נקודת ההבדל דרך החסידות לדרך הגר"א

סטָטוּס
סגור לתגובות נוספות.

איש תלמודי

משתמש ותיק
פותח הנושא
צ''ע אמר:
יש הבדל מאד פשוט בין רוב החסידים לליטאים שלא בהכרח שבא מחצר הבעש''ט הקדוש אלא תוצאות בלבד,
הליטאים מנסים להבין את התורה וללמוד את חכמתה ומסרי' משא''כ החסידים מורגלים 'להכניס' את את כל החסידות שלהם לתוך התורה,

לא הבנתי מה שאתה אומר.
 

איש תלמודי

משתמש ותיק
פותח הנושא
אגור בן יקא אמר:
איש תלמודי אמר:
אגור בן יקא אמר:
דרך הגר''א אני לא יכול להגיד לך, אבל לגבי דרך החסידות נראה לי שיש כאן בלבול בין ב' מושגים, יש את המושג של 'חובת האדם' בניגוד ל'מדרגתו', ויש 'מעשה' מול 'אהבה ויראה', חובות הלבבות. המושגים האלו הם לא אותו דבר. הרי 'אהבה ויראה' הם חובות הלבבות והם חובת האדם כמו מעשה ג''כ, וכשם שבמעשה ייתכן שהאדם יתעניין בחובתו במקום בה'תוצאה', כן הדבר באהבה ויראה וכיו''ב, ואדרבה, כן הוא טבע הדברים - שמי שמתעניין בה'תוצאה', שהוא יגיע לאיזשהו 'מדריגה' וזה הסיבה ש'אוהב או ירא', לא יפַתֵח אהוי''ר אמיתיים, כי אהוי''ר זה הרגשה אמיתית וטבעית של הנאהב וזה שירא ממנו, לא הרגשת עצמו. וכמו שמפורסם בשם המגיד ממעזריטש שמצות ואהבת היא לתקוע מחשבתו בחוזק בגדלות הבורא, לא האהבה עצמה, כי איך שייך ציווי על מדה שבלב.

אמת נכון הדבר שבחסידות יש הדגשה מיוחדת על אהוי''ר וכו', ושקיום מצוה בלא כוונה הוא כגוף בלא נשמה, אבל זה לא בתור 'להתעלות', עילוי האדם, ובד''כ חסידים לא מסתכלים ע''ז ולא מנסים 'להתעלות'. חסידים יסתכלו על מי שמנסה להגיע למדרגות כעל זר. בחסידות האהוי''ר הם חלק מקיום המצוה עצמה. כי זהו הדרך לקיים את ציווי הבורא, ובזה הדרך מגלים ומרגישים את האלקות שבהמצוה, קשר הציווי עם המצווה. ז.א. שבלי 'כוונה' - קיום המצוה עצמו הוא כגוף בלא נשמה.

ומבואר בתניא פל''ה ובכתבי חב''ד שהמצוה עצמה היא אלקות, ציווי הבורא, וקיום המצוה היא המשכת אלקות בעוה''ז, ואהוי''ר הם גילוי ההמשכה. הרבי מבאר בזה, שמטרת הבריאה הרי היא לעשות לו ית' דירה בתחתונים, ומבואר בחסידות שענין דירה הוא א) שמי שגר שם נמצא שם, וב) שגלל שזה ביתו, הוא נמצא שם בגילוי - מתנהג כפי שרוצה וכל מי שייכנס לשם ירגיש נוכחותו וכו'. ובנמשל, שמקשרים עוה''ז עם הקב''ה ע''י קיום ציוויו, ש'נמצא כאן', ושמקיימים המצוה עם אהוי''ר, 'מרגישים נוכחותו'.

ובאמת כל פרטי החסידות בד''כ מטרתם לקבוע אלקות בנפש האדם באופן טבעי, גם לימוד תורת החסידות, גם דרכי החסידות כהתאספות החסידים, ההתקשרות להאדמו''ר, מנהגי החסידות בהידור מצוה וכו' וכו', סיפורי צדיקים וסיפורי חסידים, מופתים, וכו', הכל ביחד קובע בהנפש הנחות פשוטות אודות מציאות הקב''ה, ביטול העולמות ושכולא קמיה כלא חשיב, וגם אהוי''ר טבעיים (לא 'עשויים').
'התעלות' - אני מתכוון להגיע לאהוי"ר וביטול לאי"ס וכו'.
ובחסידות רואים בזה את המטרה של כל העבודה, וזה כל העבודת ה'
וזה מאוד נפק"מ לבן אדם איך הוא יתעלה וכו',
אבל בדרך הגר"א אדם צריך לעשות את המוטל עליו בלי לחשוב למה זה יביא אותו, וכמו שהתבאר לעיל.
בחסידות העבודה היא להתעסק בענייני אהוי''ר, לא להגיע לאהוי''ר. 'לא עליך המלאכה לגמור' הוא דבר משנה. חסיד אמור לא לחשוב לאן זה יביא אותו, ואדרבה מחשבות כאלו סותרות לאהוי''ר. כנ''ל. 

