חמישים טעמים!! בטעם קריאת השבת הקרובה "שבת הגדול"

[רוצה לדעת]

קבלתי בדוא"ל ממשהו
והנני לשתף את הרבנים שליט"א.

חמישים טעמים לשבת הגדול.pdf

[רוצה לדעת]

לא בדקתי אם טעם זה מובא בקונ'
ואשתף את הרבנים ממה שחשבתי בס"ד בדרך רמז,

המכילתא פר' בחודש [ח'] דאיתא: כתיב זכור את יום השבת לקדשו וכנגדו כתיב לא תענה מגיד הכתוב שכל מי שמחלל את השבת מעיד לפני מי שאמר והיה העולם שלא ברא עולמו לששה ימים ולא נח בשביעי וכל מי שמשמר את השבת מעיד לפני מי שאמר והיה העולם שברא עולמו לששה ימים ונח בשביעי שנא' "ואתם עדי נאום ה'", עכ"ל.
עפי"ז יש לבאר שלכך קבעו זכר לנס שהיה במצרים כאשר לקחו הע"ז שלהם לקרבן ולא ניזוקו ממצרים, בשבת דוקא, וכבר האריכו בזה.
וי"ל כי מטרת ק"פ הוא "משכו ידיכם מע"ז" ולכן קבעו כן בשבת שהיא כנגד לא תענה שהמחלל את השבת מעיד לפני מי שאמר וכו'.

[אוריאל]

נפלא מאד.
ואולי יש להוסיף דהא אמרו בגמרא דהמשמר שבת כהלכתו, אפילו עובד עבודה זרה כאנוש מוחלין לו, ולכן ענין זה של משכו ידיכם מע"ז שהוא תקנה מכאן ולהבא שלא יהיו עוד קשורים בע"ז ח"ו, נעשה דוקא בשבת קדש שזהו זמן כפרה גם על העבר, ונמצא מתקנים העבר ופורשים להבא בהדי הדדי, ודוק.

[נבשר]

לא בדקתי אם טעם זה מובא בקונ'
ואשתף את הרבנים ממה שחשבתי בס"ד בדרך רמז,

המכילתא פר' בחודש [ח'] דאיתא: כתיב זכור את יום השבת לקדשו וכנגדו כתיב לא תענה מגיד הכתוב שכל מי שמחלל את השבת מעיד לפני מי שאמר והיה העולם שלא ברא עולמו לששה ימים ולא נח בשביעי וכל מי שמשמר את השבת מעיד לפני מי שאמר והיה העולם שברא עולמו לששה ימים ונח בשביעי שנא' "ואתם עדי נאום ה'", עכ"ל.
עפי"ז יש לבאר שלכך קבעו זכר לנס שהיה במצרים כאשר לקחו הע"ז שלהם לקרבן ולא ניזוקו ממצרים, בשבת דוקא, וכבר האריכו בזה.
וי"ל כי מטרת ק"פ הוא "משכו ידיכם מע"ז" ולכן קבעו כן בשבת שהיא כנגד לא תענה שהמחלל את השבת מעיד לפני מי שאמר וכו'.

עיין במהר"ל דרוש על שבת הגדול, שכתוב שם באופן אחר, אבל באותו ענין, עדות לבטל הע"ז, ישראל והשבת הם ב' העדים, עיי"ש.

[רוצה לדעת]

לא בדקתי אם טעם זה מובא בקונ'
ואשתף את הרבנים ממה שחשבתי בס"ד בדרך רמז,

המכילתא פר' בחודש [ח'] דאיתא: כתיב זכור את יום השבת לקדשו וכנגדו כתיב לא תענה מגיד הכתוב שכל מי שמחלל את השבת מעיד לפני מי שאמר והיה העולם שלא ברא עולמו לששה ימים ולא נח בשביעי וכל מי שמשמר את השבת מעיד לפני מי שאמר והיה העולם שברא עולמו לששה ימים ונח בשביעי שנא' "ואתם עדי נאום ה'", עכ"ל.
עפי"ז יש לבאר שלכך קבעו זכר לנס שהיה במצרים כאשר לקחו הע"ז שלהם לקרבן ולא ניזוקו ממצרים, בשבת דוקא, וכבר האריכו בזה.
וי"ל כי מטרת ק"פ הוא "משכו ידיכם מע"ז" ולכן קבעו כן בשבת שהיא כנגד לא תענה שהמחלל את השבת מעיד לפני מי שאמר וכו'.

