תרומת כליה

כבוד שמים

משתמש ותיק
פותח הנושא
כיון שאם יש אפשרות להציל נפש אחת מישראל, ואפי' ע"י טורח גוף וממון, יש חיוב לעשות זאת.
וצער הניתוח והוצאת הכלי' מחד, עם הספק שמא לא תקלט הכלי' מאידך, צ"ע אם הם בגדר חומש ממונו, שאין אדם מחוייב בזה.
ולענין הצלת נפשות מסתבר שאין פטור יותר מחומש, וא"כ יש בזה חיוב עכ"פ.
 

אריך

משתמש ותיק
למה אינך שואל: ישנו אדם שזקוק לניתוח מציל חיים, או תרופות הכרחיות, ואין לו ממון לכך. האם מי שאינו מוכר את ביתו בשביל להציל את חיי הלה, עובר על לא תעמוד על דם רעך?
 

כבוד שמים

משתמש ותיק
פותח הנושא
אני שואל: ישנו אדם שזקוק לניתוח מציל חיים, או תרופות הכרחיות, ואין לו ממון לכך. האם מי שאינו מוכר את ביתו בשביל להציל את חיי הלה, עובר על לא תעמוד על דם רעך?
 

כבוד שמים

משתמש ותיק
פותח הנושא
זה גם לא דרכי נעם להפסיד את כל ממונו כדי לא לעבור מצות ל"ת,
ואפי' חומש ממונו על מצות עשה.
 

מבקש ה'

משתמש רגיל
אי אפשר לפרש 'דרכיה דרכי נועם' - שכל חיוב המצוות וההימנעות מעבירה זה רק כשנעים, הרבה מצוות אינם נעימות לגוף הגשמי (ברית מילה, עינוי ביו"כ, ועוד) וכן ההימנעות מעבירות לא תמיד 'נעימה' והרבה פעמים היא קשה, להיות חרד לדבר ה' זה לא תמיד קל. 'דרכיה דרכי נועם' הפירוש הוא שההולך בדרכי התורה חייו נעימים וטובים יותר באין ערוך מזה שאינו הולך בדרכיה, ויעידו על כך עשרות מחקרים במדדי אושר - בהם תמיד החרדים נמצאים בראש הרשימה.
וברוך שכיוונתי לדברי ר' כבוד שמים הי"ו
 

יהודי

משתמש ותיק
מי אמר שאני צריך להוציא הוצאות עבור השני? אולי יש דין צדקה, אבל מי אמר שהלאו נאמר אף לענין ממון.
 

כבוד שמים

משתמש ותיק
פותח הנושא
ודאי שלזה אנחנו מחפשים מקור.
כל הראי' היתה שהדבר לא מובן מאליו.
 

יהודי

משתמש ותיק
לבד מהדיון עצמו, ידיד קרוב שלי נכנס בעבר לגרי"ש לשאול אם צריך או חייב לתרום לקרוב משפחה מדרגה ראשונה, ולמרות שנכנס עם א' התלמידים הקרובים התחמק הגרי"ש מתשובה במשך 5 דקות, לאחר מכן הלך לגראי"ל שאמר לו שיש בזה חסד.
 

כבוד שמים

משתמש ותיק
פותח הנושא
השאלה היא למה הגרי"ש התחמק.
בכל דבר כעי"ז יש סיכון גדול עד שיודעים ברור את ההשפעות של הוצאת איבר מהאדם לטווח ארוך.
ממילא כשיש נסיון רחב לרופאים, ולא נודע שום נזק, אולי עם השנים לא הי' הגרי"ש מתחמק.
 

אחד התלמידים

משתמש ותיק
זה אינו נכון לומר שאין בזה סיכון. כל ניתוח יש בו סיכון והוצאת כליה אפשר רק ע"י ניתוח. בנוסף עצם להיות עם רק כליה א' יש בו קצת סיכון אם זה יתקלקל. פעם חשבו שכמעט אין בזה סיכון משום שכל מחלה המקלקל כליה יקלקל שתיהן, וכל הסיכון הוא רק אם יהיה איזה תאונה שבדיוק יחבל כליה אחד, וסיכון זה אינו גובה. אבל זה נבדק מדעית ומצאו שאינו נכון. אכן הסכנה, הן של הניתוח והן שיתקלק דוקא הכליה הנשארת, אינו כ"כ גבוה אבל בכל זאת יש סיכון וא"א לחייב אדם להכניס עצמו לסכנה עבור הצלת הזולת.
מ"מ מסתבר שמותר לתרום כליה, ופשוט שזה חסד גדול.
 

