סקר - כיצד אתם נוהגים בעניין לעבור לפני המתפלל?

כיצד אתם נוהגים בעניין לעבור לפני המתפלל?

  • כפי המבואר בשו"ע ומ"ב סי' ק"ב, דהיינו - לפניו ממש לא עובר אפילו בשעת הדחק, ובצדדים שלפניו עובר בשעת

    קולות: 110 48.2%
  • אפילו לפני המתפלל ממש עובר בשעת הדחק

    קולות: 68 29.8%
  • בצדדים שלפניו עובר אפילו שלא בשעת הדחק

    קולות: 59 25.9%
  • אפילו לפני המתפלל ממש עובר אפילו שלא בשעת הדחק

    קולות: 15 6.6%

  • סה"כ בוחרים
    228

שמש מרפא

משתמש ותיק
מנוחה ושמחה אמר:
מרן הרב ואזנר היה פוסק שבהפסק דבר בינו לבין המתפלל מותר לעבור כגון ספסל או שולחן
ולא חשש כלל לפסק המשנ"ב שדייקא הפסק דבר שרחב ד וגבוה י הוי חציצה
אלא ס"ל שאין כאן שייכות לדיני מחיצה כלל אלא משום כבוד השכינה או היסח הדעת ולכן ביש שולחן או ספסל מותר

לא נשמע אמין, תמוה מאד לומר שפסק ממש נגד כל האחרונים.
 

סתם איש

משתמש ותיק
ברוךווייס אמר:
סתם איש אמר:
שאלה שמטרידה אותי,
לעבור מצידי המתפלל יש מקום להקל, אבל יש מעלה להחמיר. להתפלל בכונה זה גם מעלה, האם אני צריך לוותר על המעלה שלי- להתפלל בכונה בשביל שהשני יוכל להקפיד על המעלה שלו לא לעבוד מצדדים דלפניו?
[ועוד הערה למאריך ומפריע לאחרים, מותר לילך באמצע שמו"ע אם זה מפריע לכוונה, ולכן מי שמאריך ושם לב שמפריע לאחרים במקום להתפלל בחוסר ריכוז שפשוט ילך למקום אחר שלא מפריע].
אולי אפשר לקיים שניהם ולמצוא מקום להתפלל שסביר להניח שלא יצטרכו לעבור?
זה ודאי, השאלה היתה על בדיעבד.
 
 

סתם איש

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
סתם איש אמר:
שאלה שמטרידה אותי,
למצוה מן המובחר ראוי להתפלל סמוך לכותל (ראה שו"ע אדה"ז סי' צ ס"כ, ושם סכ"א); אמנם אם מעכבו מלהתפלל בציבור הותר שלא לחוש לזה, אך לפו"ר ראוי שהמאריכים בתפלה יזהרו בכך. ואזי תיפתר ממילא גם הבעי' אותה הציג מר.
אה"נ כל שהאלה היתה על בדיעבד.
והשאלה היא לא רק במקרה של להאריך יותר מהנורמה, זה נ"מ גם במנין שהחזן מיהר יותר מהנורמה.
 
 

סתם איש

משתמש ותיק
יבנה אמר:
ברוךווייס אמר:
סתם איש אמר:
שאלה שמטרידה אותי,
לעבור מצידי המתפלל יש מקום להקל, אבל יש מעלה להחמיר. להתפלל בכונה זה גם מעלה, האם אני צריך לוותר על המעלה שלי- להתפלל בכונה בשביל שהשני יוכל להקפיד על המעלה שלו לא לעבוד מצדדים דלפניו?
[ועוד הערה למאריך ומפריע לאחרים, מותר לילך באמצע שמו"ע אם זה מפריע לכוונה, ולכן מי שמאריך ושם לב שמפריע לאחרים במקום להתפלל בחוסר ריכוז שפשוט ילך למקום אחר שלא מפריע].
אולי אפשר לקיים שניהם ולמצוא מקום להתפלל שסביר להניח שלא יצטרכו לעבור?

לגופו של עניין אין לכאורה צד בעולם שתשטרך לוותר על המעלה שלך בשביל מעלה של אחרים
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לא עמוד א
תניא, אמר רבי יהודה: כך היה מנהגו של רבי עקיבא, כשהיה מתפלל עם הצבור - היה מקצר ועולה, מפני טורח צבור, וכשהיה מתפלל בינו לבין עצמו - אדם מניחו בזוית זו ומוצאו בזוית אחרת, וכל כך למה - מפני כריעות והשתחויות.

