ההכנות האמיתיות לפסח! הגרח"ק עשה השנה מנוי, ולמה להגר"ד לנדו זה לא מעשי.

מבקש אמת

משתמש ותיק
המימד הנוסף של הענין אמר:
אולי מסתתר כאן ויכוח שורשי וגדול יותר = הויכוח בין כנסת ישראל לה':
האם עלינו לצפות שרק ה' יעשה הכל הכל
כשאנחנו רק מתפללים ולומדים על הקרבנות בלי לנסות להקריב ולהתקרב.
או שמוטל עלינו לעסוק ב'שובו אלי' כדי שיהיה ואשובה עליכם.

ונכון שיש שיטת רש"י שביהמ"ק ירד משוכלל משמים אבל הרבה ראשונים חולקים עליו ואומרים שאנחנו נבנה.

נ. ב.
מה שנכתב כאן שקרבן פסח >בלי בית הוא לא רציני ולא חשוב = דבר זה עצמו ממש לא רציני ומנותק ממהלך החשיבה של הכוללים.
[וכנראה נכתב ע"י יהודי יקר ואהוב שהוא עדיין צעיר היושב בישיבה וחושב בסגנון של בחורים ובעז"ה הוא יעבור לכולל ויזכה ללמוד עוד כמה מסכתות...]
כי כל הגאולה הראשונה לא באה אלא ע"י שאנחנו הקרבנו פסח >בלי בית.

מסקרן אותי להבין - מה זה בדיוק "מהלך החשיבה של הכוללים"?
 

המימד הנוסף של הענין

משתמש ותיק
פותח הנושא
מהלך החשיבה של הכוללים הוא עצם הפתיחות להתקדם
ואכן רבים מהלומדים מצליחים להרחיב את הראש עוד ועוד ולראות תמונה כוללת גדלה והולכת מעמיקה ומתרחבת.
למשל הדוגמא היפה שהביאו כאן שלהתעניין יומם ולילה בחלקי הבהמה ובמומים של בהמות זה לא סתירה להשקופה ולהצרפה השקופה של איך נראה "שטייגען".
כי מה לעשות שהקב"ה כן מתעניין בעולם שהוא עצמו ברא בחכמה עלומה.
ומה לעשות שהוא עדיין מצפה מאיתנו לחדור לעומקים שלא לימדו בישיבה...
בקיצור:
העולם יותר עמוק!
וצריך ללמוד בכולל הרבה שנים כדי לזכות להבין עוד ועוד...
 

זאת תורת

משתמש ותיק
בקשר למה שמדברים פה, מישהו שלח לי במייל ידיעה זו:
המקובל רבי יצחק מאיר מורגנשטרן הורה לחסידיו לעשות מנוי על הקרבת קרבן פסח, ואף העביר להם כסף וביקש שירשמו גם אותו כמנוי להקרבת הפסח.
המשפיע ר' מענדל ראטה המדווח על כך בשם אחיו, הנמנה בין המסתופפים בצילו של המקובל, מוסיף כי הרב מורגנשטרן הוסיף לתלמידיו כי מבחינה הלכתית, אין שום בעיה להקריב כיום קרבן פסח על הר הבית.
הרב מורגנשטרן הסביר לתלמידיו כי הרי טומאה הותרה בציבור כידוע, ואין צורך באפר פרה אדומה כדי להקריב קרבן ציבור.
הוא המשיך, כי למעשה, אין צורך "בניסים מחוץ לטבע" כדי שנוכל להקריב כבר השנה קרבן פסח, ודי בהשתדלות הנכונה כדי לקבל לכך רשות, ואז חובה עלינו להקריב את הפסח בהר הבית.
בשם הגר"א מווילנה ציטט הרב מורגנשטרן כי ברגע שעם ישראל יקריב את קרבן הפסח במועדו בירושלים, ייפתח הפתח לגאולה השלמה.
ואשמח לשמוע מהתלמידי חכמים כאן אם אכן כך הם פני הדברים, או שיש צדדים אחרים שמחמתם אי אפשר להקריב [אני לא מדבר על פחד מהערבים וכיוצ"ב, אלא מבחינה הלכתית].
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
זאת תורת אמר:
בקשר למה שמדברים פה, מישהו שלח לי במייל ידיעה זו:
המקובל רבי יצחק מאיר מורגנשטרן הורה לחסידיו לעשות מנוי על הקרבת קרבן פסח, ואף העביר להם כסף וביקש שירשמו גם אותו כמנוי להקרבת הפסח.
המשפיע ר' מענדל ראטה המדווח על כך בשם אחיו, הנמנה בין המסתופפים בצילו של המקובל, מוסיף כי הרב מורגנשטרן הוסיף לתלמידיו כי מבחינה הלכתית, אין שום בעיה להקריב כיום קרבן פסח על הר הבית.
הרב מורגנשטרן הסביר לתלמידיו כי הרי טומאה הותרה בציבור כידוע, ואין צורך באפר פרה אדומה כדי להקריב קרבן ציבור.
הוא המשיך, כי למעשה, אין צורך "בניסים מחוץ לטבע" כדי שנוכל להקריב כבר השנה קרבן פסח, ודי בהשתדלות הנכונה כדי לקבל לכך רשות, ואז חובה עלינו להקריב את הפסח בהר הבית.
בשם הגר"א מווילנה ציטט הרב מורגנשטרן כי ברגע שעם ישראל יקריב את קרבן הפסח במועדו בירושלים, ייפתח הפתח לגאולה השלמה.
ואשמח לשמוע מהתלמידי חכמים כאן אם אכן כך הם פני הדברים, או שיש צדדים אחרים שמחמתם אי אפשר להקריב [אני לא מדבר על פחד מהערבים וכיוצ"ב, אלא מבחינה הלכתית].

