הארות ופירושים בהגדה של פסח - האשכול המרכזי

מלמד להועיל

משתמש ותיק
אשמח לפשט מסתבר, מה הענין לומר הא לחמא עניא בבית, כשאין אף אחד שומע את ההזמנה של בעל הבית
 

יצחק

משתמש ותיק
יהודי של פעם אמר:
חגי פאהן אמר:
בכל המכות ה' אמר למשה לעשות מעשה כלשהו, לזרוק השמימה פיח כבשן, או לנטות את ידו אל השמים וכיו"ב. אבל במכת בכורות משה ואהרן ישבו בביתם יחד עם כל ישראל, וה' הביא לבד את המכה.
גם בערוב ודבר משה ואהרן לא עשו כלום.
ראה לעיל מה שכתבתי "לתקן" את הרעיון הזה שהכוונה שכאשר הקב"ה עושה ע"י שליח זה נראה כעין "מכה טבעית" שצורת ההופעה שלה מוגבלת בחומר, הרי לפעמים יש מגיפות עצמתיות ולפעמים יש התפרצות של חיות מסוכנות לתוך שטח ישוב וכו' אבל אין מצב שנקודת זמן מסוימת מתים סוג מסוים של אנשים.
 

חגי פאהן

משתמש ותיק
יהודי של פעם אמר:
חגי פאהן אמר:
בכל המכות ה' אמר למשה לעשות מעשה כלשהו, לזרוק השמימה פיח כבשן, או לנטות את ידו אל השמים וכיו"ב. אבל במכת בכורות משה ואהרן ישבו בביתם יחד עם כל ישראל, וה' הביא לבד את המכה.
גם בערוב ודבר משה ואהרן לא עשו כלום.
עכשיו שמתי לב, נראה מה יהיה לו להגיד על זה.
 

יפה מראה

משתמש ותיק
כוס חמישי - של אליהו הנביא -כנגד לשון חמישי "והבאתי"

וצ"ב.

והנה מצינו בכמה מקומות את אחאב וכנגדו יאשיהו.

קהלת פרק ט' פסוק ב' "הכל כאשר לכל מקרה אחד לצדיק ולרשע לטוב ולטהור ולטמא, ולזבח ולאשר איננו זבח"
ופי' רש"י "ולזובח" זה יאשיהו שנאמר [דברי הימים פרק ב' פסוק ל"ז] ויזבח יאשיהו. "ולאשר איננו זובח" זה אחאב שביטל את ישראל מעלות לרגל זה מת בחצים וזה מת בחצים.

עוד מצינו במגילה [ג'.] ביומא ההוא יסגי מספדא בירושלים כמספדא דאחאב בר עמרי דקטל יתיה הדדרימון בן טברימון ברמות גלעד וכמספדא דיאשיה בר אמון דקטל יתיה פרעה חגירא בבקעת מגידו.

כלומר גם לאחאב היה הספד גדול וגם ליאשיהו.

והנה גבי יאשיהו כתוב [דברי הימים פרק ל"ה פסוק ט"ז - י"ח] ותכון כל עבודת ה' ביום ההוא לעשות הפסח והעלות עלות על מזבח ה' כמצות המלך יאשיהו וכו' ולא נעשה פסח כמהו בישראל מימי שמואל הנביא וכל מלכי ישראל לא עשו כפסח אשר עשה יאשיהו והכהנים והלוים וכל יהודה וישראל הנמצא ויושבי ירושלים". ע"כ.

ופי' רש"י בפי' ראשון מכיון שעם ישראל נתחלקו ממילא לא עשו כולם יחדיו, אבל אצל המלך יאשיהו כל עם ישראל היו מאוחדים,
ורש"י דוחה את הפירוש הזה, ומפרש מכיון שהמלך יאשיהו עצמו חילק לכל העם בהמות לפסחים די ספוקם וכו' עי"ש.

ויש לעיין מה הרבותא עוד יש לעיין מש"כ רש"י בקהלת שאחאב מנע מעם ישראל מלעלות לרגל שלכאורה זה כבר התחיל בתקופת ירבעם בן נבט.

והנראה לבאר שעם ישראל נקנה להיות עבדי ה' תחת מה שהיו עבדי פרעה, והנה כאשר עם ישראל ממנה מלך יש חשש גדול שהוא יהפך לפרעה ועם ישראל יהיו עבדיו ולא עבדי ה' וכמו שמצינו שהתורה הזהירה אותו שלא ירבה סוסים ולא ישיב את עם מצרימה, כלומר בזה שהוא ירבה סוסים ויגדיל את הממלכה הוא ישיב את העם למצרים כלומר ולא יהיו עבדי ה'.

ולכן משבח הכתוב את המלך יאשיהו בזה שדאג לכל צרכי עם ישראל לקרבן הפסח שמסמל שעם ישראל עבדי ה' ולא עבדים לעבדים, והמעלה הגדולה שהמלך בעצמו עושה זאת.

