התרסקות החללית בירח

חלק א׳ ממעל

משתמש ותיק
אם מישהו יוכל להעלות את מכתב מרן הגראמ"מ שך זצוק"ל כשדרכו רגלי אדם על הירח לראשונה הנדפס במו"מ (ח"ג?).
 

בן של רב

משתמש ותיק
יש כמובן שנבוכים ומצטערים על הכישלון והבזיון
וכרגיל יש כאלו ששמחים בכך שה'ציונים' נדפקו...

אך מבלי להכנס לשאלה אם השמחה לאיד היא מידות 'טובות'...
רציתי רק להעיר שיש כאן מורכבות בעייתית שכל צד אולי שכח את הצד השני.
כי מצד אחד סו"ס זה האומה של ה' וכל הפסוקים מלאים בחשיבות הענין שיהיה כבוד לעם ישראל (ואכמ"ל כי אין לזה סוף)

ומצד שני עצם זה שנוצר מצב שהכבוד שלנו כעם הוא לא בצורתו המקורית
ויש בעולם הגדרה משונה של עם שלצערנו לא ממושמע לה' רק באופן חלקי ומתוסבך - זה עצמו סיבה שכבוד העם הזה הוא לא ממש כבוד שמים
ובזה אכן צודקים הקנאים.

ובקיצור: רק באותם אחוזים שאנחנו ראויים לתואר "עם השם"
רק כלפיהם יש ענין שיהיה כבוד לעם ה'.

ונפק"מ לעוד הרבה מקרים למעשה לדיבור ולמחשבה.
וכגון מה לחשוב פירוש מעשי בכל מקום שמתפללים על כבודם של ישראל.
כי כאמור:
כל כבוד לעם כפי שהוא מיוצג היום במדינה - הוא גם בזיון
ולהיפך כל בזיון - הוא גם כבוד.
 
A

Anonymous

Guest
בן של רב אמר:
יש כמובן שנבוכים ומצטערים על הכישלון והבזיון
וכרגיל יש כאלו ששמחים בכך שה'ציונים' נדפקו...

אך מבלי להכנס לשאלה אם השמחה לאיד היא מידות 'טובות'...
רציתי רק להעיר שיש כאן מורכבות בעייתית שכל צד אולי שכח את הצד השני.
כי מצד אחד סו"ס זה האומה של ה' וכל הפסוקים מלאים בחשיבות הענין שיהיה כבוד לעם ישראל (ואכמ"ל כי אין לזה סוף)

ומצד שני עצם זה שנוצר מצב שהכבוד שלנו כעם הוא לא בצורתו המקורית
הוא ההגדרה המשונה של עם שלצערנו לא ממושמע לה' רק באופן חלקי ומתוסבך - זה עצמו סיבה שכבודו הוא לא ממש כבוד שמים ובזה צודקים הקנאים...
ובקיצור: רק באותם אחוזים שאנחנו ראויים לתואר "עם השם"
רק כלפיהם יש ענין שיהיה כבוד לעם ה'.
ונפק"מ לעוד הרבה מקרים
ובכלל מה לחשוב פירוש מעשי בכל מקום שמתפללים על כבודם של ישראל.
כי כאמור:
כל כבוד לעם כפי שהוא מיוצג היום במדינה - הוא גם בזיון
ולהיפך כל בזיון - הוא גם כבוד.
מה פשר דבריך המוזרים?
וכי אם עם ישראל כולו היה שומר תורה ומצוות, אז כן היתה זו גאווה?
האם זה חכמתכם ובינתכם לעיני כל העמים? זה כבוד עם ישראל?
לא בגבורת הסוס יחפץ וכו' רוצה ה' את יראיו.
תפקידו של עם ישראל כלפי כל העולם הוא להראות להם את דרך ה', אין אומתנו אלא בתורתה.
 

בן של רב

משתמש ותיק
כן.
יש הרבה פסוקים מפורשים כאלו.
וגם המילים שהזכרת: "כי היא חכמתכם ובינתכם" - מעידים על כך.


אגב: יש לפקפק בעצם העיקרון שהוזכר
שכל דבר חדש שעדיין לא עיינתי בו מחמת הרגלי בכיוון חשיבה אחר
ממילא מיד הוא נכנס בגדר 'מוזר'.
 
A

Anonymous

Guest
בן של רב אמר:
כן.
יש הרבה פסוקים מפורשים כאלו.
וגם המילים שהזכרת: "כי היא חכמתכם ובינתכם" - מעידים על כך.


אגב: יש לפקפק בעצם העיקרון שהוזכר
שכל דבר חדש שעדיין לא עיינתי בו מחמת הרגלי בכיוון חשיבה אחר
ממילא מיד הוא נכנס בגדר 'מוזר'.
ושמרתם ועשיתם כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה
כשכתבתי דבר מוזר לא התכוונתי מוזר למשמעות של דבר מחודש, השקפה זו אינה מחודשת כלל ועיקר, היא נחלתם העיקרית של חוגים דלי"ם.
התכוונתי שמוזר בעיני שבן תורה מתוך המחנה 'ישקיף' בצורה כזו.
הדברים נכתבים רק בתקווה, ובתנאי, שאינם נוגדים את הוראת מנהלי הפורום.
דרך אגב איך פונים למנהלים לבירור הענין?
 

יעבץ

משתמש ותיק
זקן ויושב בישיבה אמר:
בן של רב אמר:
יש כמובן שנבוכים ומצטערים על הכישלון והבזיון
וכרגיל יש כאלו ששמחים בכך שה'ציונים' נדפקו...

