מסכת יבמות - הערות והארות

[שמואל דוד]

א)  יבמות דף ב. 

רש״י בסוף העמוד ד״ה ואשת אחיו מאמו - שמת ונשאה אחיו מאביו ״שהיתה נכרית אצלו״ ומת בלא בנים ״ונפלה לפני יבם זה לייבום״ אסורה לו לפי שהיתה אשת אחיו מאמו 

יש להעיר, חדא, מדוע דוקא כאן הוסיף רש״י שהיתה נכרית אצלו, הרי בכולם היא נכרית אצלו. 

ועוד קשה מדוע האריך לפרש שנפלה לפני יבם זה ליבום ולא כתב כן אצל השאר.


ב) יבמות דף ב:

רש״י ד״ה וכולן שמתו - שמתה בתו קודם לאחיו או מיאנה והיכי משכחת לה מיאון בבתו והרי הוא קיים ואין מיאון אלא ביתומה משכחת לה כגון שאביה השיאה לה לאחד ונתגרשה כשהיא קטנה ושוב אין לאביה רשות בה והלכה ונשאת לאחיו בעודה קטנה ויצאה במיאון ובפ' ב"ש (לקמן קט.) קרי לה יתומה בחיי האב ״ואם נתגרשה מאחיו או מיאנה באחיו או נמצאת אילונית״ שמקחו מקח טעות ולא הויא אשת אחיו וכשמת אחיו הרי היא כמו שאינו אשתו ומתייבמת צרתה

יש לדקדק מדוע השמיט רש״י ״מתה״ ועוד קשה מדוע שינה מסדר המשנה ונקט גירושין קודם מיאון. 

ועיין לשון הרע״ב במשניות.

[השפל באמת]

יש לדקדק מדוע השמיט רש״י ״מתה״

לגבי אחו"א י"א שאם מתה אזי גם למד"א נישואין מפילין תהא מותרת, ועיי' בסוגיא דף י"ג. וממילא דמתה הוא דוגמא שולית יותר ואפ"ל דאף שכאן איירי בביתו דאף אם מתה אסורה יכל רש"י לומר מתה אך כבר יש לזה מעט הבנה.

ועוד קשה מדוע שינה מסדר המשנה ונקט גירושין קודם מיאון.

אורחא דמילתא נקט ומיאון לא שכיח.

[שמואל דוד]

כד. 

או אינו אלא לשם יוסף קורין אותו יוסף יוחנן קורין אותו יוחנן כו׳ 

צ״ע מדוע נקט שמות אלו. ועיין בן יהוידע שגורס יוסף ויעקב וע״ש מש״כ בזה.

ועיין רש״י שכתב יוסי קורין אותו יוסי, וצ״ע מדוע שינה מלשון הגמרא. 

[שמואל דוד]

לד:

והא תמר כו׳

עיין גליון הש״ס שציין לרש״י בחומש ולרא״ם שם וחיפשתי ולא מצאתי, וצ״ע.

[שמואל דוד]

כד:

רש״י ד״ה רוק למעלה - מי זרק הרוק למעלה כי אם השוכב ופניו למעלה הלכך זינתה זו ורקקה בשעת תשמיש.

צ״ע מדוע חוששים לכך, הרי יתכן שהיא היתה במטה סתם ורקקה ומדוע יש ראיה שזינתה.

[שמואל דוד]

לד:

הון בריה דרב נחמן כו׳

רש״י ד״ה הון - שם חכם

ועיין קיב. רש״י ד״ה הון - כך שמו

צ״ע בשינוי הלשון.

[456456]

תוספות מסכת יבמות דף מב עמוד א
לאחר שלשה חדשים אין צריכה להמתין - אמר ר"ת דוקא חלץ שהחליצה מוכחת שלא בא עליה כדאמר בממאנת דמיאונה מוכיח עליה שהיא קטנה אבל אם מת היבם לאחר ג' צריכה להמתין שלשה חדשים דיותר יבמה קרובה לביאה מארוסה דגזרינן אטו נשואה אף על גב דאמר לקמן בפ' ב"ש (דף קיב.) ובפסחים פרק אלו דברים (דף עב:) יבמתו בזיז מינה אשתו לא בזיז מינה היינו לענין לאוקמי אנפשיה עד שלשים אבל לענין גזרה שמא ישא אחותו כו' איכא למימר יבמתו קרובה לביאה טפי.

