מסכת יבמות - הערות והארות

[יחיה]

כפי שנוכחתי מהשוואתם בכל מקום בדיוק - כן התבסס דפוס ונציה על שונצינו-פיזרו! (וכן השיבושים והטעויות שבדפוס פיזרו, הועתקו משם לוונציה). 

[קדמא ואזלא]

רש"י מסכת יבמות דף נו עמוד ב
ותנא תונא - תנא דידן כמו אבונא אחונא.

לכאו' אאל''ט הי' יותר מתאים ''תנונא'' בדומה לאבונא ואחונא.

ואולי זו כוונת רשב"ם בבא בתרא דף פד עמוד א:
ותנא תונא - תנא דידן כמו אבונא אחונא ולשון קצר הוא.

(או שכוונתו שם לשאול למה לא כ' ''תנא דידן''?)

[קדמא ואזלא]

תלמוד בבלי מסכת יבמות דף נד עמוד ב
אמר ליה: אם אינו ענין להעראה דכתיבא גבי אחות אב ואחות אם, דאתיא בהקישא מדרבי יונה, תנהו ענין להעראה דבהמה. מכדי בהמה - חייבי מיתות בית דין היא, מאי טעמא כתיב להעראה דידה גבי חייבי כריתות? לכתוב גבי מיתת בית דין, ונילף מיתת ב"ד ממיתת ב"ד!

האם מצאנו במקום נוסף שכשהגמ' דורשת ומעמידה ב''אם אינו ענין - תנהו ענין'', פרכי' ע''ז שמ''מ גם כשזה כתוב בפרשה אחרת הי' לו לכתוב זאת בפרשה שיותר קרובה לענין זה ולא ביותר רחוקה?

ואולי זה מהדברים שהגמ' שואלת רק בגלל שהיא יודעת שיש תשובה טובה לזה, עי' בדומה לזה בר''ה י''ב ע''א תוד''ה אחד מעשר בהמה.

[בן יהוידע]

האם מצאנו במקום נוסף שכשהגמ' דורשת ומעמידה ב''אם אינו ענין - תנהו ענין'', פרכי' ע''ז שמ''מ גם כשזה כתוב בפרשה אחרת הי' לו לכתוב זאת בפרשה שיותר קרובה לענין זה ולא ביותר רחוקה?

פעם נוספת יש (בשינוי לשון) ביומא לב:

האי בטבילה כתיב, אם אינו ענין לטבילה דנפקא ליה מ'בגדי קדש הם' תנהו ענין לקידוש.

וליכתביה רחמנא בלשון קידוש הא קא משמע לן דטבילה כקידוש.

(וגם שם אפשר להגיד כמו שכבודו העיר שזה כדי להגיע לתירוץ)

[יחיה]

האם מצאנו במקום נוסף שכשהגמ' דורשת ומעמידה ב''אם אינו ענין - תנהו ענין'', פרכי' ע''ז שמ''מ גם כשזה כתוב בפרשה אחרת הי' לו לכתוב זאת בפרשה שיותר קרובה לענין זה ולא ביותר רחוקה?

פעם נוספת יש (בשינוי לשון) ביומא לב:

האי בטבילה כתיב, אם אינו ענין לטבילה דנפקא ליה מ'בגדי קדש הם' תנהו ענין לקידוש.

וליכתביה רחמנא בלשון קידוש הא קא משמע לן דטבילה כקידוש.

(וגם שם אפשר להגיד כמו שכבודו העיר שזה כדי להגיע לתירוץ)

לענ"ד ל"ד, כי שם נשאל על הלשון: וליכתביה רחמנא בלשון קידוש, בעוד כאן נשאל על מיקומו: מאי טעמא כתיב להעראה דידה גבי חייבי כריתות? לכתוב גבי מיתת בית דין...
לגופו של עניין, נ"ל עפ"י התוספות, שבאמת לא שייך כלל, אדם בבהמה, השם "משכבי אשה" והעראה, ולקמן הרי מפורש ש"אין זנות לבהמה", ורק גזרה הכתוב שתועבה היא, ע"ד זכור.
ממילא, לא קשה היות דין העראה נכתב אצל עריות דווקא, לא בבהמה, ורק קשה היותו מופיע בחייבי כריתות: לכתוב גבי מיתת בית דין, ונילף מיתת ב"ד ממיתת ב"ד!

