משיב כהלכה
משתמש ותיק
דברי אמת אמר:מקצת מקורות בענין איסור התקשטות הנשים בחוץ
אם היית טורח לקרוא מה שכתבתי ולדון בדברים באופן ענייני כדרכה של תורה, היית רואה שכבר הקדמתי תרופה למכה היות ואני מכיר בעל פה את כל המקורות הללו, וכבר עניתי על זה. אבל אתה מגיב כאן כאחד שמדביק פשקווילים, וחבל.
בכל אופן אתייחס לדבריך בקצרה.
וראשית אדגיש שאין ענין להציג חזית אחידה של כל חכמי ישראל, ולטעון ש"כל הפוסקים" סוברים כך וכך, כי בכל דבר יש מחלוקות הפוסקים, אבל מה שכתבתי (ואכתוב) הוא דעת רוב ככל הפוסקים, ומקורו בגמרות פשוטות ושולחן ערוך פשוט, שהעתקתי לעיל.
והבאתי מהגמ' שבת שהתירו לצאת לרה"ר בעיר של זהב שהוא תכשיט בולט ונהגו בו רק העשירות להבליט עשירותן, וגם האוסר לא אסר אלא משום משאוי אבל לא משום צניעות. וכן שהתירו כל התכשיטים, ונפסק להלכה בשו"ע ורמ"א שמציינים באגב בפשטות שנשותיהם יוצאות בתכשיטים.
והבאתי מהגמ' שבעל צריך לקנות לאשתו בגדי צבעונין למרות שגורמים הרהור, והספרי, שדרכן של הנשים היה ללבוש בגדי צבעונין והגברים לבשו רק שחור או לבן, והגמ' בתענית כ"ג שאשת אבא חלקיה יצאה מקושטת לרה"ר, ודביתהו דרב יוסף "לך לחברך ולחברורך", והאריז"ל שאמר שרשב"י שמח אע"פ שבאות נשים מקושטות ויש המהרהרים בהן, וכן הבאתי מהראשונים והאחרונים כאשר יראה הרואה לעיל.
וכעת אבוא על סדר דבריך,
א. מה שהבאת מהתנחומא, לא שמת לב שהוא עצמו מדגיש ש"רבותינו" (דהיינו בתלמוד בבלי) הורו שלא תצא רק בשבת אבל בחול התירו, ו"רבותינו" שהביא הוא, חולקים עליו ואוסרים אף בחול, אבל לא נפסקה הלכה כמותם ואין אנו הולכים אלא אחר הבבלי.
ב. מה שהבאת מהאברבנאל, לא דיבר אלא בדרך מוסר, ש"ראוי" שלא יצאו החוצה (היפך מה שנהוג היום שנשים חושבות עצמן לצנועות ע"י זה שמתלבשות בבלויי סחבות רחבים ושחורים, ומרשות לעצמן להסתובב כל היום ברחובות). ומה שהביא מהתנחומא (בדרך מוסר בעלמא), כבר ביארתי בסעיף א.
ג. מה שהבאת מחופת אליהו, "אל תסתכל בנוי אשת איש ולא בנכרית המקושטת בגדי צבעונין", יש לבאר בפשטות שנקט גם יהודיה נשואה וגם נכרית רווקה, אבל יהודיה רווקה מותר להסתכל בה כדי לישאנה.
ותימה שאתה מדקדק בדבריו דקדוקי הבל כאלה, ומתעלם מגמרות מפורשות שנהגו בנות ישראל בבגדי צבעונין, וכמפורש במדרש שציטטתי לעיל, שהגבר הלובשם עובר ב"לא ילבש".
ד. רבינו יונה לא בא לחייב לכסות ידיה ופניה (שזה מותר לכ"ע וכן מנהג ישראל מדורי דורות למעט מקומות מסויימים שנהגו לכסות גם הפנים), אלא שלא תתקשט באופן מוגזם ואז תגרום שיסתכלו בידיה ובפניה (שהם החלקים הגלויים).
ה. ומה שהבאת מהאורחות צדיקים שגם הוא כתב דבריו בדרך מוסר ולא בדרך של פסיקת הלכה, כוונתו שמתקשטת באופן מוגזם ומסתובבת במקומות הומים בכוונה שיסתכלו בה, ולא איירי באשה שהולכת לפי תומה לצרכיה, ומתקשטת באופן נורמלי.
ו. וכן מהר"ם רוטנברג (שהובא בתשב"ץ), יש להביא ראיה הפוכה מדבריו, שרק באופן זה אסורה אשה להיכנס מקושטת בפני אנשים, שכאשר אשה משמשת כסנדק ומקושטת, וכולם מסתכלים בה, פשיטא שזו פריצות (וכאן רואים את ההבדל בין ספרי הלכה לספרי מוסר).