ודרך אגב, אני הייתי סבור ההיפך, לגבי חינוך בישיבה בלימוד התורה: בחסידות ינסו שהלומד יחשוב רק אודות הדביקות בהקב''ה ע''י תורתו, ואפילו לא יחשוב ע''ז אלא שזה יהיה באופן טבעי כבן שלא ראה את אביו הרבה זמן ונפגש אתו לאחר מכן, ולא התועלת שהוא יקבל בלימוד. (וגם אם זה לא הכי מציאותי, אבל מחנכים שזה אמור להיות השאיפה.) משא''כ בחינוך במק''א, שכמדומה שמחנכים שזה דבר טוב שיש שאיפה לצמוח ולהתעלות בידיעת התורה.

אתה צודק
אבל מעשה חסיד שעומד להדליק נר חנוכה (למשל) הוא חושב באיזה אופן הוא יגיע ליותר אהוי"ר ולפי זה הוא מקיים את המצווה
וליטאי חושב באיזה אופן הוא יקיים את זה לפי כמה שיותר שיטות ובאופן המהודר ביותר.
 

אגור בן יקא

משתמש ותיק
איש תלמודי אמר:
אגור בן יקא אמר:
איש תלמודי אמר:
'התעלות' - אני מתכוון להגיע לאהוי"ר וביטול לאי"ס וכו'.
ובחסידות רואים בזה את המטרה של כל העבודה, וזה כל העבודת ה'
וזה מאוד נפק"מ לבן אדם איך הוא יתעלה וכו',
אבל בדרך הגר"א אדם צריך לעשות את המוטל עליו בלי לחשוב למה זה יביא אותו, וכמו שהתבאר לעיל.
בחסידות העבודה היא להתעסק בענייני אהוי''ר, לא להגיע לאהוי''ר. 'לא עליך המלאכה לגמור' הוא דבר משנה. חסיד אמור לא לחשוב לאן זה יביא אותו, ואדרבה מחשבות כאלו סותרות לאהוי''ר. כנ''ל. 

ודרך אגב, אני הייתי סבור ההיפך, לגבי חינוך בישיבה בלימוד התורה: בחסידות ינסו שהלומד יחשוב רק אודות הדביקות בהקב''ה ע''י תורתו, ואפילו לא יחשוב ע''ז אלא שזה יהיה באופן טבעי כבן שלא ראה את אביו הרבה זמן ונפגש אתו לאחר מכן, ולא התועלת שהוא יקבל בלימוד. (וגם אם זה לא הכי מציאותי, אבל מחנכים שזה אמור להיות השאיפה.) משא''כ בחינוך במק''א, שכמדומה שמחנכים שזה דבר טוב שיש שאיפה לצמוח ולהתעלות בידיעת התורה.

אתה צודק
אבל מעשה חסיד שעומד להדליק נר חנוכה (למשל) הוא חושב באיזה אופן הוא יגיע ליותר אהוי"ר ולפי זה הוא מקיים את המצווה
וליטאי חושב באיזה אופן הוא יקיים את זה לפי כמה שיותר שיטות ובאופן המהודר ביותר.

רק אציין שזה לא כל כך שחור לבן, כי הידור מצוה במעשה קשור מצד האדם עם אהוי''ר, מי שיש לו אהוי''ר יהדר במעשה המצוה, ומי שמהדר במעשה המצוה בד''כ יש לו סוג של אהוי''ר. אם אין לו אהוי''ר כלל, האדם יחפש להקל ולא להדר...

אבל כן יש הבדל בהדגשת ענינים אלו, ולפעמים זה כן מתבטא גם בהמעשה עצמו.
 

