זאת תורת האדם - כללים בנפש האדם - האשכול המרכזי

במבי

משתמש ותיק
תורתינו הקדושה היא תורת חיים וניתן לדלות ממנה כללים רבים ב"נפש האדם", הפתגם אומר שהאדם מהלך בעולמו 70 שנה ואף את עצמו איננו מכיר,
מכל סוגיא ממוצעת ניתן לכרות כלל או צורת התנהגות המצויה בקרב האנשים, והרווח בדבר זה הוא במעט העמל ורב התוצאה,

מעלות מגישה זו:

א. שנכיר את חולשותינו אך בעיקר את מעלתינו כי אדם שלא מודע לכליו הוא כאופה ללא תנור וככבאי ללא צינור מים.

ב. שניגשים לסוגיא עם ידיעה שייתכן ונמצא בה כללים כנ"ל יש יותר סיכוי שנמצא אותם.

ג. ישנו ציבור גדול הרחוק כמטחוי קשת מלימוד תורני, אך כשיראה אסופת כללים אלה ואחד מהכללים ימצא חן בעיניו (שהרי את עצמו הוא מכיר ופתאם מגלה תכונותיו בתוה"ק)
יש סיכוי שיפתח חשק ללימוד התורה.

מובא בספר מהרי"ל בליקוטים אות פג' - "אמר שמעידים על ר"ת שהיה רוצה ללמוד תמצית מהלכה חמורה היה נותן לפניו תל של זהובים לשמוח בהם ונתרחב ליבו ולמד בכח" עכ"ל !
משמע שאין לזלזל בטבע האנושי וכל מידה יש לנצלה לתועלת וכמובן לעבודת ה'

אני יביא מספר דוגמאות ואני מקווה שהדבר ימצא חן בעיני הצורבים הנמצאים באתרא קדישא הדין, ויוסיפו מהיהלומים שצוברים מידי לימוד ולימוד.
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
צפיה שלא מתקיימת גורמת עצב.

הגמ' בביצה כותבת שאם אין אדם בודק ומייחד גוזליו לאכילה מערב יו"ט וסומך שימצא גוזלים יפים ביו"ט, וביו"ט יחפשם ולא ימצאם אתי לאמנועי משמחת יו"ט, מכיוון שייתכן שלא ימצא שמנים אלא רק כחושים (דף י:)
-- משמע שכגודל הצפיה כך גודל האכזבה אך אם הוא מברר את המציאות האמיתית, כלל לא יתאכזב אח"כ (אף שישאר עם הכחושים)
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
הגמ' בסנהדרין סא: מחלקת בין יחיד הניסת לע"ז לבין הרבים הניסתים,
א. יחיד לא מתייעץ ועלול לטעות, רבים אפי' נתרצו מימלכי והדרי בהו ולא טעו !
ב. בהמשך הגמ' מחלקת בין ניסת מפי עצמו שמימלך, לניסת מפי אחרים דגריר בתרייהו.
ג. בהמשך הגמ' מחלקת בין אמר לו סתן לך ותעבוד ולא פירט לו שאז מימליך, לבין אמר לו בפרוטרוט, כך אוכלת כך שותה, כך מטיבה כך מריעה ומסתמא באופן זה יש התלהבות וזה יותר משפיע ואז לא מימליך

רואים :
א. כח הרבים מעמיד האמת !
ב. כח השכנוע מפי אחר
ג. כח הפירוט שע"י ההתלהבות משפיעים ואפשר להשתמש בזאת לחיובי כמובן !
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
יצר מבטל יצר

הגמ' בכתובות אומרת שמשום "ההגמון" מקדימים את הנישואין ליום שלישי ושואלת הגמ' אי הכי בשלישי נמי אתי ובעיל, ומתרצת "מספיקא לא עקר נפשא (כתובות ג:)

-- רואים מצב ש"יצר מבטל יצר" כלומר שהעצלנות בעיקר ואולי גם הבושה מעכבים את ההגמון להגיע בשלישי וגוברים על יצר העבירה !
 