[יחיה]

רש"י מסכת יבמות דף נו עמוד ב
ותנא תונא - תנא דידן כמו אבונא אחונא.
לכאו' אאל''ט הי' יותר מתאים ''תנונא'' בדומה לאבונא ואחונא.
ואולי זו כוונת רשב"ם בבא בתרא דף פד עמוד א:
ותנא תונא - תנא דידן כמו אבונא אחונא ולשון קצר הוא.
(או שכוונתו שם לשאול למה לא כ' ''תנא דידן''?)

"לשון קצר הוא" שם ברשב"ם, מסתמא שב על "תנא תונא", לא על אבונא, אחונא.
אמנם לענ"ד, הצעתך: "תנונא", אין היא מקבילה לאבונא, אחונא, מפני ששורש אב ואח, אף בארמית שבה נוספת א': "אבא" אחא", עכ"פ ודאי שעיקרם "אב" ו"אח", אשר ממילא אבינו ואחינו מתורגמים אבונא אחונא.
אך "תנא" ללא א', חסרת כל משמעות, שלכך לא שייך להשמיט אותה הא' ראשונה, ולומר תנונא, אלא תנא - תונא בלבד דווקא.

[שמואל דוד]

כמה הערות בגמרא ורש״י עמ״ס יבמות

א) נז.

בת גר זכר כו׳

לשון כפול הוא, ״גר זכר״ ,ולכאורה הכוונה לאפוקי גיורת נקבה.

ועיין רש״י קידושין עז. ד״ה בת גר זכר.

ועיין ספר הניר על הירושלמי קידושין פרק ד הלכה ו שכתב שהכוונה ב״גר זכר״ הוא לאפוקי נקבה.

ובילדותי שאלתי מרן הגר״ח קניבסקי זצ״ל וכתב לי שגר כולל זכרים ונקבות.


ב) נז.

אישתיק ולא אמר לו ולא מידי

לכאורה די לכתוב ״אישתיק״ ומה זה שהוסיף ״ולא אמר לו ולא מידי״

ועיין בגאון צבי שכתב דכל היכא דאיתא לשון זה בש״ס,
הביאור הוא שבכוונה לא אמר לו מידי.

וכמדומני שראיתי פעם באחד מספרי הגר״ר מרגליות זצ״ל שכתב בזה.

אגב, ראיתי דבר פלא במשמרת יום (להרה״ג רב משה מרדכי שולזינגר זצ״ל) שלשון זה נמצא רק פעם א׳ בש״ס, ותמוה שהרי מצינו לשון זה כמה פעמים וצ״ע.

[שמואל דוד]

כמה הערות בע״ה

א) יבמות מב.

רש״י ד״ה בהילוכה - מוליכין אותה בעפר תיחוח אי מעוברת היא פסיעותיה ניכרות ומעמיקות יותר משאר נשים שהולד מכבידה כך מצאתי בתשובת הגאונים

לא הבנתי, הרי גם אשה שמינה פסיעותיה מעמיקות יותר משאר נשים וצ״ע בגדר בדיקה זו.

ועיין ריב״ן שהביא מתשובת הגאונים בע״א.


ב) יבמות נד:

רש״י ד״ה המערה בבהמה - שלא גמר ביאתו

צ״ע שהרי כבר פירש במשנה המערה - שלא גמר ביאתו, ואולי יש מקום לטעות שיש חילוק בין אדם לבהמה.

ועיין ישרש יעקב (בהגהה מחתנו רב ברוך מאיר ז״ל) שכנראה הרגיש בזה וכתב לעיין בסוף הספר.

חיפשתי בסוף הספר ולא מצאתי כלום.

אשמח בביאור כוונתו.


ג) יבמות מז.

