מלך עוזר ומושיע ומגן

אברך

משתמש ותיק
אנו אומרים בסוף ברכת אבות 'מלך עוזר ומושיע ומגן'. וידוע הביאור ד'עוזר' היינו בשעת הצרה עצמה, ו'מושיע' היינו שמוציא מן הצרה, ו'מגן' היינו קודם הצרה שלא תבוא.
ונתקשיתי שלכאורה סדר הדברים היה צריך להיות: 'מגן ועוזר ומושיע', לפי סדרן של דברים במציאות.
וחשבתי לבאר, שאנו מודים לפי סדר גודל הטבת השי"ת, כי הנהגת 'עוזר' היא פחותה ברמת ההטבה, שלא הגן עלינו קודם הצרה, ולא הוציאנו מן הצרה, אלא עוזר לנו להתמודד עם הצרה. והנהגת 'מושיע' גדולה הימנה, שהושיענו מן הצרה, והנהגת 'מגן' גדולה מכולן, שמגן עוד קודם הצרה.
ולכאורה הביאור נראה אמת.
דעתכם? 
 

אברך

משתמש ותיק
פותח הנושא
יהודי אמר:
האם מושיע הוא לא גדול יותר ממגן?
מבחינת ההטבה לא. כי מגן היינו שלא תגיע כלל הצרה.
 
 

ראש הכולל

משתמש ותיק
יתכן גם שעוזר הוא בכל זמן מושיע הוא מהצרה ומגן הוא בתוך הצרה כך שהסדר הוא מלמעלה למטה
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
ייתכן עוד ביאור, שעיקר הברכה נסובה על הגנת ה' על אברהם וזרעו ('מגן אברהם', שזו חתימת הברכה והכל הולך אחר החיתום).

ולכן, במשפט השבח 'עוזר ומושיע ומגן', רוצים לחתום המשפט בשבח 'מגן', שיהווה את עיקר השבח בהמשפט, בהתאמה לכללות הברכה.
ו'עוזר' ו'מושיע' מסודרים כפי סדר המאורעות כנ"ל.
 

קמנו ונתעודד

משתמש ותיק
אברך אמר:
אנו אומרים בסוף ברכת אבות 'מלך עוזר ומושיע ומגן'. וידוע הביאור ד'עוזר' היינו בשעת הצרה עצמה, ו'מושיע' היינו שמוציא מן הצרה, ו'מגן' היינו קודם הצרה שלא תבוא.
ונתקשיתי שלכאורה סדר הדברים היה צריך להיות: 'מגן ועוזר ומושיע', לפי סדרן של דברים במציאות.
וחשבתי לבאר, שאנו מודים לפי סדר גודל הטבת השי"ת, כי הנהגת 'עוזר' היא פחותה ברמת ההטבה, שלא הגן עלינו קודם הצרה, ולא הוציאנו מן הצרה, אלא עוזר לנו להתמודד עם הצרה. והנהגת 'מושיע' גדולה הימנה, שהושיענו מן הצרה, והנהגת 'מגן' גדולה מכולן, שמגן עוד קודם הצרה.
ולכאורה הביאור נראה אמת.
דעתכם? 
"לא זו אף זו"
 

תלמיד קטן

משתמש ותיק
אילו נאמר 'מגן ועוזר ומושיע', בהכרח שההגנה לא היתה מושלמת, שהרי ההגנה היא שלא תבוא צרה שתצטרך עזרה וישועה.
אלא הקב"ה עוזר בשעת הצרה ואף מושיע ממנה, ומגן שלא תבוא צרה נוספת.
 