בן של רב

משתמש ותיק
רואים את הקולות
לא תהא שמיעה גדולה מראיה
והיום ידוע שפרסום ללא תמונה הוא חלש מאוד
והתורה מעבירה את המסר הנצחי האמיתי של העולם - באופן של המחשה חזותית
למרות שאין לו דמות הגוף
 

אלימלך

משתמש ותיק
נדרים דף לב:
אדם לא זכר את האיש המסכן ההוא - דבשעת יצר הרע לית דמדכר ליה ליצ"ט
והכונה בזה שהשפעת תכונות הנפש הפעילות בשעה מסוימת באדם משכיחות הימנו דברים וגורמות לו לראות את הדברים בצורה שאינה נכונה, ולפיכך כשיש באדם יצה"ר אינו זוכר את הנאת היצה"ט וההימשכות אחריו
ולדוגמא כשאדם נרגן נראה בעיניו שהכל דפוק וכו'
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
אין מערבין בפרוסה משום איבה שבאים לידי מחלוקת, שאומר אני נותן שלימה ואתה פרוסה ואפי' מאפה סאה והוא פרוסה אין מערבין, אך פת כאיסר מערבין (עירובין פ.)

מוסר השכל: אנו רואים שילד מעדיף לקבל חבילת ממתק קטן כשהיא שלימה מאשר לקבל חבילה גדולה פתוחה, וגישה זו ממשיכה אף בגיל מבוגר !
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
כתוב בתוספתא (פרה, י) ר' אליעזר בן שמעיה איש כפר עותני שהיה בידו לגין מלא מי חטאת והגיף את הדלת שמפתח טמא מת תלוי בה ובא ושאל את רבן יוחנן בן זכאי ואמר לו שמעיה צא והזה את מימיך ...

מוסר השכל: לעיתים חשוב לא פחות מעצם התשובה היא העובדה איך אומרים אותה. שהרי כאן בא רבן יוחנן בן זכאי להרגיעו וקראו בכינוי "שמעיה" אף ששמו היה ר"א, כדי להראות שאין שום חשש והכל כשר וישר.
(ואף שבמקומות אחרים זהו לשון זלזול כמו שמצינו שאמר כלב "וכי לא זו בלבד עשה לנו בן עמרם"...)
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
כתוב בתוספתא ביכורים ב-ח - לענין סדר הנחת הפירות בסלסלה.

כיצד הוא עושה - מביא שעורין ונתן למטה ודבר אחר ע"ג, חיטין ע"ג ודבר אחר ע"ג, [הגהות הגר"א: תמרים ע"ג ודבר אחר ע"ג, זיתים ע"ג ודבר אחר ע"ג,
רימונים ע"ג ודבר אחר ע"ג, תאנים ע"ג ודבר אחר ע"ג] וכו'

כותב ה"חסדי דוד" את דברי המפרש שהסיבה לסדר את הביכורים על הסל בסדר זה, היא כדי שהכבד לא ימעך את הרך ולכן הרימונים מתחת לתאנים ולענבים.

-------- מה שכסדר יום יום אצלינו, שנזהרים להשים ראשונה בשקית את הדברים הכבדים, ואת הדברים הרכים והעדינים למעלה, הוא לא חדש !
לפני 2000 שנה אצל אבותינו בבית המקדש נזהרו בדיוק אותו הדבר, ויש דמיון בניואנסים הכי דקים בין הנהגות האנשים בדורינו לדורות עברו.
 

דורדיא

משתמש ותיק
במבי אמר:
כתוב בתוספתא ביכורים ב-ח - לענין סדר הנחת הפירות בסלסלה.

כיצד הוא עושה - מביא שעורין ונתן למטה ודבר אחר ע"ג, חיטין ע"ג ודבר אחר ע"ג, [הגהות הגר"א: תמרים ע"ג ודבר אחר ע"ג, זיתים ע"ג ודבר אחר ע"ג,
רימונים ע"ג ודבר אחר ע"ג, תאנים ע"ג ודבר אחר ע"ג] וכו'

כותב ה"חסדי דוד" את דברי המפרש שהסיבה לסדר את הביכורים על הסל בסדר זה, היא כדי שהכבד לא ימעך את הרך ולכן הרימונים מתחת לתאנים ולענבים.