להטריח את הציבור אינו מעלה, אלא חסרון.
בית הכנסת הוא רה"ר שמיועד לשימוש שווה של כלל הציבור, שזכותי להשתמש בביהכנ"ס בדיוק כמו שזכותו של זה שעומד לפני להשתמש. למה שאני יוותר על השימוש שלי לצורכו? והרי יש לו פתרון שיוותר על המעלה של לעבוד בצדדין שלפניו. [אמנם העירו לי בצדק שהמשנ"ב כתוב להקל רק בשעה"ד וא"כ יש לזה משקל אחר].
אם זה לא היה ענין הלכתי אלא שימוש במחסן של הבנין גם הייתי צריך לוותר בשביל טירחא של השני?
 
 

סתם איש

משתמש ותיק
איבעית אימא אמר:
סתם איש אמר:
שאלה שמטרידה אותי,
לעבור מצידי המתפלל יש מקום להקל, אבל יש מעלה להחמיר. להתפלל בכונה זה גם מעלה, האם אני צריך לוותר על המעלה שלי- להתפלל בכונה בשביל שהשני יוכל להקפיד על המעלה שלו לא לעבוד מצדדים דלפניו?
[ועוד הערה למאריך ומפריע לאחרים, מותר לילך באמצע שמו"ע אם זה מפריע לכוונה, ולכן מי שמאריך ושם לב שמפריע לאחרים במקום להתפלל בחוסר ריכוז שפשוט ילך למקום אחר שלא מפריע].
לא תונו איש את עמיתו (ואח"כ) ויראת מאלוקיך
אז במטותא מיניה של העומד לפני לחוש להונאה שלי ולעבור בצדדים שלפני, ולא להכריח אותי לקצר בתפילתי. זכותי להתפלל בדיוק כמו שזכותו לחוש לדעות המחמירות.
[כל זה בלי להיכנס לדרשה המפוקפקת שדרשת מהפסוק].
 
 

בֶּן תּוֹרָה

משתמש רשום
יעוי' בהליכות שלמה להגרשז"א שכ' שאדם שמתפלל במעבר אפשר לעבור על פניו כיון שאין אדם אוסר את שאינו שלו. וכ' שמ"מ ראוי להחמיר שלא במקום הצורך. ובהערות למטה מצוין שהגרשז"א בעצמו החמיר בזה
 

יבנה

משתמש רגיל
סתם איש אמר:
יבנה אמר:
ברוךווייס אמר:
אולי אפשר לקיים שניהם ולמצוא מקום להתפלל שסביר להניח שלא יצטרכו לעבור?

לגופו של עניין אין לכאורה צד בעולם שתשטרך לוותר על המעלה שלך בשביל מעלה של אחרים
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לא עמוד א
תניא, אמר רבי יהודה: כך היה מנהגו של רבי עקיבא, כשהיה מתפלל עם הצבור - היה מקצר ועולה, מפני טורח צבור, וכשהיה מתפלל בינו לבין עצמו - אדם מניחו בזוית זו ומוצאו בזוית אחרת, וכל כך למה - מפני כריעות והשתחויות.

להטריח את הציבור אינו מעלה, אלא חסרון.
בית הכנסת הוא רה"ר שמיועד לשימוש שווה של כלל הציבור, שזכותי להשתמש בביהכנ"ס בדיוק כמו שזכותו של זה שעומד לפני להשתמש. למה שאני יוותר על השימוש שלי לצורכו? והרי יש לו פתרון שיוותר על המעלה של לעבוד בצדדין שלפניו. [אמנם העירו לי בצדק שהמשנ"ב כתוב להקל רק בשעה"ד וא"כ יש לזה משקל אחר].
אם זה לא היה ענין הלכתי אלא שימוש במחסן של הבנין גם הייתי צריך לוותר בשביל טירחא של השני?
שותפים אמורים להשתמש ברכוש המשותף בצורה משותפת וכפי שדרך האנשים להשתמש ובאופן שלא מונע מהשותפים האחרים להשתמש בזה. שותף שממלא את כל המחסן המשותף בחפציו כל הזמן ולא מאפשר את האחרים להשתמש בו הוא גזלן.
כך גם בבית הכנסת, אמורים להשתמש בו בצורה נורמלית שאינו מפריע לשאר המשתמשים.
תפילת א' לא אמור להפריע לאנשים האחרים לעשות שימוש רגיל בבית הכנסת. 
מי שמתפלל באריכות לא רגילה, או שימצא איזה פינה שלא יפריע שם לאחרים, או שיתפלל בשטח פרטי של עצמו.
 
 

דוד ה.

