך אוכל בשוגג התחייב חטאת, היו שוטרים מצויים בכל עיר ופלך, להשגיח על כל מי שעובר איזה איסור שיהי', וב"ד של כ"ג ממונה עליהם וכו' וכו'. כל הדברים האלה נהגו גם בימים אשר נראה מתוך הפסוקים שעבדו ע"ז, כי אע"פ שעבדו ע"ז היו זהירים בכל שאר מצוות, ואכמ"ל בראיות רבות על זה, 
 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
סאטמארער אמר:
ג] אמת הדבר שהרבה דברים שאין אנו מבינים, הוא מחמת ריחוק הדורות מאז, אמנם אותם אשר אוהבים להשתמש בסיסמא זו בכדי ל"התחכם", צריכים לזכור גם צד השני של המטבע, בימים ההם היו גם כן מלך וסנהדרין, ועל כל כזית נבילה קיבלו מלקות ארבעים, ועל איסור דרבנן מכת מרדות, ומי שבירר בשבת פסולת מתוך אוכל בשוגג התחייב חטאת, היו שוטרים מצויים בכל עיר ופלך, להשגיח על כל מי שעובר איזה איסור שיהי', וב"ד של כ"ג ממונה עליהם וכו' וכו'. כל הדברים האלה נהגו גם בימים אשר נראה מתוך הפסוקים שעבדו ע"ז, כי אע"פ שעבדו ע"ז היו זהירים בכל שאר מצוות, ואכמ"ל בראיות רבות על זה, 
זה אולי היה בזמן דוד ושלמה וקצת בסמוך אליהם, אבל בשאר זמן המלכים שהיה ע"ז ושפיכות דמים וגילוי עריות לרוב ואפי' גדולי האומה נפלו בזה כגון ירבעם בן נבט שמבואר בחז"ל שהיה מגדולי התורה שבדור, לכאורה קשה לומר שהיתה "אכיפה עירונית" על כל איסור דרבנן.
 
 

סאטמארער

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
סאטמארער אמר:
ג] אמת הדבר שהרבה דברים שאין אנו מבינים, הוא מחמת ריחוק הדורות מאז, אמנם אותם אשר אוהבים להשתמש בסיסמא זו בכדי ל"התחכם", צריכים לזכור גם צד השני של המטבע, בימים ההם היו גם כן מלך וסנהדרין, ועל כל כזית נבילה קיבלו מלקות ארבעים, ועל איסור דרבנן מכת מרדות, ומי שבירר בשבת פסולת מתוך אוכל בשוגג התחייב חטאת, היו שוטרים מצויים בכל עיר ופלך, להשגיח על כל מי שעובר איזה איסור שיהי', וב"ד של כ"ג ממונה עליהם וכו' וכו'. כל הדברים האלה נהגו גם בימים אשר נראה מתוך הפסוקים שעבדו ע"ז, כי אע"פ שעבדו ע"ז היו זהירים בכל שאר מצוות, ואכמ"ל בראיות רבות על זה, 
זה אולי היה בזמן דוד ושלמה וקצת בסמוך אליהם, אבל בשאר זמן המלכים שהיה ע"ז ושפיכות דמים וגילוי עריות לרוב ואפי' גדולי האומה נפלו בזה כגון ירבעם בן נבט שמבואר בחז"ל שהיה מגדולי התורה שבדור, לכאורה קשה לומר שהיתה "אכיפה עירונית" על כל איסור דרבנן.
כבר האריכו בזה להביא ראיות רבות שאפי' בזמן שגברה יצרא דע"ז, [קודם שביטלוה אנשי כנה"ג] עדיין היו זהירים בכל שאר מצוות שבתורה, ונצטט מקצת הראיות.
א] ארבעה אנשים היו מצורעים פתח השער, ומבואר דשלחו את המצורע חוץ לשלש מחנות,
ב] אחאב מסר נפשו ליצא ללחום נגד מלך ארם בשביל שביקש ממנו הס"ת [בזמן שהי' מוכן למסור לו בניו ואשתו לעבדים ושפחות]
ג] מנשה בא לרב אשי בחלום על שקראו חברין [סנהדרין פ' חלק], ואילו הי' המדובר ברוצח פשוט הי' מקומו בשאול תחתית,
ויש עוד ראיות עי' בס' דורות הראשונים [לרי"א הלוי] ועוד.
 

