חלק א׳ ממעל
משתמש ותיק
אם מישהו יוכל להעלות את מכתב מרן הגראמ"מ שך זצוק"ל כשדרכו רגלי אדם על הירח לראשונה הנדפס במו"מ (ח"ג?).
מה פשר דבריך המוזרים?בן של רב אמר:יש כמובן שנבוכים ומצטערים על הכישלון והבזיון
וכרגיל יש כאלו ששמחים בכך שה'ציונים' נדפקו...
אך מבלי להכנס לשאלה אם השמחה לאיד היא מידות 'טובות'...
רציתי רק להעיר שיש כאן מורכבות בעייתית שכל צד אולי שכח את הצד השני.
כי מצד אחד סו"ס זה האומה של ה' וכל הפסוקים מלאים בחשיבות הענין שיהיה כבוד לעם ישראל (ואכמ"ל כי אין לזה סוף)
ומצד שני עצם זה שנוצר מצב שהכבוד שלנו כעם הוא לא בצורתו המקורית
הוא ההגדרה המשונה של עם שלצערנו לא ממושמע לה' רק באופן חלקי ומתוסבך - זה עצמו סיבה שכבודו הוא לא ממש כבוד שמים ובזה צודקים הקנאים...
ובקיצור: רק באותם אחוזים שאנחנו ראויים לתואר "עם השם"
רק כלפיהם יש ענין שיהיה כבוד לעם ה'.
ונפק"מ לעוד הרבה מקרים
ובכלל מה לחשוב פירוש מעשי בכל מקום שמתפללים על כבודם של ישראל.
כי כאמור:
כל כבוד לעם כפי שהוא מיוצג היום במדינה - הוא גם בזיון
ולהיפך כל בזיון - הוא גם כבוד.
ושמרתם ועשיתם כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזהבן של רב אמר:כן.
יש הרבה פסוקים מפורשים כאלו.
וגם המילים שהזכרת: "כי היא חכמתכם ובינתכם" - מעידים על כך.
אגב: יש לפקפק בעצם העיקרון שהוזכר
שכל דבר חדש שעדיין לא עיינתי בו מחמת הרגלי בכיוון חשיבה אחר
ממילא מיד הוא נכנס בגדר 'מוזר'.
זקן ויושב בישיבה אמר:מה פשר דבריך המוזרים?בן של רב אמר:יש כמובן שנבוכים ומצטערים על הכישלון והבזיון
וכרגיל יש כאלו ששמחים בכך שה'ציונים' נדפקו...
אך מבלי להכנס לשאלה אם השמחה לאיד היא מידות 'טובות'...
רציתי רק להעיר שיש כאן מורכבות בעייתית שכל צד אולי שכח את הצד השני.
כי מצד אחד סו"ס זה האומה של ה' וכל הפסוקים מלאים בחשיבות הענין שיהיה כבוד לעם ישראל (ואכמ"ל כי אין לזה סוף)
ומצד שני עצם זה שנוצר מצב שהכבוד שלנו כעם הוא לא בצורתו המקורית
הוא ההגדרה המשונה של עם שלצערנו לא ממושמע לה' רק באופן חלקי ומתוסבך - זה עצמו סיבה שכבודו הוא לא ממש כבוד שמים ובזה צודקים הקנאים...
ובקיצור: רק באותם אחוזים שאנחנו ראויים לתואר "עם השם"
רק כלפיהם יש ענין שיהיה כבוד לעם ה'.
ונפק"מ לעוד הרבה מקרים
ובכלל מה לחשוב פירוש מעשי בכל מקום שמתפללים על כבודם של ישראל.
כי כאמור:
כל כבוד לעם כפי שהוא מיוצג היום במדינה - הוא גם בזיון
ולהיפך כל בזיון - הוא גם כבוד.
וכי אם עם ישראל כולו היה שומר תורה ומצוות, אז כן היתה זו גאווה?
האם זה חכמתכם ובינתכם לעיני כל העמים? זה כבוד עם ישראל?
לא בגבורת הסוס יחפץ וכו' רוצה ה' את יראיו.
