ההכנות האמיתיות לפסח! הגרח"ק עשה השנה מנוי, ולמה להגר"ד לנדו זה לא מעשי.

מבקש אמת

משתמש ותיק
בן של רב אמר:
ד. חסר לי מושגים כנראה. מה הבעיה לעשות ציץ?
1. בשביל ריצוי ציץ צריך כהן גדול שיתמנה ע"י סנהדרין של שבעים ואחד, ובשביל למנות סנהדרין צריך שיהיו סמוכים ואין היום סמיכה, וגם צריך הסכמת כלל ישראל, מה שלא נראה שהולך לקרות בעתיד הקרוב.
2. בשביל שהציץ ירצה צריך שהכה"ג יהיה לבוש בשמונה בגדים, ומלבד הבעיה של התכלת וארגמן באבנט יש בעיה נוספת שאין לנו אבני חושן, וכבר העיר בזה רעק"א.

בן של רב אמר:
ו. שקלי ציבור אפשר לזכות לכולם כמו שאז תרמו מראש על האבוד ועל הגבוי שעדיין לא הגיע
(ומסתמא גם אז לא חסרו חכמולוגים שלא נתנו והסתדרו עם זה איכשהו).
רוב כלל ישראל לצערנו לא ניחא להו לתרום שקלים ואין כאן זכין.

בן של רב אמר:
ואגב: אי אפשר להוכיח מהגלות בין הגויים למצב החדש בארה"ק
שהרי סו"ס היהודים הטובים משטייגענים כאן בנחת ולא נטמעים בין הגויים.
וגם אם זה התחיל ע"י ציונים ורשעים עם מטרות זדון
הרי הם כבר בגיהינום... ואנו ב"ה לומדים ומקיימים יישוב א"י ומצוותיה בלי חשש (עם 16 מנדטים = לשון מאזניים...)
ולו יצוייר שנגיע למצב קיום התורה בינוני כמו בימי אחאב וכדו'
גם אז נהיה חייבים לחשוב שאנו בגלות כזו שהקב"ה שונא אותנו עד כדי ולא אריח בריח ניחוחכם?

היהודים קיימו מצוות ולא נטמעו בין הגויים במשך רוב שנות הגלות עד לפני כ250 שנה, ורוב כלל ישראל היה במצב רוחני הרבה יותר טוב מאשר היום. המצב של "ולא אריח בריח ניחוחכם" איננו מותנה בכמות המנדטים שיש לרשימות החרדיות בכנסת, וגם לא במספר האברכים הלומדים בכוללים, אלא בחיבור שיש לכנסת ישראל עם אבינו שבשמים, ולצערנו חיבור זה איננו מושלם כל זמן שלא נבנה בית המקדש ויריח ה' בריח ניחוחנו.
 

בן של רב

משתמש ותיק
זקן ויושב בישיבה אמר:
השטחיות חוגגת, ולא חשבתי שאצטרך לבאר את דברי,
גם אם היום יש אפשרות להקריב קרבן פסח, אבל זה כולם מודים שעדיין לא נבנה בית המקדש, יש כאן קיום של מצוות הקרבה לכל היותר. אבל אין כאן השראת השכינה. ועל כן חצרות ה' אינו נוגע כלל לעניינינו.
וכשדוד המלך נכסף לחצרות בית ה' הוא נכסף לבית ה', ולדאבון לבנו אנו בגלות, ומה שכן יש לנו בס"ד זה בתי מדרשות.
לכן כל הדיבורים כאן בנוסח ... אינם לענין,
ובפרט המשפט האומלל שנכתב למעלה, אני מצטט:‏ עיין בכל כ"ד נביאים ותהלים וכו' [ההדגשה אינה במקור] שלא "שטייגען" ו"שאיפות" אחרות חשובות תפסו את מרכז חייהם - אלא נכספה וגם כלתה נפשם לחצרות ה' כי זה כולל הכל. ובדרכם הלכו רוב מסדרי הזמירות לשבת. עכ"ל.
לו יהי שחשדנו בחינם וכעסנו בחינם וכו'
עדיין בנוסח זה שכביכול יש דברים יותר קדושים ומקודשים מהר הבית -
אז תעלה להר הבית בטומאה בלי להתחייב כרת.
זה בסה"כ כיפת הסלע. רח"ל.

ואם שטייגען = לימוד = הוא עוד יותר קדוש מבית המקדש
אז איך מותר ללמוד עם הגוף שלנו קדשים שזה רק >כאילו< הקריב
ואילו להיכנס בפועל אסור ?

בקשה קטנה:
אל תענה לפני שאתה קורא ברפרוף בחומש ובתהלים ומוצא לפחות מאה פעמים דברים מפורשים על מעמדו של המקום הזה שקראת לו כיפת הסלע.
 

בנציון

משתמש ותיק
זקן ויושב בישיבה אמר:
השטחיות חוגגת, ולא חשבתי שאצטרך לבאר את דברי,
גם אם היום יש אפשרות להקריב קרבן פסח, אבל זה כולם מודים שעדיין לא נבנה בית המקדש, יש כאן קיום של מצוות הקרבה לכל היותר. אבל אין כאן השראת השכינה. ועל כן חצרות ה' אינו נוגע כלל לעניינינו.
וכשדוד המלך נכסף לחצרות בית ה' הוא נכסף לבית ה', ולדאבון לבנו אנו בגלות, ומה שכן יש לנו בס"ד זה בתי מדרשות. וכל מחמדינו טבועות וגנוזות ואין לנו שיור רק התורה הזאת.
לכן כל הדיבורים כאן בנוסח ... אינם לענין,
ובפרט המשפט האומלל שנכתב למעלה, אני מצטט:‏ עיין בכל כ"ד נביאים ותהלים וכו' [ההדגשה אינה במקור] שלא "שטייגען" ו"שאיפות" אחרות חשובות תפסו את מרכז חייהם - אלא נכספה וגם כלתה נפשם לחצרות ה' כי זה כולל הכל. ובדרכם הלכו רוב מסדרי הזמירות לשבת. עכ"ל.

לידיעתך קדושת מקום המקדש נשארה לעולם, ועליה אמר הקב"ה והיו עיני ולבי שם כל הימים, וכל הרוקק בהר הבית בזמן הזה [גם יריקה בדיבור וכתיבה] כאילו רוקק בבת עינו, כמו שאמרו בברכות סב, ב.
 
A

Anonymous

Guest
בנציון אמר:
זקן ויושב בישיבה אמר:
השטחיות חוגגת, ולא חשבתי שאצטרך לבאר את דברי,
גם אם היום יש אפשרות להקריב קרבן פסח, אבל זה כולם מודים שעדיין לא נבנה בית המקדש, יש כאן קיום של מצוות הקרבה לכל היותר. אבל אין כאן השראת השכינה. ועל כן חצרות ה' אינו נוגע כלל לעניינינו.
וכשדוד המלך נכסף לחצרות בית ה' הוא נכסף לבית ה', ולדאבון לבנו אנו בגלות, ומה שכן יש לנו בס"ד זה בתי מדרשות. וכל מחמדינו טבועות וגנוזות ואין לנו שיור רק התורה הזאת.
לכן כל הדיבורים כאן בנוסח ... אינם לענין,
ובפרט המשפט האומלל שנכתב למעלה, אני מצטט:‏ עיין בכל כ"ד נביאים ותהלים וכו' [ההדגשה אינה במקור] שלא "שטייגען" ו"שאיפות" אחרות חשובות תפסו את מרכז חייהם - אלא נכספה וגם כלתה נפשם לחצרות ה' כי זה כולל הכל. ובדרכם הלכו רוב מסדרי הזמירות לשבת. עכ"ל.

