מבין ענין אמר:כתב המלבי"ם (דברים פרק כו יא) יא ושמחת. בספרי אמרו ושמחת בשעת שמחה, פירוש שלא צוה ה' להיות שמח רק בעת שמחה ע"ד הכתוב ביום טובה היה בטוב (קהלת ז' יד) שהוא מעצרת עד החג שאז זמן אסיפת התבואה והפירות אבל לא אחר החג:
מבין ענין אמר:כתב המלבי"ם (דברים פרק כו יא) יא ושמחת. בספרי אמרו ושמחת בשעת שמחה, פירוש שלא צוה ה' להיות שמח רק בעת שמחה ע"ד הכתוב ביום טובה היה בטוב (קהלת ז' יד) שהוא מעצרת עד החג שאז זמן אסיפת התבואה והפירות אבל לא אחר החג:
מבין ענין אמר:כתב המלבי"ם (דברים פרק כו יא) יא ושמחת. בספרי אמרו ושמחת בשעת שמחה, פירוש שלא צוה ה' להיות שמח רק בעת שמחה ע"ד הכתוב ביום טובה היה בטוב (קהלת ז' יד) שהוא מעצרת עד החג שאז זמן אסיפת התבואה והפירות אבל לא אחר החג:
ומיהו אותו "ירא שמים" בימינו? דהיינו באיזה חסידות יחידה נהוג לקיים בפועל את ההלכה הזאת בשו"ע - לקום בחצות לילה ולבכות על החורבן ולומר תיקון חצות?יעבץ אמר:ראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג על חורבן ביהמ"ק.
היה זכור לי ששמחה דווקא נוהגת גם בשבת לשיטות אחדות. חפשתי באתר ומצאתי שמדברים על זה https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=6&t=2377במבי אמר:מבין ענין אמר:כתב המלבי"ם (דברים פרק כו יא) יא ושמחת. בספרי אמרו ושמחת בשעת שמחה, פירוש שלא צוה ה' להיות שמח רק בעת שמחה ע"ד הכתוב ביום טובה היה בטוב (קהלת ז' יד) שהוא מעצרת עד החג שאז זמן אסיפת התבואה והפירות אבל לא אחר החג:
וכן ידוע שגם בשבת אין דין שמחה אלא רק "עונג" ובחגים נוספת השמחה.
בהתחלה ששמעתי זאת זה קומם אותי מאד, וכי בשבת אין דין שמחה? הלא מתנה טובה בבית גנזי ושבת שמה וכו'
אך כשראיתי את הזוהר שמופיע בברכונים בשבת בבוקר, שכותב שם שצריך להזמין את העניים בחגים ואם לא מזמין נאמר עליו וזריתי פרש חגיכם... וגו' אך בשבתות אם אין מזמין אין עונשו גדול.
וא"כ אפשר לומר שמהות השמחה היא לשמח את הזולת, שזה קיים בחגים ופחות בשבת, וא"כ הוא הדין לענין "ושמחת בחגיך"
ועיין בספר עזרה/נחמיה שנאמר שעשו שמחה גדולה מאד וכתוב שם "שלחו מנות לאין נכון לו" (או משהו כזה ..) וא"כ שוב רואים את הגדרת השמחה (היהודית עכ"פ)
(אגב כידוע, לדעת הספרי יש דין שמחה בשבת שדורש "וביום שמחתכם" - אלו השבתות. וא"כ צ"ע המלבי"ם)
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:דברי אינם מיועדים ללצים דפה, אשר שתו בשמים פיהם, שלח ידיו בשלומיו חלל בריתו.
וכמובן שדברי קדשו של רבינו הקדוש מוהר"ן זי"ע אינם צריכים חיזוק, אבל אם יש כאן גם מי שרוצה להבין ולהשכיל, אומר את מה שנראה לעניות דעתי. ובודאי שהדברים גבוהים ונעלים מהשגתנו, אך כיון שמוהר"ן זי"ע עצמו נתן רשות לחדש בתורתו (כל עוד לא סוטים מהשו"ע) אכתוב את איך שאני מבין את הדברים.
פשוט וברור לכל שמכשירי מצוה הם חלק מהמצוה, ונוטלים שכר עליהם. וכמו שההולך לבית המדרש ללמוד תורה יקבל שכר על פסיעה, והמנקה את ביתו לפסח מקיים מצוות בל יראה גם על ההליכה למכולת לקנות את חומרי הניקוי. וכן להיפך - ההולך למקום בו הוא עלול להיכשל בעבירה - עובר בדאורייתא על עצם ההליכה. (וכמו שמשמע מר' חיים שאינטרנט לא מסונן הוא עצמו ביהרג ואל יעבור)
אז כיון שהשמחה מביאה את האדם לקיום התורה, והעצבות מביאה את האדם לעבור על התורה - אזי פשוט שמצוה גדולה דאורייתא להיות בשמחה, שהרי כל קיום התורה תלוי בזה.