משתמש ותיק
בתפילת מנחה ערב שביעי של פסח כאשר עמדתי בשטיבלאך מבלי יכולת לנוע כשעד שאחד מסיים מתחיל שני אחריו ופתרון אין מלבד השקיעה הממשמשת, בעודי עסוק בחישובים קדחתניים אם 4.5 מרצפות של 33 ס"מ באלכסון יש בהם ד' אמות רח"נ התעורר לי ספק, הרי המשנ"ב אוסר לפסוע גם אם התחיל המתפלל השני את תפילתו אח"כ כיון שבג' הפסיעות אני בא בגבולו ומקורו מהפר"ח, אבל כל זה נכון אם הוא התחיל שמו"ע מחוץ לד' אמותי וכעת אני בא בגבולו, מדוע שיהיה אסור לפסוע אם הוא מתפלל בתוך ד' אמותי אדרבה הוא בא בגבולי, (ואל תשיבוני מהמשנ"ב סק"כ ומיירי בתוך ד"א או שיבוא לתוך ד"א ע"י ג' פסיעות שיפסע לאחוריו, דהתם י"ל דמיירי שהתחיל יחד איתו ולא אחריו).
 

איכא בשוקא

משתמש ותיק
דוד ה. אמר:
בתפילת מנחה ערב שביעי של פסח כאשר עמדתי בשטיבלאך מבלי יכולת לנוע כשעד שאחד מסיים מתחיל שני אחריו ופתרון אין מלבד השקיעה הממשמשת, בעודי עסוק בחישובים קדחתניים אם 4.5 מרצפות של 33 ס"מ באלכסון יש בהם ד' אמות רח"נ התעורר לי ספק, הרי המשנ"ב אוסר לפסוע גם אם התחיל המתפלל השני את תפילתו אח"כ כיון שבג' הפסיעות אני בא בגבולו ומקורו מהפר"ח, אבל כל זה נכון אם הוא התחיל שמו"ע מחוץ לד' אמותי וכעת אני בא בגבולו, מדוע שיהיה אסור לפסוע אם הוא מתפלל בתוך ד' אמותי אדרבה הוא בא בגבולי, (ואל תשיבוני מהמשנ"ב סק"כ ומיירי בתוך ד"א או שיבוא לתוך ד"א ע"י ג' פסיעות שיפסע לאחוריו, דהתם י"ל דמיירי שהתחיל יחד איתו ולא אחריו).
מזה זמן ארוך שאני חושב טענה זו לעיקרית. ואף שאפשר לדחות שהתנועה היא הבעייתית, ולא עמידתו, ועל כן משעה שאני בא לנוע לאחוריי אני בא בגבולו, עדיין טענה זו היא העיקר לענ"ד.
 

להאמין בה'

משתמש ותיק
שמש מרפא אמר:
איש תלמודי אמר:
אברהם משה אמר:
ומה עם השכינה שבד' אמותיו?

המ"ב באמת מחמיר לזה, מטעם זה. 
אמנם, כשיש מחיצה ד"ט בגובה י"ט, וגם עוצם עיניו, לכאורה בטלו שני הטעמים העיקריים.

זוכרני שדיברתי בעניין עם הרה''ג נפתלי נוסבוים שליט''א 
ואמרתי לפניו כן והסכים עימי- שאם יש גם מחיצה וגם עוצם עיניו בטלו הטעמים הנ''ל
עוד דנתי לפניו שלפי זה באופן שעוצם עניו וגם יש שם לפני המתפלל כסאות או שולחנות קבועים, באופן שאפשר לומר עליו לבוד, (והרבה פעמים זה כך- תבדקו) ומי שרוצה לעבור עומד בשורה מעל, אזי אפשר לומר שזה כמחיצה.  ואם כן לפי הנ''ל מותר לעבור שם, והסכים.
לפי זה יוצא לנו להתירא בהרבה מקרים. אם סוגר עיניו. 
אמנם זה רק מזכרון ואיני זוכר בדיוק מה שאמר והסכים עימי.
 
 

איש פשוט מאד

משתמש ותיק
להאמין בה' אמר:
שמש מרפא אמר:
איש תלמודי אמר:
ומה עם השכינה שבד' אמותיו?

המ"ב באמת מחמיר לזה, מטעם זה. 
אמנם, כשיש מחיצה ד"ט בגובה י"ט, וגם עוצם עיניו, לכאורה בטלו שני הטעמים העיקריים.

זוכרני שדיברתי בעניין עם הרה''ג נפתלי נוסבוים שליט''א 
ואמרתי לפניו כן והסכים עימי- שאם יש גם מחיצה וגם עוצם עיניו בטלו הטעמים הנ''ל
עוד דנתי לפניו שלפי זה באופן שעוצם עניו וגם יש שם לפני המתפלל כסאות או שולחנות קבועים, באופן שאפשר לומר עליו לבוד, (והרבה פעמים זה כך- תבדקו) ומי שרוצה לעבור עומד בשורה מעל, אזי אפשר לומר שזה כמחיצה.  ואם כן לפי הנ''ל מותר לעבור שם, והסכים.
לפי זה יוצא לנו להתירא בהרבה מקרים. אם סוגר עיניו. 
אמנם זה רק מזכרון ואיני זוכר בדיוק מה שאמר והסכים עימי.
אני שאלתי בעבר את הגר"י גנס שליט"א ואמר לי שאם יש מחיצה (גבוה י' ורחב ד') ועוצם עיניו אפשר לעבור.
 
