דרוש מקורות לשאלה.נתן הבבלי אמר:מקורות
מעשה שהיה איתי כך היה נתתי לביתי קטנה לחם וא"ל לברך ואמרה בא"י אמ"ה מה מברכים על זה אמרתי לה המוציא וסיימה לברךיאן אמר:שני נושאים.
גביל לתורא אומר לך שדברים שהם לצורך המעשה אינם הפסק בין הברכה לעובר לעשייתן.
אתה מדבר על משנה ממטבע שטבעו חכמים, או סתם מקלקל את מטבע הלשון.
וז"ל ביאור הלכה סימן ס"ו:
עיין בכ"מ סוף פרק יו"ד מתפלה דבברכות קצרות אסור להפסיק באמצע אפילו לאיש"ר וקדושה והטעם דע"י ההפסק לא יוכל להתחבר הסוף ברכה להשם ומלכות שאמר והביאו להלכה בספר מגן גיבורים
הצעיר שבחבורה אמר:דרוש מקורות לשאלה.נתן הבבלי אמר:מקורות
מה עניין שח באמצע הברכה, להפסק בין ברכה לאכילה?
החילוק פשוט. בין ברכה לאכילה צריך רק שלא יהיה דבר זר שמפסיק בין הברכה לסעודה, וכשמיד אחר הברכה אמר גביל לתורא ומיד אכל, לא היה שום הפסק שלא מענייני הברכה או האכילה. אבל בתוך הברכה צריך שהברכה עצמה לא תהיה מופסקת ע"י דבר שאינו מענין הברכה, ואם אמר גביל לתורא, גם אם הוא מענין האכילה אינו מענין הברכה.נתן הבבלי אמר:מאי נפק"מ בין אמצע ברכה לסופה אם לא מקרי הפסק ג"כ שם לא הי הפסק
יוסף מיכל אמר:החילוק פשוט. בין ברכה לאכילה צריך רק שלא יהיה דבר זר שמפסיק בין הברכה לסעודה, וכשמיד אחר הברכה אמר גביל לתורא ומיד אכל, לא היה שום הפסק שלא מענייני הברכה או האכילה. אבל בתוך הברכה צריך שהברכה עצמה לא תהיה מופסקת ע"י דבר שאינו מענין הברכה, ואם אמר גביל לתורא, גם אם הוא מענין האכילה אינו מענין הברכה.נתן הבבלי אמר:מאי נפק"מ בין אמצע ברכה לסופה אם לא מקרי הפסק ג"כ שם לא הי הפסק
איתא בהלכה שאפשר לשאול שאלה בהלכה שנוגע להמשך תפילתו אפילו באמצע שמונה עשרה!!נתן הבבלי אמר:מעשה שהיה איתי כך היה נתתי לביתי קטנה לחם וא"ל לברך ואמרה בא"י אמ"ה מה מברכים על זה אמרתי לה המוציא וסיימה לברך
יושב אוהלים אמר:איתא בהלכה שאפשר לשאול שאלה בהלכה שנוגע להמשך תפילתו אפילו באמצע שמונה עשרה!!נתן הבבלי אמר:מעשה שהיה איתי כך היה נתתי לביתי קטנה לחם וא"ל לברך ואמרה בא"י אמ"ה מה מברכים על זה אמרתי לה המוציא וסיימה לברך
עד כמה שידוע לי בהלכה זו שהזכרתי לא מוזכר כזה חילוק.נתן הבבלי אמר:יושב אוהלים אמר:איתא בהלכה שאפשר לשאול שאלה בהלכה שנוגע להמשך תפילתו אפילו באמצע שמונה עשרה!!נתן הבבלי אמר:מעשה שהיה איתי כך היה נתתי לביתי קטנה לחם וא"ל לברך ואמרה בא"י אמ"ה מה מברכים על זה אמרתי לה המוציא וסיימה לברך
יבוא המחלק ויחלק שלא מיירי באמצע ברכה
מיירי בהפסק מענין הברכה ולא מענין האכילה, וע"ז יש לדון מהמובאנתן הבבלי אמר:מעשה שהיה איתי כך היה נתתי לביתי קטנה לחם וא"ל לברך ואמרה בא"י אמ"ה מה מברכים על זה אמרתי לה המוציא וסיימה לברך
יושב אוהלים אמר:איתא בהלכה שאפשר לשאול שאלה בהלכה שנוגע להמשך תפילתו אפילו באמצע שמונה עשרה!!
