פרשת זכור, במנהג הגר"א לקרא זכור בעצמו

רוצה לדעת

משתמש ותיק
במעשה רב סי' קלד איתא שהגר"א היה קורא פרשת זכור בעצמו
ובבנין שלמה סי' נ"ד כתב דס"ל שהוא חיוב על כל יחיד ויחיד ומשו"ה מצוה בו יותר מבשלוחו.
ויל"ע הלא שומע כעונה ולמה לא חשיב שהוא עצמו מקיים,
וליכאו' יש ללמוד מזה דס"ל שגדר שומע כעונה הוא ש"יוצא" מפי העונה, שאם גדר שומע כעונה שהוא "אופן של דיבור" ליכאו' חשיב שעונה בעצמו.
אשמח לדעת הרבנים
 

נדיב לב

משתמש ותיק
רוצה לדעת אמר:
במעשה רב סי' קלד איתא שהגר"א היה קורא פרשת זכור בעצמו
ובבנין שלמה סי' נ"ד כתב דס"ל שהוא חיוב על כל יחיד ויחיד ומשו"ה מצוה בו יותר מבשלוחו.
ויל"ע הלא שומע כעונה ולמה לא חשיב שהוא עצמו מקיים,
וליכאו' יש ללמוד מזה דס"ל שגדר שומע כעונה הוא ש"יוצא" מפי העונה, שאם גדר שומע כעונה שהוא "אופן של דיבור" ליכאו' חשיב שעונה בעצמו.
אשמח לדעת הרבנים

זכור לי שמלבד הגר"א יש עוד כמה גדולים שעשו השוואה בין שומע כעונה לדין שליחות
ולשיטתם יש לשאול האם צריך לטרוח ולארגן לכל אחד קידוש משל עצמו בפרט לשיטת רש"י שקידוש על היין מהתורה [מלבד הקידוש בתפילה]
 

נדיב לב

משתמש ותיק
בשער הציון סימן קסז כתב שיוצא ידי חובה שמיעת ברכה דוקא כאשר השומע אינו סח תוך כדי הברכה. ומשמע שסובר שאינו מדין שליחות שאם לא כן גם אם סח היה יוצא ידי חובה
בשערי תשובה סימן מז הסתפק עם יוצאים ידי חובת לימוד תורה מדין שומע כעונה ומשמע דלא הוי מדין שליחות ואילו הצל"ח ברכות כא עמוד ב כתב שדין שומע כעונה אינו מענין שליחות ונפק"מ בדינים שאין בהם שליחות כמו נדר או שבועה
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
פותח הנושא
השערי תשובה כמדו' לא שייך להכא, שם איירי לענין ברכת התורה, ויתכן שלענין ברכת התורה בעי דיבור דוקא ממש כמו שנחלקו אי הרהור מחייב ברכה"ת.
עכ"פ נושא האשכול הוא האם יש ענין שהאדם ייצא בעצמו ולא ע"י שומע כעונה
בנתיים מצאתי שמציינים שאג"א סי' ו' שאין ענין, ומגן גבורים סי' ק"ה שיש ענין שייצא בעצמו ולא ע"י שומע כעונה
ייש"כ רב ל"נדיב לב"
 

נדיב לב

משתמש ותיק
רוצה לדעת אמר:
השערי תשובה כמדו' לא שייך להכא, שם איירי לענין ברכת התורה, ויתכן שלענין ברכת התורה בעי דיבור דוקא ממש כמו שנחלקו אי הרהור מחייב ברכה"ת.
עכ"פ נושא האשכול הוא האם יש ענין שהאדם ייצא בעצמו ולא ע"י שומע כעונה
בנתיים מצאתי שמציינים שאג"א סי' ו' שאין ענין, ומגן גבורים סי' ק"ה שיש ענין שייצא בעצמו ולא ע"י שומע כעונה
ייש"כ רב ל"נדיב לב"
השערי תשובה לא דן על ברכות התורה אלא על לימוד תורה כפי שתראה בהעתקת לשונו
שערי תשובה - סימן מז אות ג לברך - עבה"ט ולקמן מבואר דלענין בה"ת א"צ שילמוד מיד ופשיטא דהרהור בד"ת עכ"פ לא מיקרי הפסק ואפשר כוונתו שאם לא יוציאו בפה ד"ת מיד אחר הברכה יש לחוש שמא אעפ"י שעתה הוא יושב ומהרהר שמא יארע איזה ענין שיצטרך להפסיק בשיחה ולכן יש לו להוציא בפה קצת דברי תורה מיד אחר הברכה. ועיין בהלק"ט ח"ב סי' קנ"ט שכתב השומע ד"ת צריך לברך כיון דשמוע כעונה עדיף מהרהור וגם שהמברך לא הפסיד שהרי כל היום חל עליו חובת לימוד ובבה"ת א"צ ללמוד מיד ע"ש. ועיין במח"ב שכתב ליישב מההיא דסי' קמ"א דהעולה לתורה יקרא בנחת עם הש"ץ שלא תהיה ברכתו לבטלה ע"ש ובט"ז ובפר"ח ושאלות יעבץ ח"א סי' ע"ה ובשו"ת זקן אהרן סימן סמ"ך ונראה להחמיר שאף שאינו רוצה ללמוד בעצמו רק שומע מאחר שלומד ושותק שיברך ברכת התורה קודם ולא דמי להרהור בלבד:
 

