חסידות - בירור דברים

גדר

משתמש ותיק
מסתפק במועט אמר:
אקדים ואומר שאני איני חסיד, אבל קיבלתי הרבה מתורת החסידות . 
יש ענין שמטריד אותי , עכשיו התעוררתי אליו ביתר שאת בעקבות דברים שבאו בפורום והשיקו לענין זה, ואני מבקש עזרת באי הפורום בפתרונו.
החסידות חידשה את ענין ה'צדיק' כמנהיג וכסמכות לקהילה. בשונה מהדרך עד החסידות ,
ובקהילות לא חסידיות עד היום הזה שתפקיד זה ממלא ה'תלמיד-חכם'.
כידוע רבים רבים מהתלמידי חכמים המופלגים  וענקי התורה שבדורות האחרונים היו אדמורי"ם. 
אך מקובל (לפחות בראי'ה של הרבה שאינם חסידים ולכאורה גם בין החסידים) שכדי להיות אדמו"ר , 'צדיק' - אינו חייב להיות ת"ח. 

נפשי בשאלתי:
1. האם זה נכון ?
    האם יש בזה הבדלי השקפה בין חסידויות שונות ?
2. אם זה נכון , ממה יונק ה'צדיק' את סמכותו ?
    האם חייבים חסידיו בכבודו ?
    האם אחרים חייבים בכבודו ? האם חייבים לציית לו ?
3. אם זה לא נכון , הכיצד היו אדמורים בגיל צעיר מאוד ואפי' ילדים כידוע ?

אני יודע שהנושא יכול להיות כר נרחב לקרבות והטלת רפש. אני ממש מבקש לא להגיע לשם. (מי שחושדני בפרובוקצי'ה , נא שלא יעזור לי בזה ויתעלם מהאשכול הזה..)
אני מבקש את הענין התורתי בזה.


כבר הבהירו קודמיי ובמיוחד הר"י יעקובזון שקשה קצת לענות על דברים שבמובן מסוים הם תולדות וענפים לשורשים שגם הם אינם פשוטים כל כך. 
עם זאת אנסה לענות לפי סדר השאלות.
1. כבר הביאו לעיל מדברי בעל הנוע"א זי"ע. ותמצית הדברים כפי הבנתי שאכן אין תנאי שה'צדיק' יהיה ת"ח אבל הוא צריך להיות עכ"פ בגדר של יודע ללמוד, כלומר אינו מושלל מידיעת התורה והבנתה. 
איני יודע אם יש בזה הבדלי השקפה אבל בחצרות מסוימות הדגישו ביותר את היות האדמו"ר ת"ח ובחלק לא, אולי זה נובע מהבדלי השקפה..
2. סמכות ה'צדיק' נובעת מהיותו נשמה כוללת [ויעוין בספר התניא פרק ב] כלומר, היות הצדיק 'צדיק' ו'מנהיג' אינו מקרה או תוצאה ממעשיו הטובים ועבודתו גרידא, אלא זה נובע ממעלת נשמתו שזה ענין עצמי [אכן, כדי שיתגלה ענין זה של נשמתו צריך שהצדיק אכן יהיה צדיק גם בפועל בעבודת ה' ובבחירה טובה, ואכמ"ל].
מאיפה החסידים יודעים זאת שהצדיק הוא נשמה כוללת? (כמדו' שזה הכי קשה לענות) התשובה, למרות שלעיני בשר נראה פעמים רבות או ברוב הפעמים שהתמנות הצדיק תלוי בכל מיני סיבות וגורמים אנושיים, עדיין החסידים מאמינים שכמו שכל עניני העולם למרות שיש בחירה כולם בהשגחה פרטית וכל תנועה ותנועה מוסתר בה אלופו של עולם, כ"ש וקל וחומר דברים גדולים ועיקריים כאלו שמונהגים בהשגחה פרטית והקב"ה מסבב כל הסיבות שאותו 'צדיק' 'נשמה כוללת' אכן יהיה זה שיתמנה בפועל.
לצד זה יש גם כמו ענין של 'הסמכה' שהצדיק של הדור הקודם או שציווה או שרימז מי ראוי להמשיך אחריו. וד"ב.
האם חסידיו חייבים בכבודו? אין כאן ענין של הלכה כמעט, אבל בפועל נהגו החסידים ברבותיהם כל עניני וכללי כבוד רבו שמובאים בשו"ע לגבי רבו בתורה.
האם אחרים חייבים בכבודו? לא. [חוץ אם האדמו"ר ת"ח שמחויבים לכבדו כמו כל ת"ח, וחוץ מהענין האנושי שלא לזלזל באדם שרבים נשמעים לו].
3. דומה כי כבר נתיישב עם האמור לעיל.
 
 

יוספזון

משתמש ותיק
לגופה של ענין, יש בזה המון ביאורים בספרי החסידות. אבל אם לקרב אל השכל. זה דומה יותר לענין של 'כהונה' כך לענ"ד וכפי שעולה בלבי כרגע.
גם תנאים ואמוראים היו מגיעים לבית המקדש להתבונן בעבודת כהן גדול, גם אם לא היה ת"ח. מי שהיה לו נגע צרעת, לא ניגש לת"ח אלא דוקא לכהן ואפילו עם הארץ. ובכוחו לטהר ולטמא.
ומי שהיה צריך להביא קרבן חטאת או אשם, וגם תנאים שרשמו בפנקסם 'אביא קרבן חטאת שמינה' הם אמורים להביא את הקרבן לפני הכהן שיהיה בימים ההם. גם אם הם גדולים מהם בחכמה ובמנין פי כמה וכמה.
 