1. מה כוונתו בחילוק בסוף דבריו?
   
2. הציון לפסחים לכאורה לא מדויייק, כי שם מדובר על אשתו ולא על ארוסתו.
   

[בן עזאי]

הציון לפסחים לכאורה לא מדויייק, כי שם מדובר על אשתו ולא על ארוסתו.

הערול"נ ביאר בזה דהתוס' מייתו מהתם רק דשייך הך עניינא דבוש מיבמתו.

מה כוונתו בחילוק בסוף דבריו?

הקשו כן כל המפרשים, ויתכן בדוחק דכוונ' התוס' דיש מיעוט שבושים יותר מיבמתו אבל אי"ז הרוב. ובשם התרוה"ד מביאים דהתוס' ר"ל דמצד המציאות ארוסה קרובה יותר לביאה, אבל מצד הדין הרי יש מעלה ביבמה שיכול לבוא עליה בע"כ כמו נשואה, [והיינו דלכל חד יש מעלה טפי מחברתה].

[יחיה]

לד:
הון בריה דרב נחמן כו׳
רש״י ד״ה הון - שם חכם
ועיין קיב. רש״י ד״ה הון - כך שמו
צ״ע בשינוי הלשון.

לפי שכאן הלא שואל בלשון חכמה, מה הוא אומר:

לימא קא סבר רבי יהודה: התורה חסה על תכשיטי כלה!

ולקמן רק שאלת תם, מה הוא אומר:

צרתה, מהו? 

[בן יהוידע]

כד:

רש״י ד״ה רוק למעלה - מי זרק הרוק למעלה כי אם השוכב ופניו למעלה הלכך זינתה זו ורקקה בשעת תשמיש.

צ״ע מדוע חוששים לכך, הרי יתכן שהיא היתה במטה סתם ורקקה ומדוע יש ראיה שזינתה.

הרי לפי רש״י עיקר ה׳מכוער׳ הינו בגלל שרוכל יוצא והיא חוגרת את הסינר ורבי מפיק בקול כל דהו ואין כאן ׳ראיה׳ אלא סימנים של כיעור.
 

[שמואל דוד]

כד:

רש״י ד״ה רוק למעלה - מי זרק הרוק למעלה כי אם השוכב ופניו למעלה הלכך זינתה זו ורקקה בשעת תשמיש.

צ״ע מדוע חוששים לכך, הרי יתכן שהיא היתה במטה סתם ורקקה ומדוע יש ראיה שזינתה.

הרי לפי רש״י עיקר ה׳מכוער׳ הינו בגלל שרוכל יוצא והיא חוגרת את הסינר ורבי מפיק בקול כל דהו ואין כאן ׳ראיה׳ אלא סימנים של כיעור.

הם שני ציורים שונים, א׳ אשה חוגרת סינר, ב׳ רוק למעלה. 

[בן יהוידע]

הם שני ציורים שונים, א׳ אשה חוגרת סינר, ב׳ רוק למעלה. 

צודק, אגב שיטפיה כתבתי את כל הלשון.
כוונתי שחלק מהציור הינו שרוכל יוצא ואז נמצא הרוק. 

ועיין בט״ז אבן העזר סימן יא ס״ק ב

[מוישה הירש]

דף נד
נדה ביומי תליא מילתא, אשת אח בבנים תליא רחמנא

דיוק לשוני:
למה בנדה כ' ''מילתא'' ובאשת אח כ' ''רחמנא''?

[יחיה]

דף נד
נדה ביומי תליא מילתא, אשת אח בבנים תליא רחמנא

דיוק לשוני:
למה בנדה כ' ''מילתא'' ובאשת אח כ' ''רחמנא''?

בכל כ"י שבדקתי: https://bavli.genizah.org/ResultPages/Difference, אכן לא קיים חילוק כזה.

