אשכול לשירה שקולה

[זמן היקר]

היה יותר מקובל להשתמש בהם רק לדרך מליצה

אה"נ, יתכן בהחלט שזהו אופי השורה הכתובה לעיל.

אוקיי, אבל לא חשבתי כן... הוא עומד באמצע שיחה רגילה כפי הבנתי.

[ובכן]

אוקיי, אבל לא חשבתי כן... הוא עומד באמצע שיחה רגילה כפי הבנתי.

איך כתב לי אחד מחברי?
- 'הבעיה עם המשוררים, שהם לא יכולים לכתוב משפט נורמלי אחד'...
 

[משה נפתלי]

א. בת כלב אמרה לאביה 'כי ארץ הנגב נתתני', היינו נתת לי, ולא שנתת אותי לארץ הנגב.
ב. לפי דרשת חז"ל דקאי על עתניאל בן קנז, שפיר יתפרש שהיא נתנה לו.

א. וְיַגֵּדְךָ. הַטַּעַם כְּמוֹ 'וְיַגֶּד לְךָ'. וְכֵן 'כִּי אֶרֶץ הַנֶּגֶב נְתַתָּנִי', 'בָּנַי יְצָאֻנִי'. (אבן עזרא)

וענין דומה, תיבת 'לרצונכם' מתפרשת בשתי פנים: 'לרעוא לכון' (אונקלוס), 'לדעתכם' (רב הונא).

ב. טערקיש.
 

[אחריך בנימין]

יש לך מקור בתורה הק' שכתוב כן?

לשון הושטה לא נזכר בתושב"כ. בש"ס נזכרה לשון זו ('הושיט לי') רק בב"ק קיז, א - וקשה להוכיח מכגון דא.

לבד מ"אשר יושיט לו המלך את שרביט הזהב וחיה"

[ובכן]

ב. לפי דרשת חז"ל דקאי על עתניאל בן קנז, שפיר יתפרש שהיא נתנה לו.

ב. טערקיש.

זה סך הכל 'טערקיש' בלי נקודות.

שוב, לפי דרשת חז"ל ד[ארץ הנגב] קאי על עתניאל בן קנז, שפיר יתפרש שהיא נ[י]תנה לו, ואמרה: [אבי כלב! ל]ארץ הנגב נתתני - נתת אותי, כי האשה ניתנת לבעלה.

[הקורס ללימוד טערקיש, 300 דינר טורקי]
[אני מוחה על השהיית הודעותיך היפות].

[משה נפתלי]

לפי דרשת חז"ל ד'ארץ הנגב' קאי על עתניאל בן קנז, שפיר יתפרש [ל]ארץ הנגב נתתני - נתת אותי.

.

'מראות הצובאות' לרבנו משה אלשיך ספר יהושע:

אמרו רז"ל כי אמרה הנה אישי ת"ח והוא כארץ נגובה ויבשה כי הוא עוסק בתורה ולא במשא ומתן וכיוצא להרויח. וראוי לשים לב מי הכריח לרז"ל לפרש פי' זה ולהוציא הלשון 'ארץ הנגב' ממשמעותו. אך הנה מלבד מה שנראה לבלי צורך הודעת שאלתה מאת אביה ומה שהודה לה יש עוד קושיא, והוא אומרו 'ארץ הנגב נתתני', שאם כפשוטו הול"ל 'ארץ הנגב נתת לי', אך באומרו 'נתתני' יורה כי את עצמה נתן לארץ הנגב, ואין זה כי אם בעלה שהיא ניתנה לו, וא"כ הוי אומר שהוא כארץ נגובה ויבשה מלהרויח לזונהּ ולפרנסהּ, כי בתורת השם חפצו ובה יהגה יומם ולילה.

ולהעיר כי לפי גירסת הספרים שלנו 'ארץ הנגב' היינו בית שמנוגב מכל טובה.

[ובכן]

'מראות הצובאות' לרבנו משה אלשיך ספר יהושע:

יישר כח. וברוך שכיוונתי. [הא דמהר"ם אלשיך דר בצפת תחת השלטון העות'מאני - די בכך כדי להחשיבו 'טערק'?...]