מרנן

משתמש רשום
צא ולמד מפירוש הגמ באופן שונה לגמרי מהמובן
ויתאוה דוד ויאמר מי ישקני מים מבור בית לחם אשר בשער, ויבקעו שלשת הגבורים במחנה פלשתים וישאבו מים מבור בית לחם אשר בשער [וגו'] - מאי קא מיבעיא ליה? אמר רבא אמר ר"נ: טמון באש קמיבעיא ליה, אי כר' יהודה אי כרבנן, ופשטו ליה מאי דפשטו ליה. וכל הסוגיא שם [ב"ק ס:]
 

מוסיף

משתמש ותיק
משה מיכאל דוד אמר:
מוסיף אמר:
על טענות מעין אלו היה אומר מרן החזו"א אני לא אשתה מהיין שלך.
ח"ו לומר על קדושי עליון כאבנר בן נר וכיואב בן צרויה שהיו משחקים ברציחה (כאנשי החמאס והג'יהאד האיסלמי וכו') מי שחושב כך הוא אפיקורס במלוא מובן המילה.
אם הייתי מסתכל עליהם כמלאכים ועלינו כחמורים לא היית חושב שמלאך עושה כאלו דברים שבעינינו הקטנים והשפלים הם מאוסים ובזויים.
ידוע שאחד אמר להרב מבריסק זיע"א שהסיבה שיעקב אבינו אמר שמע ישראל כשנפגש עם יוסף הוא מחמת שהרגיש אהבת אב לבנו ורצה לבטל אהבתו לאהבת ה'. ואמר על כך הרב זללה"ה אתה דן עליהם בנעליים שלך...
אני כותב בחריפות כי נמאס לשמוע בפורום דעות אפיקורסיות שהיו נשמעות עד לפני כמה שנים רק מהדתיים הלייט ביותר. (כעין ביקורת המקרא וכו').



אמנם כך פירשו המלבי"ם והנצי"ב. 
וכשלעצמו, אינני מבין כלל מה טעם לומר דליכא אצל יעקב אהבת אב לבנו?

נדמה לי שראיתי שאמרו להרב מבריסק שכן כתב הנצי"ב. אז הוא אמר "לו יש רשות לומר כן. אבל לחדש כן מעצמינו לא". אבל הרעיון של הרב מבריסק ודאי נכון שכן על החזו"א אין לנו השגת ולמעלה בקודש המהרי"ל דיסקין וכו' ורעק"א והגר"א וראשונים ותנאים וכו' כמה אנחנו רחוקים... 
כן בהחלט הם לא היו אנשים כמוך בכלל. כל מעשה שלהם היה מכוון בצורה מוחלטת לתיקון העולמות ולגלות כבוד שמים בעולם הם לא היו עסוקים בעצמם.
 

מוסיף

משתמש ותיק
מרנן אמר:
ובתורה וילך ראובן וישכב את בלהה

ובגמ' על כן כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה. 
שרק העביר אחר מיתת רחל את מיטת יעקב לאהל אמו מאהל בלהה ומעלה עליו הכתוב כאילו שכב.
 

קרחון

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
אבל אני לא יוציאנו מפשטו ויאמר שדוד בכלל לא התאוה אלא ראה איזה חשבון של גלגולים וטעה באיזה רוח הקודש שפירש אותה לא נכון וכו'
לא הבנתי. המקובלים שאמרו שטעה ברוח הקודש טעו?
 

המצפה לישועת ה'

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
המצפה לישועת ה' אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
א. כמובן שזה לא היה ביוה"כ

ב. וזה היה גם משהו זמני והוראת שעה

א. אינני יודע, כתוב שזה היה ביום חג כל שהוא, הגיוני שזה יהיה תואם עם האמור בדברי חז"ל, (כלומר, או ט"ו באב או יוהכ"פ).

ב. ממש לא, ההוראת שעה היתה על ה'חטיפה', אך עצם החגיגה וה'מחולות' היו, כמובן, כבכל חג וחג, עיי"ש.