לעומת זאת "אחאב" מבואר הוסיפו לעבוד בזמנו גם את "הבעל", וביאר המהרש"א [סנהדרין דף ק"ב: ד"ה אח לשמים] וז"ל אחאב אח לשמים אב לעבודת כוכבים", ר"ל כשהוא בצרה ואח תלה עינו לשמים כמ"ש הראית כי נכנע אחאב מלפני ואב כשהיה בטובה כרחם אב וגו' תלה הדבר בעבודת כוכבים כמ"ש בעובדי ע"ז אלכה אחרי מאהבי נותני לחמי ומימי צמרי וגו'. עכ"ד. [והנה ירבעם רק רצה את המלכות, משא"כ אחאב שאת כל השפע הגשמי שייך לע"ז. כמבואר במלכים פרק כ"ב פסוק כ"ה]

[נמצא שיאשיהו היה מלך טוב שהעם נשאר עבדי ה', ואילו אצל אחאב העם נהפך להיות עבד לעבדים היפך מקרבן פסח.]

וכנגדו ה' העמיד את "אליהו הנביא" שהקפיד ועצר את השמים מלירד מטר כדי שעם ישראל יחזור בתשובה. [ואולי לכן הוא מלאך הברית, שאז האדם מסיר מעצמו את הערלה וכך יורדת ממנו חלק מתאוות המשגל ויוכל לעבוד את הקב"ה, כמו שאליהו הנביא עצר את הגשם והשפע כדי שיחזרו בתשובה ולא ילכו אחרי הגשמיות. ודו"ק.]

נמצא שאחאב כל שפע שהיה מגיע ייחס את זה לע"ז, וזה היפך קרבן פסח שכתב הרמב"ן [שמות פרק י"ב פסוק ג'] איש שה לבית אבות, טעם המצוה הזאת, בעבור כי מזל טלה בחדש ניסן בכחו הגדול, כי הוא מזל הצומח לכך צוה לשחוט טלה ולאכול אותו להודיע שלא בכח מזל יצאנו משם אלא בגזרת עליון. ועל דעת רבותינו שהיו המצרים עובדים אותו כש"כ שהודיע במצוה הזאת שהשפיל אלהיהם וכחם בהיותו במעלה העליונה שלו. וכך אמרו קחו לכם צאן ושחטו אלהיהם של מצרים. עכ"ד.

נמצא א"כ שענין אליהו הנביא הוא ביחס לארץ ישראל ולמלכות ישראל כלומר גם מול שפע גדול הוא אינו סר מאחרי ה', ולא רק חירות גרידא שאינו עבד כמו עם ישראל במצרים אלא לשפע גדול כמו ארץ ישראל ומלכות ישראל ועם כל השפע לא לעזוב את הקב"ה היפך מאחאב, ולכן הוא כנגד הלשון "והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי"[שמות פרק ו' פסוק ח'] וכו'.

ולכן אליהו הנביא הוא בייחוד המבשר על הגאולה העתידה שיהיה שפע גשמי ובכל זאת רק יהיו עסוקים בתורה הקדושה. כמו שכתב הרמב"ם סוף הלכות מלכים ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה וכו' שהטובה תהיה מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויין כעפר ולא יהיה עסק בעולם אלא לדעת את ה' בלבד וכו'. ועי"ש באור שמח.

ועי' בנצי"ב [שמות פרק ו' פסוק ז'] שביאר שמכיון שזה מדרגה גבוהה לכן כוס חמישי הוא רשות. [בדרך צחות אפשר להסביר שמי שמחזיק מעמד גם אחר כוס חמישי של יין הוא במדרגה גבוהה.]
 

אלימיר

משתמש ותיק
רוצה לדעת אמר:
ברוך המקום ברוך הוא.
ראיתי מביאים מהריטב"א ותשב"ץ ושבלי הלקט שזה גדר של ברכות התורה.
משהו שמע/ראה כזאת?
ולמה תקנו ברכת התורה כאן?

באמת כך כתוב בפירושיהם להגדה, והמגיה בהגדת מוה"ק תמה על כך ממ"נ, אם בירך כבר אי"צ עוד לברך ואם לא בירך עדיין צריך לברך ברכה מלאה, ונראה לי לתרץ שחשש מסדר ההגדה שעמי הארצות שלא מברכים כיוון שלא לומדים ילמדו דרשות בלי ברכה ולזה תיקן ברכה אבל מאידך יש שכבר בירכו ויברכו שוב ולכן תיקן ברכה ללא שם ומלכות שיוצאים יד"ח בדיעבד אבל אין איסור ברכה לבטלה
ועוד י"ל שבזמנם בלילה היה הסח הדעת מהלימוד כי הלכו לישן ומי שלא יודע שדרשות הגדה הם תורה וחושב שזה תפילה ממילא הסיח דעתו רק יש שלא הסיחו ולכן הפתרון כהנ"ל.
 