 

להאמין בה'

משתמש ותיק
אז למעשה לכאורה יוצא לנו שברוב המקרים מותר לעבור
מכיוון שבדרך כלל יש מחיצה -ביחד עם לבוד עכ''פ.
ואז בעוצם עיניו מותר לעבור.
ואם אינו עוצם עיניו עדיין מותר לפי הטעם של שכינה, ורק לטעם של מסיח דעת אסור אבל ''מנוחה ושמחה@'' מביא בשם הרב וואזנר שאין בזה משום היסח הדעת, אך צריך מקורו כנ''ל שמש ומרפא@.
ואם אין מחיצה בדרך כלל זה בשטיבלאך וכדו' שנעמדים להתפלל במקום מעבר שאז יש מתירים כנ''ל.
לא עברתי על כל האשכול . וכתבתי רק ללימוד ולא למעשה.
הוי דן את כל האדם לכף זכות!
האם יש מישהו חולק עלי בזה
 

יבנה

משתמש רגיל
לבי במערב אמר:
יבנה אמר:
מי שמתפלל באריכות לא רגילה
כבר כתב ר' '@סתם איש':
סתם איש אמר:
והשאלה היא לא רק במקרה של להאריך יותר מהנורמה, זה נ"מ גם במנין שהחזן מיהר יותר מהנורמה.
מי שמאריך יותר מהנורמה פשוט שעושה שלא כהוגן.
אם הוא מתפלל באופן רגיל אך הוא הלך לחלקת הממהרים בתפלתם או למנין שמתפללים במהירות, מצד חו"מ אין איסור בדבר, אך מצד דרך ארץ וכן מצד כוונת עצמו בתפלה, עדיף להמנע מלהגיע למצב כזה.

 
 

יבנה

משתמש רגיל
הצעיר שבחבורה אמר:
יבנה אמר:
ובמ"א סי' קכ"ד ס"ק ז.
ואי משום טירחא דצבורא, אכתי מה עניינו בכאן?
והמקורות האחרים, אינם תח"י כעת, ובל"נ אעיין.
רבינו יהונתן מלוניל על הרי"ף מסכת ברכות (לפי דפי הרי"ף) דף כב עמוד ב
כשהיה מתפלל עם הצבור, לא היה מאריך בתפלתו אלא בענין שיצא ממנה ידי חובתו בכונה גמורה, ולא היה מאריך בתיבות אלא כדי הצורך, כדי שלא יהא טורח לצבור, שדרך שליח צבור להמתין למי שגדול בקהל.

שו"ת הר"י מיגאש סימן קפ
יודיענו אדוננו אם היה ש"צ מאריך בתפלתו כדי לעשות תפלתו תחנונים או קצת מאנשי הקהל אם האריכו כמו כן אם יש למחות בידם בזה אם לא.
תשובה ש"צ שמאריך תפלתו אם היה בצבור מי שמאריך כמוהו מאותם שיש הכרח לצבור להמתין להם אין עליו בזה עון ואם אין בצבור מאחר ומאריך בתפלתו זולתו ראוי לו להיות לו דרך ארץ ומוסר עם הצבור ולא יאריך בתפלתו להטריח על הצבור בהיותם ממתינים לו וכבר אמרו ז"ל אמרו עליו על רבי עקיבא כשהיה מתפלל עם הצבור היה מקצר ועולה.

בענין המ"א:
הוא מדבר על המתנה לאב"ד והביא ראיה מר"ע.
מחצית השקל אורח חיים סימן קכד ס"ק ז
(ז) אין לשליח ציבור כו'. אבל כשמאריך כו' כמו שכתוב על ר' עקיבא. ריש פרק אין עומדין דף ל"א ע"א. וכתבו תלמידי רבינו יונה [שם כב, ב ד"ה היה] וז"ל, שלא היה מרבה ומאריך בתחנונים שהיה אומר, וגם לא היה מאריך כל כך באמירת המלות מפני טורח הצבור, עכ"ל. וא"כ המאריך יותר מדאי עושה שלא כדין, שמטריח כל כך הצבור, ולכן אין להמתין עליו:

 
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
יבנה אמר:
הצעיר שבחבורה אמר:
יבנה אמר:

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לא עמוד א
תניא, אמר רבי יהודה: כך היה מנהגו של רבי עקיבא, כשהיה מתפלל עם הצבור - היה מקצר ועולה, מפני טורח צבור, וכשהיה מתפלל בינו לבין עצמו - אדם מניחו בזוית זו ומוצאו בזוית אחרת, וכל כך למה - מפני כריעות והשתחויות.