שניאור

משתמש ותיק
אברך אמר:
אנו אומרים בסוף ברכת אבות 'מלך עוזר ומושיע ומגן'. וידוע הביאור ד'עוזר' היינו בשעת הצרה עצמה, ו'מושיע' היינו שמוציא מן הצרה, ו'מגן' היינו קודם הצרה שלא תבוא.
ונתקשיתי שלכאורה סדר הדברים היה צריך להיות: 'מגן ועוזר ומושיע', לפי סדרן של דברים במציאות.
וחשבתי לבאר, שאנו מודים לפי סדר גודל הטבת השי"ת, כי הנהגת 'עוזר' היא פחותה ברמת ההטבה, שלא הגן עלינו קודם הצרה, ולא הוציאנו מן הצרה, אלא עוזר לנו להתמודד עם הצרה. והנהגת 'מושיע' גדולה הימנה, שהושיענו מן הצרה, והנהגת 'מגן' גדולה מכולן, שמגן עוד קודם הצרה.
ולכאורה הביאור נראה אמת.
דעתכם? 
כ"ה ביאור המלבי"ם בהבדל שבין עוזר ומושיע ומגן, ולפ"ד פשוט כמש"כ.
אכן הבני יששכר מסביר אחרת, ש'עוזר' הוא בלא תפילה ו'מושיע' הוא אחרי תפילה [מגן כנראה הוא מפרש כמו המלבי"ם], והרה"ג ר"י וויינגרטן בסידור המפורש שלו פירש כהבני יששכר, ואני הקטן שאלתיו פעם דא"כ אין זה לפי סדר הדרגות כי פשוט לכל אחד ש'מגן' הוא יותר מ'מושיע', ומצד שני 'עוזר' זה גם יותר מ'מושיע' כיון שזהו בלא תפילה, וע"כ דהפשטות כהמלבי"ם.
אבל הרה"ג הנ"ל לא קיבל את זה, ואמר לי מנא לך מה יותר גדול, אולי ישועה אחר תפילה גדולה יותר, שאע"פ שאין ראוי מ"מ כיון שהתפלל הרי הוא נענה.
אמרתי לו שאם כך אין 'מגן' יותר גדול מזה אלא הפוך הוא הדרגא הקטנה, שכלל אינו נכנס לסכנה, ואמר לי שלפי דעתו זה היותר גדול מכולם, כיון שבהגנה יכולים לזכות גם בעלי דרגא נמוכה מאוד, כמו דאיתא בגמ' (שבת לב, א) לעולם יבקש אדם רחמים שלא יחלה, שאם יחלה - אומרים לו: הבא זכות והפטר, והיינו שאחר שכבר נכנס לצרה צריך רחמים וזכויות להנצל. 
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
אברך אמר:
ידוע הביאור ד'עוזר' היינו בשעת הצרה עצמה, ו'מושיע' היינו שמוציא מן הצרה, ו'מגן' היינו קודם הצרה שלא תבוא.
ונתקשיתי שלכאורה סדר הדברים היה צריך להיות: 'מגן ועוזר ומושיע', לפי סדרן של דברים במציאות.
וחשבתי לבאר, שאנו מודים לפי סדר גודל הטבת השי"ת...
ייש"כ על הביאור.
ואולי יש לבאר באופן אחר, שהדברים נאמרים לפי מה שמצוי יותר. שהרי לא כל אחד זוכה ל"מגן" דהיינו שה' לא יביא עליו שום צרות כלל, אלא צריך להיות במדריגה גדולה לזה, ואף ל"מושיע" לא כל אחד זוכה, דהיינו שהקב"ה יושיענו לגמרי מהצרה, והמדריגה הכי נמוכה אצלנו הוא "עוזר" שגם אם חטאנו ובאים עלינו צרות, ואף לא זכינו להיוושע לגמרי, אבל תמיד הקב"ה "עוזר" לנו להסתדר במצב של הצרה.
ואולי לכן אנו מתחילים עם "עוזר" שזה המצב הנמוך והפשוט אצל כל אדם, ואח"כ מזכירים שיש אנשים שזוכים אף ל"מושיע", שהקב"ה מושיעם לגמרי מהצרה, ולא רק עוזר להם להסתדר, ויש אנשים יותר גדולים שזוכים אף למידת "מגן" שהקב"ה מגן עליהם שלא יבאו עליהם צרות כלל.
 

נבשר

משתמש ותיק
אברך אמר:
אנו אומרים בסוף ברכת אבות 'מלך עוזר ומושיע ומגן'. וידוע הביאור ד'עוזר' היינו בשעת הצרה עצמה, ו'מושיע' היינו שמוציא מן הצרה, ו'מגן' היינו קודם הצרה שלא תבוא.
ונתקשיתי שלכאורה סדר הדברים היה צריך להיות: 'מגן ועוזר ומושיע', לפי סדרן של דברים במציאות.
וחשבתי לבאר, שאנו מודים לפי סדר גודל הטבת השי"ת, כי הנהגת 'עוזר' היא פחותה ברמת ההטבה, שלא הגן עלינו קודם הצרה, ולא הוציאנו מן הצרה, אלא עוזר לנו להתמודד עם הצרה. והנהגת 'מושיע' גדולה הימנה, שהושיענו מן הצרה, והנהגת 'מגן' גדולה מכולן, שמגן עוד קודם הצרה.
ולכאורה הביאור נראה אמת.
דעתכם? 
כך פירשתי לעצמי, ואולי זה יותר שבסוף הכל מגיע מזה שהקב"ה מגן עלינו ואנו תחתיו, ובך חותמין.
 