רש״י ד״ה צריך להביא ראיה - שבב"ד נתגייר שמא גבעוני מהול הוא ומשום שבחא דא"י הוא דקאמר הכי ומשקר

צ״ע קצת מדוע השמיט ״ערבי מהול״ הנזכר בגמרא עא. ועיין לעיל מו: ד״ה אין מטבילים שבאמת נקט תרווייהו

[מוישה הירש]

נז ע''א תוד''ה אתא. תוס' ציינו לדבריהם בב''מ דף פד

תוספות מסכת בבא מציעא דף פד עמוד א
אי הדרת בך כו' - מכאן אמר ר"ת דר"ל מתחלה ידע הרבה אלא שפרק עול תורה ונעשה עם הארץ ועסק בלסטיות מדקאמר אי הדרת בך משמע להיות כבתחלה ולא תפרוק עול תורה מעליך וכו'

האם כל מקום שכתוב בש''ס ''הדרי בי'' משמע שכך סבר גם מתחילה?

[בן יהוידע]

א) בת גר זכר כו׳
לשון כפול הוא, ״גר זכר״ ,ולכאורה הכוונה לאפוקי גיורת נקבה.
ובילדותי שאלתי מרן הגר״ח קניבסקי זצ״ל וכתב לי שגר כולל זכרים ונקבות.

ועיין בדומה לזה ביבמות דף מה עמוד א' רש"י ד"ה שבנה פגום שלמרות שמשתמשים ב'בנה' הכוונה לבתה.

 

[יושב אוהלים]

האם כל מקום שכתוב בש''ס ''הדרי בי'' משמע שכך סבר גם מתחילה?

יש קושיא ידועה, מי שמיום שנולד בבית חילוני ונהיה שומר תורה ומצוות האם עשה "תשובה"? הרי לא "שב" אלא התחיל מחדש בדרך התורה והמצוות.
והביאור הוא שאמרינן בגמ' (ב"מ קז) ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך, שתהא יציאתך מן העולם כביאתך לעולם, מה ביאתך לעולם בלא חטא אף יציאתך מן העולם בלא חטא, דהיינו שכל אדם נולדהבמצב של "בלי חטא" - וגם אם חטא אח"כ, כשמפסיק לחטוא "חזר בתשובה" ושב לדרכו הקודמת.
ולפי"ז ג"כ י"ל שהרי כל יהודי לומד תורה במעי אמו, ואז בודאי לומד את התורה על פי הפשט האמיתי, ללא טעויות, וא"כ כל שא' חשב בדרך מסויים, והתברר לו שהאמת אינו כן, אז "הדרי בי" וחזר לדרך שלמד בתחילה.
[או י"ל שהדרי לי' לדרך שלמד בסיני]

[בן יהוידע]

ב) יבמות נד:

רש״י ד״ה המערה בבהמה - שלא גמר ביאתו

צ״ע שהרי כבר פירש במשנה המערה - שלא גמר ביאתו, ואולי יש מקום לטעות שיש חילוק בין אדם לבהמה.

כמובן שכבודו את התוס' ד"ה בזכור מהו שמבואר בבירור שבהמה ושאר עריות לא דומים כלל בעניינים אלו וכו'
 

[מוישה הירש]

האם כל מקום שכתוב בש''ס ''הדרי בי'' משמע שכך סבר גם מתחילה?

יש קושיא ידועה, מי שמיום שנולד בבית חילוני ונהיה שומר תורה ומצוות האם עשה "תשובה"? הרי לא "שב" אלא התחיל מחדש בדרך התורה והמצוות.
והביאור הוא שאמרינן בגמ' (ב"מ קז) ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך, שתהא יציאתך מן העולם כביאתך לעולם, מה ביאתך לעולם בלא חטא אף יציאתך מן העולם בלא חטא, דהיינו שכל אדם נולדהבמצב של "בלי חטא" - וגם אם חטא אח"כ, כשמפסיק לחטוא "חזר בתשובה" ושב לדרכו הקודמת.
ולפי"ז ג"כ י"ל שהרי כל יהודי לומד תורה במעי אמו, ואז בודאי לומד את התורה על פי הפשט האמיתי, ללא טעויות, וא"כ כל שא' חשב בדרך מסויים, והתברר לו שהאמת אינו כן, אז "הדרי בי" וחזר לדרך שלמד בתחילה.
[או י"ל שהדרי לי' לדרך שלמד בסיני]

אבל א''כ מהי ראיית תוס', דלמא ר''ל חזר למצב שבו הוא בא לעולם בלי חטא?