יעבץ

משתמש ותיק
תמים אמר:
דרכיה דרכי נעם!!!
וזה ממש לא נעים
על אף מה שנכתב כאן, כיוונת בלשונך ממש לדברי הרדב"ז:
רדב"ז ג, תרכז: שאלת ממני אודיעך דעתי על מה שראית כתוב אם אמר השלטון לישראל הנח לי לקצץ אבר אחד שאינך מת ממנו או אמית ישראל חבירך. יש אומרים שחייב להניח לקצץ האבר הואיל ואינו מת...תשובה: זו מדת חסידות... דכתיב דרכיה דרכי נועם וצריך שמשפטי תורתינו יהיו מסכימים אל השכל והסברא ואיך יעלה על דעתנו שיניח אדם לסמא את עינו או לחתוך את ידו או רגלו כדי שלא ימיתו את חבירו כך איני רואה טעם לדין זה אלא מדת חסידות ואשרי חלקו מי שיוכל לעמוד בזה ואם יש ספק סכנת נפשות הרי זה חסיד שוטה דספיקא דידיה עדיף מוודאי דחבריה. והנראה לע"ד כתבתי:
אמנם יש לחלק הרבה ומרחק רב יש בין חסרון יד שיפריע לאדם מאוד לבין כליה שעל פי דברי הרופאים קרוב שלא יגרם נזק. ועל על פי כן חושבני שיש מה ללמוד מדבריו לעניינו. אי אפשר לחייב אדם לחבול בעצמו. דרכיה דרכי נועם.
וכן. לאבד את כל ממונו לא לעבור על לאו זה בהחלט דרכי נועם. אפשר לפתוח אשכול מיוחד על העניין. אבל דרכי נועם זה מעשה מתחייב, מתבקש. ואיך יתכן שבן אדם יעדיף את הכסף על פני האמת?!
 

יעבץ

משתמש ותיק
מפנה לאשכול אחר בשם "אחודה נא חידה".
תוכל למצוא אותו על ידי חיפוש בפורום.
 

פלח הרימון

משתמש רשום
בשנת תש"ע שאלתי בעצמי את רבינו הגרי"ש אלישיב זצ"ל אודות אברך המבקש לתרום כליה לנערה חולה כבת י"ז שלא היתה ביניהם שום קירבת משפחה (כבר נמצאה התאמה ביניהם ע"י בדיקת סיווג רקמות). הגריש"א השיב מיד שאין חיוב לעשות זאת כיון שמצות צדקה היא רק מממונו של אדם ולא מגופו, אך אין לך חסד גדול מזה, והוסיף שאין צריך לחשוש מהסיכון הקלוש הכרוך בזה (הרופאים הגדירו זאת בתור חשש של אחד לשלושת אלפים). לאחמ"כ נשאל הגרי"ש מה יהיה הדין אם אביו של האברך יוודע מהענין ויתנגד לו האם יהיה על האברך לשמוע בקולו, והוא השיב שכיון שאילו יוודע האב מכך יהיה לו צער, אין לעשות זאת ללא ידיעת והסכמת האב.
מומלץ גם לעיין כאן: http://www.kilya.org.il/מהי-תרומת-כליה/דעת-ההלכה-היהודית/
 

בן אבנר

משתמש ותיק
בשו"ת מנחת אשר (כמדו' בח"ג, מי שיכול להעלות שיעלה), האריך בענין תרומת כליה, ונראה מדבריו שמחשיב זאת קרוב לחובה, אך הוא מדבר שם על קרוב משפחה, ואולי בו יש יותר חיוב, משא"כ אדם סתם שלכאו' אין סיבה שיוטל עליו חיוב יותר משאר כל ישראל.
 

אחד התלמידים

משתמש ותיק
הכהן אמר:
אחד התלמידים אמר:
אבל זה נבדק מדעית ומצאו שאינו נכון.
לא מכיר את המחקר הזה

לא ידעתי שכבודו בקי בכל ספרות הרפואי. ראיתי מסקנת המחקר בעצמי, אבל לא היה לי ענין בשעתו לשמור אותו או לציין מקומו. לא היה סיכון גבוה, וגם עושי המחקר ממליצים לתרום כליה ואומרים שהסיכון אינו גבוה מספיק להיות שיקול משעותי. אבל בכל זאת קיים.
 

