לאחר חיפוש קל מצאתי גם במכלול.
מקובל להוסיף לשמו של אדם שמת את הביטוי "זִכרונו לברכה" או "זכרו לברכה", ובראשי תיבות - ז"ל, אם כי בעבר היה מקובל להשתמש בביטוי זה גם על אנשים חיים[4]. בתלמוד הבבלי[5] מוזכר דין שאדם יאמר ביטוי זה על אביו שמת, בנוסף לביטוי "הריני כפרת משכבו". עוד מוזכרים[6] הביטויים: "זכר צדיק לברכה" ו"שם רשעים יִרְקַב". בעוד לשמותיהם של אנשים אהובים מוסיפים את הביטוי "זכרו לברכה", לשמותיהם של אנשים שנואים שמתו נהוג להוסיף את הביטוי "יִמח שְמו" (ימ"ש) או "יִמח שְמו וזכרו".
----
4 הרב ישראל דנדרוביץ, זכרונו לברכה על אדם חי, בתוך: נזר התורה, גליון יא, אב תשס"ה, עמ' קנז-קסח, באתר HebrewBooks
5 במסכת קידושין, דף ל"א, עמוד ב'
6 במסכת יומא, דף ל"ח, עמוד א' ובבראשית רבה, פרשה מ"ט, פסקה א'; ע"פ ספר משלי, פרק י', פסוק ז'