ולהעיר כי לפי גירסת הספרים שלנו 'ארץ הנגב' היינו בית שמנוגב מכל טובה.

הערה על מה ועל מי?
 

[משה נפתלי]

הערה על מה?

על זה שכתב האלשיך: 'אמרו רז"ל כי אמרה הנה אישי ת"ח והוא כארץ נגובה ויבשה',
דלגירסת ספרים דידן ('בית שמנוגב מכל טובה'), את ביתה המשילה לארץ הנגב, ולא את בעלה.
 

[המצפה לישועת ה']

רש"י שמות טו ט:
תמלאמו - תתמלא מהם: נפשי - רוחי ורצוני ואל תתמה על תיבה המדברת בשתים תמלאמו תמלא מהם יש הרבה כלשון הזה (שופטים א) כי ארץ הנגב נתתני כמו נתת לי ולא יכלו דברו לשלום (בראשית לז) כמו דבר עמו (ירמיה י) בני יצאוני כמו יצאו ממני (איוב לא) מספר צעדי אגידנו כמו אגיד לו. אף כאן תמלאמו תמלא נפשי מהם:

וביהושע טו יט:
נתתני - נתת לי, כמו (שם לז ד): דברו לשלום, דבר אליו; (ירמיהו י כ): בני יצאוני, יצאו ממני; (מלכים א יט כא): ובשלם, בשל להם.

וכן ברש"י ישעיה ל"ה א' :

"ישושום" - ישישו עליהם כמו ישושו מהן, כמו בני יצאוני (ירמיהו י) שפתרונו יצאו ממני, וכן בשלם הבשר (מלכים א' יט) בשל להם הבשר".

[המצפה לישועת ה']

יש לך מקור בתורה הק' שכתוב כן?

לשון הושטה לא נזכר בתושב"כ לפו"ר. בש"ס נזכרה לשון זו ('הושיט לי') רק בב"ק קיז, א - וקשה להוכיח מכגון דא.

"לְ֠בַ֠ד מֵאֲשֶׁ֨ר יֽוֹשִׁיט־ל֥וֹ הַמֶּ֛לֶךְ אֶת־שַׁרְבִ֥יט הַזָּהָ֖ב", "וַיּ֨וֹשֶׁט הַמֶּ֜לֶךְ לְאֶסְתֵּ֗ר אֶת־שַׁרְבִ֤יט הַזָּהָב֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיָד֔וֹ".

(הוספה. שו"ר שכבר העירו כן).
 

[ובכן]

הערה על מה?

על זה שכתב האלשיך: 'אמרו רז"ל כי אמרה הנה אישי ת"ח והוא כארץ נגובה ויבשה',
דלגירסת ספרים דידן ('בית שמנוגב מכל טובה'), את ביתה המשילה לארץ הנגב, ולא את בעלה.

מעודי לא שמתי לבי לחילוק זה, ותמיד פירשתי ה'בית' הזה על עתניאל.

וראה רבינו גרשם שם, אדם שמנוגב מכל טובה מממון, ולא נראה לי שהוא גירסא אחרת.

[אבי חי]

הבית המקדים ב'שקילה הברתית'
ושני הבתים העיקריים במשקל מרנין

אשה רואה דם (אדום בהרגשה) ואוכלת בקדשים. הכיצד?

רמז: בדוקא נקטתי קדשים ולא תרומה.

 

הִנֵּה רֶמֶז הַשֵּׁנִי

בִּשְׁקִילָתוֹ מַרְנִינִי

[וּבָרִאשׁוֹן לְצִיּוֹנִי

פָּשַׁט הֵפֶךְ פִּתְרוֹנִי]

 

לְפִי חָבִיב כְּכָל אָדָם

כְּמוֹ מוֹרוֹ חֲשִׁיבוּתוֹ

אֲטַהֵר אַף רְאוֹת הַדָּם

כְּבֵית מֻפְלָג בְּעַנְוָתוֹ

 

כְּשֵׁם פַּיָּט שְׁמוֹ נִקְרָא

וְלוֹ זֵכֶר בְּנִפְלָאוֹת

לְקֵץ בִּקֵּשׁ מְקוֹם תּוֹרָה

וְזֶה יִהְיֶה לְךָ הָאוֹת

כל בית הוא רמז בפני עצמו, אבל כמדומני שבעיקר הבית הראשון (דהיינו האמצעי) עשוי להוביל לפתרון.

