יסוד ההבדל בדרכי הפסיקה

נושאים שונים

מבקש אמת
משתמש ותיק
הודעות: 1318
הצטרף: 21 אוקטובר 2018, 22:14
נתן תודה: 113 פעמים
קיבל תודה: 382 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: יסוד ההבדל בדרכי הפסיקה

שליחה על ידי מבקש אמת » 24 אפריל 2019, 00:33

יצחק כתב:
23 אפריל 2019, 22:48
תודה על הנקודות שטרחת לכתוב בצורה מסודרת ויפה.
רק רציתי להוסיף כמה הערות, א, בנוגע לחזו"א, נכון שהוא מתאפיין בחדשנות גדולה אבל לדעתי הסיבה שזה רק לחומרא היא לא בגלל "נקודת המוצא הראשונית" כמו שאתה כותב בהמשך אלא בגלל שהחזו"א מאד פחד לקבל אחריות לקולא בדברים שלא היה בטוח בהם או שהם נגד המנהג או שיגרמו זלזול בעוד הלכות וכו' וכו' חששות שונים, לכן כל החדשנות של החזו"א לקולא היא תמיד "להלכה ולא למעשה"
ב. כהמשך להנ"ל, נראה לי עוד נקודה שהיא לדעתי הנקודה המרכזית שגורמת למורה הוראה להיות מקיל או מחמיר, והיא: כמה הוא מעיז לקחת אחריות, כבר בזמן הגמ' רב הונא היה אוסף את כל טבחי דמחוזא כי היכי דלימטי שיבא מכישורא (סנהדרין ז:), לא פשוט לקחת אחריות על הוראה, נראה לך סברא אבל אתה לא מעיז להסתמך עליה. זה מתקשר גם למה שכתבת על היחס לחידושים בהלכה.
ג. בנוגע למה שכתבת בענין דברים מחודשים בהלכה, הדבר הזה תלוי במידת הבטחון של החכם בצדקת חידושו, למשל הגר"ח מבריסק הגם שתמיד ברח מהוראה כי לא רצה לקחת אחריות מ"מ במה שנוגע לעצמו היה מורה לקולא בלי חשש ונגד כולם. לפעמים החידושים שלו היו גם לחומרא. גם הצ"פ היה מחדש עצום ובגלל ריבוי החידושים (שני דינים שלש דינים ארבע דינים בכל מצוה, פשוט מפחיד ללמוד אותו) הוא ממציא הרבה חידושים לחומרא וזה ניכר מאד בתשובות שלו להלכה, כי גם אם מצד הדין הראשון מותר עדין יש את הדין השני והשלישי וכו', הוא לא היה "מחמיר" במובן הרגיל של המילה הוא פשוט היה בטוח בחידושים שלו.
באופן כללי אני רואה את הבטחון העצמי כגורם העיקרי לחומרות וקולות.
דבריך נכונים מאד, ולזה התכוונתי בדברי על היחס לחידושים.

לענ"ד כשנתבונן בזה עוד אפשר להבחין בנקודה נוספת ב"העזה" להקל, והוא איך מסתכלים על המושג של "פסק הלכה". מי שרואה את פסיקת ההלכה כנסיון לכוון לאמת השמימית, יחשוש הרבה יותר להקל, כיון שאינו בטוח שמצליח לכוון לאמת הזו, ולעתים אף יראה את המיקל כחסר יראת שמים - וכי אין לו פחד שמא אינו מכוון לאמת? מבחינת גישה זו שאלה של איסור והיתר זה כמו שאלה בבריאות ששואלים רופא, שאם תשובתו איננה מתאימה למציאות - השואל עלול להסתכן במחלה.

אבל ישנה גישה אחרת של "לא בשמים היא", והיינו שאין עלינו לכוון לאמת השמימית אלא לאמת כפי שנראה בעינינו עפ"י כללי הלימוד וההוראה, ואם יגע ועיין בסוגיא ויצא לו מסקנא מסויימת, הרי שזה גופא הוא האמת ההלכתית, כיון שהתורה ניתנה לפי דעת בני אדם. ולכן אם ספק שיער לבן קדם לבהרת הוצרכו לשאול את רבה לפסוק הלכה אף שהקב"ה - שהוא מקור האמת - אמר שטהור, כיון שהלכה איננה נקבעת לפי האמת הטהורה אלא לפי מה שנראה ללומד (ובלבד שראוי להוראה).

ערכים:


מבקש אמת
משתמש ותיק
הודעות: 1318
הצטרף: 21 אוקטובר 2018, 22:14
נתן תודה: 113 פעמים
קיבל תודה: 382 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: יסוד ההבדל בדרכי הפסיקה

שליחה על ידי מבקש אמת » 24 אפריל 2019, 01:14

כלפי ליא כתב:
23 אפריל 2019, 23:38
תיתי לך

רוב ככל הדוגמאות שנקטת, הם דוגמה מצויינת ומובהקת לכך שהחזו"א אינו מחמיר, אלא מקיים את ד' חלקי שו"ע.
למשל שלא לטלטל בעירוב, הרי כל מעיין הישר יבחין, שעפ"י שו"ע אי אפשר לסמוך על העירובין, לא מבחינת רה"ר, ולא משאר קלקולים המצויים בהם תדיר מדינא ולא מחומרא. וכן על זה הדרך בכל מה שנקטת.
אינו נכון כלל, ואפרטם אחת לאחת:

בעירוב - הלא יש מחלוקת האם רה"ר הוא ששים ריבוא או ט"ז אמה, והמנהג להקל בזה, ואם כי מבואר במשנ"ב שבעל נפש יחמיר הרי דווקא לפי החזו"א אין מקום להחמיר בזה משום שלשיטתו כשעומד מרובה על הפרוץ אינו בכלל רה"ר. ומבחינת הקלקולים - הן אמת שבעירוב עירוני יש הרבה בעיות, אבל בעירובים שכונתיים המתוחזקים היטב בדרך כלל אין בעיות (כמובן תלוי איזה גודל השכונה).

בשיעורי תורה - מי שלומד את הסוגיא היטב יראה ששיטת החזו"א (שמבוססת על טענת הצל"ח) קשה להולמה הן עם המקורות והן עם המציאות והן עם המנהג הנפוץ בכל תפוצות ישראל, ויעויין בספר הידורי המידות שהרחיב בזה כדבעי.

בצאת הכוכבים - ידוע שנחלקו בזה הדעות, ודעת החזו"א אינה לא כהגאונים ולא כר"ת אלא כהמנחת כהן (ובאמת בחו"ל נוהגים כשיטה זו, אבל בדור האחרון בא"י התקבל לא כן).