ואשרי השומעים לקול הצדיקים ומקיימים דבריהם בתמימות ובפשיטות בלי חכמות.
http://rabenubook.com/%D7%9C%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%98%D7%99-%D7%9E%D7%95%D7%94%D7%A8%D7%B4%D7%9F-%D7%AA%D7%A0%D7%99%D7%A0%D7%90-%D7%9B%D7%93/
זה בדיוק החידוש, שלא קיימא לן כ"ואילו בברסלב" כלשונך. הרי ברסלבר הביא מתוך תורת מוהר"ן. ואם תבקש, יביא לך מקורות.מאן דהו אמר:ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:דברי אינם מיועדים ללצים דפה, אשר שתו בשמים פיהם, שלח ידיו בשלומיו חלל בריתו.
וכמובן שדברי קדשו של רבינו הקדוש מוהר"ן זי"ע אינם צריכים חיזוק, אבל אם יש כאן גם מי שרוצה להבין ולהשכיל, אומר את מה שנראה לעניות דעתי. ובודאי שהדברים גבוהים ונעלים מהשגתנו, אך כיון שמוהר"ן זי"ע עצמו נתן רשות לחדש בתורתו (כל עוד לא סוטים מהשו"ע) אכתוב את איך שאני מבין את הדברים.
פשוט וברור לכל שמכשירי מצוה הם חלק מהמצוה, ונוטלים שכר עליהם. וכמו שההולך לבית המדרש ללמוד תורה יקבל שכר על פסיעה, והמנקה את ביתו לפסח מקיים מצוות בל יראה גם על ההליכה למכולת לקנות את חומרי הניקוי. וכן להיפך - ההולך למקום בו הוא עלול להיכשל בעבירה - עובר בדאורייתא על עצם ההליכה. (וכמו שמשמע מר' חיים שאינטרנט לא מסונן הוא עצמו ביהרג ואל יעבור)
אז כיון שהשמחה מביאה את האדם לקיום התורה, והעצבות מביאה את האדם לעבור על התורה - אזי פשוט שמצוה גדולה דאורייתא להיות בשמחה, שהרי כל קיום התורה תלוי בזה.
ואשרי השומעים לקול הצדיקים ומקיימים דבריהם בתמימות ובפשיטות בלי חכמות.
http://rabenubook.com/%D7%9C%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%98%D7%99-%D7%9E%D7%95%D7%94%D7%A8%D7%B4%D7%9F-%D7%AA%D7%A0%D7%99%D7%A0%D7%90-%D7%9B%D7%93/
איך שאני מבין את דבריכם ששמחה מסוגלת לדרבן את האדם לקיים מצות ולעסוק בתורה כמה שיותר
אבל איננה המהות בעצמה אלא רק מכשיר והיכי תימצי. ואילו בברסלב השמחה היא המהות בפני עצמה ולא כתרופה לרפאות את החולה המתעצל בעשיית מצוות ולימוד התורה
חגי פאהן אמר:זה בדיוק החידוש, שלא קיימא לן כ"ואילו בברסלב" כלשונך. הרי ברסלבר הביא מתוך תורת מוהר"ן. ואם תבקש, יביא לך מקורות.מאן דהו אמר:ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:דברי אינם מיועדים ללצים דפה, אשר שתו בשמים פיהם, שלח ידיו בשלומיו חלל בריתו.
וכמובן שדברי קדשו של רבינו הקדוש מוהר"ן זי"ע אינם צריכים חיזוק, אבל אם יש כאן גם מי שרוצה להבין ולהשכיל, אומר את מה שנראה לעניות דעתי. ובודאי שהדברים גבוהים ונעלים מהשגתנו, אך כיון שמוהר"ן זי"ע עצמו נתן רשות לחדש בתורתו (כל עוד לא סוטים מהשו"ע) אכתוב את איך שאני מבין את הדברים.
פשוט וברור לכל שמכשירי מצוה הם חלק מהמצוה, ונוטלים שכר עליהם. וכמו שההולך לבית המדרש ללמוד תורה יקבל שכר על פסיעה, והמנקה את ביתו לפסח מקיים מצוות בל יראה גם על ההליכה למכולת לקנות את חומרי הניקוי. וכן להיפך - ההולך למקום בו הוא עלול להיכשל בעבירה - עובר בדאורייתא על עצם ההליכה. (וכמו שמשמע מר' חיים שאינטרנט לא מסונן הוא עצמו ביהרג ואל יעבור)
אז כיון שהשמחה מביאה את האדם לקיום התורה, והעצבות מביאה את האדם לעבור על התורה - אזי פשוט שמצוה גדולה דאורייתא להיות בשמחה, שהרי כל קיום התורה תלוי בזה.