אגור בן יקא

משתמש ותיק
צ''ע אמר:
יש הבדל מאד פשוט בין רוב החסידים לליטאים שלא בהכרח שבא מחצר הבעש''ט הקדוש אלא תוצאות בלבד,
הליטאים מנסים להבין את התורה וללמוד את חכמתה ומסרי' משא''כ החסידים מורגלים 'להכניס' את את כל החסידות שלהם לתוך התורה,
הייתי מגדיר את זה שונה..
פשוט אצל חסידים שכל דברי התורה כלולים מפרד''ס, ושגם בדברים פשוטים יש רזין עילאין, ושלא רק שהתורה מרמזת בעליונים אלא שהתורה בעיקר מדברת בעליונים ומרמזת בתחתונים. כך שגם פשט התורה שע''פ פשוט אינו קשור למילי דחסידותא, יש בו סודות שקשורות למילי דחסידותא, ולדוגמא ידוע תורת הבעש''ט הקדוש בפירוש שנים אוחזין בטלית וכו'. וכך דברי הפוסקים שדבריהם מקובלים בכלל ישראל, החסידים מקבלים כדבר ה' שאין להרהר אחריה, שיש בהם הרבה יותר מהפירוש הפשוט בדבריהם.

משא''כ אם העיקר זה הפשט, אז יתאים מה ששמעתי מכמה ליטאים שמייחסים את זה להגר"א, שכשזה מגיע לפסק הלכה על הרב להחליט ע''פ לימודו לעצמו כל הסוגיא, ושהפסק לא יהיה קשור, מצד שכל הרב הפוסק, עם דברי הפוסקים. אני לא יודע אם ככה באמת מקובל אצל הרבנים הליטאים, אבל עצם הרעיון הוא רעיון שונה בתכלית מההסתכלות על דברי הפוסקים אצל החסידים.
 

איש תלמודי

משתמש ותיק
פותח הנושא
אגור בן יקא אמר:
צ''ע אמר:
יש הבדל מאד פשוט בין רוב החסידים לליטאים שלא בהכרח שבא מחצר הבעש''ט הקדוש אלא תוצאות בלבד,
הליטאים מנסים להבין את התורה וללמוד את חכמתה ומסרי' משא''כ החסידים מורגלים 'להכניס' את את כל החסידות שלהם לתוך התורה,
הייתי מגדיר את זה שונה..
פשוט אצל חסידים שכל דברי התורה כלולים מפרד''ס, ושגם בדברים פשוטים יש רזין עליאין, ושלא רק שהתורה מרמזת העליונים אלא שהתורה בעיקר מדברת העליונים ומרמזת בתחתונים. כך שגם פשט התורה שע''פ פשוט אינו קשור למילי דחסידותא, יש בו סודות שקשורות למילי דחסידותא, ולדוגמא ידוע תורת הבעש''ט הקדוש בפירוש שנים אוחזין בטלית וכו'. וכך דברי הפוסקים שדבריהם מקובלים בכלל ישראל, החסידים מקבלים כדבר ה' שאין להרהר אחריה. 

משא''כ אם העיקר זה הפשט, אז יתאים מה ששמעתי מכמה ליטאים שמייחסים את זה להגר"א, שכזה מגיע לפסק הלכה על הרב להחליט ע''פ לימודו לעצמו כל הסוגיא, ושהפסק לא יהיה קשור עם דברי הפוסקים. אני לא יודע אם ככה באמת מקובל אצל הרבנים הליטאים, אבל עצם הרעיון הוא רעיון שונה בתכלית מההסתכלות על דברי הפוסקים אצל החסידים.
אני לא כ"כ מבין מה אתם מדברים
אשמח להרחבה.
 
 

אגור בן יקא

משתמש ותיק
איש תלמודי אמר:
אגור בן יקא אמר:
צ''ע אמר:
יש הבדל מאד פשוט בין רוב החסידים לליטאים שלא בהכרח שבא מחצר הבעש''ט הקדוש אלא תוצאות בלבד,
הליטאים מנסים להבין את התורה וללמוד את חכמתה ומסרי' משא''כ החסידים מורגלים 'להכניס' את את כל החסידות שלהם לתוך התורה,
הייתי מגדיר את זה שונה..
פשוט אצל חסידים שכל דברי התורה כלולים מפרד''ס, ושגם בדברים פשוטים יש רזין עליאין, ושלא רק שהתורה מרמזת העליונים אלא שהתורה בעיקר מדברת העליונים ומרמזת בתחתונים. כך שגם פשט התורה שע''פ פשוט אינו קשור למילי דחסידותא, יש בו סודות שקשורות למילי דחסידותא, ולדוגמא ידוע תורת הבעש''ט הקדוש בפירוש שנים אוחזין בטלית וכו'. וכך דברי הפוסקים שדבריהם מקובלים בכלל ישראל, החסידים מקבלים כדבר ה' שאין להרהר אחריה, שיש בהם הרבה יותר מהפירוש הפשוט בדבריהם.