אך מבלי להכנס לשאלה אם השמחה לאיד היא מידות 'טובות'...
רציתי רק להעיר שיש כאן מורכבות בעייתית שכל צד אולי שכח את הצד השני.
כי מצד אחד סו"ס זה האומה של ה' וכל הפסוקים מלאים בחשיבות הענין שיהיה כבוד לעם ישראל (ואכמ"ל כי אין לזה סוף)

ומצד שני עצם זה שנוצר מצב שהכבוד שלנו כעם הוא לא בצורתו המקורית
הוא ההגדרה המשונה של עם שלצערנו לא ממושמע לה' רק באופן חלקי ומתוסבך - זה עצמו סיבה שכבודו הוא לא ממש כבוד שמים ובזה צודקים הקנאים...
ובקיצור: רק באותם אחוזים שאנחנו ראויים לתואר "עם השם"
רק כלפיהם יש ענין שיהיה כבוד לעם ה'.
ונפק"מ לעוד הרבה מקרים
ובכלל מה לחשוב פירוש מעשי בכל מקום שמתפללים על כבודם של ישראל.
כי כאמור:
כל כבוד לעם כפי שהוא מיוצג היום במדינה - הוא גם בזיון
ולהיפך כל בזיון - הוא גם כבוד.
מה פשר דבריך המוזרים?
וכי אם עם ישראל כולו היה שומר תורה ומצוות, אז כן היתה זו גאווה?
האם זה חכמתכם ובינתכם לעיני כל העמים? זה כבוד עם ישראל?
לא בגבורת הסוס יחפץ וכו' רוצה ה' את יראיו.
תפקידו של עם ישראל כלפי כל העולם הוא להראות להם את דרך ה', אין אומתנו אלא בתורתה.

אחר המחאה על הכינוי לדברי חבר בפורום, וניתן להתבטא באופן ראוי יותר לת"ח, נראה שכוונתו לדברי הגמ' בשבת עה. איזוהי חכמה שהיא לעיני העמים זו חישוב תקופות ומזלות.
אמנם נראה לכאו' שהכוונה בגמ' למי שמחשב התקופות מתוך מסורות וסוד העיבור שבתורה, וכך ניגלת חכמת התורה גם לעיני העמים (עי' מהרש"א), אבל המבין בחכמה זו מספרי האומות כפי,שכתב הרמב"ם שכיום למדים חכמה זו רק מספריהם - אין כאן כבוד לישראל שהרי זו חכמת הגויים גם כן.
ומכל מקום מתוך עיסוק בדבק זה ניתן ג"כ להגיע ולהביט בפועל ה' ובגדלות הבריאה כפי שנאמר שם.
 
A

Anonymous

Guest
יעבץ אמר:
זקן ויושב בישיבה אמר:
בן של רב אמר:
יש כמובן שנבוכים ומצטערים על הכישלון והבזיון
וכרגיל יש כאלו ששמחים בכך שה'ציונים' נדפקו...

אך מבלי להכנס לשאלה אם השמחה לאיד היא מידות 'טובות'...
רציתי רק להעיר שיש כאן מורכבות בעייתית שכל צד אולי שכח את הצד השני.
כי מצד אחד סו"ס זה האומה של ה' וכל הפסוקים מלאים בחשיבות הענין שיהיה כבוד לעם ישראל (ואכמ"ל כי אין לזה סוף)

ומצד שני עצם זה שנוצר מצב שהכבוד שלנו כעם הוא לא בצורתו המקורית
הוא ההגדרה המשונה של עם שלצערנו לא ממושמע לה' רק באופן חלקי ומתוסבך - זה עצמו סיבה שכבודו הוא לא ממש כבוד שמים ובזה צודקים הקנאים...
ובקיצור: רק באותם אחוזים שאנחנו ראויים לתואר "עם השם"
רק כלפיהם יש ענין שיהיה כבוד לעם ה'.
ונפק"מ לעוד הרבה מקרים
ובכלל מה לחשוב פירוש מעשי בכל מקום שמתפללים על כבודם של ישראל.
כי כאמור:
כל כבוד לעם כפי שהוא מיוצג היום במדינה - הוא גם בזיון
ולהיפך כל בזיון - הוא גם כבוד.
מה פשר דבריך המוזרים?
וכי אם עם ישראל כולו היה שומר תורה ומצוות, אז כן היתה זו גאווה?
האם זה חכמתכם ובינתכם לעיני כל העמים? זה כבוד עם ישראל?
לא בגבורת הסוס יחפץ וכו' רוצה ה' את יראיו.
תפקידו של עם ישראל כלפי כל העולם הוא להראות להם את דרך ה', אין אומתנו אלא בתורתה.

אחר המחאה על הכינוי לדברי חבר בפורום, וניתן להתבטא באופן ראוי יותר לת"ח, נראה שכוונתו לדברי הגמ' בשבת עה. איזוהי חכמה שהיא לעיני העמים זו חישוב תקופות ומזלות.
אמנם נראה לכאו' שהכוונה בגמ' למי שמחשב התקופות מתוך מסורות וסוד העיבור שבתורה, וכך ניגלת חכמת התורה גם לעיני העמים (עי' מהרש"א), אבל המבין בחכמה זו מספרי האומות כפי,שכתב הרמב"ם שכיום למדים חכמה זו רק מספריהם - אין כאן כבוד לישראל שהרי זו חכמת הגויים גם כן.
ומכל מקום מתוך עיסוק בדבק זה ניתן ג"כ להגיע ולהביט בפועל ה' ובגדלות הבריאה כפי שנאמר שם.
למה כבודו חושב שלומר על דברים מסויימים שהינם בגדר 'דברים מוזרים' הוא בלתי הולם וראוי ל'מחאה'?
 

מנהל ג'

מנהל תוכן
זקן ויושב בישיבה אמר:
הדברים נכתבים רק בתקווה, ובתנאי, שאינם נוגדים את הוראת מנהלי הפורום.
דרך אגב איך פונים למנהלים לבירור הענין?

דוגמא לנושא רגיש.
אפשר בהחלט לדון בהשקפת הרב שך על הגעת האדם לחלל, וזה קשור לענייני השקפה שמקומם שמור להם.
אך מהר מאוד הדיון סוטה ב180` ומגיע למי ד"ל ומי מפד"ל וזה לא דיון שהיינו רוצים לנהל כאן.
באמת היה כדאי אם פותח האשכול היה מפרט יותר ומכך מנווט את הדיון למקום הראוי.
לגבי הפניה למנהלים - הודעה פרטית לקבוצת המנהלים.
תודה.
 

חלק א׳ ממעל

משתמש ותיק
פותח הנושא
מנהל ג' אמר:
באמת היה כדאי אם פותח האשכול היה מפרט יותר ומכך מנווט את הדיון למקום הראוי.

האמת שלא התכונתי לדון בדעת הרב שך אלא רק לראות את דבריו בנושא.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
זקן ויושב בישיבה אמר:
בן של רב אמר:
כן.
יש הרבה פסוקים מפורשים כאלו.
וגם המילים שהזכרת: "כי היא חכמתכם ובינתכם" - מעידים על כך.