לידיעתך קדושת מקום המקדש נשארה לעולם, ועליה אמר הקב"ה והיו עיני ולבי שם כל הימים, וכל הרוקק בהר הבית בזמן הזה [גם יריקה בדיבור וכתיבה] כאילו רוקק בבת עינו, כמו שאמרו בברכות סב, ב.
כמובן שאין זה שום סתירה למה שכתבתי. ואין צורך להאריך בזה.
 
A

Anonymous

Guest
בן של רב אמר:
זקן ויושב בישיבה אמר:
השטחיות חוגגת, ולא חשבתי שאצטרך לבאר את דברי,
גם אם היום יש אפשרות להקריב קרבן פסח, אבל זה כולם מודים שעדיין לא נבנה בית המקדש, יש כאן קיום של מצוות הקרבה לכל היותר. אבל אין כאן השראת השכינה. ועל כן חצרות ה' אינו נוגע כלל לעניינינו.
וכשדוד המלך נכסף לחצרות בית ה' הוא נכסף לבית ה', ולדאבון לבנו אנו בגלות, ומה שכן יש לנו בס"ד זה בתי מדרשות.
לכן כל הדיבורים כאן בנוסח ... אינם לענין,
ובפרט המשפט האומלל שנכתב למעלה, אני מצטט:‏ עיין בכל כ"ד נביאים ותהלים וכו' [ההדגשה אינה במקור] שלא "שטייגען" ו"שאיפות" אחרות חשובות תפסו את מרכז חייהם - אלא נכספה וגם כלתה נפשם לחצרות ה' כי זה כולל הכל. ובדרכם הלכו רוב מסדרי הזמירות לשבת. עכ"ל.
לו יהי שחשדנו בחינם וכעסנו בחינם וכו'
עדיין בנוסח זה שכביכול יש דברים יותר קדושים ומקודשים מהר הבית -
אז תעלה להר הבית בטומאה בלי להתחייב כרת.
זה בסה"כ כיפת הסלע. רח"ל.

ואם שטייגען = לימוד = הוא עוד יותר קדוש מבית המקדש
אז איך מותר ללמוד עם הגוף שלנו קדשים שזה רק >כאילו< הקריב
ואילו להיכנס בפועל אסור ?

בקשה קטנה:
אל תענה לפני שאתה קורא ברפרוף בחומש ובתהלים ומוצא לפחות מאה פעמים דברים מפורשים על מעמדו של המקום הזה שקראת לו כיפת הסלע.
בבקשה תפסיק עם השטחיות הזו.
טענתך הזכירה את זה שנכנס לשירותים עם קצות החושן, לתמיהת השואלים ענה: וכי הקצות החושן עצמו לא נכנס לשירותים...?
 

בן של רב

משתמש ותיק
זקן ויושב בישיבה אמר:
בן של רב אמר:
זקן ויושב בישיבה אמר:
השטחיות חוגגת, ולא חשבתי שאצטרך לבאר את דברי,
גם אם היום יש אפשרות להקריב קרבן פסח, אבל זה כולם מודים שעדיין לא נבנה בית המקדש, יש כאן קיום של מצוות הקרבה לכל היותר. אבל אין כאן השראת השכינה. ועל כן חצרות ה' אינו נוגע כלל לעניינינו.
וכשדוד המלך נכסף לחצרות בית ה' הוא נכסף לבית ה', ולדאבון לבנו אנו בגלות, ומה שכן יש לנו בס"ד זה בתי מדרשות.
לכן כל הדיבורים כאן בנוסח ... אינם לענין,
ובפרט המשפט האומלל שנכתב למעלה, אני מצטט:‏ עיין בכל כ"ד נביאים ותהלים וכו' [ההדגשה אינה במקור] שלא "שטייגען" ו"שאיפות" אחרות חשובות תפסו את מרכז חייהם - אלא נכספה וגם כלתה נפשם לחצרות ה' כי זה כולל הכל. ובדרכם הלכו רוב מסדרי הזמירות לשבת. עכ"ל.
לו יהי שחשדנו בחינם וכעסנו בחינם וכו'
עדיין בנוסח זה שכביכול יש דברים יותר קדושים ומקודשים מהר הבית -
אז תעלה להר הבית בטומאה בלי להתחייב כרת.
זה בסה"כ כיפת הסלע. רח"ל.

ואם שטייגען = לימוד = הוא עוד יותר קדוש מבית המקדש
אז איך מותר ללמוד עם הגוף שלנו קדשים שזה רק >כאילו< הקריב
ואילו להיכנס בפועל אסור ?

בקשה קטנה:
אל תענה לפני שאתה קורא ברפרוף בחומש ובתהלים ומוצא לפחות מאה פעמים דברים מפורשים על מעמדו של המקום הזה שקראת לו כיפת הסלע.
בבקשה תפסיק עם השטחיות הזו.
טענתך הזכירה את זה שנכנס לשירותים עם קצות החושן, לתמיהת השואלים ענה: וכי הקצות החושן עצמו לא נכנס לשירותים...?
באמת גם זה דורש הסבר.
והנה ההסבר: הקצוה"ח נכנס למקום טמא כי יש צורך, ואילו עם הספר אין צורך מלבד ללמוד את חידושיו שאת זה הוא עצמו גם לא הכניס...

ולענין 'המשפט האומלל' שלי על חשיבות ביהמ"ק יותר מלימוד:
גם זה דורש הסבר - וההסבר הוא (קיבלתי מהגר"י וינטרוב) שודאי לימוד קדשים הוא קדוש אבל רק כשיגיע לידי מעשה הוא מושלם כי כל מה ש'גדול תלמוד' הוא רק מה 'שמביא לידי מעשה' ובלי זה 'אפילו תורה אין לו' = אין לו.
וכאשר לומדים מתוך שאיפה לקיים ורצון שזה יתקיים = זה על מנת לקיים
אבל עדיין לא מושלם, וזה 'תוקע' את הורדת התורה לארץ!
וכגון בביהמ"ק ב"ה יש מחשבה וב"ה יש דיבור אבל לצערנו אין מעשה.

ומתי כן? ומה עם מה שאיננו יכולים לקיים?
תירץ הנפה"ח:
כשמישהו אחר מקיים (כהן) זה גם נחשב שלמות של 'על מנת לקיים'
כי כל האומה היא כגוף אחד עם אברים מחולקים (לשון החזו"א)
וממילא זה כמו שמחשבה ודיבור מתקיימים ע"י הראש והמעשה נשלם ע"י הגוף.
כמובן זה מעורר עוד הרבה שאלות שצריך לבאר.
אבל לע"ע התחשבתי וקיצרתי.
 