משא''כ אם העיקר זה הפשט, אז יתאים מה ששמעתי מכמה ליטאים שמייחסים את זה להגר"א, שכזה מגיע לפסק הלכה על הרב להחליט ע''פ לימודו לעצמו כל הסוגיא, ושהפסק לא יהיה קשור עם דברי הפוסקים. אני לא יודע אם ככה באמת מקובל אצל הרבנים הליטאים, אבל עצם הרעיון הוא רעיון שונה בתכלית מההסתכלות על דברי הפוסקים אצל החסידים.
אני לא כ"כ מבין מה אתם מדברים
אשמח להרחבה.
הרבה פעמים החסידות מפרשת ענינים מהפשט ע''פ חסידות, כשזה לא הפירוש הפשוט. הדוגמא הכי קלה זה אחדות ה', שע''פ הפשט הכוונה שיש שליט יחיד וכו', וע''פ חסידות שיש מציאות יחידה, והחסידות 'מכניסה' את זה לתוך מצוות אחדות ה'. ועד''ז בהרבה ענינים, ולמי שמסתכל על הפשט כעיקר זה יכול להיות מעצבן..
 
 

צ''ע

משתמש ותיק
איש תלמודי אמר:
אגור בן יקא אמר:
צ''ע אמר:
יש הבדל מאד פשוט בין רוב החסידים לליטאים שלא בהכרח שבא מחצר הבעש''ט הקדוש אלא תוצאות בלבד,
הליטאים מנסים להבין את התורה וללמוד את חכמתה ומסרי' משא''כ החסידים מורגלים 'להכניס' את את כל החסידות שלהם לתוך התורה,
הייתי מגדיר את זה שונה..
פשוט אצל חסידים שכל דברי התורה כלולים מפרד''ס, ושגם בדברים פשוטים יש רזין עליאין, ושלא רק שהתורה מרמזת העליונים אלא שהתורה בעיקר מדברת העליונים ומרמזת בתחתונים. כך שגם פשט התורה שע''פ פשוט אינו קשור למילי דחסידותא, יש בו סודות שקשורות למילי דחסידותא, ולדוגמא ידוע תורת הבעש''ט הקדוש בפירוש שנים אוחזין בטלית וכו'. וכך דברי הפוסקים שדבריהם מקובלים בכלל ישראל, החסידים מקבלים כדבר ה' שאין להרהר אחריה. 

משא''כ אם העיקר זה הפשט, אז יתאים מה ששמעתי מכמה ליטאים שמייחסים את זה להגר"א, שכזה מגיע לפסק הלכה על הרב להחליט ע''פ לימודו לעצמו כל הסוגיא, ושהפסק לא יהיה קשור עם דברי הפוסקים. אני לא יודע אם ככה באמת מקובל אצל הרבנים הליטאים, אבל עצם הרעיון הוא רעיון שונה בתכלית מההסתכלות על דברי הפוסקים אצל החסידים.
אני לא כ"כ מבין מה אתם מדברים
אשמח להרחבה.
כנ''ל זה לא קשור לעצם החסידות כי אם תוצאה כאובה של ההרגל בלימוד ספרי חסידות,
 
 

איש תלמודי

משתמש ותיק
פותח הנושא
צ''ע אמר:
איש תלמודי אמר:
אגור בן יקא אמר:
הייתי מגדיר את זה שונה..
פשוט אצל חסידים שכל דברי התורה כלולים מפרד''ס, ושגם בדברים פשוטים יש רזין עליאין, ושלא רק שהתורה מרמזת העליונים אלא שהתורה בעיקר מדברת העליונים ומרמזת בתחתונים. כך שגם פשט התורה שע''פ פשוט אינו קשור למילי דחסידותא, יש בו סודות שקשורות למילי דחסידותא, ולדוגמא ידוע תורת הבעש''ט הקדוש בפירוש שנים אוחזין בטלית וכו'. וכך דברי הפוסקים שדבריהם מקובלים בכלל ישראל, החסידים מקבלים כדבר ה' שאין להרהר אחריה. 