אגב: יש לפקפק בעצם העיקרון שהוזכר
שכל דבר חדש שעדיין לא עיינתי בו מחמת הרגלי בכיוון חשיבה אחר
ממילא מיד הוא נכנס בגדר 'מוזר'.
ושמרתם ועשיתם כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה
כשכתבתי דבר מוזר לא התכוונתי מוזר למשמעות של דבר מחודש, השקפה זו אינה מחודשת כלל ועיקר, היא נחלתם העיקרית של חוגים דלי"ם.
התכוונתי שמוזר שבן תורה ממחננו 'ישקיף' בצורה כזו.
הדברים נכתבים רק בתקווה, ובתנאי, שאינם נוגדים את הוראת מנהלי הפורום.
דרך אגב איך פונים למנהלים לבירור הענין?

מסברא דברי הרב @זקן ויושב בישיבה צודקים שכבוד עם ישראל אינו בחכמות האומות אלא בחכמת ישראל. וחישוב תקופות ומזלות הוא כבוד ישראל משום שהוא ניתן מהקב"ה כחלק מהתורה, ולא בגלל שהיהודים מוכשרים בחכמת התכונה.

אמנם יש מקור ברמב"ם שמשמע לא כן, שכתב בפ"ז מהל' מלכים הט"ו "ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה... וכל הנלחם בכל לבו בלא פחד ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד" וכו'. והנה נצחון ישראל במלחמה - בפרט במלחמת רשות - אינו שייך לתורה אלא הוא הצלחה של גבורה כהצלחת שאר האומות, ואעפ"כ קורא לזה הרמב"ם קידוש השם, וא"כ מוכח שהצלחת ישראל בחכמות האומות ג"כ נחשבת ככבוד שמים. וצ"ע.

ונראה לחלק דזהו דווקא כשידוע בעולם שישראל עושים כל מהלכיהם לפי רצון ה' ומתייעצים באורים ותומים וסנהדרין, ואם יפסידו יהיה זה חילול כבוד שמים, משא"כ בזמן הזה שאין זה נתפס כקשור להקב"ה אלא כמוצלחות יהודית בלבד אין בזה קידוש השם וכבוד ישראל.
 
A

Anonymous

Guest
מבקש אמת אמר:
זקן ויושב בישיבה אמר:
בן של רב אמר:
כן.
יש הרבה פסוקים מפורשים כאלו.
וגם המילים שהזכרת: "כי היא חכמתכם ובינתכם" - מעידים על כך.


אגב: יש לפקפק בעצם העיקרון שהוזכר
שכל דבר חדש שעדיין לא עיינתי בו מחמת הרגלי בכיוון חשיבה אחר
ממילא מיד הוא נכנס בגדר 'מוזר'.
ושמרתם ועשיתם כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה
כשכתבתי דבר מוזר לא התכוונתי מוזר למשמעות של דבר מחודש, השקפה זו אינה מחודשת כלל ועיקר, היא נחלתם העיקרית של חוגים דלי"ם.
התכוונתי שמוזר שבן תורה ממחננו 'ישקיף' בצורה כזו.
הדברים נכתבים רק בתקווה, ובתנאי, שאינם נוגדים את הוראת מנהלי הפורום.
דרך אגב איך פונים למנהלים לבירור הענין?

מסברא דברי הרב @זקן ויושב בישיבה צודקים שכבוד עם ישראל אינו בחכמות האומות אלא בחכמת ישראל. וחישוב תקופות ומזלות הוא כבוד ישראל משום שהוא ניתן מהקב"ה כחלק מהתורה, ולא בגלל שהיהודים מוכשרים בחכמת התכונה.

אמנם יש מקור ברמב"ם שמשמע לא כן, שכתב בפ"ז מהל' מלכים הט"ו "ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה... וכל הנלחם בכל לבו בלא פחד ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד" וכו'. והנה נצחון ישראל במלחמה - בפרט במלחמת רשות - אינו שייך לתורה אלא הוא הצלחה של גבורה כהצלחת שאר האומות, ואעפ"כ קורא לזה הרמב"ם קידוש השם, וא"כ מוכח שהצלחת ישראל בחכמות האומות ג"כ נחשבת ככבוד שמים. וצ"ע.

ונראה לחלק דזהו דווקא כשידוע בעולם שישראל עושים כל מהלכיהם לפי רצון ה' ומתייעצים באורים ותומים וסנהדרין, ואם יפסידו יהיה זה חילול כבוד שמים, משא"כ בזמן הזה שאין זה נתפס כקשור להקב"ה אלא כמוצלחות יהודית בלבד אין בזה קידוש השם וכבוד ישראל.
דברי הרמב"ם ברור מיללו על מלחמה שהוא עושה על 'יחוד השם', מלחמה שהיא בגדר ביעור הרע מן העולם ויחוד שמו.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
זקן ויושב בישיבה אמר:
מבקש אמת אמר:
זקן ויושב בישיבה אמר:
ושמרתם ועשיתם כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה
כשכתבתי דבר מוזר לא התכוונתי מוזר למשמעות של דבר מחודש, השקפה זו אינה מחודשת כלל ועיקר, היא נחלתם העיקרית של חוגים דלי"ם.
התכוונתי שמוזר שבן תורה ממחננו 'ישקיף' בצורה כזו.
הדברים נכתבים רק בתקווה, ובתנאי, שאינם נוגדים את הוראת מנהלי הפורום.
דרך אגב איך פונים למנהלים לבירור הענין?

מסברא דברי הרב @זקן ויושב בישיבה צודקים שכבוד עם ישראל אינו בחכמות האומות אלא בחכמת ישראל. וחישוב תקופות ומזלות הוא כבוד ישראל משום שהוא ניתן מהקב"ה כחלק מהתורה, ולא בגלל שהיהודים מוכשרים בחכמת התכונה.

אמנם יש מקור ברמב"ם שמשמע לא כן, שכתב בפ"ז מהל' מלכים הט"ו "ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה... וכל הנלחם בכל לבו בלא פחד ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד" וכו'. והנה נצחון ישראל במלחמה - בפרט במלחמת רשות - אינו שייך לתורה אלא הוא הצלחה של גבורה כהצלחת שאר האומות, ואעפ"כ קורא לזה הרמב"ם קידוש השם, וא"כ מוכח שהצלחת ישראל בחכמות האומות ג"כ נחשבת ככבוד שמים. וצ"ע.

