תנן במשנה דמכות: רחב"ע אומר... יגדיל תורה ויאדיר. ואין הפירוש הרבה להם שמשום הכי נתן תרי"ג מצוות, ח"ו. דודאי כל מצוה בפני עצמה יש לה יסוד נאמן בפ"ע, ושהיא מוכרחת לקיום העולם, ולא רק למען לזכות את ישראל נברא מצוה זו. אלא, כלפי דתנן שם במכות: ר"ש בר רבי אומר, הרי הוא אומר רק חזק לבלתי אכול הדם, ומה אם הדם שנפשו של אדם קצה ממנו כו', בא רחב"ע ונתן ישוב על הרבה אזהרות שבא בדם. ואע"ג שיש דרש בכריתות [כ ע"ב-כב ע"א] בזה, מ"מ לפי פשט המקרא באין להזהיר כמה לאוין בדם, ואינו מצוה חדשה, רק ריבוי תורה, ורק לזכות את ישראל, שהיושב ולא אכל הדם מקבל שכר כעושה מצוה, ועתה יהא מקבל שכר כאילו עושה הרבה מצוות כפי ריבוי אזהרות. ובזה מיושב כמה מ"ע שנשנו, עד שאמרו חז"ל כל המקיים מצוות תפילין ה"ז שמונה מ"ע, ברכת כהנים שלושה מ"ע, וכן הרבה. וכ"ז אינו אלא להאדיר שכר של המצוה במה שהוכפלה ונשנה ונשתלש. וזה הדרוש מבואר ברבה ראש פרשת ובהעלתך, דמצוות נרות נאמר כמה פעמים, זה שאמר הכתוב ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.
עוד יש לחקור על כמה מצוות שנכתב גם ההכנה בתורה, כמו בציצית וסוכה ועוד הרבה. וכבר ביארנו לעיל... דהכנה הכתובה בתורה נחשבת למצוה ג"כ עד שמצוה בו יותר מבשלוחו... ולמאי הרבה הקב"ה מצוות הכנה, על זה שייך ג"כ הישוב רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם מצוות... וכיו"ב שנינו במכילתא לענין טף למה באין בשעת הקהל, משום ה' חפץ למען צדקו וגו'. פירוש דכיון דלא זהו התכלית של הקהל, רק לשמוע ולהבין, ולא בא הטף אלא להרבות הטורח והעסק במצוות הקהל משום ה' חפץ למען צדקו. ונמצא פירוש הרבה להם תורה היינו כפל המצוות, ומצוות היינו הכנות. שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה, היינו בכמות, במה שהוסיף לגוף המצוה הכנה דרבה, ויאדיר - זה גוף המצוה, שהוכפלה למען יהא שכרה גבוה...
מעתה מבואר הפרשה ושאלת החכם... "מה העדות" - ריבוי תורה שבכתב במקום שאין צורך, כמו כפילות המצוות והכנות...
"וצדקה תהיה לנו" וגו' - הוא הישוב... שהוא כדי להרבות זכות כתרגום אונקלוס "וזכותא". "כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת" - במה שנתרבה "עדות", והיינו כפילות והכנות, הרי מרבה זכות במה שנשמור כל המצוה בהכנותיה.
(העמק דבר, דברים פרק ו פסוקים כ, כה)