הזכרתי חלק מהטענות מקודם, ואסכם את כולם בקצרה:

א. בעיה בזיהוי התכלת.
ב. בעיה בזיהוי הארגמן.
ג. בעיה בזיהוי מקום המזבח.
ד. בעיה בבניית המזבח שלא עפ"י נביא.
ה. בעיה מצד טומאת מת (וההיתר של ציבור לא מועיל כיון שצריך ריצוי ציץ ואין לנו סנהדרין שימנה כהן גדול שילבש את הציץ).
ו. בעיה מצד טומאת זבות של ג' ימים רצופים המצריכה קרבן.
ז.בעיה בייחוס הכהנים.
ח. בעיה בבניית המזבח וקניית בגדי כהונה משקלי ציבור.
ט. בעיה של חוסר "ריח ניחוח" בזמן הגלות.

על כל אחת מהטענות הנ"ל היו חולקים מסיבות שונות, אך בהצטרף כולן יחד יש כאן מכשול הלכתי בלתי עביר להקרבה, גם בלי הבעיות הבטחוניות.
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
ט. בעיה של חוסר "ריח ניחוח" בזמן הגלות.
רק להעיר שבק"פ אין דין "ריח ניחוח" [ראה נצי"ב ויקרא כ"ו ל"א: ולא אריח בריח ניחחכם. דאע"ג דהמקדש שומם מכ"מ אפשר דישאר המזבח במקומו ולהקריב עליו. וכמו שהיה באמת בחרבן בית שני. דמזמן חרבן הבית עד חרבן ביתר שאז נחרש ההיכל ונהרס המזבח. היה עוד המזבח קיים והקריבו עליו פסחים כדאי' בסנהדרין פ"א שהיו אז מעברין את השנה בשביל פסחים מכ"מ לא אריח וגו'. אבל רק פסחים הקריבו דלא כתיב ביה ריח ניחוח, עכ"ל. ועי' עמק ברכה עמ' ע"ז מש"כ עפי"ד.
 