משא''כ אם העיקר זה הפשט, אז יתאים מה ששמעתי מכמה ליטאים שמייחסים את זה להגר"א, שכזה מגיע לפסק הלכה על הרב להחליט ע''פ לימודו לעצמו כל הסוגיא, ושהפסק לא יהיה קשור עם דברי הפוסקים. אני לא יודע אם ככה באמת מקובל אצל הרבנים הליטאים, אבל עצם הרעיון הוא רעיון שונה בתכלית מההסתכלות על דברי הפוסקים אצל החסידים.
אני לא כ"כ מבין מה אתם מדברים
אשמח להרחבה.
כנ''ל זה לא קשור לעצם החסידות כי אם תוצאה כאובה של ההרגל בלימוד ספרי חסידות,

של ההרגל ללמוד רק ספרי חסידות
וכמעט שלא לומדים אגדות הש"ס עם פירושי הראשונים.
 

ממממממממ

משתמש ותיק
איש תלמודי אמר:
צ''ע אמר:
יש הבדל מאד פשוט בין רוב החסידים לליטאים שלא בהכרח שבא מחצר הבעש''ט הקדוש אלא תוצאות בלבד,
הליטאים מנסים להבין את התורה וללמוד את חכמתה ומסרי' משא''כ החסידים מורגלים 'להכניס' את את כל החסידות שלהם לתוך התורה,
לא הבנתי מה שאתה אומר.
הוא כתב דברים פשוטים מה לא מובן?
 
 

גביהא בן פסיסא

משתמש ותיק
חוזר ומגיד אמר:
בלי מקורות ואסמכתאות משמעותיות הרי שהדברים הנ"ל הם סוג של תחושות והרגשים, לא מעבר!
בשביל מה צריך מקורות?! כל מי שיש לו עיניים רואה (בקריאת ספרים, בשמיעת דיבורים, ובהכרת האנשים־והווי חייהם) מהי חסידות ומהי 'מתנגדות', רק צריך לדעת מה ההגדרה.
אגב, אילו היו רק מקורות בלי סברא והתאמה לרושם הכללי, היו טוענים שאלו יוצאים־מן־הכלל בעלמא שיש לפרשם, ולא עיקר השיטה וכו'...
 

גביהא בן פסיסא

משתמש ותיק
איש תלמודי אמר:
אתה לא צודק
אני לא יודע אם יש כזה דבר יהדות קלאסית
לא הרי יהדות הונגריה כהרי יהדות ספרד, ולא זה וזה כהרי יהדות תימן
הצד השווה שבהן שכולם עושים באימה וביראה רצון קונם.
אך ההבדל בין כל אלה לבין החסידות הוא מהותי וגדול יותר. בשום מקום קודם החסידות לא עשו כזה עסק מאותם העניינים שהחסידות שמה בראש (חשבתי לפרט, לפחות דבר אחד – אבל מיד יקפצו עלי ויתווכחו לאמר: לא זה העיקר, ככתוב שם ושם, ובכלל איך אתה מעיד וכו', אלא דעת לנבון נקל), מלבד קבוצות קטנות וסגורות פה ושם.
 

גביהא בן פסיסא

משתמש ותיק
איש תלמודי אמר:
צ''ע אמר:
יש הבדל מאד פשוט בין רוב החסידים לליטאים שלא בהכרח שבא מחצר הבעש''ט הקדוש אלא תוצאות בלבד,
הליטאים מנסים להבין את התורה וללמוד את חכמתה ומסרי' משא''כ החסידים מורגלים 'להכניס' את את כל החסידות שלהם לתוך התורה,
לא הבנתי מה שאתה אומר.
כוונתו שהחסידים אינם רוצים להבין מה התורה עצמה אומרת, אלא תולים את רעיונותיהם בתורה. ודבר זה אינו דווקא מדרך הבעש"ט עצמה, אלא סטיה מאוחרת יותר של החסידים. (אני רק מסביר מה שהוא אומר, לא מסכים).
 

זאת תורת

משתמש ותיק
איש תלמודי אמר:
huo yuc יום טוב אמר:
איש תלמודי אמר:
ומאידך גיסא לכן כתבו על הגר"א 'הגאון החסיד האמתי' שהיה חסיד 'אמתי', שלא עבד את ה' בשביל החסידות אלא עבד את ה' לפי מה שהצטווה בתורה, וממילא נעשה חסיד.
הגר"א החזיק מאוד מספר מסילת ישרים
ובודאי שאין כך דרך המס"י

אלא יש דרך להגיע לחסידות
וצריך לעבוד על זה
אני לא אומר שאין מטרה להגיע לחסידות 
אלא שאי"ז משפיע על צורת העבודה.
המסילת ישרים, שהגר"א אחז שצריך ללכת עפ"י הדרכתו, כותב בתחילת ספרו שהאדם צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו להגיע אל הדביקות. אלא שלפי דרך הגר"א הכל צריך להיות על פי הדרכת התורה, ולא לנסות להגיע לזה על ידי רעיונות חדשים.  
 