-------- מה שכסדר יום יום אצלינו, שנזהרים להשים ראשונה בשקית את הדברים הכבדים, ואת הדברים הרכים והעדינים למעלה, הוא לא חדש !
לפני 2000 שנה אצל אבותינו בבית המקדש נזהרו בדיוק אותו הדבר, ויש דמיון בניואנסים הכי דקים בין הנהגות האנשים בדורינו לדורות עברו.

במחילה אבל לא כ"כ הבנתי מה החידוש הגדול..?
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
זאת הנקודה, שאנשים שוכחים את הנקודה הזאת וכלל לא שמים לב אליה, וכמו שמאריך ר' קלונימוס קלמיש מפיאסצ'נה זצוק"ל הי"ד, אם אדם רוצה לדמיין את יציאת מצרים או כל מאורע אחר בעמינו, הוא צריך לרדת לפרטי פרטים, וצריך להיות מודע אליהם, ומכיוון שאדם מודע לפרטים שסביבו, א"כ יוכל ביתר שאת לרתום אותם להנ"ל שהרי כך האמת !
ואין זה סותר את הנאמר "ראשונים כמלאכים" שלכאורה זה נאמר שלא לשפוט את מעשיהם לפי הבנתינו, כי כגבוה שמים מארץ כך המרחק בין שיקולינו לשיקוליהם, אך לגבי שאר הנהגות היום יום, והטבעים הכל בדיוק אותו הדבר !
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
מה שהיה הוא שיהיה ואין כל חדש תחת השמש.

ובפתיחת האשכול רשמתי שאני אביא צורות התנהגות בקרב האנשים.

מה לעשות, חלקם אכן פשוטות. (ולעניות דעתי, זהו יופים)
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
אסרטיביות
בפסיכולוגיה יש שלושה סוגי התנהגויות חברתיות
אגרסיבי= תוקפן
פסיבי = מרצה נכנע
אסרטיבי= עומד על דעתו אבל בנימוס ובצורה שמאפשרת לשני זכות קיום

יעויין סוף החובל בב"ק בתרגום חופשי האווז הולך כשצוארו כפוף אבל עיניו מחפשות אוכל
וברש"י שם מחמת ענוותנותו של אדם לא יהא בוש מלשאול צרכיו בין לתורה בין לפרנסה ולתבוע חובו

והמעיין ירוויח את מתיקות הגדרותיו של רש"י ודרך חיים מתוקנת
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
הגמ' בשבת כותבת שאין מדליקין בשמן שריפה בשבת ומאי שמן שריפה, שמן תרומה שנטמאה ושמו שמן שריפה הואיל ולשריפה עומד,
ובשבת מ"ט לא? מתוך שמצוה עליו לבערו, גזרה שמא יטה (שבת כג:)
כותב רש"י שמצווה עליו לבערו - דילמא אתי לידי תקלה דאכילה.
שמא יטה - כדי שיתבער מהר

---- מעניין והדבר מפליא ! שהרי אם מקסימום יכשל ויאכל את התרומה הטמאה, במידה והכהן הוא טהור יעבור בעשה, ואם הוא טמא יעבור בלאו (תפארת ישראל תרומות ה-ד)
וכעת יכשל הכהן באיסור סקילה מחשש רק פן יעבור על עשה או לאו
אכן עקוב הלב מאד מי ידענו.
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
דברי חז"ל מלאים חכמת הנפש
ולכן יישר כח לבמבי שהרים את הכפפה בנושא זה
אשמח עם מישהו יודע על ספר איכותי שאסף אותם

מי שקצת נחשף לפסיכולוגיה יודע כמה דברי חז"ל קדמו להם
ואגב הרב שמחה כהן טוען שהעובדה שרוב הפסיכולוגים הם יהודים זה בגלל החינוך לחטט בנבכי הנפש ולתקנם
ועוד אגב הרצאות הרב יחיאל יעקובזון מלאים וגדושים בחכמת הנפש ולטענתו זה רק ע"פ חז"ל