מסתפק במועט

משתמש ותיק
פותח הנושא
גדר אמר:
כבר הבהירו קודמיי ובמיוחד הר"י יעקובזון שקשה קצת לענות על דברים שבמובן מסוים הם תולדות וענפים לשורשים שגם הם אינם פשוטים כל כך. 
עם זאת אנסה לענות לפי סדר השאלות.
1. כבר הביאו לעיל מדברי בעל הנוע"א זי"ע. ותמצית הדברים כפי הבנתי שאכן אין תנאי שה'צדיק' יהיה ת"ח אבל הוא צריך להיות עכ"פ בגדר של יודע ללמוד, כלומר אינו מושלל מידיעת התורה והבנתה. 
איני יודע אם יש בזה הבדלי השקפה אבל בחצרות מסוימות הדגישו ביותר את היות האדמו"ר ת"ח ובחלק לא, אולי זה נובע מהבדלי השקפה..
2. סמכות ה'צדיק' נובעת מהיותו נשמה כוללת [ויעוין בספר התניא פרק ב] כלומר, היות הצדיק 'צדיק' ו'מנהיג' אינו מקרה או תוצאה ממעשיו הטובים ועבודתו גרידא, אלא זה נובע ממעלת נשמתו שזה ענין עצמי [אכן, כדי שיתגלה ענין זה של נשמתו צריך שהצדיק אכן יהיה צדיק גם בפועל בעבודת ה' ובבחירה טובה, ואכמ"ל].
מאיפה החסידים יודעים זאת שהצדיק הוא נשמה כוללת? (כמדו' שזה הכי קשה לענות) התשובה, למרות שלעיני בשר נראה פעמים רבות או ברוב הפעמים שהתמנות הצדיק תלוי בכל מיני סיבות וגורמים אנושיים, עדיין החסידים מאמינים שכמו שכל עניני העולם למרות שיש בחירה כולם בהשגחה פרטית וכל תנועה ותנועה מוסתר בה אלופו של עולם, כ"ש וקל וחומר דברים גדולים ועיקריים כאלו שמונהגים בהשגחה פרטית והקב"ה מסבב כל הסיבות שאותו 'צדיק' 'נשמה כוללת' אכן יהיה זה שיתמנה בפועל.
לצד זה יש גם כמו ענין של 'הסמכה' שהצדיק של הדור הקודם או שציווה או שרימז מי ראוי להמשיך אחריו. וד"ב.
האם חסידיו חייבים בכבודו? אין כאן ענין של הלכה כמעט, אבל בפועל נהגו החסידים ברבותיהם כל עניני וכללי כבוד רבו שמובאים בשו"ע לגבי רבו בתורה.
האם אחרים חייבים בכבודו? לא. [חוץ אם האדמו"ר ת"ח שמחויבים לכבדו כמו כל ת"ח, וחוץ מהענין האנושי שלא לזלזל באדם שרבים נשמעים לו].
3. דומה כי כבר נתיישב עם האמור לעיל.
הרב @גדר , ייש"כ.
הקפת בצורה שיטתית ונפלאה את הענין. אתבונן בדברים בע"ה.
 

ובכן

משתמש ותיק
גדר אמר:
האם אחרים חייבים בכבודו? לא. [חוץ אם האדמו"ר ת"ח שמחויבים לכבדו כמו כל ת"ח, וחוץ מהענין האנושי שלא לזלזל באדם שרבים נשמעים לו].
לא הייתי כותב כך בפשיטות כמותך, ולא רק משני הטעמים שציינת.

כלומר, גם אם לי אישית נראה שהלה הוא ע"ה גמור, ולא עוד אלא שלא הוכיח מעולם שהוא תלמיד חכם 

- בהחלט יכול להיות שאסור על פי דין לזלזל בו אחר שרבים קיבלוהו כבעל סמכות בתור ת"ח.
 

יהיה טוב

משתמש ותיק
יהודה יעקבזון אמר:
מיכאל ש אמר:
יהודה יעקבזון אמר:
ראה את ההודעה לפניך, [גם אם יש בהם צדק מסוים]
אלו מסוג ההודעות שגורמים לסגת מאשכול כזה, וחבל.


הרב יעקובזון, אני מכבד אותך מספיק בשביל לחשוב שאתה ואחרים יכולים להתעלות מעל זה.
אחרי שכתבתי את זה,אני חייב לומר שבעיני (לאור דברים שאני יודע) יש צדק מסוים לצערי הרב על חלק מסוים מהחצרות בדברי ההודעה המדוברת,אם כי היא מכלילה במשמעותה,וככזו היא משמיצה,ממסגרת וכמובן חוטאת לאמת ולדיון.

ביקשת יפה, ולא יכולתי לסרב. ואכתוב בקיצור.
אקדים ואומר, שאני כותב ממוחי ולבי בלבד, ללא שום מקורות.
ה'ריענון' שהחסידות עשתה, הנו ה'חבורה' - ה'קשר' בין אנשים, גם סביב 'ערכים' ו'מכנה משותף', וגם 'קשר' לשם 'קשר' בין יהודים.
יתכן שבמבט חיצוני, זה יכול להראות כ'קשר אינטרסנטי', התאגדות של אנשים, עם היררכי'. [בפרט למי שחווה כך את חייו]
אך במבט פנימי, למי שגם חווה את זה כך, 'קשר פנימי' כשהוא קיים, הנו קשר של 'אהבה', בין חסיד לחברו, ובין חסיד לרבו.
כמובן, שגם ב'קשר ואהבה' יש רבדים, אך זה הרעיון בתמצות.
כשעניין פנימי זה מובן,
אפשר להבין ולהרגיש מה ענין הצדיק/מנהיג העדה,
זה מייתר שאלות מסוימות שעלו כאן בהודעה הפותחת,
וגם מסביר את ההיתכנות לכך יסומן כאדמו"ר.
ו... גם יהי' ניתן להבין איך אשכולות עם וויכוחים סוערים מתקבלים מהצד כשיח חרשים.

