חייב מיתת בי"ד מחויב במיתת עצמו?

[באמונתו יחיה]

יש להסתפק האם לחייב מיתת בי"ד מותר להציל עצמו ולברוח מיד הבי"ד או שהוא מחויב למסור עצמו לבי"ד?
אם כן האם מותר לו לחלל שבת להציל עצמו אשמח אם למישהו יש ראיות לכאן או לכאן

[חוות דעת]

עי' גיליון הש"ס ( מכות ה. ) המצורף דמבואר דאילו היה חייב מיתה בלי פסק ב"ד ( כשיטת התוס' שם) היה מחויב להמית את עצמו

Screenshot_20190311-223504_ .jpg

[זקן ויושב בישיבה]

גם אם אינו חייב למסור עצמו, אבל ודאי דאין לו היתר לחלל על זה שבת דהרי דינו כגברא קטילא.

[אלימלך]

עי' גיליון הש"ס ( מכות ה. ) המצורף דמבואר דאילו היה חייב מיתה בלי פסק ב"ד ( כשיטת התוס' שם) היה מחויב להמית את עצמו

באילת השחר כתב שאין לדייק כן מרעק"א עיי"ש
ובמחנה חיים (בתחילת העמוד) כתב שלא מצאנו בשום מקום שהמחויב מיתה צריך להמית עצמו

[הכהן]

גם אם אינו חייב למסור עצמו, אבל ודאי דאין לו היתר לחלל על זה שבת דהרי דינו כגברא קטילא.

מה הדין אם אחר שנגמר דינו נפלה עליו מפולת, האם מחוייבים להצילו?

[זקן ויושב בישיבה]

גם אם אינו חייב למסור עצמו, אבל ודאי דאין לו היתר לחלל על זה שבת דהרי דינו כגברא קטילא.

מה הדין אם אחר שנגמר דינו נפלה עליו מפולת, האם מחוייבים להצילו?

ודאי שלא. כמדומה מפורש כן.

[האחד בא לגור]

גם אם אינו חייב למסור עצמו, אבל ודאי דאין לו היתר לחלל על זה שבת דהרי דינו כגברא קטילא.

מה הדין אם אחר שנגמר דינו נפלה עליו מפולת, האם מחוייבים להצילו?

ודאי שלא. כמדומה מפורש כן.

הפרמ"ג בא"א שכט ס"ק ד כתב שמחללים שבת על מי שנגמר דינו מכיון שאסור להורגו בשבת, וצריך להצילו משום חיי שעה, ובביאור הלכה שם ד"ה אלא לפי שעה, נחלק עליו דלא גרע ממרועי בקר דאין מעלין.
ועיין עוד בחת"ס חו"מ קע"ז שכתב שיש מצווה להציל גברא שנתחייב מיתת ב"ד מידי נכרים שבאים להורגו, ומבואר דס"ל דלא כביאוה"ל.

[משה נפתלי]

ומענין לענין: איש שהרג את קרובו, האם יש לו רשות לשלוח יד בנפשו מצד גואל הדם?

[האחד בא לגור]

יתר על כן למ"ד ביד גואל הדם -מצווה ,האם חייב להרוג את עצמו.
וזה מזכיר לי את השאלה מענינא דיומא: האם לדעת האבנ"ז שעמלק שמתגייר,(בדיעבד, דלכתחילה אין מקבלין גרים מעמלק) לא פקע ממנו חובת המחייה, האם הגר דנן חייב לשלוח יד בנפשו .

[יצחק]

נראה לי להביא ראיה שהמחויב מיתה אינו חייב להמית את עצמו מלשון הגמ' סנהדרין דף מג. אמר רב הונא פשיטא לי אחד אבן שנסקל בה ואחד עץ שנתלה בו ואחד סייף שנהרג בו ואחד סודר שנחנק בו כולן משל צבור מ''ט דמדידיה לא אמרינן ליה זיל וליתיה וליקטול נפשיה.
הדעת נותנת שכמו שאינו חייב להביא לעצמו את הסודר שנחנק בו כך אינו חייב לחנוק את עצמו.

[יצחק]

יתר על כן למ"ד ביד גואל הדם -מצווה ,האם חייב להרוג את עצמו.
וזה מזכיר לי את השאלה מענינא דיומא: האם לדעת האבנ"ז שעמלק שמתגייר,(בדיעבד, דלכתחילה אין מקבלין גרים מעמלק) לא פקע ממנו חובת המחייה, האם הגר דנן חייב לשלוח יד בנפשו .

ודאי שלא, הרי יש דין "קריאה לשלום" עם עמלק, א"כ יקרא לעצמו לשלום ויענה לקריאה בחיוב.. ויאמר שלום עלי נפשי

[האחד בא לגור]

יתר על כן למ"ד ביד גואל הדם -מצווה ,האם חייב להרוג את עצמו.
וזה מזכיר לי את השאלה מענינא דיומא: האם לדעת האבנ"ז שעמלק שמתגייר,(בדיעבד, דלכתחילה אין מקבלין גרים מעמלק) לא פקע ממנו חובת המחייה, האם הגר דנן חייב לשלוח יד בנפשו .

ודאי שלא, הרי יש דין "קריאה לשלום" עם עמלק, א"כ יקרא לעצמו לשלום ויענה לקריאה בחיוב.. ויאמר שלום עלי נפשי

כמובן וכברור, שהספק היה בדעת האבנ"ז, שכל הדין של השלימו זה רק בשעת כיבוש, (שאם מדובר בשעת מלחמה הרי עצם זה שנתגייר פוטרו, שהרי בז' מצוות לחוד סגי ואין צריך קריאה נוספת לשלום..)
וע"ז בא הספק מה דינו לגבי עצמו כשגירותו היתה שלא בשעת כיבוש.