בפשטות החגיגה היא חגיגת חג לצורך שמחת חג, ולא עניני זיווגים, ועל זה באה העצה לכו כשהם חלות ברכמים ותחטפו, ובהמשך הדורות הוחל המנהג של הזיווג מחמת מה שהיה עם בנימין, וט"ו באב הוא כדאמרי' דבט"ו באב הותרו שבטים לבוא זה בזה, וזו ראיה לדברי.

שוב עיינתי בגמרא שם, וראיתי כי ה'הותר שבט בנימין לבוא בקהל' אינו בזמן החטיפה המתוארת בפסוקים כאן (שהיא נעשתה בכח, ולפני שהותרה השבועה) אלא כאשר כלה אותו הדור, כלומר אחרי כמה עשרות שנים, ע"ש היטב ברשב"ם.

ולפ"ז בהכרח שהחגיגה כאן היתה ביום חג אחר ולא בט"ו באב, (שעדיין לא היה אז יום חג כלל).
 
 

פלגי מים

משתמש ותיק
פותח הנושא
דבר אחד צ''ע שמבהיל כל הרואה אותו הוא דעת רשב''י ע''ה בירושלמי  שסובר שמה שכתוב בנ''ך גבי שלמה המלך שאהב נשים נכריות היינו לזנות ממש וכו׳ ואיך ניתן לתת דעה אחרת בזה בה בשעה שיש לך דברים ברורים של דעת רשב׳׳י בזה [וכן נקט בזוהר לשונות חריפים אודות שלמה המלך ע׳׳ה]?
 

