שליחה
על ידי קול אומר קרא » 16 מאי 2022, 23:27
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סט עמוד ב
איכא דאמרי: בבא עליה - כ"ע לא פליגי דבתריה דידיה שדינן ליה, והכי איתמר: ארוסה שעיברה - רב אמר: הולד ממזר, ושמואל אמר: הולד שתוקי. אמר רבא: מסתברא מילתיה דרב - דלא דיימא מיניה ודיימא מעלמא אבל דיימא מניה, אף על גב דדיימא מעלמא - בתריה דידיה שדינן ליה. אמר רבא: מנא אמינא לה? דקתני: ילדה - תאכל; היכי דמי? אילימא דדיימא מניה ולא דיימא מעלמא, צריכא למימר דתיכול? אלא לאו דדיימא נמי מעלמא, ומה התם דלהאי איסורא ולהאי איסורא - בתריה דידיה שדינן ליה, הכא דלהאי איסורא ולהאי היתירא - לא כל שכן. א"ל אביי, לעולם אימא לך: כל היכא דדיימא מעלמא, אף על גב דדיימא מניה - אמר רב הולד ממזר, ומתני' - בדלא דיימא כלל.
תוספות
אבל דיימא מיניה אף על גב דדיימא נמי מעלמא בתר דידיה שדינן ליה - פי' דיימא מיניה שבא עליה בודאי ודיימא מעלמא היינו שם רע דאי דיימא מיניה נמי שם רע בעלמא א"כ מאי מייתי רבא ממתני' דהתם בא עליה ודאי משום הכי בתר דידיה שדינן ליה.
ויש להעיר בתרתי א. כיון שהמשנה של אנוסה אירי בנבעלה א"כ חייבים לומר שכוונת רבא כשאמר בבא עליה לא פליגי, זה רק אם לא היה לה דיימא מעלמא, שאל"כ באנוסה שבא עליה והוא מביא ראיה. ב. אחר שתוס' מבאר שדיימא מיניה הכוונה בבא עליה בוודאי, א"כ הרי רבא הוכיח דבריו מהמשנה של אנוסה שאירי בדיימא נמי מעלמא, דאל"כ פשיטא, ואביי דוחה דבריו דאיירי בלא דיימי כלל, והרי מוכרח שאירי בבא עליה, וא"כ איך יכול להיות שלא דימי כלל.
מקוה שההערות הובנו אשמח לתגובה