אלימיר

משתמש ותיק
יפה מראה אמר:
פסח, שהיו אבותינו אוכלים וכו' על שום שפסח הקב"ה על בתי אבותינו במצרים וכו'.

ויש לעיין שהרי בכל המכות עם ישראל היו מובדל מהמצרים ולא נפגע, כמו שכתוב בחז"ל גבי מכת דם ששתו בכוס אחד וליהודי היה מים, ולמצרי היה דם, וא"כ מה הרבותא ?

במכה זו היה "משחית" מלאך המוות והוא אינו מבחין בין צדיק לרשע, וזה החידוש.
 

טעם ודעת

משתמש ותיק
בהגדה בפיוט, אנו אומרים ואמרתם זבח פסח, קהל כנסה הדסה צום לשלש בפסח, ראש מבית רשע מחצת בעץ חמישים בפסח, ואמרתם זבח פסח. המחבר הפיוט הזכיר כאן כל הניסים שאירע בליל זה, ובענין נס פורים הזכיר ב' דברים אלו, התענית ג' ימים, והעץ דחמישים אמה, ומסיים ואמרתם זבח פסח כי הוא זה ע"י הנ"ל.
 
A

Anonymous

Guest
המפרשים הקשו על מה שבהגדה מזכירין ענין יציאת מצרים בלילות והרי אין זה שייך לליל פסח אלא ללילות של כל השנה.
וראיתי מובא מרבי' אברהם מטשעכנוב [הגדש"פ חסד לאברהם] דבר נפלא, שכתב דאי לאו דאיכא מצוות זכירת יציאת מצרים בלילות, א"כ היה מקום לומר שבליל פסח נתחדש רק מצווה להזכיר אף בלילה, אבל הזכירה היא אותה הזכירה של כל השנה, אבל כיון שבכל הלילות גם כן יש מצווה להזכיר אם כן על כרחך שבליל פסח נתחדש מצוות סיפור ולא רק זכירה כמו בכל השנה.
נמצא שכל ההכרח שבליל ט"ו המצווה היא לספר ולא רק לזכור, מוכרחת היא רק מכך שמצוות זכירה נוהגת היא בכל הלילות.
 

קשישא

משתמש רגיל
יצחק אמר:
יהודי של פעם אמר:
חגי פאהן אמר:
בכל המכות ה' אמר למשה לעשות מעשה כלשהו, לזרוק השמימה פיח כבשן, או לנטות את ידו אל השמים וכיו"ב. אבל במכת בכורות משה ואהרן ישבו בביתם יחד עם כל ישראל, וה' הביא לבד את המכה.
גם בערוב ודבר משה ואהרן לא עשו כלום.
ראה לעיל מה שכתבתי "לתקן" את הרעיון הזה שהכוונה שכאשר הקב"ה עושה ע"י שליח זה נראה כעין "מכה טבעית" שצורת ההופעה שלה מוגבלת בחומר, הרי לפעמים יש מגיפות עצמתיות ולפעמים יש התפרצות של חיות מסוכנות לתוך שטח ישוב וכו' אבל אין מצב שנקודת זמן מסוימת מתים סוג מסוים של אנשים.
כשגוי שותה זה דם וישראל זה נהפך למים ושקונה בכסף זה חוזר להיות מים ועוד כהנה וכהנה זה נראה כעין מכה טבעית?אתמההההה
בכל המכות ראו בחוש שאין כלל טבע וזה היה כל המטרה!!!
 