תפקידו של עם ישראל כלפי כל העולם הוא להראות להם את דרך ה', אין אומתנו אלא בתורתה.
למה כבודו חושב שלומר על דברים מסויימים שהינם בגדר 'דברים מוזרים' הוא בלתי הולם וראוי ל'מחאה'?יעבץ אמר:זקן ויושב בישיבה אמר:מה פשר דבריך המוזרים?בן של רב אמר:יש כמובן שנבוכים ומצטערים על הכישלון והבזיון
וכרגיל יש כאלו ששמחים בכך שה'ציונים' נדפקו...
אך מבלי להכנס לשאלה אם השמחה לאיד היא מידות 'טובות'...
רציתי רק להעיר שיש כאן מורכבות בעייתית שכל צד אולי שכח את הצד השני.
כי מצד אחד סו"ס זה האומה של ה' וכל הפסוקים מלאים בחשיבות הענין שיהיה כבוד לעם ישראל (ואכמ"ל כי אין לזה סוף)
ומצד שני עצם זה שנוצר מצב שהכבוד שלנו כעם הוא לא בצורתו המקורית
הוא ההגדרה המשונה של עם שלצערנו לא ממושמע לה' רק באופן חלקי ומתוסבך - זה עצמו סיבה שכבודו הוא לא ממש כבוד שמים ובזה צודקים הקנאים...
ובקיצור: רק באותם אחוזים שאנחנו ראויים לתואר "עם השם"
רק כלפיהם יש ענין שיהיה כבוד לעם ה'.
ונפק"מ לעוד הרבה מקרים
ובכלל מה לחשוב פירוש מעשי בכל מקום שמתפללים על כבודם של ישראל.
כי כאמור:
כל כבוד לעם כפי שהוא מיוצג היום במדינה - הוא גם בזיון
ולהיפך כל בזיון - הוא גם כבוד.
וכי אם עם ישראל כולו היה שומר תורה ומצוות, אז כן היתה זו גאווה?
האם זה חכמתכם ובינתכם לעיני כל העמים? זה כבוד עם ישראל?
לא בגבורת הסוס יחפץ וכו' רוצה ה' את יראיו.
תפקידו של עם ישראל כלפי כל העולם הוא להראות להם את דרך ה', אין אומתנו אלא בתורתה.
אחר המחאה על הכינוי לדברי חבר בפורום, וניתן להתבטא באופן ראוי יותר לת"ח, נראה שכוונתו לדברי הגמ' בשבת עה. איזוהי חכמה שהיא לעיני העמים זו חישוב תקופות ומזלות.
אמנם נראה לכאו' שהכוונה בגמ' למי שמחשב התקופות מתוך מסורות וסוד העיבור שבתורה, וכך ניגלת חכמת התורה גם לעיני העמים (עי' מהרש"א), אבל המבין בחכמה זו מספרי האומות כפי,שכתב הרמב"ם שכיום למדים חכמה זו רק מספריהם - אין כאן כבוד לישראל שהרי זו חכמת הגויים גם כן.
ומכל מקום מתוך עיסוק בדבק זה ניתן ג"כ להגיע ולהביט בפועל ה' ובגדלות הבריאה כפי שנאמר שם.
זקן ויושב בישיבה אמר:הדברים נכתבים רק בתקווה, ובתנאי, שאינם נוגדים את הוראת מנהלי הפורום.
דרך אגב איך פונים למנהלים לבירור הענין?
מנהל ג' אמר:באמת היה כדאי אם פותח האשכול היה מפרט יותר ומכך מנווט את הדיון למקום הראוי.
זקן ויושב בישיבה אמר:ושמרתם ועשיתם כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזהבן של רב אמר:כן.
יש הרבה פסוקים מפורשים כאלו.
וגם המילים שהזכרת: "כי היא חכמתכם ובינתכם" - מעידים על כך.
אגב: יש לפקפק בעצם העיקרון שהוזכר
שכל דבר חדש שעדיין לא עיינתי בו מחמת הרגלי בכיוון חשיבה אחר
ממילא מיד הוא נכנס בגדר 'מוזר'.
