בהמון אשכולות נכנס באגב הנידון של האם להחמיר כמה ומתי
אך מחיפוש שעשיתי לא היה דיון ממוקד בנושא זה (תקנו אותי אם טעיתי)
בעצם זאת אחת השאלות המרכזיות בחיי בן תורה שכן הנושא של דקדוק הלכה פורח בדורינו
ובהחלט אפשר לומר שאכשר דרא בנושא זה
וכל דור רק מתווסף חומרות שהרי אף דור לא יעיז להקל במה שהחמירו דורות קודמים אבל בהחלט שזה מקובל ונפוץ ואולי אף רצוי שיתחדשו חומרות חדשות
ומצד שני זה קצת נהיה כמו דת לעצמה לא אכפת לי על חשבון מי זה ועל חשבון מה אני מהמחמירים
ומצד שלישי אפשר לראות על ציבור שלקחו ע"ע להקל בכל מקום להיכן הידרדרו
אם כן מה המשקל הנכון ומה הסיבה להקל או להחמיר שהרי יש פעמים שאסור להחמיר ויש פעמים שלא חייבים להחמיר
האם יש בזה כלל
כדוגמא הגמ' המפורסמת בע"ז אני חומץ בן יין שאני ממתין בין בשר לחלב מסעודה לסעודה ואבי יום שלם
ושואלים השואלים וכי אמורא קדוש היה חייב לאכול בסעודה הבאה חלבי
והתשובה שמקובלת שזו לא הייתה הדרגה שלו ולכן אם היה נמנע זו חומרא שאינה במקומה
או כפי שהגדיר מישהו כתוב בהלכה שבעל נפש יעמוד בקריאת התורה
האם מי שבעל נפש עומד או מי שעומד הוא נהיה בעל נפש
לדעתי מי שבעל נפש עומד ודו"ק
אך מחיפוש שעשיתי לא היה דיון ממוקד בנושא זה (תקנו אותי אם טעיתי)
בעצם זאת אחת השאלות המרכזיות בחיי בן תורה שכן הנושא של דקדוק הלכה פורח בדורינו
ובהחלט אפשר לומר שאכשר דרא בנושא זה
וכל דור רק מתווסף חומרות שהרי אף דור לא יעיז להקל במה שהחמירו דורות קודמים אבל בהחלט שזה מקובל ונפוץ ואולי אף רצוי שיתחדשו חומרות חדשות
ומצד שני זה קצת נהיה כמו דת לעצמה לא אכפת לי על חשבון מי זה ועל חשבון מה אני מהמחמירים
ומצד שלישי אפשר לראות על ציבור שלקחו ע"ע להקל בכל מקום להיכן הידרדרו
אם כן מה המשקל הנכון ומה הסיבה להקל או להחמיר שהרי יש פעמים שאסור להחמיר ויש פעמים שלא חייבים להחמיר
האם יש בזה כלל
כדוגמא הגמ' המפורסמת בע"ז אני חומץ בן יין שאני ממתין בין בשר לחלב מסעודה לסעודה ואבי יום שלם
ושואלים השואלים וכי אמורא קדוש היה חייב לאכול בסעודה הבאה חלבי
והתשובה שמקובלת שזו לא הייתה הדרגה שלו ולכן אם היה נמנע זו חומרא שאינה במקומה
או כפי שהגדיר מישהו כתוב בהלכה שבעל נפש יעמוד בקריאת התורה
האם מי שבעל נפש עומד או מי שעומד הוא נהיה בעל נפש
לדעתי מי שבעל נפש עומד ודו"ק