נדיב לב

משתמש ותיק
צריך ביאור לשיטת הגר"א והאחרונים שדין שומע כעונה מדין שליחות מה נצרכה הגמרא סוכה לח: למצוא מקור לדין שומע כעונה ואם אינני טועה כבר עומדים בזה
אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא מנין לשומע כעונה דכתיב את כל דברי הספר אשר קרא מלך יהודה וכי יאשיהו קראן והלא שפן קראן דכתיב ויקראהו שפן (את כל הדברים האלה) לפני המלך אלא מכאן לשומע כעונה
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
פותח הנושא
נדיב לב אמר:
רוצה לדעת אמר:
השערי תשובה כמדו' לא שייך להכא, שם איירי לענין ברכת התורה, ויתכן שלענין ברכת התורה בעי דיבור דוקא ממש כמו שנחלקו אי הרהור מחייב ברכה"ת.
עכ"פ נושא האשכול הוא האם יש ענין שהאדם ייצא בעצמו ולא ע"י שומע כעונה
בנתיים מצאתי שמציינים שאג"א סי' ו' שאין ענין, ומגן גבורים סי' ק"ה שיש ענין שייצא בעצמו ולא ע"י שומע כעונה
ייש"כ רב ל"נדיב לב"
השערי תשובה לא דן על ברכות התורה אלא על לימוד תורה כפי שתראה בהעתקת לשונו
שערי תשובה - סימן מז אות ג לברך - עבה"ט ולקמן מבואר דלענין בה"ת א"צ שילמוד מיד ופשיטא דהרהור בד"ת עכ"פ לא מיקרי הפסק ואפשר כוונתו שאם לא יוציאו בפה ד"ת מיד אחר הברכה יש לחוש שמא אעפ"י שעתה הוא יושב ומהרהר שמא יארע איזה ענין שיצטרך להפסיק בשיחה ולכן יש לו להוציא בפה קצת דברי תורה מיד אחר הברכה. ועיין בהלק"ט ח"ב סי' קנ"ט שכתב השומע ד"ת צריך לברך כיון דשמוע כעונה עדיף מהרהור וגם שהמברך לא הפסיד שהרי כל היום חל עליו חובת לימוד ובבה"ת א"צ ללמוד מיד ע"ש. ועיין במח"ב שכתב ליישב מההיא דסי' קמ"א דהעולה לתורה יקרא בנחת עם הש"ץ שלא תהיה ברכתו לבטלה ע"ש ובט"ז ובפר"ח ושאלות יעבץ ח"א סי' ע"ה ובשו"ת זקן אהרן סימן סמ"ך ונראה להחמיר שאף שאינו רוצה ללמוד בעצמו רק שומע מאחר שלומד ושותק שיברך ברכת התורה קודם ולא דמי להרהור בלבד:
התכוונתי לומר כך, שהשערי תשובה איירי על שומע כעונה בתורה "לענין" ברכת התורה היינו האם תורה הבאה על ידי שומע כעונה מחייבת ברכת התורה, שהרי לא על כל ת"ת יש דין ברכת התורה, כמו שיש דעות שעל הרהור לא מברכים.
בעיקר הנידון אי בתורה יש שומע כעונה יש ע"ז כמדו' בשי' הגרש"ר בפסחים.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
השערי תשובה מעלה צד שדין שומע כעונה עדיף מהרהור וזה מובן אם נימא מדין שליחות
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
רוצה לדעת אמר:
האם יש ענין שהאדם יצא בעצמו ולא ע"י שומע כעונה?
צא ולמד בפרק אלו דברים:
תָּנוּ רַבָּנָן: הָיוּ יוֹשְׁבִין בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ וְהֵבִיאוּ אוּר לִפְנֵיהֶם, אֶחָד מְבָרֵךְ לְכֻלָּן, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר 'בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ'.
ותו תניא התם:
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: גָּדוֹל הָעוֹנֶה אָמֵן יוֹתֵר מִן הַמְבָרֵךְ. אָמַר לוֹ רַבִּי נְהוֹרַאי: הַשָּׁמַיִם, כֶּן הוּא! תֵּדַע, שֶׁהֲרֵי גוּלְיָרִין יוֹרְדִין וּמִתְגָּרִין, וְגִבּוֹרִים יוֹרְדִין וּמְנַצְּחִין.
 
A

Anonymous

Guest
בעיקר הענין כמדומה שנהג כן אף מרן רה"י הגר"ש זצ"ל
ויש על זה בקובץ מבקשי תורה. אשמח אם מישהו יעלה את זה כאן.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
ביאור דברי התוספות:
אף על פי שאמרו שמע קריאת ההלל מפי ש"ץ ולא ענה אחריו 'הללויה' יצא ידי חובת קריאת ההלל בשמיעה בלבד, מכל מקום מצוה מן המובחר שיענה אחר הש"ץ 'הללויה', כי העונה עדיף מן השומע ושותק.
והוא הדין השומע קדושה או קדיש מפי שליח ציבור, אף על פי שלא ענה 'קדוש' ו'ברוך' ו'יהא שמיה רבא', הרי הוא כאומר בעצמו קדושה וקדיש, אך מכל מקום מצוה מן המובחר שיענה אחר הש"ץ 'קדוש' ו'ברוך' ו'יהא שמיה רבא'.
במה דברים אמורים? בשומע ושותק לעומת העונה; אבל העונה לעומת המברך בעצמו – לדעת רבי יוסי המובא למעלה, גדול הוא העונה מן המברך.
 
חלק עליון תַחתִית