כשכתבתי דבר מוזר לא התכוונתי מוזר למשמעות של דבר מחודש, השקפה זו אינה מחודשת כלל ועיקר, היא נחלתם העיקרית של חוגים דלי"ם.
התכוונתי שמוזר שבן תורה ממחננו 'ישקיף' בצורה כזו.
הדברים נכתבים רק בתקווה, ובתנאי, שאינם נוגדים את הוראת מנהלי הפורום.
דרך אגב איך פונים למנהלים לבירור הענין?
דברי הרמב"ם ברור מיללו על מלחמה שהוא עושה על 'יחוד השם', מלחמה שהיא בגדר ביעור הרע מן העולם ויחוד שמו.מבקש אמת אמר:זקן ויושב בישיבה אמר:ושמרתם ועשיתם כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזהבן של רב אמר:כן.
יש הרבה פסוקים מפורשים כאלו.
וגם המילים שהזכרת: "כי היא חכמתכם ובינתכם" - מעידים על כך.
אגב: יש לפקפק בעצם העיקרון שהוזכר
שכל דבר חדש שעדיין לא עיינתי בו מחמת הרגלי בכיוון חשיבה אחר
ממילא מיד הוא נכנס בגדר 'מוזר'.
כשכתבתי דבר מוזר לא התכוונתי מוזר למשמעות של דבר מחודש, השקפה זו אינה מחודשת כלל ועיקר, היא נחלתם העיקרית של חוגים דלי"ם.
התכוונתי שמוזר שבן תורה ממחננו 'ישקיף' בצורה כזו.
הדברים נכתבים רק בתקווה, ובתנאי, שאינם נוגדים את הוראת מנהלי הפורום.
דרך אגב איך פונים למנהלים לבירור הענין?
מסברא דברי הרב @זקן ויושב בישיבה צודקים שכבוד עם ישראל אינו בחכמות האומות אלא בחכמת ישראל. וחישוב תקופות ומזלות הוא כבוד ישראל משום שהוא ניתן מהקב"ה כחלק מהתורה, ולא בגלל שהיהודים מוכשרים בחכמת התכונה.
אמנם יש מקור ברמב"ם שמשמע לא כן, שכתב בפ"ז מהל' מלכים הט"ו "ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה... וכל הנלחם בכל לבו בלא פחד ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד" וכו'. והנה נצחון ישראל במלחמה - בפרט במלחמת רשות - אינו שייך לתורה אלא הוא הצלחה של גבורה כהצלחת שאר האומות, ואעפ"כ קורא לזה הרמב"ם קידוש השם, וא"כ מוכח שהצלחת ישראל בחכמות האומות ג"כ נחשבת ככבוד שמים. וצ"ע.
ונראה לחלק דזהו דווקא כשידוע בעולם שישראל עושים כל מהלכיהם לפי רצון ה' ומתייעצים באורים ותומים וסנהדרין, ואם יפסידו יהיה זה חילול כבוד שמים, משא"כ בזמן הזה שאין זה נתפס כקשור להקב"ה אלא כמוצלחות יהודית בלבד אין בזה קידוש השם וכבוד ישראל.
זקן ויושב בישיבה אמר:דברי הרמב"ם ברור מיללו על מלחמה שהוא עושה על 'יחוד השם', מלחמה שהיא בגדר ביעור הרע מן העולם ויחוד שמו.מבקש אמת אמר:זקן ויושב בישיבה אמר:ושמרתם ועשיתם כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה
כשכתבתי דבר מוזר לא התכוונתי מוזר למשמעות של דבר מחודש, השקפה זו אינה מחודשת כלל ועיקר, היא נחלתם העיקרית של חוגים דלי"ם.
התכוונתי שמוזר שבן תורה ממחננו 'ישקיף' בצורה כזו.
הדברים נכתבים רק בתקווה, ובתנאי, שאינם נוגדים את הוראת מנהלי הפורום.
דרך אגב איך פונים למנהלים לבירור הענין?