סלקא דעתך

משתמש ותיק
מסתבר שיש בזה סיכון מסויים, אני ראיתי שהתורם חייב לשתות הרבה כל חייו כדי שהכליה היחידה תוכל לתפקד.
ובאמת היה אדם חייב למסור כל כספו כדי להציל השני, אבל זה לא מוטל רק עליו אלא על כולם בשווה, לכך אי אפשר לכופו יותר ממה שיכול.

1.png
2.png
3.png
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
כבוד שמים אמר:
האם מי שלא תורם כלי' עובר ב"לא תעמד על דם רעך".


אם נניח שזה ודאי מציל חיים דהיינו שבלעדי זה הוא ימות, הגדרת הדיון היא האם אדם מחויב להפסיד אבר בשביל להציל חבירו, ובפשטות מצינו שיש חיוב בממונו אבל בגופו לא מצינו חיוב כלל, ראיתי שמציינים שהח''ח באהבת חסד כתב דמדאמרי' חייך קודמים משמע דממונך לא קודם וחייב אדם להוציא את כל ממונו להציל חבירו, ע''כ, ולפי זה יש לדייק כן אף על אבר דחייב, אבל א''כ כל אדם צריך למכור את ביתו לילך להציל אחרים ברפואה ושאר דברים, וזה נראה תימה אדיר, וחז''ל דיברו בשנים שהולכים במדבר ואין מים אלא כדי אחד מהם, ויש מחלוקת תנאים אם ישתו שניהם וימותו או חייך קודמים, וקי''ל דחייך קודמים, והשתא למ''ד דימותו שניהם, וכי ה''ה בכל דוכתא יש לאדם להמית עצמו בשביל ספק קטן שמא יצליח להציל חבירו ואם שודדים שבו אדם יש חיוב לילך להלחם אע''ג דרוב הסיכויים שנמות כדי שמא נצליח להציל השני, ודאי שלא ולא עלה כן על דעת אדם מעולם ולא שבקת חיי לכל בריה, וא''כ ודאי היינו דוקא בשנים שהולכים במדבר שיש קשר ביניהם ואם אני שותה המים הרי אני כאילו הורג חברי אבל בגוונא שאין קשר ביניהם לא נחלקו התנאים ולכו''ע חייך קודמים, ולפי זה אין להביא ראיה מנידון זה לכל ממונו או לאברו דדוקא במדבר חייב כן וכדכתבתי, ודברי הח''ח (לא ראיתי בפנים) תמוהים.
 
 

הכהן

משתמש ותיק
סלקא דעתך אמר:
שהתורם חייב לשתות הרבה כל חייו
לא חייב לשתות יותר מאחר, אלא חייב יותר מאחרים להישמר מהתייבשות
 

אחד התלמידים

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
אחד התלמידים אמר:
לא ידעתי שכבודו בקי בכל ספרות הרפואי.
יעוי' כאן, וק"ל.

לא הבנתי.
אבל חפשתי עכשיו ומצאתי שהמיאו קליניק, אחד ממרכזי רפואה הכי חשובים בארה"ב, כתבו שתורם כלייה בסיכון גבוה יותר שכלייה הנשארת יפסיק לעבוד [אמנם לדבריהם פחות מאחוז אחד, ובעיקר לגברים שחורים].
והנה כתבה שהזכירה מחקר [אולי המחקר שראיתי בשעתו] שהראו שתורם כליה בסיכון גבוה יותר. אמנם קטן [וכפי שכתבתי מתחילה], אבל הם גם העירו שידוע לנו הרבה על הסיכונים בי' שנים הראשונות אחר תרומת כלייה, אבל ידוע פחות לגבי הסיכונים בעוד עשרים וחמש שנים.
ולפי מה שכתב ה-BMJ, תורם כליה בסיכון למות מוקדם, בין חצי שנה לשנה.
 

דברי יושר

משתמש ותיק
אני שמעתי מהרב הבר ז"ל שאמר שמחלות כליה פוגעות בשתי הכליות, וכן נזקים מצטברים (כמו שקורה למשל משימוש בנורופן),
ולכן הסיכון הוא רק (או כמעט רק) מפגיעה פיזית בכליה הנותרת, שזה דבר רחוק מאוד.
 
חלק עליון תַחתִית