חשמל בשבת - רובא דרובא מהפוסקים שדנו בנושא כשהתפשט השימוש בחשמל לא העלו על דעתם לאסור מצד בונה, והחזו"א הוא כמעט דעת יחיד בזה. כנ"ל לגבי קריאה לאור חשמל בליל שבת, וכנ"ל לגבי מעמיד דמעמיד שהוא נגד פשטות הראשונים והאחרונים ונגד מנהג כלל ישראל מדורי דורות, וכנ"ל לגבי כתב אר"י שמעט כולם מסכימים שכשר מן הדין (ש"ב המשתייך לחוג חזו"א שמע מהגר"י ברטלר זצ"ל שתמה על רבו "וכי רוב כלל ישראל לא הניחו תפילין מימיהם?"). גם איסור רחיצה בתשעת הימים לסובל הוא נגד פשטות ההלכה שלא אסרו אלא רחיצה של תענוג, ושאיסטניס שסובל מזיעה מותר לרחוץ, וכן דעת רוב פוסקי זמננו.

עישור לחומרה אינו כדין השו"ע שהרי כמו שסומכים על ההכשר בכללות כן סומכים עליו לתרו"מ, ובפרט בזמננו שהוא תרי ותלת דרבנן, אלא שהיות ומצויים בזה כמה חששות יש מקום גדול להדר בזה.

ביבול נכרי בשביעית אדרבה פסק החזו"א הוא נגד פסק השו"ע.

הדבר היחיד שבאמת אינו חומרא אלא פשטות הדין ואדרבה המקילים נצרכים לחדש בזה, הוא בענין איסור השימוש בחשמל שמיוצר בחילול שבת, שבפשטות יש לאוסרו משום מעשה שבת. אבל גם בזה עיקר איסורו של החזו"א לא היה מצד מעשה שבת אלא מצד חילול ה', וזה חידוש גדול מאד כיון שאינו עונה על אף אחת מההגדרות של חילול ה' המבוארות ברמב"ם (עבירה שנעשית שלא להנאה, או אדם גדול שלומדים ממעשיו לזלזל במצוות, או מי שעבר ולא נהרג על ג' עבירות), ולא מצאתי אף אחד מהפוסקים שאמר חידוש כעין זה.


יעקב שלם
משתמש ותיק
הודעות: 351
הצטרף: 10 אפריל 2018, 11:52
נתן תודה: 117 פעמים
קיבל תודה: 97 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: יסוד ההבדל בדרכי הפסיקה

שליחה על ידי יעקב שלם » 24 אפריל 2019, 01:25

יש להוסיף סיבה לחומרא שהדור פרוץ בדבר זה
כך למשל החזו"א הקפיד שלא תהיה כביסה תלויה בשבת או משהו בסגנון

וכך מפורסם דעת הגריש"א שהחמיר באמירה לעכו"ם

וזה כבר מעניין שזה חומרא בהלכה בגלל משהו כמו "גזירה"

בנותן טעם לדון האם זה נכון מה שמקובל לומר ומהי הסיבה שהגריש"א בסוף ימיו שינה את דרך הפסיקה שלו לחומרא
וזה ממש יכול להגדיר את כל נושא זה
כי אי"ז שתי גישות של פוסקים אלא פוסק אחד עם גישותת שונו


מבקש אמת
משתמש ותיק
הודעות: 1318
הצטרף: 21 אוקטובר 2018, 22:14
נתן תודה: 113 פעמים
קיבל תודה: 382 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: יסוד ההבדל בדרכי הפסיקה

שליחה על ידי מבקש אמת » 24 אפריל 2019, 01:57

יעקב שלם כתב:
24 אפריל 2019, 01:25
יש להוסיף סיבה לחומרא שהדור פרוץ בדבר זה
כך למשל החזו"א הקפיד שלא תהיה כביסה תלויה בשבת או משהו בסגנון

וכך מפורסם דעת הגריש"א שהחמיר באמירה לעכו"ם

וזה כבר מעניין שזה חומרא בהלכה בגלל משהו כמו "גזירה"

בנותן טעם לדון האם זה נכון מה שמקובל לומר ומהי הסיבה שהגריש"א בסוף ימיו שינה את דרך הפסיקה שלו לחומרא
וזה ממש יכול להגדיר את כל נושא זה
כי אי"ז שתי גישות של פוסקים אלא פוסק אחד עם גישותת שונו
יש להבחין בין מקרה שיש מחלוקת הפוסקים והמורה סובר שיש לנקוט כדעה המחמירה כיון שהעולם לא נזהר דיו בזה ועלולים ללמוד מהפסק להקל יתר על המידה, שבזה ההשקפה משפיעה על פסק ההלכה, לבין מקרה שבעצם מותר אלא שהמורה אוסר כדי למנוע פרצה (יעוין' שבת קטו,א דוגמה לזה). במקרה האחרון אין ההשקפה משפיעה על ההלכה, אלא הפסק הוא השקפתי מלכתחילה.

(בהסבר השינוי בגישת הגרי"ש שמעתי ג' ביאורים: א' שבסוף ימיו היה מנהיג ציבור ויותר חשש שאם יקל ילמדו מזה הציבור להקל שלא כדין*; ב' שבסוף ימיו השואלים היו בני תורה וסבר שראוי להם להחמיר; ג' שבסוף ימיו השואלים רצו להחמיר וע"כ הציגו את הדברים באופן שיצא פסק מחמיר... (כידוע היה עונה בדיוק לפי השאלה) ואיני יודע איזה מהם נכון, ואולי שלשתם נכונים).


*כמדומני שרוב הפוסקים המפורסמים - לפחות בדורות האחרונים - לא נקטו בגישה זו ודווקא הקילו יותר בפסקיהם, כדוגמת הגרי"א ספקטור והערוך השלחן והאג"מ והגרש"ז והגרע"י ורבים אחרים. אך יתכן שהגרי"ש סבר אחרת.

סמל אישי של משתמש

פותח הנושא
בן אהרון
הודעות: 159
הצטרף: 20 דצמבר 2018, 00:31
נתן תודה: 58 פעמים
קיבל תודה: 16 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: יסוד ההבדל בדרכי הפסיקה

שליחה על ידי בן אהרון » 24 אפריל 2019, 11:47

@בן של רב
קשה, היינו "קשה להיות יהודי". אבל מי שבחר לקיים רצון הבורא ולא רצון עצמו, יודע שאין עונג יותר גדול מלקיים את כל דיני השו"ע, בלי לחפש שום טצדקי. משא"כ האחרים שמעגלים פינות קצת כדי להקל קושי.
ברור :D :D

סמל אישי של משתמש

פותח הנושא
בן אהרון
הודעות: 159
הצטרף: 20 דצמבר 2018, 00:31
נתן תודה: 58 פעמים
קיבל תודה: 16 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: יסוד ההבדל בדרכי הפסיקה

שליחה על ידי בן אהרון » 24 אפריל 2019, 11:49

מבקש אמת כתב:
23 אפריל 2019, 23:27
ועוד כהנה וכהנה רבות.
יש עוד חומרה של החזו''א שאנשים חושבים אותה לעיקר הדין של המשנ''ב. בנט''י לפי החזו''א יש לייבש לגמרי את הידיים אך לםי ההמשנ''ב אם שופך יותר מרביעית בבת א' א''צ


הכהן
משתמש ותיק
הודעות: 542
הצטרף: 28 דצמבר 2015, 03:16
נתן תודה: 169 פעמים
קיבל תודה: 182 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: יסוד ההבדל בדרכי הפסיקה

שליחה על ידי הכהן » 24 אפריל 2019, 13:28

בן של רב כתב:
23 אפריל 2019, 22:20
כמה לחשוש למנהג.
אני הק' זכיתי לקבל מפיו הוראה נגד המנהג (הנפוץ ברוב הציבור ואף בקהילות חזו"א)!


