מישהו יכול להסביר לי מה עושים בספירת העומר?

דורדיא

משתמש ותיק
שמעתי על צדיקים שמכוונים שעות בספירת העומר,
על ר' דן סגל לדוג'.

מה מכוונים?

פשט פשוט..
 

טעם ודעת

משתמש ותיק
בתורת החסידות מתייחדים ביאורים רבים למשמעותם של ימי ספירת העומר והעבודה הרוחנית שלהם. תורת החסידות שמה את הדגש על עבודת ימי הספירה כחלק מתהליך כולל שמתחיל בחג הפסח ונמשך עד לחג השבועות, מתן תורה:

בזמן יציאת מצרים היו עם ישראל שקועים בתוך טומאת מצרים ולא היו זכאים לגאולה בכח עבודתם האישית. הגאולה הגיעה רק בכח האור העליון שהאיר להם מלמעלה, כלשון ההגדה של פסח: "נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וגאלם", בלי להתחשב במצבם האישי. מכיוון שההשפעה של גאולת מצרים הגיעה רק מלמעלה, היא לא פעלה שינוי פנימי ומהותי בנפש הבהמית של בני ישראל, והרע שלהם נשאר בתוקפו. לשם כך הגיעו ימי הספירה, בהם נדרשו בני ישראל לזכך את עצמם ולתקן את מידותיהם בעבודה אישית, ולא רק בכח הסיוע מלמעלה. לאחר עבודת בני ישראל במשך ימי הספירה, היו שני המעלות: הן של הגילוי מלמעלה, והן של עבודת בני ישראל מלמטה - וכך יכלו בני ישראל לזכות לגילוי של מתן תורה, שחיבר בין עליונים ותחתונים ושילב את מעלת האור העליון יחד עם ההשפעה הפנימית על מציאות התחתון.

בהתאם לכך היא גם העבודה כיום בימים אלו: חג הפסח הוא זמן בו מקבל כל יהודי גילוי נעלה מלמעלה בלי יחס למצבו האישי. לאחר מכן הוא נדרש לעבוד ולתקן את מידותיו בעבודה אישית ומתמשכת במהלך ימי הספירה, וכך להגיע מוכן ומזוכך לקבלת התורה[.

על פי הסבר זה מבוארת בחסידות גם הסיבה לכך שקרבן העומר מגיע משעורים - מאכל בהמה, בשונה משאר המנחות שמגיעות מן החיטים - מאכל אדם : כיון שענינם של ימי ספירת העומר הוא לברר את הנפש הבהמית.

תיקון המידות
על פי תורת הקבלה, שבעת השבועות של ספירת העומר מקבילות לשבעת המידות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. בכל שבוע, מזדככים עם ישראל בבירור ובתיקון מידה נוספת: השבוע הראשון מוקדש לבירור מידת ה'חסד', השבוע השני לבירור מידת ה'גבורה', וכן הלאה. שבעת הימים בכל שבוע מקבילים לחלקים הפרטיים שבכל מידה, כפי שהיא עצמה מורכבת בפרטיות משבעת המידות - כך שבשבוע הראשון לספירת העומר, המוקדש לבירור מידת החסד, מבררים ביום הראשון את מידת ה'חסד שבחסד', ביום השני את מידת ה'גבורה שבחסד' וכן הלאה. כך שבסיומם של ארבעים ותשעת ימי הספירה, נמצאים בני ישראל לאחר השלמת בירור המידות כולן לפרטיהן, וזו ההכנה הנדרשת לקבלת התורה בחג השבועות.

בכמה ממאמרי החסידות מבוארת המשמעות של המידות לפרטיהן - איך כל מידה מורכבת וכלולה מכל שאר המידות, וכיצד מתבטא כל פרט ופרט הן כפי שהוא בנפש הבהמית והן כפי שהוא צריך להיות על ידי התיקון, בנפש האלוקית.

