פינחס רוזנצוויג
משתמש ותיק
אם להדליק לד בשבת זה לא מלאכה
אז מוזיקה אלקטרונית זה לא מוזיקה.
אז מוזיקה אלקטרונית זה לא מוזיקה.
כבודו למה בחרת דוגמה כ"כ מסובכתפינחס רוזנצוויג אמר:אם להדליק לד בשבת זה לא מלאכה
אז מוזיקה אלקטרונית זה לא מוזיקה.
צדיקוש אמר:קודם תוכיחו ששמיעת מיוזיק דרך הנגן זה מה שהשו"ע אסר.
א"א להתעלם מהמציאות שאף א' לא חושב אפי' שיש בזה איסור
ואולי תפירה במכונה חשמלית לא נקרא תפירה? וחרישה וקוצר ומעמר ודש במכונה חשמלית לא נקראת מלאכה בשבת ??פינחס רוזנצוויג אמר:אם להדליק לד בשבת זה לא מלאכה
אז מוזיקה אלקטרונית זה לא מוזיקה.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים הלכות תשעה באב ושאר תעניות סימן תקס סעיף גזוזו אמר:לכאו' אם יש בעיה זה רק למחבר סי' תקס ג שגזרו לא לשמוע כלי נגינה אך לרמ"א שם אם אינו רגיל ואין שם יין אין חשש.
והאם ההולכים עפ"י השו"ע באמת מקפידים לא לשמוע שירים ?
(יב) או בבית המשתה - ר"ל לפי שהוא על היין אסרו בזה ואפילו למי שאינו רגיל בזה ודע דאפילו בפה אסור על היין לכו"ע. וע"כ יש למחות באותן שיושבין לאכול סעודתן ובחוץ עומדים ומנגנים ובכל יום עושין כן דזהו ודאי איסור גמור [פמ"ג]:
יש חילוק גדול בין מוזיקה ברמקול למוזיקה באזניות.יהודה היהודי אמר:אני זכיתי ללמוד בישיב"ק צאנז וזכורני שהמשגיח הרב סקוסובסקי שליט"א אסר לבחורים להשמיע ניגונים בחדר אוכל [לקראת ימי הפורים] לאחר שבירר את הענין
דרומאי אמר:יש חילוק גדול בין מוזיקה ברמקול למוזיקה באזניות.יהודה היהודי אמר:אני זכיתי ללמוד בישיב"ק צאנז וזכורני שהמשגיח הרב סקוסובסקי שליט"א אסר לבחורים להשמיע ניגונים בחדר אוכל [לקראת ימי הפורים] לאחר שבירר את הענין
יש מקום גדול לומר, ואיני קובע מסמרות, שמוזיקה באזניות כלל לא שמיה 'שיר' שנאסר משום אבלות החורבן, כיון שאינו אלא באזניו ואין כאן את המצב של שמחה הרגיל שיש בכלי זמר.יושב אוהלים אמר:דרומאי אמר:יש חילוק גדול בין מוזיקה ברמקול למוזיקה באזניות.יהודה היהודי אמר:אני זכיתי ללמוד בישיב"ק צאנז וזכורני שהמשגיח הרב סקוסובסקי שליט"א אסר לבחורים להשמיע ניגונים בחדר אוכל [לקראת ימי הפורים] לאחר שבירר את הענין
אשמח אם תואיל בטובך להסביר (לעניים בדעת כמוני) מהו "החילוק הגדול"?
לסברה זו, אז גם לאבל ובתשעה באב יהיה מותר לשמוע מוזיקה באוזניות??דרומאי אמר:יש מקום גדול לומר, ואיני קובע מסמרות, שמוזיקה באזניות כלל לא שמיה 'שיר' שנאסר משום אבלות החורבן, כיון שאינו אלא באזניו ואין כאן את המצב של שמחה הרגיל שיש בכלי זמר.יושב אוהלים אמר:דרומאי אמר:יש חילוק גדול בין מוזיקה ברמקול למוזיקה באזניות.
אשמח אם תואיל בטובך להסביר (לעניים בדעת כמוני) מהו "החילוק הגדול"?
יושב אוהלים אמר:ב. לסברה זו, אז גם לאבל ובתשעה באב יהיה מותר לשמוע מוזיקה באוזניות??
שאלתי - אם בדעתך זו יש להתיר לשמוע מוזיקה באוזניות גם באבל ובתשעה באב (ללא קביעת מסמרות)?דרומאי אמר:לענ"ד חילוק גדול יש בין רמקול שהוא כלי שיר ממש- לאזניות. ובאזניות יש מקום להתיר
ב. עניתי בהודעה למעלה על אבל ות"ב.יושב אוהלים אמר:ב. שאלתי - אם בדעתך זו יש להתיר לשמוע מוזיקה באוזניות גם באבל ובתשעה באב (ללא קביעת מסמרות)?