כלפי ליא
משתמש ותיק
הודעות: 742
הצטרף: 22 ינואר 2017, 19:40
נתן תודה: 66 פעמים
קיבל תודה: 190 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: מחובר

Re: יסוד ההבדל בדרכי הפסיקה

שליחה על ידי כלפי ליא » 24 אפריל 2019, 14:18

מבקש אמת כתב:
24 אפריל 2019, 01:14
כלפי ליא כתב:
23 אפריל 2019, 23:38
תיתי לך

רוב ככל הדוגמאות שנקטת, הם דוגמה מצויינת ומובהקת לכך שהחזו"א אינו מחמיר, אלא מקיים את ד' חלקי שו"ע.
למשל שלא לטלטל בעירוב, הרי כל מעיין הישר יבחין, שעפ"י שו"ע אי אפשר לסמוך על העירובין, לא מבחינת רה"ר, ולא משאר קלקולים המצויים בהם תדיר מדינא ולא מחומרא. וכן על זה הדרך בכל מה שנקטת.
אינו נכון כלל, ואפרטם אחת לאחת:

בעירוב - הלא יש מחלוקת האם רה"ר הוא ששים ריבוא או ט"ז אמה, והמנהג להקל בזה, ואם כי מבואר במשנ"ב שבעל נפש יחמיר הרי דווקא לפי החזו"א אין מקום להחמיר בזה משום שלשיטתו כשעומד מרובה על הפרוץ אינו בכלל רה"ר. ומבחינת הקלקולים - הן אמת שבעירוב עירוני יש הרבה בעיות, אבל בעירובים שכונתיים המתוחזקים היטב בדרך כלל אין בעיות (כמובן תלוי איזה גודל השכונה).

בשיעורי תורה - מי שלומד את הסוגיא היטב יראה ששיטת החזו"א (שמבוססת על טענת הצל"ח) קשה להולמה הן עם המקורות והן עם המציאות והן עם המנהג הנפוץ בכל תפוצות ישראל, ויעויין בספר הידורי המידות שהרחיב בזה כדבעי.

בצאת הכוכבים - ידוע שנחלקו בזה הדעות, ודעת החזו"א אינה לא כהגאונים ולא כר"ת אלא כהמנחת כהן (ובאמת בחו"ל נוהגים כשיטה זו, אבל בדור האחרון בא"י התקבל לא כן).

חשמל בשבת - רובא דרובא מהפוסקים שדנו בנושא כשהתפשט השימוש בחשמל לא העלו על דעתם לאסור מצד בונה, והחזו"א הוא כמעט דעת יחיד בזה. כנ"ל לגבי קריאה לאור חשמל בליל שבת, וכנ"ל לגבי מעמיד דמעמיד שהוא נגד פשטות הראשונים והאחרונים ונגד מנהג כלל ישראל מדורי דורות, וכנ"ל לגבי כתב אר"י שמעט כולם מסכימים שכשר מן הדין (ש"ב המשתייך לחוג חזו"א שמע מהגר"י ברטלר זצ"ל שתמה על רבו "וכי רוב כלל ישראל לא הניחו תפילין מימיהם?"). גם איסור רחיצה בתשעת הימים לסובל הוא נגד פשטות ההלכה שלא אסרו אלא רחיצה של תענוג, ושאיסטניס שסובל מזיעה מותר לרחוץ, וכן דעת רוב פוסקי זמננו.

עישור לחומרה אינו כדין השו"ע שהרי כמו שסומכים על ההכשר בכללות כן סומכים עליו לתרו"מ, ובפרט בזמננו שהוא תרי ותלת דרבנן, אלא שהיות ומצויים בזה כמה חששות יש מקום גדול להדר בזה.

ביבול נכרי בשביעית אדרבה פסק החזו"א הוא נגד פסק השו"ע.

הדבר היחיד שבאמת אינו חומרא אלא פשטות הדין ואדרבה המקילים נצרכים לחדש בזה, הוא בענין איסור השימוש בחשמל שמיוצר בחילול שבת, שבפשטות יש לאוסרו משום מעשה שבת. אבל גם בזה עיקר איסורו של החזו"א לא היה מצד מעשה שבת אלא מצד חילול ה', וזה חידוש גדול מאד כיון שאינו עונה על אף אחת מההגדרות של חילול ה' המבוארות ברמב"ם (עבירה שנעשית שלא להנאה, או אדם גדול שלומדים ממעשיו לזלזל במצוות, או מי שעבר ולא נהרג על ג' עבירות), ולא מצאתי אף אחד מהפוסקים שאמר חידוש כעין זה.
אין עיתותי בידי לפרט

אבל בהכל, כל הדוגמאות, אין כאן פסק של חומרא, אלא עיקר הדין ממש, וזה בהרבה מקרים נפק"מ בין לקולא ובין לחומרא.
עירוב: מלבד העובדה שמחלוקת הראשונים ברה"ר לא הוכרעה בשו"ע, והמשנ"ב נוקט שהוכרעה לאיסור ע"י רוב הראשונים, ומלבד העובדה שמצויים פרצות מדינא ממש, הרי כל העירוב פסול לגמרי בגלל גויים ומומרים ושאין מודים בעירוב הכלולים בעירוב, וצריך שכירות רשות, וכמה דוחקים נכנסו כדי להמציא קולות נגד דברי הגמ' והשו"ע להתיר עירוב.

בשיעורים: להגיד שמי שלומד את הסוגיא רואה הכרעה דלא כהחזו"א, זה תמוה ומוזר. הסטייפלר למשל למד את הסוגיא וראה ברור שההכרעה כהשיעור הגדול, וכן רבים וטובים. ומלבד זה, החזו"א לא המציא כאן שיטה, אלא נקט שדעת כל גדולי האחרונים עמודי העולם, הנוב"י החת"ס והבית אפרים, מחייבת ומכריעה. וזה דעה, ולא חומרא. ומצד שני בכזית היקל לגמרי שהשיעור הוא כמידת הזיתים שקיימים, וכדברי רח"ו, ונמצא שבמצה החזו"א בכלל היקל.


