דעת ר' צדוק הכהן מלובלין זיע"א באכילת מצה כל שבעה, וכדעת הגר"א, וכן עוד ראשונים דס"ל כן.

[רוצה לדעת]

כתב רצ"ה מלובלין [פסח אות ט"ז]
וגם כן עיקר מצות מצה בליל א' דפסח (כמו שאמרו פסחים קב ע"ב) ומכל מקום נקרא כל החג חג המצות שקדושת החג עיקרו מלילה הראשונה וכאמור. ואף שחיוב מצה רק ליל א' חובה מכל מקום כיון שנזכר בתורה שבעת ימים תאכל עליו מצות יש מצוה באכילת מצה כל שבעה ואשכחן (שם קיד ע"ב) רבא הוה מהדר אסילקא וארוזא הואיל ונפיק מפומיה דר"ה וכן (סוכה לב ע"ב) ר' אחא בריה דרבא מהדר אתרי וחד הואיל ונפיק מפומיה דר' כהנא כל שכן אכילת מצה כל ז' שנזכר בתורה שבעת ימים וגו' שיש בו מצוה כל שבעה. ומה שאמרו בגמרא רשות, היינו דמצוה לגבי חובא רשות קרי ליה ועיקרו בא מליל ראשון דכתיב תאכל עליו מצות ומזה נסתעף לכל ז' ימים למצוה לאכילת מצה. ולכן כתיב תאכל עליו מצות. ומשום הכי נקרא כל החג חג המצות והקדושה מלילה הראשונה, עכ"ל.

[מלמד להועיל]

כך גם שיטת הגרא

[רוצה לדעת]

כך גם שיטת הגרא

אכן, וזה מה שבאתי להדגיש כאן שגם מגדולי החסידות סברו כן!

[מלמד להועיל]

כך גם שיטת הגרא

אכן, וזה מה שבאתי להדגיש כאן שגם מגדולי החסידות סברו כן!

שמעתי פעם שיש גם ראשונים שסוברים כן

[רוצה לדעת]

כך גם שיטת הגרא

אכן, וזה מה שבאתי להדגיש כאן שגם מגדולי החסידות סברו כן!

שמעתי פעם שיש גם ראשונים שסוברים כן

אכן חזקוני פר' בא (שמות י"ב, י"ח) שכ': ומ"מ מצות שבעת ימים מצות תאכלו כתיב כלומר אם אכל מצה כל שבעת הימים קיים הפסוק זה של שבעת ימים מצות תאכלו, עכ"ל. ועי' בתשו' חת"ס יו"ד סי' קצ"א שהביא לדבריו.
ובת"י פר' ראה איתא: "שובעא יומין תיכלון לשמיה" וראיתי באילת השחר פר' בא (שמות י"ב, ט"ו) שדקדק כד' הגר"א שיש מצוה כל ז' לאכול מצה, דאל"כ היכן מצינו שיש חיוב לאכול כל ז' לשמה. ויתבאר לפי"ז שלקיום ד' הגר"א בעי מצה לשם מצוה דוקא. וברוקח הל' פסח רצ"א כ': האוכל מצה כל ז' כהלכתה כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, עיי"ש, מלשונו "כהלכתה" משמע דבעי לחם עוני ומצת מצוה, וכן ראיתי שהביאו שנוהג מרנא הגריש"א זיע"א לאכול כל ז' מצה שמורה בדוקא.

[מלמד להועיל]

אכן, וזה מה שבאתי להדגיש כאן שגם מגדולי החסידות סברו כן!

שמעתי פעם שיש גם ראשונים שסוברים כן

אכן חזקוני פר' בא (שמות י"ב, י"ח) שכ': ומ"מ מצות שבעת ימים מצות תאכלו כתיב כלומר אם אכל מצה כל שבעת הימים קיים הפסוק זה של שבעת ימים מצות תאכלו, עכ"ל. ועי' בתשו' חת"ס יו"ד סי' קצ"א שהביא לדבריו.
ובת"י פר' ראה איתא: "שובעא יומין תיכלון לשמיה" וראיתי באילת השחר פר' בא (שמות י"ב, ט"ו) שדקדק כד' הגר"א שיש מצוה כל ז' לאכול מצה, דאל"כ היכן מצינו שיש חיוב לאכול כל ז' לשמה. ויתבאר לפי"ז שלקיום ד' הגר"א בעי מצה לשם מצוה דוקא. וברוקח הל' פסח רצ"א כ': האוכל מצה כל ז' כהלכתה כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, עיי"ש, מלשונו "כהלכתה" משמע דבעי לחם עוני ומצת מצוה, וכן ראיתי שהביאו שנוהג מרנא הגריש"א זיע"א לאכול כל ז' מצה שמורה בדוקא.

מה שכתבת שלפי הרוקח צריך מצה לשם מצוה, הכוונה מצד שצריך לכון לצאת ידי חובה כי מצוות צריכות כוונה ולפי זה מוכח שמצוות צריכות כוונה זה אפילו במצוה לא חיובית, או שהכוונה לא לענין כונה לצאת ידי חובה אלא לשם המצוה, ואם כן זהו חידוש כי אפילו במצוה של הלילה הראשון לא ידעתי שצריך להקפיד לכון לשם ה' וכד' אלא רק לצאת ידי חובה

אגב הרוקח היה ראשון קדמון, אבל החזקוני גם היה ראשון?