מתי אבוא

משתמש רגיל
שלומיאל בן צורישדי אמר:
אבל אני מבקש יותר  מסגנון הספרים הנ׳׳ל כתבי האריז׳׳ל משער הגלגולים[ספרי חסידות גם אפשרי]וכו׳ ופחות ממחברים בני זמננו.
ספר ליקוטי מוהר"ן - מהדורא קמא סימן עב 
כִּי יֵשׁ כַּמָּה בְּחִינוֹת בַּיֵּצֶר הָרָע. כִּי יֵשׁ בְּנֵי אָדָם נְמוּכִים מְגֻשָּׁמִים, שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע שֶׁלָּהֶם הוּא גַּם כֵּן יֵצֶר הָרָע נָמוּךְ וּמְגֻשָּׁם. וְהָרֹב, הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁלָּהֶם הֵם הַדָּמִים בְּעַצְמָם, הַיְנוּ הַדָּם שֶׁבֶּחָלָל הַשְֹּמָאלִי, שֶׁהוּא בְּתָקְפּוֹ. וְעִקַּר בִּלְבּוּלִים שֶׁלָּהֶם, מֵעֲכִירַת וּמִבִּלְבּוּל הַדָּמִים. וּבֶאֱמֶת מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ דַּעַת צַח כָּל שֶׁהוּא, הַיֵּצֶר הָרָע הַזֶּה, הוּא אֶצְלוֹ שְׁטוּת גָּדוֹל וְשִׁגָּעוֹן, וְאֵין צָרִיךְ שׁוּם הִתְגַּבְּרוּת לְנַצֵּחַ אוֹתוֹ. וַאֲפִלּוּ מַה שֶּׁנֶּחֱשָׁב בְּעֵינֵי הֶהָמוֹן לְנִסָּיוֹן גָּדוֹל, כְּגוֹן הַנִּסָּיוֹן שֶׁל תַּאֲוַת נִאוּף, הוּא אֶצְלוֹ שְׁטוּת, וְלֹא נֶחֱשָׁב לוֹ לְשׁוּם נִסָּיוֹן כְּלָל . כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שׁוּם דַּעַת, וְיוֹדֵעַ מְעַט מִגְּדֻלַּת אֲדוֹנֵנוּ הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים קל"ה): "כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי כִּי גָּדוֹל ה' וַאֲדֹנֵינוּ מִכָּל אֱלֹהִים". וְאִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר זֶה, לֹא בִּכְתָב וְלֹא בְּעַל פֶּה . כִּי גְּדֻלַּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא רַק לְכָל חַד לְפוּם מָה דִּמְשָׁעֵר בְּלִבֵּהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (וַיֵּרָא ק"ג:) "נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ", 'לְכָל חַד לְפוּם מָה דִּמְשָׁעֵר בְּלִבֵּהּ'. וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לְשַׁעֵר בְּלִבּוֹ אֶת גְּדֻלַּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בְּוַדַּאי אֵצֶל זֶה אֵינוֹ נֶחֱשָׁב שׁוּם דָּבָר לְנִסָּיוֹן, וְאֵין צָרִיךְ שׁוּם הִתְגַּבְּרוּת עַל זֶה:‏
רַק שֶׁיֵּשׁ בְּחִינַת יֵצֶר הָרָע, שֶׁהוּא מַלְאָךְ הַקָּדוֹשׁ, וְאַף עַל פִּי כֵן הוּא יֵצֶר הָרָע, וְצָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר וּלְהִמָּלֵט מְאֹד מִמֶּנּוּ. הַיְנוּ בְּחִינוֹת גְּבוּרוֹת, בְּחִינוֹת דִּינִים. וְזֶה הַבַּר דַּעַת, יֵשׁ לוֹ זֶה הַיֵּצֶר הָרָע הַנַּ"ל, הַיְנוּ גְּבוּרוֹת וְדִינִים. וְצָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו, וּלְהַמְתִּיק הַדִּינִים, שֶׁיִּהְיֶה רַק כֻּלּוֹ טוֹב. כִּי מִי שֶׁנִּכְלָל בַּמָּקוֹם שֶׁצָּרִיךְ לְהִכָּלֵל, הַיְנוּ בָּאֵין סוֹף, שָׁם כֻּלּוֹ טוֹב, וְאֵין שָׁם דִּין, חַס וְשָׁלוֹם. עַל כֵּן צָרִיךְ לִהְיוֹת כֻּלּוֹ טוֹב, וּלְהַמְתִּיק כָּל הַגְּבוּרוֹת וְהַדִּינִים, שֶׁהֵם הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁלְּמַעְלָה:‏
 וּבָזֶה פָּגַם דָּוִד בְּבַת שֶׁבַע, כִּי בְּוַדַּאי חָלִילָה לוֹמַר, שֶׁדָּוִד חָטָא בְּגַשְׁמִיּוּת מֵחֲמַת תַּאֲוָה, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי כְּבָר אָמַר דָּוִד בְּעַצְמוֹ, "וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי" (תְּהִלִּים ק"ט), שֶׁהָרַג כְּבָר אֶת הַיֵּצֶר הָרָע הַגַּשְׁמִי בְּתַכְלִית, וְהִכְנִיעַ הַדָּם שֶׁבֶּחָלָל הַשְֹּמָאלִי. וְאַף שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שַׁבָּת נ"ו.): 'כָּל הָאוֹמֵר דָּוִד חָטָא אֵינוֹ אֶלָּא טוֹעֶה וְכוּ', אַף עַל פִּי כֵן, אֲפִלּוּ זֶה הַפְּגָם הַקָּטָן וְהַחֵטְא קַל שֶׁנַּעֲשָֹה כַּמּוּבָא, גַּם זֶה בְּוַדַּאי לֹא הָיָה, חַס וְשָׁלוֹם, מֵחֲמַת תַּאֲוָה, מֵחֲמַת עֲכִירַת הַדָּמִים, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁמִּשָּׁם בָּא תַּאֲוָה זוֹ שֶׁל נִאוּף. רַק הַפְּגָם שֶׁלּוֹ הָיָה לְמַעְלָה בִּגְבוּרוֹת, שֶׁלֹּא הִמְתִּיק הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁלְּמַעְלָה, הַיְנוּ הַגְּבוּרוֹת וְהַדִּינִים. וְגַם זֶה הָיָה בְּדַקּוּת גָּדוֹל, כִּי רְאוּיָה הָיְתָה בַּת שֶׁבַע לְדָוִד וְכוּ'. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר בְּדָוִד (דִּבְרֵי הַיָּמִים א כ"ב): "לֹא תִבְנֶה בַּיִת לִשְׁמִי כִּי דָּמִים רַבִּים שָׁפַכְתָּ", הַיְנוּ שֶׁלֹּא הִמְתִּיק הַגְּבוּרוֹת, עַל כֵּן לֹא זָכָה לִבְנוֹת הַבַּיִת. וְאַף שֶׁמִּלְחֶמֶת ה' נִלְחַם, עִם כָּל זֶה לְמַעְלָה לְמַעְלָה, בְּתַכְלִית הַמַּעֲלָה, בַּמָּקוֹם שֶׁצָּרִיךְ לְהִכָּלֵל, הַיְנוּ בָּאֵין סוֹף, שָׁם כֻּלּוֹ טוֹב, וְצָרִיךְ לִהְיוֹת רַק טוֹב בְּלִי שׁוּם דִּינִים כְּלָל:‏ וכו' וכו' 
וְכֵן שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁנָּשָֹא בַּת פַּרְעֹה וְנָשִׁים נָכְרִיּוֹת רַבּוֹת, בְּוַדַּאי לֹא יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת, שֶׁהָיָה מֵהַיֵּצֶר הָרָע הַגַּשְׁמִי, כִּי הָיָה חֲכַם אֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מְלָכִים א ה): "וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם" וְכוּ'. וּכְבָר מֻנָּח כְּלָל בְּיָדֵינוּ, שֶׁמִּי שֶׁהוּא חֲכַם אֱמֶת קְצָת, אֵינוֹ נֶחֱשָׁב אֶצְלוֹ זֹאת הַתַּאֲוָה לְשׁוּם נִסָּיוֹן. אֲפִלּוּ אִם תִּתְבַּע אוֹתוֹ אִשָּׁה יָפָה בִּמְקוֹם סֵתֶר, שֶׁיִּהְיֶה בְּיָדוֹ לְמַלֹּאת הַתַּאֲוָה, הוּא אֶצְלוֹ רַק שְׁטוּת וְשִׁגָּעוֹן, וְאֵינוֹ נֶחְשָׁב לוֹ לְנִסָּיוֹן כְּלָל. וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה שֶׁבַח יוֹסֵף הַצַּדִּיק שֶׁעָמַד בְּנִסָּיוֹן, יֵשׁ בָּזֶה סוֹד. וְעִקַּר הַנִּסָּיוֹן בַּבְּחִינָה הַנַּ"ל, בִּבְחִינַת הַמְתָּקַת הַגְּבוּרוֹת, לְנַצֵּחַ הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁל מַעְלָה. אֲבָל לֹא לְנַצֵּחַ הַיֵּצֶר הָרָע הַגַּשְׁמִי, שֶׁזֶּה אֵינוֹ נִסָּיוֹן כְּלָל. וְכֵן מַה שֶּׁפָּגַם שְׁלֹמֹה, לֹא הָיָה רַק בַּבְּחִינָה זוֹ כַּנַּ"ל:‏
 