מסברא דברי הרב @זקן ויושב בישיבה צודקים שכבוד עם ישראל אינו בחכמות האומות אלא בחכמת ישראל. וחישוב תקופות ומזלות הוא כבוד ישראל משום שהוא ניתן מהקב"ה כחלק מהתורה, ולא בגלל שהיהודים מוכשרים בחכמת התכונה.
אמנם יש מקור ברמב"ם שמשמע לא כן, שכתב בפ"ז מהל' מלכים הט"ו "ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה... וכל הנלחם בכל לבו בלא פחד ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד" וכו'. והנה נצחון ישראל במלחמה - בפרט במלחמת רשות - אינו שייך לתורה אלא הוא הצלחה של גבורה כהצלחת שאר האומות, ואעפ"כ קורא לזה הרמב"ם קידוש השם, וא"כ מוכח שהצלחת ישראל בחכמות האומות ג"כ נחשבת ככבוד שמים. וצ"ע.
ונראה לחלק דזהו דווקא כשידוע בעולם שישראל עושים כל מהלכיהם לפי רצון ה' ומתייעצים באורים ותומים וסנהדרין, ואם יפסידו יהיה זה חילול כבוד שמים, משא"כ בזמן הזה שאין זה נתפס כקשור להקב"ה אלא כמוצלחות יהודית בלבד אין בזה קידוש השם וכבוד ישראל.
יעבץ אמר:אמנם נראה לכאו' שהכוונה בגמ' למי שמחשב התקופות מתוך מסורות וסוד העיבור שבתורה, וכך ניגלת חכמת התורה גם לעיני העמים (עי' מהרש"א), אבל המבין בחכמה זו מספרי האומות כפי,שכתב הרמב"ם שכיום למדים חכמה זו רק מספריהם - אין כאן כבוד לישראל שהרי זו חכמת הגויים גם כן.
ומכל מקום מתוך עיסוק בדבק זה ניתן ג"כ להגיע ולהביט בפועל ה' ובגדלות הבריאה כפי שנאמר שם.
חזרה למעלה
אני לא מבין, הרמב"ם בראש ההלכה שציטטת אומר ברור על מה הוא מדבר. ואם תאמר שהוא מדבר על עוד סוג של מלחמה אז אפשר שדבריו אלה בסוף ההלכה אינם על מלחמה זו רק המשך למה שהזכיר בתחילת אותה הלכה.מבקש אמת אמר:זקן ויושב בישיבה אמר:דברי הרמב"ם ברור מיללו על מלחמה שהוא עושה על 'יחוד השם', מלחמה שהיא בגדר ביעור הרע מן העולם ויחוד שמו.מבקש אמת אמר:מסברא דברי הרב @זקן ויושב בישיבה צודקים שכבוד עם ישראל אינו בחכמות האומות אלא בחכמת ישראל. וחישוב תקופות ומזלות הוא כבוד ישראל משום שהוא ניתן מהקב"ה כחלק מהתורה, ולא בגלל שהיהודים מוכשרים בחכמת התכונה.
אמנם יש מקור ברמב"ם שמשמע לא כן, שכתב בפ"ז מהל' מלכים הט"ו "ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה... וכל הנלחם בכל לבו בלא פחד ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד" וכו'. והנה נצחון ישראל במלחמה - בפרט במלחמת רשות - אינו שייך לתורה אלא הוא הצלחה של גבורה כהצלחת שאר האומות, ואעפ"כ קורא לזה הרמב"ם קידוש השם, וא"כ מוכח שהצלחת ישראל בחכמות האומות ג"כ נחשבת ככבוד שמים. וצ"ע.
ונראה לחלק דזהו דווקא כשידוע בעולם שישראל עושים כל מהלכיהם לפי רצון ה' ומתייעצים באורים ותומים וסנהדרין, ואם יפסידו יהיה זה חילול כבוד שמים, משא"כ בזמן הזה שאין זה נתפס כקשור להקב"ה אלא כמוצלחות יהודית בלבד אין בזה קידוש השם וכבוד ישראל.
