מתבייש לחזור לראש התפילה. מכיר את ההרגשה הזו ?

[לבי במערב]

לו יהי.

[משכהו לבית המדרש]

וכי אדם לא אמור להרגיש בושה עצומה בזה שכולם יודעים שעברת על ההלכה ולא ואמרת ותן טל ומטר בקיץ?

הבושה אינה על כך ש'עבר על ההלכה',
אלא: "היאך יתכן שאני - אדם כה חכם וחשוב - אטעה ואשכח בשגגה". ודו"ק.
לא כולם שוכחים, אך באמת אין אנו מלאכים...

במחיכ"ת רוב אנשי שלומנו שמתביישים כשעברו על הלכה בטעות אינו משום שמחזיקים עצמם כאדם חכם וחשוב, אלא בגלל שיודעים שהם עשו משהו שהוא לא טוב באמת.
 

אתמול בדף היומי [יבמות עו, א] למד[נו]: אמר אביי: אטו כ"ע יעקב אבינו הואי וכו' אמר רבא: אטו כ"ע ברזילי הגלעדי הוא וכו'.

העולה מדבריהם הוא שבְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת, ויוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ - את נפשו הבהמית - והלוואי והיינו מכוונים כל צרכינו בתפילה ולא משיחים דעתנו.
וכבר נפסקה הלכה שחתן קורא קריאת שמע בלילה הראשון, כי אם לא יקרא הרי זו יוהרא שכביכול כל הלילות כן מכוון הוא כדבעי, ואם על ק"ש אמרו על תפילה על אחת כמה וכמה שיודעים אנו את עוני מעשינו ודלות דעתנו לכוונם שעה אחת לפני המקום.
ופותח האשכול דבר על זמנינו, ועל - כנראה - רוב בנין העם שאינו מתיימר לומר כי כל מעשיו מפולסים אל דרך הישר, וביקש לבחון את רגשותינו, פשוטי העם, בנוגע לעניין זה...

[יושב אוהלים]

כבר נפסקה הלכה שחתן קורא קריאת שמע בלילה הראשון, כי אם לא יקרא הרי זו יוהרא שכביכול כל הלילות כן מכוון הוא כדבעי, ואם על ק"ש אמרו על תפילה על אחת כמה וכמה שיודעים אנו את עוני מעשינו ודלות דעתנו לכוונם שעה אחת לפני המקום.

אז לדעתך מי שמתבייש בפני בני אדם מפני עבירה שעשה, יש בו חשש יוהרא?? אתמהה.
ומה הקשר כלל וכלל בין "שאנו יודעים את עוני מעשנו ודלות דעתנו", לזה שמתביישים במכשול עבירה בפני בני אדם.
וכי לדעתך מי שיודע עוני מעשיו ודלות דעתוו אמור לא להתבייש במכשול עבירה, כי בין כך אני לא שווה כלום?? אתמהה.

[בשלמא]

שמעתי פעם באחד משיעוריו של ר"א וייס שאצל הבושטאטשער רב אנו מוצאים שלא התבייש בכך שהוא טעה בתפילה בספרו אשל אברהם אנו מוצאים כו"כ פעמים שהוא כותב על עצמו 'שכחתי' 'טעיתי' וכיו"ב ומברר את ההלכה.
אחרים היו תולים את התקלה באחרים ששכחו או טעו ואז היו מבררים את ההלכה "שנשאלו".

[אמונת אומן]

וכי אדם לא אמור להרגיש בושה עצומה בזה שכולם יודעים שעברת על ההלכה ולא ואמרת ותן טל ומטר בקיץ?

הבושה אינה על כך ש'עבר על ההלכה',
אלא: "היאך יתכן שאני - אדם כה חכם וחשוב - אטעה ואשכח בשגגה". ודו"ק.
לא כולם שוכחים, אך באמת אין אנו מלאכים...