 

וולפסונער

משתמש רשום
שכתוב באישה השונמית ששאלו אותה מדוע את הולכת היום וכו'
והסביר אחד מרא"י בריסק (לא זוכר מי) שהשאלה היתה שיש מצוות קבורה וממילא מדוע היא מנסה להחיות אותו, הרי היא צריכה לקיים את המצווה המוטל עליה כעת.
נשמע ווארט נורא אכזרי ולא נראה לי שנאמר ובמיוחד שלא מסתדר עם הפשט שכתוב מפורש שסיבת התמיהה היא כי לא חודש ולא שבת.
 

וולפסונער

משתמש רשום
אתה לא צודק
אני לא יודע אם יש כזה דבר יהדות קלאסית
לא הרי יהדות הונגריה כהרי יהדות ספרד, ולא זה וזה כהרי יהדות תימן
הצד השווה שבהן שכולם עושים באימה וביראה רצון קונם.

ולעניינינו להגיד שהגאון אינו חידוש, זה פשוט להתכחש למציאות
הגר"א יש לו חידושים נוראים בקבלה ובמחשבה
וכן הדגש החזק על עמל התורה ודקדוק ההלכה בצורה שהיא התבטאה אצל הגר"א ותלמידיו, לא קיים בשאר זרמי היהדות כהוגריה וכו'
וכן התנגדותו של הגר"א על החסידות לא היתה אותה התנגדות של הנודע ביהודה ודומיו.

הבעל שם טוב הגיע עם חידוש שהוא לא סתם חידוש בקבלה אלא שינוי צורת היהדות (או לטוב או לרע אינני נכנס לזה) משא"כ הגר"א שזה שהוא חידש לא הופך דרכו ביהדות לחידוש כי כמו שברור שר' אלחנן לא נקרא חידוש כי הוא חידש את כח הטענה ה"נ הגר"א
וודאי שיש יהדות קלאסית והיא היהדות המסורה לנו מאבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב והיינו בלי חידושו של הבעל שם טוב שבעצם הידות כולהו מודו זה לזה
ודו"ק
 

תלמיד המשגיח

משתמש ותיק
שמעתי השבוע ממשפיע חסידי אבחנה מעניינת בנקודת ההבדל בין דרך החסידות לדרך הגר"א
והיא, שלדרך החסידות, עניין החסידות וההתעלות יותר ויותר למדרגות גבוהות ורמות, תופס נפק"מ בעצם צורת העבודה, שכבר בשעת העבודה לוקחים בחשבון באיזה אופן יתעלו יותר ועפי"ז עובדים את ה'
אבל הדרך של הגר"א היא שאין להתעניין כלל באיזה מדריגה אוחזים ואיך יוכלו להתעלות יותר, אלא האדם צריך לעבוד את ה' לפי מה שהתורה מצווה אותו באופן המושלם ביותר, ולא לחשוב כלל אם זה יגרום לו להתעלות או לא
וכמובן שממילא יתעלה למדרגות גבוהות, אבל זה רק בדרך ממילא ותוצאה, אבל אין לזה קשר לעבודת ה'.

אשמח לשמוע את דעת חו"ר הפורום משני הצדדים.
המשגיח הרב וולבה ג''כ היה מגדיר זאת ממש כך, היה אומר שבספרי המוסר מצינו שני דרכים דומות בזה: האגרת הרמב''ן למשל מבוסס על אופן של עבודה שעובדים על דבר אחד 'וממילא צומחים' עוד הרבה מעלות טובות, ואילו המסילת ישרים זה שכל דבר מביא אותנו לעבודה על דבר נוסף, דהיינו האגרת הרמב''ן זה 'מציחה' ואילו המס''י זה 'בנין'.
 

מתון מתון

משתמש ותיק
במכתב מאליהו ח"ד עמ' 277 יש אבחון הבדלי חסידות ומוסר, ומסקנתו [של גדול בעלי המוסר בדורו] כי אי אפשר מבלעדי דרך החסידות!!!!
 