המימד הנוסף של הענין

משתמש ותיק
פותח הנושא
רוצה לדעת אמר:
מבקש אמת אמר:
ט. בעיה של חוסר "ריח ניחוח" בזמן הגלות.
רק להעיר שבק"פ אין דין "ריח ניחוח" [ראה נצי"ב ויקרא כ"ו ל"א: ולא אריח בריח ניחחכם. דאע"ג דהמקדש שומם מכ"מ אפשר דישאר המזבח במקומו ולהקריב עליו. וכמו שהיה באמת בחרבן בית שני. דמזמן חרבן הבית עד חרבן ביתר שאז נחרש ההיכל ונהרס המזבח. היה עוד המזבח קיים והקריבו עליו פסחים כדאי' בסנהדרין פ"א שהיו אז מעברין את השנה בשביל פסחים מכ"מ לא אריח וגו'. אבל רק פסחים הקריבו דלא כתיב ביה ריח ניחוח, עכ"ל. ועי' עמק ברכה עמ' ע"ז מש"כ עפי"ד.
זה נהדר לפי מה שכבר נודע שקרבן פסח הוא קרבן גרות ייחודי.
ובכל שנה חוזרים אנו בפסח ומחזקים את המצב של "גם את בדם בריתך שולחתך" - וכמו שאחז"ל שזה גם פסח ודם מילה.
(וכבר נדפס בספרים בשם הגר"מ שפירא והגר"ל מינצברג עם ראיותיהם)

וא"כ לדרוש כאן ריח ניחוח - זה לא לענין.
כי ריח ניחוח זה דבר המתבקש כשבן מביא מתנה לאביו
ולא כשמדובר על עצם ההתקרבות מצידנו.

וכמו שגם כשאבא לא מרוצה מהמצב של בנו, והוא שולח אותו לגלות כדי 'לנער' אותו - עדיין הוא לא ינסה להרוג אותו או להפוך אותו לבן של מישהו אחר...
כך השי"ת גם כשהוא כועס עלינו ולא רוצה קשר קרוב עם ריח ניחוח -
עדיין הוא לא אומר לנו 'תהיו גויים' = אל תעשו פסח ומילה.
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
המימד הנוסף של הענין אמר:
זה נהדר לפי מה שכבר נודע שקרבן פסח הוא קרבן גרות ייחודי.
ובכל שנה חוזרים אנו בפסח ומחזקים את המצב של "גם את בדם בריתך שולחתך" - וכמו שאחז"ל שזה גם פסח ודם מילה.
(וכבר נדפס בספרים בשם הגר"מ שפירא והגר"ל מינצברג עם ראיותיהם)

וא"כ לדרוש כאן ריח ניחוח - זה לא לענין.
כי ריח ניחוח זה דבר המתבקש כשבן מביא מתנה לאביו
ולא כשמדובר על עצם ההתקרבות מצידנו.

וכמו שגם כשאבא לא מרוצה מהמצב של בנו, והוא שולח אותו לגלות כדי 'לנער' אותו - עדיין הוא לא ינסה להרוג אותו או להפוך אותו לבן של מישהו אחר...
כך השי"ת גם כשהוא כועס עלינו ולא רוצה קשר קרוב עם ריח ניחוח -
עדיין הוא לא אומר לנו 'תהיו גויים' = אל תעשו פסח ומילה.
"הרעיון" יפה מאוד, וענין זה שהוא כגירות מפורסם כבר מהמש"ח עפי"ד הספרי דס"ד שכל גר בעי להביא ק"פ וכו',
אך אשאל "שאלת תם" האם בקרבן הגר לא בעי ריח ניחוח, אם כן, מקור בבקשה!
לי ידוע הכתוב בספר תורה בפר' שלח: וכי יגור אתכם גר או אשר בתוככם לדרתיכם ועשה אשה ריח ניחח לידוד כאשר תעשו כן
 

המימד הנוסף של הענין

משתמש ותיק
פותח הנושא
יש ויש ריח ניחוח.
אבל מסוג אחר לגמרי כדלהלן:
"ישלם ה' שכרך ותהי משכורתך שלמה" .
אלו מילותיו של בועז לרות על הגיור שלה
(אגב: לא לחינם בקרוב אנו מתקדמים אל המילים הללו ב49 יום כי זה אותו נושא ממש אלא שאנו עדיין בשלב שלפני הגיור עצמו = שבועות)
וביאר הגר"א ששכר/משכורת לא מגיע בצדק רק למי שמתגייר כי הוא מכניס עצמו למה שאינו חייב.