אביא דוגמא אחת דאגה בלב איש ישיחנה
מח אם ישיחנה מדעתו או לאחרים
זה ודאי לא מחלוקת אלא שתי דרכי התמודדות עם דאגה וזה תלוי בסוג הדאגה ובאופי של המתמודד

יש תהליך של הדחקה והתעלמות ויש שלב של ריפוי ע"י שיחה על הקושי
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
אמת !
וחז"ל רמזו את המטרה בעצם הפסוק,
בפסוק כתוב "ישחנה" (י' פתוחה - (משלי יב-כה)) כלומר צריך להשחות את הדאגה כלומר להנמיך אותה, איך?
ע"י שני הדברים שהביא @יעקב שלום
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
במבי אמר:
---- מעניין והדבר מפליא ! שהרי אם מקסימום יכשל ויאכל את התרומה הטמאה, במידה והכהן הוא טהור יעבור בעשה, ואם הוא טמא יעבור בלאו (תפארת ישראל תרומות ה-ד)
וכעת יכשל הכהן באיסור סקילה מחשש רק פן יעבור על עשה או לאו
וכן הדבר מזכיר את האדם שרצה לחטוא ואמרה לו האשה, ריקא יש לך 40 סאה לטבול בהם? ועקב כך פרש מהעבירה.

ולהבדיל רואים אצל יוסף שלא היה מספיק לומר רק "אל תחטוא, זה אסור" אולי כי הטבע שהאדם ימצא קנ' תירוצים ויאמר אני יודע שאסור אבל נדבר ע"ז אח"כ.
ברגע שנותנים מבט חדש יש סיכוי לנצח את היצר כי פותחים פן נוסף להתמודדות חדשה נגדו. (זאת בכל אופן בתור מוסר אלינו, ואם ראשונים כבני אדם אנו כחמורים וכו')
 

בן של רב

משתמש ותיק
יעקב שלם אמר:
דברי חז"ל מלאים חכמת הנפש
ולכן יישר כח לבמבי שהרים את הכפפה בנושא זה
אשמח עם מישהו יודע על ספר איכותי שאסף אותם

מי שקצת נחשף לפסיכולוגיה יודע כמה דברי חז"ל קדמו להם
ואגב הרב שמחה כהן טוען שהעובדה שרוב הפסיכולוגים הם יהודים זה בגלל החינוך לחטט בנבכי הנפש ולתקנם
ועוד אגב הרצאות הרב יחיאל יעקובזון מלאים וגדושים בחכמת הנפש ולטענתו זה רק ע"פ חז"ל

אביא דוגמא אחת דאגה בלב איש ישיחנה
מח אם ישיחנה מדעתו או לאחרים
זה ודאי לא מחלוקת אלא שתי דרכי התמודדות עם דאגה וזה תלוי בסוג הדאגה ובאופי של המתמודד

יש תהליך של הדחקה והתעלמות ויש שלב של ריפוי ע"י שיחה על הקושי

כדאי להעלות כאן את מכתבו הנלהב של הרב יעקבזון להגר"מ שלנגר על ספרו אהל יעקב ולאה.
ספר זה עשה את בלתי יאומן כשהפך את כל כללי הנפש והחינוך הידועים בימינו לסוגיות מפורשות בתורה ובחז"ל באופן שממחיש איך הכל ישן נושן
ואיך התורה מכוונת בתבונה ודעת גם בכל המקרים המתחדשים.
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
השפעת נפש על הגוף
בעולם אומרים האדם לא ניזוק ממה שהוא אוכל אלא ממה שאוכל אותו

ראה תוס' שבת קכח: יותר יכולה היולדת להסתכן ע"י פחד שתפחד שמא אין עושין יפה מה שהיא צריכה ממה שיסתכן החולה ברעב