על פי הקבלה ימים אלו נחשבים לימי דין ואלו ימים של חשבון נפש שהם למעשה הכנת הנשמה לקראת מתן תורה
 

דורדיא

משתמש ותיק
פותח הנושא
זקן ויושב בישיבה אמר:
מה הפירוש שעות?

שעות כפשוטו.

אצל ר' דן לא יודע אם שעות אבל בהחלט הרבה זמן
כמדומה חצי שעה
בלנ אברר זאת..
 

דורדיא

משתמש ותיק
פותח הנושא
טעם ודעת אמר:
בתורת החסידות מתייחדים ביאורים רבים למשמעותם של ימי ספירת העומר והעבודה הרוחנית שלהם. תורת החסידות שמה את הדגש על עבודת ימי הספירה כחלק מתהליך כולל שמתחיל בחג הפסח ונמשך עד לחג השבועות, מתן תורה:

בזמן יציאת מצרים היו עם ישראל שקועים בתוך טומאת מצרים ולא היו זכאים לגאולה בכח עבודתם האישית. הגאולה הגיעה רק בכח האור העליון שהאיר להם מלמעלה, כלשון ההגדה של פסח: "נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וגאלם", בלי להתחשב במצבם האישי. מכיוון שההשפעה של גאולת מצרים הגיעה רק מלמעלה, היא לא פעלה שינוי פנימי ומהותי בנפש הבהמית של בני ישראל, והרע שלהם נשאר בתוקפו. לשם כך הגיעו ימי הספירה, בהם נדרשו בני ישראל לזכך את עצמם ולתקן את מידותיהם בעבודה אישית, ולא רק בכח הסיוע מלמעלה. לאחר עבודת בני ישראל במשך ימי הספירה, היו שני המעלות: הן של הגילוי מלמעלה, והן של עבודת בני ישראל מלמטה - וכך יכלו בני ישראל לזכות לגילוי של מתן תורה, שחיבר בין עליונים ותחתונים ושילב את מעלת האור העליון יחד עם ההשפעה הפנימית על מציאות התחתון.

בהתאם לכך היא גם העבודה כיום בימים אלו: חג הפסח הוא זמן בו מקבל כל יהודי גילוי נעלה מלמעלה בלי יחס למצבו האישי. לאחר מכן הוא נדרש לעבוד ולתקן את מידותיו בעבודה אישית ומתמשכת במהלך ימי הספירה, וכך להגיע מוכן ומזוכך לקבלת התורה[.

על פי הסבר זה מבוארת בחסידות גם הסיבה לכך שקרבן העומר מגיע משעורים - מאכל בהמה, בשונה משאר המנחות שמגיעות מן החיטים - מאכל אדם : כיון שענינם של ימי ספירת העומר הוא לברר את הנפש הבהמית.

תיקון המידות
על פי תורת הקבלה, שבעת השבועות של ספירת העומר מקבילות לשבעת המידות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. בכל שבוע, מזדככים עם ישראל בבירור ובתיקון מידה נוספת: השבוע הראשון מוקדש לבירור מידת ה'חסד', השבוע השני לבירור מידת ה'גבורה', וכן הלאה. שבעת הימים בכל שבוע מקבילים לחלקים הפרטיים שבכל מידה, כפי שהיא עצמה מורכבת בפרטיות משבעת המידות - כך שבשבוע הראשון לספירת העומר, המוקדש לבירור מידת החסד, מבררים ביום הראשון את מידת ה'חסד שבחסד', ביום השני את מידת ה'גבורה שבחסד' וכן הלאה. כך שבסיומם של ארבעים ותשעת ימי הספירה, נמצאים בני ישראל לאחר השלמת בירור המידות כולן לפרטיהן, וזו ההכנה הנדרשת לקבלת התורה בחג השבועות.

בכמה ממאמרי החסידות מבוארת המשמעות של המידות לפרטיהן - איך כל מידה מורכבת וכלולה מכל שאר המידות, וכיצד מתבטא כל פרט ופרט הן כפי שהוא בנפש הבהמית והן כפי שהוא צריך להיות על ידי התיקון, בנפש האלוקית.