זה לא יישוב טוב, כיון שהרמב"ם שם בפירוש מדבר גם על מלחמת הרשות, שאינה לבער את הרע אלא רק להגדיל את שטח א"י כדי לפתור את מצוקת הדיור.
זקן ויושב בישיבה אמר:אני לא מבין, הרמב"ם בראש ההלכה שציטטת אומר ברור על מה הוא מדבר. ואם תאמר שהוא מדבר על עוד סוג של מלחמה אז אפשר שדבריו אלה בסוף ההלכה אינם על מלחמה זו רק המשך למה שהזכיר בתחילת אותה הלכה.מבקש אמת אמר:זקן ויושב בישיבה אמר:דברי הרמב"ם ברור מיללו על מלחמה שהוא עושה על 'יחוד השם', מלחמה שהיא בגדר ביעור הרע מן העולם ויחוד שמו.
זה לא יישוב טוב, כיון שהרמב"ם שם בפירוש מדבר גם על מלחמת הרשות, שאינה לבער את הרע אלא רק להגדיל את שטח א"י כדי לפתור את מצוקת הדיור.
ובכלל יתכן שזה גם בכלל יחוד שמו, וכל מה שעם ישראל עושה לצורך קיומו בעולם הרי הוא בכלל יחוד שמו.
בנציון אמר:כדאי לראות את דברי האחרונים האלו:
"למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בנ''י בהוציאי אותם מארץ מצרים. ר''ל אחר שעשיתי להם נסים ונפלאות בהוציאי אותם ממצרים, הלא היה נקל להכות גם סיחון ועוג על זה האופן, ואפילו הכי הושבתי אבותיכם בסוכות במלחמות ההמה ללחום בחנית וחרב מפני כבודם של ישראל, על דרך 'ואשר חרב גאותך' (דברים לג, כט)" (חתם סופר, ליקוטים עה"ת, פרשת אמור, בד"ה למען ידעו דורותיכם. ח"ב עמ' ס"ד).
"אשריך ישראל עם נושע בה׳ מגן עזרך, ולפי''ז הקושיא למה לך החרב? [והתשובה] ואשר חרב גאותך, שיחשבו אותך לגבור מלחמה, הײנו "ואשר חרב" - שאתה לוקח חרב במלחמה, "גאותך" - הײנו שיהיה לך לגאון ולתפארת" ("תורת משה" השלם, דברים לג, כט).
"... שכתבו המפרשים על קרא ד"אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה׳ מגן עזרך ואשר חרב גאותך וגו'", ואע״ג דהישועה בה' ואין נפקא מינה להשי״ת להושיע בלי מעשה האדם ובלא חרב וחנית, אלא להיות האדם נהנה וכבוד לו יותר אם נראה כאילו עשה הוא, והײנו "ואשר חרב'' דהחרב היא ''לגאותך" ("דרשות מהר"ם שיק" (ח"א דרוש ע"א – משפטים. בד"ה ועבדתם את ה' אלקיכם).
"אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' " - ר"ל כל ישועתך ומלחמתך הוא מה', והוא מגן עזרך ר"ל מגינך ועוזרך. "ואשר חרב" - כונתו בדרך שאלה, וא"כ למה נצרך לך חרב להלחם בו? וע"ז מתרץ "גאותך" - ר"ל שאינו אלא כמין גאוה, כמו שאמר הכתוב (תהלים מ"ה) חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך. (וכדאיתא בשבת פ"ג תכשיט הוא לו)" (מהרי"ל דיסקין על התורה - וזאת הברכה שם).
"וידר ישראל נדר וכו' אם נתן תתן את העם הזה בידי וכו'. פירוש, דעד עכשיו היה מנהיגם בנסים, המצרים נטבעו וכיוצא בזה.. ולא לכבוד הוא לאומה... לכן ביקשו שיעשה השם חסד שינצחו במערכות המלחמה הטבעית, ויתראו לעיני העמים כגבור ביום קרב. וזה "אם נתן תתן את העם הזה בידי" - בדרכה של מלחמה טבעית (משך חכמה במדבר כא, ב).