חדא

משתמש ותיק
בנציון אמר:
זקן ויושב בישיבה אמר:
המימד הנוסף של הענין אמר:
יעויין בכל כ"ד נביאים ותהלים וכו' שלא "שטייגען" ו"שאיפות" אחרות חשובות תפסו את מרכז חייהם - אלא נכספה וגם כלתה נפשם לחצרות ה' כי זה כולל הכל.

ובדרכם הלכו רוב מסדרי הזמירות לשבת.
האם חצרות ה', לדעתך, פירושו להקריב קרבן פסח ליד כיפת הזהב? האם לזה הם כל כך נכספו?
חצר ה' היום הוא בבית מדרש.

אני מוחה על הזלזול המחפיר בבית המקדש, ה' ירחם.

מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור כה
דוד היה מעייף בתורה, והיתה נפשו שוקקת להיות בבית המדרש, שנאמר ה' אהבתי מעון ביתך (תהלים כו ח), נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' (שם /תהלים/ פד ג)


כמובן שאין בכוונתי להמעיט משהו מהתשוקה לבניין ביהמ"ק שיבנה בב"א, אבל מי שהתשוקה הזו באה אצלו היום על חשבון השטייגען בבית המדרש, כדאי שיבדוק שוב מה מניע אותו...
 

בן של רב

משתמש ותיק
חדא אמר:
מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור כה
דוד היה מעייף בתורה, והיתה נפשו שוקקת להיות בבית המדרש, שנאמר ה' אהבתי מעון ביתך (תהלים כו ח), נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' (שם /תהלים/ פד ג)

כמובן שאין בכוונתי להמעיט משהו מהתשוקה לבניין ביהמ"ק שיבנה בב"א, אבל מי שהתשוקה הזו באה אצלו היום על חשבון השטייגען בבית המדרש, כדאי שיבדוק שוב מה מניע אותו...
שווה לבדוק נוסחאות נוספות כי מסתבר שהגירסא המדוייקת היא בית המקדש
מנין לי? מהפסוקים הללו שציטטת.

לשאלה/חשד - מה מניע אותי?
1.הרצון לחבר את האהל להיות אחד = מחשבה דיבור ומעשה
2. שלא נמות על שלא תבענו בית המקדש - כמו האלפים שמתו בימי דוד.
 

חדא

משתמש ותיק
בן של רב אמר:
זקן ויושב בישיבה אמר:
בן של רב אמר:
לו יהי שחשדנו בחינם וכעסנו בחינם וכו'
עדיין בנוסח זה שכביכול יש דברים יותר קדושים ומקודשים מהר הבית -
אז תעלה להר הבית בטומאה בלי להתחייב כרת.
זה בסה"כ כיפת הסלע. רח"ל.

ואם שטייגען = לימוד = הוא עוד יותר קדוש מבית המקדש
אז איך מותר ללמוד עם הגוף שלנו קדשים שזה רק >כאילו< הקריב
ואילו להיכנס בפועל אסור ?

בקשה קטנה:
אל תענה לפני שאתה קורא ברפרוף בחומש ובתהלים ומוצא לפחות מאה פעמים דברים מפורשים על מעמדו של המקום הזה שקראת לו כיפת הסלע.
בבקשה תפסיק עם השטחיות הזו.
טענתך הזכירה את זה שנכנס לשירותים עם קצות החושן, לתמיהת השואלים ענה: וכי הקצות החושן עצמו לא נכנס לשירותים...?
באמת גם זה דורש הסבר.
והנה ההסבר: הקצוה"ח נכנס למקום טמא כי יש צורך, ואילו עם הספר אין צורך מלבד ללמוד את חידושיו שאת זה הוא עצמו גם לא הכניס...

ולענין 'המשפט האומלל' שלי על חשיבות ביהמ"ק יותר מלימוד:
גם זה דורש הסבר - וההסבר הוא (קיבלתי מהגר"י וינטרוב) שודאי לימוד קדשים הוא קדוש אבל רק כשיגיע לידי מעשה הוא מושלם כי כל מה ש'גדול תלמוד' הוא רק מה 'שמביא לידי מעשה' ובלי זה 'אפילו תורה אין לו' = אין לו.
וכאשר לומדים מתוך שאיפה לקיים ורצון שזה יתקיים = זה על מנת לקיים
אבל עדיין לא מושלם, וזה 'תוקע' את הורדת התורה לארץ!
וכגון בביהמ"ק ב"ה יש מחשבה וב"ה יש דיבור אבל לצערנו אין מעשה.

ומתי כן? ומה עם מה שאיננו יכולים לקיים?
תירץ הנפה"ח:
כשמישהו אחר מקיים (כהן) זה גם נחשב שלמות של 'על מנת לקיים'
כי כל האומה היא כגוף אחד עם אברים מחולקים (לשון החזו"א)
וממילא זה כמו שמחשבה ודיבור מתקיימים ע"י הראש והמעשה נשלם ע"י הגוף.
כמובן זה מעורר עוד הרבה שאלות שצריך לבאר.
אבל לע"ע התחשבתי וקיצרתי.

תלמוד בבלי מסכת הוריות דף יג עמוד א
א"ר אחא ברבי חנינא דאמר קרא יקרה היא מפנינים מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים

תלמוד בבלי מסכת מנחות דף קי עמוד א
שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות מאי בלילות א"ר יוחנן אלו ת"ח העוסקים בתורה בלילה מעלה עליהן הכתוב כאילו עסוקים בעבודה לעולם זאת על ישראל א"ר גידל אמר רב זה מזבח בנוי ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן ורבי יוחנן אמר אלו תלמידי חכמים העסוקין בהלכות עבודה מעלה עליהם הכתוב כאילו נבנה מקדש בימיהם אמר ריש לקיש מאי דכתיב זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה מנחה חטאת ואשם אמר רבא האי לעולה למנחה עולה ומנחה מיבעי ליה אלא אמר רבא כל העוסק בתורה אינו צריך לא עולה (ולא חטאת) ולא מנחה ולא אשם אמר רבי יצחק מאי דכתיב זאת תורת החטאת וזאת תורת האשם כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם
 

חדא

משתמש ותיק
בן של רב אמר:
חדא אמר:
מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור כה
דוד היה מעייף בתורה, והיתה נפשו שוקקת להיות בבית המדרש, שנאמר ה' אהבתי מעון ביתך (תהלים כו ח), נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' (שם /תהלים/ פד ג)

כמובן שאין בכוונתי להמעיט משהו מהתשוקה לבניין ביהמ"ק שיבנה בב"א, אבל מי שהתשוקה הזו באה אצלו היום על חשבון השטייגען בבית המדרש, כדאי שיבדוק שוב מה מניע אותו...
שווה לבדוק נוסחאות נוספות כי מסתבר שהגירסא המדוייקת היא בית המקדש
מנין לי? מהפסוקים הללו שציטטת.

לשאלה/חשד - מה מניע אותי?
1.הרצון לחבר את האהל להיות אחד = מחשבה דיבור ומעשה
2. שלא נמות על שלא תבענו בית המקדש - כמו האלפים שמתו בימי דוד.