הבהרה לרמז הראשון: כנראה משכחת לה אף בתרומה, אבל יותר פשוט לצייר בקדשים.

 

[ובכן]

ושני הבתים העיקריים במשקל מרנין
...
וְזֶה יִהְיֶה לְךָ הָאוֹת

יְהֵא סַלָּח לְעִלּוּמִי
לְגוּף חִידָה בְּדִין דָּמִי
אֲבָל אֶכְתֹּב לְרִשּׁוּמִי
חֲרוּזוֹתָיו כְּמַכְלִימִי.

שְׁלוּחוֹת הֵן בְּנִיב צָחוֹת
וְלֹא נוֹדְעוּ בְּאַנְחוֹת
בְּלִי דֹּחַק לְהִתְאַחוֹת
וְגַם פָּסוּק בְּלֹא שׁוּחוֹת.

[אבי חי]

 

יתוש כשמע
שאגת לביא
פחד ותמה
הנגלה לוי

שו"ר השר
כשר השר
שלח בכשר
ברב הכשר
מוציא בכושר
ודל מאשר
חק בשור
קח בשור
ורוב תשור
מא-ל ישור(ון)

[ובכן]

יתוש כשמע
שאגת לביא
פחד ותמה
הנגלה לוי

שו"ר השר
כשר השר
שלח בכשר
ברב הכשר
מוציא בכושר
ודל מאשר
חק בשור
קח בשור
ורוב תשור
מא-ל ישור(ון)

על עמקי דבריו לא עמדתי.
אבל אני משער שכתוב כאן דברים טובים עלי...

בכל אופן, אחדד שוב צערי, בעת אראה איך יפליאו החברים לחרוז ולשורר ואף להניח במאזני צדק, ובכל זאת יוצאת השירה בלא 'דוחק השיר', כאילו לא היו כאן אילוצים שונים, ואפי' פסוק כצורתו משתלב לו באלגנטיות, משל כאן היה מקומו מאז נברא העולם.

ואילו אני, כבר זה כמה שהעירוני החברים שזקוקים שירי לפירושי 'מטה לוי', וכלל לא נגלה לוי, רק נשמע כשאגת לביא, ואין מבין ונביא, שיחת ניבי, נבזה בכאבי, מחולל בחובי.

ומה אעשה איפוא, לרדת מהעץ הגבוה, לדבר בשפה השווה לכל נפש, ויחד עם זאת - לשמור על רוח השיר וקצבו, חוקיו ומשקליו, ככל משפטיו לעשות אותו.

[והגם שעתה אכן גם שירת מר צריכה לפירושים, שמא לפייס את דעת העני הזה, הוזה נבזה, חוזה ומוזה, לאמר לו הן רבן הגדול אבי חי גם הוא מפייט בלשון קשה, במלץ נוקשה, ובחרוז הסופי מתקשה, מסתיר חרפה בסוגרי מחשׁה... :)]

[אבי חי]

כבדה עלי לשון ערומים, אכתוב בלשון מדברת את תורף דברי דלעיל:
בראותי היתוש כי רבינו הלביא הניף ידו להתייחס לפרי עטי, פחדתי מנחת שבטו, ואף תמהתי שמא גילה את לוי (הלא הוא נשוא חלק עיקרי ברמז דלעיל...)
שוב ראיתי אני השר שיר, שהנכבד הנ"ל שלח ידו בקולמוסו לתת 'צומי' (לשון מדברת או לא...) לי הקט
וזאת ברכתי לו אשר חקקתיה בשורותי - יקח בשורות טובות ותשורות רבות משוכן מרומים.