בצאת הכוכבים: החזו"א נקט את המשנה והגמ' והפוסקים לעיקר, שא"א להקל לפני שיש כוכבים וכשיש עוד אור. וזה היה קולא מהמנהג בחו"ל. וזה לא חומרא, אלא דינא דמשנה וגמרא, וקולא מהשו"ע.

עישור לא לחומרא אלא מדינא: זה דינא דמשנה וגמרא שכשאין חברים, אין על מי לסמוך, והוא ספק טבל שהוא בחזקת טבל. ובפרט שידוע כל הבעיות שיש מדינא [במינוי שליחות בדשלב"ל, ובהפרשה מחיוב על הפטור, ועוד ועוד], ואין כאן שום חומרא אלא דין גמור, כפי שכבר פירסם ובירר רי"י אפרתי בשם רבו רי"ש אלישיב זצ"ל.

יבול נכרי בשביעית: אי"ז פסק שו"ע, אלא ב"י בתשובה. ובכל מקרה, אין כאן חומרא, אלא הכרעה במחלוקת. והחזו"א לא החמיר בסוגיא, אלא הכריע שזו ההלכה ושכן דעת הראשונים, ושאף הב"י חזר בו. הוא בכלל לא בא להחמיר, אלא פסק את הדין כצורתו.

חשמל בשבת: אין שייך בזה קולא וחומרא מאחר שזה דבר שהתחדש בדורו, ועד שחיפשו גדולי הפוסקים איך להתייחס לזה, בא החזו"א ואכן חידש גדר בהלכה, ואגב מי שיודע ומכיר יודע שהוא לא ממש היה הראשון, יש ספק שיצא כמה שנים לפני זה, מאחד מגדולי רבני הונגריה שבירר את הסוגיא והוציא ספר מיוחד על החשמל בשבת, ונקרא "הלכתא רבתא לשבתא" והגיע לאותו מסקנה כמו החזו"א שזה בונה. כל הנידונים ששייכים בזה, זה רק מה אחזו אחרי החזו"א, אבל שהחזו"א הכריע, זה לא היה הכרעה במחלוקת, ולא הכרעה לחומרא, אלא מבט על שאלה מתחדשת בזמננו, לאור נקודת ההבנה בשורש דברי חז"ל. לא שייך כאן בכלל המושג של חומרא וקולא.

שימוש בחשמל: אי"צ לומר שחומרת חילול ה' הוא הרבה יותר חמור מכל דבר אחר, וזה באמת לא חומרא בהלכה, אלא הרגשת הלב טהורה היא, וזה כל התורה כולה של החזו"א שהכריע שזה אסור באיסור גמור. ומלבד זאת, אין כאן איזה חומרא בהלכה, אלא כבוד השבת וכבוד הקב"ה דחמירא ליה.


המימד הנוסף של הענין
משתמש ותיק
הודעות: 319
הצטרף: 21 פברואר 2019, 15:34
נתן תודה: 147 פעמים
קיבל תודה: 61 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: יסוד ההבדל בדרכי הפסיקה

שליחה על ידי המימד הנוסף של הענין » 24 אפריל 2019, 15:44

יעקב שלם כתב:
24 אפריל 2019, 00:26
מבקש אמת כתב:
24 אפריל 2019, 00:19
בן של רב כתב: ↑אתמול, 22:20
6. אמר שפחות מ19 דקות שמונה עשרה זו לא כ"כ תפילה
???
הוא אמר משהו אחר
הוא אמר לבנותיו משהו כמו וכי ברכה של שמו"ע לא מספיק חשובה שתקדישו דקה לכל ברכה
מכאן הסיק המסיק שהוא התכוון שיתפללו 19 דקות (רק המסיק שכח את אלוקי נצור...)
אבל הוא לא התכוון הוראה לכלל שיתפללו 19 דקות
הרי ב3 דקות מספיקים להגיע לחצי עולם במחשבה מה יהיה ביותר וידוע שכשהעגלה נוסעת לאט כל החתולים קופצים עליה

אגב נעשה פה ערבוב בין הנהגה להלכה וזה חמור תמיד בפרט אצל הגרשז"א
שאני אישית יודע שהשיב לכל אדם באשר הוא
הוא עצמו התפלל 19 דקות.
החלוקה בין הלכה להנהגה נידונה כבר בפורום
והיא מפוקפקת ביותר באופן המורחב שלה בימינו
כן כן, רק בימינו!


בן של רב
משתמש ותיק
הודעות: 1146
הצטרף: 06 דצמבר 2018, 01:56
נתן תודה: 475 פעמים
קיבל תודה: 243 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: יסוד ההבדל בדרכי הפסיקה

שליחה על ידי בן של רב » 24 אפריל 2019, 17:01

כלפי ליא כתב:
24 אפריל 2019, 14:18
מבקש אמת כתב:
24 אפריל 2019, 01:14
כלפי ליא כתב:
23 אפריל 2019, 23:38
תיתי לך

רוב ככל הדוגמאות שנקטת, הם דוגמה מצויינת ומובהקת לכך שהחזו"א אינו מחמיר, אלא מקיים את ד' חלקי שו"ע.
למשל שלא לטלטל בעירוב, הרי כל מעיין הישר יבחין, שעפ"י שו"ע אי אפשר לסמוך על העירובין, לא מבחינת רה"ר, ולא משאר קלקולים המצויים בהם תדיר מדינא ולא מחומרא. וכן על זה הדרך בכל מה שנקטת.
אינו נכון כלל, ואפרטם אחת לאחת:

בעירוב - הלא יש מחלוקת האם רה"ר הוא ששים ריבוא או ט"ז אמה, והמנהג להקל בזה, ואם כי מבואר במשנ"ב שבעל נפש יחמיר הרי דווקא לפי החזו"א אין מקום להחמיר בזה משום שלשיטתו כשעומד מרובה על הפרוץ אינו בכלל רה"ר. ומבחינת הקלקולים - הן אמת שבעירוב עירוני יש הרבה בעיות, אבל בעירובים שכונתיים המתוחזקים היטב בדרך כלל אין בעיות (כמובן תלוי איזה גודל השכונה).

בשיעורי תורה - מי שלומד את הסוגיא היטב יראה ששיטת החזו"א (שמבוססת על טענת הצל"ח) קשה להולמה הן עם המקורות והן עם המציאות והן עם המנהג הנפוץ בכל תפוצות ישראל, ויעויין בספר הידורי המידות שהרחיב בזה כדבעי.

בצאת הכוכבים - ידוע שנחלקו בזה הדעות, ודעת החזו"א אינה לא כהגאונים ולא כר"ת אלא כהמנחת כהן (ובאמת בחו"ל נוהגים כשיטה זו, אבל בדור האחרון בא"י התקבל לא כן).