[יושב אוהלים]

האם כל מקום שכתוב בש''ס ''הדרי בי'' משמע שכך סבר גם מתחילה?

יש קושיא ידועה, מי שמיום שנולד בבית חילוני ונהיה שומר תורה ומצוות האם עשה "תשובה"? הרי לא "שב" אלא התחיל מחדש בדרך התורה והמצוות.
והביאור הוא שאמרינן בגמ' (ב"מ קז) ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך, שתהא יציאתך מן העולם כביאתך לעולם, מה ביאתך לעולם בלא חטא אף יציאתך מן העולם בלא חטא, דהיינו שכל אדם נולדהבמצב של "בלי חטא" - וגם אם חטא אח"כ, כשמפסיק לחטוא "חזר בתשובה" ושב לדרכו הקודמת.
ולפי"ז ג"כ י"ל שהרי כל יהודי לומד תורה במעי אמו, ואז בודאי לומד את התורה על פי הפשט האמיתי, ללא טעויות, וא"כ כל שא' חשב בדרך מסויים, והתברר לו שהאמת אינו כן, אז "הדרי בי" וחזר לדרך שלמד בתחילה.
[או י"ל שהדרי לי' לדרך שלמד בסיני]

אבל א''כ מהי ראיית תוס', דלמא ר''ל חזר למצב שבו הוא בא לעולם בלי חטא?

קושיא זו אכן קשה, ולא קשור לנידון של "הדרי בי" - ולא להסבר שלי, אלא אפשר להקשות סתם על התוס' שחידש שר"ל היה חכם לפני שפרק עול, ממה שאמר אי הדרת, אולי הוא התחיל כך, ו"אי הדרת בך" כוונתו כפשוטו אם תחזור בתשובה? (כמו שלומדים כפשוטו בגמ' לפני שרואים את התוס')
 

[בן יהוידע]

א. לענ"ד ל"ד, כי שם נשאל על הלשון: וליכתביה רחמנא בלשון קידוש, בעוד כאן נשאל על מיקומו: מאי טעמא כתיב להעראה דידה גבי חייבי כריתות? לכתוב גבי מיתת בית דין...
ב. לגופו של עניין, נ"ל עפ"י התוספות ישנים מכ"י, שבאמת לא שייך כלל, אדם בבהמה, השם "משכבי אשה" והעראה, ולקמן הרי מפורש ש"אין זנות לבהמה", ורק גזרה הכתוב שתועבה היא, ע"ד זכור.
ממילא, לא קשה היות דין העראה נכתב אצל עריות דווקא, לא בבהמה, ורק קשה היותו מופיע בחייבי כריתות: לכתוב גבי מיתת בית דין, ונילף מיתת ב"ד ממיתת 

א. כמובן שזה לא אותו קושיא בדיוק, אבל אותו יסוד;
ביומא הגמ׳ אומרת ׳אם אינו ענין לטבילה תנהו ענין לקידוש׳ ושואל ׳אם ככה למה לא כתבה התורה בפירוש קידוש׳ וכאן הגמ׳ מביאה את היתור בתורת ׳אם אינו ענין׳ ושואלת ׳אם ככה למה התורה לא כתבה את זה לכה״פ לגבי מיתות בי״ד
ב. לא הבנתי כ״כ, דין העראה הכללי של ׳כל׳ העריות (בין כריתות ובין מיתות בי״ד) לומדים מהיקשא דר׳ יונה ׳ורק׳ בהמה לומדים מייתור בדרך אם אינו ענין.