ונראה לחלק דזהו דווקא כשידוע בעולם שישראל עושים כל מהלכיהם לפי רצון ה' ומתייעצים באורים ותומים וסנהדרין, ואם יפסידו יהיה זה חילול כבוד שמים, משא"כ בזמן הזה שאין זה נתפס כקשור להקב"ה אלא כמוצלחות יהודית בלבד אין בזה קידוש השם וכבוד ישראל.
דברי הרמב"ם ברור מיללו על מלחמה שהוא עושה על 'יחוד השם', מלחמה שהיא בגדר ביעור הרע מן העולם ויחוד שמו.

זה לא יישוב טוב, כיון שהרמב"ם שם בפירוש מדבר גם על מלחמת הרשות, שאינה לבער את הרע אלא רק להגדיל את שטח א"י כדי לפתור את מצוקת הדיור.
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
יעבץ אמר:
אמנם נראה לכאו' שהכוונה בגמ' למי שמחשב התקופות מתוך מסורות וסוד העיבור שבתורה, וכך ניגלת חכמת התורה גם לעיני העמים (עי' מהרש"א), אבל המבין בחכמה זו מספרי האומות כפי,שכתב הרמב"ם שכיום למדים חכמה זו רק מספריהם - אין כאן כבוד לישראל שהרי זו חכמת הגויים גם כן.
ומכל מקום מתוך עיסוק בדבק זה ניתן ג"כ להגיע ולהביט בפועל ה' ובגדלות הבריאה כפי שנאמר שם.
חזרה למעלה

בספר חזון שמים הביא מ? שבזמן הגלות לא כ"כ שייך הענין של היא חכמתכם כלפי חכמת העיבור וזה נמצא אצל הגוים ואנו זקוקים לחכמתם
(ראיתי לפני שנים רבות והציטוט לא מדויק)
 

בנציון

משתמש ותיק
כדאי לראות את דברי האחרונים האלו:
"למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בנ''י בהוציאי אותם מארץ מצרים. ר''ל אחר שעשיתי להם נסים ונפלאות בהוציאי אותם ממצרים, הלא היה נקל להכות גם סיחון ועוג על זה האופן, ואפילו הכי הושבתי אבותיכם בסוכות במלחמות ההמה ללחום בחנית וחרב מפני כבודם של ישראל, על דרך 'ואשר חרב גאותך' (דברים לג, כט)" (חתם סופר, ליקוטים עה"ת, פרשת אמור, בד"ה למען ידעו דורותיכם. ח"ב עמ' ס"ד).
"אשריך ישראל עם נושע בה׳ מגן עזרך, ולפי''ז הקושיא למה לך החרב? [והתשובה] ואשר חרב גאותך, שיחשבו אותך לגבור מלחמה, הײנו "ואשר חרב" - שאתה לוקח חרב במלחמה, "גאותך" - הײנו שיהיה לך לגאון ולתפארת" ("תורת משה" השלם, דברים לג, כט).
"... שכתבו המפרשים על קרא ד"אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה׳ מגן עזרך ואשר חרב גאותך וגו'", ואע״ג דהישועה בה' ואין נפקא מינה להשי״ת להושיע בלי מעשה האדם ובלא חרב וחנית, אלא להיות האדם נהנה וכבוד לו יותר אם נראה כאילו עשה הוא, והײנו "ואשר חרב'' דהחרב היא ''לגאותך" ("דרשות מהר"ם שיק" (ח"א דרוש ע"א – משפטים. בד"ה ועבדתם את ה' אלקיכם).
"אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' " - ר"ל כל ישועתך ומלחמתך הוא מה', והוא מגן עזרך ר"ל מגינך ועוזרך. "ואשר חרב" - כונתו בדרך שאלה, וא"כ למה נצרך לך חרב להלחם בו? וע"ז מתרץ "גאותך" - ר"ל שאינו אלא כמין גאוה, כמו שאמר הכתוב (תהלים מ"ה) חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך. (וכדאיתא בשבת פ"ג תכשיט הוא לו)" (מהרי"ל דיסקין על התורה - וזאת הברכה שם).
"וידר ישראל נדר וכו' אם נתן תתן את העם הזה בידי וכו'. פירוש, דעד עכשיו היה מנהיגם בנסים, המצרים נטבעו וכיוצא בזה.. ולא לכבוד הוא לאומה... לכן ביקשו שיעשה השם חסד שינצחו במערכות המלחמה הטבעית, ויתראו לעיני העמים כגבור ביום קרב. וזה "אם נתן תתן את העם הזה בידי" - בדרכה של מלחמה טבעית (משך חכמה במדבר כא, ב).
 
A

Anonymous

Guest
מבקש אמת אמר:
זקן ויושב בישיבה אמר:
מבקש אמת אמר:
מסברא דברי הרב @זקן ויושב בישיבה צודקים שכבוד עם ישראל אינו בחכמות האומות אלא בחכמת ישראל. וחישוב תקופות ומזלות הוא כבוד ישראל משום שהוא ניתן מהקב"ה כחלק מהתורה, ולא בגלל שהיהודים מוכשרים בחכמת התכונה.

אמנם יש מקור ברמב"ם שמשמע לא כן, שכתב בפ"ז מהל' מלכים הט"ו "ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה... וכל הנלחם בכל לבו בלא פחד ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד" וכו'. והנה נצחון ישראל במלחמה - בפרט במלחמת רשות - אינו שייך לתורה אלא הוא הצלחה של גבורה כהצלחת שאר האומות, ואעפ"כ קורא לזה הרמב"ם קידוש השם, וא"כ מוכח שהצלחת ישראל בחכמות האומות ג"כ נחשבת ככבוד שמים. וצ"ע.

ונראה לחלק דזהו דווקא כשידוע בעולם שישראל עושים כל מהלכיהם לפי רצון ה' ומתייעצים באורים ותומים וסנהדרין, ואם יפסידו יהיה זה חילול כבוד שמים, משא"כ בזמן הזה שאין זה נתפס כקשור להקב"ה אלא כמוצלחות יהודית בלבד אין בזה קידוש השם וכבוד ישראל.
דברי הרמב"ם ברור מיללו על מלחמה שהוא עושה על 'יחוד השם', מלחמה שהיא בגדר ביעור הרע מן העולם ויחוד שמו.