יצחק

משתמש ותיק
קשישא אמר:
יצחק אמר:
ראה לעיל מה שכתבתי "לתקן" את הרעיון הזה שהכוונה שכאשר הקב"ה עושה ע"י שליח זה נראה כעין "מכה טבעית" שצורת ההופעה שלה מוגבלת בחומר, הרי לפעמים יש מגיפות עצמתיות ולפעמים יש התפרצות של חיות מסוכנות לתוך שטח ישוב וכו' אבל אין מצב שנקודת זמן מסוימת מתים סוג מסוים של אנשים.
כשגוי שותה זה דם וישראל זה נהפך למים ושקונה בכסף זה חוזר להיות מים ועוד כהנה וכהנה זה נראה כעין מכה טבעית?אתמההההה
בכל המכות ראו בחוש שאין כלל טבע וזה היה כל המטרה!!!
אף אחד לא מתווכח על זה. להבין מה שכתבתי ראה בהודעתי הראשונה
כעת אסביר יותר
ע' למשל בפסוק ויסע מלאך האלהים ההלך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמד מאחריהם.
מבואר בפסוק שמקודם המלאך של העמוד ענן הלך לצד השני ואח"כ העמוד ענן עצמו הלך לצד השני בעקבות המלאך שלו, יש כאן שתי פעולות, א, המלאך, ב, העמוד ענן.
הסיבה היא כי העמוד ענן היה דבר חמרי שמנוהל ע"י מלאך, למלאך לא "לוקח זמן" לעבור לצד השני אבל העמוד ענן הוא דבר חמרי וכל דבר חמרי מוגבל בשטח ובזמן, יכול להיות שהפעולה הזו היתה מהירה מאד אבל בכ"ז זה לקח זמן.
ע"ע תוס' בנדה דף ב: שרגילות הנגע להתחסר מעט מעט, והרי נגע זה נס, ובהכרח כנ"ל.
משא"כ כשהקב"ה עושה בעצמו אז זה כמו בריאה יש מאין בלי שום הגבלה כלל.
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
פותח הנושא
ולפי שהוציא עצמו מן הכלל כפר בעיקר, ליכאו' הוא להיפך שכיון שכפר בעיקר בזה הוציא עצמו מן הכלל,
וראה ממדרש שמואל על אבות פ"ב מ"ה: אי נמי אמר אל תפרוש מן הצבור שצריך לאדם להיות לו אמונה אומן שכל בית ישראל הם נפש אחת על דרך כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה וטעמא דמלתא לפי שאב אחד לכולנו אל אחד בראנו וכל בית ישראל נפשם חצובות ממחצב אחד מתחת כסא הכבוד והם חלק אלוה ממעל אשר הוא ית' אחדות פשוטה ולכן כל נפשות בית ישראל יקראו נפש אחת וקרוב לזה כתב רש"י ז"ל בפרשת ויגש וז"ל מצאתי בויקרא רבה עשו שש נפשות היו לו והכתוב קורא אותם נפשות ביתו לשון רבים לפי שהיו עובדים לאלוהות הרבה יעקב שבעים נפש היו לו והכתוב קורא אותם נפש לפי שהיו עובדים לאל אחד עכ"ל:
ונראה לי שעם זה יובן מה שארז"ל בהגדה רשע מה הוא אומר מה העבודה הזאת לכם לכם ולא לו ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר כי ראוי לדקדק וכי לפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר והרי אפשר שאפי' שהוציא את עצמו מעבודת קרבן פסח אפשר שהוא מאמין בעיקר אלהותו והוא מומר לדבר אחד מן התורה, אמנם עם מה שאמרנו יובן שבאומרו לכם לכם ולא לו ופירש עצמו מן הצבור והוציא עצמו מן הכלל מפני זה כפר בעיקר לפי שאחדות כל בית ישראל הוא לפי שעובדים לאל אחד וכל נפשם הם נפש אחת וכל מי שמוציא את עצמו מכלל בני ישראל נחשב כמי שהתנכר מאמונתם, עכ"ל.
 

אוריאל

משתמש ותיק
ראיתי קודם דבר מעניין מאד, בשו"ת ברית יעקב לרבי יעקב פראגר [ונדפס גם בס' ברית יעקב ח"ב דרוש ל"ט], מביא בשם החתם סופר [הובא בהגהות ליקוט חבר בן חיים או"ח סי' תפ] על הפיוט "אדיר הוא", שבאות למ"ד יש לפנינו "למוד הוא", ואמר החתם סופר שזהו חירוף וגידוף, ואסור לומר כן. ואמר החת"ס שצריך לומר במקום זה "לוחם הוא", ע"ש הכתוב ה' איש מלחמה.
וכתב הגאון הנ"ל, שראוי לפרסם דברי החת"ס הללו.
 

יהודי של פעם

משתמש רגיל
מלמד להועיל אמר:
אשמח לפשט מסתבר, מה הענין לומר הא לחמא עניא בבית, כשאין אף אחד שומע את ההזמנה של בעל הבית

גם יל"ע מה השייכות להמשך השתא עבדי וכו' השתא הכא וכו'
וכנראה הפירוש שבא להסביר מה שייך ליל הסדר כשחזרנו לגלות
ולכאו' אנחנו אוכלים כמו שאכלו אבהתנא במצריים שהיו משועבדים,
לכן פותחים באמירת כל דכפין וכו' שזה צורה של חירות שיושב כבעה"ב ומזמין אחרים לסעודתו
ומסבירים משום שהשתא הכא לשנה הבאה בני חורין
היינו שהיום אחר שעם ישראל נוצר ויצאנו לחירות עולם
ממילא הגלות הוא רק ענין זמני וזעבוד חיצוני וכבר יודעים שלשנה הבאה בארעא דישראל ובני חורין
ורק השתא עדיין אנחנו כאן אבל שייכים לחירות
ולא כמו במצרים שלא היו עם ישראל כלל רק היה מצריים ועבדיהם, וכעובר במעי בהמה
וזה צריך להיות פתיחה לילה כי אחרת למה שמחים על החירות שלא אוחזים בה.
אבל באמת לא המטרה להזמין אורחים וכמו שהקשיתם
 

מלמד להועיל

משתמש ותיק
יהודי של פעם אמר:
מלמד להועיל אמר:
אשמח לפשט מסתבר, מה הענין לומר הא לחמא עניא בבית, כשאין אף אחד שומע את ההזמנה של בעל הבית