חשמל בשבת - רובא דרובא מהפוסקים שדנו בנושא כשהתפשט השימוש בחשמל לא העלו על דעתם לאסור מצד בונה, והחזו"א הוא כמעט דעת יחיד בזה. כנ"ל לגבי קריאה לאור חשמל בליל שבת, וכנ"ל לגבי מעמיד דמעמיד שהוא נגד פשטות הראשונים והאחרונים ונגד מנהג כלל ישראל מדורי דורות, וכנ"ל לגבי כתב אר"י שמעט כולם מסכימים שכשר מן הדין (ש"ב המשתייך לחוג חזו"א שמע מהגר"י ברטלר זצ"ל שתמה על רבו "וכי רוב כלל ישראל לא הניחו תפילין מימיהם?"). גם איסור רחיצה בתשעת הימים לסובל הוא נגד פשטות ההלכה שלא אסרו אלא רחיצה של תענוג, ושאיסטניס שסובל מזיעה מותר לרחוץ, וכן דעת רוב פוסקי זמננו.

עישור לחומרה אינו כדין השו"ע שהרי כמו שסומכים על ההכשר בכללות כן סומכים עליו לתרו"מ, ובפרט בזמננו שהוא תרי ותלת דרבנן, אלא שהיות ומצויים בזה כמה חששות יש מקום גדול להדר בזה.

ביבול נכרי בשביעית אדרבה פסק החזו"א הוא נגד פסק השו"ע.

הדבר היחיד שבאמת אינו חומרא אלא פשטות הדין ואדרבה המקילים נצרכים לחדש בזה, הוא בענין איסור השימוש בחשמל שמיוצר בחילול שבת, שבפשטות יש לאוסרו משום מעשה שבת. אבל גם בזה עיקר איסורו של החזו"א לא היה מצד מעשה שבת אלא מצד חילול ה', וזה חידוש גדול מאד כיון שאינו עונה על אף אחת מההגדרות של חילול ה' המבוארות ברמב"ם (עבירה שנעשית שלא להנאה, או אדם גדול שלומדים ממעשיו לזלזל במצוות, או מי שעבר ולא נהרג על ג' עבירות), ולא מצאתי אף אחד מהפוסקים שאמר חידוש כעין זה.
אין עיתותי בידי לפרט

אבל בהכל, כל הדוגמאות, אין כאן פסק של חומרא, אלא עיקר הדין ממש, וזה בהרבה מקרים נפק"מ בין לקולא ובין לחומרא.
עירוב: מלבד העובדה שמחלוקת הראשונים ברה"ר לא הוכרעה בשו"ע, והמשנ"ב נוקט שהוכרעה לאיסור ע"י רוב הראשונים, ומלבד העובדה שמצויים פרצות מדינא ממש, הרי כל העירוב פסול לגמרי בגלל גויים ומומרים ושאין מודים בעירוב הכלולים בעירוב, וצריך שכירות רשות, וכמה דוחקים נכנסו כדי להמציא קולות נגד דברי הגמ' והשו"ע להתיר עירוב.

בשיעורים: להגיד שמי שלומד את הסוגיא רואה הכרעה דלא כהחזו"א, זה תמוה ומוזר. הסטייפלר למשל למד את הסוגיא וראה ברור שההכרעה כהשיעור הגדול, וכן רבים וטובים. ומלבד זה, החזו"א לא המציא כאן שיטה, אלא נקט שדעת כל גדולי האחרונים עמודי העולם, הנוב"י החת"ס והבית אפרים, מחייבת ומכריעה. וזה דעה, ולא חומרא. ומצד שני בכזית היקל לגמרי שהשיעור הוא כמידת הזיתים שקיימים, וכדברי רח"ו, ונמצא שבמצה החזו"א בכלל היקל.


בצאת הכוכבים: החזו"א נקט את המשנה והגמ' והפוסקים לעיקר, שא"א להקל לפני שיש כוכבים וכשיש עוד אור. וזה היה קולא מהמנהג בחו"ל. וזה לא חומרא, אלא דינא דמשנה וגמרא, וקולא מהשו"ע.

עישור לא לחומרא אלא מדינא: זה דינא דמשנה וגמרא שכשאין חברים, אין על מי לסמוך, והוא ספק טבל שהוא בחזקת טבל. ובפרט שידוע כל הבעיות שיש מדינא [במינוי שליחות בדשלב"ל, ובהפרשה מחיוב על הפטור, ועוד ועוד], ואין כאן שום חומרא אלא דין גמור, כפי שכבר פירסם ובירר רי"י אפרתי בשם רבו רי"ש אלישיב זצ"ל.

יבול נכרי בשביעית: אי"ז פסק שו"ע, אלא ב"י בתשובה. ובכל מקרה, אין כאן חומרא, אלא הכרעה במחלוקת. והחזו"א לא החמיר בסוגיא, אלא הכריע שזו ההלכה ושכן דעת הראשונים, ושאף הב"י חזר בו. הוא בכלל לא בא להחמיר, אלא פסק את הדין כצורתו.

חשמל בשבת: אין שייך בזה קולא וחומרא מאחר שזה דבר שהתחדש בדורו, ועד שחיפשו גדולי הפוסקים איך להתייחס לזה, בא החזו"א ואכן חידש גדר בהלכה, ואגב מי שיודע ומכיר יודע שהוא לא ממש היה הראשון, יש ספק שיצא כמה שנים לפני זה, מאחד מגדולי רבני הונגריה שבירר את הסוגיא והוציא ספר מיוחד על החשמל בשבת, ונקרא "הלכתא רבתא לשבתא" והגיע לאותו מסקנה כמו החזו"א שזה בונה. כל הנידונים ששייכים בזה, זה רק מה אחזו אחרי החזו"א, אבל שהחזו"א הכריע, זה לא היה הכרעה במחלוקת, ולא הכרעה לחומרא, אלא מבט על שאלה מתחדשת בזמננו, לאור נקודת ההבנה בשורש דברי חז"ל. לא שייך כאן בכלל המושג של חומרא וקולא.

שימוש בחשמל: אי"צ לומר שחומרת חילול ה' הוא הרבה יותר חמור מכל דבר אחר, וזה באמת לא חומרא בהלכה, אלא הרגשת הלב טהורה היא, וזה כל התורה כולה של החזו"א שהכריע שזה אסור באיסור גמור. ומלבד זאת, אין כאן איזה חומרא בהלכה, אלא כבוד השבת וכבוד הקב"ה דחמירא ליה.
הבה נעבור אחד אחד בקצרה.
עירוב:
החזו"א הוא היחיד שמתיר את רה"ר ומפקיע אותה מאיסור דאו' ע"י היתר מחודש מאוד נגד המ"ב וכל הפוסקים
ואגב, אפילו תלמידיו לא קבלו קולא זו.
מה שזלזל בעירובין העלובים שהיו בזמנו ומאידך טרח לתקנם = זה בדיוק כמו הח"ח כפי שמספר בנו שהיה מסתובב כל שבוע לתקן אבל לא טלטל כמעט אף פעם מחמת החששות שהזכיר במ"ב.