וראה בנדרים ? על ר"ע בשביל שכיבד וריבץ לפניו חי
 

אוריאל

משתמש ותיק
יש ספר שכתב גוי אחד [איני זוכר שמו], על דרכים ליצירת קשרים נכונים עם חברים וכד', ושמעתי פעם שהגאון רבי דב יפה זצ"ל היה ממליץ לבחורים ללמוד בו, בבחינת חכמה בגויים תאמין.
זכור לי שפעם דפדפתי וראיתי שם שאחד הכללים המרכזיים והבסיסיים, שתמיד כאשר אתה מתחיל לדבר עם חבר, תקדים קודם לכן את שמו הפרטי. במקום "מה נשמע", בוקר טוב", - "בוקר טוב חיים", וכן על זה הדרך. משום שהאדם מחובר רגשית לשם הפרטי שלו, ועצם ההזכרה שלו יוצרת קרבה ואהדה.
ברבות הימים ראיתי שענין זה מופיע כבר במקורותינו הטהורים, והוא בספר חסידים, אבל לא מצאתי את לשונו בזה כעת.
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
אוריאל אמר:
יש ספר שכתב גוי אחד [איני זוכר שמו], על דרכים ליצירת קשרים נכונים עם חברים וכד', ושמעתי פעם שהגאון רבי דב יפה זצ"ל היה ממליץ לבחורים ללמוד בו, בבחינת חכמה בגויים תאמין.
מדובר בספרו של דייל קרנג'י,
אבל צריך לדעת על איזה מספריו הוא המליץ. לפני מספר חודשים בעברי ברחובה של עיר היה מונח על גדר בניין, ספר אחד מספריו, לקחתיו לעיון אך עוד באותו היום זרקתיו כי היה בו מוטיב נוצרי אחד או שתיים, אבל ארשום פרט אחד ממה שאני זוכר שקראתי בו.
הוא רשם - תתייחס כאילו יש לך רק את היום הנוכחי ותנצלו במקסימום האפשרי, כאילו זה היה היום האחרון בחייך, הוא סיפר שהתארח אצל חבירו שדרן רדיו (גוי כמובן) ובמשרדו היה שלט גדול שנכתב בו "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו" וכך חבירו הבין את משמעות הפסוק, שכל יום אדם צריך לומר לעצמו - יש לך את היום הזה, תנצלו עד תום.
 

אסף

משתמש ותיק
במבי אמר:
במבי אמר:
---- מעניין והדבר מפליא ! שהרי אם מקסימום יכשל ויאכל את התרומה הטמאה, במידה והכהן הוא טהור יעבור בעשה, ואם הוא טמא יעבור בלאו (תפארת ישראל תרומות ה-ד)
וכעת יכשל הכהן באיסור סקילה מחשש רק פן יעבור על עשה או לאו
וכן הדבר מזכיר את האדם שרצה לחטוא ואמרה לו האשה, ריקא יש לך 40 סאה לטבול בהם? ועקב כך פרש מהעבירה.

ולהבדיל רואים אצל יוסף שלא היה מספיק לומר רק "אל תחטוא, זה אסור" אולי כי הטבע שהאדם ימצא קנ' תירוצים ויאמר אני יודע שאסור אבל נדבר ע"ז אח"כ.
ברגע שנותנים מבט חדש יש סיכוי לנצח את היצר כי פותחים פן נוסף להתמודדות חדשה נגדו. (זאת בכל אופן בתור מוסר אלינו, ואם ראשונים כבני אדם אנו כחמורים וכו')

הכלל הטמון בזה שאפשר להבין. יש לכל אדם דברים ומצוות שהשיב אל ליבו - זאת אומרת שהם כבר חלק מהויתו ורצונותיו ומתוך רצון עצמי לא יעבור עליהם ויהי מה (הפירוש הפשוט של "עשה רצונו כרצונך") ויש דברים שמבין שצריך לעשות או להימנע ואכן כך הוא נוהג אלא שזה מתוך הוראת השכל ולא השיב אל ליבו (או מתוך חינוכו או מתוך מסגרת חברתית שזה בסדר גמור, אבל זה בדרך אל השלימות של השבה אל הלב.
וכשמגיע ניסיון בדבר שהרצון להתגבר עדיין חלש מהרצון הרגעי החזק של הפיתוי - יש דרך לעורר ולהזכיר שההפסד הטמון בכניעה לרצון הנוכחי, ישפיע על אותם דברים שהם כבר חלק ממני וגם אותם אאבד. (ויש שלוש הערות במסילת ישרים לצורך זה כל אחד לפי דרגתו)
לכן לפעמים יש אפשרות לנצח ע"י היראה פן נפסיד דרגה נמוכה אבל היא כבר חלק מאיתנו ולא נפסיד אותה בשום אופן.
 