להטריח את הציבור אינו מעלה, אלא חסרון.
האין הכוונה שם כשהיה שליח צבור?
לא, כתוב "מתפלל עם הציבור", לא "עובר לפני התיבה". כמבואר בר"י לוניל, שו"ת ר"י מיגש סי' ק"פ, ובמ"א סי' קכ"ד ס"ק ז.
את הר"י מלוניל לא מצאתי
בר"י מיגש לא ידעתי מה ראה מר, ואעתיק לשונו

שו"ת הר"י מיגאש סימן קפ
יודיענו אדוננו אם היה ש"צ מאריך בתפלתו כדי לעשות תפלתו תחנונים או קצת מאנשי הקהל אם האריכו כמו כן אם יש למחות בידם בזה אם לא. 
תשובה ש"צ שמאריך תפלתו אם היה בצבור מי שמאריך כמוהו מאותם שיש הכרח לצבור להמתין להם אין עליו בזה עון ואם אין בצבור מאחר ומאריך בתפלתו זולתו ראוי לו להיות לו דרך ארץ ומוסר עם הצבור ולא יאריך בתפלתו להטריח על הצבור בהיותם ממתינים לו וכבר אמרו ז"ל אמרו עליו על רבי עקיבא כשהיה מתפלל עם הצבור היה מקצר ועולה. 
ואנא, שלחן ערוך ידענא
שולחן ערוך סימן נג סעיף יא
ש"צ שמאריך בתפלתו כדי שישמעו קולו ערב, אם הוא מחמת ששמח בלבו על שנותן הודאה להש"י בנעימה, תבא עליו ברכה. והוא שיתפלל בכובד ראש ועומד באימה וביראה. אבל אם מכוין להשמיע קולו, ושמח בקולו, ה"ז מגונה. ומ"מ כל שמאריך בתפלתו לא טוב עושה מפני טורח הצבור. 
ובביאור הגר"א
ומ"מ כו'. כמ"ש בברכות ל"א א' כך היה מנהגו של ר"ע כשהיה מתפלל בצבור כו' וכן אמרו בכ"מ מפני טורח צבור: 
לא ראיתי את ההודעה שקדמה לי משום מה. הקטנתי את שאינו נצרך.
 

יבנה

משתמש רגיל
הצעיר שבחבורה אמר:
יבנה אמר:
הצעיר שבחבורה אמר:
 
האין הכוונה שם כשהיה שליח צבור?
לא, כתוב "מתפלל עם הציבור", לא "עובר לפני התיבה". כמבואר בר"י לוניל, שו"ת ר"י מיגש סי' ק"פ, ובמ"א סי' קכ"ד ס"ק ז.
את הר"י מלוניל לא מצאתי
בר"י מיגש לא ידעתי מה ראה מר, ואעתיק לשונו
שו"ת הר"י מיגאש סימן קפ
יודיענו אדוננו אם היה ש"צ מאריך בתפלתו כדי לעשות תפלתו תחנונים או קצת מאנשי הקהל אם האריכו כמו כן אם יש למחות בידם בזה אם לא. 
תשובה ש"צ שמאריך תפלתו אם היה בצבור מי שמאריך כמוהו מאותם שיש הכרח לצבור להמתין להם אין עליו בזה עון ואם אין בצבור מאחר ומאריך בתפלתו זולתו ראוי לו להיות לו דרך ארץ ומוסר עם הצבור ולא יאריך בתפלתו להטריח על הצבור בהיותם ממתינים לו וכבר אמרו ז"ל אמרו עליו על רבי עקיבא כשהיה מתפלל עם הצבור היה מקצר ועולה. 
ואנא, שלחן ערוך ידענא
שולחן ערוך סימן נג סעיף יא
ש"צ שמאריך בתפלתו כדי שישמעו קולו ערב, אם הוא מחמת ששמח בלבו על שנותן הודאה להש"י בנעימה, תבא עליו ברכה. והוא שיתפלל בכובד ראש ועומד באימה וביראה. אבל אם מכוין להשמיע קולו, ושמח בקולו, ה"ז מגונה. ומ"מ כל שמאריך בתפלתו לא טוב עושה מפני טורח הצבור. 
ובביאור הגר"א
ומ"מ כו'. כמ"ש בברכות ל"א א' כך היה מנהגו של ר"ע כשהיה מתפלל בצבור כו' וכן אמרו בכ"מ מפני טורח צבור: 
לא ראיתי את ההודעה שקדמה לי משום מה. הקטנתי את שאינו נצרך.
ידוע לי שיש המפרשים את ר"ע לענין ש"ץ, אך גם יש המפרשים אותו לענין שאינו ש"ץ. אך אין מזה נ"מ שכל שנגרם לציבור טרחא בגללו עניינם שוים.
בר"י מיגאש דן גם בש"ץ וגם באנשים מהציבור שמאריכים בתפילתם וגורמים לציבור להמתין להם, וע"ז הביא ראיה מר"ע שיש בזה איסור. ממה שלא חילק בין ש"ץ לציבור ש"מ שאין מזה נ"מ.
 