ז. גם הראיה מ"ים של שלמה" מגוחכת לגמרי, והיא ראיה לסתור, דמה שכתב "דודאי הבעל ניחא ליה בזה, שתהא מקושטת בין הנשים" הרי ידוע לו שהאשה לא מגיעה לחתונה כשהיא מכוסה בבד יוטה שחור ועבה, אלא מביתה עד החתונה הולכת כדרכה ברחובה של עיר, ולא חשש לזה כלל (ושוב רואים את ההבדל בין ספרי מוסר לספרי הלכה).
ח. גם מה שהבאת מרבי רפאל עמנואל חי ריקי, כל דבריו שעיקר משבצות זהב יהיה בבית, ובדרך מוסר ולא פסיקת הלכה (ורוב מקורותיך הם בעצם ספרי דרשות שנכתבו בדרך מוסר) שעיקר הקישוט יהיה בבית ולא תסתובב בחוץ.
ט. מה שהבאת מהפרי מגדים בספרו אם לבינה (אם נניח שאכן זהו ספרו, ולא חלו בו ידיים) כבר התבאר בספר "בירור הלכה" להגאון רבי יחיאל זילבר זצ"ל (בנו של הגר"ב) שהפמ"ג במהדורה בתרא נכתב לאחר מכן, ו"אם לבינה" מתבסס על מהדורה קמא, ולשונו בפמ"ג הוא מסקנת הדין.
ומוכרח לומר בדעת הפמ"ג ככל הני דלעיל, שכוונתו שעיקר הקישוט הוא לפני בעלה ולא לצאת לפני אחרים, כי שפתיו ברור מיללו בפרי מגדים (אורח חיים אשל אברהם סימן שג) "בזמנינו ראינו הרבה מחטין שקורין אשפילק"א ובראשה אבן טוב וכדומה, תוחבין בצעיף לנוי", ולא כתב שיש איזה איסור לצאת בזה כי הקישוט הוא רק לבעלה. וכן כתב שם, "דתרי מיני עיר זהב הוה, דנושק"א שרי לכל, רק בשבת אסור", ולא העיר שיש בזה איסור של צניעות לצאת בעיר של זהב.
י. מה שהתלהבת מהקטע "אבל הנשים הפרוצות כל בתר איפכא אזלי, דכשיוצאין לרה"ר או ללכת ממקום למקום אצל חברותיהם לובשים בגדי החמודות וכל מיני תכשיטין שלהם, וכשבאין לעת ערב לביתם פושטות הבגדים החמודים שהיו עליהן ופושטות התכשיטין שלהם ולובשות שחורים ומתעטפות שחורים בפני בעליהן", זהו בדיוק כל מנהג הנשים כיום, בכל העדות ובכל החוגים, לבד מיחידי סגולה, נער יספרם.
יא. ולאחר שגמרת לצטט מספרי מוסר למיניהם, יבוא הפרט ויעיד על הכלל (כל מיני קטעים שהוצאו מהקשרם, כי אם היינו רואים מה כתב המחבר במקומות אחרים, היינו מבינים מה כוונתו במדוייק, כמו הפלא יועץ דלהלן), מה שהעתקת מהפלא יועץ,
"ועל אחת כמה וכמה צריכה האשה ליזהר בזהירות יתירה שלא להכשיל את אחרים, כי האשה ההיא תשא את עוונה, והיא נוטלת חלק בראש, כי המחטיא את חבירו הוא רע ומר יותר מההורגו, ולכן תיזהר שלא תצא מקושטת בפני אנשים, ותהיה כל כבודה בת מלך פנימה".... והנה הפלא יועץ עצמו כתב בערך "יופי": "וכן חיובא רמיא על האשה שתתקשט לבעלה בהיותה עמו לבדה בבית יותר מכשהיא יוצאת החוצה אל העין, במקום שיש אנשים, יותר טוב שלא תתקשט כל כך". וזה מגלה על כוונתו שכתב בדרך מוסר שתישאר האשה בביתה ככל יכולתה, וגם שלא תתקשט יותר מדי בחוץ, בצורה בולטת מאוד.
יב. כמו כן מה שהעתקת משו"ת שלמת חיים, במקום אחר התיר לשושבינות להתקשט בפני הרבים, והנח להם לישראל.
ולסיכום, מגוחך ממש להעתיק מספרי מוסר וכו' דברים שנכתבו בדרך מוסר לנשים המקפידות להתקשט בחוץ ובתוך ביתן מזלזלות בעצמן, כאשר בספרי הפוסקים דהיום פשוט שמותר לאשה לצאת מקושטת אלא שלא תצא מקושטת יותר מדי באופן בולט, וכן הביא משו"ת שבט הלוי (ח"ו סי' ל"ג) שכתב אודות ההתקשטות ברה"ר, לאסור רק באופן ש"מקשטת עצמה ביותר, ובאופן המושך את העין", ולא התקשטות באופן רגיל, והוא כמו שכתבנו.