כל מה שלא מוצא חן נהיה ט"ס?

וודאי שיש לתבוע בית המקדש, אבל שלא יבוא על חשבון העבודה כעת במצב שאין בית המקדש
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
אם כי אין דרכי לבא במו"מ בנושאים אלו עם החכמים,
מ"מ אכתוב הנראה לדעתי הקלושה,
כי עיקר התשוקה לבית המקדש צריך להיות [לפחות גם!] על ה"אין תורה" שמזמן חורבן ביהמ"ק אנו בשנות תוהו ו"אין תורה" כנודע,
כל אי הבנה באיזה רשב"א וכו' הוא מחסרון בית המקדש, וחסרון הבנה ברשב"א הוא חסרון ב"ידיעת ה'" כי קוב"ה ואורייתא חד!
חז"ל ורבותינו מלאים בזה,
רק אציין לב' דברים שכמדו' לא כ"כ ידועים
א. קב הישר פצ"ג שכתב ש"קבלה אמיתית היא בידי, כל מי שבלבו תדיר צער על גלות השכינה זוכה לכתר תורה"!
ב. הגריא"ח בדרוש לשבת תרומה כתב וז"ל: והן לזאת מצינו אחר שחרבה עיר קודשנו ותפארתנו ושמם בית מקדשנו אשר שמו יתברך שוכן שם, שכינתא אזלא ונדאי מהוך להוך ואין מקום להשראת שכינתו יתברך, רק בבתי מדרשות המצוינים בהלכה, כמ"ש "אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב", [highlight=yellow]והרי גם בביהמ"ק עיקר השראת שכינתו יתברך בו היה בשביל התורה כי שמה ישבו סנהדרין גדולה בלשכת הגזית שמשם יצאה תורה לכל ישראל, כמ"ש "וקמת ועלית למקום" וכו', ולכן היה עיקר ישיבתם סמוך למזבח להורות נתן שעיקר קבלת קורבנות היה רק בשביל זכות התורה כי אין חפץ לה' בעולות וזבחים כשמוע בדבר ה', וזכות התורה הגינה עליהם שיתקבלו קרבנותיהם ברצון, וכן עיקר השראת השכינה היתה בק"ק בין שני בדי הארון אשר שם הלוחות הכתובים באצבע אלוקים, כי אורייתא וקוב"ה חד הוא, כי התורה הוא עצם רצונו יתברך והוא ורצונו אחד[/highlight], לכן בבית שני שנגנז הארון והלוחות היה חסר שם גילוי שכינה, ולכן גם אחר החורבן משכן שמו יתברך בכל מקום שעוסקים בו בתורה, והוא באמת בית מקדשו יתברך כמ"ש סוף מנחות "בכל מקום מוקטר ומוגש לשמי אלו ת"ח העוסקים בהלכות" וע"י התורה שוכן שמו יתברך עם ישראל בגלותם, כמ"ש "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם" כו', ורמז לתורה שנקראת זאת כמ"ש רז"ל וכמש"כ "וזאת התורה", ובזה "לא מאסתים כי אני ה'" כו', עכ"ל.
 

בן של רב

משתמש ותיק
גם הת"ח שעוסקים בלימוד קדשים וכאילו הקריבו - צריכים להמשיך להתפלל שמונה עשרה כולל כל הברכות שעוסקות בענין ביהמ"ק וכו'.
וכבר אמר הגר"ח קריזווירט לחזו"א שכל ''כאילו'' שמוזכר בש"ס זה ''תחילת''
ואכן קילסיה החזו"א לביאור פשוט ובריא וחלק זה.
ולעניננו 'כאילו הקריב' זה מחשבה וגם דיבור כנ"ל.
ומעשה זה - הגעגועים האכזבה והתסכול על שלא מתקיים בפועל ולא נשלמת הורדת השכינה לארץ במעשה.
וזה גורם שלפחות אצלו עצמו תשרה שכינה
כמו שהביא המס"י בפרק החסידות את מאחז"ל:
כל ת"ח המתאנח... על כבודם של ישראל וכבודה של ירושלים זוכה לרוה"ק בדבריו.
 

יהודי

משתמש ותיק
יהודי אמר:
לכתוב שזה 'ההכנות האמיתיות' זה היה משונה וזר גם פעם, וכי לא דאגו לצרכי החג ולשאר מצוות עשה מהתורה שקיימות בחג זה? אם כבר מסתמא בקרבן לא השקיעו יותר מארבעה ימים קודם, ובשאר ההכנות - שאינן אמיתיות אלא זוטרות - השקיעו יותר זמן.
אחד החברים כתב לי שהוא לא יודע אם אני צודק במה שכתבתי, אבל הוא מסכים שכל צורת האשכול הזאת איננה לענין, כתבתי לו שגם אני לא יודע אם אני צודק, אבל כוונתי ג"כ כך.
 
A

Anonymous

Guest
רוצה לדעת אמר:
אם כי אין דרכי לבא במו"מ בנושאים אלו עם החכמים,
מ"מ אכתוב הנראה לדעתי הקלושה,
כי עיקר התשוקה לבית המקדש צריך להיות [לפחות גם!] על ה"אין תורה" שמזמן חורבן ביהמ"ק אנו בשנות תוהו ו"אין תורה" כנודע,
כל אי הבנה באיזה רשב"א וכו' הוא מחסרון בית המקדש, וחסרון הבנה ברשב"א הוא חסרון ב"ידיעת ה'" כי קוב"ה ואורייתא חד!
חז"ל ורבותינו מלאים בזה,
רק אציין לב' דברים שכמדו' לא כ"כ ידועים
א. קב הישר פצ"ג שכתב ש"קבלה אמיתית היא בידי, כל מי שבלבו תדיר צער על גלות השכינה זוכה לכתר תורה"!
ב. הגריא"ח בדרוש לשבת תרומה כתב וז"ל: והן לזאת מצינו אחר שחרבה עיר קודשנו ותפארתנו ושמם בית מקדשנו אשר שמו יתברך שוכן שם, שכינתא אזלא ונדאי מהוך להוך ואין מקום להשראת שכינתו יתברך, רק בבתי מדרשות המצוינים בהלכה, כמ"ש "אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב", [highlight=yellow]והרי גם בביהמ"ק עיקר השראת שכינתו יתברך בו היה בשביל התורה כי שמה ישבו סנהדרין גדולה בלשכת הגזית שמשם יצאה תורה לכל ישראל, כמ"ש "וקמת ועלית למקום" וכו', ולכן היה עיקר ישיבתם סמוך למזבח להורות נתן שעיקר קבלת קורבנות היה רק בשביל זכות התורה כי אין חפץ לה' בעולות וזבחים כשמוע בדבר ה', וזכות התורה הגינה עליהם שיתקבלו קרבנותיהם ברצון, וכן עיקר השראת השכינה היתה בק"ק בין שני בדי הארון אשר שם הלוחות הכתובים באצבע אלוקים, כי אורייתא וקוב"ה חד הוא, כי התורה הוא עצם רצונו יתברך והוא ורצונו אחד[/highlight], לכן בבית שני שנגנז הארון והלוחות היה חסר שם גילוי שכינה, ולכן גם אחר החורבן משכן שמו יתברך בכל מקום שעוסקים בו בתורה, והוא באמת בית מקדשו יתברך כמ"ש סוף מנחות "בכל מקום מוקטר ומוגש לשמי אלו ת"ח העוסקים בהלכות" וע"י התורה שוכן שמו יתברך עם ישראל בגלותם, כמ"ש "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם" כו', ורמז לתורה שנקראת זאת כמ"ש רז"ל וכמש"כ "וזאת התורה", ובזה "לא מאסתים כי אני ה'" כו', עכ"ל.
ואוסיף את דבריו הידועים של בעל הנפש החיים
ובאמת כי האיש החכם ויבן את זאת לאמיתו. לבו יחיל בקרבו בחיל ורעדה. בשומו על לבו על מעשיו אשר לא טובים ח''ו עד היכן המה מגיעים לקלקל ולהרוס בחטא קל חס ושלום. הרבה יותר ממה שהחריב נ''נ וטיטוס. כי הלא נ''נ וטיטוס לא עשו במעשיהם שום קלקול כלל למעלה כי לא להם חלק ושורש בעולמות העליונים שיהו יכולים לנגוע שם כלל במעשיהם. רק שבחטאינו נתמעט ותש כביכול כח גבורה של מעלה. את מקדש ה' טמאו כביכול המקדש העליון. ועי''כ היה להם כח לנ''נ וטיטוס להחריב המקדש של מטה המכוון נגד המקדש של מעלה. כמו שארז''ל (איכה רבתי) קמחא טחינא טחינת. הרי כי עונותינו החריבו נוה מעלה עולמות עליונים הקדושים. והמה החריבו רק נוה מטה.
 