מבקש אמת אמר:בנציון אמר:כדאי לראות את דברי האחרונים האלו:
"למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בנ''י בהוציאי אותם מארץ מצרים. ר''ל אחר שעשיתי להם נסים ונפלאות בהוציאי אותם ממצרים, הלא היה נקל להכות גם סיחון ועוג על זה האופן, ואפילו הכי הושבתי אבותיכם בסוכות במלחמות ההמה ללחום בחנית וחרב מפני כבודם של ישראל, על דרך 'ואשר חרב גאותך' (דברים לג, כט)" (חתם סופר, ליקוטים עה"ת, פרשת אמור, בד"ה למען ידעו דורותיכם. ח"ב עמ' ס"ד).
"אשריך ישראל עם נושע בה׳ מגן עזרך, ולפי''ז הקושיא למה לך החרב? [והתשובה] ואשר חרב גאותך, שיחשבו אותך לגבור מלחמה, הײנו "ואשר חרב" - שאתה לוקח חרב במלחמה, "גאותך" - הײנו שיהיה לך לגאון ולתפארת" ("תורת משה" השלם, דברים לג, כט).
"... שכתבו המפרשים על קרא ד"אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה׳ מגן עזרך ואשר חרב גאותך וגו'", ואע״ג דהישועה בה' ואין נפקא מינה להשי״ת להושיע בלי מעשה האדם ובלא חרב וחנית, אלא להיות האדם נהנה וכבוד לו יותר אם נראה כאילו עשה הוא, והײנו "ואשר חרב'' דהחרב היא ''לגאותך" ("דרשות מהר"ם שיק" (ח"א דרוש ע"א – משפטים. בד"ה ועבדתם את ה' אלקיכם).
"אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' " - ר"ל כל ישועתך ומלחמתך הוא מה', והוא מגן עזרך ר"ל מגינך ועוזרך. "ואשר חרב" - כונתו בדרך שאלה, וא"כ למה נצרך לך חרב להלחם בו? וע"ז מתרץ "גאותך" - ר"ל שאינו אלא כמין גאוה, כמו שאמר הכתוב (תהלים מ"ה) חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך. (וכדאיתא בשבת פ"ג תכשיט הוא לו)" (מהרי"ל דיסקין על התורה - וזאת הברכה שם).
"וידר ישראל נדר וכו' אם נתן תתן את העם הזה בידי וכו'. פירוש, דעד עכשיו היה מנהיגם בנסים, המצרים נטבעו וכיוצא בזה.. ולא לכבוד הוא לאומה... לכן ביקשו שיעשה השם חסד שינצחו במערכות המלחמה הטבעית, ויתראו לעיני העמים כגבור ביום קרב. וזה "אם נתן תתן את העם הזה בידי" - בדרכה של מלחמה טבעית (משך חכמה במדבר כא, ב).
כל אלו הם כדברים הכתובים ברמב"ם שהזכרתי. אך לענ"ד נראה לבאר שהכבוד של עם ישראל הוא דווקא מה שמצליח במלחמות מחמת שהולך בעצת ה', ואילו היה ה' עושה רק נס גלוי הרי אין זה כבוד לעם ישראל כלל אלא להקב"ה בלבד, ועכשיו שישראל הם המנצחים ע"י סייעתא דשמיא בדרך הטבע יש בזה יותר כבוד לעם ישראל. אבל אם אין שום קשר להקב"ה כלל והגויים רק חושבים שהיהודים הם גזע אתני מוצלח ומוכשר, מה ענין לנו בכבוד כזה? הלא לא ככל הגויים בית ישראל שמתפארים ברכביהם וסוסיהם, ואנחנו בשם ה' אלקינו נזכיר.
חלק א׳ ממעל אמר:אם מישהו יוכל להעלות את מכתב מרן הגראמ"מ שך זצוק"ל כשדרכו רגלי אדם על הירח לראשונה הנדפס במו"מ (ח"ג?).