גם יל"ע מה השייכות להמשך השתא עבדי וכו' השתא הכא וכו'
וכנראה הפירוש שבא להסביר מה שייך ליל הסדר כשחזרנו לגלות
ולכאו' אנחנו אוכלים כמו שאכלו אבהתנא במצריים שהיו משועבדים,
לכן פותחים באמירת כל דכפין וכו' שזה צורה של חירות שיושב כבעה"ב ומזמין אחרים לסעודתו
ומסבירים משום שהשתא הכא לשנה הבאה בני חורין
היינו שהיום אחר שעם ישראל נוצר ויצאנו לחירות עולם
ממילא הגלות הוא רק ענין זמני וזעבוד חיצוני וכבר יודעים שלשנה הבאה בארעא דישראל ובני חורין
ורק השתא עדיין אנחנו כאן אבל שייכים לחירות
ולא כמו במצרים שלא היו עם ישראל כלל רק היה מצריים ועבדיהם, וכעובר במעי בהמה
וזה צריך להיות פתיחה לילה כי אחרת למה שמחים על החירות שלא אוחזים בה.
אבל באמת לא המטרה להזמין אורחים וכמו שהקשיתם
זה הסבר מחודש אבל יפה מאד
 

יהודי של פעם

משתמש רגיל
חגי פאהן אמר:
יהודי של פעם אמר:
חגי פאהן אמר:
בכל המכות ה' אמר למשה לעשות מעשה כלשהו, לזרוק השמימה פיח כבשן, או לנטות את ידו אל השמים וכיו"ב. אבל במכת בכורות משה ואהרן ישבו בביתם יחד עם כל ישראל, וה' הביא לבד את המכה.
גם בערוב ודבר משה ואהרן לא עשו כלום.
עכשיו שמתי לב, נראה מה יהיה לו להגיד על זה.
הוא יענה בפשטות שבערוב אפי' שה' לא שלח את משה ואהרן אבל הוא שלח את החיות עצמם
וצורת המכה היתה שה' שלח חיות שהם אלו שיכו כמש"כ הנני משליח בך את הערוב,
ובדבר אה"נ גם שם כתוב הנה יד ה' היוה במקנך שהיה ניכר שזה יד ה' בעצמו,
אבל עדיין צ"ב שכשכתוב שה' עובר במצרים משמע יותר מ'יד ה' ומה נתחדש בבכורות אם גם בדבר ה' היכה,

ונראה הפירוש היכן ראו במכת בכורות שה' מכה בעצמו שזה מונח בעצם המכה וענינה שה' הוא המכה
שכשמכים בכורות הנושא הוא 'בני בכורי ישראל' ויש כאן אבא שמכה את מי שנלחם בבכור שלו,
ומכת בכורות היא לא מכה פיזית לכח של מצרים כמו שהיכה את המים והיאור
אלא מכה לכח האלילות של מצרים וטענה על ראשית הבריאה ועיקרה עבור מי נבראה
שמצרים שמו עצמם בראש והתיחסו למזל טלה ראש המזלות וקידשו את הבכורים
ולעומת זאת ה' מברר שהאומה הראשונה שעלתה במחשבה להיבראות היא ישראל
ולכן נקראו בכורים וכמו שבכור עושה את האב לאב כך מטרת הבריאה יוצא לפועל על ידי ישראל
והם מעמידים את ה' כבורא עולם, וקדושת הבכורה היא מכח השייכות ל'ראשית' [ראובן בכורי אתה כוחי וראשית אוני-ויך כל בכור במצרים ראשית אונם באהלי חם]
דהיינו נקודת החיבור של הבורא לבריאה
ולכן בעצם העובדה שיש מכה שמבררת את ראשית הבריאה ניכר שה' עצמו עובר ומכה,
 

חגי פאהן

משתמש ותיק
יהודי של פעם אמר:
חגי פאהן אמר:
יהודי של פעם אמר:
גם בערוב ודבר משה ואהרן לא עשו כלום.
עכשיו שמתי לב, נראה מה יהיה לו להגיד על זה.
הוא יענה בפשטות שבערוב אפי' שה' לא שלח את משה ואהרן אבל הוא שלח את החיות עצמם
וצורת המכה היתה שה' שלח חיות שהם אלו שיכו כמש"כ הנני משליח בך את הערוב,
ובדבר אה"נ גם שם כתוב הנה יד ה' היוה במקנך שהיה ניכר שזה יד ה' בעצמו,
אבל עדיין צ"ב שכשכתוב שה' עובר במצרים משמע יותר מ'יד ה' ומה נתחדש בבכורות אם גם בדבר ה' היכה,