בנציון

משתמש ותיק
חדא אמר:
בנציון אמר:
זקן ויושב בישיבה אמר:
האם חצרות ה', לדעתך, פירושו להקריב קרבן פסח ליד כיפת הזהב? האם לזה הם כל כך נכספו?
חצר ה' היום הוא בבית מדרש.

אני מוחה על הזלזול המחפיר בבית המקדש, ה' ירחם.

מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור כה
דוד היה מעייף בתורה, והיתה נפשו שוקקת להיות בבית המדרש, שנאמר ה' אהבתי מעון ביתך (תהלים כו ח), נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' (שם /תהלים/ פד ג)


כמובן שאין בכוונתי להמעיט משהו מהתשוקה לבניין ביהמ"ק שיבנה בב"א, אבל מי שהתשוקה הזו באה אצלו היום על חשבון השטייגען בבית המדרש, כדאי שיבדוק שוב מה מניע אותו...

על סמך מה החלטת שאלה שמשתוקקים לבית המקדש זה על חשבון השטייגען בבית המדרש?
ודרך אגב זה כן שייך למה שכתבו כאן: מי שהתשוקה לשטייגען בבית המדרש באה אצלו על חשבון התשוקה לבנין בית המקדש כדאי מאד שיבדוק מה מניע אותו...
 
A

Anonymous

Guest
בנציון אמר:
חדא אמר:
בנציון אמר:
אני מוחה על הזלזול המחפיר בבית המקדש, ה' ירחם.

מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור כה
דוד היה מעייף בתורה, והיתה נפשו שוקקת להיות בבית המדרש, שנאמר ה' אהבתי מעון ביתך (תהלים כו ח), נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' (שם /תהלים/ פד ג)


כמובן שאין בכוונתי להמעיט משהו מהתשוקה לבניין ביהמ"ק שיבנה בב"א, אבל מי שהתשוקה הזו באה אצלו היום על חשבון השטייגען בבית המדרש, כדאי שיבדוק שוב מה מניע אותו...

על סמך מה החלטת שאלה שמשתוקקים לבית המקדש זה על חשבון השטייגען בבית המדרש?
ודרך אגב זה כן שייך למה שכתבו כאן: מי שהתשוקה לשטייגען בבית המדרש באה אצלו על חשבון התשוקה לבנין בית המקדש כדאי מאד שיבדוק מה מניע אותו...
תבדוק עוד הפעם לפני שאתה מגיב, 'המימד הנוסף של הענין' כתב למעלה כך, וזה לשונו:
יעויין בכל כ"ד נביאים ותהלים וכו' שלא "שטייגען" ו"שאיפות" אחרות חשובות תפסו את מרכז חייהם - אלא נכספה וגם כלתה נפשם לחצרות ה' כי זה כולל הכל. ובדרכם הלכו רוב מסדרי הזמירות לשבת.
מכאן התחיל הדיון.
 

בנציון

משתמש ותיק
סליחה.
אמנם יש כאן טעות בהבנת דבריו, @המימד הנוסף של הענין לא התכוין להמעיט בשאיפות של שטייגען בבית המדרש, אלא הוא בא לומר שהתכלית של הכל הוא הדביקות בה', ולכן זה צריך להוביל לשאיפות לבית המקדש, אבל כאשר השאיפה לשטייגען מנותקת מהשאיפה לחצרות בית ה', אז גם השאיפה הזו אין לה ערך.
 

המימד הנוסף של הענין

משתמש ותיק
פותח הנושא
זקן ויושב בישיבה אמר:
בנציון אמר:
חדא אמר:
מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור כה
דוד היה מעייף בתורה, והיתה נפשו שוקקת להיות בבית המדרש, שנאמר ה' אהבתי מעון ביתך (תהלים כו ח), נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' (שם /תהלים/ פד ג)


כמובן שאין בכוונתי להמעיט משהו מהתשוקה לבניין ביהמ"ק שיבנה בב"א, אבל מי שהתשוקה הזו באה אצלו היום על חשבון השטייגען בבית המדרש, כדאי שיבדוק שוב מה מניע אותו...

על סמך מה החלטת שאלה שמשתוקקים לבית המקדש זה על חשבון השטייגען בבית המדרש?
ודרך אגב זה כן שייך למה שכתבו כאן: מי שהתשוקה לשטייגען בבית המדרש באה אצלו על חשבון התשוקה לבנין בית המקדש כדאי מאד שיבדוק מה מניע אותו...
תבדוק עוד הפעם לפני שאתה מגיב, 'המימד הנוסף של הענין' כתב למעלה כך, וזה לשונו:
יעויין בכל כ"ד נביאים ותהלים וכו' שלא "שטייגען" ו"שאיפות" אחרות חשובות תפסו את מרכז חייהם - אלא נכספה וגם כלתה נפשם לחצרות ה' כי זה כולל הכל. ובדרכם הלכו רוב מסדרי הזמירות לשבת.
מכאן התחיל הדיון.
כבוד הרב הזקן היושב בישיבה שבגבעה הבין שלא באתי להוסיף את המימד הנוסף של הענין
ולכן סבר שרציתי לזלזל בשטייגען ובהשקפה.
וע"פ הבנתו זו בדברי יש למחות וגם אני מצטרף.