נגעתי בקצה המזלג, בכדי למשש את הדופק,
לאחר שיתקבל משוב, אשקול האם להמשיך. [ואני רוצה להמשיך]


נגעת בנקודה אחת מכלל החידושים של הבעש"ט.
מה עם אמונה פשוטה בלי חכמות
אמונה בהשגחה פרטית בכל דבר הכי קטן. (יתכן שהיום זה דבר פשוט, אך לא תמיד היה). (קשור לנושא העמוק של אין הצמצום כפשוטו).
דגש על אהבת השם.
קשור לקודם - שמחת המצות
דביקות בהשם יתברך בכל רגע - גם כשלא לומדים תורה. ושיכולים לידבק בהשי"ת בכל דבר.
ת"ת הוא דרך לידבק בהשם יתברך.
הבעש"ט דיבר לתלמידיו הרבה על יחודים, כמובא במכתב הידוע, 'שיוכלו לעשות יחודים כמותך'. (אך לא ראינו את זה אני האנשים הפשוטים בדורות שאח"כ, חוץ מאצל צדיקי קאמארנא)

המושג 'צדיק', לא יודע האם הבעש"ט דיבר מזה, אך לכאורה זה היה פשוט אצל תלמידיו.
בדורות שאח"כ, הנועם אלימלך והמאור ושמש ועוד הרחיבו על זה מאוד.
 
 

את והב

משתמש ותיק
קצת על המושג צדיק.

על פי מש"כ רבנו הרמח"ל במסילת ישרים, איכא שלושה דרגות, צדיק, חסיד, קדוש.
הצדיק הוא מי שעושה את שורת הדין בדקדוק עצום, ולכן שמו צדיק, שעושה הכל על פי הצדק והיושר.
חסיד הוא מי שמתחסד עם קונו, וזה מי שעושה לפנים משורת הדין.
והקדוש הוא מי שגם מעשה ההיתר שלו כאכילה וכדו' הוי מצוה וכאכילת מזבח.

על הקדוש איני מדבר עתה, אבל בענין החסיד והצדיק, כתב הרמח"ל שם שאי אפשר שכל העם יהיו חסידים אבל אפשר שיהיו צדיקים, ורק כיוון שיש מיעוט של חסידים בתוך ישראל, הם מכפרים על כל העם, וזהו שאיתא יבואו אלו ויכפרו על אלו.

היוצא מדבריו, שכל ישראל הם צדיקים, וכמ"ש ועמך כולם צדיקים, והמיוחדים שבעם הם חסידים, והם מכפרים על הכלל, ומעניין מאוד שהחסידים הפכו הקערה, וראש הדור נקרא צדיק והעם ההולכים איתו נקראים חסידים, והצדיק הוא המכפר על החסידים...
 

ובכן

משתמש ותיק
יהיה טוב אמר:
האם האמונה הנ"ל הופיע אחרי שכדרך בחירת המנהיגים, ראו שהם לא כמו אביהם וזקינם, אז היו צריכים להביא איזה הסבר.
או שכך ייסד הבעל שם טוב לכתחילה, שהמנהיג לדור הבא, לא נבחר מתוך היותו קדוש ועובד השם. אלא לפי מקומו במשפחה?
לא זה ולא זה.
בדור מסויים, החלו צדיקים [- שהם עצמם לא היו ממשיכים של אבותיהם, אלא העם הוא שהכיר בגדולתם -] לדחוף לכך שבני חבריהם הצדיקים אשר נפטרו יעמדו על מקום אביהם, ושהחסידים של אביהם ימשיכו להסתופף בצל הבנים.

וזה דומה לענין נביא שהעיד עליו נביא מוחזק, שבכך נעשה הנביא השני מוחזק.

[אין למאורעות אלו מיקום בתאריך ספציפי, אלא בערך בדור תלמידי הרבי מלובלין].
 
 

יהיה טוב

משתמש ותיק
ובכן אמר:
יהיה טוב אמר:
האם האמונה הנ"ל הופיע אחרי שכדרך בחירת המנהיגים, ראו שהם לא כמו אביהם וזקינם, אז היו צריכים להביא איזה הסבר.
או שכך ייסד הבעל שם טוב לכתחילה, שהמנהיג לדור הבא, לא נבחר מתוך היותו קדוש ועובד השם. אלא לפי מקומו במשפחה?
לא זה ולא זה.
בדור מסויים, החלו צדיקים [- שהם עצמם לא היו ממשיכים של אבותיהם, אלא העם הוא שהכיר בגדולתם -] לדחוף לכך שבני חבריהם הצדיקים אשר נפטרו יעמדו על מקום אביהם, ושהחסידים של אביהם ימשיכו להסתופף בצל הבנים.

וזה דומה לענין נביא שהעיד עליו נביא מוחזק, שבכך נעשה הנביא השני מוחזק.

[אין למאורעות אלו מיקום בתאריך ספציפי, אלא בערך בדור תלמידי הרבי מלובלין].
והם היו ידועים בתור צדיקים?
או שלא. ולכן\מכאן נכנס האמונה הנזכרת למעלה.
במילים אחרות, צדיקים דחפו למנות למנהיגים כאלו שלא היו ידועים בתור צדיקים, והם עצמם (הצדיקים המבוגרים) הנחילו לנו את המושגים ואמונות הנזכרים לעיל?
 