[מוישה הירש]

דף נד
נדה ביומי תליא מילתא, אשת אח בבנים תליא רחמנא

דיוק לשוני:
למה בנדה כ' ''מילתא'' ובאשת אח כ' ''רחמנא''?

בכל כ"י שבדקתי: https://bavli.genizah.org/ResultPages/Difference, אכן לא קיים חילוק כזה.

אז איך כתוב שם? בשניהם מילתא או רחמנא?

[לבי במערב]

נוסחאות - יבמות נד, ריש ע''ב.JPG

[מוישה הירש]

נוסחאות - יבמות נד, ריש ע''ב.JPG

בדפוסים ונציה ופיזרו, יש א''כ חילוק.

[לבי במערב]

בדפוסים

בכל כ"י שבדקתי

[הישר_והטוב]

ויש לציין שבכ"י מינכן 95 ובכ"י וטיקן ליתא לא "מילתא" ולא "רחמנא", אלא "ביומי תליא", "בבנים תליא"!.

[יחיה]

נוסחאות - יבמות נד, ריש ע''ב.JPG

בדפוסים ונציה ופיזרו, יש א''כ חילוק.

כל הדפוסים מועתקים אחד מהשני.

[לבי במערב]

הדפוסים הראשונים הועתקו מכת"י [שרובם אינם בידינו כיום].

[יחיה]

רק דפוס ראשון לבדו מבוסס על כ"י יחידי, אח"כ כולם מועתקים ממנו ומהעתקותיו. 

[לבי במערב]

אינו מדויק כלפי מציאות הדפוסים באותה תקופה.

[מסתפק במועט]

נוסחאות - יבמות נד, ריש ע''ב.JPG

יש לשים לב שהיכן שגורסים רחמנא כתוב תלא - פי' תלה  ולא תליא - פי' תלוי  שיותר נכון מבחינה דקדוקית , להוציא דפוס וילנא שם יש ערבוב. אם רחמנא , צריך לכתוב 'תלא' או 'תלייה'.
 

[מוישה הירש]

נוסחאות - יבמות נד, ריש ע''ב.JPG

יש לשים לב שהיכן שגורסים רחמנא כתוב תלא - פי' תלה  ולא תליא - פי' תלוי  שיותר נכון מבחינה דקדוקית , להוציא דפוס וילנא שם יש ערבוב. אם רחמנא , צריך לכתוב 'תלא' או 'תלייה'.
 

יש גם בסוטה דף כו עמוד ב
ומהו דתימא בקפידא דבעל תליא רחמנא

ומעניין לעיין גם שם בכת''י השונים

[משה נפתלי]

בסוטה דף כו עמוד ב: ומהו דתימא בקפידא דבעל תליא רחמנא.

בתלמוד מוחלפת בתדירות הא נראית באלף. דוגמה מפורסמת: 'מ"ע שהזמן גְּרָמָא' ='גְּרָמָהּ'. וראה: https://www.tora-forum.co.il/viewtopic. ... AA#p285713
 

[לבי במערב]

ומעניין לעיין גם שם בכת''י השונים

נוסחאות - סוטה כו, ב.JPG

[מסתפק במועט]

ברש"י משמע שהגירסא לפניו היתה "תליא" סתם בלי רחמנא (או מילתא) לעומת הפעם הראשונה שציטט 'תליא מילתא'

[יחיה]

העובדה ההיסטורית, כפי שכתבנו בדיוק.
אני מתייחס אל תלמוד הבבלי שבדפוסי פיזרו-ונציה-וילנא בלבד.
דפוסי ספרד הראשונים לדוגמא, של בבלי, אמנם אין דפוסי אשכנז-איטליה הראשונים נוגעים אליהם.
בוודאי שאיני מדבר כלפי מציאות כלל הדפוסים באותה התקופה.

[לבי במערב]

אני מתייחס אל תלמוד הבבלי שבדפוסי פיזרו-ונציה-וילנא בלבד.

וילנא אכן הועתק מונצי' (בריבוי גלגולים ושיבושים), ואודותיו לא דברתי כלל; אך - ככל הזכור לי - פיזארו אינו אב־טיפוס של ונצי', ועליהם דברתי.