פשוט שאח"כ צריך לחזור לכל הפחות כדי שיהיה מעין החתימה סמוך לחתימה ואולי אפילו לראש הברכה. גם פשוט שהשאלה אינה באמצע חתימת הברכה דכוותה בנדון דידן.יושב אוהלים אמר:איתא בהלכה שאפשר לשאול שאלה בהלכה שנוגע להמשך תפילתו אפילו באמצע שמונה עשרה!!
הבאתי את הדין כהשוואה למקרה שהביא.אבימי אמר:פשוט שאח"כ צריך לחזור לכל הפחות כדי שיהיה מעין החתימה סמוך לחתימה ואולי אפילו לראש הברכה. גם פשוט שהשאלה אינה באמצע חתימת הברכה דכוותה בנדון דידן.יושב אוהלים אמר:איתא בהלכה שאפשר לשאול שאלה בהלכה שנוגע להמשך תפילתו אפילו באמצע שמונה עשרה!!
בברכה קצרה כהמוציא הוא כמפסיק בין בא"י למגן אברהם.יושב אוהלים אמר:הבאתי את הדין כהשוואה למקרה שהביא.
בא"י אמ"ה - "מה מברכים על זה?" - המוציא לחמ"ה -זה לא באמצע החתימה.
אבימי אמר:בברכה קצרה כהמוציא הוא כמפסיק בין בא"י למגן אברהם.יושב אוהלים אמר:הבאתי את הדין כהשוואה למקרה שהביא.
בא"י אמ"ה - "מה מברכים על זה?" - המוציא לחמ"ה -זה לא באמצע החתימה.
כנראה מדין הפסק בברכה קצרה שצויין גם ע"י גחלי אש למעלה.יושב אוהלים אמר:חידוש זה מנא לך?
זה בדיוק כן באמצע החתימה בברכות קצרות ש"פתיחתן היא חתימתן" כלשון ראשונים, הובא במג"א סימן קיד,ט.יושב אוהלים אמר:בא"י אמ"ה - "מה מברכים על זה?" - המוציא לחמ"ה -זה לא באמצע החתימה.
אחלק שוב, ובקצרה;נתן הבבלי אמר:יוסף מיכל אמר:החילוק פשוט. בין ברכה לאכילה צריך רק שלא יהיה דבר זר שמפסיק בין הברכה לסעודה, וכשמיד אחר הברכה אמר גביל לתורא ומיד אכל, לא היה שום הפסק שלא מענייני הברכה או האכילה. אבל בתוך הברכה צריך שהברכה עצמה לא תהיה מופסקת ע"י דבר שאינו מענין הברכה, ואם אמר גביל לתורא, גם אם הוא מענין האכילה אינו מענין הברכה.נתן הבבלי אמר:מאי נפק"מ בין אמצע ברכה לסופה אם לא מקרי הפסק ג"כ שם לא הי הפסק
החילוק לא פשוט
אִם דִּבֵּר בְּאֶמְצַע בְּרָכָה קְצָרָה, כְּבִרְכַּת הַפֵּרוֹת וּבִרְכַּת הַמִּצְוֹת, צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ לְכֻלֵּי עָלְמָא, אֲפִלּוּ הָיָה לְצֹרֶךְ הַסְּעוּדָה. דְּבִבְרָכָה קְצָרָה תֵּכֶף כְּשֶׁאָמַר 'בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ' וְהִפְסִיק לְסוֹף הַבְּרָכָה, אִם כֵּן אֵין מָקוֹם לְסוֹף הַבְּרָכָה לְהִתְחַבֵּר עִם תְּחִלַּת הַבְּרָכָה.
ואמאי יצא? להוי 'בורא פרי הגפן' הפסק! אלא לאו שמע מינה אין השיחה הפסק באמצע ברכה.לָקַח כּוֹס שֶׁל שֵׁכָר אוֹ מַיִם וּבֵרַךְ 'בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן', וְתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר נִזְכַּר שֶׁטָּעָה, וְאָמַר 'שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ', וְכָךְ הָיְתָה אֲמִירָתוֹ: 'בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ' – יָצָא.
.יושב אוהלים אמר:חידוש זה מנא לך?
עַיֵּן בְּ'כֶסֶף מִשְׁנֶה' סוֹף פֶּרֶק י' מִתְּפִלָּה, דְּבִבְרָכוֹת קְצָרוֹת אָסוּר לְהַפְסִיק בְּאֶמְצַע אֲפִלּוּ לְ'אָמֵן יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּה' וּקְדֻשָּׁה. וְהַטַּעַם, דְּעַל יְדֵי הַהֶפְסֵק לֹא יוּכַל לְהִתְחַבֵּר הַסּוֹף בְּרָכָה לְהַשֵּׁם וּמַלְכוּת שֶׁאָמַר. וּפָשׁוּט דִּלְפִי זֶה, אֲפִלּוּ בִּבְרָכָה אֲרֻכָּה, אִם אֵרַע לוֹ זֶה אַחַר שֶׁאָמַר סוֹף הַבְּרָכָה 'בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ', יִזָּהֵר מִלְּהַפְסִיק לְשׁוּם דָּבָר.