ואשרי השומעים לקול הצדיקים ומקיימים דבריהם בתמימות ובפשיטות בלי חכמות.
http://rabenubook.com/%D7%9C%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%98%D7%99-%D7%9E%D7%95%D7%94%D7%A8%D7%B4%D7%9F-%D7%AA%D7%A0%D7%99%D7%A0%D7%90-%D7%9B%D7%93/
איך שאני מבין את דבריכם ששמחה מסוגלת לדרבן את האדם לקיים מצות ולעסוק בתורה כמה שיותר
אבל איננה המהות בעצמה אלא רק מכשיר והיכי תימצי. ואילו בברסלב השמחה היא המהות בפני עצמה ולא כתרופה לרפאות את החולה המתעצל בעשיית מצוות ולימוד התורה
אגב, שמעתי מראש ישיבה אחד בדרך צחות, שכשהחליטו שצריך לעבר את השנה נתעוררה שאלה איזה חודש יעברו. ונהיו שני מחנות: החסידים רצו לעבר את חודש אדר, והליטאים רצו לעבר את חודש אב. עד שהגיעו חסידי *** והעסק סגור, הוחלט שחודש אדר יתעבר.
יש כאן שני נושאים א. שמחה בעבודת ה', שעל זה וודאי הוא דבר מאד יסודי לעשות אותו בשמחה וזיל קרי בי רב הוא. המלבי"ם מדבר על שמחה מצד עצמה, האם יש מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד? על כך אומר המלבי"ם שלא.מבקש אמת אמר:הכתוב אומר "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה" הרי להדיא שכל עבודת ה' צריכה להיות בשמחה תמיד ולא דווקא בזמנים מסויימים. ואין זה חידוש של רבי נחמן אלא זיל קרי בי רב הוא (ואמנם בהגמ' בערכין יא,א דורשת הפסוק לגבי שירה בשעת עבודה, אבל זהו דרשא, ופשטיה דקרא מיירי בכל עבודת ה')
כוונת המלבי"ם הוא שמחה מיוחדת וכמבואר בערכין יא,א שיש כמה דרגות של שמחה - תורה נקראת שמחה אבל לא שמחה בטוב, בכורים נקרא שמחה בכל הטוב אבל לא בטוב לבב, ושירה נקראת שמחה בטוב לבב.
מיצר ודואג אינו סתירה לשמחה ואינו עצבות. עי' תניא פרק לא.יעבץ אמר:ראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג על חורבן ביהמ"ק.
אברך כולל אמר:מיצר ודואג אינו סתירה לשמחה ואינו עצבות. עי' תניא פרק לא.יעבץ אמר:ראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג על חורבן ביהמ"ק.
וידוע מה שאמר החוזה מלובלין לישמח משה שהקשה לו מזה
שהחסיד צהלתו בפניו ואבלו בלבו
בנציון אמר:יש כאן שני נושאים א. שמחה בעבודת ה', שעל זה וודאי הוא דבר מאד יסודי לעשות אותו בשמחה וזיל קרי בי רב הוא. המלבי"ם מדבר על שמחה מצד עצמה, האם יש מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד? על כך אומר המלבי"ם שלא.מבקש אמת אמר:הכתוב אומר "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה" הרי להדיא שכל עבודת ה' צריכה להיות בשמחה תמיד ולא דווקא בזמנים מסויימים. ואין זה חידוש של רבי נחמן אלא זיל קרי בי רב הוא (ואמנם בהגמ' בערכין יא,א דורשת הפסוק לגבי שירה בשעת עבודה, אבל זהו דרשא, ופשטיה דקרא מיירי בכל עבודת ה')
כוונת המלבי"ם הוא שמחה מיוחדת וכמבואר בערכין יא,א שיש כמה דרגות של שמחה - תורה נקראת שמחה אבל לא שמחה בטוב, בכורים נקרא שמחה בכל הטוב אבל לא בטוב לבב, ושירה נקראת שמחה בטוב לבב.
וידוע שכאשר התחיל השיר מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד, אמרו על כך כמה חכמים כי לא כך צריך לשיר, אלא שמחה גדולה להיות במצוה תמיד.