בת עין

משתמש ותיק
זו טעות חמורה לנסות לחפש הבדל בין דרך הבעש"ט לדרך הגר"א, וזאת מפני ש:

1. נניח שיש דבר כזה 'דרך הבעש"ט', אבל לא קיים דבר כזה 'דרך הגר"א'.
לגר"א חידושים רבים בנגלה ובנסתר, לא רק חידושים פרטיים אלא גם חידושים כללים והשקפות שונות איך להסתכל על דברי חז"ל, ובעניין לימוד התורה וקדושתה, ובעוד עניינים רבים, כולל חידושים מופלגים בנסתרות, ואי אפשר להקיף בדברים קצרים את תורתו הגדולה.
אבל בכל הנוגע לדרכי עבודת ה', למעשה, באהבה וביראה בהשגה ובהתבוננות בהתלהבות ובדביקות, לא נמצאו בדברי הגר"א חידושים מהותיים יותר מהמבואר בקדמונים, אע"פ שוודאי אפשר ללמוד מדבריו הרבה, אבל אין כלל דרך ברורה המדריכה למשל כיצד להתפלל (למרות שניתן ללמוד מדבריו הרבה בעניין תפילה). וכן בקדושת שבת קודש, וענייני המועדים וכדומה.

2. הגר"א העמיד על נס את עניין התורה וקדושתה. למרות שכמובן אין זה חידוש שלו, אבל בכל זאת ההעדפה של התורה על כל שאר ענייני עבודת ה' בולטת אצלו מאד מאד.
קשה להיכנס פה לדוגמאות, אבל אין כל ספק שההשקפה השוררת כיום אצל הליטאים כי די בלימוד התורה הקדושה להשיג את כל הקדושות, ואין צורך להשקיע כל כך בדברים אחרים כי זוכים בהם ממילא על ידי קדושת התורה, מקור השקפה זו היא מהגר"א.

נקודה זו ניתן אולי להגדיר כ'דרך הגר"א', אבל מאידך דווקא נקודה זו שוללת את הבסיס לעשות 'דרך עבודה' מכל דבר אחר שאינו עצם לימוד התורה.

3. נקודה זאת נוגעת בעיקר לחסידים: אמונת החסידים היא כי הבעש"ט אינו 'דרך עבודה' מסויים, אלא דרך העבודה העתידה להיות בזמן הגאולה, בריבוי כמות ואיכות, וכעת יש התנוצצות ממנה.

מאידך, הגר"א ותלמידיו מעולם לא התיימרו לדבר על חידוש ותהפוכות בדרכי היהדות, ואם הם לא אמרו זאת כמובן שזה לא קיים. מה שחידש הגר"א היה בסך הכל חידוד דברים בתוך הדרכים הקדומות, והדגשת נקודות שונות.

כך, שלכל הפחות לחסידים, חבל לחפש הבדלים בדרכים, כי כלל לא מדובר בשתי דרכים המתמודדות זו לעומת זו, אלא בוויכוח של 'היהגות הגלותית' לעומת '​
 

את והב

משתמש ותיק
זו טעות חמורה לנסות לחפש הבדל בין דרך הבעש"ט לדרך הגר"א, וזאת מפני ש:

1. נניח שיש דבר כזה 'דרך הבעש"ט', אבל לא קיים דבר כזה 'דרך הגר"א'.
לגר"א חידושים רבים בנגלה ובנסתר, לא רק חידושים פרטיים אלא גם חידושים כללים והשקפות שונות איך להסתכל על דברי חז"ל, ובעניין לימוד התורה וקדושתה, ובעוד עניינים רבים, כולל חידושים מופלגים בנסתרות, ואי אפשר להקיף בדברים קצרים את תורתו הגדולה.
אבל בכל הנוגע לדרכי עבודת ה', למעשה, באהבה וביראה בהשגה ובהתבוננות בהתלהבות ובדביקות, לא נמצאו בדברי הגר"א חידושים מהותיים יותר מהמבואר בקדמונים, אע"פ שוודאי אפשר ללמוד מדבריו הרבה, אבל אין כלל דרך ברורה המדריכה למשל כיצד להתפלל (למרות שניתן ללמוד מדבריו הרבה בעניין תפילה). וכן בקדושת שבת קודש, וענייני המועדים וכדומה.

2. הגר"א העמיד על נס את עניין התורה וקדושתה. למרות שכמובן אין זה חידוש שלו, אבל בכל זאת ההעדפה של התורה על כל שאר ענייני עבודת ה' בולטת אצלו מאד מאד.
קשה להיכנס פה לדוגמאות, אבל אין כל ספק שההשקפה השוררת כיום אצל הליטאים כי די בלימוד התורה הקדושה להשיג את כל הקדושות, ואין צורך להשקיע כל כך בדברים אחרים כי זוכים בהם ממילא על ידי קדושת התורה, מקור השקפה זו היא מהגר"א.