בודאי שיגנוב מחשבות בלב כמה, את הכוחי ועוצם ידי מה שיש ביד האדם לעשות. אולם באמת הדבר הוא ההיפך, כמה גדולים מעשה ה' ומה רבו נפלאותיך, והרגשה צריכה להיות להרגיש את האפסות של האדם נגד הבריאה כי עוד לא נגעו כמלוא נימה מחכמת הבריאה להכירה.
כי האדם הוא נקודה קטנה שבקטנות מול הגלגלים, והוא עלול להפגע מכל מקרה, וכל שיתגלה יותר מחכמת הבריאה - יוכח לדעת שיש בורא עולם ומתנהג בתמידות על פי רצונו יתברך, ואילו הסיר השגחתו אף לרגע הי' חורבן.
ובאמת מנפלאות הבריאה הלא רואים יותר בכדור הארץ אשר אנו נמצאים שהוא עולם ומלואו, כל מה שנצרך לאדם נמצא בה, ומוציא מן הארץ כל מיני מזון בסדר כ"כ יפה וטוב ומועיל. וכאן על הארץ יש על האדם לעלות בחכמה, ואם ה' לא ברא את האדם בגלגל הירח - זה סימן שאין שם מקום לאדם לעלי', וכאן על הארץ הוא מקומו של האדם להתעלות בחכמה, ולהכיר את עצמו יתברך שהוא הגדולה שבחכמות (עי' אבן עזרא שמות ל"א י"ח).
ומכאן יכול להגיע להחכמה ולחקור ולהגיע לירח, אבל הירח לא נברא בשביל האדם, רק להאיר על הארץ לממשלת הלילה.
ומה שהרמב"ם בהל' יסודי התורה פ"ג ה"ט כתב שגלגל הירח הוא בעל נפש, הלא כן אנו מברכין "אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם, חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם, ששים ושמחים לעשות רצון קונם", הרי שהם בעלי נפש.
וגם מה שאמר דוד המלך "יום ליום יביע אומר וכו'" ג"כ, שזהו גלגל השמש, "ולילה ללילה יחוה דעת" זהו גלגל הירח, הרי שבעל נפש הוא, ואין לחקור איך זה.
ובכלל הלא הכל בדבר ה' נעשו, ובי' ה' ברא השי"ת שתי עולמות, ותולה ארץ על בלימה - על דיבורו של הקב"ה, והוא לפנינו רק צמצום של שכינה, ואין לנו שום מושג בכל זה, ויש מדריגות מדריגות, והדברים שבקדושה יש בהם חיות אחר
מוסר ההשכל אכן נכון מאוד!יעבץ אמר:הלקח שצריך ללמוד זה לא להתייאש מכשלונות, תמיד לקום ולהמשיך הלאה, רק ככה אפשר להתקדם.
בגשמיות - ובוודאי ברוחניות!
יעבץ אמר:ומה שכתב החת"ס על כבוד ישראל זה עניין אחר, שה' נותן מתנה טובה לעם שיכבדו אותו וממילא גם העם ירוויח מזה (פחד ורצון להיטיב עם העם, וגם רגש של גאון וגדולה), אבל אין כאן מצווה מצידנו, ודוק.
נכון מאד, וזה נכלל במה שכתבתי על ענין המלחמה שהיא מלחמת ה'. וזה עניין יסודי שיחזקאל מלא מזה וכן עוד הרבה בתנ"ך. התכוונתי רק ביחס לדברי החת"ס ששם הכוונה למתנה מצד ה', ולא לחיוב מצידנו.בנציון אמר:יעבץ אמר:ומה שכתב החת"ס על כבוד ישראל זה עניין אחר, שה' נותן מתנה טובה לעם שיכבדו אותו וממילא גם העם ירוויח מזה (פחד ורצון להיטיב עם העם, וגם רגש של גאון וגדולה), אבל אין כאן מצווה מצידנו, ודוק.
ראה ברש"י ביחזקאל (שציטטתי לעיל): "שפלותם של ישראל חלול שמו הוא באמור להם עם ה' אלה ולא יכול להצילם", ומכלל לאו אתה שומע הן, שכבודם של ישראל הוא כבודו של הקב"ה.