[רוצה לדעת]

ברוקח לא מוזכר ענין כוונה,
כוונת כבודו בטח לת"י, וליכאו' "לשמיה" מתפרש על ענין "לשמה" של מצה, וענין כוונה הוא ככל המצות

החזקוני היה ראשון כך כותב החיד"א.

[מלמד להועיל]

זה גופא לא הבנתי מה כוונה "לשמה של מצה", הרי לא משמע שמדבר על עשיית המצה שצריך להיות לשמה, אלא שהאכילה צריכה להיות לשמה, אז כוונתו שצריך לעשות את המצוה לשמה, כמו שאת כל המצווה יש ענין לקיים לשמה ולא שלא לשמה? [ולא קשור לכוונה לצאת]?

[רוצה לדעת]

זה גופא לא הבנתי מה כוונה "לשמה של מצה", הרי לא משמע שמדבר על עשיית המצה שצריך להיות לשמה, אלא שהאכילה צריכה להיות לשמה, אז כוונתו שצריך לעשות את המצוה לשמה, כמו שאת כל המצווה יש ענין לקיים לשמה ולא שלא לשמה? [ולא קשור לכוונה לצאת]?

ייש"כ רב,
עיינתי בזכות כבודו שוב באילת השחר, ואכן הוא כותב כהבנת כבודו שיש לאכול כל הז' ימים "לשמה"
לא יודע מה לומר
מצורף

אילת השחר.PDF

[רוצה לדעת]

כן הוא דעת האבן עזרא פר' בא י"ב ט"ו: שבעת ימים - טעם מצות תאכלו זכר לאכילתם בצאתם ממצרים. כי לא צוה שיאכלו מצות רק הנאכלים עם הפסח לפני חצות לילה. רק שבעת ימים צוה לאכול מצות להיות זכר לאשר קרה לכם בצאתכם ממצרים. כי שם כתוב כי לא חמץ.

[מלמד להועיל]

זה גופא לא הבנתי מה כוונה "לשמה של מצה", הרי לא משמע שמדבר על עשיית המצה שצריך להיות לשמה, אלא שהאכילה צריכה להיות לשמה, אז כוונתו שצריך לעשות את המצוה לשמה, כמו שאת כל המצווה יש ענין לקיים לשמה ולא שלא לשמה? [ולא קשור לכוונה לצאת]?

ייש"כ רב,
עיינתי בזכות כבודו שוב באילת השחר, ואכן הוא כותב כהבנת כבודו שיש לאכול כל הז' ימים "לשמה"
לא יודע מה לומר
מצורף
אילת השחר.PDF

מעניין, כי בתחילה הוא דן באמת אם צריך לכון לצאת ידי המצוה ובאמת מסתפק אם מצוות צריכות כונה זה במצות קיומיות, ועל זה מביא ראיה מתרגום יונתן שצריך שיהיה לשמה, שמזה מוכח שני דברים, אחד - שיש מצוה לאכול מצה כל שבעה, וזה הוכחה יפה וברורה, ודבר שני מוציא גם כן שצריך לכון לשם מצוה, ולכאורה זה לא כל כך מוכח. ואולי כי זה באמת היה קשה לאילת השחר שהרי את הענין של לשמה יש בכל המצוות אז מה באו כאן להגיד אלא על כרחך שהכוונה שצריך לצאת ידי חובה והחידוש שגם במצוה קיומית צריך לכון לצאת ידי חובה
אלא מה יש לדחות, שאולי באמת הכונה ללשמה רגיל והתורה באה לומר שצריך לכון לשמה אפילו שזה מצוה קיומית, אבל זה דחוק כי סוף סוף אם יש בזה מצוה אז פשוט שצריך שיהיה לשמה, ועל כרחך שהכוונה לענין לצאת ידי חובה
ובאמת הדברים צריכים עוד ביאור

[מלמד להועיל]

אגב אני לא זוכר דבר ברור אבל נדמה לי שראיתי פעם שלגבי מצוה של אכילה שהגוף נהנה אז לפי כולם אומרים שמצוות לא צריכות כוונה ולפי מה שהאילת השחר לומד פשט בתרגום יונתן אז מבואר שכן צריכה כוונה

[רוצה לדעת]

אגב אני לא זוכר דבר ברור אבל נדמה לי שראיתי פעם שלגבי מצוה של אכילה שהגוף נהנה אז לפי כולם אומרים שמצוות לא צריכות כוונה ולפי מה שהאילת השחר לומד פשט בתרגום יונתן אז מבואר שכן צריכה כוונה

זה גמ' בר"ה ובר"ן שם
אבל להלכה עי' בשו"ע או"ח סי' תע"ה ס"ד ומ"ב שם ס"ק ל"ד שזה לא מוסכם

[יעקב שלם]

שמעתי פעם שיש גם ראשונים שסוברים כן

שמעתי
יש מח' ראשונים למה לא מברכים על המצות כל שבעה
איני זוכר המקורות
אבל כמדומני שתוס' אוחזים שזה שאלה אבל העיטור והמכתם הסבירו הטעם כי אין מצוה בשער הימים