מקור מפתיע לדין ברוב עם שהפוסקים החמירו בו במגילה.

ידוע המ"ב שכל מי שאין לו ביהכ"נ קבוע ילך דוקא לשמוע מגילה בביהכ"נ הכי גדול בעיר משום ברוב עם
(וכמובן רק אם שם לא יפספס מילה אחת שאז לא יוצא כלל)

ואמנם נכון שקריאתה זו הלילא אבל למה לא הזכירו זאת בהלל של רגלים וכדו'.
ואולי פורים זה סוג נס מיוחד שכל ענינו לגלות את המוסתר.
ועכ"פ כך רואים בפוסקים שדווקא כאן הדגישו, ויש לשאול מנא להו.

ומצאתי בס"ד מקור לזה. (ולמרות שנראה מחודש - הוא דוקא מאוד צפוי).
בתהלים פרק כב למנצח על אילת השחר - אחרי "הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי" וכו' שהגמ' אומרת שאלו היו המילים של אסתר רגע לפני המעמד ההיסטורי של "ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב".
מגיעים המילים "עניתני. אספרה שמך לאחי בתוך קהל אהללך... מאתך תהלתי בקהל רב!"
ועוד ועוד מילים שם מדגישות נקודה זו! יעויין שם.
 

אלימלך

משתמש ותיק
בפשטות אם יש חילוק בין קריאת המגילה לשאר מצוות זה משום ששם יש ענין של פירסומא ניסא ברוב עם.
קשה לומר שזה המקור כשלא הזכירו זאת, מיהו עיין בקובץ שכ"כ חת"ס
 

קבצים מצורפים

  • חתס.PDF
    125.3 KB · צפיות: 2

רוצה לדעת

משתמש ותיק
אלשי"ך באסתר ט כ"ח: אמנם הנה ידענו מחכמי האמת (זוהר ח"א רכא ב) כי הימים שנעשה בהם עסק תורה ומצות קונים הויה וקיום, וזה ענין ויקרבו ימי ישראל למות (בראשית מז כט), ויקרבו ימי דוד למות (מלכים א ב א), כי ימי שנות הצדיקים חיים וקיימים, ומתקרבים בסלוקן לפאר ולהדר את עושם כמעידים ומגידים על התורה ומצות שקיימו בהם. ונבא אל הענין, והוא כי אחר אומרו קיימו קבלו שהוא בהכירם גודל הנס והפורקן כאשר הפליג להם מרדכי בכתבו, ומה גם לרבותינו ז"ל (מגילה יד א) האומרים כי גדול ליהודים היה הנס ההוא מיציאת מצרים, כי שם היה מעבדות לחירות ופה ממות לחיים. ואמרו בגמרא (שם) כי על כן היה ראוי לגמור בו את ההלל מקל וחומר אלא שקריאת המגילה היא הלולה. והוא מאמרנו בביאור תהלים על פסוק שאמרה אסתר במזמור המיוחד לה (כב כג) אספרה שמך לאחי וכו', שהוא במה שאספרה שמך לאחי היא קריאת המגילה ברבים, הוא כאילו בתוך קהל אהללך שהוא ההלל, עכ"ל. [ולהרוצה להחכים יעיין שם דברים נפלאים למה כל המועדים בטלים לבד מפורים]
 
חלק עליון תַחתִית