ונראה הפירוש היכן ראו במכת בכורות שה' מכה בעצמו שזה מונח בעצם המכה וענינה שה' הוא המכה
שכשמכים בכורות הנושא הוא 'בני בכורי ישראל' ויש כאן אבא שמכה את מי שנלחם בבכור שלו,
ומכת בכורות היא לא מכה פיזית לכח של מצרים כמו שהיכה את המים והיאור
אלא מכה לכח האלילות של מצרים וטענה על ראשית הבריאה ועיקרה עבור מי נבראה
שמצרים שמו עצמם בראש והתיחסו למזל טלה ראש המזלות וקידשו את הבכורים
ולעומת זאת ה' מברר שהאומה הראשונה שעלתה במחשבה להיבראות היא ישראל
ולכן נקראו בכורים וכמו שבכור עושה את האב לאב כך מטרת הבריאה יוצא לפועל על ידי ישראל
והם מעמידים את ה' כבורא עולם, וקדושת הבכורה היא מכח השייכות ל'ראשית' [ראובן בכורי אתה כוחי וראשית אוני-ויך כל בכור במצרים ראשית אונם באהלי חם]
דהיינו נקודת החיבור של הבורא לבריאה
ולכן בעצם העובדה שיש מכה שמבררת את ראשית הבריאה ניכר שה' עצמו עובר ומכה,
הדרשנים אומרים שכל המכות כוונו נגד אלהי מצרים. המצרים עבדו ליאור וכו'.
הוא דוקא ענה שגם אזהרת משה נחשבת כפעולה. ועדיין יש להשיב שגם במכת בכורות משה הזהיר את פרעה על המכה לפני שתבוא.
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
פותח הנושא
לקראת חג הפסח הבעל"ט הנני להעלות אשכול זה שוב
כולם מוזמנים לכתוב להאיר להוסיף לקח ופלפול
תזכו להגדיל תורה ולהאדירה
 

נדיב לב

משתמש ותיק

בכל חג יש את המצוה שמסמלת את מהותו. בחג הפסח זוהי המצה, ועל שמה נקרא חג המצות. חז"ל העניקו לחג הפסח שם נוסף – 'חג החירות', על שם שבאותו הזמן יצאו עם ישראל משעבוד מצרים לחירות ולגאולה. במחשבה ראשונה מה שעובר בראשנו למשמע המילה 'חירות', מצב חופשי ללא גבולות שהאדם אדון לעצמו ובזכותו לעשות ככל העולה על רצונו ללא גבולות וללא סיגים. אבל לא היא! ולזה באה המצה ללמדנו מהם הגבולות הנדרשים מהיהודי, גבולות שהתווה לפניו הקב"ה. שכן ביציאת מצרים כיון הקב"ה את יציאת העם במדויק לזמן שעוד לא הספיק בצקם לתפוח, להוכיח להם שעם זאת שכעת יוצאים הם מעבדות מצרים לחירות, אבל ליהודי עדין יש גדרים וסייגים, וכמו בהכנת המצה הדורשת השגחה צמודה שלא תעבור את גבול החימוץ של שמונה עשרה רגעים הקובע אם הבצק הוא חמץ או מצה, כך גם היהודי מוטל עליו באופן תמידי להשגיח שאיננו חוצה את הגבולות...
ואותם הגבולות הנצבים בפני היהודי בפרט בחג הפסח [בניגוד לשאר החגים] נמשכים גם בליל הסדר עצמו. יהודי חוזר מבית הכנסת לאחר יום ארוך שלא הכניס לפיו אוכל של ממש.. וכעת ניצב בפני שולחן ערוך, אבל בעל כרחו זמן האכילה נדחה ונדחה, קדש, ורחץ, כרפס יחץ, מגיד רחצה, ואז כשמגיע זמן הנטילה מוטל עליו לאכול כזית מצה ומרור, לא בדיוק מאכל מעדנים.. ורק אחרי שמלאה את כרסו בכל אלו, כעת אפשר לו ליהנות מהמטעמים המיוחדים שהכינה נוות ביתו.. והוא שכתבנו גבולות היהודי אולי נוקשים וצרים, אבל כל זה בעולם הזה, לעולם הבא הגלגל מתהפך, ומי שחי בגבולות פתוחים חלילה, ימצא עצמו בעולם האמת כשהוא מוקף בגבולות צרים, ואילו מי שחי כיהודי כשר עם גבולות, עולם הנצח שלו יהיה רחב בהרבה...
ומכאן לפן האקטואלי. בחודש האחרון אנו חוויים את מגיפת הקורונה ובעקבותיו המגבלות הרבות שחלו על חירות בני אדם.
אצל היהודי בשונה מאומות העולם שלילת 'מצב החופש' נתפסית כרצון אלוקי המונע ממנו כרגע לממש את מאוויו ורצונותיו ולהתבטל לרצון האלוקי, ואין כן שלילת חירות אלא מסגרת צרה שהאלוקים מגדיר ליהודי מחדש, בכדי לנסותו בעבודת ה' שסעיף נכבד מהעבודה בכלולתה הינה שמירת הנפש והגוף, ככל שנקפיד לשמוע על ההוראות ונצמצם את "חירותינו" כך נגדיל את חירותנו האמיתית, כיהודים חרדים לדבר ה' אנו כבר מורגלים בגדרים וסיגים מימים ימימה, מדוע בעת סכנה זו נפרוץ אותם??
 