 

סאטמארער

משתמש ותיק
מס' חומת אנך להחיד"א
ביאור ענין מיתת עלי הכהן.
כהזכירו את ארון האלהים ויפול מעל הכסא. כתב רבינו האר"י זצ"ל כי אהרן גלגול הרן, לתקן אדה"ר שעבד ע"ז, ובא בגלגול אהרן, והיה צריך אהרן ליהרג כשא"ל הערב רב לעשות העגל, והי"ל למסור עצמו למיתה, והוא ראה חור שהרגוהו, ואדם הראשון בא בנחור ונחור בחור, וסבר שזה יספיק, ואהרן נתגלגל בעלי, לכן ותשבר מפרקתו ויפול מן הכסא, שעל ע"ז חייב סקילה זהת"ד, ולרמוז זה היה כשהזכירו הארון שהיה בזה תקון אהרן:
 

פלגי מים

משתמש ותיק
פותח הנושא
לבי במערב אמר:
ואיך אפשר לנקוט דעה אחרת כשיש דברים מפורשים מנתן הנביא (וגד החוזה)?!
ועכ"ז תלמוד ערוך הוא, שכל האומר כי הדברים כפשטן אינו אלא טועה.
  גבי דוד המלך ע''ה כבר נתבאר הענין בשער הגלגולים וכו׳ ושהיה ענין כדי לפתוח עולה של תשובה אך גבי שלמה המלך ע''ה משמע שזה לא היה ענין חד פעמי ולכן נצרך יותר להבין הענין שבזה  [ובפרט כבר מילתא אמורה שבזוה''ק נאמר חלקית ביטויים חריפים גבי שלמה המלך וזה גם נצרך ביאור].
 