מלמד להועיל

משתמש ותיק
במבי אמר:
תתייחס כאילו יש לך רק את היום הנוכחי ותנצלו במקסימום האפשרי, כאילו זה היה היום האחרון בחייך,
גם תובנה זו שורשה כבר נמצאת כמובן במקורותינו, וכמו שאמרו במסכת שבת דף קנג. שוב יום אחד לפני מיתתך וכמו שכתוב שם

[כמויות התובנות בנבכי הנפש אשר ניתן להוציא מדברי חז"ל והמדרשים, הם עצומות. אין ספק שבדור הזה שבו יש פניה לכל אברך ולכל צורב ללמוד את תורת הנפש [לצד ללמוד ייעוץ נישואין והדרכת חתנים, וכן מקצוע הדרשנות, שיטות בלימוד וזיכרון ועוד ועוד... הצד השוה שבהן...], מה מאד תגדל חשיבות לקט גדול של תורת הנפש עפ"י התורה.
האמת שספרי המוסר, מלאים מזן אל זן בתובנות אלו, ומעבירים את האדם סדנת היכרות עמוקה עם עצמו ונפתולי אישיותו. אם היינו מתייחסים אליהם לפחות כמו שאנו מייחסים חשיבות למה שכותב פסיכולוג כזה או אחר, הדברים היו עושים אצלנו רושם ופרי הרבה יותר...
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
במבי אמר:
צפיה שלא מתקיימת גורמת עצב.

הגמ' בביצה כותבת שאם אין אדם בודק ומייחד גוזליו לאכילה מערב יו"ט וסומך שימצא גוזלים יפים ביו"ט, וביו"ט יחפשם ולא ימצאם אתי לאמנועי משמחת יו"ט, מכיוון שייתכן שלא ימצא שמנים אלא רק כחושים (דף י:)
-- משמע שכגודל הצפיה כך גודל האכזבה אך אם הוא מברר את המציאות האמיתית, כלל לא יתאכזב אח"כ (אף שישאר עם הכחושים)

אנו מזמינים את העניים שיבואו ויצטרפו אלינו לשולחן הסדר.
לשם מה עלינו להקדים ולומר הא לחמא עניא שזה לחם עוני, מה זה קשור להזמנת העניים לאכול, היה עלינו להקדים ולהזמין את העניים, ולאחר מכן לומר הא לחמא עניא.
אלא שהגמ' מספרת בפרק השוכר את הפועלים שר' יוחנן בן מתיא אמר לבנו, צא ושכור לנו פועלים, הלך הבן ופסק עמם מזונות, וכשבא אצל אביו אמר לו אביו, אפי' אתה עושה עימם כסעודת שלמה בשעתו לא יצאת ידי חובתך מכיוון שהם בני אברהם יצחק ויעקב אלא עד שלא יתחילו במלאכתם צא ואמור להם: על מנת שאין לכם עלי אלא פת וקטנית בלבד.
וזה מה שאנו אומרים בהגדה, אם רוצים להזמין את העניים בני אברהם יצחק ויעקב לאכול עימנו, ומכיוון שהזמנו אותם אנו חייבים לתת להם מהמאכל המשובח ביותר, ואפי' סעודת שלמה בשעתו לא תספיק, ולנו אין את זאת, לכן מיד שהעניים נכנסים אנו מודיעים להם הא לחמא עניא, אנו אוכלים לחם עוני זכר לאותו לחם שאכלנו במצרים. ולאחר מכן אנו מזמינים אותם לאכול ואומרים להם כל דכפין ייתי ויאכל, ואנו יכולים ליתן להם מה שישהלנו כפי שציווה ר' יוחנן בן מתיא: צא ואמור להם, שאין לכם עלי אלא םת וקטנית בלבד.