זה לא יישוב טוב, כיון שהרמב"ם שם בפירוש מדבר גם על מלחמת הרשות, שאינה לבער את הרע אלא רק להגדיל את שטח א"י כדי לפתור את מצוקת הדיור.
אני לא מבין, הרמב"ם בראש ההלכה שציטטת אומר ברור על מה הוא מדבר. ואם תאמר שהוא מדבר על עוד סוג של מלחמה אז אפשר שדבריו אלה בסוף ההלכה אינם על מלחמה זו רק המשך למה שהזכיר בתחילת אותה הלכה.
ובכלל יתכן שזה גם בכלל יחוד שמו, וכל מה שעם ישראל עושה לצורך קיומו בעולם הרי הוא בכלל יחוד שמו.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
זקן ויושב בישיבה אמר:
מבקש אמת אמר:
זקן ויושב בישיבה אמר:
דברי הרמב"ם ברור מיללו על מלחמה שהוא עושה על 'יחוד השם', מלחמה שהיא בגדר ביעור הרע מן העולם ויחוד שמו.

זה לא יישוב טוב, כיון שהרמב"ם שם בפירוש מדבר גם על מלחמת הרשות, שאינה לבער את הרע אלא רק להגדיל את שטח א"י כדי לפתור את מצוקת הדיור.
אני לא מבין, הרמב"ם בראש ההלכה שציטטת אומר ברור על מה הוא מדבר. ואם תאמר שהוא מדבר על עוד סוג של מלחמה אז אפשר שדבריו אלה בסוף ההלכה אינם על מלחמה זו רק המשך למה שהזכיר בתחילת אותה הלכה.
ובכלל יתכן שזה גם בכלל יחוד שמו, וכל מה שעם ישראל עושה לצורך קיומו בעולם הרי הוא בכלל יחוד שמו.

עיין בריש הפרק שכותב הרמב"ם בפירוש שדינים אלו אמורים גם לגבי מלחמת רשות.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
בנציון אמר:
כדאי לראות את דברי האחרונים האלו:
"למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בנ''י בהוציאי אותם מארץ מצרים. ר''ל אחר שעשיתי להם נסים ונפלאות בהוציאי אותם ממצרים, הלא היה נקל להכות גם סיחון ועוג על זה האופן, ואפילו הכי הושבתי אבותיכם בסוכות במלחמות ההמה ללחום בחנית וחרב מפני כבודם של ישראל, על דרך 'ואשר חרב גאותך' (דברים לג, כט)" (חתם סופר, ליקוטים עה"ת, פרשת אמור, בד"ה למען ידעו דורותיכם. ח"ב עמ' ס"ד).
"אשריך ישראל עם נושע בה׳ מגן עזרך, ולפי''ז הקושיא למה לך החרב? [והתשובה] ואשר חרב גאותך, שיחשבו אותך לגבור מלחמה, הײנו "ואשר חרב" - שאתה לוקח חרב במלחמה, "גאותך" - הײנו שיהיה לך לגאון ולתפארת" ("תורת משה" השלם, דברים לג, כט).
"... שכתבו המפרשים על קרא ד"אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה׳ מגן עזרך ואשר חרב גאותך וגו'", ואע״ג דהישועה בה' ואין נפקא מינה להשי״ת להושיע בלי מעשה האדם ובלא חרב וחנית, אלא להיות האדם נהנה וכבוד לו יותר אם נראה כאילו עשה הוא, והײנו "ואשר חרב'' דהחרב היא ''לגאותך" ("דרשות מהר"ם שיק" (ח"א דרוש ע"א – משפטים. בד"ה ועבדתם את ה' אלקיכם).
"אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' " - ר"ל כל ישועתך ומלחמתך הוא מה', והוא מגן עזרך ר"ל מגינך ועוזרך. "ואשר חרב" - כונתו בדרך שאלה, וא"כ למה נצרך לך חרב להלחם בו? וע"ז מתרץ "גאותך" - ר"ל שאינו אלא כמין גאוה, כמו שאמר הכתוב (תהלים מ"ה) חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך. (וכדאיתא בשבת פ"ג תכשיט הוא לו)" (מהרי"ל דיסקין על התורה - וזאת הברכה שם).
"וידר ישראל נדר וכו' אם נתן תתן את העם הזה בידי וכו'. פירוש, דעד עכשיו היה מנהיגם בנסים, המצרים נטבעו וכיוצא בזה.. ולא לכבוד הוא לאומה... לכן ביקשו שיעשה השם חסד שינצחו במערכות המלחמה הטבעית, ויתראו לעיני העמים כגבור ביום קרב. וזה "אם נתן תתן את העם הזה בידי" - בדרכה של מלחמה טבעית (משך חכמה במדבר כא, ב).

כל אלו הם כדברים הכתובים ברמב"ם שהזכרתי. אך לענ"ד נראה לבאר שהכבוד של עם ישראל הוא דווקא מה שמצליח במלחמות מחמת שהולך בעצת ה', ואילו היה ה' עושה רק נס גלוי הרי אין זה כבוד לעם ישראל כלל אלא להקב"ה בלבד, ועכשיו שישראל הם המנצחים ע"י סייעתא דשמיא בדרך הטבע יש בזה יותר כבוד לעם ישראל. אבל אם אין שום קשר להקב"ה כלל והגויים רק חושבים שהיהודים הם גזע אתני מוצלח ומוכשר, מה ענין לנו בכבוד כזה? הלא לא ככל הגויים בית ישראל שמתפארים ברכביהם וסוסיהם, ואנחנו בשם ה' אלקינו נזכיר.
 

