זאת תורת אמר:
מבקש אמת אמר:
זאת תורת אמר:
בקשר למה שמדברים פה, מישהו שלח לי במייל ידיעה זו:
ואשמח לשמוע מהתלמידי חכמים כאן אם אכן כך הם פני הדברים, או שיש צדדים אחרים שמחמתם אי אפשר להקריב [אני לא מדבר על פחד מהערבים וכיוצ"ב, אלא מבחינה הלכתית].
הזכרתי חלק מהטענות מקודם, ואסכם את כולם בקצרה:
א. בעיה בזיהוי התכלת.
ב. בעיה בזיהוי הארגמן.
ג. בעיה בזיהוי מקום המזבח.
ד. בעיה בבניית המזבח שלא עפ"י נביא.
ה. בעיה מצד טומאת מת (וההיתר של ציבור לא מועיל כיון שצריך ריצוי ציץ ואין לנו סנהדרין שימנה כהן גדול שילבש את הציץ).
ו. בעיה מצד טומאת זבות של ג' ימים רצופים המצריכה קרבן.
ז.בעיה בייחוס הכהנים.
ח. בעיה בבניית המזבח וקניית בגדי כהונה משקלי ציבור.
ט. בעיה של חוסר "ריח ניחוח" בזמן הגלות.
על כל אחת מהטענות הנ"ל היו חולקים מסיבות שונות, [highlight=yellow]אך בהצטרף כולן יחד יש כאן מכשול הלכתי בלתי עביר להקרבה,[/highlight] גם בלי הבעיות הבטחוניות.
אני חושב שאי אפשר לעשות כאן צירופים, אם יש לנו חיוב חמור בכרת של קרבן פסח, צריך לעבור סיבה סיבה ולראות האם היא אכן תקיפה להלכה [כמו שהזכרתי, ללא התייחסות לנושא השועלים המהלכים]. למשל הסברא של ריח ניחוח היא סברא מאד מחודשת ללא מקור שקשה על פיה לבטל קרבן פסח.
כדאי לעיין בשו"ת חת"ס שדן בכל הנושאים [וגם עם הנושא של התכלת הוא הסתדר למרות שבזמנו בודאות לא היה תכלת], ומסקנתו היא שאי אפשר להקריב בגלל שהמושל הערבי הוא קפדן ולא יתן מבחינה טכנית לעשות את זה.
מהצד השני יש לנו חיוב חמור של כרת של ביאת מקדש בטומאה, וחיוב חמור של כרת דשחוטי חוץ, וחיוב חמור של מיתה בידי שמים של זרות (או מחוסר בגדים שיסודו משום זרות), כך שיצא שכר ה"מחמיר" בהפסדו.
הסברא של ריח ניחוח מוסכמת על כמה מהאחרונים ולא ראיתי מי שחולק בזה (אולי החת"ס מכך שלא התייחס לזה, אך גם לא התייחס לעוד נושאים כדלהלן), אלא שהשאלה היא האם זה נוגע לקרבן פסח או לא, ובזה יש מחלוקת בין הכלי חמדה לנצי"ב.
אמת שהחת"ס סבר שאין מניעה מלהקריב בזמננו, וכן סבר מהר"ץ חיות ולכאורה גם הר"י מפריש, אם כי לא השיבו על כמה מהבעיות כגון תכלת וריצוי ציץ ומקום המזבח, אבל רוב האחרונים חלקו וסברו שצריך לחשוש לכמה מהבעיות שהוזכרו (ואזכיר מהם הידועים לי: הגרעק"א, ר' דוד קארלינער (בשאילת דוד), החפץ חיים (בזבח תודה פרק איזהו מקומן), הנודע ביהודה, הבית יצחק, הגר"י מקוטנא, הנחל אשכול, הכלי חמדה, הבנין ציון, והגר"ח נתנזון כתב ע"ז ספר שלם "עבודה תמה" להאריך בכל העיכובים, ויעויין בציץ אליעזר חי"ב סי' מז שהאריך דהסכמת האחרונים לאסור בזה, ומוכיח שם מדברי החתם סופר גופא שגם הוא לא סבר לדינא שמותר להקריב).
גם בראשונים יש כמה מקורות לחשוש לזה, שהלא כל הנידון הוא דוקא לדעת הרמב"ם דמקריבין אע"פ שאין בית, אך הראב"ד חולק עליו. גם בתוס' בכמה מקומות בש"ס מוכח כן, שהרי כתבו (זבחים מה,א ועוד) שמה שפסקה הגמ' הלכה כרבי עקיבא במכשירי פסח הוא הלכתא למשיחא, והרי להדיא דסברו שא"א להקריב קרבן פסח בזמן הזה (והעיר לזה בשו"ת דובב מישרים ח"ד סי' עא).
היוצא מכל הנ"ל, שהמעיין היטב בסוגיא ובדברי האחרונים שפלפלו בנושא יראה שיש הרבה מניעות הלכתיות קשות העומדות בפני ההקרבה בזמן הזה, והמדובר כאן לא במנהג או אפילו דין דרבנן אלא בכמה חששות חמורים של חיובי כרת ומיתה בידי שמים, וממילא מי שמעיין בנושא בצורה עניינית ואינו מונע משאיפות לאומיות או משיחיות, יראה נכוחה שאין לנו אלא להמתין עד ביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן (עדיין יש אפשרות השנה).