מסתפק במועט אמר:אקדים ואומר שאני איני חסיד, אבל קיבלתי הרבה מתורת החסידות .
יש ענין שמטריד אותי , עכשיו התעוררתי אליו ביתר שאת בעקבות דברים שבאו בפורום והשיקו לענין זה, ואני מבקש עזרת באי הפורום בפתרונו.
החסידות חידשה את ענין ה'צדיק' כמנהיג וכסמכות לקהילה. בשונה מהדרך עד החסידות ,
ובקהילות לא חסידיות עד היום הזה שתפקיד זה ממלא ה'תלמיד-חכם'.
כידוע רבים רבים מהתלמידי חכמים המופלגים וענקי התורה שבדורות האחרונים היו אדמורי"ם.
אך מקובל (לפחות בראי'ה של הרבה שאינם חסידים ולכאורה גם בין החסידים) שכדי להיות אדמו"ר , 'צדיק' - אינו חייב להיות ת"ח.
נפשי בשאלתי:
1. האם זה נכון ?
האם יש בזה הבדלי השקפה בין חסידויות שונות ?
2. אם זה נכון , ממה יונק ה'צדיק' את סמכותו ?
האם חייבים חסידיו בכבודו ?
האם אחרים חייבים בכבודו ? האם חייבים לציית לו ?
3. אם זה לא נכון , הכיצד היו אדמורים בגיל צעיר מאוד ואפי' ילדים כידוע ?
אני יודע שהנושא יכול להיות כר נרחב לקרבות והטלת רפש. אני ממש מבקש לא להגיע לשם. (מי שחושדני בפרובוקצי'ה , נא שלא יעזור לי בזה ויתעלם מהאשכול הזה..)
אני מבקש את הענין התורתי בזה.
כבר הבהירו קודמיי ובמיוחד הר"י יעקובזון שקשה קצת לענות על דברים שבמובן מסוים הם תולדות וענפים לשורשים שגם הם אינם פשוטים כל כך.
עם זאת אנסה לענות לפי סדר השאלות.
1. כבר הביאו לעיל מדברי בעל הנוע"א זי"ע. ותמצית הדברים כפי הבנתי שאכן אין תנאי שה'צדיק' יהיה ת"ח אבל הוא צריך להיות עכ"פ בגדר של יודע ללמוד, כלומר אינו מושלל מידיעת התורה והבנתה.
איני יודע אם יש בזה הבדלי השקפה אבל בחצרות מסוימות הדגישו ביותר את היות האדמו"ר ת"ח ובחלק לא, אולי זה נובע מהבדלי השקפה..
2. סמכות ה'צדיק' נובעת מהיותו נשמה כוללת [ויעוין בספר התניא פרק ב] כלומר, היות הצדיק 'צדיק' ו'מנהיג' אינו מקרה או תוצאה ממעשיו הטובים ועבודתו גרידא, אלא זה נובע ממעלת נשמתו שזה ענין עצמי [אכן, כדי שיתגלה ענין זה של נשמתו צריך שהצדיק אכן יהיה צדיק גם בפועל בעבודת ה' ובבחירה טובה, ואכמ"ל].
מאיפה החסידים יודעים זאת שהצדיק הוא נשמה כוללת? (כמדו' שזה הכי קשה לענות) התשובה, למרות שלעיני בשר נראה פעמים רבות או ברוב הפעמים שהתמנות הצדיק תלוי בכל מיני סיבות וגורמים אנושיים, עדיין החסידים מאמינים שכמו שכל עניני העולם למרות שיש בחירה כולם בהשגחה פרטית וכל תנועה ותנועה מוסתר בה אלופו של עולם, כ"ש וקל וחומר דברים גדולים ועיקריים כאלו שמונהגים בהשגחה פרטית והקב"ה מסבב כל הסיבות שאותו 'צדיק' 'נשמה כוללת' אכן יהיה זה שיתמנה בפועל.
לצד זה יש גם כמו ענין של 'הסמכה' שהצדיק של הדור הקודם או שציווה או שרימז מי ראוי להמשיך אחריו. וד"ב.
האם חסידיו חייבים בכבודו? אין כאן ענין של הלכה כמעט, אבל בפועל נהגו החסידים ברבותיהם כל עניני וכללי כבוד רבו שמובאים בשו"ע לגבי רבו בתורה.
האם אחרים חייבים בכבודו? לא. [חוץ אם האדמו"ר ת"ח שמחויבים לכבדו כמו כל ת"ח, וחוץ מהענין האנושי שלא לזלזל באדם שרבים נשמעים לו].
3. דומה כי כבר נתיישב עם האמור לעיל.