פלגי מים

משתמש ותיק
פותח הנושא
לבי במערב אמר:
כוונתי היתה להעיר שלא ניתן להוכיח מאומה מעצם חריפות הלשון.

נכון רק הערתי דלפ׳׳ז צריך ביאור מה הפשט בזה.
 

נחמן הקטן

משתמש ותיק
המצפה לישועת ה' אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
בפשטות החגיגה היא חגיגת חג לצורך שמחת חג, ולא עניני זיווגים, ועל זה באה העצה לכו כשהם חלות בכרמים ותחטפו, ובהמשך הדורות הוחל המנהג של הזיווג מחמת מה שהיה עם בנימין

לו יהי, בכל אופן כתוב שהבנות הלכו וחוללו בכרמים, גם אם זה לא לצורך זיווג עדיין זה תמוה מאוד להמתבונן בעינים 'עדכניות' בנות זמנינו, (ולענ"ד זה אפילו יותר תמוה).

כמדומה שישובו עולה יפה ביותר.
מנהגם היה שבמועדים היו רוקדים לשמחת חג, ובנפרד כמובן, הגברים בבתיהם, והנשים מחוץ לישוב בכרמים, במקום מרוחק מעט שלא יבואו גברים לראותם.
 
 

סאטמארער

משתמש ותיק
נחמן הקטן אמר:
המצפה לישועת ה' אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
בפשטות החגיגה היא חגיגת חג לצורך שמחת חג, ולא עניני זיווגים, ועל זה באה העצה לכו כשהם חלות בכרמים ותחטפו, ובהמשך הדורות הוחל המנהג של הזיווג מחמת מה שהיה עם בנימין

לו יהי, בכל אופן כתוב שהבנות הלכו וחוללו בכרמים, גם אם זה לא לצורך זיווג עדיין זה תמוה מאוד להמתבונן בעינים 'עדכניות' בנות זמנינו, (ולענ"ד זה אפילו יותר תמוה).

כמדומה שישובו עולה יפה ביותר.
מנהגם היה שבמועדים היו רוקדים לשמחת חג, ובנפרד כמובן, הגברים בבתיהם, והנשים מחוץ לישוב בכרמים, במקום מרוחק מעט שלא יבואו גברים לראותם.
העתק מדרשות ר"י אבן שועיב תלמיד הרשב"א
הצג קובץ מצורף דרשות_על_התורה_לרבי_יהושע_אב_ן_שועיב_-_שועיב__יהושע_אבן_-_HebrewBooksorg_ID#_6059_page_157.pdf

https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=6059&st=&pgnum=157
 

יאיר

משתמש ותיק
יש את ענין המשיח שמשתלשל מלוט ובנותיו (דרך רות המואביה), מעשה יהודה ותמר שמהם השתלשל עד דוד המלך ומשיח בן דוד וזאת כדי שהשטן 'לא ידע' ויחבל בזה.
 

עמק

משתמש רשום
אבקש את מחילת הרב פותח הפורום שביקש שלא להביא ממחברים בני זמנינו, כי לא אמנע טוב מבעליו להפנות לספר 'מחמדיה מימי קדם' (להרב שמאי מ. אסטרייכר שליט"א), על ספר שמואל [על מעשה דוד ובת שבע, מעמ' שי"ג - נדמה לי].
ייחודו של הספר הוא בכך שדבריו מבוססים שורה אחר שורה על גמרות ומדרשי חז"ל והזוה"ק,
הספר נמצא גם בספרים הניתנים להורדה ע"י קול הלשון.
 