שאר לעמו אמר:האם יש מי שסבור שכשלון, נניח, במשחקי כדורגל, הוא שפלותן של ישראל?
גם אם הגוים שמחים לאיד כי שונאים את ישראל, זה לא גאוותן של ישראל וממילא לא שפלותם.
כדורגל היתה הקצנה כדי לחדד את הדבר, כי אנו בזים לאחים טועים על תרבות ייון שסיגלו לעצמם. אבל בטכנולוגיה אין תרבות יוון.בנציון אמר:מה שאתה מרגיש בזה שאין כאן קידוש ה', הוא משום שכדורגל הוא אכן דבר זול ולא מכובד, וזה שאנשים נכנס להם שגעון שהדבר הזה נעשה אצל כ"כ מרכזי לא הופך את זה לדבר מכובד.שאר לעמו אמר:האם יש מי שסבור שכשלון, נניח, במשחקי כדורגל, הוא שפלותן של ישראל?
גם אם הגוים שמחים לאיד כי שונאים את ישראל, זה לא גאוותן של ישראל וממילא לא שפלותם.
כלפי ליא אמר:חלק א׳ ממעל אמר:אם מישהו יוכל להעלות את מכתב מרן הגראמ"מ שך זצוק"ל כשדרכו רגלי אדם על הירח לראשונה הנדפס במו"מ (ח"ג?).
מתוך מכתב הרב שך:
בודאי שיגנוב מחשבות בלב כמה, את הכוחי ועוצם ידי מה שיש ביד האדם לעשות. אולם באמת הדבר הוא ההיפך, כמה גדולים מעשה ה' ומה רבו נפלאותיך, והרגשה צריכה להיות להרגיש את האפסות של האדם נגד הבריאה כי עוד לא נגעו כמלוא נימה מחכמת הבריאה להכירה.
כי האדם הוא נקודה קטנה שבקטנות מול הגלגלים, והוא עלול להפגע מכל מקרה, וכל שיתגלה יותר מחכמת הבריאה - יוכח לדעת שיש בורא עולם ומתנהג בתמידות על פי רצונו יתברך, ואילו הסיר השגחתו אף לרגע הי' חורבן.
ובאמת מנפלאות הבריאה הלא רואים יותר בכדור הארץ אשר אנו נמצאים שהוא עולם ומלואו, כל מה שנצרך לאדם נמצא בה, ומוציא מן הארץ כל מיני מזון בסדר כ"כ יפה וטוב ומועיל. וכאן על הארץ יש על האדם לעלות בחכמה, ואם ה' לא ברא את האדם בגלגל הירח - זה סימן שאין שם מקום לאדם לעלי', וכאן על הארץ הוא מקומו של האדם להתעלות בחכמה, ולהכיר את עצמו יתברך שהוא הגדולה שבחכמות (עי' אבן עזרא שמות ל"א י"ח).
ומכאן יכול להגיע להחכמה ולחקור ולהגיע לירח, אבל הירח לא נברא בשביל האדם, רק להאיר על הארץ לממשלת הלילה.
ומה שהרמב"ם בהל' יסודי התורה פ"ג ה"ט כתב שגלגל הירח הוא בעל נפש, הלא כן אנו מברכין "אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם, חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם, ששים ושמחים לעשות רצון קונם", הרי שהם בעלי נפש.
וגם מה שאמר דוד המלך "יום ליום יביע אומר וכו'" ג"כ, שזהו גלגל השמש, "ולילה ללילה יחוה דעת" זהו גלגל הירח, הרי שבעל נפש הוא, ואין לחקור איך זה.
ובכלל הלא הכל בדבר ה' נעשו, ובי' ה' ברא השי"ת שתי עולמות, ותולה ארץ על בלימה - על דיבורו של הקב"ה, והוא לפנינו רק צמצום של שכינה, ואין לנו שום מושג בכל זה, ויש מדריגות מדריגות, והדברים שבקדושה יש בהם חיות אחר