אני הצעיר איני מבין כלל מה מקום לחלק בין דרך שמיעת המוזיקה..דרומאי אמר:יש מקום גדול לומר, ואיני קובע מסמרות, שמוזיקה באזניות כלל לא שמיה 'שיר' שנאסר משום אבלות החורבן, כיון שאינו אלא באזניו ואין כאן את המצב של שמחה הרגיל שיש בכלי זמר.יושב אוהלים אמר:אשמח אם תואיל בטובך להסביר (לעניים בדעת כמוני) מהו "החילוק הגדול"?דרומאי אמר:יש חילוק גדול בין מוזיקה ברמקול למוזיקה באזניות.
החילוק מובן מאוד כי אדם לא יצא לרקוד במחול עצמי עם אזניות פרטיות בחדר האוכל ולמשוגענענר יקרא, משא"כ רמקולים לציבור כולודרומאי אמר:יש חילוק גדול בין מוזיקה ברמקול למוזיקה באזניות.
חיים כץ אמר:נהוג ונפוץ בכל מקום ומקדמת דנא וכן עמא דבר דרוב שירי קודש שמזמרים בעתות שונות
עפ"י רוב הם מפסוקים מתנ"ך
ויש לדון באמת מהו ההיתר לדבר הזה הלא נאמר בסנהדרין קא" ע"א על פסוקי שה"ש שהמזמרן התורה חוגרת שק וכו'
הדברים ידועים, ולעומתם מעודי תמהתי מה ההיתר למעשה ????
[בפשטות אין הכוונה דוקא על שה"ש עיי"ש ברשי" וכן הזכירו הרבה מפרשים ופוסקים]
וגם נפסק במשנ"ב להלכה בסי' תק"ס ס"ק יד [אולם כתב שבביהכ"נס בשעת הלל מותר, והוא חלק מהתמייה הנ"ל.]
נתעוררתי לדון בזה למעשה בעקבות חתונה שנקיימה בימים אלו והחתן הקפיד מאוד על שירים מפסוקים דרש על כך והיה שם תזמורת למהדרין [מנגנים מהשורה הראשונה כולל עוד קלרינט בעל שם] ללא זמר כלל!! [זה היה מעניין ביותר
[גם נאמר לי שם שהחתן לא שר אף פעם לא בשל"ס וכו' אף פעם שירי פסוקים]
האם הוא לא צודק ?????
איך מצאניו ידינו ורגלינו בבית המשתה והזמרה ????
מהיכן המקור שהאיסור הוא בכל ד"ת, ולא רק בפסוקי התנ"ך?יתכן ומסתבר אמר:לפי הבנתי הדלה, וכמדומה מפורש הוא בדברי פוסקי השו"ע, האיסור הוא על מי ש'לוקח' פסוק מסוים [משיה"ש או שאר פסוק] ו'עושה' אותו כמין זמר.
וכמו כמה דוגמאות שהובאו למעלה, שאנשים מוציאים פסוק מהקשרו לצורך שיר, כאשר מטרת השיר היא לא כוונת הפסוק, אלא מטרה אחרת אפילו כזו שאין בה פסול.
ואכן יש להיזהר ביותר בכל שירת פסוק, שהפסוק יעסוק בצורה ישירה בענין שהוא רוצה לשיר עליו, כגון שירי שבח התורה בסעודה שעושים לכבודה של תורה וכיו"ב.
ועל כגון דא נאמר 'צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם'.
דוגמאות נפוצות:
הפסוק 'וידעו כי אתה שמך ה'' עוסק בכבוד שם שמים, ועל כן שפיר דמי לשורו לכבוד שמים.
הפסוק 'ימים על ימי מלך תוסיף' מדבר במלכי רבנן, ועל כן שפיר דמי לשוררו לכבודם.
הפסוק 'טוב לי תורת פיך' מדבר בשבח התורה, ועל כן שפיר דמי לשוררו לכבודה.
אמנם הפסוק 'עוד ישמע בערי יהודה' וגו' עוסק בנחמת ציון, והמשוררו לכבוד החתן והכלה, בלי לזכור את ציון בלבו ובמחשבתו, יש לו לחוש שמא תדבק לשונו לחיכו...
דברי הזוהר הק' 'ממלא כל עלמין וסבב כל עלמין' עוסקים בייחוד ה', והמשוררו לשמחה בעלמא ייזהר לא ליסוע אח"כ למירון טרם שישוב בתשובה...
מאמר חז"ל 'למה נקרא מוריה ע"ש המור הטוב' עוסקים בשבח הר המוריה, והמשוררו לשם רגש ריק ייזהר בעלותו לכותל להחזיר דבריו לקדושה...
הדבר תלוי באזני השומע בלבד.mmh אמר:שהם בעלי משמעות 'סמויה'
גם אני הייתי המום.שמש מרפא אמר:הדבר תלוי באזני השומע בלבד.mmh אמר:שהם בעלי משמעות 'סמויה'
בדמיוני הפרוע ביותר לא חשבתי לייחס משמעות כזו ל"מה תגידו(י) לה".
שמש מרפא אמר:הדבר תלוי באזני השומע בלבד.