 

את והב

משתמש ותיק
יוספזון אמר:
משה ויסברג: ‏לאחר פטירתם של גדולי ישראל בשנים האחרונות ועדכון חברי מועצת גדולי התורה, היום ביתד נאמן גדולי ישראל זקני ראשי הישיבות מקבל את התואר "מרן" ומרן הגרי"ג אדלשטיין את התואר "רשכבה"ג".

ברייטקופף ב׳כיכר׳: ראש הישיבה הגר״ג אדלשטיין הוא זה שהחליט להעניק את התואר ״מרן״ ב׳יתד נאמן׳ לזקני חברי המועצת של ׳דגל התורה׳ שעברו את גיל התשעים. מדובר בהחלטה דרמטית וחריגה של ראש הישיבה - שלא הייתה מקובלת בעבר. בשנים האחרונות היה ב׳יתד׳ התואר מרן לגר״ח קנייבסקי זצ״ל ולראש הישיבה בלבד.

אין לך בזיון תלמידי חכמים יותר גדול מכתבה כזאת. כמה גסות רוח.
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
את והב אמר:
קצת על המושג צדיק.

על פי מש"כ רבנו הרמח"ל במסילת ישרים, איכא שלושה דרגות, צדיק, חסיד, קדוש.
הצדיק הוא מי שעושה את שורת הדין בדקדוק עצום, ולכן שמו צדיק, שעושה הכל על פי הצדק והיושר.
חסיד הוא מי שמתחסד עם קונו, וזה מי שעושה לפנים משורת הדין.
והקדוש הוא מי שגם מעשה ההיתר שלו כאכילה וכדו' הוי מצוה וכאכילת מזבח.

על הקדוש איני מדבר עתה, אבל בענין החסיד והצדיק, כתב הרמח"ל שם שאי אפשר שכל העם יהיו חסידים אבל אפשר שיהיו צדיקים, ורק כיוון שיש מיעוט של חסידים בתוך ישראל, הם מכפרים על כל העם, וזהו שאיתא יבואו אלו ויכפרו על אלו.

היוצא מדבריו, שכל ישראל הם צדיקים, וכמ"ש ועמך כולם צדיקים, והמיוחדים שבעם הם חסידים, והם מכפרים על הכלל, ומעניין מאוד שהחסידים הפכו הקערה, וראש הדור נקרא צדיק והעם ההולכים איתו נקראים חסידים, והצדיק הוא המכפר על החסידים...
'חסיד' בלשון החסידות הוא כמובן בלשון משל ומליצה בעלמא ואין הכוונה לדרגת חסיד שמעל צדיק. (וכמדומה שהכינוי 'חסידים' הומצא ע"י המתנגדים).
וצדיק ד'ועמך כולם צדיקים' הוא כמובן בחינה נעלמת. ולאמיתת מעלת הצדיק ומהותו יעויין בתניא פרק א' (ביישוב דברי חז"ל הנראים סותרים זה את זה), ט', י'.
 
 

ובכן

משתמש ותיק
יהיה טוב אמר:
במילים אחרות, צדיקים דחפו למנות למנהיגים כאלו שלא היו ידועים בתור צדיקים, והם עצמם (הצדיקים המבוגרים) הנחילו לנו את המושגים ואמונות הנזכרים לעיל?
אני לא יכול להכנס אתך למונח המדויק המקופל במילה 'צדיק'.

אבל ראינו הסכמה ודחיפה לכך שחסידים יסעו לרבי שאילו לא היה בן של רבי לא היו נוסעים אליו, גם אם הוא היה מוחזק לירא שמים ות"ח.
 
 

ובכן

משתמש ותיק
מסתפק במועט אמר:
ובכן אמר:
וזה דומה לענין נביא שהעיד עליו נביא מוחזק, שבכך נעשה הנביא השני מוחזק.
אבל כשזה הפך לשיטה , היכן העדות ?
אתה יודע מה אנשים מתכוונים כשהם כותבים 'דומה ל...'

לא שיש כאן עדות עד סוף כל הדורות על כל אדמו"ר. אבל יש כאן אמירה כללית שהענין שהיה מצוי אצל האב - מצוי אצל הבן.
ובמובן הכללי, זה דומה, דומה בלבד, לנביא שהמידע על נביאותו לא בא לנו מכח עצמו ואותות שנתן, אלא מכח נביא אחר.
 

מסתפק במועט

משתמש ותיק
פותח הנושא
חייל של הרבי אמר:
'חסיד' בלשון החסידות הוא כמובן בלשון משל ומליצה בעלמא ואין הכוונה לדרגת חסיד שמעל צדיק. (וכמדומה שהכינוי 'חסידים' הומצא ע"י המתנגדים).
למה מליצה בעלמא ? הרי הדרך של החסידות זה להתחסד עם קונו מעבר למחוייב עפ"י דין, לא ?
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
מסתפק במועט אמר:
אקדים ואומר שאני איני חסיד, אבל קיבלתי הרבה מתורת החסידות . 
יש ענין שמטריד אותי , עכשיו התעוררתי אליו ביתר שאת בעקבות דברים שבאו בפורום והשיקו לענין זה, ואני מבקש עזרת באי הפורום בפתרונו.
החסידות חידשה את ענין ה'צדיק' כמנהיג וכסמכות לקהילה. בשונה מהדרך עד החסידות ,
ובקהילות לא חסידיות עד היום הזה שתפקיד זה ממלא ה'תלמיד-חכם'.
כידוע רבים רבים מהתלמידי חכמים המופלגים  וענקי התורה שבדורות האחרונים היו אדמורי"ם. 
אך מקובל (לפחות בראי'ה של הרבה שאינם חסידים ולכאורה גם בין החסידים) שכדי להיות אדמו"ר , 'צדיק' - אינו חייב להיות ת"ח. 