במחיכ"ת רוב אנשי שלומנו שמתביישים כשעברו על הלכה בטעות אינו משום שמחזיקים עצמם כאדם חכם וחשוב, אלא בגלל שיודעים שהם עשו משהו שהוא לא טוב באמת. ואולי הם לא מתביישים כל כך מהקב"ה אלא מבשר ודם, אבל הבושה הוא מחמת מכשול ההלכה שבו ולא מחמת שמחזיקים מעצמם.

אכי''ר.
ועכשיו אני רואה שהקדימני הרב לבי ממערב בסגנונו הנעים.

דבריך מצביעים על אישיותך, ירבו כמותך.
 

[אמונת אומן]

וכי אדם לא אמור להרגיש בושה עצומה בזה שכולם יודעים שעברת על ההלכה ולא ואמרת ותן טל ומטר בקיץ?

מי ששוכח משהו בתפלה לא עובר על הלכה.
הלא נפסק למעשה שבזה''ז אין אנו מכוונים בתפלה, ופוסקים ההלכה לפי זה.

[יושב אוהלים]

שמעתי פעם באחד משיעוריו של ר"א וייס
אצל הבושטאטשער רב אנו מוצאים שלא התבייש בכך שהוא טעה בתפילה
בספרו אשל אברהם אנו מוצאים כו"כ שהוא כותב על עצמו 'שכחתי' 'טעיתי' וכיו"ב ומברר את ההלכה.

אם זה היתה כוונתו, אז לא צריך להביא ראיה מהבוטשטשער, אפשר להביא ראיה ממשה רבנו, שחז"ל אומרים עליו "הודה ולא בוש" -
אלא הפשט ברור ופשוט שלא הבנת את דברי הרב וייס, הוא לא התכוון שלא התבייש בכך שטעה, אלא שלא מנעה אותו הבושה מלהודות על האמת שטעה.

[משכהו לבית המדרש]

כבר נפסקה הלכה שחתן קורא קריאת שמע בלילה הראשון, כי אם לא יקרא הרי זו יוהרא שכביכול כל הלילות כן מכוון הוא כדבעי, ואם על ק"ש אמרו על תפילה על אחת כמה וכמה שיודעים אנו את עוני מעשינו ודלות דעתנו לכוונם שעה אחת לפני המקום.

אז לדעתך מי שמתבייש בפני בני אדם מפני עבירה שעשה, יש בו חשש יוהרא?? אתמהה.
ומה הקשר כלל וכלל בין "שאנו יודעים את עוני מעשנו ודלות דעתנו", לזה שמתביישים במכשול עבירה בפני בני אדם.
וכי לדעתך מי שיודע עוני מעשיו ודלות דעתוו אמור לא להתבייש במכשול עבירה, כי בין כך אני לא שווה כלום?? אתמהה.

ללא ספק העובר עבירה אפילו בשוגג צריך לתת את דעתו היטב הדק הדק היטב, והקול יפה למתוודים, מדוע ארע לו כדבר הזה, ויפשפש במעשיו לראות האם מקדיש מספיק זמן ביום לבירור הלכות הנוגעות לתהלוכות החיים היומיומיים.

אך אתה תמהת

וכי אדם לא אמור להרגיש בושה עצומה בזה שכולם יודעים שעברת על ההלכה

וכלפי זה כתבתי שהמצב היום הוא שבענין הזה לא צריך כל כך להתבייש, כי וכו'...

[בשלמא]

שמעתי פעם באחד משיעוריו של ר"א וייס
אצל הבושטאטשער רב אנו מוצאים שלא התבייש בכך שהוא טעה בתפילה
בספרו אשל אברהם אנו מוצאים כו"כ שהוא כותב על עצמו 'שכחתי' 'טעיתי' וכיו"ב ומברר את ההלכה.