שיעורים:
מגוחך לקרוא לזה חומרא רק מחמת שזה שיעור גדול...
כל שיעור הוא גם וגם.
בעירובין המהודרים למשל מחמירים את השיעור הקטן של הגרא"ח נאה שגם זה נחשב פירצה.

בצאה"כ כבר השיב הרב מבקש האמת היטב שהחזו"א היקל מהנהוג בחו"ל, ואכן שמעתי מהגרמ"צ ברלין שהגר"ח אברמסקי ניסה לשכנע את הגרי"ז שכאן יש להפסיק לשמור ר"ת כי החוש מכחיש והגרי"ז הגיב "אני לא מסתכל בחוץ אלא רק בשו"ע"...
החזו"א (לשיטתו) כן הביט בחוץ ולכן הכריע להקל.

יבול נכרי:
המחלוקת היתה הפוכה ממה שחושבים!
הב"י החמיר לעשר כי זה לקוח מהנכרי והמבי"ט היקל שזה קדוש בקדושת שביעית וממילא הפקר פטור מהמעשר.
החזו"א הכריע כהמבי"ט כי זו המסקנא של כל מי שלומד את הסוגיא בעיון!
וגם הגרש"ז הגיע למסקנא זו אלא שכתב שאין לנו כח לשנות את המנהג...

מעשרות:
דוקא החזו"א הוא שחידש שיש נאמנות למרות שאין קבלת חברות ודלא כהגרי"ז
וגם הנוסח הקצר שהחזו"א המציא לקולא לכל מי שאין לו כח לעשר נורמלי שיאמר "כמו שכתוב בנוסח שברשותי"
והתיר זאת גם בטבל ודאי!
והגרצ"פ פרנק כ' לדחות את ראיות החזו"א והיו עוד שאסרו לעשר כך.

בונה בחשמל:
גם הגרשז"א רצה לומר כן
אבל מה זה קשור לחומרא הרי רבים אחרים סוברים
שזה מבעיר ומאי נפק"מ מחמת איזו מלאכה הוא בסקילה?

חילול השם זה דבר שפשוט נשכח מהלבבות שהוא הלכה פסוקה בשו"ע והאריכו בו הראשונים שזה הדבר הכי חמור בכל התורה כולה
וזה כבר מאות פסוקים מפורשים!
וגם כמה גמרות שלא שמים לב שזה בדיוק מה שהן אומרות ואכמ"ל.
וכבר כ' בנו של הח"ח שאצל אבי זצ"ל חילול השם היה העוון הכי חמור והכי מטריד את מחשבתו תמיד יותר מכל העברות.


בן של רב
משתמש ותיק
הודעות: 1146
הצטרף: 06 דצמבר 2018, 01:56
נתן תודה: 475 פעמים
קיבל תודה: 243 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: יסוד ההבדל בדרכי הפסיקה

שליחה על ידי בן של רב » 24 אפריל 2019, 17:11

בן אהרון כתב:
23 אפריל 2019, 23:52
בן של רב כתב:
23 אפריל 2019, 22:20
אבל בלי השוואות אציין כמה חומרות של הגרש"ז
אמת אבל האם תדע להסביר מה הסבה שדווקא בנקודות אלו
כמו''כ אצל הגר''ע יוסף מצאנו הנהגות מחמירות כמו בפאה נכרית אבל השאלה היא מדוע בזה דווקא
הוא רק משמר את מנהג הספרדים בפרט זה.
אבל הקולא המפורסמת שלו לגלות מקצת השיער - גרמה לו רדיפות לא רק מצד האשכנזים אלא בעיקר ע"י גדולי הת"ח מעדתו שזה הוציא אותם מהכלים.
חלקם אף למדו עמו בפורת יוסף.


יעקב שלם
משתמש ותיק
הודעות: 351
הצטרף: 10 אפריל 2018, 11:52
נתן תודה: 117 פעמים
קיבל תודה: 97 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: יסוד ההבדל בדרכי הפסיקה

שליחה על ידי יעקב שלם » 24 אפריל 2019, 17:39

המימד הנוסף של הענין כתב:
24 אפריל 2019, 15:44
הוא עצמו התפלל 19 דקות.
נניח שכדבריך שהוא התפלל כך למרות שלא הבאת מקור
אבל בציטוט נאמר לעיל שהוא סבר שפחות מזה זה לא תפילה וזה לא נכון
המימד הנוסף של הענין כתב:
24 אפריל 2019, 15:44
והיא מפוקפקת ביותר באופן המורחב שלה בימינו
להגיד לילד חרדי שילמד במערבא (בתקופה שהרב שך יצא נגד)
זה הלכה או הנהגה

אם מעניין אותך אני יודע על הוראה פרטית של הגרשז"א שלא היתה נאמרת בבני ברק...
זה בפירוש נקרא להקל

כל הנושא של שעת הדחק מאוד תפס מקום בפסקיו וממשיך אצל תלמידיו
פחות אצל רבנים אחרים ורק עיור לא רואה את זה
(ואני מכיר מקרוב סיפור על כלה בחופתה שהלכו לרב והחמיר והדגיש שאין להקל ואני מכיר סיפורים אחרים אצל תלמידי הגרשז"א..)

בעבר שאלתי גבאי בבית כנסת בבני ברק היכן יש שש"כ
אין פה!!!
לא בגלל שהגשז"א מחמיר
תסתכלו בארחות שבת בד"כ מביא שתי דיעות
בד"כ הגר... מחמיר
והגר... מיקל
תנחשו


מבקש אמת
משתמש ותיק
הודעות: 1318
הצטרף: 21 אוקטובר 2018, 22:14
נתן תודה: 113 פעמים
קיבל תודה: 382 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: יסוד ההבדל בדרכי הפסיקה

שליחה על ידי מבקש אמת » 24 אפריל 2019, 21:36

כלפי ליא כתב:
24 אפריל 2019, 14:18
אין עיתותי בידי לפרט

אבל בהכל, כל הדוגמאות, אין כאן פסק של חומרא, אלא עיקר הדין ממש, וזה בהרבה מקרים נפק"מ בין לקולא ובין לחומרא.
עירוב: מלבד העובדה שמחלוקת הראשונים ברה"ר לא הוכרעה בשו"ע, והמשנ"ב נוקט שהוכרעה לאיסור ע"י רוב הראשונים, ומלבד העובדה שמצויים פרצות מדינא ממש, הרי כל העירוב פסול לגמרי בגלל גויים ומומרים ושאין מודים בעירוב הכלולים בעירוב, וצריך שכירות רשות, וכמה דוחקים נכנסו כדי להמציא קולות נגד דברי הגמ' והשו"ע להתיר עירוב.