[בן יהוידע]

האם מצאנו במקום נוסף שכשהגמ' דורשת ומעמידה ב''אם אינו ענין - תנהו ענין'', פרכי' ע''ז שמ''מ גם כשזה כתוב בפרשה אחרת הי' לו לכתוב זאת בפרשה שיותר קרובה לענין זה ולא ביותר רחוקה?

ואולי זה מהדברים שהגמ' שואלת רק בגלל שהיא יודעת שיש תשובה טובה לזה, עי' בדומה לזה בר''ה י''ב ע''א תוד''ה אחד מעשר בהמה.

ועיין במהדורא בתרא על תוס׳ וז״ל:

ד"ה בזכור וכו' ועוד דאפסקינהו בקרא דמולך וכו'. וק"ק אדמקשי לכתוב גבי מיתות ב"ד וכו' ליקשו לא לכתוב כלל ולא יספיק בקרא דמולך וי"ל דע"כ צריך לתרץ על כל הלימודים באם אינו ענין אמאי לא כתבה התורה באותה ענין עצמו וק"ל. מהר"ם יצ"ו
 

[התורה היא חיינו]

רש״י ד״ה בהילוכה - מוליכין אותה בעפר תיחוח אי מעוברת היא פסיעותיה ניכרות ומעמיקות יותר משאר נשים שהולד מכבידה כך מצאתי בתשובת הגאונים

לא הבנתי, הרי גם אשה שמינה פסיעותיה מעמיקות יותר משאר נשים וצ״ע בגדר בדיקה זו.

גם בזמנם אישה שקלה עצמה טרם חתונתה... ולא רק אז..
והמשקל היה אז ע"י עפר תיחוח.
וא"כ יש לנו אינדקציה כמה שקע העפר לפני, וכמה אחרי.

[שמואל דוד]

ב) יבמות נד:

רש״י ד״ה המערה בבהמה - שלא גמר ביאתו

צ״ע שהרי כבר פירש במשנה המערה - שלא גמר ביאתו, ואולי יש מקום לטעות שיש חילוק בין אדם לבהמה.

כמובן שכבודו את התוס' ד"ה בזכור מהו שמבואר בבירור שבהמה ושאר עריות לא דומים כלל בעניינים אלו וכו'

אבל גם זכר לא דומה ורש״י פירש בבהמה ולא בזכר!

[יחיה]

רש״י ד״ה בהילוכה - מוליכין אותה בעפר תיחוח אי מעוברת היא פסיעותיה ניכרות ומעמיקות יותר משאר נשים שהולד מכבידה כך מצאתי בתשובת הגאונים

לא הבנתי, הרי גם אשה שמינה פסיעותיה מעמיקות יותר משאר נשים וצ״ע בגדר בדיקה זו.

גם בזמנם אישה שקלה עצמה טרם חתונתה... ולא רק אז..
והמשקל היה אז ע"י עפר תיחוח.
וא"כ יש לנו אינדקציה כמה שקע העפר לפני, וכמה אחרי.

הרי רש"י כותב בפירוש, שהבדיקה היא ביחס אל "שאר נשים", לא אל עצמה לפני כן.

[יחיה]

נז ע''א תוד''ה אתא. תוס' ציינו לדבריהם בב''מ דף פד
תוספות מסכת בבא מציעא דף פד עמוד א
אי הדרת בך כו' - מכאן אמר ר"ת דר"ל מתחלה ידע הרבה אלא שפרק עול תורה ונעשה עם הארץ ועסק בלסטיות מדקאמר אי הדרת בך משמע להיות כבתחלה ולא תפרוק עול תורה מעליך וכו'
האם כל מקום שכתוב בש''ס ''הדרי בי'' משמע שכך סבר גם מתחילה?

התרגום: אי הדרת בך = אם תחזור בך, הדרי בי = חוזרני בי.
ה"חזרה" והשִׁיבה היא לעולם אל מצב ראשוני הקודם.
אף בלשון "הדרי בי" שבכל מקום, חוזר אל לפני שגיבש אותה העמדה הנידונה, והלא לא בא לעולם עם דעה מסוימת, אלא הגיע אליה אימתי שהוא. עכשיו הוא חוזר אל מצב שלפני החלטה ההיא.

