אשם שפחה חרופה - היכן מצינו קרבן שבא על 'מזיד'?

[דער איד]

הנה אשם שפחה חרופה בא גם על 'מזיד' (ומכפר בעוצמה של 'קרבן').
א. האם מצינו עוד קרבנות הבאים על מזיד?
ב. לכאורה קרבן הבא על מזיד יכול לגרום מכשול... וד"ל.

[חימקו]

א. האם מצינו עוד קרבנות הבאים על מזיד?

שבועת העדות, שבועת הפקדון.

[משה נפתלי]

האם מצינו עוד קרבנות הבאים על מזיד?

אֵלּוּ מְבִיאִין עַל הַזָּדוֹן כַּשּׁוֹגֵג: הַבָּא עַל שִׁפְחָה, וְנָזִיר שֶׁנִּטְמָא, וּשְׁבוּעַת הָעֵדוּת וּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן.
גם השעיר המשתלח מכפר על המזיד כשוגג.
 

[NETANEL]

המשנה בכריתות ט’ ע”א, מונה ארבעה קרבנות שבאים על מזיד כשוגג, וזו לשונה:

ואלו מביאים על הזדון כשוגג:
1 הבא על שפחה,
2 ונזיר שנטמא,
3 ושבועת העדות
4 ושבועת הפקדון.

[פילווישוק]

ראה ספורנו:אמנם, על ענין שפחה חרופה, עם היותו חוק שהיא לוקה והוא אינו לוקה, ושהוא מביא קרבן על המזיד, ושתי אלו לא יקרו בכל שאר מצוות שבתורה, מכל מקום נתן קצת טעם לדבר באמרו כי לא חופשה, כלומר החטא נקל בזה, שלא תפסו קידושי המארס, ועיקר החטא אינו אלא שחילל את קודש ה' לבעול חצי שפחה, ובהיות הפעל הזה נגד כבוד האיש הפועל, לא נגד כבוד האשה המתפעלת, אין ספק שהיא הרגילתו וראויה ללקות, והנה המזיד בזה שעשה זה הסכלות לחלל את עצמו הוא קרוב לשוגג, ומקריב אשם על חילול הקודש.

[בן עמינדב]

ראה ספורנו:אמנם, על ענין שפחה חרופה, עם היותו חוק שהיא לוקה והוא אינו לוקה, ושהוא מביא קרבן על המזיד, ושתי אלו לא יקרו בכל שאר מצוות שבתורה, מכל מקום נתן קצת טעם לדבר באמרו כי לא חופשה, כלומר החטא נקל בזה, שלא תפסו קידושי המארס, ועיקר החטא אינו אלא שחילל את קודש ה' לבעול חצי שפחה, ובהיות הפעל הזה נגד כבוד האיש הפועל, לא נגד כבוד האשה המתפעלת, אין ספק שהיא הרגילתו וראויה ללקות, והנה המזיד בזה שעשה זה הסכלות לחלל את עצמו הוא קרוב לשוגג, ומקריב אשם על חילול הקודש.

קצת צ"ע בדברי הספורנו דבפשטות הצורך בכפרה הוא מצד החצי חרות שבה שבגללו היא חצי א"א, ולא בגלל הצד שפחות שלה שהוא רק סיבה לפטור ולהוציאה מדין א"א.
והרי אם היא הייתה משוחררת לגמרי היו קידושיה קידושין גמורים והבא עליה במיתה, ולאידך אם היא היתה שפחה גמורה לא היה בה מלקות אלא מכת מרדות מדרבנן בלבד
 

[NETANEL]