איז ממילא - הגיור הוא תמיד ריח ניחוח כי הוא לא חלק ממערכת יחסים מסובכת בין אבא לבן שכבר חייב לו ועושה קונצים...
אלא יש בו אהבה ייחודית שנקראת "אהבת כלולותייך" וכו'
ואתה הרי יודע שפסוק זה נאמר על מה שעשינו בימים אלו ממש - בלכתנו אחריו במדבר בארץ לא זרועה = בהתנדבות!
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
המימד הנוסף של הענין אמר:
יש ויש ריח ניחוח.
אבל מסוג אחר לגמרי כדלהלן:
"ישלם ה' שכרך ותהי משכורתך שלמה" .
אלו מילותיו של בועז לרות על הגיור שלה
(אגב: לא לחינם בקרוב אנו מתקדמים אל המילים הללו ב49 יום כי זה אותו נושא ממש אלא שאנו עדיין בשלב שלפני הגיור עצמו = שבועות)
וביאר הגר"א ששכר/משכורת לא מגיע בצדק רק למי שמתגייר כי הוא מכניס עצמו למה שאינו חייב.

איז ממילא - הגיור הוא תמיד ריח ניחוח כי הוא לא חלק ממערכת יחסים מסובכת בין אבא לבן שכבר חייב לו ועושה קונצים...
אלא יש בו אהבה ייחודית שנקראת "אהבת כלולותייך" וכו'
ואתה הרי יודע שפסוק זה נאמר על מה שעשינו בימים אלו ממש - בלכתנו אחריו במדבר בארץ לא זרועה = בהתנדבות!
שומע, ולא מקבל כ"כ, מדובר על "דין ריח ניחוח" וכבודו מחלק לי בין ב' סוגי ריח ניחוח...
בלשון התורה זה לא כ"כ מסתדר לי, הנצי"ב אומר שאת "הדין" של ריח ניחוח האמור בכל הקרבנות [ובכללם קרבן הגר] בק"פ ליכא,
אולי אני בריסקר מידי...
אך קבלנו שלכל אחד חלקו בתורה...
 

המימד הנוסף של הענין

משתמש ותיק
פותח הנושא
תשובה בריסקאית לכבודך:
כאשר תעשו כן יעשה זה לאפוקי שהגר לא יכול לעשות פסח מיד או לבד.
כי הגדר של פסח הוא רק חפצא של חלות שם תורת גרות = של ציבור.
ולכן הדר דינא שמחוייב ריח ניחוח כמותם.
אבל לא ריח ניחוח הראשון אלא השני.
בלי למה...
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
רוצה לדעת אמר:
מבקש אמת אמר:
ט. בעיה של חוסר "ריח ניחוח" בזמן הגלות.
רק להעיר שבק"פ אין דין "ריח ניחוח" [ראה נצי"ב ויקרא כ"ו ל"א: ולא אריח בריח ניחחכם. דאע"ג דהמקדש שומם מכ"מ אפשר דישאר המזבח במקומו ולהקריב עליו. וכמו שהיה באמת בחרבן בית שני. דמזמן חרבן הבית עד חרבן ביתר שאז נחרש ההיכל ונהרס המזבח. היה עוד המזבח קיים והקריבו עליו פסחים כדאי' בסנהדרין פ"א שהיו אז מעברין את השנה בשביל פסחים מכ"מ לא אריח וגו'. אבל רק פסחים הקריבו דלא כתיב ביה ריח ניחוח, עכ"ל. ועי' עמק ברכה עמ' ע"ז מש"כ עפי"ד.

יעויין לעיל שזו דעת הכלי חמדה פ' כי תבוא, ואכן הנצי"ב חולק על זה.
 