אלי פלדמן

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
וכמו שאמרו יואב ואבנר יקומו הנערים וישחקו לפנינו וזלזלו בלא תרצח

בדרך כלל בחז"ל יש התייחסות מפורטת ואין צורך בהעלאת השערות,

למשל בדוגמא שהוזכרה כתב האור שמח פ"א הי"ג מהלכות רצח (דבר שהוא ברור מאליו ללומד) וז"ל "שצ"ל שהיה להן רשות לעשות מלחמה ללמד בני יהודה קשת מדין המלוכה לכן אמר ישחקו הנערים לפנינו"

והנה בעניין זה של אבנר מבואר בירושלמי סוטה (פרק א ה"ח) ונמצא גם במדרש:
"ואבנר למה נהרג. רבי יהושע בן לוי ורבי שמעון בן לקיש ורבנן. רבי יהושע בן לוי אמר על ידי שעשה דמן של נערים שחוק. (שמואל ב ב) יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו. ר"ש בן לקיש אמר על ידי שהקדים שמו לשמו של דוד" (ובגמ' סנהדרין מצאנו טעם אחר ואכמ"ל)

והיינו שאע"פ שכוונתם הייתה לסוג של לימוד שהוא לתועלת המלחמה לדעת קשרי המלחמה (מה שנקרא כיום אימון באש חיה), גם ע"ז מצינו שהקפידו עליו מן שמיא שהיה בזה מן השחוק ונענש קשות ע"ז.
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
סאטמארער אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
סאטמארער אמר:
ג] אמת הדבר שהרבה דברים שאין אנו מבינים, הוא מחמת ריחוק הדורות מאז, אמנם אותם אשר אוהבים להשתמש בסיסמא זו בכדי ל"התחכם", צריכים לזכור גם צד השני של המטבע, בימים ההם היו גם כן מלך וסנהדרין, ועל כל כזית נבילה קיבלו מלקות ארבעים, ועל איסור דרבנן מכת מרדות, ומי שבירר בשבת פסולת מתוך אוכל בשוגג התחייב חטאת, היו שוטרים מצויים בכל עיר ופלך, להשגיח על כל מי שעובר איזה איסור שיהי', וב"ד של כ"ג ממונה עליהם וכו' וכו'. כל הדברים האלה נהגו גם בימים אשר נראה מתוך הפסוקים שעבדו ע"ז, כי אע"פ שעבדו ע"ז היו זהירים בכל שאר מצוות, ואכמ"ל בראיות רבות על זה, 
זה אולי היה בזמן דוד ושלמה וקצת בסמוך אליהם, אבל בשאר זמן המלכים שהיה ע"ז ושפיכות דמים וגילוי עריות לרוב ואפי' גדולי האומה נפלו בזה כגון ירבעם בן נבט שמבואר בחז"ל שהיה מגדולי התורה שבדור, לכאורה קשה לומר שהיתה "אכיפה עירונית" על כל איסור דרבנן.
כבר האריכו בזה להביא ראיות רבות שאפי' בזמן שגברה יצרא דע"ז, [קודם שביטלוה אנשי כנה"ג] עדיין היו זהירים בכל שאר מצוות שבתורה, ונצטט מקצת הראיות.
א] ארבעה אנשים היו מצורעים פתח השער, ומבואר דשלחו את המצורע חוץ לשלש מחנות,
ב] אחאב מסר נפשו ליצא ללחום נגד מלך ארם בשביל שביקש ממנו הס"ת [בזמן שהי' מוכן למסור לו בניו ואשתו לעבדים ושפחות]
ג] מנשה בא לרב אשי בחלום על שקראו חברין [סנהדרין פ' חלק], ואילו הי' המדובר ברוצח פשוט הי' מקומו בשאול תחתית,
ויש עוד ראיות עי' בס' דורות הראשונים [לרי"א הלוי] ועוד.
לא הנחת את דעתי.
ודאי שהיו דברים שהיו משמרים והיה להם בו החמרה אף יותר מן הדין, אבל בכל זאת אי אפשר להביא ראיה מכמה מצוות בודדות על כלל המצוות, ודרך משל אני יכול להביא לך רשעים גמורים ולספר לך על מצוה פלונית ואלמונית שהם מקפידים, ואין זה ראיה כלל על כללות האיש, בחז"ל כתוב שבזכות כבוד ס"ת הוא זכה לכמה דברים, ומבואר דלא מצאו לו הרבה זכויות אחרות.
 