בנציון

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
בנציון אמר:
כדאי לראות את דברי האחרונים האלו:
"למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בנ''י בהוציאי אותם מארץ מצרים. ר''ל אחר שעשיתי להם נסים ונפלאות בהוציאי אותם ממצרים, הלא היה נקל להכות גם סיחון ועוג על זה האופן, ואפילו הכי הושבתי אבותיכם בסוכות במלחמות ההמה ללחום בחנית וחרב מפני כבודם של ישראל, על דרך 'ואשר חרב גאותך' (דברים לג, כט)" (חתם סופר, ליקוטים עה"ת, פרשת אמור, בד"ה למען ידעו דורותיכם. ח"ב עמ' ס"ד).
"אשריך ישראל עם נושע בה׳ מגן עזרך, ולפי''ז הקושיא למה לך החרב? [והתשובה] ואשר חרב גאותך, שיחשבו אותך לגבור מלחמה, הײנו "ואשר חרב" - שאתה לוקח חרב במלחמה, "גאותך" - הײנו שיהיה לך לגאון ולתפארת" ("תורת משה" השלם, דברים לג, כט).
"... שכתבו המפרשים על קרא ד"אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה׳ מגן עזרך ואשר חרב גאותך וגו'", ואע״ג דהישועה בה' ואין נפקא מינה להשי״ת להושיע בלי מעשה האדם ובלא חרב וחנית, אלא להיות האדם נהנה וכבוד לו יותר אם נראה כאילו עשה הוא, והײנו "ואשר חרב'' דהחרב היא ''לגאותך" ("דרשות מהר"ם שיק" (ח"א דרוש ע"א – משפטים. בד"ה ועבדתם את ה' אלקיכם).
"אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' " - ר"ל כל ישועתך ומלחמתך הוא מה', והוא מגן עזרך ר"ל מגינך ועוזרך. "ואשר חרב" - כונתו בדרך שאלה, וא"כ למה נצרך לך חרב להלחם בו? וע"ז מתרץ "גאותך" - ר"ל שאינו אלא כמין גאוה, כמו שאמר הכתוב (תהלים מ"ה) חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך. (וכדאיתא בשבת פ"ג תכשיט הוא לו)" (מהרי"ל דיסקין על התורה - וזאת הברכה שם).
"וידר ישראל נדר וכו' אם נתן תתן את העם הזה בידי וכו'. פירוש, דעד עכשיו היה מנהיגם בנסים, המצרים נטבעו וכיוצא בזה.. ולא לכבוד הוא לאומה... לכן ביקשו שיעשה השם חסד שינצחו במערכות המלחמה הטבעית, ויתראו לעיני העמים כגבור ביום קרב. וזה "אם נתן תתן את העם הזה בידי" - בדרכה של מלחמה טבעית (משך חכמה במדבר כא, ב).

כל אלו הם כדברים הכתובים ברמב"ם שהזכרתי. אך לענ"ד נראה לבאר שהכבוד של עם ישראל הוא דווקא מה שמצליח במלחמות מחמת שהולך בעצת ה', ואילו היה ה' עושה רק נס גלוי הרי אין זה כבוד לעם ישראל כלל אלא להקב"ה בלבד, ועכשיו שישראל הם המנצחים ע"י סייעתא דשמיא בדרך הטבע יש בזה יותר כבוד לעם ישראל. אבל אם אין שום קשר להקב"ה כלל והגויים רק חושבים שהיהודים הם גזע אתני מוצלח ומוכשר, מה ענין לנו בכבוד כזה? הלא לא ככל הגויים בית ישראל שמתפארים ברכביהם וסוסיהם, ואנחנו בשם ה' אלקינו נזכיר.

כפי שמבואר בכל לשונות האחרונים יש מעלה בעצם הכבוד שעם ישראל מקבל, ולא משום שרואים שעצת ה' הצליחה. אין כזה דבר שאין שום קשר להקב"ה, כי כל הגוים יודעים שעם ישראל היא האומה של הקב"ה והם רואים שהאומה של הקב"ה היא מכובדת.
דרך אגב, עצם הרעיון שהכבוד של עם ישראל הוא כבוד של הקב"ה כתוב גם ברש"י ביחזקאל (לט, ז) שפלותם של ישראל חלול שמו הוא, באמור להם עם ה' אלה ולא יכול להצילם. וגם שם לא שייך לחלק אם יש קשר לה' או לא, וכי כאשר עם ישראל גולים רואים כאן עצת ה' שלא הצליחה? אלא שהגויים כבר יודעים לבד שעם ישראל היא האומה של ה' [וזה שהם כ"כ נלחמים על זה, וטבחו ושרפו בעקביות בכל הדורות יהודים, רק בשביל שלא יאמרו שעם ישראל היא האומה של ה', מוכיח שהם יודעים את זה טוב] וכאשר היא מושפלת הם אומרים שהאומה שלו מושפלת.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
אני מבין שהלווין התרסק אל הירח
זה סתם ענין עיסקי שכשל. בדיוק כמו לוין התקשורת עמוס 7.
אגב הוא לא בדיוק כשל, כי בדקו ופיתחו טכניקות רבות שהצליחו, ולומדים מהנסיון.
ואילו זה היה ענין 'לאומי', וכי מה אנו קשורים לזה.
 

יעבץ

משתמש ותיק
יש כאן כמה עניינים מעורבים.
יש את הפסוק כי היא חכמתכם ובינתכם - נאמר על חוקי התורה ומשפטיה, ודרשו חז"ל על חישוב תקופות ומזלות, וכתבתי לעיל שנראה שהכוונה שחישוב התקופות מגיע מחכמת התורה, ולא מספרי הגויים.
מה שכתב הרמב"ם על ייחוד שם ה' במלחמה, הרי הכתוב אומר כי ה"א מתהלך בקרב מחניך להצילך... וזה עיניין קידוש ויחוד שמו, שיראו שה' נוצח במלחמה, וכפי שבאו הרבה פרשיות בנביאים על זה.
ומה שכתב החת"ס על כבוד ישראל זה עניין אחר, שה' נותן מתנה טובה לעם שיכבדו אותו וממילא גם העם ירוויח מזה (פחד ורצון להיטיב עם העם, וגם רגש של גאון וגדולה), אבל אין כאן מצווה מצידנו, ודוק.

ולסיום אצטרף לדברי @שאר לעמו , אין כאן שום עניין 'לאומי', וההישג/כשלון לא נוגע למדינת ישראל (למרות גאוות ראשיה ושריה...) ולא לעם ישראל, אלא לקבוצת אנשים ספציפית שהשקיע במיזם הפרטי שלהם.
באמת כואב הלב לראות השקעה כ"כ עצומה מתנפצת ברגע האחרון.
הלקח שצריך ללמוד זה לא להתייאש מכשלונות, תמיד לקום ולהמשיך הלאה, רק ככה אפשר להתקדם.
בגשמיות - ובוודאי ברוחניות!
 

כלפי ליא

משתמש ותיק
חלק א׳ ממעל אמר:
אם מישהו יוכל להעלות את מכתב מרן הגראמ"מ שך זצוק"ל כשדרכו רגלי אדם על הירח לראשונה הנדפס במו"מ (ח"ג?).