אם זה היתה כוונתו, אז לא צריך להביא ראיה מהבוטשטשער, אפשר להביא ראיה ממשה רבנו, שחז"ל אומרים עליו "הודה ולא בוש" -
אלא הפשט ברור ופשוט שלא הבנת את דברי הרב וייס, הוא לא התכוון שלא התבייש בכך שטעה, אלא שלא מנעה אותו הבושה מלהודות על האמת שטעה.

אתה זה שלא הבנת את דבריו כי קישרת את הדברים לוויכוח שלך כאן עם החברים, ולא לשם כוונתי בכלל.
שפיל לסייפא ותבין את הנקודה שהתכוין הגר"או לחדד.
 

[לביא]

עוד נושא בו מערבים הרגשה עם ההלכה.
אם כבר, אני מרגיש טיפש אם אני לא חוזר, כי אז אני עובר על ההלכה.

אני חושב שלא אחוש בושה בזה, ודאי שלא כזו שתגרום לי לעשות קומבינות כאלו ואחרות...

וכי אדם לא אמור להרגיש בושה עצומה בזה שכולם יודעים שעברת על ההלכה ולא ואמרת ותן טל ומטר בקיץ?
אין שום בעיה בלערב רגש של בושה עם הלכה, אדרבה בושה על מכשול בהלכה זה דבר חיובי וראוי, ומי שאין לו שום בושה מזה בגלל "שכולם שוכחים מדי פעם", ו"אנחנו לא מלאכים" הוא זה שצריך תיקון .

דיברתי על זה שפותח הנושא עירב את העניין של הבושה מאחרים, ומחמת כן תעבור על הלכה לחזור על התפילה. ועל זה אמרתי שצריך להרגיש טיפשות או בושה על שעברתי על דבר הלכה, ולא לגרום לבושה מאחרים לעבור על הלכה.
בושה מעצמך שעברת על דבר הלכה ודאי שדבר שחיוני.

[יושב אוהלים]

שבענין הזה לא צריך כל כך להתבייש, כי וכו'...

ועל ה"כי..." עדיין עני תמוה, וכי בגלל שהרבה טועים אינו אמור להתבייש במכשול?

[יושב אוהלים]

שפיל לסייפא ותבין את הנקודה שהתכוין הגר"או לחדד.

מע"כ כתב בשמו "שלא התבייש בכך שהוא טעה בתפילה" - ועל זה כתבתי לא הבנת כוונתו.
ובודאי כן התבייש בזה שטעה בתפילה.

[משכהו לבית המדרש]

שבענין הזה לא צריך כל כך להתבייש, כי וכו'...

ועל ה"כי..." עדיין עני תמוה, וכי בגלל שהרבה טועים אינו אמור להתבייש במכשול?

כלפי עצם העניין וודאי שצריך להתבייש, כלפי מה שחבירו יודע שהוא טעה המציאות מוכיחה שכהיום אין מה להתבייש, וודאי שזה לא מצב אידיאלי, אבל למעשה הבושה מכך שהזולת יודע ששכחתי הוא כמו שכתב הרב @לבי במערב

הבושה אינה על כך ש'עבר על ההלכה',
אלא: "היאך יתכן שאני - אדם כה חכם וחשוב - אטעה ואשכח בשגגה". ודו"ק.

[אמונת אומן]

שבענין הזה לא צריך כל כך להתבייש, כי וכו'...

ועל ה"כי..." עדיין עני תמוה, וכי בגלל שהרבה טועים אינו אמור להתבייש במכשול?

בושה היא רגש, לא מתמטיקה.

אדם מתבייש כשקורה לו דבר חריג.
ברגע שזה לא חריג  - האדם לא מתבייש. 
דברים פשוטים.
 

[יושב אוהלים]

אדם מתבייש כשקורה לו דבר חריג.
ברגע שזה לא חריג  - האדם לא מתבייש.