על פי הקבלה ימים אלו נחשבים לימי דין ואלו ימים של חשבון נפש שהם למעשה הכנת הנשמה לקראת מתן תורה

בדיוק כאן מגיעה שאלתי\ חוסר הבנתי
אז איך עושים את זה ע"י הספירה?
גם לפני ר"ה - יום הדין מתכוננים ואז לא סופרים (ככל הידוע לי)
 
יום הדין זה מלמעלה, ולכן לא תלוי בהכנה כמו שבועות.
ואכן גם האומות נידונים בו.

משא"כ מתן תורה זה מלמטה שבעבודתנו עבודת הצפייה למלכותו/חתונתנו
אנו מתקדמים מהיותנו בלועי טומאת האומות וטפלים לסדר העולמי המתנגד למלכותו ית' - אל עבר התחדשות המציאות העליונה שלנו כחלק אלוק ממעל.

מציאותנו החדשה הזו היא שתגלה מלכותו בעולם ותהפוך את הכיוון שלו לחלוטין (ע"פ דרך ה' בקצרה ודעת תבונות בארוכה).

דבר זה הוא בתשלומים... וכל שנה מתקדמת בשנה אל היעד הגדול הזה.

להשלמת הענין של עליית הדורות (תוך כדי ירידת הדורות!)
יעויין בדברי רבי צדוק הכהן שהובאו באשכול המתחיל במילה "האוסטרובצר"
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
הרוצה להחכים עוד יעי' בהכתב והקבלה פר' אמור (ויקרא כ"ג, י"א)
ואביא לשונו: אבל להקרא ע"ש המדה לא מצינו, ולמה לא קראה בשם מנחת בכורים כאשר כינה בשם זה (בויקרא ב') ואם תקריב מנחת בכורים אביב, ושם זה יותר נכון לפי הזמן; אמנם אחרי שתכלית המכוון בתנופת מנחה זו להתבונן בינה שלא נייחס שפע הטובות הזמניות אל ההנהגה הטבעית רק אל ההנהגה העליונה ית' היא אשר הכין לפנינו כל טובות זמניות להיותינו מוכנים לפניו לעבודתו, הנה אל כוונת ההשתעבדות למצותיו קראה מנחה זו בשם עומר שנכלל בו גם כן לשון ההשתעבדות (אונטערווירפיגקייט, דיענסטבארקייט), מן והתעמר בו ומכרו שפי' ענין תשמיש העבודה, שאנו מודים בעומר התנופה שהצלחות הזמניות אינם לתכלית עצמותן כ"א להיותן אמצעים המביאים אל תכלית האמתי להחזיק את ידינו להיות פנויים לעבודת ה'; ובחנת ותדע מזה ג"כ המכוון בענין ספירת העומר, אשר יקשה על הדעת מאד, שתקנו לנו מתקני הברכות לברך וצונו על ספירת העומר, וכן נוסח ספירת הימים והשבועות שבידינו שהוא קשה המכוון ע"ד הפשט בלשון. היום כך וכך בעומר, מהו המכוון ממנו, לספור שעברו כך וכך ימים מן היום שהיה ראוי בזמן הבית להקריב מנחה שהיתה שיעור מדתה מדת עומר; אמנם לפי המבואר במ"ש שאין טעם הנחת שם עומר על שיעור המדה לבד וגם ענין ההשתעבדות נכלל בו, לשונות אלו מיושבים ג"כ, כי כל הימים שמפסח ועד עצרת הם באמת ימי הכנת ההשתעבדות, להיות מוכשר וראוי אל ההשתעבדות האמתי והוא יום מ"ת, אשר לתכליתו היתה היציאה ממצרים כמ"ש בהוציאך את העם הזה ממצרים תעבדון את אלהים על ההר הזה, והימים האלה נקראו ימי העומר, ירצה ימי ההשתעבדות (טאגע דער אונטערווירפיגקייט, גאטטעסדיענסטליכע טאגע), ונצטוינו על ספירת יום יום מימי הכנת השתעבדתנו זו, והוא הנקרא ספירת העומר, ואין המכוון בזה לידע כמות הימים לבד