רמבן ויקרא פרק ה-
{טו} והביא את אשמו לה'. נקרא הקרבן הזה אשם כמו שאמר בשקל הקדש לאשם אבל והביא את אשמו לה' האמור למעלה (פסוק ו) בקרבן עולה ויורד טעמו והביא את קרבנו לה' כי הקרבן ההוא חטאת הוא כמו שאמר (שם) כשבה או שעירת עזים לחטאת,
ולא נתברר מה טעם יהיה שם הקרבן האחד חטאת ושם האחד אשם וכולן יבאו על חטא ולא נוכל לומר בעבור שהחטאת נקבה כי יש חטאת זכר שעירים ופרים ואין לומר שיהא מפני חומר החטא כי הנה המצורע מביא שני קרבנות שם האחד חטאת והשני אשם.
והנראה בעיני כי שם אשם מורה על דבר גדול אשר הענשו יתחייב להיות שמם ואבד בו מלשון האשימם אלהים (תהלים ה יא) ויאשמו נאות מדבר וכן תאשם שומרון כי מרתה באלהיה (הושע יד א) וכן אשמים אנחנו (בראשית מב כא) נענשים וחטאת מורה על דבר נטה בו מן הדרך מלשון אל השערה ולא יחטיא (שופטים כ טז).
והנה אשם גזלות ואשם שפחה חרופה בעבור שהם באים אף על המזיד יקרא קרבנם אשם וכן אשם הנזיר .
אבל אשם מעילות אע"פ שהוא בשוגג בעבור שהוא בקדשי ה' יקרא הקרבן אשם כי החטא הגדול יתחייב להיותו אשם בו כאשר יקרא מעילה.
וענין המצורע בעבור שהמצורע חשוב כמת והנה הוא כבר שמם ואבד ויקרא קרבנו הראשון אשם שיגין עליו מן האשמה אשר הוא שמם בה והשני חטאת שהוא מכפר שגגותיו .
וטעם אשם תלוי מפני שבעליו סבור שאין עליו עונש כי לא נודע שחטא מפני זה החמיר עליו הכתוב בספקו יותר מודאו והצריכו איל בכסף שקלים ואלו נודע חטאו היה מביא חטאת בת דנקא וקראו אשם לאמר שהוא בשני סלעים כאשמות החמורים לרמוז לו שאם יהיה נקל בעיניו ולא יביא כפרתו שמם יהיה בעונו וזה טעם אשם הוא אשום אשם לה' (פסוק יט) יאמר כי הקרבן הזה אעפ"י שהוא בא על הספק אשם הוא כי אשום אשם לה' היודע כל תעלומות ואם אולי חטא לו יענישנו,
וכן מה שאמר למעלה (פסוק ו) והביא את אשמו בעבור כי מן הנזכרים מזידין כגון שבועת העדות יזכיר בו אשם והוא חטאת ועל דרך האמת עוד הקרבן הבא נקבה על חטא יקרא חטאת והזכר יקרא אשם השעירים והפרים יקראו גם כן חטאת בעבור שהם לחטאת.

סימנתי את החשוב לעניינו.

[חכם ישראלי]

מסתבר שהאומר אחטא ואשוב לא מועיל גם כשמדובר על כפרת קרבן, לכן אין נ"מ בכך שגם מזיד מתכפר.

[דער איד]

 

ב. לכאורה קרבן הבא על מזיד יכול לגרום מכשול... וד"ל.

 

מסתבר שהאומר אחטא ואשוב לא מועיל גם כשמדובר על כפרת קרבן, לכן אין נ"מ בכך שגם מזיד מתכפר.

 
תתפלא! אבל הא לך גמרא בשבת דף ע"ב א. (מצאתי בחיפוש באוצה"ח).

 בעל חמש בעילות בשפחה חרופה אינו חייב אלא אחת, מתקיף לה רב המנונא אלא מעתה בעל וחזר ובעל והפריש קרבן ואמר המתינו לי עד שאבעול הכי נמי דאינו חייב אלא אחת, א''ל מעשה דלאחר הפרשה קאמרת, מעשה דלאחר הפרשה לא קאמינא.

לכאורה כתוב פה בגמרא ששייך כפרת אשם ש"ח גם על 'אחטא ואשוב' (וכבר העירו בזה האחרונים).