זאת תורת

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
זאת תורת אמר:
בקשר למה שמדברים פה, מישהו שלח לי במייל ידיעה זו:
המקובל רבי יצחק מאיר מורגנשטרן הורה לחסידיו לעשות מנוי על הקרבת קרבן פסח, ואף העביר להם כסף וביקש שירשמו גם אותו כמנוי להקרבת הפסח.
המשפיע ר' מענדל ראטה המדווח על כך בשם אחיו, הנמנה בין המסתופפים בצילו של המקובל, מוסיף כי הרב מורגנשטרן הוסיף לתלמידיו כי מבחינה הלכתית, אין שום בעיה להקריב כיום קרבן פסח על הר הבית.
הרב מורגנשטרן הסביר לתלמידיו כי הרי טומאה הותרה בציבור כידוע, ואין צורך באפר פרה אדומה כדי להקריב קרבן ציבור.
הוא המשיך, כי למעשה, אין צורך "בניסים מחוץ לטבע" כדי שנוכל להקריב כבר השנה קרבן פסח, ודי בהשתדלות הנכונה כדי לקבל לכך רשות, ואז חובה עלינו להקריב את הפסח בהר הבית.
בשם הגר"א מווילנה ציטט הרב מורגנשטרן כי ברגע שעם ישראל יקריב את קרבן הפסח במועדו בירושלים, ייפתח הפתח לגאולה השלמה.
ואשמח לשמוע מהתלמידי חכמים כאן אם אכן כך הם פני הדברים, או שיש צדדים אחרים שמחמתם אי אפשר להקריב [אני לא מדבר על פחד מהערבים וכיוצ"ב, אלא מבחינה הלכתית].

הזכרתי חלק מהטענות מקודם, ואסכם את כולם בקצרה:

א. בעיה בזיהוי התכלת.
ב. בעיה בזיהוי הארגמן.
ג. בעיה בזיהוי מקום המזבח.
ד. בעיה בבניית המזבח שלא עפ"י נביא.
ה. בעיה מצד טומאת מת (וההיתר של ציבור לא מועיל כיון שצריך ריצוי ציץ ואין לנו סנהדרין שימנה כהן גדול שילבש את הציץ).
ו. בעיה מצד טומאת זבות של ג' ימים רצופים המצריכה קרבן.
ז.בעיה בייחוס הכהנים.
ח. בעיה בבניית המזבח וקניית בגדי כהונה משקלי ציבור.
ט. בעיה של חוסר "ריח ניחוח" בזמן הגלות.

על כל אחת מהטענות הנ"ל היו חולקים מסיבות שונות, [highlight=yellow]אך בהצטרף כולן יחד יש כאן מכשול הלכתי בלתי עביר להקרבה,[/highlight] גם בלי הבעיות הבטחוניות.

אני חושב שאי אפשר לעשות כאן צירופים, אם יש לנו חיוב חמור בכרת של קרבן פסח, צריך לעבור סיבה סיבה ולראות האם היא אכן תקיפה להלכה [כמו שהזכרתי, ללא התייחסות לנושא השועלים המהלכים]. למשל הסברא של ריח ניחוח היא סברא מאד מחודשת ללא מקור שקשה על פיה לבטל קרבן פסח.
כדאי לעיין בשו"ת חת"ס שדן בכל הנושאים [וגם עם הנושא של התכלת הוא הסתדר למרות שבזמנו בודאות לא היה תכלת], ומסקנתו היא שאי אפשר להקריב בגלל שהמושל הערבי הוא קפדן ולא יתן מבחינה טכנית לעשות את זה.
 

המימד הנוסף של הענין

משתמש ותיק
פותח הנושא
רוצה לדעת אמר:
המימד הנוסף של הענין אמר:
זה נהדר לפי מה שכבר נודע שקרבן פסח הוא קרבן גרות ייחודי.
ובכל שנה חוזרים אנו בפסח ומחזקים את המצב של "גם את בדם בריתך שולחתך" - וכמו שאחז"ל שזה גם פסח ודם מילה.
(וכבר נדפס בספרים בשם הגר"מ שפירא והגר"ל מינצברג עם ראיותיהם)

וא"כ לדרוש כאן ריח ניחוח - זה לא לענין.
כי ריח ניחוח זה דבר המתבקש כשבן מביא מתנה לאביו
ולא כשמדובר על עצם ההתקרבות מצידנו.

וכמו שגם כשאבא לא מרוצה מהמצב של בנו, והוא שולח אותו לגלות כדי 'לנער' אותו - עדיין הוא לא ינסה להרוג אותו או להפוך אותו לבן של מישהו אחר...
כך השי"ת גם כשהוא כועס עלינו ולא רוצה קשר קרוב עם ריח ניחוח -
עדיין הוא לא אומר לנו 'תהיו גויים' = אל תעשו פסח ומילה.
"הרעיון" יפה מאוד, וענין זה שהוא כגירות מפורסם כבר מהמש"ח עפי"ד הספרי דס"ד שכל גר בעי להביא ק"פ וכו',
אך אשאל "שאלת תם" האם בקרבן הגר לא בעי ריח ניחוח, אם כן, מקור בבקשה!
לי ידוע הכתוב בספר תורה בפר' שלח: וכי יגור אתכם גר או אשר בתוככם לדרתיכם ועשה אשה ריח ניחח לידוד כאשר תעשו כן
שוב חזרתי בי שאי אפשר להוציא מפשטו שריח ניחוח זה דין פשוט - שיגיע ריח ממש.
וכמו שהגמ' אומרת לגבי אברים שצלאן והעלן שאין מתקיים בהם ריח ניחוח.