נכון. אבל זו לא מצווה להיות בשמחה אלא מצווה לשמוח במצווה. משא"כ במועדים שיש מצווה בשמחה מצד עצמה.מבקש אמת אמר:בנציון אמר:יש כאן שני נושאים א. שמחה בעבודת ה', שעל זה וודאי הוא דבר מאד יסודי לעשות אותו בשמחה וזיל קרי בי רב הוא. המלבי"ם מדבר על שמחה מצד עצמה, האם יש מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד? על כך אומר המלבי"ם שלא.מבקש אמת אמר:הכתוב אומר "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה" הרי להדיא שכל עבודת ה' צריכה להיות בשמחה תמיד ולא דווקא בזמנים מסויימים. ואין זה חידוש של רבי נחמן אלא זיל קרי בי רב הוא (ואמנם בהגמ' בערכין יא,א דורשת הפסוק לגבי שירה בשעת עבודה, אבל זהו דרשא, ופשטיה דקרא מיירי בכל עבודת ה')
כוונת המלבי"ם הוא שמחה מיוחדת וכמבואר בערכין יא,א שיש כמה דרגות של שמחה - תורה נקראת שמחה אבל לא שמחה בטוב, בכורים נקרא שמחה בכל הטוב אבל לא בטוב לבב, ושירה נקראת שמחה בטוב לבב.
וידוע שכאשר התחיל השיר מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד, אמרו על כך כמה חכמים כי לא כך צריך לשיר, אלא שמחה גדולה להיות במצוה תמיד.
וכי יהודי אינו עובד את בוראו באופן תמידי, בכל זמן ובכל עת?
"מה מאוד תרחיקו עצמכם מהשמחה והשחוק כי היאך ישמח האדם אשר בכל יום השכם וחטוא, ואם היה אדם חייב ראשו למלך בשר ודם היאך היה שמח בפורים ובחג, ק"ו שחייב ראשו למלך מלכי המלכים הקב"ה.
ולא תשמעו לאותן האומרים כי מהראוי להיות כל ימיו בשמחה, כי זהו הכל מעצת היצה"ר, ושחוק וקלות ראש מרגילין האדם לערוה, ובכל עצב יהיה מותר, רק בעת עשיית איזה מצוה או לימוד תורה יהיה בכוונה ובשמחת הלב, אמנם לא בשחוק כי השחוק הוא מדה רעה מאוד"
כלפי ליא אמר:וכך כותב פוסק הדורות גאון הגאונים בעל הנתיבות המשפט והחוות דעת ושאר ספרים שכל ישראל הולכים לאורו, ודבריו דבר ה' המה, בצוואתו הקדושה בצורה חריפה ונחרצת:
"מה מאוד תרחיקו עצמכם מהשמחה והשחוק כי היאך ישמח האדם אשר בכל יום השכם וחטוא, ואם היה אדם חייב ראשו למלך בשר ודם היאך היה שמח בפורים ובחג, ק"ו שחייב ראשו למלך מלכי המלכים הקב"ה.
ולא תשמעו לאותן האומרים כי מהראוי להיות כל ימיו בשמחה, כי זהו הכל מעצת היצה"ר, ושחוק וקלות ראש מרגילין האדם לערוה, ובכל עצב יהיה מותר, רק בעת עשיית איזה מצוה או לימוד תורה יהיה בכוונה ובשמחת הלב, אמנם לא בשחוק כי השחוק הוא מדה רעה מאוד"
אסף אמר:אין כל עצב בעולם למי שמכיר אור האורות של האמת. (אגרות חזו"א)
כלפי ליא אמר:לא רק שאין מצוה להיות בשמחה תמיד, אלא זה כולו מעצת היצר להיות בשמחה תמיד, מלבד בעת עשיית מצוה.
וכך כותב פוסק הדורות גאון הגאונים בעל הנתיבות המשפט והחוות דעת ושאר ספרים שכל ישראל הולכים לאורו, ודבריו דבר ה' המה, בצוואתו הקדושה בצורה חריפה ונחרצת:
"מה מאוד תרחיקו עצמכם מהשמחה והשחוק כי היאך ישמח האדם אשר בכל יום השכם וחטוא, ואם היה אדם חייב ראשו למלך בשר ודם היאך היה שמח בפורים ובחג, ק"ו שחייב ראשו למלך מלכי המלכים הקב"ה.
ולא תשמעו לאותן האומרים כי מהראוי להיות כל ימיו בשמחה, כי זהו הכל מעצת היצה"ר, ושחוק וקלות ראש מרגילין האדם לערוה, ובכל עצב יהיה מותר, רק בעת עשיית איזה מצוה או לימוד תורה יהיה בכוונה ובשמחת הלב, אמנם לא בשחוק כי השחוק הוא מדה רעה מאוד"
????ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:אסף אמר:אין כל עצב בעולם למי שמכיר אור האורות של האמת. (אגרות חזו"א)
"אור האורות" כוונתו הייתה לרביה"ק, שמוהרנ"ת מכנהו בכינוי זה.