 

סתם איש

משתמש ותיק
יבנה אמר:
סתם איש אמר:
יבנה אמר:
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לא עמוד א
תניא, אמר רבי יהודה: כך היה מנהגו של רבי עקיבא, כשהיה מתפלל עם הצבור - היה מקצר ועולה, מפני טורח צבור, וכשהיה מתפלל בינו לבין עצמו - אדם מניחו בזוית זו ומוצאו בזוית אחרת, וכל כך למה - מפני כריעות והשתחויות.

להטריח את הציבור אינו מעלה, אלא חסרון.
בית הכנסת הוא רה"ר שמיועד לשימוש שווה של כלל הציבור, שזכותי להשתמש בביהכנ"ס בדיוק כמו שזכותו של זה שעומד לפני להשתמש. למה שאני יוותר על השימוש שלי לצורכו? והרי יש לו פתרון שיוותר על המעלה של לעבוד בצדדין שלפניו. [אמנם העירו לי בצדק שהמשנ"ב כתוב להקל רק בשעה"ד וא"כ יש לזה משקל אחר].
אם זה לא היה ענין הלכתי אלא שימוש במחסן של הבנין גם הייתי צריך לוותר בשביל טירחא של השני?
שותפים אמורים להשתמש ברכוש המשותף בצורה משותפת וכפי שדרך האנשים להשתמש ובאופן שלא מונע מהשותפים האחרים להשתמש בזה. שותף שממלא את כל המחסן המשותף בחפציו כל הזמן ולא מאפשר את האחרים להשתמש בו הוא גזלן.
כך גם בבית הכנסת, אמורים להשתמש בו בצורה נורמלית שאינו מפריע לשאר המשתמשים.
תפילת א' לא אמור להפריע לאנשים האחרים לעשות שימוש רגיל בבית הכנסת. 
מי שמתפלל באריכות לא רגילה, או שימצא איזה פינה שלא יפריע שם לאחרים, או שיתפלל בשטח פרטי של עצמו.
אתה צודק כל כך ששותפים צריכים להשתמש בצורה שלא מפריעה לשני, אבל את הטענה הזאת אפשר להפנות גם כלפי מי שמחמיר לא לעבור בצדדים שלפניו, למה הוא מחמיר ועיי"ז מונע את השימוש שלי בבית הכנסת.
אם לא שמת לב מהתחלה העמדתי את הנידון בצורה כזאת שמאי אולמיה של המחמיר כלפי המאריך.
 
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
יבנה אמר:
ידוע לי שיש המפרשים את ר"ע לענין ש"ץ, אך גם יש המפרשים אותו לענין שאינו ש"ץ. אך אין מזה נ"מ שכל שנגרם לציבור טרחא בגללו עניינם שוים.
בר"י מיגאש דן גם בש"ץ וגם באנשים מהציבור שמאריכים בתפילתם וגורמים לציבור להמתין להם, וע"ז הביא ראיה מר"ע שיש בזה איסור. ממה שלא חילק בין ש"ץ לציבור ש"מ שאין מזה נ"מ.
יהיה איך שיהיה, המדובר הוא בטירחא דצבורא, ולא בטורח יחיד.
 

אחד הלויים

משתמש ותיק
אברך אמר:
כיצד אתם נוהגים בעניין לעבור לפני המתפלל?
רבש"ע איך ניתן לכתוב סקר עם אופציה ליהודי לומר שהוא עושה שלא כהלכה?
ומה נ"מ כמה יהודים לא מקיימים שו"ע?
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
אחד הלויים אמר:
אברך אמר:
כיצד אתם נוהגים בעניין לעבור לפני המתפלל?
רבש"ע איך ניתן לכתוב סקר עם אופציה ליהודי לומר שהוא עושה שלא כהלכה?
ומה נ"מ כמה יהודים לא מקיימים שו"ע?
חיים של תורה אמר:
אברך אמר:
כיצד אתם נוהגים בעניין לעבור לפני המתפלל?
אני לא מבין למה נועד הסקר הזה? יש הלכה פסוקה בשו"ע שאסור לעבור. האם הנידון בא לקרר או לחזק את ידי העוברים על המפורש בשו"ע? אולי נעשה גם סקר מי מקפיד על זמן ק"ש וכדו'?
לבי במערב אמר:
חיים של תורה אמר:
אם הנידון בא לקרר או לחזק את ידי העוברים על המפורש בשו"ע?
אדרבא, לחזק את ידי המקפידים!
וצא וראה בתוצאות הסקר, שרובא דרובא אכן נזהרים בענין זה כדת וכהלכה.
משבט הכהונא אמר:
רעיון לסקר נוסף האם אתם מתנהגים לפי ההלכה
א. כן רק ע"פ ההלכה
ב. כשנח לי
ג. אפילו סתם אני עובר על השולחן ערוך
איש תלמודי אמר:
אני לא מבין יש כאן שני אנשים שמצהירים בריש גלי בלי שום בושה שהם עוברים על הלכה מפורשת בשו''ע
הנשמע כזאת
(אולי זה קשור לאשכול על מצב הציבור החרדי)
ומכל מקום, צא ובדוק בין בתרי האשכול, ומצא כמה נידונים נידונו בו, וכבר זה לתועלת.
 