[יחיה]

ב) יבמות נד:
רש״י ד״ה המערה בבהמה - שלא גמר ביאתו
צ״ע שהרי כבר פירש במשנה המערה - שלא גמר ביאתו, ואולי יש מקום לטעות שיש חילוק בין אדם לבהמה.

כמובן שכבודו את התוס' ד"ה בזכור מהו שמבואר בבירור שבהמה ושאר עריות לא דומים כלל בעניינים אלו וכו'

אבל גם זכר לא דומה ורש״י פירש בבהמה ולא בזכר!

בקובץ שיטות קמאי:

המערה בבהמה מהו. וא"ת, הלא כת' בהמה [אצל] שאר עריות, ולמה יש לנו לחלק. וי"ל משום דכתו' בנדה את מקורה הערה [ויקרא כ'], ומנדה ילפי' שאר עריות, וא"כ סלקא דעתי' דוקא אשה שיש לה מקור שייכא בה העראה, אבל בהמה דלית בה מקור לא. [תוספות ישנים מכת"י].

מבואר שבהמה היא מופקעת מכך יותר. גם מפורש לקמן הכלל ש"אין זנות לבהמה", ועיין. 
 

[מוישה הירש]

נז ע''א תוד''ה אתא. תוס' ציינו לדבריהם בב''מ דף פד
תוספות מסכת בבא מציעא דף פד עמוד א
אי הדרת בך כו' - מכאן אמר ר"ת דר"ל מתחלה ידע הרבה אלא שפרק עול תורה ונעשה עם הארץ ועסק בלסטיות מדקאמר אי הדרת בך משמע להיות כבתחלה ולא תפרוק עול תורה מעליך וכו'
האם כל מקום שכתוב בש''ס ''הדרי בי'' משמע שכך סבר גם מתחילה?

התרגום: אי הדרת בך = אם תחזור בך, הדרי בי = חוזרני בי.
ה"חזרה" והשִׁיבה היא לעולם אל מצב ראשוני הקודם.
אף בלשון "הדרי בי" שבכל מקום, חוזר אל לפני שגיבש אותה העמדה הנידונה, והלא לא בא לעולם עם דעה מסוימת, אלא הגיע אליה אימתי שהוא. עכשיו הוא חוזר אל מצב שלפני החלטה ההיא.

ולמה הוא חוזר דוקא אל העמדה ההפוכה? העמדה ההפוכה היא בהכרח זו הבסיסית?

[יחיה]

נז ע''א תוד''ה אתא. תוס' ציינו לדבריהם בב''מ דף פד
תוספות מסכת בבא מציעא דף פד עמוד א
אי הדרת בך כו' - מכאן אמר ר"ת דר"ל מתחלה ידע הרבה אלא שפרק עול תורה ונעשה עם הארץ ועסק בלסטיות מדקאמר אי הדרת בך משמע להיות כבתחלה ולא תפרוק עול תורה מעליך וכו'
האם כל מקום שכתוב בש''ס ''הדרי בי'' משמע שכך סבר גם מתחילה?

התרגום: אי הדרת בך = אם תחזור בך, הדרי בי = חוזרני בי.
ה"חזרה" והשִׁיבה היא לעולם אל מצב ראשוני הקודם.
אף בלשון "הדרי בי" שבכל מקום, חוזר אל לפני שגיבש אותה העמדה הנידונה, והלא לא בא לעולם עם דעה מסוימת, אלא הגיע אליה אימתי שהוא. עכשיו הוא חוזר אל מצב שלפני החלטה ההיא.

ולמה הוא חוזר דוקא אל העמדה ההפוכה? העמדה ההפוכה היא בהכרח זו הבסיסית?

לא חוזר אל העמדה ההפוכה, אלא אל עמדת אפס, ר"ל שחוזר אל לפני גיבוש עמדתו הנידונה, וממילא מתאשרת וקמה העמדה ההפוכה.

[התורה היא חיינו]

האם מוזכר בגמ' (וא"כ היכן?) ? נשא אישה, נולדו ילדים, ולאחר זמן מתו. ולאחמ"כ מת הוא. האם חייבת בייבום?
מסברא נראה שחייבת משום שבשעת נפילה מת ללא ילדים.