לעומתו הרב בנציון = בן של ציון - הבין את הכל במימד נוסף של שורש וענף שאין שטייגען אלא היוצא מבית חיינו ואין חיינו אלא תורת חיים ואין חיים אלא מקור מים חיים אלוקים חיים וכו' וכו'
אקיצער - כולם צודקים שהתורה היא החיים.
אלא שכדברי הנביא על המים החיים שמן המקדש הם יוצאים...
וזה רמז לתורת חיינו שרק מהמקום של כיפת הסלע נזכה באמת לכל מעיינותיה.
וסליחה מהזקן ומחבריו שגרמתי להם לחושדני שאני חובש כיפת הסלע סרוגה...
 
A

Anonymous

Guest
בנציון אמר:
סליחה.
אמנם יש כאן טעות בהבנת דבריו, @המימד הנוסף של הענין לא התכוין להמעיט בשאיפות של שטייגען בבית המדרש, אלא הוא בא לומר שהתכלית של הכל הוא הדביקות בה', ולכן זה צריך להוביל לשאיפות לבית המקדש, אבל כאשר השאיפה לשטייגען מנותקת מהשאיפה לחצרות בית ה', אז גם השאיפה הזו אין לה ערך.
כבר הסברתי לעיל שהקרבת קרבן פסח כהיום הזה אינה שייכת כלל לכיסופין לחצרות בית ה'. היא שייכת למחוזות אחרים.
 

בנציון

משתמש ותיק
זקן ויושב בישיבה אמר:
בנציון אמר:
סליחה.
אמנם יש כאן טעות בהבנת דבריו, @המימד הנוסף של הענין לא התכוין להמעיט בשאיפות של שטייגען בבית המדרש, אלא הוא בא לומר שהתכלית של הכל הוא הדביקות בה', ולכן זה צריך להוביל לשאיפות לבית המקדש, אבל כאשר השאיפה לשטייגען מנותקת מהשאיפה לחצרות בית ה', אז גם השאיפה הזו אין לה ערך.
כבר הסברתי לעיל שהקרבת קרבן פסח כהיום הזה אינה שייכת כלל לכיסופין לחצרות בית ה'. היא שייכת למחוזות אחרים.

הדברים אינם נכונים כלל. כיון שמקריבים אע"פ שאין בית, וכיון שגם בימינו המקום הכי קדוש בעולם הוא הר הבית, [למרות השיקוצים שנמצאים שם], ממילא כל מי שלב יהודי פועם בקרבו משתוקק לאפשרות של הקרבת קרבן פסח. [יש גם מגדולי ישראל בדורות האחרונים שדנו באפשרות המעשית להקריב קרבנות בזמן הזה, כולל החפץ חיים שיש עדויות שרצה בזה].
 

שמעיה

משתמש ותיק
זקן ויושב בישיבה אמר:
בנציון אמר:
סליחה.
אמנם יש כאן טעות בהבנת דבריו, @המימד הנוסף של הענין לא התכוין להמעיט בשאיפות של שטייגען בבית המדרש, אלא הוא בא לומר שהתכלית של הכל הוא הדביקות בה', ולכן זה צריך להוביל לשאיפות לבית המקדש, אבל כאשר השאיפה לשטייגען מנותקת מהשאיפה לחצרות בית ה', אז גם השאיפה הזו אין לה ערך.
כבר הסברתי לעיל שהקרבת קרבן פסח כהיום הזה אינה שייכת כלל לכיסופין לחצרות בית ה'. היא שייכת למחוזות אחרים.

אלא שהעמסת הכרעות אישיות בדעות אחרים מגונה בעינינו. יתכן שאתה מכיר כאלו שהכיסופים להקרבת קרבן פסח היום הזה אינה שייכת כלל לכיסופין לחצרות בית ה'. אך מנין העוז להטיח כך בכל מי שחושב כך, בהעדר היכרות מינימלית?
האם גם הגרעק''א שדן בעניין הקרבת הפסח בזמן הזה - השתייך למחוזות אחרים?
 
A

Anonymous

Guest
בנציון אמר:
זקן ויושב בישיבה אמר:
בנציון אמר:
סליחה.
אמנם יש כאן טעות בהבנת דבריו, @המימד הנוסף של הענין לא התכוין להמעיט בשאיפות של שטייגען בבית המדרש, אלא הוא בא לומר שהתכלית של הכל הוא הדביקות בה', ולכן זה צריך להוביל לשאיפות לבית המקדש, אבל כאשר השאיפה לשטייגען מנותקת מהשאיפה לחצרות בית ה', אז גם השאיפה הזו אין לה ערך.
כבר הסברתי לעיל שהקרבת קרבן פסח כהיום הזה אינה שייכת כלל לכיסופין לחצרות בית ה'. היא שייכת למחוזות אחרים.

הדברים אינם נכונים כלל. כיון שמקריבים אע"פ שאין בית, וכיון שגם בימינו המקום הכי קדוש בעולם הוא הר הבית, [למרות השיקוצים שנמצאים שם], ממילא כל מי שלב יהודי פועם בקרבו משתוקק לאפשרות של הקרבת קרבן פסח. [יש גם מגדולי ישראל בדורות האחרונים שדנו באפשרות המעשית להקריב קרבנות בזמן הזה, כולל החפץ חיים שיש עדויות שרצה בזה].
בדיוק כפי שאר המצוות שאין בידינו לקיים.
 
A

Anonymous

Guest
שמעיה אמר:
זקן ויושב בישיבה אמר:
בנציון אמר:
סליחה.
אמנם יש כאן טעות בהבנת דבריו, @המימד הנוסף של הענין לא התכוין להמעיט בשאיפות של שטייגען בבית המדרש, אלא הוא בא לומר שהתכלית של הכל הוא הדביקות בה', ולכן זה צריך להוביל לשאיפות לבית המקדש, אבל כאשר השאיפה לשטייגען מנותקת מהשאיפה לחצרות בית ה', אז גם השאיפה הזו אין לה ערך.
כבר הסברתי לעיל שהקרבת קרבן פסח כהיום הזה אינה שייכת כלל לכיסופין לחצרות בית ה'. היא שייכת למחוזות אחרים.

אלא שהעמסת הכרעות אישיות בדעות אחרים מגונה בעינינו. יתכן שאתה מכיר כאלו שהכיסופים להקרבת קרבן פסח היום הזה אינה שייכת כלל לכיסופין לחצרות בית ה'. אך מנין העוז להטיח כך בכל מי שחושב כך, בהעדר היכרות מינימלית?
האם גם הגרעק''א שדן בעניין הקרבת הפסח בזמן הזה - השתייך למחוזות אחרים?
למה אתה מגיב מבלי לקרוא?
כתבתי למעלה שהקרבה היום בזמן שאין לנו בית המקדש, אף אם היא הקרבה, הרי היא מצווה ככל המצוות , אבל היא לא תיצור השראת השכינה אותה אנו חסרים ואליה אנו נכספים,
אי לכך, היא לא תענה כלל וכלל על הכיסופין לגאולה השלימה ולבנין בית המקדש, והיא לא שייכת לזה.
 

חגי פאהן

משתמש ותיק
זקן ויושב בישיבה אמר:
שמעיה אמר:
זקן ויושב בישיבה אמר:
כבר הסברתי לעיל שהקרבת קרבן פסח כהיום הזה אינה שייכת כלל לכיסופין לחצרות בית ה'. היא שייכת למחוזות אחרים.