גחלי אש

משתמש ותיק
לענ"ד יש גם משום חילול ה' ברמיסת ההלכה לעין כל . (איחרת ? תצטרף בראייה כשמתאפשר לעמוד במקום שאינו מעבר )
 

בֶּן תּוֹרָה

משתמש רשום
בֶּן תּוֹרָה אמר:
יעוי' בהליכות שלמה להגרשז"א שכ' שאדם שמתפלל במעבר אפשר לעבור על פניו כיון שאין אדם אוסר את שאינו שלו. וכ' שמ"מ ראוי להחמיר שלא במקום הצורך. ובהערות למטה מצוין שהגרשז"א בעצמו החמיר בזה
https://www.tora-forum.co.il/download/file.php?id=36957
 
 

איבעית אימא

משתמש חדש
סתם איש אמר:
איבעית אימא אמר:
סתם איש אמר:
שאלה שמטרידה אותי,
לעבור מצידי המתפלל יש מקום להקל, אבל יש מעלה להחמיר. להתפלל בכונה זה גם מעלה, האם אני צריך לוותר על המעלה שלי- להתפלל בכונה בשביל שהשני יוכל להקפיד על המעלה שלו לא לעבוד מצדדים דלפניו?
[ועוד הערה למאריך ומפריע לאחרים, מותר לילך באמצע שמו"ע אם זה מפריע לכוונה, ולכן מי שמאריך ושם לב שמפריע לאחרים במקום להתפלל בחוסר ריכוז שפשוט ילך למקום אחר שלא מפריע].
לא תונו איש את עמיתו (ואח"כ) ויראת מאלוקיך
אז במטותא מיניה של העומד לפני לחוש להונאה שלי ולעבור בצדדים שלפני, ולא להכריח אותי לקצר בתפילתי. זכותי להתפלל בדיוק כמו שזכותו לחוש לדעות המחמירות.
[כל זה בלי להיכנס לדרשה המפוקפקת שדרשת מהפסוק].
בקשר לטענה הראשונה: 1)המשנ"ב כותב להקל רק בשעת הדחק 2)בשביל מה יש ספסלים קידמיים בביהכנ"ס?
בקשר לסוגריים זה לא דרשה אלא אסמכתא לדבר שהובא רבות ע"י הרבה מהמגידים בדור שעבר

 
 

איבעית אימא

משתמש חדש
יבנה אמר:
נתתיו ללוי אמר:
הנושא הזה מטריד אותי זמן רב מדוע ישנם אנשים רבים, בעיקר חסידים (שעל עדתם אני נמנה) וספרדים שנראה כאילו סעיף זה אינו קיים מבחינתם והם עוברים לפני המתפלל ממש אפ' סתם בשביל להישאר לעמוד.
פה בפורום זה לא כ"כ ניכר שרק ארבע ציינו זאת אבל פוק חזי מאי עמא דבר.
אשמח לדעת האם יש היתר מסוים לעשות כך.
יש היתר פשוט כשרואים שה"מתפלל" מסתכל סביב, גומר "תפילתו" במהירות עצומה, או מתקשר בשפת סימנים עם סביביו, שאין זה בכלל מתפלל.
ברעיין זה נכון אבל אין בזה כלל ברור ואם כל אחד יקבע לעצמו אין לדבר סוף

 
 