ואם אכן כך הוא הדין
לכאו' לר"א [ד' ק"ט ע"א לעניין מגרש וחזר ונשא] שכיון שנאסרה שעה אחת נאסרת עולמית,
ה"ה כאן שתיהיה אסורה בייבום. מחמת איסור שהיה עליה בזמן חיי בניה.

[יחיה]

האם כל מקום שכתוב בש''ס ''הדרי בי'' משמע שכך סבר גם מתחילה?

יש קושיא ידועה, מי שמיום שנולד בבית חילוני ונהיה שומר תורה ומצוות האם עשה "תשובה"? הרי לא "שב" אלא התחיל מחדש בדרך התורה והמצוות.
והביאור הוא שאמרינן בגמ' (ב"מ קז) ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך, שתהא יציאתך מן העולם כביאתך לעולם, מה ביאתך לעולם בלא חטא אף יציאתך מן העולם בלא חטא, דהיינו שכל אדם נולדהבמצב של "בלי חטא" - וגם אם חטא אח"כ, כשמפסיק לחטוא "חזר בתשובה" ושב לדרכו הקודמת.
ולפי"ז ג"כ י"ל שהרי כל יהודי לומד תורה במעי אמו, ואז בודאי לומד את התורה על פי הפשט האמיתי, ללא טעויות, וא"כ כל שא' חשב בדרך מסויים, והתברר לו שהאמת אינו כן, אז "הדרי בי" וחזר לדרך שלמד בתחילה.
[או י"ל שהדרי לי' לדרך שלמד בסיני]

אבל א''כ מהי ראיית תוס', דלמא ר''ל חזר למצב שבו הוא בא לעולם בלי חטא?

לענ"ד, החילוני שחוזר בתשובה, נקרא חוזר בתשובה, על אבי אביו וכו' מי שעזב ממשפחתו ראשונה את הדת.
כאן, הנכד או הנין, חוזר אל מצב אבי אבי אביו, מלפני שעזב שמירת תורה מצוות, ובזה חוזר ושב אל מצב מקורי - ראשוני של אבות אבותיו.

[מוישה הירש]

דף נח עמוד א
אמר רב עמרם: הא מילתא אמר לן רב ששת, ואנהרינהו לעיינין ממתניתין

ביטוי זה מצאנו בש''ס כ''פ, ואאל''ט רק מרב עמרם על רב ששת

האם זה קשור לזה שרב ששת הי' סגי נהור? האם יש מי שמפרש כך?

[יחיה]

האם מצאנו במקום נוסף שכשהגמ' דורשת ומעמידה ב''אם אינו ענין - תנהו ענין'', פרכי' ע''ז שמ''מ גם כשזה כתוב בפרשה אחרת הי' לו לכתוב זאת בפרשה שיותר קרובה לענין זה ולא ביותר רחוקה?

ואולי זה מהדברים שהגמ' שואלת רק בגלל שהיא יודעת שיש תשובה טובה לזה, עי' בדומה לזה בר''ה י''ב ע''א תוד''ה אחד מעשר בהמה.

ועיין במהדורא בתרא על תוס׳ וז״ל:

ד"ה בזכור וכו' ועוד דאפסקינהו בקרא דמולך וכו'. וק"ק אדמקשי לכתוב גבי מיתות ב"ד וכו' ליקשו לא לכתוב כלל ולא יספיק בקרא דמולך וי"ל דע"כ צריך לתרץ על כל הלימודים באם אינו ענין אמאי לא כתבה התורה באותה ענין עצמו וק"ל. מהר"ם יצ"ו

ולא יפסיק, כצ"ל.