 

בחור_צעיר

משתמש ותיק
הספר 'ראשונים כמלאכים' שהוא ביאור של הרב צבי טאו שליטא שהוא גדול הדור של החרד"לים וראש ישיבת הר המור.

הספר הוא ביאור של מאמרים של הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל על חמישה מגדולי אבותינו בתנ"ך, שחזל אמרו עליהם כל שאומר שהוא חטא אינו אלא טועה, וכל הספר מלא בביאורים נפלאים ועמוקים מאד על מה באמת קרה שם ובאיזה סוגיות רוחניות גבוהות הם עסקו ובגלל זה 'חטאו' בדקויות של קדושה.
 

פלגי מים

משתמש ותיק
פותח הנושא
בהמבואר בגמ' ''שאול באחת ועלתה לו ודוד בשתיים ולא עלתה לו'' מדוע לא נחשב לו החטא שלא המתין לבואו של שמואל להקרבת הקרבנות והרי אז גם אמר לו שמואל שמפני זה תלקח מלכותו ומפני מה נחשב שיש לו רק חטא אחד [לא שאני ח''ו מחפש עוונות עליו] שעל כן נלקח ממנו המלוכה והרי שתי דברים אלו גרמו וא׳׳כ מה הרבותא בזה ששאול באחת ועלתה לו דוד בשתיים ולא עלתה לו?
 

דודעלע

משתמש ותיק
לא העמקתי בכל התגובות, אבל נראה מכללות הדיון שיש להבהיר:

ישנם כמה חילוקים ברמת ההטיה מפשט הכתובים:
​​​​​​
א. החל מהוצאת העניין מפשוטו לחלוטין (כגון מעשה ראובן), 
ב. דרך שינוי הפרשנות והרקע (כגון במעשה דוד)
ג. ועד להצדקת התהליך (כגון במעשה יהודה ותמר)

חוץ מזה יש גם:
ד. לימוד זכות על חטאים מסויימים (כגון במעשה המרגלים)
ה. סיפור בגדולתם של האנשים המוצגים כחוטאים (כגון במעשה קרח)
ו. סיפור בגנותם של הנפשות הפועלות על אף גדלותם (כגון במעשה יוסף באשת רבו), או היותם מוצגים כצדיקים (כגון נח)

חלק מהדברים הם מחז"ל, או מחלוקת בחז"ל, וחלק נתפרשו על ידי רבותינו הראשונים והאחרונים 
וצריך לשים לב כשמתדיינים, להבהיר על מה בדיוק שואלים או מתרצים 
 

Ben Levi

משתמש ותיק
גם לדעתי קצת עירבבו כאן כמה דברים. יש גישה נוראית ללימוד תנ''ך - בלי לנקוב בשמות ספרים - לדוג' שמביאים איזשהו סיפור מלחמה ומנתחים ואומרים שדוד המלך טעה או שאול המלך התגאה. כאן לענ''ד ברור שאין רשות סתם להחליט ע''פ פסוקים כל מיני דברים מחודשים.
אך רחוקה הדרך מכאן עד לאסור את לימוד הנ''ך על פי מפרשיו, וגם במקום שחולקים על דברי חז''ל הרשות בידם, ואלו ואלו דברי אלקים חיים. אני מתפלא מאוד על אלו שסוברים שדרך הלימוד היחידה בנ''ך היא ע''פ ענייני גלגולים ודברי המקובלים, שאף שודאי אמת הם הלא אינם פשוטם של דברים, ויש כמה מישורים בהבנת התורה.
 

סאטמארער

משתמש ותיק
Ben Levi אמר:
 אני מתפלא מאוד על אלו שסוברים שדרך הלימוד היחידה בנ''ך היא ע''פ ענייני גלגולים ודברי המקובלים, שאף שודאי אמת הם הלא אינם פשוטם של דברים, ויש כמה מישורים בהבנת התורה.
הדרך היחידה ללימוד נ"ך מבלי להוריד ולגשם מעשיהם של אנשים גדולים מאוד, הוא רק ע"פ דברי המקובלים, אמנם לפעמים יש לפרשם גם על דרך הפשט, אמנם במקומות רבים נשארים הדברים סתומים, ואין המקרא אומר אלא דרשוני.
 
 
חלק עליון תַחתִית