ושוב חזרתי בי מהחזרה...
כי נזכרתי שחז"ל אומרים על ריח ניחוח "שאמרתי ונעשה רצוני"
אם כן כבר חז"ל גילו לנו שיש שני דינים בריח ניחוח.
(אמנם ערב פסח כעת ולא עיינתי)
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
זאת תורת אמר:
מבקש אמת אמר:
זאת תורת אמר:
בקשר למה שמדברים פה, מישהו שלח לי במייל ידיעה זו:

ואשמח לשמוע מהתלמידי חכמים כאן אם אכן כך הם פני הדברים, או שיש צדדים אחרים שמחמתם אי אפשר להקריב [אני לא מדבר על פחד מהערבים וכיוצ"ב, אלא מבחינה הלכתית].

הזכרתי חלק מהטענות מקודם, ואסכם את כולם בקצרה:

א. בעיה בזיהוי התכלת.
ב. בעיה בזיהוי הארגמן.
ג. בעיה בזיהוי מקום המזבח.
ד. בעיה בבניית המזבח שלא עפ"י נביא.
ה. בעיה מצד טומאת מת (וההיתר של ציבור לא מועיל כיון שצריך ריצוי ציץ ואין לנו סנהדרין שימנה כהן גדול שילבש את הציץ).
ו. בעיה מצד טומאת זבות של ג' ימים רצופים המצריכה קרבן.
ז.בעיה בייחוס הכהנים.
ח. בעיה בבניית המזבח וקניית בגדי כהונה משקלי ציבור.
ט. בעיה של חוסר "ריח ניחוח" בזמן הגלות.

על כל אחת מהטענות הנ"ל היו חולקים מסיבות שונות, [highlight=yellow]אך בהצטרף כולן יחד יש כאן מכשול הלכתי בלתי עביר להקרבה,[/highlight] גם בלי הבעיות הבטחוניות.

אני חושב שאי אפשר לעשות כאן צירופים, אם יש לנו חיוב חמור בכרת של קרבן פסח, צריך לעבור סיבה סיבה ולראות האם היא אכן תקיפה להלכה [כמו שהזכרתי, ללא התייחסות לנושא השועלים המהלכים]. למשל הסברא של ריח ניחוח היא סברא מאד מחודשת ללא מקור שקשה על פיה לבטל קרבן פסח.
כדאי לעיין בשו"ת חת"ס שדן בכל הנושאים [וגם עם הנושא של התכלת הוא הסתדר למרות שבזמנו בודאות לא היה תכלת], ומסקנתו היא שאי אפשר להקריב בגלל שהמושל הערבי הוא קפדן ולא יתן מבחינה טכנית לעשות את זה.

מהצד השני יש לנו חיוב חמור של כרת של ביאת מקדש בטומאה, וחיוב חמור של כרת דשחוטי חוץ, וחיוב חמור של מיתה בידי שמים של זרות (או מחוסר בגדים שיסודו משום זרות), כך שיצא שכר ה"מחמיר" בהפסדו.

הסברא של ריח ניחוח מוסכמת על כמה מהאחרונים ולא ראיתי מי שחולק בזה (אולי החת"ס מכך שלא התייחס לזה, אך גם לא התייחס לעוד נושאים כדלהלן), אלא שהשאלה היא האם זה נוגע לקרבן פסח או לא, ובזה יש מחלוקת בין הכלי חמדה לנצי"ב.