איש פשוט מאד

משתמש ותיק
להאמין בה' אמר:
אז למעשה לכאורה יוצא לנו שברוב המקרים מותר לעבור
מכיוון שבדרך כלל יש מחיצה -ביחד עם לבוד עכ''פ.
ואז בעוצם עיניו מותר לעבור.
ואם אינו עוצם עיניו עדיין מותר לפי הטעם של שכינה, ורק לטעם של מסיח דעת אסור אבל ''מנוחה ושמחה@'' מביא בשם הרב וואזנר שאין בזה משום היסח הדעת, אך צריך מקורו כנ''ל שמש ומרפא@.
ואם אין מחיצה בדרך כלל זה בשטיבלאך וכדו' שנעמדים להתפלל במקום מעבר שאז יש מתירים כנ''ל.
לא עברתי על כל האשכול . וכתבתי רק ללימוד ולא למעשה.
הוי דן את כל האדם לכף זכות!
האם יש מישהו חולק עלי בזה
למה כשאני עומד להתפלל בשטיבל מצוי, וההוא לפני גומר הוא יכול לפסוע.
ולא מדובר כשאני מאריך יתר על המידה.
ולעבור לפני המתפלל כשעכשיו התחילו שמו"ע כדי להכנס לחדר הסמוך לבדוק אם שם התחילו?
ואם החזן טס כמו מטורף ועדיין לא גמרתי?
אם כבודו מצוי בשטיבלך יראה שאין קשר בין מה שכתב לבין המציאות.
ומ"מ מצוה רבה ללמד זכות על כלל ישראל.
 
 

להאמין בה'

משתמש ותיק
איש פשוט מאד אמר:
להאמין בה' אמר:
אז למעשה לכאורה יוצא לנו שברוב המקרים מותר לעבור
מכיוון שבדרך כלל יש מחיצה -ביחד עם לבוד עכ''פ.
ואז בעוצם עיניו מותר לעבור.
ואם אינו עוצם עיניו עדיין מותר לפי הטעם של שכינה, ורק לטעם של מסיח דעת אסור אבל ''מנוחה ושמחה@'' מביא בשם הרב וואזנר שאין בזה משום היסח הדעת, אך צריך מקורו כנ''ל שמש ומרפא@.
ואם אין מחיצה בדרך כלל זה בשטיבלאך וכדו' שנעמדים להתפלל במקום מעבר שאז יש מתירים כנ''ל.
לא עברתי על כל האשכול . וכתבתי רק ללימוד ולא למעשה.
הוי דן את כל האדם לכף זכות!
האם יש מישהו חולק עלי בזה
למה כשאני עומד להתפלל בשטיבל מצוי, וההוא לפני גומר הוא יכול לפסוע.
ולא מדובר כשאני מאריך יתר על המידה.
ולעבור לפני המתפלל כשעכשיו התחילו שמו"ע כדי להכנס לחדר הסמוך לבדוק אם שם התחילו?
ואם החזן טס כמו מטורף ועדיין לא גמרתי?
אם כבודו מצוי בשטיבלך יראה שאין קשר בין מה שכתב לבין המציאות.
ומ"מ מצוה רבה ללמד זכות על כלל ישראל.
 

אני כתבתי שבדרך כלל יש הפסק מחיצה. ולכן אם אין הפסק מחיצה לכאורה מדובר כשהוא נעמד במקום מעבר, וזה היה כוונתי בשבטיבלאך וכדו' כי בשטיבל המוני לפעמים אין מספיק מקום ואנשים נעמדים בצדדים או שנכנסים באמצע התפילה ש בשני האפשרויות האלו יש מתירים לעבור לפני המתפלל.
וזה תשובה גם למה שכתב נתתי ללוי
נתתיו ללוי אמר:
הנושא הזה מטריד אותי זמן רב מדוע ישנם אנשים רבים, בעיקר חסידים (שעל עדתם אני נמנה) וספרדים שנראה כאילו סעיף זה אינו קיים מבחינתם והם עוברים לפני המתפלל ממש אפ' סתם בשביל להישאר לעמוד.
פה בפורום זה לא כ"כ ניכר שרק ארבע ציינו זאת אבל פוק חזי מאי עמא דבר.
אשמח לדעת האם יש היתר מסוים לעשות כך.

אני חושב להלכה ולל''מ שצדדי ההיתר הם חזקים ומציאותיים ברוב המקומות
 

איש פשוט מאד

משתמש ותיק
להאמין בה' אמר:
אני כתבתי שבדרך כלל יש הפסק מחיצה. ולכן אם אין הפסק מחיצה לכאורה מדובר כשהוא נעמד במקום מעבר, וזה היה כוונתי בשבטיבלאך וכדו' כי בשטיבל המוני לפעמים אין מספיק מקום ואנשים נעמדים בצדדים או שנכנסים באמצע התפילה ש בשני האפשרויות האלו יש מתירים לעבור לפני המתפלל.
בשטיבלך שאני מתפלל, ברוב הפעמים אינני רואה צד היתר כמעט (למעט עומדים במעבר).
רוב השלחנות והספסלים אין להם דין מחיצה.
 
חלק עליון תַחתִית