מתוך מכתב הרב שך:

בודאי שיגנוב מחשבות בלב כמה, את הכוחי ועוצם ידי מה שיש ביד האדם לעשות. אולם באמת הדבר הוא ההיפך, כמה גדולים מעשה ה' ומה רבו נפלאותיך, והרגשה צריכה להיות להרגיש את האפסות של האדם נגד הבריאה כי עוד לא נגעו כמלוא נימה מחכמת הבריאה להכירה.
כי האדם הוא נקודה קטנה שבקטנות מול הגלגלים, והוא עלול להפגע מכל מקרה, וכל שיתגלה יותר מחכמת הבריאה - יוכח לדעת שיש בורא עולם ומתנהג בתמידות על פי רצונו יתברך, ואילו הסיר השגחתו אף לרגע הי' חורבן.
ובאמת מנפלאות הבריאה הלא רואים יותר בכדור הארץ אשר אנו נמצאים שהוא עולם ומלואו, כל מה שנצרך לאדם נמצא בה, ומוציא מן הארץ כל מיני מזון בסדר כ"כ יפה וטוב ומועיל. וכאן על הארץ יש על האדם לעלות בחכמה, ואם ה' לא ברא את האדם בגלגל הירח - זה סימן שאין שם מקום לאדם לעלי', וכאן על הארץ הוא מקומו של האדם להתעלות בחכמה, ולהכיר את עצמו יתברך שהוא הגדולה שבחכמות (עי' אבן עזרא שמות ל"א י"ח).
ומכאן יכול להגיע להחכמה ולחקור ולהגיע לירח, אבל הירח לא נברא בשביל האדם, רק להאיר על הארץ לממשלת הלילה.
ומה שהרמב"ם בהל' יסודי התורה פ"ג ה"ט כתב שגלגל הירח הוא בעל נפש, הלא כן אנו מברכין "אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם, חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם, ששים ושמחים לעשות רצון קונם", הרי שהם בעלי נפש.
וגם מה שאמר דוד המלך "יום ליום יביע אומר וכו'" ג"כ, שזהו גלגל השמש, "ולילה ללילה יחוה דעת" זהו גלגל הירח, הרי שבעל נפש הוא, ואין לחקור איך זה.
ובכלל הלא הכל בדבר ה' נעשו, ובי' ה' ברא השי"ת שתי עולמות, ותולה ארץ על בלימה - על דיבורו של הקב"ה, והוא לפנינו רק צמצום של שכינה, ואין לנו שום מושג בכל זה, ויש מדריגות מדריגות, והדברים שבקדושה יש בהם חיות אחר
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
יעבץ אמר:
הלקח שצריך ללמוד זה לא להתייאש מכשלונות, תמיד לקום ולהמשיך הלאה, רק ככה אפשר להתקדם.
בגשמיות - ובוודאי ברוחניות!
מוסר ההשכל אכן נכון מאוד!
 

בנציון

משתמש ותיק
יעבץ אמר:
ומה שכתב החת"ס על כבוד ישראל זה עניין אחר, שה' נותן מתנה טובה לעם שיכבדו אותו וממילא גם העם ירוויח מזה (פחד ורצון להיטיב עם העם, וגם רגש של גאון וגדולה), אבל אין כאן מצווה מצידנו, ודוק.

ראה ברש"י ביחזקאל (שציטטתי לעיל): "שפלותם של ישראל חלול שמו הוא באמור להם עם ה' אלה ולא יכול להצילם", ומכלל לאו אתה שומע הן, שכבודם של ישראל הוא כבודו של הקב"ה.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
האם יש מי שסבור שכשלון, נניח, במשחקי כדורגל, הוא שפלותן של ישראל?
גם אם הגוים שמחים לאיד כי שונאים את ישראל, זה לא גאוותן של ישראל וממילא לא שפלותם.
 

יעבץ

משתמש ותיק
בנציון אמר:
יעבץ אמר:
ומה שכתב החת"ס על כבוד ישראל זה עניין אחר, שה' נותן מתנה טובה לעם שיכבדו אותו וממילא גם העם ירוויח מזה (פחד ורצון להיטיב עם העם, וגם רגש של גאון וגדולה), אבל אין כאן מצווה מצידנו, ודוק.

ראה ברש"י ביחזקאל (שציטטתי לעיל): "שפלותם של ישראל חלול שמו הוא באמור להם עם ה' אלה ולא יכול להצילם", ומכלל לאו אתה שומע הן, שכבודם של ישראל הוא כבודו של הקב"ה.
נכון מאד, וזה נכלל במה שכתבתי על ענין המלחמה שהיא מלחמת ה'. וזה עניין יסודי שיחזקאל מלא מזה וכן עוד הרבה בתנ"ך. התכוונתי רק ביחס לדברי החת"ס ששם הכוונה למתנה מצד ה', ולא לחיוב מצידנו.
 

בנציון

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
האם יש מי שסבור שכשלון, נניח, במשחקי כדורגל, הוא שפלותן של ישראל?
גם אם הגוים שמחים לאיד כי שונאים את ישראל, זה לא גאוותן של ישראל וממילא לא שפלותם.

מה שאתה מרגיש בזה שאין כאן קידוש ה', הוא משום שכדורגל הוא אכן דבר זול ולא מכובד, וזה שאנשים נכנס להם שגעון שהדבר הזה נעשה אצל כ"כ מרכזי לא הופך את זה לדבר מכובד.
 

אסף

משתמש ותיק
הדבר פשוט שעם ישראל נוצר בעולם רק לגלות שמו של הקב"ה וכל מה שאנו מבקשים הוא "גלה כבוד מלכותך עלינו", לזה נועדנו.
וכעת עולים בזכרוני כמה מקומות - וישנם עוד רבים -
עם זו יצרתי תהילתי יספרו
כי חלק ה' עמו
כל מלכות ישראל הנכונה היא רק כשהיא מגלה את מלכותו של הקב"ה (דוד המלך הוא מהיחידים שמכונה "עבד ה'" שמגלה במעשיו את היותו עבד לאדונו) וכן נאמר "וישב שלמה על כסא ה'".
ועוד רבים


ברור אם כן, שישראל הם המייצגים את הקב"ה בעולם ועל ידם מגיע העולם לתכליתו - הכל ברא לכבודו
אם ישראל נפרדים מהקב"ה ומחקים הצלחות של הגויים אין זה כבודו של ה', ואם הם עושים רצונו וע"י מעשיהם מתגלה כבוד שמים בבריאה, אזי זה יכול להיות ע"י הרבה דברים - גם אם זה ע"י "חכמתכם ובינתכם" וגם ע"י מלחמותיו של דוד המלך, וכל מה שמגלה כבוד שמים בבריאה. ואולי יש גם דברים של חכמה כמו שליחת חללית לירח,,,

אבל כבוד נודע מהקוצקער "השמים - שמים לה', והארץ - נתן לבני אדם, שיעשו גם מהארץ שמים".