בשיעורים: להגיד שמי שלומד את הסוגיא רואה הכרעה דלא כהחזו"א, זה תמוה ומוזר. הסטייפלר למשל למד את הסוגיא וראה ברור שההכרעה כהשיעור הגדול, וכן רבים וטובים. ומלבד זה, החזו"א לא המציא כאן שיטה, אלא נקט שדעת כל גדולי האחרונים עמודי העולם, הנוב"י החת"ס והבית אפרים, מחייבת ומכריעה. וזה דעה, ולא חומרא. ומצד שני בכזית היקל לגמרי שהשיעור הוא כמידת הזיתים שקיימים, וכדברי רח"ו, ונמצא שבמצה החזו"א בכלל היקל.


בצאת הכוכבים: החזו"א נקט את המשנה והגמ' והפוסקים לעיקר, שא"א להקל לפני שיש כוכבים וכשיש עוד אור. וזה היה קולא מהמנהג בחו"ל. וזה לא חומרא, אלא דינא דמשנה וגמרא, וקולא מהשו"ע.

עישור לא לחומרא אלא מדינא: זה דינא דמשנה וגמרא שכשאין חברים, אין על מי לסמוך, והוא ספק טבל שהוא בחזקת טבל. ובפרט שידוע כל הבעיות שיש מדינא [במינוי שליחות בדשלב"ל, ובהפרשה מחיוב על הפטור, ועוד ועוד], ואין כאן שום חומרא אלא דין גמור, כפי שכבר פירסם ובירר רי"י אפרתי בשם רבו רי"ש אלישיב זצ"ל.

יבול נכרי בשביעית: אי"ז פסק שו"ע, אלא ב"י בתשובה. ובכל מקרה, אין כאן חומרא, אלא הכרעה במחלוקת. והחזו"א לא החמיר בסוגיא, אלא הכריע שזו ההלכה ושכן דעת הראשונים, ושאף הב"י חזר בו. הוא בכלל לא בא להחמיר, אלא פסק את הדין כצורתו.

חשמל בשבת: אין שייך בזה קולא וחומרא מאחר שזה דבר שהתחדש בדורו, ועד שחיפשו גדולי הפוסקים איך להתייחס לזה, בא החזו"א ואכן חידש גדר בהלכה, ואגב מי שיודע ומכיר יודע שהוא לא ממש היה הראשון, יש ספק שיצא כמה שנים לפני זה, מאחד מגדולי רבני הונגריה שבירר את הסוגיא והוציא ספר מיוחד על החשמל בשבת, ונקרא "הלכתא רבתא לשבתא" והגיע לאותו מסקנה כמו החזו"א שזה בונה. כל הנידונים ששייכים בזה, זה רק מה אחזו אחרי החזו"א, אבל שהחזו"א הכריע, זה לא היה הכרעה במחלוקת, ולא הכרעה לחומרא, אלא מבט על שאלה מתחדשת בזמננו, לאור נקודת ההבנה בשורש דברי חז"ל. לא שייך כאן בכלל המושג של חומרא וקולא.

שימוש בחשמל: אי"צ לומר שחומרת חילול ה' הוא הרבה יותר חמור מכל דבר אחר, וזה באמת לא חומרא בהלכה, אלא הרגשת הלב טהורה היא, וזה כל התורה כולה של החזו"א שהכריע שזה אסור באיסור גמור. ומלבד זאת, אין כאן איזה חומרא בהלכה, אלא כבוד השבת וכבוד הקב"ה דחמירא ליה.
כמדומה שיש כאן אי הבנה. ברוב המקרים החזו"א אכן פסק כן מדינא ולא בתורת חומרא, אלא שביחס לדעת פוסקים אחרים או המנהג המקובל הוא חומרא. (יוצא מן הכלל הוא סוגיית השיעורים בהם החזו"א עצמו סבר שמעיקר הדין השיעור הקטן הוא הצודק ורק לחומרא יש לחוש לשיעור הגדול, וכפי שאמר הסטייפלער להגרי"א דינר שליט"א ש"השיעור הגדול הוא רק למי שרוצה להחמיר על עצמו אבל מן הדין אין צורך בזה".
גם עישור לחומרא אינו מן הדין, יעויין במכתבו של הגר"י אפרתי בשם הגרי"ש אלישיב שכתב בדיוק ההיפך - שמן הדין אפשר לסמוך על נאמנות על משגיחי כשרות כמבואר במשנה בסוף מעשר שני, ובפרט בזמננו שהוא תרי ותלת דרבנן, אלא שיש מקום גדול להדר מחמת כמה שאלות שיש בדבר שלא בא לעולם וכו', הגם שגם להם יש פתרונות).

בעירוב מנהג העולם מקדמת דנא הוא לנהוג כהשיטות המקילות וממילא זהו עיקר הדין, ולכן אף שבהחלט מובן שיש טעם לחוש לשיטות המחמירות, מ"מ מי שעושה כן נחשב כמחמיר ולא כעושה את עיקר הדין.

כנ"ל בצאת הכוכבים, יש סתירות בגמ' האם הולכים אחרי ראיית הכוכבים או אחר שיעור המילין המוזכר בגמ', למעשה המנהג ברוב א"י (אצל אלו שאינם חסידים) להקל לחשב לפי שיעור מילין או עכ"פ כוכבים בינונים, והחזו"א מחמיר בזה לחשב לפי כוכבים קטנים (וכן המנהג בחו"ל).

לגבי יבול נכרי בשביעית מבואר בשו"ע יו"ד סי' של"א שיש קנין לעכו"ם בא"י להפקיע מתרו"מ וממילא מלבד מה שפטור מתרו"מ ג"כ אין בו דיני שביעית. המנהג בא"י מקדמת דנא היה כדעתו, והחזו"א בא וחידש שצריך לנהוג לחומרא כמבי"ט שנוהג בו דיני שביעית וכן צריך לעשר בשאר שנים, ומש"כ שהב"י חזר בו כבר דן בזה הברכי יוסף שם והוכיח שלא חזר בו. עכ"פ מדובר בחידוש לחומרא נגד המנהג.

לגבי חשמל בשבת בודאי ששייך חומרא וקולא, כיון שהתעוררה שאלה האם לדונו כאיסור דאורייתא או לא, ובזה החזו"א החמיר לחדש שהוא איסור דאורייתא, ורוב הפוסקים לא סברו כן. חומרא זו היא מן הסתם החומרא הכי משמעותית שנוגעת להרבה שאלות בהלכות שבת בימינו. אילולי חידוש החזו"א כמעט אף אחד לא היה חושש לאיסור דאורייתא, וממילא בהחלט החזו"א נחשב כאן כמי שחידש חומרא (שלדעתו זה מעיקר הדין כמובן). כנ"ל לגבי מעמיד דמעמיד, וכתב אר"י. המנהג הפשוט בכלל ישראל הוא שאין פסול באלו, והחזו"א בא וחידש שיש בזה פסול. זה נקרא שהוא מחמיר (אם כי לדעתו זה מעיקר הדין, כנ"ל).

