מכת בכורות
כתב "הספורנו" [שמות פרק ז' פסוק ד'] ולכן אעשה בהם שפטים והם מכת בכורות וטביעת המצרים בים סוף ששניהם בלבד היו על צד העונש "מדה כנגד מדה" אבל שאר המכות היו אותות ומופתים להשיבם בתשובה. ע"כ. [וכ"כ גם שמות פרק ו' פסוק כ"ג]
כלומר פרעה כבר לא יוכל לחזור בשובה ואז רק ישאר כדי לקבל עונש ויהיה עי"ז קידוש ה'.
וכעין זה יהיה לעתיד לבא שהתקדש שם שמים גם מהרשעים ע"י שיענשו ויראו כולם את השגחת ה' [כמו שמבואר במלאכי פרק ג'] , וכמו שמצינו שאמר אליהו לפר שהלך לע"ז שממנו גם התקדש שם שמים.
והנה כתב המשך חכמה [שמות פרק י"ב פסוק כ"ב] שמה שהזו עם אגודת אזוב מדם הפסח על המזוזות כדין בית המנוגע שצריך לטהרו, ובכך טהרו את הבית מן הצרעת.
כתב בספר החינוך מצווה קע"א הנהגת המצורע בקריעה ופרימה וכו',
וכלל גדול בכל הדברים במדה שאדם מודד בה מודדים לו, ופירוש דבר זה לא ידועוהו רבים, כי יחשבו לפרש דבר זה אצל השם ברוך הוא בדוגמת גמול בני אדם שכל אחד ישלם את חבירו גמול כפי הטובה שעשה עמו או כפי הרעה, ולא כן הענין אצל השם ברוך הוא חלילה, כי אין עם השם ברוך הוא כי אם טובה וחסד ורחמים לעולם, ובכל עת ובכל שעה טובו מוכן אל כל הראוי לקבלה, ולא ינום ולא יישן שומר ישראל, ומה שאמרו ז"ל [סוטה ח':] אצלו ברוך הוא במדה שאדם מודד בה מודדין לו הכוונה לומר כי כפי מעשה האדם אם לטובה אם להפך יתכן לקבלת גמול, כי לעולם באותו ענין שישים כל מחשבותיו ויעשה מעשיו בדוגמתו ממש תמשך עליו הברכה או ההפך.
וכן אמר הכתוב [איכה פרק ג' פסוק ל"ג] כי לא ענה מלבו ויגה בני איש, וכתיב גם כן [תהילים פרק ה' פסוק ה'] כי לא א-ל חפץ רשע אתה, כלומר שהשם יתברך לא יחייב בריה מחפצו בחיוב, כי הא-ל הטוב חפץ בטוב לעולם, אבל האדם הוא שמחייב את עצמו בנטותו מן היושר ויסיר מגופו ההכנות המכשירות אותו לקבל הטובה והמשל על זה ההולך בדרך ישר ופנוי מאבנים ומכל דבר המכשיל ויש לדרך קוצים מכאן ומכאן, ועבר אחד ונתחכך בגדר ונכווה באמת אין לומר על האיש הזה שהשם חפץ בכווייתו אבל הוא הגורם כי לא נזהר ללכת ביושר.
וכמו כן בעל החטא מדת הדין תחייבנו על חטאו על כל פנים, ואין לומר שהא-ל הטוב יחפוץ בחיובו, אבל בהמנע ממנו הטוב מצד חטאו ימצא אליו הרע, וכעין דבר זה אמרו ז"ל אין דבר רע יורד מלמעלה.
וכלל דברינו כי כל המקרה הרע המתחדש באדם הוא פעולה המתחדשת באדם בהסתרת פני השם מן האיש, כי שהשם מסיר שמירתו מעליו מצד חטאו עד שיקבל העונש הראוי לו לפי החטא ואז יצוה מלאכיו לשומרו בתחילה, כמו שכתוב והסתרתי פני מהם והיה לאכול, ומצאהו רעות רבות וצרות, ואמר ביום ההוא על כי אין אל-וה בקרבי מצאוני הרעות האלה.
וכתב חכם אחד [כוזרי ד', ג'] ידענו כי השם אחד והשנוי יבוא מהמקבלים, והשם לא ישנה מעשיו כי כולם הם בחכמה. עכ"ד.
ויש לעיין מדוע פירש החינוך דווקא "מדה כנגד מדה" במצורע, וכן הגמ' [סוטה ח:] פירשה בעיקר גבי סוטה והרי לכאורה כל עונש הוא מדה כנגד מדה.
והנראה שדווקא עונשי שמים בצורה ניסית כמו צרעת ומים המרים שייך למימר מדה כנגד מדה שה' יודע מחשבות אדם ומערכי לבו, אבל עונשי בני אדם והב"ד אינם מדה כנגד מדה.
ועתה מובן מדוע דווקא דם פסח ומילה הם אלו שהצילו את עם ישראל במכת בכורות מכיון שעונשם אינו בידי אדם אלא בידי שמים וכל עונש בידי שמים הוא מדה כנגד מדה לא רק לפי מעשה האדם אלא גם לפי מחשבותיו ותחבולותיו ודו"ק.
ונמצא שעם ישראל ניצל מדה כנגד מדה, ואילו בכורי מצרים מתו מדה כנגד מדה. [נ.ב. עי' רמב"ן שמות פרק ג' פסוק י"ג וז"ל במדרש אגדה ומהו אהיה אשר אהיה כשם שאתה הווה עמי כך אני הווה עמך. ודו"ק]