עיין במהר"ל דרוש על שבת הגדול, שכתוב שם באופן אחר, אבל באותו ענין, עדות לבטל הע"ז, ישראל והשבת הם ב' העדים, עיי"ש.

ויסוה"ד בדברי המדרש שהביאו התוס' בחגיגה דף ג' ע"ב ד"ה ומי כעמך ישראל וז"ל: אמרי' במדרש ג' מעידין זה על זה ישראל ושבת והקב"ה, ישראל והקב"ה מעידים על השבת שהוא יום מנוחה ישראל ושבת על הקב"ה שהוא אחד הקב"ה ושבת על ישראל שהם יחידים באומות, ועל זה סמכינן לומר אתה אחד במנחה בשבת אף על פי שאינו מדבר מעניינא דיומא דשבת כמו תפלת ערבית ושחרית, עכ"ל.

[רוצה לדעת]

נפלא מאד.
ואולי יש להוסיף דהא אמרו בגמרא דהמשמר שבת כהלכתו, אפילו עובד עבודה זרה כאנוש מוחלין לו, ולכן ענין זה של משכו ידיכם מע"ז שהוא תקנה מכאן ולהבא שלא יהיו עוד קשורים בע"ז ח"ו, נעשה דוקא בשבת קדש שזהו זמן כפרה גם על העבר, ונמצא מתקנים העבר ופורשים להבא בהדי הדדי, ודוק.

כוונת הרב "אוריאל" שליט"א לדברי הטור בסי' ת"ל: שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול והטעם לפי שנעשה בו נס גדול שפסח מצרים מקחו בעשור כדכתיב בעשור לחודש הזה ויקחו להם שה לבית אבות שה לבית ופסח שיצאו ישראל ממצרים היה ביום ה' כדאיתא בסדר עולם ונמצא שי' בחדש היה שבת ולקחו להם כל אחד שה לפסחו וקשר אותו בכרעי מטתו ושאלום המצריים למה זה לכם והשיבו לשחטו לשם פסח במצות השם עלינו והיו שיניהם קהות על ששוחטין את אלהיהן ולא היו רשאין לומר להם דבר ועל שם אותו הנס קורין אותו שבת הגדול, עכ"ל. הרי שהצווי "משכו ידיכם מע"ז היתה בשבת, והיינו משום שהשבת היא כנגד ע"ז ולכן המשמר את השבת אפי' עבד ע"ז כאנוש וכו',
ואלא שיש לעיין שהלא עדין לא "נצטוו" על השבת, ומבו' בזה ש"מציאות" השבת היא כנגד ע"ז, גם בלא ה"צווי".

[אוריאל]

נפלא מאד.
ואולי יש להוסיף דהא אמרו בגמרא דהמשמר שבת כהלכתו, אפילו עובד עבודה זרה כאנוש מוחלין לו, ולכן ענין זה של משכו ידיכם מע"ז שהוא תקנה מכאן ולהבא שלא יהיו עוד קשורים בע"ז ח"ו, נעשה דוקא בשבת קדש שזהו זמן כפרה גם על העבר, ונמצא מתקנים העבר ופורשים להבא בהדי הדדי, ודוק.