לגבי חילול ה' הסיבה שזה חידוש לחומרא הוא משום שלא מופיע בשום מקום כזה מושג, שהנאה מעבירה הוא חילול ה'. הרי הנאה ממעשה שבת הוא איסור דרבנן, ולא מוזכר בשום מקום שיש בזה חילול ה'. החזו"א חידש שכיון שמדובר בהנאה מעבירה ציבורית יש בזה חילול ה', אבל זהו חידוש, ורוב הפוסקים (שאינם תלמידיו) לא סברו כן, והגם שמסכימים שאינו ראוי מ"מ אין סוברים שהוא איסור מדינא (ולכן גם רוב פוסקי ימינו מתירים ליסוע ברכבת שנבנתה בשבת).

בקצרה, אין כאן שאלה האם החזו"א צודק או לא, לא לנו ולדכוותנו להכריע בזה ולהכניס ראשנו בין ההרים הגדולים. השאלה כאן האם כשיש מחלוקת הפוסקים בנושא הלכתי כזה או אחר האם דעת החזו"א תהיה לחומרא או לקולא, ובזה צדקו האומרים שעפ"י רוב היא תהיה לחומרא. ואיני מבין מה שייך להתווכח על דבר הברור לעין כל.

מצוי שהמחמירים מרגישים רגשי קודש לוהטים בדרכם ולכן מצווחים על כולם שהם סתם מקילים והם נוהגים כעיקר הדין, אבל אין צורך בזה. אפשר בהחלט להסתכל בעין יפה על רוב הציבור הנוהג עפ"י רבותיו להקל, והמחמיר שעיין בסוגיא ויצא לו לחומרא ונוהג כפי דעתו מקיים בזה רצון בוראו לנהוג כפי שהסיק מלימודו. (זו בעיה נפוצה, שכשאדם רוצה להרגיש שדרכו היא הצודקת נזקק הוא להנמיך מעלת אחרים ולהגדירם כטועים או לפחות בעלי דרגה נמוכה. אך זו הסתכלות ילדותית ולא מתאימה לאדם בוגר ונבון).


ראשון לציון
הודעות: 109
הצטרף: 23 אפריל 2019, 20:47
קיבל תודה: 20 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: יסוד ההבדל בדרכי הפסיקה

שליחה על ידי ראשון לציון » 24 אפריל 2019, 21:51

לגבי ירקות שנשתלו לפני שביעית היקל החזו"א קולא גדולה מאוד, וראה במנחת שלמה להגרשז"א כמה תמה על חידושו זה (וזה מלבד שלשיטת הרמב"ם זה ממש ספיחין). ופלא גדול על העולם שסומך על קולא זו, אף שמצד שני הם מקילים כמנהג הישן בירושלים לגבי יבול נכרי ותופסים כל הקולות יחד


מבקש אמת
משתמש ותיק
הודעות: 1318
הצטרף: 21 אוקטובר 2018, 22:14
נתן תודה: 113 פעמים
קיבל תודה: 382 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: יסוד ההבדל בדרכי הפסיקה

שליחה על ידי מבקש אמת » 24 אפריל 2019, 21:51

יעקב שלם כתב:
24 אפריל 2019, 17:39
להגיד לילד חרדי שילמד במערבא (בתקופה שהרב שך יצא נגד)
זה הלכה או הנהגה
זו אינה ראיה כלל, כיון שהגרא"מ שך עצמו אמר לרב צ'ייט מייסד מערבא שישיבתו מהווה צורך חשוב עבור אלו הזקוקים לכך (ואין זה דבר חדש - כבר בקלם הנהיגו לימודי חול מאותה סיבה), אלא שהתנגד כדי שלא ישתנה הקו הציבורי. באופן פרטי בהחלט יתכן שהיה מורה למישהו ללכת לשם, אם היה מרגיש שזה מה שהוא צריך.

יעקב שלם כתב:
24 אפריל 2019, 17:39
בעבר שאלתי גבאי בבית כנסת בבני ברק היכן יש שש"כ
אין פה!!!
לא בגלל שהגשז"א מחמיר
זו תוצאה של "תרבות החומרות" שהתפשטה שם, והכלל בתרבות זו היא שככל שהאדם יותר מחמיר כך הוא יותר צדיק, ואם הוא מיקל סימן שהוא חסר יראת שמים. (לשיטה זו כמובן בית שמאי היו יותר צדיקים מבית הלל). זה היפוך מושלם של "תרבות הקולות" שהתפשטה במחוזות אחרים, לפיה מי שמחמיר הוא פנאט וקיצוני ומי שמיקל הוא פרגמטי ומתחשב. הצד השווה שבהם שמסתכלים על הלכה כמכשיר ביד ההשקפה.

סמל אישי של משתמש

פותח הנושא
בן אהרון
הודעות: 159
הצטרף: 20 דצמבר 2018, 00:31
נתן תודה: 58 פעמים
קיבל תודה: 16 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: יסוד ההבדל בדרכי הפסיקה

שליחה על ידי בן אהרון » 24 אפריל 2019, 22:34

[
מבקש אמת כתב:
23 אפריל 2019, 19:38
מן הסתם ישנם עוד חילוקים רבים בדרכי הפסיקה, וכתבתי את החילוקים שנראים לי היסודיים ביותר.
אולי יש להוסיף בגורמים המשפיעים על הפסק את משקל האיסור . כוונתי לזה שכל פוסק ופוסק לפי נפשו מייחס חומר לאיסור מסויים על פני חבירו (יש מפני שזה איסור דאו', ויש מפני שהוא דרבנן ואדרבה דברי סופרים צריכים חיזוק, יש מפני שהוא איסור שההתורה החמירה בו ושי מפני שהדור פרוץ בו וצריך חיזוק, וכו' ). ובזה אפ' שיש יחס בחז''ל לחומר האיסורים הדברים נתונים לשופט אשר יהיה בימים ההם. זוהי דוגמא איך ש''השקפתו'' (קרי כאן עיצוב היר''ש האישית) משפיע על הפסק אפ' שאין זה פסק השקפתי.


ממג
הודעות: 1
הצטרף: 05 מאי 2019, 16:53
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: יסוד ההבדל בדרכי הפסיקה

שליחה על ידי ממג » 05 מאי 2019, 17:35

בן של רב כתב לענין פאה נכרית..."וגם קנה ..." מצטער, לענ"ד משפט זה במקרה הטוב מ-י-ו-ת-ר ואכ"מ

שלח תגובה הנושא הקודםהנושא הבא
  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים | 2 אורחים