נפשי בשאלתי:
1. האם זה נכון ?
    האם יש בזה הבדלי השקפה בין חסידויות שונות ?
2. אם זה נכון , ממה יונק ה'צדיק' את סמכותו ?
    האם חייבים חסידיו בכבודו ?
    האם אחרים חייבים בכבודו ? האם חייבים לציית לו ?
3. אם זה לא נכון , הכיצד היו אדמורים בגיל צעיר מאוד ואפי' ילדים כידוע ?

אני יודע שהנושא יכול להיות כר נרחב לקרבות והטלת רפש. אני ממש מבקש לא להגיע לשם. (מי שחושדני בפרובוקצי'ה , נא שלא יעזור לי בזה ויתעלם מהאשכול הזה..)
אני מבקש את הענין התורתי בזה.


צדיק גמור הוא יהודי הבטל לחלוטין לבורא העולם, ואין לו שום תאוות ורצונות משלו, אלא כל מחשבותיו דיבוריו ומעשיו הם למלא רצון קונו. מצד הצדקות הזו, רוצים החסידים בהנהגתו דווקא, כיוון שרק אדם כזה באמת מעביר את השפע והרצון האלוקי ללא הפסק באמצע (כלומר, אילו הי' יהודי שאינו צדיק [אפילו אם הוא ת"ח], יש לחשוש שבהנהגתו יש 'קצר' והפסק מהרצון האלוקי).

לגבי היותו ת"ח, הרי מחוייב בכל המצוות שבתורה, ובכלל זה ללמוד כל התורה כל הזמן שיכול. ואם יש לו יכולות שכליות ממוצעות, פשיטא שאמור להגיע לדרגת ת"ח מופלג, שהרי אם - למשל - השקיע עצמו בתורה מאוד כדרך כל הבחורים והאברכים הנעלים עד שהגיע לאדמו"רות, ואף באדמו"רותו הוא ממשיך לעסוק ככל יכלתו (למשל 5 שעות ביום), פשיטא שהוא בעל השגות ובעל בקיאות מופלאה, וכל זה אפילו אם הוא ממוצע בשכלו. אם הוא אדם פיקח, סביר מאוד שהוא אחד מגדולי הדור ממש (שהרי מנצל את כל כוחותיו כפשוטו ואין לו שום יצר להתבטל, מצד היותו צדיק גמור).
 
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
מסתפק במועט אמר:
חייל של הרבי אמר:
'חסיד' בלשון החסידות הוא כמובן בלשון משל ומליצה בעלמא ואין הכוונה לדרגת חסיד שמעל צדיק. (וכמדומה שהכינוי 'חסידים' הומצא ע"י המתנגדים).
למה מליצה בעלמא ? הרי הדרך של החסידות זה להתחסד עם קונו מעבר למחוייב עפ"י דין, לא ?
הדרך של החסידות היא בהחלט (בין היתר) לשאוף לדרגא זו, אבל לקרוא לכל יהודי טוב שעדיין עובר עבירות - "חסיד", הוא משל ומליצה בעלמא. "סלנג" אם תרצה.

(למען הדיוק הייתי אומר שדרך החסידות היא להחדיר בהבנה וברגש שאין עוד שום מציאות אמיתית מלבד השי"ת, ויש לזה הרבה נפק"מ בעבודת ה' ובחיי היום-יום, בין היתר - שצריך לנהוג לפנים משורת הדין, שהרי מה לי להתחשב בעצמי ולומר 'העיקר יצאתי יד"ח' - מן הראוי לראות הכל מהצד האלוקי ולא מהצד שלי).
 
 

E. W

משתמש ותיק
יוספזון אמר:
מסתפק במועט אמר:
אמונת אומן אמר:
אדמו''ר ע''ה, זה כמו נהג עיוור.

כשמתחילים לדון אם צ''ל ת''ח, נכנסים לשאלה מה זה ת''ח.

לפי החזו''א אין 100 כאלה בדורנו...
אני לתומי חשבתי על מספר נמוך יותר

גדולי הדור הליטאים גם הם לא מתמנים בדיוק עפ''י רמת מדרגת ת''ח שלהם.
מה הקשר ?איך הגעת מכאן לגדולי הדור הליטאים ?

הובאה למעלה דוגמה של ר' חנינא בן דוסא,
לא שיש צד חלילה שלא היה ת''ח, אלא ייחודיותו היתה בתחום העבודה.
חיפשתי ולא מצאתי. אם הבנתי נכון זה מעשה לסתור. רחב"ד לא היה מנהיג ציבור . הוא היה צדיק שנאמר בו "כל העולם כו' בשביל.." שכדברי השל"ה הוא השביל של השפע לעולם. הנושא הוא ה'צדיק' כמנהיג וסמכות
כפי שטענת זה לא קשור, אבל בכל זאת 'מענין לענין באותו ענין'. (מבקשים מהציבור לא לפתוח דיון על זה)

משה ויסברג: ‏לאחר פטירתם של גדולי ישראל בשנים האחרונות ועדכון חברי מועצת גדולי התורה, היום ביתד נאמן גדולי ישראל זקני ראשי הישיבות מקבל את התואר "מרן" ומרן הגרי"ג אדלשטיין את התואר "רשכבה"ג".

