ארבעת הפסוקים שנוהגים הציבור לומר במגילה והש"ץ כופלם

אוריאל

משתמש ותיק
ידוע בשם הגר"ח מבריסק שאמר שאם יש לאחד אתרוג כשר ופשוט, ואתרוג מהודר אבל ספק מורכב, יקח קודם את המהודר הספק מורכב, כי אם יקח את הכשר, כיון שכבר ודאי יצא ידי חובתו תו אין ענין באתרוג המהודר, כיון שאין זה הידור במצוה, לאחר שכבר קיים את המצוה.
ושמעתי שהגראי"ל שטינמן זצ"ל עורר לפי זה, במה שנהגו לחזור על הפסוק "תמחה את זכר עמלק" מחמת הספק אם אות ז' של זכר מנוקדת ביציר"י או בסגו"ל, דכיון דודאי בדיעבד יצא איך שקרא, אין שום הידור במה שיחזור על כל הפסוק בניקוד השני. רק אם חוזר תיכף על התיבה, בלא שהשלים הפסוק, אז יש לומר שיש כאן הידור כיון שעוד לא גמר את המצוה.

ושמעתי מת"ח אחד שליט"א להעיר לפ"ז על מה שאנו נוהגין שהציבור קורא הפסוק האחרון של המגילה כי מרדכי היהודי וכו', ואחר כך הש"ץ חוזר וקורא הפסוק, דלכאורה ודאי בדיעבד יצאו כל הקוראים מהמגילות שאינם כשרות, שהרי קראה מיעוטה על פה יצא וכ"ש מתוך כתב אעפ"י שאינו כשר. וא"כ כבר קיימו בדיעבד את קריאת המגילה, ומה הועיל חזרת הש"ץ מתוך המגילה הכשרה, אחר שכבר יצאו. וצריך לומר בדוחק שיש אומדנא שאנשים אינם מתכוונים לצאת בקריאתם שלהם אלא בקריאת הש"ץ, ואינם קוראים אלא לסימן טוב ולשמחה בעלמא, כמו שכתבו הפוסקים.
 

יהודי

משתמש ותיק
הרי יש מהאחרונים הסוברים שאת סוף המגילה לא יוצאים בעל פה, ומהם מוכרח כמש"כ בדוחק.
 

נחפשה דרכינו

משתמש ותיק
פשוט שהאנשים אינם מתכוונים לצאת, ואינו דוחק, אלא שאולי יש לעורר על זה שלא יתבלבלו
 

אוריאל

משתמש ותיק
פותח הנושא
היום שמעתי הערה נוספת ע"ד הגר"ח האלו, מאת הגאון רבי נפתלי קופשיץ שליט"א, רבה של רוממה.
הוא הביא מחלוקת ראשונים אם לפי הלל שסובר שמצות מרור דוקא בכריכה כמו שהיה במקדש, זה לעיכובא. לפי תוס' אינו לעיכובא, וגם לדעת הלל אם יקח מצה בנפרד ולאחר מכן מרור, יצא ידי חובה בדיעבד.
ומעתה יש להעיר, אחר וכבר אכלנו מצה ואכלנו מרור, מה הועלנו באיכלת מצה ומרור בכריכה לצאת ידי חובת הלל, הרי גם לפי הלל כבר יצאנו בדיעבד, ושוב ל"ש הידור מצוה לאחר קיום המצוה ידי חובה, לדברי רבי חיים מבריסק.

והגאון הנ"ל רצה ליישב אם ננקוט שיש מצוה בכל כזית וכזית של מרור בלילה הראשון, בדומה למה שכתב המהר"ל והו"ד בב"ח לגבי אכילת מצה. אלא שציין למרומי שדה דף לט. שכתב שם לבנו רבי חיים דהגם שהוא סובר שבאיכלת מצה בלילה הראשון יש מצוה בכל כזית וכזית, במרור לא ס"ל כן, ואין המצוה אלא בכזית ראשון.
 

הכהן

משתמש ותיק
לכאו' התשובה היא דמ"מ הוי זכר למקדש (ולכאו' זה גדר של דרישה)
 

אוריאל

משתמש ותיק
פותח הנושא
הכהן אמר:
לכאו' התשובה היא דמ"מ הוי זכר למקדש (ולכאו' זה גדר של דרישה)
הוא אמר שיש כאלו שאומרים כן, אבל בשו"ע כתוב שלא לשיח בין הברכה על המצה ועל המרור לבין הכורך, ומשמע שבכורך רוצים לקיים את ה"מצוה" של מרור, וזהו גופא הזכר כאשר מקיימים באופן הזה את מצות המרור, וזה לא רק זכר בעלמא [וממילא כיון שכבר יצא את המצוה בדיעבד, תו ל"ש כאן לצאת ידי המצוה בהידור].
 
יש בציקלוני כמה קושיות על סברת הגר"ח
1. איך תוקעים תקיעות דמיושב ומפסידים כלפי הדאורייתא את מעלת תקיעה על סדר הברכות.
2. איך קוראים שמע ישראל לפני התפילה למאן דאית ליה.
3. כנ"ל בשמע ישראל שאומרים בסוף נעילה - לא עם ברכותיה.
ועוד.

ואולי בכל אלה לב ב"ד מתנה וכל אחד עושה על דעת חז"ל
 
חלק עליון תַחתִית