@ובכן, לגוף דברי מנ"ר, איני רואה 'חכמה' גדולה כל כך בחיבור שיר כ"כ קצר.
כמו כן קל לי יותר לכתוב בכה"ג רמזים, שבהם סדר המשפטים ותכולתם גמישים בהרבה מאשר אם רוצים לכתוב שיר בעל תוכן.
[וזאת מלבד הפגמים אשר ברמזיי, שיתכן שכשיובנו תגלה חרפתם...]

ובאמת, יש גם מעלה ויופי מיוחד בלשון מדברת גדולות.

נ.ב. קמץ נא אנחותיך.

[ובכן]

...ואף תמהתי שמא גילה את לוי (הלא הוא נשוא חלק עיקרי ברמז דלעיל...

על זה שלא התייחסתי לתוכן החידה עצמה [שרק הבנתי שהיא עוסקת בדין דם טמא או טהור - ?], הרי ביקשתי סליחתו -

יְהֵא סַלָּח לְעִלּוּמִי
לְגוּף חִידָה בְּדִין דָּמִי

ואמרתי שרק אתייחס למילות השיר ומשקלם -

אֲבָל אֶכְתֹּב לְרִשּׁוּמִי
חֲרוּזוֹתָיו כְּמַכְלִימִי.

ובאמת, יש גם מעלה ויופי מיוחד בלשון מדברת גדולות.

כמובן, אלא שהיה העני הזה רוצה לאחוז מזה ומזה לא להניח. פעם לפייט ברוממות, ופעם לטייל כבין שווים.

נ.ב. קמץ נא אנחותיך.

לוּ היה מר יודע כמה שמחות הם אנחותי החסידיות...
 

[אבי חי]

נ.ב. קמץ נא אנחותיך.

לוּ היה מר יודע כמה שמחות הם אנחותי החסידיות...

חסיד חסיד, ועדיין זה

וְלֹא נוֹדְעוּ בְּאַנְחוֹת

נראה מוגזם...

[ובכן]

הבית המקדים ב'שקילה הברתית'

הִנֵּה רֶמֶז הַשֵּׁנִי

בִּשְׁקִילָתוֹ מַרְנִינִי

[וּבָרִאשׁוֹן לְצִיּוֹנִי

פָּשַׁט הֵפֶךְ פִּתְרוֹנִי]

כל שורה ז' הברות, אבל השלישית - רק ו'.
 

[אבי חי]

כל שורה ז' הברות, אבל השלישית - רק ו'.

אני ב'תומי' אלך, ולפחות בשקילה הברתית - ו' שרוקה נמנית אצלי כהברה. מה שנקרא: ראש בקיר...

[ובכן]

כל שורה ז' הברות, אבל השלישית - רק ו'.

אני ב'תומי' אלך, ולפחות בשקילה הברתית - ו' שרוקה נמנית אצלי כהברה. מה שנקרא: ראש בקיר...

לא יקום ולא יהיה!
שומו שמים והזדעזעי ארץ!

[אבי חי]

לא יקום ולא יהיה!

כן יעלה וכן יבוא.

[מבשן אשיב]

 

ואילו אני, כבר זה כמה שהעירוני החברים שזקוקים שירי לפירושי 'מטה לוי', וכלל לא נגלה לוי, רק נשמע כשאגת לביא, ואין מבין ונביא, שיחת ניבי, נבזה בכאבי, מחולל בחובי.

ומה אעשה איפוא, לרדת מהעץ הגבוה, לדבר בשפה השווה לכל נפש, ויחד עם זאת - לשמור על רוח השיר וקצבו, חוקיו ומשקליו, ככל משפטיו לעשות אותו.

 

ובאמת, יש גם מעלה ויופי מיוחד בלשון מדברת גדולות.

נ.ב. קמץ נא אנחותיך.

אנו האשכנזים המורגלים בכגון דא
ימצאו אך מעלה בעמקי שפה
באשר כך הדברים נתפסים היטב וחודרים עמוק יותר
כנלענ''ד