אמנם מזה זמן רב שקבלתי ע"ע להימנע מלכתוב בפורום ככל שידי משגת.. מכל מיני סיבות אישיות, אבל לא עת לחשות על טענות חד צדדיות - שגורמות לאברכים תמימים למבט מעוות וממילא לכעסים וחוסר הערכה ומטה מכך, כלפי אותו ראש כולל באשר הוא שמגייס עבורם מלגת קיום כ"ח בסביבות 2300 ש"ח [הממוצע כיום] ולכן אעתיק מש"כ במק"א בדבר תועלת האכיפה בשמ"ס. ואקווה שד' הללו יציגו עכ"פ את הצד השני ויהוו גורם מאזן בשיח ובטענות שהוצגו באשכול דנן.
לכל המתקוממים למיניהם נגד שמירת סדרים באשר הוא ונגד ראש הכולל בפרט, תנסו טיפ טיפה להיכנס לנעליו. תנסו להבין את המורכבות של מסגרת ציבורית.
כולל כמו כל מוסד צבורי, הפרט משפיעה על הכלל לטוב ולרע. כל אברך יש לו אחריות ציבורית, אברך שמאחר גורם רפיון לו ולחברותא, לחוסר רצינות, ובהיקף רחב יותר לכל אברכי הכולל.
לצאת בטענות תקיפות ושרירותיות נגד שמירת סדרים, זו תוצאה של הסתכלות מצומצמת ילדותית ושגויה בדבר התקנון, שלא נועד לקנוס או להעניש אברך, אלא לעגן את המסגרת הציבורית, וככל אדם שנוטל חלק במסגרת כזו, ההשפעות עליו חיוביות כמו שליליות.
שאלתי* בזמנו את אחד מגדו"י אם ראש כולל צריך להתחשב באברך שמאריך בתפילת שחרית כשעה ומחצה, ותשובתו הייתה לא פחות ממדהימה, 'שיגידו לו שיתפלל בבית, והוסיף מעצמו לגבי התופעה המוכרת באברך שמפספס תפילת מנחה בצהרים ומשלים אותה על חשבון סדר ב', שיגידו לו שיתפלל ביחידות שלא על חשבון הסדר, יש לו אחריות ציבורית! על אברך שהיה נחוץ לעזרה בבית בגלל שמירת הרי', השיב, להתחשב רק קצת, אברך צריך לדעת שיש מחיר צבורי שהוא משלם, לטובת הכלל. מדהים ופלאי, אבל אחד מגדו"י ממש, שמחזיק בכולל ויודע ומכיר את הנפשות הפועלות.
א. בלי תקנון שמירת סדרים אין שום סיכוי לקיים כולל. ההפקרות תחגוג.
ב.בלי תקנון, 'המחייב' של אברך להגיע בזמן ולעמוד ביעדים ייחלש, ודאי לאורך זמן.
ג. בלי תקנון שמירת סדרים, המאחרים, הבטלנים יקבלו שכר דומה למתמידים. מקומם!
ד. מרב הטענות נגד התקנון על פי רוב באות מכיון המאחרים הכרוניים והבטלנים למיניהם שלא עומדים ביעדים.
לעומתם, החבר'ה שתופסים את הכולל כמרחב צבורי ומבינים את האחריות שמונחת על כתפיהם, מגיעים בזמן, לומדים כהוגן, ומקבלים תוספת ע"פ התקנון, וע"פ רוב לא תשמע מהם תלונה. ולבסוף אל נא תהיו כפויי טובה, לראשי כוללים שמכתתים רגליהם בשבילכם, ומקבלים בזיונות מכאן עד אין סוף.
נ.ב ולמי ששאל על הנ"ל "מאי שנא תפילת שחרית או מנחה מנר חנוכה" [שמקצרים בזמן הלימוד]?
אכן הסיבה לשחרור האברכים להדליק נר חנוכה בבית לא נובע מטעם הלכתי, יותר מטעמי חינוך וחווייה משפחתית ומרוממת כשהאבא מדליק נרות וכיו"ב, ובעיקר הזדמנות טובה ונאותה להפוגה באמצע זמן חורף הארוך, אבל אינו נוגע לשאר הימים. וכמובן שאין מקום להשוואה בין דבר שקבוע בשמירת סדרי הכולל, למקרה פרטי של אברך שגורם רפיון לכלל הציבור.
*נ.ב קרוב משפחתי הוא ראש כולל ותיק, ובקש ממני להתייעץ בעבורו עם אנשים גדולים שאני מקורב להם לאחר שנקלע לויכוח סוער עם חלק קטן מאברכיו על תקנון שמ"ס וכיו"ב ותל"מ.