ברייטקופף ב׳כיכר׳: ראש הישיבה הגר״ג אדלשטיין הוא זה שהחליט להעניק את התואר ״מרן״ ב׳יתד נאמן׳ לזקני חברי המועצת של ׳דגל התורה׳ שעברו את גיל התשעים. מדובר בהחלטה דרמטית וחריגה של ראש הישיבה - שלא הייתה מקובלת בעבר. בשנים האחרונות היה ב׳יתד׳ התואר מרן לגר״ח קנייבסקי זצ״ל ולראש הישיבה בלבד.


זה ממש ממש לא בסדר מה שאתה עושה!!! 


כליטאי שצופה בעניין רב באשכול המעניין הזה, חורה לי מאוד מאוד שאתה מכניס את הזבל המטופש הזה לכאן!  בשביל מה??
( סתם דרך אגב, יש עדיין אדם נורמלי שמתייחס לכל הגנון ילדים הזה ביתד נאמן??
מאז "המנוח זצ"ל" יש מישהו שחושב שההשקפה הליטאית של גדולי התורה באמת מובאת ביתד נאמן??? 
אני אישית עדיין מברר האם זה נכון שמרן ר' משה הלל הירש לא זכה לתואר הנכסף "מרן", כדי שאבטל את המנוי שלי מיתד ואולי בכך אכפר על זה שלא ביטלתי במחאה על המנוח זצ"ל...... )
​​​​
 
 

ברצינות

משתמש רגיל
ח"ח הל' לה"ר ח' ד':

וְכַמָּה פְּעָמִים נִכְנָס עַל יְדֵי זֶה בִּכְלַל מְבַזֶּה תַּלְמִיד חָכָם, וְיָדוּעַ גֹּדֶל עָנְשׁוֹ שֶׁל הַמְבַזֶּה תַּלְמִיד חָכָם, כִּדְאִיתָא בְּחֵלֶק {דף צ"ט} (וְנִפְסַק כֵּן בְּיוֹרֶה דֵּעָה בְּסִימָן רמ"ג סָעִיף ו', שֶׁהוּא בִּכְלַל {במדבר ט"ו ל"א}: "כִּי דְּבַר ה' בָּזָה וְכוּ' הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנְּפֶשׁ הַהִיא"), אַךְ הַיֵּצֶר הָרָע מֵסִית לָאָדָם, דְּלֹא שַׁיָּךְ כְּלָל דִּין מְבַזֶּה תַּלְמִיד חָכָם, רַק בִּזְמַן הַגְּמָּרָא, שֶׁהָיוּ חֲכָמִים בְּיוֹתֵר, אֲבָל לֹא עַל אֵלּוּ שֶׁבִּזְמַנֵּנוּ, וְהוּא טָעוּת גָּמוּר, דְּכָל תַּלְמִיד חָכָם הוּא לְפִי הַדּוֹר, וַאֲפִלּוּ בִּזְמַנֵּנוּ, אִם הוּא רַק רָאוּי לְהוֹרוֹת וְיָגֵעַ בַּתּוֹרָה נִקְרָא תַּלְמִיד חָכָם, וְהַמְבַזֶּה אוֹתוֹ, אֲפִלּוּ בִּדְבָרִים בְּעָלְמָא {סתם}, וַאְפִלּוּ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, עָוֹן פְּלִילִי הוּא, וְחַיָּב נִדּוּי עַל זֶה, כִּדְאִיתָא בְּיוֹרֶה דֵּעָה בְּסִימָן רמ"ג סָעִיף ז' וּבְסִימָן של"ד בַּשַּׁ"ךְ סִימָּן קָטָן ס"ח, וְכָל שֶׁכֵּן אִם התַּלְמִיד חָכָם הַזֶּה הוּא מוֹרֵה הוֹרָאָה בָּעִיר, דִּבְוַדַּאי אִסוּר הַמְבַזֵּהוּ הוּא חָמוּר הַרְבֵּה יוֹתֵר, דְּמִלְּבַד שֶׁהוּא מֻכְרָח לְהַחְזִיק אוֹתוֹ לְחָכָם וְלִנְהֹג בּוֹ כָּבוֹד, אַחֲרֵי שֶׁהוּא סוֹמֵךְ עַל הוֹרָאוֹתָיו, עוֹד בְּסִפּוּרוֹ עָלָיו דִּבְרֵי גְּנוּת הוּא מוֹנִעַ אֶת הָרַבִּים מֵעֲבוֹדַת ה', כִּי עַל יְדֵי זֶה אָמוֹר יֹאמְרוּ שְׁאָר הָעָם: מַה נֵּלֵךְ וְנִדְרש מֵאִתּוֹ עִנְיְנִי הַדִּינֵי תּוֹרָה שֶׁבֵּינֵינוּ, אַחֲרֵי שֶׁלֹּא יוּכַל לְתַוֵּךְ בֵּינֵינוּ? וּמִתּוֹךְ זֶה כָּל אֶחָד בּוֹנֶה בָּמָּה לְעַצְמּוֹ, (וְעוֹד כַּמָּה קִלְקוּלִים, יַאֲרִיךְ זִכְרָם, ה' יִשְׁמְרֵנוּ).
 

יהודי מפרגן

משתמש ותיק
יתכן ומסתבר אמר:
יהודי מפרגן אמר:
מיכאל ש אמר:
מניין לך זאת?