כענין ספירות העם (ש"ב כ"ד), כמה וכמה ימים עברו, אבל עיקר מכוונו ההשגחה והעיון על איכות הימים, כענין כי עתה צעדי תספור (איוב י"ד), וכל צעדי יספור (שם ל"א), שאין ענינם לדעת כמות מצעדי רגליו, אבל ענין השגחה ועיון על איכות צעדי והנהגותי, והמכוון האמתי במלות ספירת העומר, השגחה ושימת עין על איכות השתעבדותנו אליו ית', להכין לבבינו להתקדש ולהתטהר יום יום בימים האלה (ולזה הנהיגו קדמונינו להגות מפסח עד עצרת בס' משלי ומס' אבות, להתקדשות וטהרות המדות), ובאמרינו היום כך וכך בעומר המכוון בו הוראת שמחת תודה במה שעברו עלינו כמות ימים אלה אשר השתעבדנו בהם תאות ומחשבות לבבינו לעבודתו ית', אם הוצאת דברים על התקוה והתוחלת שבנפשינו, וההסכמה על להבא עד בואנו אל העבודה התכליתית שהוא יום מ"ת, כדאיתא במכדרשב"י וספרתם לכם, לכם דייקא וכו' לכם לעצמכם ולמה בגין לאתדכאה ולקבלא אורייתא, וזה מסכים עם דעת חכמי האמת מתקוני פגמי הספירות בימי העומר כל יום ויום לפי מדרגותו, ובמכדרשב"י (תצוה קפ"ב ב'), בעי לכפרא על ביתי' ולקדשא לון, ובמה מקדש לון בחושבנא דעומר. ובחנת ותדע כי בשמירת המצות בימי הפסח מכל מיני הפסד שאור וחמץ, היא הוראה למה שיאות לאדם עצמו, כי הלשונות הללו כבר גלו חז"ל עליהם באמרם שאור שבעיסה מעכב, גם הכתוב אומר אשרו חמוץ, מעול וחמץ, כי יתחמץ לבבי, ירמוז להרחיק שאור התכונות הרעות אשר בנפש ההזנה, וחמוץ הדעות אשר בנפש המדברת, ומחמצת המעשים אשר בחיונית, אשר גם מטעם זה יקראו ימי הפסח בשם שבת ע"ש השבתת החמץ הגשמי והרוחני, ולכן אמרה תורה ממחרת השבת יניפנו ר"ל יום שני של שבת זו (והוא ט"ז בניסן), בו תהיה ההנפה והתחלת ספירת שבע השבתות, כי ביום ראשון של פסח שבו חיוב אכילת מצה א"צ אל הספירה ר"ל א"צ גלוי דעת השתעבדותינו אליו ית' בפה, כי מעשה אכילת המצה יוכיח כבר על מחשבת טהרתנו לעבודתו ית', ולא תתחיל הספירה רק מיום שבו אכילת המצה רשות, וא"כ כחדא מלתא חשיבו, וקרוב לומר דמטעם זה קרא הנביא יחזקאל (מ"ה), את חג הפסח בשם חג שבועות ימים מצות יאכל, (ע"ש רש"י), דמתחילין ממנו לספור שבעה שבועות, ואפשר שמטעם זה לא הצריכו לספירה ברכת שהחיינו, דכבר נפטר בברכת המצה (עי' תשו' הרשב"א מברכת שהחיינו דספירה, והרי"ע גמגם עליו בזה בפ' זו, ע"ש); הנה לפי המבואר כמו שהונח שם עומר על אגודת השבלים (גארבען), שהוא אסור וקשור הגשמי (בינדעל), ככה יורה שם עומר על המאסר הרוחני (גייסטיגע פעססעל, רעליגיאזיטעט), לאסור כל תאות יצרו יחד ולשעבדם תחת רצון אדון כל ית', ולכן החג אשר בתשלום ימי העומר נקרא בשם חג השבועות, שענינו ג"כ שבוי ומאסר הרוחני (רעליגיאנספעסט), והוא בעצמו שם עצרת שנקרא חג השבועות בו בפי רז"ל, כמבואר באורך ס"פ ראה. ישים הקורא המשכיל דעתו על הדברים הנאמרים כאן ושם וימצאם מתאימים יחד, ואינם רחוקים מנקודת האמת
 