ע"פ הרמב"ן במלחמות בברכות שם אין ראיה וז"ל ומפני שהוסיף בה לא פסל אלא שאמר הקב"ה ברא זה וזה עכ"למשה נפתלי אמר:ואמאי יצא? להוי 'בורא פרי הגפן' הפסק! אלא לאו שמע מינה אין השיחה הפסק באמצע ברכה.
אכן יש הגיון במה שכתבת, שיותר יש בכוחה של שיחה להבדיל בין שני דברים מלחצות דבר לשנים. וממש משום סברא זו אסור לדבר בין הברכה לאכילה או למצוה, ולאחר שהתחיל לאכול או לקיים המצוה (כגון בדיקת חמץ) גם אם מדבר אינו חוזר ומברך, אע"פ שהברכה חלה גם על המשך האכילה והמשך מעשה המצוה.משה נפתלי אמר:'חיי אדם' כלל ה סעיף יג:אִם דִּבֵּר בְּאֶמְצַע בְּרָכָה קְצָרָה, כְּבִרְכַּת הַפֵּרוֹת וּבִרְכַּת הַמִּצְוֹת, צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ לְכֻלֵּי עָלְמָא, אֲפִלּוּ הָיָה לְצֹרֶךְ הַסְּעוּדָה. דְּבִבְרָכָה קְצָרָה תֵּכֶף כְּשֶׁאָמַר 'בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ' וְהִפְסִיק לְסוֹף הַבְּרָכָה, אִם כֵּן אֵין מָקוֹם לְסוֹף הַבְּרָכָה לְהִתְחַבֵּר עִם תְּחִלַּת הַבְּרָכָה.ולי הדבר צ"ע, דלדידי נראה איפכא, דבאמצע ברכה אף אם שׂח שׂיחה שאינה לצורך כלל – בדיעבד אינו צריך לחזור ולברך. וההגיון: יש בכחה של שׂיחה להבדיל בין דבר לדבר, דהיינו בין ברכה למעשה, אך אין בכחה לחצות דבר לשני חציים.
במקרה דידן היה זה מענין הברכהיוסף מיכל אמר:אחלק שוב, ובקצרה;נתן הבבלי אמר:יוסף מיכל אמר:החילוק פשוט. בין ברכה לאכילה צריך רק שלא יהיה דבר זר שמפסיק בין הברכה לסעודה, וכשמיד אחר הברכה אמר גביל לתורא ומיד אכל, לא היה שום הפסק שלא מענייני הברכה או האכילה. אבל בתוך הברכה צריך שהברכה עצמה לא תהיה מופסקת ע"י דבר שאינו מענין הברכה, ואם אמר גביל לתורא, גם אם הוא מענין האכילה אינו מענין הברכה.
החילוק לא פשוט
בין ברכה לאכילה כל שהוא מענין ברכה או אכילה אינו הפסק, בתוך הברכה רק כל שהוא מענין הברכה אינו הפסק.
כנראה אין כוונתך למש"כ בתחילת האשכול - 'גביל לתורא' באמצע ברכה, שע"ז עניתי מה שעניתי. אלא למש"כ בהמשך במי שהפסיק באמצע ברכתו ללמד ברכה לאחר, ואכן תגובתי לא היתה ביחס לשאלה זו.נתן הבבלי אמר:במקרה דידן היה זה מענין הברכה
דברים של טעם, מיהו ראיה בעו. וגם לא מצאתי לו חבר בהלכה מחודשת זו.יוסף מיכל אמר:ברכה קצרה אינה סובלת הפסק, וכיון שהפסיק בדבר אחר כאילו סיים את הברכה באמצעה, ומה שממשיך אחר כך שוב אינו מתחבר לתחילת הברכה שקודם ההפסק.
.משה נפתלי אמר:לא מצאתי לו חבר בהלכה מחודשת זו.
ואם כן אפוא פג הספק מן הלב, והשח באמצע ברכה קצרה – יחזור ויברך ללא כל חשש.שִׁבַּח פַּעַם מוֹהַרְנַ"תְּ זַ"ל מְאֹד אֶת הַסֵּפֶר 'חַיֵּי אָדָם' וְאָמַר: עֶר הָאט שְׁטַארְק מְכַוֵּן גִיוֶוען לַהֲלָכָה.