נדיב לב

משתמש ותיק

חג הפסח נקרא בשם נוסף - חג המצות. ומה שמענין הוא, שאנו משתמשים דווקא בשם 'חג הפסח' ואומרים: חול המועד פסח, יום טוב ראשון של פסח, שביעי של פסח, חופש פסח, אסרו חג פסח. ולעומת זאת, בתורה מופיע השם "חג המצות", ומנגד השם חג הפסח אינו מוזכר בתורה כפי שנקרא בפסוק: "שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך אל פני האדון ה'.. בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות".

ניתן לראות בכך ביטוי ליחסי הקרבה השוררים בין הקב"ה לעם ישראל – הבורא בתורתו קורא לחג זה חג המצות, כדי לציין את שבחם של בני ישראל במצרים. כשהורה להם הקב"ה לעזוב הכול ולצאת לדרך, הם בטחו בו באמונה שלמה ויצאו לדרך מיד, כך שאפילו בצקם לא הספיק להחמיץ והם אכלו מצות. הם האמינו בישועת ה', וה' מצידו אינו שוכח לנו זאת, כפי שהוא אומר לירמיהו "זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה". ואילו אנו מצדנו קוראים לחג זה חג פסח, כדי להדגיש את חסדו של הבורא עמנו שפסח ודילג על בתי אבותינו במצרים בשעת מכת בכורות. זהו בעצם ביטוי מוחשי לדברי שלמה המלך בשיר השירים "אני לדודי ודודי לי", אנו אומרים חג הפסח – להזכיר את שבחו של הקב"ה, והקב"ה אומר חג המצות – לציין את שבחם של ישראל. אהבה הדדית כביכול בין הבורא לנברא.
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
פותח הנושא
נדיב לב אמר:

חג הפסח נקרא בשם נוסף - חג המצות. ומה שמענין הוא, שאנו משתמשים דווקא בשם 'חג הפסח' ואומרים: חול המועד פסח, יום טוב ראשון של פסח, שביעי של פסח, חופש פסח, אסרו חג פסח. ולעומת זאת, בתורה מופיע השם "חג המצות", ומנגד השם חג הפסח אינו מוזכר בתורה כפי שנקרא בפסוק: "שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך אל פני האדון ה'.. בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות".

ניתן לראות בכך ביטוי ליחסי הקרבה השוררים בין הקב"ה לעם ישראל – הבורא בתורתו קורא לחג זה חג המצות, כדי לציין את שבחם של בני ישראל במצרים. כשהורה להם הקב"ה לעזוב הכול ולצאת לדרך, הם בטחו בו באמונה שלמה ויצאו לדרך מיד, כך שאפילו בצקם לא הספיק להחמיץ והם אכלו מצות. הם האמינו בישועת ה', וה' מצידו אינו שוכח לנו זאת, כפי שהוא אומר לירמיהו "זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה". ואילו אנו מצדנו קוראים לחג זה חג פסח, כדי להדגיש את חסדו של הבורא עמנו שפסח ודילג על בתי אבותינו במצרים בשעת מכת בכורות. זהו בעצם ביטוי מוחשי לדברי שלמה המלך בשיר השירים "אני לדודי ודודי לי", אנו אומרים חג הפסח – להזכיר את שבחו של הקב"ה, והקב"ה אומר חג המצות – לציין את שבחם של ישראל. אהבה הדדית כביכול בין הבורא לנברא.
אשריך,
זכית לכוין לקדושת לוי והו"ד בבני ישכר ניסן אות ד':
וזה לשון קדשו:
יש להתבונן, בכל התורה נקרא שם החג הזה חג המצות ובפי ישראל קוראים אותו בשם חג הפסח, ולשמע אוזן שמענו אומרים בשם הרב הקדוש המפורסם בישראל בתורה ובקדושה כבוד שמו מו"ה לוי יצחק מבארדיטשוב זצוק"ל, דהנה כתיב בתורה ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עגת מצות וכו' וגם צדה לא עשו להם [שמות יב לט], והש"י שיבחם בזה על ידי נביאו כה אמר י"י זכרתי לך חסד נעוריך וכו' לכתך אחרי במדבר וכו' [ירמיה ב ב], היינו שלא אמרו איך נקח צדה רק האמינו בי"י ובטחו בישועתו ולא לקחו רק הבצק ואפו מצות, והנה פסח שאכלו ישראל בזמן המקדש על שום שפסח המקום ברוך הוא על בתי אבותינו וכו', ועל כן הוא ית"ש קורא בתורתו את שם החג חג המצות, שהוא ית"ש משבח את כנסת ישראל שאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עגת מצות וגם צדה לא עשו להם, וכנסת ישראל קוראים את שם החג חג הפסח משבחים להקב"ה על שפסח על בתי בני ישראל וכו' בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל, ע"כ דברי הקדוש זצוק"ל ודבריו ז"ל מתוקים לחיך:
 
 

אלימיר

משתמש ותיק
רוצה לדעת אמר:
אשר גאלנו וגאל את אבותינו.
למה מזכירים "גאלנו" לפני "אבותינו" הלא קודם נגאלו אבותינו ואח"כ "אנחנו"?