המטרה: להטהר ולהתקדש בקדושה של מעלה, ושיתוקן מה שפגמנו בהספירה של אותו היום.
הדרך: להתפלל על זה לה'.
ומנהג אנ"ש (וכן הוא בעוד חסידויות) לומר את ספירת העומר בדביקות ובקול ובצעקה ובאריכות, ואת התפילה שאח"כ לזעוק בהתלהבות ולבקש רחמים בתחנונים ובכיות כבן המתחטא לפני אביו. (ספירת העומר בשול במא"ש אורכת איזה שלשת רבעי שעה, להערכתי)
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
המטרה: להטהר ולהתקדש בקדושה של מעלה, ושיתוקן מה שפגמנו בהספירה של אותו היום
[/quote

האם זה הפשט של ספירת העומר?
או רמז דרש סוד
 
A

Anonymous

Guest
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
המטרה: להטהר ולהתקדש בקדושה של מעלה, ושיתוקן מה שפגמנו בהספירה של אותו היום.
הדרך: להתפלל על זה לה'.
ומנהג אנ"ש (וכן הוא בעוד חסידויות) לומר את ספירת העומר בדביקות ובקול ובצעקה ובאריכות, ואת התפילה שאח"כ לזעוק בהתלהבות ולבקש רחמים בתחנונים ובכיות כבן המתחטא לפני אביו. (ספירת העומר בשול במא"ש אורכת איזה שלשת רבעי שעה, להערכתי)
כל יום??? מפחיד!!!
 

א. ל. חנן

משתמש ותיק
דורדיא אמר:
בדיוק כאן מגיעה שאלתי\ חוסר הבנתי
אז איך עושים את זה ע"י הספירה?
גם לפני ר"ה - יום הדין מתכוננים ואז לא סופרים (ככל הידוע לי)
ספירת העומר מורה ע"פ כמה מספרי החסידות, והיסוד כבר בחינוך ועוד, שזה מורה על ההשתוקקות לקבה"ת.
ואם נרצה קצת לפרט העניין, מצינו עוד מקום אחד של מצוה לספור, וספרה לה, לעניין ז"נ, וע"פ קבלה קיימת ההקבלה בין זה לזה. גם בהלכה מצינו דיון למה לא מברכים על ז"נ, כמו בספירת העומר, (אין לי עכשיו את המקורות מהשל"ה, פסח...).
הספירה הזו היא חלק מההשתוקקות לקבה"ת, זה לא רק הכנה למצווה, או הכנה ליו"ט. זה מהות העבודה, ההשתוקקות, ל'ואביא אתכם אלי', ל'אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלוקים'.
ואולי אם קצת נתעמק יותר ע"פ המובא בספה"ק שפסח הוא קידושין, ושבועות הם נישואין, הספירה היא באה לעורר התשוקה בקרבינו, למעמד הנישואין, ליחוד.
אפשר להגיע לזה גם בכמה דקות...
 
 

א. ל. חנן

משתמש ותיק
לאחר ספירת היום הראשון עלה ברעיוני ביאור בשאלת החינוך על כך שהספירה היא א ב' ג' כמה ימים ספרנו, ולא כמה ימים נותר עד שבועות.
רק שאם אכן ספירת העומר זה רק הכנה למצווה, הכנה לשבועות, היה אכן מתאים לספור בסדר יורד.
אך אם תופסים את ספירת העומר כמצווה בפני עצמה, מצוות ההשתוקקות, וכדוגמת מצוות ספירת ז"נ, כל יום משלימים עוד חלק במצוה. ועוד יום ועוד יום.
עד שבאים לפסגה. ההיטהרות המושלמת. ואחריה כבר ראוים ליחוד הגדול. עצרת תהיה לכם.
 