כוונת הרב "אוריאל" שליט"א לדברי הטור בסי' ת"ל: שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול והטעם לפי שנעשה בו נס גדול שפסח מצרים מקחו בעשור כדכתיב בעשור לחודש הזה ויקחו להם שה לבית אבות שה לבית ופסח שיצאו ישראל ממצרים היה ביום ה' כדאיתא בסדר עולם ונמצא שי' בחדש היה שבת ולקחו להם כל אחד שה לפסחו וקשר אותו בכרעי מטתו ושאלום המצריים למה זה לכם והשיבו לשחטו לשם פסח במצות השם עלינו והיו שיניהם קהות על ששוחטין את אלהיהן ולא היו רשאין לומר להם דבר ועל שם אותו הנס קורין אותו שבת הגדול, עכ"ל. הרי שהצווי "משכו ידיכם מע"ז היתה בשבת, והיינו משום שהשבת היא כנגד ע"ז ולכן המשמר את השבת אפי' עבד ע"ז כאנוש וכו',
ואלא שיש לעיין שהלא עדין לא "נצטוו" על השבת, ומבו' בזה ש"מציאות" השבת היא כנגד ע"ז, גם בלא ה"צווי".

ייש"כ. ובאמת כן לכאו' משמע ממה שאיתא במדרש שמשה ביקש לישראל יום אחד מנוחה והיו ישראל משמרים את השבת במצרים אף שעדיין לא הצטוו על זה, ואח"כ כשהצטוו על השבת שמח משה שמחה גדולה, וחזינן כנ"ל שגם בלא הציווי, השבת היא שבת, והיתה משמעות לשמירת השבת אף קודם שהצטוו, ודוק.

[רוצה לדעת]

נפלא מאד.
ואולי יש להוסיף דהא אמרו בגמרא דהמשמר שבת כהלכתו, אפילו עובד עבודה זרה כאנוש מוחלין לו, ולכן ענין זה של משכו ידיכם מע"ז שהוא תקנה מכאן ולהבא שלא יהיו עוד קשורים בע"ז ח"ו, נעשה דוקא בשבת קדש שזהו זמן כפרה גם על העבר, ונמצא מתקנים העבר ופורשים להבא בהדי הדדי, ודוק.

כוונת הרב "אוריאל" שליט"א לדברי הטור בסי' ת"ל: שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול והטעם לפי שנעשה בו נס גדול שפסח מצרים מקחו בעשור כדכתיב בעשור לחודש הזה ויקחו להם שה לבית אבות שה לבית ופסח שיצאו ישראל ממצרים היה ביום ה' כדאיתא בסדר עולם ונמצא שי' בחדש היה שבת ולקחו להם כל אחד שה לפסחו וקשר אותו בכרעי מטתו ושאלום המצריים למה זה לכם והשיבו לשחטו לשם פסח במצות השם עלינו והיו שיניהם קהות על ששוחטין את אלהיהן ולא היו רשאין לומר להם דבר ועל שם אותו הנס קורין אותו שבת הגדול, עכ"ל. הרי שהצווי "משכו ידיכם מע"ז היתה בשבת, והיינו משום שהשבת היא כנגד ע"ז ולכן המשמר את השבת אפי' עבד ע"ז כאנוש וכו',
ואלא שיש לעיין שהלא עדין לא "נצטוו" על השבת, ומבו' בזה ש"מציאות" השבת היא כנגד ע"ז, גם בלא ה"צווי".

ייש"כ. ובאמת כן לכאו' משמע ממה שאיתא במדרש שמשה ביקש לישראל יום אחד מנוחה והיו ישראל משמרים את השבת במצרים אף שעדיין לא הצטוו על זה, ואח"כ כשהצטוו על השבת שמח משה שמחה גדולה, וחזינן כנ"ל שגם בלא הציווי, השבת היא שבת, והיתה משמעות לשמירת השבת אף קודם שהצטוו, ודוק.

מצאתי בס"ד יסוה"ד בס' אפריון לבעל קיצור שולחן ערוך
מצורף

אפריון.PDF