מסתבר שכבוד שמים בעשיית הארץ לשמים גדול יותר מאשר בעשיית השמים לארץ.
 

שף ויתיב

משתמש רגיל
שהיה אילן רמון ז"ל אסטרונאוט היו הרבה שראו בזה קידוש ה' ובעצם פרסומם של יהודים והצלחתם מתענינים בעם ה'.

אגב, שמעתי שרמוז בדף היומי של היום ''ראשית הפסיק הדבר''...
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
בנציון אמר:
שאר לעמו אמר:
האם יש מי שסבור שכשלון, נניח, במשחקי כדורגל, הוא שפלותן של ישראל?
גם אם הגוים שמחים לאיד כי שונאים את ישראל, זה לא גאוותן של ישראל וממילא לא שפלותם.
מה שאתה מרגיש בזה שאין כאן קידוש ה', הוא משום שכדורגל הוא אכן דבר זול ולא מכובד, וזה שאנשים נכנס להם שגעון שהדבר הזה נעשה אצל כ"כ מרכזי לא הופך את זה לדבר מכובד.
כדורגל היתה הקצנה כדי לחדד את הדבר, כי אנו בזים לאחים טועים על תרבות ייון שסיגלו לעצמם. אבל בטכנולוגיה אין תרבות יוון.
ואעפ"כ כל דבר שאינו משום יחוד האומה הישראלית, אינו גאוותה ולא שפלותה.
שמחת הגוים לאידם של ישראל (הנובעת מרשעותם, ועליה יִדוֹנוּ לעת"ל) לא נחשבת לשפלותן של ישראל. גם כשיהודים מפסידים במשחקי ספורט ואמנות וממון, הגוים שמחים לאידם, אף שא"ז שפלותן של ישראל.
יתכן שיש לאומות פחד מהצלחה טכנולוגית, וממילא הם יושבים בחורים שלהם במידה מסוימת, אבל אי משו"ה ההצלחה הטכנולוגית קיימת. כשלונות תמיד יש.
 

יעבץ

משתמש ותיק
כלפי ליא אמר:
חלק א׳ ממעל אמר:
אם מישהו יוכל להעלות את מכתב מרן הגראמ"מ שך זצוק"ל כשדרכו רגלי אדם על הירח לראשונה הנדפס במו"מ (ח"ג?).

מתוך מכתב הרב שך:

בודאי שיגנוב מחשבות בלב כמה, את הכוחי ועוצם ידי מה שיש ביד האדם לעשות. אולם באמת הדבר הוא ההיפך, כמה גדולים מעשה ה' ומה רבו נפלאותיך, והרגשה צריכה להיות להרגיש את האפסות של האדם נגד הבריאה כי עוד לא נגעו כמלוא נימה מחכמת הבריאה להכירה.
כי האדם הוא נקודה קטנה שבקטנות מול הגלגלים, והוא עלול להפגע מכל מקרה, וכל שיתגלה יותר מחכמת הבריאה - יוכח לדעת שיש בורא עולם ומתנהג בתמידות על פי רצונו יתברך, ואילו הסיר השגחתו אף לרגע הי' חורבן.
ובאמת מנפלאות הבריאה הלא רואים יותר בכדור הארץ אשר אנו נמצאים שהוא עולם ומלואו, כל מה שנצרך לאדם נמצא בה, ומוציא מן הארץ כל מיני מזון בסדר כ"כ יפה וטוב ומועיל. וכאן על הארץ יש על האדם לעלות בחכמה, ואם ה' לא ברא את האדם בגלגל הירח - זה סימן שאין שם מקום לאדם לעלי', וכאן על הארץ הוא מקומו של האדם להתעלות בחכמה, ולהכיר את עצמו יתברך שהוא הגדולה שבחכמות (עי' אבן עזרא שמות ל"א י"ח).
ומכאן יכול להגיע להחכמה ולחקור ולהגיע לירח, אבל הירח לא נברא בשביל האדם, רק להאיר על הארץ לממשלת הלילה.
ומה שהרמב"ם בהל' יסודי התורה פ"ג ה"ט כתב שגלגל הירח הוא בעל נפש, הלא כן אנו מברכין "אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם, חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם, ששים ושמחים לעשות רצון קונם", הרי שהם בעלי נפש.
וגם מה שאמר דוד המלך "יום ליום יביע אומר וכו'" ג"כ, שזהו גלגל השמש, "ולילה ללילה יחוה דעת" זהו גלגל הירח, הרי שבעל נפש הוא, ואין לחקור איך זה.
ובכלל הלא הכל בדבר ה' נעשו, ובי' ה' ברא השי"ת שתי עולמות, ותולה ארץ על בלימה - על דיבורו של הקב"ה, והוא לפנינו רק צמצום של שכינה, ואין לנו שום מושג בכל זה, ויש מדריגות מדריגות, והדברים שבקדושה יש בהם חיות אחר

דברי הרב שך כוונו לתחושה שרווחה אז בציבור, וביקש להזהיר מפניה, שהמדע הוא כל יכול וכו'.
ויש בזה נקודה פנימית יותר, ושייכת קצת לנידון כאן, על חלישות הדעת שיכולה לאחוז בלומד התורה על ההשגים המופלאים של החכמה האנושית, ולהרגיש חלילה היפך רק עם חכם ונבון וגו'.
ולאלו שמרגישים בנפשם מבוכה זו (כעת אולי הכשלון בשורה תחתונה קצת מקהה זאת) מומלץ לעיין באגרות צפון של הרש"ר הירש, שנכתב בדיוק למטרה זו, כמבואר באגרת הראשונה שם..
 
חלק עליון תַחתִית