אלא שהעמסת הכרעות אישיות בדעות אחרים מגונה בעינינו. יתכן שאתה מכיר כאלו שהכיסופים להקרבת קרבן פסח היום הזה אינה שייכת כלל לכיסופין לחצרות בית ה'. אך מנין העוז להטיח כך בכל מי שחושב כך, בהעדר היכרות מינימלית?
האם גם הגרעק''א שדן בעניין הקרבת הפסח בזמן הזה - השתייך למחוזות אחרים?
למה אתה מגיב מבלי לקרוא?
כתבתי למעלה שהקרבה היום בזמן שאין לנו בית המקדש, אף אם היא הקרבה, הרי היא מצווה ככל המצוות , אבל היא לא תיצור השראת השכינה אותה אנו חסרים ואליה אנו נכספים,
אי לכך, היא לא תענה כלל וכלל על הכיסופין לגאולה השלימה ולבנין בית המקדש, והיא לא שייכת לזה.
ה' אמר לנו מה הוא רוצה. נכתב על כך ספר, וקוראים לו 'תורה'. אדם שרוצה לקיים את רצון ה' אבל נתקל בקיר בטון בדרך, מחפש איך עוברים את הקיר על מנת למלא את רצון ה'.

א. מסופר על בבא סאלי זיע"א שבביקור בצרפת היה מוצ"ש מעונן ולא יכלו לקדש הלבנה, והוא נסע כמה מאות קילומטרים ברכבת כדי להגיע למקום שבו ניתן לקדש. ולכא' ברור שהוא פטור?.. אבל הוא רצה מאד לקיים את רצון ה'.
ב. אם יש יהודי שלא יכול לקיים מצות תפילין מפני איזו מניעה או איזה ספק, הוא יכול לשבת בבית וללמוד תורה. מה יכול לעשות? הוא אנוס. אבל יש יהודי שמתקשר למורה הוראה או לסתם אברך לדון עמו אולי יפשוט את ספיקו. בשביל זה אפילו לא צריך לצאת מהבית, המאמץ לכבוד ה' מתקיים מהכסא.

כעת איני בקיא בהגדרת 'השראת שכינה', אבל אני יודע שאני מוכן, ולו מכסא המנהלים שעליו אני ישוב, לנסות לברר האם יש לי איזו דרך לעשות את רצון ה' למרות קיר הבטון שחוסם אותי. הרי זו כל הגמרא, נסיון לברר מהם בדיוק גדרי כל מצוה ומצוה. באמת אינני מבין באיזו ישיבה אתה יושב ואיזו תורה אתה לומד, כי ה'תורה' שלי פירושה 'הוראה', וכל עניינה הוא ללמד באיזה אופן מקיימים מצות תפילין, באיזה אופן נמנעים מריבית, ובאיזה אופן מקיימים מצות פסח.

ואיני מבין איך ייתכן שאתה זקן ויושב בישיבה, וכותב שהתעסקות עם בהמות לקרבן לא שייכת לבית המדרש. והרי אלו שני פרקים שלמים, פרק ששי ושביעי במסכת בכורות, שבהם המשנה עוברת על כל חלקי הבהמה מכף עגל ועד ראש ומונה את כל צורות המומים בבהמה, והן הן גופי תורה. ואולי יש עוד מקומות.
זקן ויושב בישיבה אמר:
נכון שלהתעסק עם קניית בהמות לקרבן זה מאוד מעניין ומרתק, אבל אין זה שייך לבית מדרש, בבית מדרש צריך לחזק את 'בכל יום יהיו בעיניך כחדשים'

לי יש קושיה אחרת (בתקוה להחזיר את האשכול למסלולו): איך זה שהתוס' כותבים שחייבים להימנות על שה עד י' בניסן, והרי הרבה משניות יש שאחד אבד פסחו והלך ונמנה ושחטו עליו וכו' וכו', וכל זה מדובר בערב פסח בזמן ההקרבה?
 
A

Anonymous

Guest
חגי פאהן אמר:
זקן ויושב בישיבה אמר:
שמעיה אמר:
אלא שהעמסת הכרעות אישיות בדעות אחרים מגונה בעינינו. יתכן שאתה מכיר כאלו שהכיסופים להקרבת קרבן פסח היום הזה אינה שייכת כלל לכיסופין לחצרות בית ה'. אך מנין העוז להטיח כך בכל מי שחושב כך, בהעדר היכרות מינימלית?
האם גם הגרעק''א שדן בעניין הקרבת הפסח בזמן הזה - השתייך למחוזות אחרים?
למה אתה מגיב מבלי לקרוא?
כתבתי למעלה שהקרבה היום בזמן שאין לנו בית המקדש, אף אם היא הקרבה, הרי היא מצווה ככל המצוות , אבל היא לא תיצור השראת השכינה אותה אנו חסרים ואליה אנו נכספים,
אי לכך, היא לא תענה כלל וכלל על הכיסופין לגאולה השלימה ולבנין בית המקדש, והיא לא שייכת לזה.
ה' אמר לנו מה הוא רוצה. נכתב על כך ספר, וקוראים לו 'תורה'. אדם שרוצה לקיים את רצון ה' אבל נתקל בקיר בטון בדרך, מחפש איך עוברים את הקיר על מנת למלא את רצון ה'.

א. מסופר על בבא סאלי זיע"א שבביקור בצרפת היה מוצ"ש מעונן ולא יכלו לקדש הלבנה, והוא נסע כמה מאות קילומטרים ברכבת כדי להגיע למקום שבו ניתן לקדש. ולכא' ברור שהוא פטור?.. אבל הוא רצה מאד לקיים את רצון ה'.
ב. אם יש יהודי שלא יכול לקיים מצות תפילין מפני איזו מניעה או איזה ספק, הוא יכול לשבת בבית וללמוד תורה. מה יכול לעשות? הוא אנוס. אבל יש יהודי שמתקשר למורה הוראה או לסתם אברך לדון עמו אולי יפשוט את ספיקו. בשביל זה אפילו לא צריך לצאת מהבית, המאמץ לכבוד ה' מתקיים מהכסא.

כעת איני בקיא בהגדרת 'השראת שכינה', אבל אני יודע שאני מוכן, ולו מכסא המנהלים שעליו אני ישוב, לנסות לברר האם יש לי איזו דרך לעשות את רצון ה' למרות קיר הבטון שחוסם אותי. הרי זו כל הגמרא, נסיון לברר מהם בדיוק גדרי כל מצוה ומצוה. באמת אינני מבין באיזו ישיבה אתה יושב ואיזו תורה אתה לומד, כי ה'תורה' שלי פירושה 'הוראה', וכל עניינה הוא ללמד באיזה אופן מקיימים מצות תפילין, באיזה אופן נמנעים מריבית, ובאיזה אופן מקיימים מצות פסח.