זה טעות, אדם שמבין שעשה משהו לא טוב מתבייש, תקרא לזה מתמטיקה או איך שאתה רוצה, אני קורא לזה שכל הישר, ואם אין לו שכל להבין את הבעיה במה שעשה אינו מתבייש בזה, ואם כן מבין הוא מתבייש..

[יושב אוהלים]

בושה היא רגש, לא מתמטיקה.

ולטעמך למה אתה לא אומר כך:
בושה היא רגש, בושה היא לא מתמטיקה,
אדם מתבייש כשעשה משהו לא טוב - ואינו מתחיל לעשות חשבונות מתמטיים אם זה חריג או לא.

[משכהו לבית המדרש]

אדם מתבייש כשקורה לו דבר חריג.
ברגע שזה לא חריג  - האדם לא מתבייש.

זה טעות, אדם שמבין שעשה משהו לא טוב מתבייש, תקרא לזה מתמטיקה או איך שאתה רוצה, אני קורא לזה שכל הישר, ואם אין לו שכל להבין את הבעיה במה שעשה אינו מתבייש בזה, ואם כן מבין הוא מתבייש..

שוב, דבריך נכונים כלפי הנהגת האדם עם בוראו, והלוואי ואזכה להסתכל במבט ישר וממצה על מעשיי ולהתבייש בפניו ית' על דרכיי שעדיין לא מתוקנות כל צרכן.
אך אם מדברים אנו על הבושה מפני החבר, וכנ"ל, הלא סוגיא זו היא בכלל 'הכל לפי המבייש והמתבייש' בה מבואר שישנה השלכה ישירה בין המציאות העכשווית הנוגעת לאישים הללו בהם מתרחש האירוע.

[יושב אוהלים]

אך אם מדברים אנו על הבושה מפני החבר, וכנ"ל, הלא סוגיא זו היא בכלל 'הכל לפי המבייש והמתבייש' בה מבואר שישנה השלכה ישירה בין המציאות העכשווית הנוגעת לאישים הללו בהם מתרחש האירוע.

זה שייך רק לגבי דבר שאינו בעצם בושה, אבל דבר שבעצמותו בושה אז אכן הכל לפי המתבייש - שעד כמה שהמתבייש מבין בדבר שעשה שהוא ראוי לבושה, כך תגדל בושתו.

[אשדת לעמו]

זה מזכיר לי את הדיון,
גבי ראש ישיבה וכדו',
שמכבדים אותו להיות ש"ץ,
ואינו יכול לברך על ספירת העומר,
האם יעלה, ויתן לאחר לברך,
או שלא יעלה כלל.

זה יותר בושה, כי זה אומר שהוא כנראה הלך לפני סוף התפילה או התפלל ביחידות.

הפוך, תאמר שזה משום שהאריך בתפילתו,
עד שכשגמר זה היה אחרי שהציבור ספרו,
ולכן שכח. (תחשוב חיובי).
 

[קדמא ואזלא]

זה מזכיר לי את הדיון,
גבי ראש ישיבה וכדו',
שמכבדים אותו להיות ש"ץ,
ואינו יכול לברך על ספירת העומר,
האם יעלה, ויתן לאחר לברך,
או שלא יעלה כלל.

זה יותר בושה, כי זה אומר שהוא כנראה הלך לפני סוף התפילה או התפלל ביחידות.

הפוך, תאמר שזה משום שהאריך בתפילתו,
עד שכשגמר זה היה אחרי שהציבור ספרו,
ולכן שכח. (תחשוב חיובי).
 

אני אתך. נותר רק לשכנע את ציבור המתפללים (:

[אשדת לעמו]

זה יותר בושה, כי זה אומר שהוא כנראה הלך לפני סוף התפילה או התפלל ביחידות.

הפוך, תאמר שזה משום שהאריך בתפילתו,
עד שכשגמר זה היה אחרי שהציבור ספרו,
ולכן שכח. (תחשוב חיובי).

אני אתך. נותר רק לשכנע את ציבור המתפללים (:

ניצחתני.
 