יש סיפור ידוע מבוסס ואמיתי על ילד קטן שהיו מתחילים לפניו קטע גמרא/זוהר או כל ספר יסוד אחר, והוא היה ממשיך. 
העדים על כך רבו מספור כי הרבה באו לנסותו, עד שהובא על ידי אביו לר' אהרן מבעלז והוא השפיע עליו שיפסיק לדבר. 
ההנחה היא שלא שכח מהגלגול הקודם וכיו"ב. 
מקרה יחיד
והוא בן אדם מוכר
ממש לא אדמו"ר
לא קשור לכל הנושא
 
 

המצפה

משתמש ותיק
חייל של הרבי אמר:
מסתפק במועט אמר:
חייל של הרבי אמר:
'חסיד' בלשון החסידות הוא כמובן בלשון משל ומליצה בעלמא ואין הכוונה לדרגת חסיד שמעל צדיק. (וכמדומה שהכינוי 'חסידים' הומצא ע"י המתנגדים).
למה מליצה בעלמא ? הרי הדרך של החסידות זה להתחסד עם קונו מעבר למחוייב עפ"י דין, לא ?
הדרך של החסידות היא בהחלט (בין היתר) לשאוף לדרגא זו, אבל לקרוא לכל יהודי טוב שעדיין עובר עבירות - "חסיד", הוא משל ומליצה בעלמא. "סלנג" אם תרצה.

(למען הדיוק הייתי אומר שדרך החסידות היא להחדיר בהבנה וברגש שאין עוד שום מציאות אמיתית מלבד השי"ת, ויש לזה הרבה נפק"מ בעבודת ה' ובחיי היום-יום, בין היתר - שצריך לנהוג לפנים משורת הדין, שהרי מה לי להתחשב בעצמי ולומר 'העיקר יצאתי יד"ח' - מן הראוי לראות הכל מהצד האלוקי ולא מהצד שלי).

משל אמרו לדמות לזה, כי הרכבת הנוסעת אל מוורשא אל קראקא, אינה נקראת הרכבת הוורשאית כי אם הרכבת הקרקובית, ואילו הרכבת הנוסעת מקראקא לוורשא נקראת הרכבת הוורשאית. זאת אומרת הרכבת אינה נקראת על שם המקום שהיא נמצאת בו - כי אם על שם יעדה.
החסידים, אף אם אינם כאלו כרגע, אבל זוהי משאת חייהם ומטרתם, ונקראים על שם היעד.
 

חידוד

משתמש ותיק
פרוזי אמר:
מראה יחזקאל תשובה קד
תשובה יסודית בדרכי החסידות
ציטוט :וכי מי שיודע לפלפל בחכמה לתרץ קושיותיו קדוש יאמר לו? מה זה לפני איש אלוקים קדוש כמוהו, כבר אמרו חכמים דבר גדול מעשה מרכבה דבר קטן הויות דאביי ורבא, וחד ממשמשיה קמיה דמר יתרץ לו כל ספקותיו בלימוד הנגלה שהוא בעיניהם רק כקליפת השום נגד השכל הנעלם אור צח ומצוחצח בנסתר בפנימיות התורה אשר לא יושג רק ליחידי סגולה העומדים על אדון כל הארץ. ע"כ
משמע שלא חייבים להיות גדולים בנגלה
אבל יש לו דרישות גבוהות מהצדיק

מדבריו נראה שהוא מתרעם על השואל שמעלה בדעתו לשאון האם הצדיק הוא ת"ח בשעה שהוא הרבה יותר מזה, לא מבואר שיכול להיות צדיק שאינו גדול בתורה ולדעתי המשמעות מדבריו גם נוטה לצד השני.

אך לא עיינתי כעת בכל דבריו.

אגב אזכיר מה שראיתי בספר נהרי אש שמועות מהמשגיח דיח"ל רבי שמעון זעליחובער על מה שיש אומרים שהר"ר זושא לא היה גדול בתורה, ואמר הר"ש שזה לא יתכן כי א"א להגיע אפי' לשליש ממעלת הר"ר זושא מבלי להיות גדול בתורה, יש לשים לב שהדברים נאמרו לגבי מדרגתו הגבוהה הר"ר זושא ולא לגבי עניין הצדיק באופן כללי, אם כי קרוב בעיני שדעת הר"ש זעליחובער גם בזה היתה שהתורה היא תנאי.
 

חידוד

משתמש ותיק
גדר אמר:
אם אחרים חייבים בכבודו? לא. [חוץ אם האדמו"ר ת"ח שמחויבים לכבדו כמו כל ת"ח, וחוץ מהענין האנושי שלא לזלזל באדם שרבים נשמעים לו].
ואפי' אם אינו ת"ח אם הוא יר"ש מרבים צריך לכבדו שנאמר 'ואת יראי ה' יכבד'.
 

חידוד

משתמש ותיק
ובכן אמר:
יהיה טוב אמר:
במילים אחרות, צדיקים דחפו למנות למנהיגים כאלו שלא היו ידועים בתור צדיקים, והם עצמם (הצדיקים המבוגרים) הנחילו לנו את המושגים ואמונות הנזכרים לעיל?
אני לא יכול להכנס אתך למונח המדויק המקופל במילה 'צדיק'.

אבל ראינו הסכמה ודחיפה לכך שחסידים יסעו לרבי שאילו לא היה בן של רבי לא היו נוסעים אליו, גם אם הוא היה מוחזק לירא שמים ות"ח.


אני סברתי שמדובר בבנים כאלו שודאי היו ראויים מצד עצמם להיות 'רבי' אלא שהיו לאבותיהם תלמידים גדולים מהם, האם התכוונת לומר שלולא עדות צדיקים אחרים לא היו סוברים עליהם כלל שהם ראויים להנהיג עדה?