ואיני מבין איך ייתכן שאתה זקן ויושב בישיבה, וכותב שהתעסקות עם בהמות לקרבן לא שייכת לבית המדרש. והרי אלו שני פרקים שלמים, פרק ששי ושביעי במסכת בכורות, שבהם המשנה עוברת על כל חלקי הבהמה מכף עגל ועד ראש ומונה את כל צורות המומים בבהמה, והן הן גופי תורה. ואולי יש עוד מקומות.
זקן ויושב בישיבה אמר:
נכון שלהתעסק עם קניית בהמות לקרבן זה מאוד מעניין ומרתק, אבל אין זה שייך לבית מדרש, בבית מדרש צריך לחזק את 'בכל יום יהיו בעיניך כחדשים'

לי יש קושיה אחרת (בתקוה להחזיר את האשכול למסלולו): איך זה שהתוס' כותבים שחייבים להימנות על שה עד י' בניסן, והרי הרבה משניות יש שאחד אבד פסחו והלך ונמנה ושחטו עליו וכו' וכו', וכל זה מדובר בערב פסח בזמן ההקרבה?
א. זה בדיוק מה שכתבתי, זה דומה לשאיפה לקיים את כל המצוות שאין בידינו לקיים.
ב. לא כתבתי שום הגדרה מחודשת בענין השראת השכינה, כתבתי רק שעדיין לא נגאלנו, וגם אם יוקרב קרבן פסח אין זה נוגע לגאולה אליה אנו נכספים.
ג. להתעסק עם קניית בהמות לפסח התכוונתי לנושא הנידון בענין ההקרבה בפועל בזמננו, אדרבה בלימוד תורת קרבן הפסח ודאי שהוא מתקיים.
עיקר דברי נסובו על מה שנכתב פה על הכיסופין לגאולה ויציאתינו מן הגלות, על זה כתבתי שהקרבת קרבן פסח כהיום הזה אינה יציאה מן הגלות.
 

המימד הנוסף של הענין

משתמש ותיק
פותח הנושא
אולי מסתתר כאן ויכוח שורשי וגדול יותר = הויכוח בין כנסת ישראל לה':
האם עלינו לצפות שרק ה' יעשה הכל הכל
כשאנחנו רק מתפללים ולומדים על הקרבנות בלי לנסות להקריב ולהתקרב.
או שמוטל עלינו לעסוק ב'שובו אלי' כדי שיהיה ואשובה עליכם.

ונכון שיש שיטת רש"י שביהמ"ק ירד משוכלל משמים אבל הרבה ראשונים חולקים עליו ואומרים שאנחנו נבנה.

נ. ב.
מה שנכתב כאן שקרבן פסח >בלי בית הוא לא רציני ולא חשוב = דבר זה עצמו ממש לא רציני ומנותק ממהלך החשיבה של הכוללים.
[וכנראה נכתב ע"י יהודי יקר ואהוב שהוא עדיין צעיר היושב בישיבה וחושב בסגנון של בחורים ובעז"ה הוא יעבור לכולל ויזכה ללמוד עוד כמה מסכתות...]
כי כל הגאולה הראשונה לא באה אלא ע"י שאנחנו הקרבנו פסח >בלי בית.
 
A

Anonymous

Guest
המימד הנוסף של הענין אמר:
אולי מסתתר כאן ויכוח שורשי וגדול יותר = הויכוח בין כנסת ישראל לה':
האם עלינו לצפות שרק ה' יעשה הכל הכל
כשאנחנו רק מתפללים ולומדים על הקרבנות בלי לנסות להקריב ולהתקרב.
או שמוטל עלינו לעסוק ב'שובו אלי' כדי שיהיה ואשובה עליכם.

ונכון שיש שיטת רש"י שביהמ"ק ירד משוכלל משמים אבל הרבה ראשונים חולקים עליו ואומרים שאנחנו נבנה.

נ. ב.
מה שנכתב כאן שקרבן פסח >בלי בית הוא לא רציני ולא חשוב = דבר זה עצמו ממש לא רציני ומנותק ממהלך החשיבה של הכוללים.
[וכנראה נכתב ע"י יהודי יקר ואהוב שהוא עדיין צעיר היושב בישיבה וחושב בסגנון של בחורים ובעז"ה הוא יעבור לכולל ויזכה ללמוד עוד כמה מסכתות...]
כי כל הגאולה הראשונה לא באה אלא ע"י שאנחנו הקרבנו פסח >בלי בית.
בקרבן פסח הראשון לא היה חסרון של בית כמובן, ה' היה איתנו ובתוכנו,
ובכלל ידועים דבריהם של כמדומה הרב הירש וכיו"ב שבפסח מצרים בתינו הפכו לבתי מקדש, משקופינו למזבחות ועוד ועוד.
בנוגע להערה בסוגריים, ברוך השם, כבר למדתי כמה מסכתות, והיסוד הזה הוא יסוד נכבד מאוד, שאף אם מקריבים בזמן הזה אבל אין כאן בית ומיישב הרבה דברים ואכ"מ.
 

המימד הנוסף של הענין

משתמש ותיק
פותח הנושא
גם אם נקריב היום - יבוא מחר "הרב הירש" אחר ויבאר איך זה נפלא שחלה קדושה על המקום הקדוש הזה ששכינה לא זזה ממנו וימצא איך יש שכינה בתוך ההקרבה וכו'.
ואולי לא יצטרכו הסברים כי אנחנו עצמנו כבר ניגאל ע"י ההתקדמות הזו ובדיוק כמו פעם = במצרים...
וגם אם לא יהיה מזה מהפך דרמטי הרי כבר היה לעולמים בבית שני שהזקנים (ויושבים בישיבה?) בכו כשראו שאין שכינה אבל לא עלה בדעתם להגיד או הכל או כלום ולא להקריב.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
מקריאת ההודעות המגוונות באשכול זה נראה שבעצם אין פה ויכוח עקרוני כלל וכל אחד מצביע על נקודה אמיתית אחרת.

נקודה אחת שהעלו היא שכל עוד איננו מקריבים קרבנות חסר חלק מהותי מקיום התורה, וכשאין מקריבים קרבן פסח חסר חלק מהותי מחג הפסח. השאיפה להשלים חלק זה אמורה להיות בלב כל יהודי אף בזמן הזה. דומני שאין חולק על נקודה זו.

נקודה אחרת שהעלו היא שהרבה מאלו שמנסים לדחוף את הקרבת קרבן הפסח בזמננו מונעים ע"י רעיונות משיחיים שכביכול כבר סיימנו את הגלות וצריך לחזור ולקומם את עבודת הקרבנות כבימי קדם. שאיפות אלו מקורן ברגש לאומני ולא בשאיפה לקיום רצון ה', שמתקיים בזמננו ע"י לימוד הלכות הקרבנות מאחר ואין לנו את האפשרות להקריבן בפועל. נקודה זו ג"כ די ברורה למתבונן הבלתי משוחד. (יתכן וישנם שסבורים באמת ובתמים שרצון ה' שנתגבר על כל המכשולות ונקריב קרבן פסח בזמננו, ואינם מונעים ע"י רגשות לאומניים. אך הרוב המוחץ של אנשי הקרבנות אינם כך, כידוע).

לפי האמור נמצא שאין כאן מחלוקת כלל.
 
חלק עליון תַחתִית