חשבתי דרכי

משתמש רשום
זקן ויושב בישיבה אמר:
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
המטרה: להטהר ולהתקדש בקדושה של מעלה, ושיתוקן מה שפגמנו בהספירה של אותו היום.
הדרך: להתפלל על זה לה'.
ומנהג אנ"ש (וכן הוא בעוד חסידויות) לומר את ספירת העומר בדביקות ובקול ובצעקה ובאריכות, ואת התפילה שאח"כ לזעוק בהתלהבות ולבקש רחמים בתחנונים ובכיות כבן המתחטא לפני אביו. (ספירת העומר בשול במא"ש אורכת איזה שלשת רבעי שעה, להערכתי)
כל יום??? מפחיד!!!

כמה זמן לוקח מעריב רגיל בלי ספירת העומר?
 
 

אמונה ובטחון

משתמש ותיק
דורדיא אמר:
שמעתי על צדיקים שמכוונים שעות בספירת העומר,
על ר' דן סגל לדוג'.

מה מכוונים?

פשט פשוט..

אם אתה חפץ בפשט פשוט עיין חינוך מצוה ש"ו 
הצדיקים שמכוונים שעות זה כוונות בקבלה כמו שראיתי  כוונות  בנענועים של הלולב -ספר עב כרס רק עם כוונות
וזה אורך המון זמן 

 
 

א. ל. חנן

משתמש ותיק
אמונה ובטחון אמר:
הצדיקים שמכוונים שעות זה כוונות בקבלה
יש גם המון צדיקים וסתם עמך שמאריכים בלי לכוון ע"פ קבלה, ויש כאלו שמכוונים ע"פ קבלה וזה די מהר. [מי שלומד את הכוונות טוב יכול לעבור עליהם מהר].
אחד המרבה ואחד הממעיט...
יש גם כאלה שמאריכים בתפלה כמו שלועסים מאכל טעים לאט לאט, פשוט כי זה מענג אותם, ואם קצת נחשוב זה לא כזה רחוק מאיתנו...
 

אמונה ובטחון

משתמש ותיק
א. ל. חנן אמר:
אמונה ובטחון אמר:
הצדיקים שמכוונים שעות זה כוונות בקבלה
יש גם המון צדיקים וסתם עמך שמאריכים בלי לכוון ע"פ קבלה, ויש כאלו שמכוונים ע"פ קבלה וזה די מהר. [מי שלומד את הכוונות טוב יכול לעבור עליהם מהר].
אחד המרבה ואחד הממעיט...
יש גם כאלה שמאריכים בתפלה כמו שלועסים מאכל טעים לאט לאט, פשוט כי זה מענג אותם, ואם קצת נחשוב זה לא כזה רחוק מאיתנו...

אשמח אם תחכים אותי מה יש ללעוס "בהיום יום אחד לעומר"  
בלי לחקות אנשים אחרים
 

א. ל. חנן

משתמש ותיק
מה יש ללעוס? יש הרבה.
איך לועסים? כל אחד לפי כלי נפשו וצורת התנהגותו. וכבר כתבתי - זה לא חייב לקבל ביטוי של זמן, אלא ביטוי של הפנמה נפשית.
כמו בכל מצווה, כתוב במסילת ישרים שהיסוד הוא להיעצר כמה דקות לפני המצווה להבין מה עומדים לבצע, גם בספירת העומר וגם בכל מצווה, עם קצת התבוננות פשוטה, אפשר להבין טוב טוב את מי שזה לוקח לו הרבה זמן.
יש ווארט חסידי מפורסם שאומר 'גם אם אינך מרגיש תענוג בשבת, אל תביט על אלה שמתענגים בשבת כמשוגעים', מוסר ההשכל שלקחתי מכך הוא לנסות להבין מה הביא את אותם אנשים למקום שהם הגיעו.
 
 
חלק עליון תַחתִית