שחג אמר:
שמיעת שירה של אחות, האם מותר, ואם כן האם יש מנהג וסיבה להחמיר?
החילוק המובא בראשונים לגבי קול באשה ערוה, הוא בין קול הרגיל לבין קול שאינו רגיל (כפי שחילקו בשיער ובשוק האמורים שם). וממילא קול דיבור של אשה שרגילים בו, אין בו כלום.
וכן כתב בהגהות מיימוניות לגבי שיער וקול: "בתולה הרגילה בגלוי שער לא חיישינן, דליכא הרהור, וכן בקול הרגיל בו". ונפסק להלכה ברמ"א:
"אבל קול הרגיל בו, אינו ערוה".
וכתב הגאון רבי ישראל יעקב פישר, ראב"ד העדה החרדית, בשו"ת אבן ישראל (חלק ט' סי' ס"ג עמ' נ"ח): "נראה דאין הביאור של קול הרגיל היינו דוקא קול הרגיל, אלא אפי' קול של זמר, אם הוא רגיל בו שרי, וכן משמע לשון הגהות מיימוניות, שכתב "וקול הרגיל בו", ע"ש, וכן משמע בבית יוסף,
ולפ"ז שפיר מותר בשבת בשעת זמירות שגם הבתולות משתתפות באמירת הזמירות, כיוון שהם מזמרים מקטנותן והוה קול הרגיל בו".
וכן בספר "נחלת צבי" (לתלמיד הב"ח) כתב להדיא,
"אפילו קול זמר הואיל דרגיל בה אינו בה לידי תאווה".
וכן הגאון רבי דוד משרקי (מזרחי) זצ"ל, מגדולי פוסקי תימן, בספרו "שתילי זיתים" (על השו"ע או"ח סי' ע"ה) כתב דאיירי בקול זמר.
ובביאור הגר"א (סי' ע"ה) כתב "אבל קול הרגיל בו, כנזכר לעיל". ופירש ה"דמשק אליעזר" שכוונתו לסעיף הקודם, שבתולות שדרכן לילך פרועות הראש, ושערות הנשואות היוצאות חוץ לצמתן, מותר לקרות כנגדן, כי רגיל בהם. וכך הוא גם לשון הבית יוסף שם, "ומה שכתב רבינו אבל בתולות שדרכן לילך פרועות הראש מותר. כן כתבו הרא"ש והמרדכי והגהות מיימון (שם), וכתבו עוד הגהות דהוא הדין לכל קול הרגיל בה לא חיישינן".
וראה בדברי חמודות מסכת ברכות (פרק ג'): "ודוקא קול זמר, אבל קול דיבורה שאינו זמר שמדברת כדרכה מותר כמו שכתבו תהר"י, וכתבו הגהות מיימון דהוא הדין לכל קול הרגיל בו, לא חיישינן". היינו שדימה קול זמר שרגיל בו, לקול דיבורה שרגיל בו.
וכן בפרישה (או"ח סי' ע"ה) הביא בס"ק אחד להתיר קול דיבורה, ובס"ק שני כתב להתיר קול שרגיל בו, דהיינו שמדובר בשני עניינים.
נמצאנו למדים שיש שני היתרים בקול באשה ערוה, א. קול שרגיל בו. ב. קול דיבורה (וגם זה מפני שרגילים בו).
המקילים בשמיעת קול פנויה הם הבית שמואל אבן העזר סימן כ"א סק"ד, הפמ"ג או"ח סימן עה משב"ז אות ב, המשנה ברורה שם סקי"ז. מציינים גם לאג"מ אבל אינו מדוייק.
ונראה שהשיבוש הוא מדברי ראבי"ה והמרדכי שהביאו, וזה לשונו: "וכל הדברים שהזכרנו למעלה לערוה [דהיינו שוק, קול, שיער] דווקא בדבר שאין רגילות להגלות, אבל בתולה הרגילה בגילוי שער לא חיישינן, דליכא הרהור, וכן בקולה לרגיל בו".
והמתירים פנויה הבינו ש"בקולה" איירי על בתולה שהזכיר מקודם, אבל אין קשר. וזיל בתר טעמא, דברגיל בו אין הרהור.
(ראה שו"ע הרב סי' ע"ה - "קוֹל זֶמֶר שֶׁל אִשָּׁה, בֵּין בִּפְנוּיָה בֵּין בְּאֵשֶׁת אִישׁ, אֲפִלּוּ שֶׁל אִשְׁתּוֹ – הוּא עֶרְוָה". כנסת הגדולה הגהות טור אבן העזר סימן כא: "בין נשואה בין בתולה ואלמנה ולא שרי אלא קול אשתו דוקא, באר שבע דף קי"ט". ובערוך השולחן אבן העזר סימן כא: "ואסור לשמוע קול אשה קול ניגון כשאינה אשתו").
עכ"פ, לפי כל הנ"ל נראה שאין שום מניעה לשמוע את שירת אחותו שרגיל בקולה, ואינו מביא לידי הרהור כלל ועיקר, וכאשר פסק הגאון רבי ישראל יעקב פישר, ראב"ד העדה החרדית, בשו"ת אבן ישראל (חלק ט' סי' ס"ג עמ' נ"ח) הנזכר לעיל.
וראיתי מביאים שכן פסק בשו"ת דברי יציב חלק אבן העזר סימן ל"ו, ובתשובות והנהגות חלק א' סימן קל"ח כתב שאם אין כוונתו ליהנות מקולה מותר. ובשו"ת באר שרים חלק א' סימן ל' הביא שמועה בשם הגרי"ז מבריסק להקל בזה, והגר"מ לוי בספר ברכת ה' (חלק א' פרק ז' הערה 64) שאם רגיל לשמוע קול זמר של הקרובות הנ"ל מסתבר שמותר אפיל ללמוד כאשר שומע קולם, וכן פסק הגר"ח אפללו שליט"א בשו"ת אשר חנן חלק ב' סימן יח, ובספר לבושה של תורה (חלק ב' סימן ע"א) האריך והעלה להתיר.
ולגבי המנהג, אצטט מדברי הגר"מ שטרנבוך בשו"ת תשובות והנהגות (כרך ה סימן עד):
"שוב מצאתי עדות על גדולי ישראל שהתירו לבנותיהן לזמר זמירות שבת בפני אחיהן, שיש עדות נאמנה מרבי בצלאל שטרן ז"ל מלונדון שסיפר ששמע מפי בת ה"חתם סופר" (אשת הגאון ר' משה טוביה להמן זצ"ל) שהאריכה ימים, וסיפרה שלאחר פטירת אביה השתתפה בליל סדר אצל אחיה ה"כתב סופר" זצ"ל והצטרפה לשירות ותשבחות, והעיר לה ה"כתב סופר" שלא תשיר, והשיבה בתמיהה הלוא בבית אבא שרנו ולא שמעתי ממנו ערעור עכ"ד. ואם כי נראה מוזר שהכת"ס ישב בליל הסדר עם בני ביתו בלא אורחים (דפשיטא שבפני אורחים אסורה לזמר), מ"מ העובדא אמת, ומה עוד שיש גם עדות על בית מרן הגאון דבריסק הגריז"ס זצ"ל, שמדי שבת בשבת, היו הבנות שרות זמירות שבת בפני אחיהן, ומרן רק הקפיד שהחלונות יהיו סגורים. וכן ב"לקט הקמח" החדש (סי' ע"ה ס"ק כ"ז) כתב שבאונגרן במחוז העליון היו נוהגין שמזמרין זמירות בשבת כל הבני בית אשתו והבנות ע"ש, ויש עובדות לכאן ולכאן".