כן הוא בהרבה מקומות [כגון ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך], כי מזכירים קודם מה שנוגע אלינו.
 

אלימיר

משתמש ותיק
מלמד להועיל אמר:
אשמח לפשט מסתבר, מה הענין לומר הא לחמא עניא בבית, כשאין אף אחד שומע את ההזמנה של בעל הבית
כמו שאומרים יקום פורקן לרישי גלוותא וחבורתא קדישתא דבבל, אומרים מה שאמרו פעם.
 

אבר כיונה

משתמש ותיק
משה הלוי-שחור אמר:
מלמד להועיל כתב:
אשמח לפשט מסתבר, מה הענין לומר הא לחמא עניא בבית, כשאין אף אחד שומע את ההזמנה של בעל הבית
כמו שאומרים יקום פורקן לרישי גלוותא וחבורתא קדישתא דבבל, אומרים מה שאמרו פעם.
מה שכתבת זה קושיא, לא תירוץ
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
פותח הנושא
רוצה לדעת אמר:
נדיב לב אמר:

חג הפסח נקרא בשם נוסף - חג המצות. ומה שמענין הוא, שאנו משתמשים דווקא בשם 'חג הפסח' ואומרים: חול המועד פסח, יום טוב ראשון של פסח, שביעי של פסח, חופש פסח, אסרו חג פסח. ולעומת זאת, בתורה מופיע השם "חג המצות", ומנגד השם חג הפסח אינו מוזכר בתורה כפי שנקרא בפסוק: "שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך אל פני האדון ה'.. בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות".

ניתן לראות בכך ביטוי ליחסי הקרבה השוררים בין הקב"ה לעם ישראל – הבורא בתורתו קורא לחג זה חג המצות, כדי לציין את שבחם של בני ישראל במצרים. כשהורה להם הקב"ה לעזוב הכול ולצאת לדרך, הם בטחו בו באמונה שלמה ויצאו לדרך מיד, כך שאפילו בצקם לא הספיק להחמיץ והם אכלו מצות. הם האמינו בישועת ה', וה' מצידו אינו שוכח לנו זאת, כפי שהוא אומר לירמיהו "זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה". ואילו אנו מצדנו קוראים לחג זה חג פסח, כדי להדגיש את חסדו של הבורא עמנו שפסח ודילג על בתי אבותינו במצרים בשעת מכת בכורות. זהו בעצם ביטוי מוחשי לדברי שלמה המלך בשיר השירים "אני לדודי ודודי לי", אנו אומרים חג הפסח – להזכיר את שבחו של הקב"ה, והקב"ה אומר חג המצות – לציין את שבחם של ישראל. אהבה הדדית כביכול בין הבורא לנברא.
אשריך,
זכית לכוין לקדושת לוי והו"ד בבני ישכר ניסן אות ד':
וזה לשון קדשו:
יש להתבונן, בכל התורה נקרא שם החג הזה חג המצות ובפי ישראל קוראים אותו בשם חג הפסח, ולשמע אוזן שמענו אומרים בשם הרב הקדוש המפורסם בישראל בתורה ובקדושה כבוד שמו מו"ה לוי יצחק מבארדיטשוב זצוק"ל, דהנה כתיב בתורה ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עגת מצות וכו' וגם צדה לא עשו להם [שמות יב לט], והש"י שיבחם בזה על ידי נביאו כה אמר י"י זכרתי לך חסד נעוריך וכו' לכתך אחרי במדבר וכו' [ירמיה ב ב], היינו שלא אמרו איך נקח צדה רק האמינו בי"י ובטחו בישועתו ולא לקחו רק הבצק ואפו מצות, והנה פסח שאכלו ישראל בזמן המקדש על שום שפסח המקום ברוך הוא על בתי אבותינו וכו', ועל כן הוא ית"ש קורא בתורתו את שם החג חג המצות, שהוא ית"ש משבח את כנסת ישראל שאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עגת מצות וגם צדה לא עשו להם, וכנסת ישראל קוראים את שם החג חג הפסח משבחים להקב"ה על שפסח על בתי בני ישראל וכו' בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל, ע"כ דברי הקדוש זצוק"ל ודבריו ז"ל מתוקים לחיך:

ראיתי כעת משהו שמצטט כן גם מהג"ר אברהם אחי הגר"א זיע"א.
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
פותח הנושא
כל דיכפין ייתי ויאכל, כל דיכפין ייתי ויפסח
ראיתי בהגדש"פ מהגר"ש ואחיו בעל הפלאה לפרש
שכיון שפסח נאכל על השובע, לכך מקודם אומרים ייתי ויאכל ואח"כ ייתי ויפסח
 
חלק עליון תַחתִית