אמת שהחת"ס סבר שאין מניעה מלהקריב בזמננו, וכן סבר מהר"ץ חיות ולכאורה גם הר"י מפריש, אם כי לא השיבו על כמה מהבעיות כגון תכלת וריצוי ציץ ומקום המזבח, אבל רוב האחרונים חלקו וסברו שצריך לחשוש לכמה מהבעיות שהוזכרו (ואזכיר מהם הידועים לי: הגרעק"א, ר' דוד קארלינער (בשאילת דוד), החפץ חיים (בזבח תודה פרק איזהו מקומן), הנודע ביהודה, הבית יצחק, הגר"י מקוטנא, הנחל אשכול, הכלי חמדה, הבנין ציון, והגר"ח נתנזון כתב ע"ז ספר שלם "עבודה תמה" להאריך בכל העיכובים, ויעויין בציץ אליעזר חי"ב סי' מז שהאריך דהסכמת האחרונים לאסור בזה, ומוכיח שם מדברי החתם סופר גופא שגם הוא לא סבר לדינא שמותר להקריב).

גם בראשונים יש כמה מקורות לחשוש לזה, שהלא כל הנידון הוא דוקא לדעת הרמב"ם דמקריבין אע"פ שאין בית, אך הראב"ד חולק עליו. גם בתוס' בכמה מקומות בש"ס מוכח כן, שהרי כתבו (זבחים מה,א ועוד) שמה שפסקה הגמ' הלכה כרבי עקיבא במכשירי פסח הוא הלכתא למשיחא, והרי להדיא דסברו שא"א להקריב קרבן פסח בזמן הזה (והעיר לזה בשו"ת דובב מישרים ח"ד סי' עא).

היוצא מכל הנ"ל, שהמעיין היטב בסוגיא ובדברי האחרונים שפלפלו בנושא יראה שיש הרבה מניעות הלכתיות קשות העומדות בפני ההקרבה בזמן הזה, והמדובר כאן לא במנהג או אפילו דין דרבנן אלא בכמה חששות חמורים של חיובי כרת ומיתה בידי שמים, וממילא מי שמעיין בנושא בצורה עניינית ואינו מונע משאיפות לאומיות או משיחיות, יראה נכוחה שאין לנו אלא להמתין עד ביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן (עדיין יש אפשרות השנה).
 
זאת תורת אמר:
בקשר למה שמדברים פה, מישהו שלח לי במייל ידיעה זו:
המקובל רבי יצחק מאיר מורגנשטרן הורה לחסידיו לעשות מנוי על הקרבת קרבן פסח, ואף העביר להם כסף וביקש שירשמו גם אותו כמנוי להקרבת הפסח.
המשפיע ר' מענדל ראטה המדווח על כך בשם אחיו, הנמנה בין המסתופפים בצילו של המקובל, מוסיף כי הרב מורגנשטרן הוסיף לתלמידיו כי מבחינה הלכתית, אין שום בעיה להקריב כיום קרבן פסח על הר הבית.
הרב מורגנשטרן הסביר לתלמידיו כי הרי טומאה הותרה בציבור כידוע, ואין צורך באפר פרה אדומה כדי להקריב קרבן ציבור.
הוא המשיך, כי למעשה, אין צורך "בניסים מחוץ לטבע" כדי שנוכל להקריב כבר השנה קרבן פסח, ודי בהשתדלות הנכונה כדי לקבל לכך רשות, ואז חובה עלינו להקריב את הפסח בהר הבית.
בשם הגר"א מווילנה ציטט הרב מורגנשטרן כי ברגע שעם ישראל יקריב את קרבן הפסח במועדו בירושלים, ייפתח הפתח לגאולה השלמה.
ואשמח לשמוע מהתלמידי חכמים כאן אם אכן כך הם פני הדברים, או שיש צדדים אחרים שמחמתם אי אפשר להקריב [אני לא מדבר על פחד מהערבים וכיוצ"ב, אלא מבחינה הלכתית].
בקשר לרבי יצחק מאיר מורגנשטרן יש לציין שכתב בספרו ים החכמה 2 סימנים בעניין התכלת וכן הארגמן (ב' וג') ומסקנתו להכשיר תכלת הארגמון קהה קוצים לציצית אלא שמסתפק לדעת הרמב"ם וכנראה לפי"ז אין לו בעיה עם חלק זה .
 
חלק עליון תַחתִית