 

אמונה

משתמש ותיק
אברך אמר:
אנו אומרים בסוף ברכת אבות 'מלך עוזר ומושיע ומגן'. וידוע הביאור ד'עוזר' היינו בשעת הצרה עצמה, ו'מושיע' היינו שמוציא מן הצרה, ו'מגן' היינו קודם הצרה שלא תבוא.
ונתקשיתי שלכאורה סדר הדברים היה צריך להיות: 'מגן ועוזר ומושיע', לפי סדרן של דברים במציאות.
וחשבתי לבאר, שאנו מודים לפי סדר גודל הטבת השי"ת, כי הנהגת 'עוזר' היא פחותה ברמת ההטבה, שלא הגן עלינו קודם הצרה, ולא הוציאנו מן הצרה, אלא עוזר לנו להתמודד עם הצרה. והנהגת 'מושיע' גדולה הימנה, שהושיענו מן הצרה, והנהגת 'מגן' גדולה מכולן, שמגן עוד קודם הצרה.
ולכאורה הביאור נראה אמת.
דעתכם? 


להעיר כי בנוסח איטליה אומרים: "מלך גואל עוזר ומושיע ומגן".
ולהנ"ל י"ל ד'גואל' היא אחר שכבר הייתה הצרה [ואף לא ניתן כוח להתמודד עמה], אלא שנגאל האדם ממנה לאחר זמן שכבר נתייסר הימנה [בשונה קצת מ'מושיע' - שלא השפיעה הצרה עדיין].

ונוסח הרמב"ם הוא: "מלך רחמן מושיע ומגן".

וראה מש"כ בספר 'בני יששכר' (מאמרי חודש כסלו - טבת, מאמר ב, אור תורה):
הדרן לנידון דידן, עזרה נקרא מבלי בקשה, וישועה בהקדמת בקשה, וזהו שתיקנו בברכת קריאת שמע, עזרת אבותינו אתה הוא מעולם מגן ומושיע להם ולבניהם אחריהם בכל דור ודור, היינו לאבותינו שהיו צדיקים גדולים הנה היית עזרתם גם בטרם התפללו אליך, אבל אנחנו בניהם אחריהם [שאינם במעלה כ"כ], עכ"פ אחר התפלה יש לנו ישועה כי אתה מגן ומושיע לבניהם אחריהם בכל דור ודור, וזהו שאמר המשורר חושה לעזרתי י"י תשועתי, רצ"ל הנה אתה י"י תשועתי עכ"פ להושיעני אחר התפלה ובקשה שזה נקרא תשועה כנ"ל, והנני מבקש ממך חושה ומהר להיות עזרתי, היינו לעזור לי גם קודם הבקשה והתפלה שזה נקרא עזרה וכמו"ש לעיל. 
 

אמונה

משתמש ותיק
שמא י"ל באופ"נ, שהם מסודרים באופן הזה דייקא ('עוזר ומושיע ומגן'), ע"פ סדר הופעת המושגים הללו בתורה:
'עזרה' מופיעה כבר בפר' בראשית (ב, יח): 'עזר כנגדו';
'ישועה' מופיעה גם היא לאחר מכן בפר' בראשית (ד, ד): 'וישע ה'... לא שעה', ויש מן המפרשים שפירשוהו מלש' השגחה (ר' רבינו בחיי ועוד), אשר [ייתכן כי] ממנה נגזרה גם המילה 'ישועה' (ר' ס' שערי אורה לאדמו"ר האמצעי מליובאויטש זי"ע, שער החנוכה, יד, א);
ו'הגנה' מוזכרת בפר' לך (יד, כ; טו, א): 'אשר מגן צריך בידך' - 'אנכי מגן לך'.
 
חלק עליון תַחתִית