תקן אותי אם טעיתי בהבנת דבריך.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
מסתפק במועט אמר:
אקדים ואומר שאני איני חסיד, אבל קיבלתי הרבה מתורת החסידות . 
יש ענין שמטריד אותי , עכשיו התעוררתי אליו ביתר שאת בעקבות דברים שבאו בפורום והשיקו לענין זה, ואני מבקש עזרת באי הפורום בפתרונו.
החסידות חידשה את ענין ה'צדיק' כמנהיג וכסמכות לקהילה. בשונה מהדרך עד החסידות ,
ובקהילות לא חסידיות עד היום הזה שתפקיד זה ממלא ה'תלמיד-חכם'.
כידוע רבים רבים מהתלמידי חכמים המופלגים  וענקי התורה שבדורות האחרונים היו אדמורי"ם. 
אך מקובל (לפחות בראי'ה של הרבה שאינם חסידים ולכאורה גם בין החסידים) שכדי להיות אדמו"ר , 'צדיק' - אינו חייב להיות ת"ח. 

אנסה לנתח את הענין כפי הידוע לי. מזמן ייסוד תנועת החסידות ועד היום עברו כ300 שנה, ובמשך הזמן נתחדשו הרבה ענינים ורעיונות שונים. איכשהו הכל נכנס לערבוביא אחת גדולה שמכונה בימינו 'דרך החסידות', אבל באמת יש כאן כמה נקודות שונות שראוי לדון על כל אחת מהן בנפרד.
א. הנקודה הראשונה שחידשה החסידות היתה שימת עיקר הדגש בעבודת ה' על עבודת הלב - אהבת ה' ודבקות בו. עיקר תורת הבעש"ט והמגיד ממעזריטש סובבת סביב רעיונות אלו ותולדותיהן, וגם ספר התניא מפתח סוגיא זו בדרכו הייחודית. 
ב. החידוש של ההתמקדות במושג ה'צדיק' התחיל ע"י הנועם אלימלך ותלמידו המאור ושמש (אמנם הראשונים דלעיל ג"כ מדברים על ענין זה, אך לא מיקדו את עיקר תורתם בזה), והם שינו את המושג מהכיוון המקובל של רב ותלמיד לכיוון הקשר הרוחני של הנשמה בין המשפיע למושפע. חידוש זה התפשט בכל החסידויות אך לא באותה מידה וצורה. 
ג. הפיכת החסידות לקהילה ממוסדת היא חידוש מאוחר יותר, שלא היה קיים בדורות הראשונים של החסידות, בהן ההנהגה התנהלה באופן יותר אישי, של צדיק שאליו נוסע כל חסיד לעיתים מזומנות ומקבל מתורתו ומהשפעתו. ניתן להשוות זאת להתמסדות הישיבות: עד לישיבת וולוז'ין הישיבות לא היו ממוסדות, אלא כל ת"ח קיבץ סביבו תלמידים שלמדו מתורתו, והגר"ח מוולוז'ין חידש את ההתמסדות של הישיבה כמוסד בפני עצמו. בעצם מדובר יותר בשינוי חברתי ופחות בשינוי רעיוני.

לפי הבנתי, התפיסה החסידית הרווחת בימינו בכל הנוגע למוסד האדמו"רות מושתתת על השילוב של שלושת הנקודות הנ"ל שנזדמנו לפונדק אחד. מאחר ו(א)עיקר הדגש במשנת החסידות הושם על עבודת הלב, ממילא דמות הצדיק נקבעת בעיקר עפ"י מדרגתו בתחום זה ופחות ע"פ מדרגתו בלימוד התורה*; ומאחר ו(ב) דמות הצדיק איננה רק בתור רב המלמד תורה אלא משהו רוחני עמוק; ומאחר ו(ג)החסידות בדורות האחרונים הפכה למוסד קהילתי, והצדיק אינו נבחר בבחירה אישית אלא מתמנה מטעם הקהילה** - נוצר מצב בו אדם שאינו בולט באופן מיוחד בתורתו או בעבודתו יקבל את תפקיד ה'צדיק' על כל המשתמע מכך. (מסייעת לכך העובדה שקשה מאד למדוד הצטיינות בעבודת ה', בניגוד לרמה תורנית שהינה דבר מדיד יותר מבחינה טכנית).

אמנם המתבונן יראה שהיחס לזה משתנה מחסידות לחסידות. ישנן חסידויות שמלכתחילה היחס לאדמו"ר איננו כאל דמות נעלית ממושגי בני אדם וכד' אלא כאל מנהיג קהילתי. ישנן חסידויות בהן אכן נשמר רצף של אדמו"רים בולטים באופן מיוחד בעבודת ה' שלהם (והרבה פעמים גם בתורתם). וישנן חסידויות שלאור השילוב של כל שלושת הנקודות הנ"ל - יש יותר מקום לביקורת מבחוץ על נתינת עטרה למי שאינה הולמתו, ועל זה יש את ההסבר, שעצם התפקיד נותן לאדמו"ר נשמה כוללת וכו'. אך הסבר זה הוא חדש יחסית עכ"פ מבחינת השימוש הנרחב בו, ואינו מהווה עיקר במשנת החסידות המקורית, אלא יותר כדי לתרץ מצב קיים.

*אין הכוונה שלימוד התורה אינו חשוב במשנת החסידות - אלא שאין שמים עליו את עיקר הדגש כמו בדרך ליטא.
**גם זה בדומה לישיבות שכתוצאה מהתמסדותן עבר תפקיד הרב מבחירה פרטית למינוי ממוסד.
 
 
חלק עליון תַחתִית