[יחיה]

א. לענ"ד ל"ד, כי שם נשאל על הלשון: וליכתביה רחמנא בלשון קידוש, בעוד כאן נשאל על מיקומו: מאי טעמא כתיב להעראה דידה גבי חייבי כריתות? לכתוב גבי מיתת בית דין...
ב. לגופו של עניין, נ"ל עפ"י התוספות, שבאמת לא שייך כלל, אדם בבהמה, השם "משכבי אשה" והעראה, ולקמן הרי מפורש ש"אין זנות לבהמה", ורק גזרה הכתוב שתועבה היא, ע"ד זכור.
ממילא, לא קשה היות דין העראה נכתב אצל עריות דווקא, לא בבהמה, ורק קשה היותו מופיע בחייבי כריתות: לכתוב גבי מיתת בית דין, ונילף מיתת ב"ד ממיתת 

א. כמובן שזה לא אותו קושיא בדיוק, אבל אותו יסוד;
ביומא הגמ׳ אומרת ׳אם אינו ענין לטבילה תנהו ענין לקידוש׳ ושואל ׳אם ככה למה לא כתבה התורה בפירוש קידוש׳ וכאן הגמ׳ מביאה את היתור בתורת ׳אם אינו ענין׳ ושואלת ׳אם ככה למה התורה לא כתבה את זה לכה״פ לגבי מיתות בי״ד
ב. לא הבנתי כ״כ, דין העראה הכללי של ׳כל׳ העריות (בין כריתות ובין מיתות בי״ד) לומדים מהיקשא דר׳ יונה ׳ורק׳ בהמה לומדים מייתור בדרך אם אינו ענין.

הלא שאלה הזו בגמרא מפליאה ובלתי מובנת: מכדי בהמה - חייבי מיתות בית דין היא, מאי טעמא כתיב להעראה דידה גבי חייבי כריתות? לכתוב גבי מיתת בית דין, ונילף מיתת ב"ד ממיתת ב"ד! והלא א"כ, לכתוב כבר בבהמה עצמה, ובלא שום אם אינו עניין!! 
רק שהגמרא מבינה ודאי, שאין העראה המקורית שייכת אצל בהמה, ולא שייך כ"כ לכותבה בבהמה, וכל הקושיה היא: לכתוב גבי מיתת בית דין...

[יחיה]

האם מוזכר בגמ' (וא"כ היכן?) ? נשא אישה, נולדו ילדים, ולאחר זמן מתו. ולאחמ"כ מת הוא. האם חייבת בייבום?
מסברא נראה שחייבת משום שבשעת נפילה מת ללא ילדים.

ואם אכן כך הוא הדין
לכאו' לר"א [ד' ק"ט ע"א לעניין מגרש וחזר ונשא] שכיון שנאסרה שעה אחת נאסרת עולמית,
ה"ה כאן שתיהיה אסורה בייבום. מחמת איסור שהיה עליה בזמן חיי בניה.

היא משנה הערוכה, יבמות קיח, ב:

מתני'. האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים ובנה עמהם, ובאת ואמרה מת בעלי ואחר כך מת בני - נאמנת, מת בני ואחר כך מת בעלי - אינה נאמנת, וחוששין לדבריה, וחולצת ולא מתייבמת.
ניתן לי בן במדינת הים, ואמרה מת בני ואחר כך מת בעלי - נאמנת, מת בעלי ואחר כך מת בני - אינה נאמנת, וחוששין לדבריה, וחולצת ולא מתייבמת.  

שאלתך מרבי אליעזר בלתי מובנת, והלא א"כ ביטלת כל מצוות יבמין, לאחר שנאסרה עליו בחיי האח, עד מותו בלא בנים. 

[התורה היא חיינו]

שאלתך מרבי אליעזר בלתי מובנת, והרי כל מצוות ייבום, תאמר שנאסרה עליו בחיי האח עד מותו בלא בנים.

אתה מתכוין שר"א לא מובן...
[אתה מוסיף על קושיתי..]
אך כמובן החי' ברור, שאש"ח בכל רגע עומדת לייבום במיתת בעלה וחידש ר"א שמכיון כשגירשה, ובאם ימות עכשיו אין היא תיפול לייבום, נאסרה עולמית.
א"כ בכה"ג שמת אחר ילדיו, היה רגע שבו לא עמדה לייבום גם לא במיתת בעלה.  
וא"כ תאסר עולמית ?