(מתוך הגדת המאה לר' יחיאל מיכל זק"ש שליט"א בשם החיד"א בספרו שמחת הרגל)
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
במבי אמר:
[
וכן הדבר מזכיר את האדם שרצה לחטוא ואמרה לו האשה, ריקא יש לך 40 סאה לטבול בהם? ועקב כך פרש מהעבירה.

ולהבדיל רואים אצל יוסף שלא היה מספיק לומר רק "אל תחטוא, זה אסור" אלא היה צריך להזהירו שימחק שמו מהחושן ואולי כי הטבע שהאדם ימצא קנ' תירוצים ויאמר אני יודע שאסור אבל נדבר ע"ז אח"כ.
וברגע שנותנים מבט חדש יש סיכוי לנצח את היצר כי פותחים פן נוסף להתמודדות חדשה נגדו. (זאת בכל אופן בתור מוסר אלינו, ואם ראשונים כבני אדם אנו כחמורים וכו')


ואספר "מעשה שהיה", אתמול הלכתי ברחובה של עיר ולפתע קריאה לעברי מאחת המכוניות החונות, הלו אני צריך אותך רגע, עניתי לנהג גלוי הראש כן איך אפשר לעזור? אמר לי הלה אני צריך שתכריע בוויכוח שכרגע מתנהל ביני אשתי. אמרתי לו אם אני אוכל בשמחה. ענה לי הנהג אנו כרגע מתווכחים האם פופקורן זה חמץ או לא. אמרתי לו, זה קטניות. החזיר לי הנהג אני לא מבין קטניות, תגיד לי חמץ או לא. הסברתי לו שאם הוא ספרדי הוא יכול לאכול ואם אשכנזי, אז לא, ובזה תם הסיפור.
ושבת מסתמא לא שומר הבחור, טהרה ספק, אבל פופקורן בפסח זה אצלו ביהרג ואל יעבור !

אשריהם ישראל !

(אני מתכוון, אלו ה"פאות" שר' נחמן אמר שימשכו ויוציאו את היהודים איתם מהגיהנום ואת ה"פינטלה איד" הזו צריך ללבות)
 

נדיב לב

משתמש ותיק
אני חייב לומר לפותח האשכול שהיוזמה שלו מבורכת. ולדעתי לא חובר עד כה ספר בסגנון זה ואולי ביום מן הימים תזכו להיות מהראשונים

ואם בקשת להוסיף דוגמאות. אכתוב את שעולה בדעתי כעת. על הגמרא שבת פז אדם כי ימות באהל לחד דרשא אף בעומד על ערש דוי מחויב בלימוד התורה. ומכאן למדים שכוחות הנפש של האדם לא עוזבים אותו עד רגע מותו
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
במבי אמר:
שבת מסתמא לא שומר הבחור, טהרה ספק, אבל פופקורן בפסח זה אצלו ביהרג ואל יעבור !

סיפור נפלא
אבל במאמר מוסגר (ללמד זכות על ישראל)
אם הוא ספרדי מאוד מסתבר שהוא שומר טהרה וגם שבת
יצא לי בכמה הזדמנויות להיחשף לעניין הזה
וזה פשוט מדהים
מישהו טען לי שזה אחת הסיבות שיש ריבוי בעלי תשובה אצל הספרדים
 
מאמרים נפלאים!! ישר כח.
ניתן גם להעלות כאן בשלמותו את הספר אורות אלים לר' אליעזר פאפו (בעל ה'פלא יועץ') שכולו הוא מאמרים בסגנון הנ"ל. לדעתי הקטעים התועלתיים יותר שם הם קטעי הזוה"ק המלוקטים בספר. כיון שזה ספר שלא כ"כ קל ללקט ממנו, כי אין אנו מתעסקים כ"כ בלימודו.
 
חלק עליון תַחתִית