[חימקו]

וכי אדם לא אמור להרגיש בושה עצומה בזה שכולם יודעים שעברת על ההלכה ולא ואמרת ותן טל ומטר בקיץ?

זה לא נקרא "לעבור על ההלכה", זה נקרא טעות, שכחה.

[אמונת אומן]

בושה היא רגש, לא מתמטיקה.

ולטעמך למה אתה לא אומר כך:
בושה היא רגש, בושה היא לא מתמטיקה,
אדם מתבייש כשעשה משהו לא טוב - ואינו מתחיל לעשות חשבונות מתמטיים אם זה חריג או לא.

לו יצוייר שהיה דין בושת על דברים, 
האם מי שסיפר על חברו ששכח לומר טל ומטר יתחייב בתשלומין?
 

[אבקשה טוב]

לא הבנתי מהי עצתו של רב חיים

[דרומאי]

שמעתי פעם באחד משיעוריו של ר"א וייס שאצל הבושטאטשער רב אנו מוצאים שלא התבייש בכך שהוא טעה בתפילה בספרו אשל אברהם אנו מוצאים כו"כ פעמים שהוא כותב על עצמו 'שכחתי' 'טעיתי' וכיו"ב ומברר את ההלכה.
אחרים היו תולים את התקלה באחרים ששכחו או טעו ואז היו מבררים את ההלכה "שנשאלו".

גם רש"י בשבועות כתב על עצמו ששכח ולא בוש.
 

[בשלמא]

גם רש"י בשבועות כתב על עצמו ששכח ולא בוש.

לשכוח לפרש מאי כיסופא איכא?

[דרומאי]

גם רש"י בשבועות כתב על עצמו ששכח ולא בוש.

לשכוח לפרש מאי כיסופא איכא?

ה"ה לשכוח יעלה ויבא.
 

[בשלמא]

גם רש"י בשבועות כתב על עצמו ששכח ולא בוש.

לשכוח לפרש מאי כיסופא איכא?

ה"ה לשכוח יעלה ויבא.

...
חייכתני
זה ענין של עריכה לרש"י כנראה עמדו המשנה והגמ' בשתי מגילות נפרדות, ושכח לפרש את המשנה במקומה.
(במשניות הם פעמים רבות קטועים אחרת כנודע)
לשכוח יעלה ויבוא זה מאוד אנושי מחד, אבל פספוס גדול בזכירת היום מאידך, והוא הוא הקושי והבושה.
 

[דרומאי]

לשכוח לפרש מאי כיסופא איכא?

ה"ה לשכוח יעלה ויבא.

...
חייכתני
זה ענין של עריכה לרש"י כנראה עמדו המשנה והגמ' בשתי מגילות נפרדות, ושכח לפרש את המשנה במקומה.
(במשניות הם פעמים רבות קטועים אחרת כנודע)
לשכוח יעלה ויבוא זה מאוד אנושי מחד, אבל פספוס גדול בזכירת היום.

ודאי שלא, אלא שרש"י עצמו שכח. והראיה מדכתוב 'שכחתי לפרש המשנה', ולא 'שכחתי להעתיק הפירוש על המשנה'.
 

[בשלמא]

ה"ה לשכוח יעלה ויבא.

...
חייכתני
זה ענין של עריכה לרש"י כנראה עמדו המשנה והגמ' בשתי מגילות נפרדות, ושכח לפרש את המשנה במקומה.
(במשניות הם פעמים רבות קטועים אחרת כנודע)
לשכוח יעלה ויבוא זה מאוד אנושי מחד, אבל פספוס גדול בזכירת היום.

ודאי שלא, אלא שרש"י עצמו שכח. והראיה מדכתוב 'שכחתי לפרש המשנה', ולא 'שכחתי להעתיק הפירוש על המשנה'.

היינו הך.
זה נקרא שכחתי לפרש.
רש"י העתיק את הגמ' והמשניות?