נקודה זו ניתן אולי להגדיר כ'דרך הגר"א', אבל מאידך דווקא נקודה זו שוללת את הבסיס לעשות 'דרך עבודה' מכל דבר אחר שאינו עצם לימוד התורה.

3. נקודה זאת נוגעת בעיקר לחסידים: אמונת החסידים היא כי הבעש"ט אינו 'דרך עבודה' מסויים, אלא דרך העבודה העתידה להיות בזמן הגאולה, בריבוי כמות ואיכות, וכעת יש התנוצצות ממנה.

מאידך, הגר"א ותלמידיו מעולם לא התיימרו לדבר על חידוש ותהפוכות בדרכי היהדות, ואם הם לא אמרו זאת כמובן שזה לא קיים. מה שחידש הגר"א היה בסך הכל חידוד דברים בתוך הדרכים הקדומות, והדגשת נקודות שונות.

כך, שלכל הפחות לחסידים, חבל לחפש הבדלים בדרכים, כי כלל לא מדובר בשתי דרכים המתמודדות זו לעומת זו, אלא בוויכוח של 'היהגות הגלותית' לעומת '​
א. אמת הדבר, אין דבר כזה לחדש דרך, יש להתאים אותה, לשכלל אותה, להעמיק בה, אבל חידוש לגמרי אין, עד אשר יבוא גואל ותורה חדשה מאיתי תצא, וגם היא שלובה ונובעת מהתורה הישנה, שאין לנו יותר מתורת משה ולא כלום.

וז"ל החזון איש באיגרת:

אנו מתיחסים להגר"א בשורה של: משה רבנו ע"ה, עזרא ע"ה, רבנו הקדוש, רב אשי, רמב"ם, הגר"א, שנתגלה תורה על ידו כקדוש מעותד לכך, שהאיר במה שלא הואר עד שבא ונטל חלקו.
דוק בדבריו אין הגר"א מחדש דבר, אלא "האיר במה שלא הואר".

ב. גם כאן אתה צודק ולמשל מש"כ הגר"א במשלי:

וא"ת למה מנו חכמים כל מדות טובות באבות היינו למי שאינו בעל תורה וזהו באתר דלית תמן חמר תמן סממנים מתבעין, אבל הבעלי התורה אינן צריכין כי התורה היא כלל הכל וזהו בטח בה לב בעלה מכל החלאים שבעולם, וכשמחז"ל אם ראית ת"ח נוקם כו' חגריהו כו' אם עם הארץ חסיד אל תדור בשכונתו, משא"כ במדות טובות אם הוא מוחזק במדה טובה אחת כגון שיש לו ענוה אינו בטוח רק מהגאוה ואינו בטוח מהתאוה וכדומה בשאר המדות, אבל בתורה הוא בטוח בכל המדות רעות. ושלל לא יחסר כי אין עבירה מכבה תורה.

ג. המונח "לא יתיימרו" הוא כמובן מונח מטעה במיוחד, כי זה לא שהם לא יתיימרו, אלא הם התנגדו התנגדות נחרצת, וראו חידושים אלה שמקורם מקור אכזב, ו"עתה אין לנו לילך בגדולות".

ודרכו דרך אמת, וכמו שראינו, שמהדרכים החדשות לא הגיע משיח, ואף שרצו להביאו בכח, לא עלתה בידם אלא חרס ועוגמת נפש...
 

מתון מתון

משתמש ותיק
ודרכו דרך אמת, וכמו שראינו, שמהדרכים החדשות לא הגיע משיח, ואף שרצו להביאו בכח, לא עלתה בידם אלא חרס ועוגמת נפש...
חרס ועגמת נפש - זה ההגדרה שלך למה שהביאה חסידות לעולם?
אני רוצה לוודא שהבנתי אותך טוב..
 

שלמה שלמה

משתמש ותיק
אנו מתיחסים להגר"א בשורה של: משה רבנו ע"ה, עזרא ע"ה, רבנו הקדוש, רב אשי, רמב"ם, הגר"א, שנתגלה תורה על ידו כקדוש מעותד לכך, שהאיר במה שלא הואר עד שבא ונטל חלקו.
דוק בדבריו אין הגר"א מחדש דבר, אלא "האיר במה שלא הואר".
כמדומה שהחסידים היו חותמים על כל מילה ביחס לבעש''ט.
חרס ועגמת נפש - זה ההגדרה שלך למה שהביאה חסידות לעולם?
אני רוצה לוודא שהבנתי אותך טוב..
דיבר ביחס למשיח.
 
סטָטוּס
סגור לתגובות נוספות.
חלק עליון תַחתִית