אלי מאירי אמר:
עד שאתה שואל על ברכות, מי יימר שהן כתפלות? ובכלל יחכימונו רבותינו מה ענינן, ומדוע שיהיה כזה כח בעולם שסותר את רצון הבורא על מה שכבר קיים?
ספר העקרים - מאמר רביעי פרק יט
ענין הברכות שהנביאים והצדיקים והחסידים מברכין את האנשים הוא דבר נבוכו בו המפרשים ולא העלו בו דבר הגון וזה שהם אמרו לא ימלט הדבר מחלוקה אם שיהיו הברכות תפלה או הגדת העתידות ואם הם תפלה למה חרד יצחק חרדה גדולה עד מאד על שברך לזולת עשו ואמר מי אפוא הוא הצד ציד וגו' (בראשית כ"ז) ואמר ואברכהו גם ברוך יהיה (שם) יחזור ויתפלל על עשו כמו שהתפלל בתחלה על יעקב שבלי ספק יותר ראוי שתהיה תפלתו נשמעת באחרונה על עשו שתעשה ברצון יותר ממה שנתקבלה על יעקב שהיתה במרמה ואם הברכות הן הגדת עתידות למה נתרעם עשו ע"ז ואמר את בכורתי לקח והנה עתה לקח ברכתי (שם) ואיך אמר לו יצחק הן גביר שמתיו לך ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים (שם) הרי לא עשה דבר מעצמו אלא שהיה מגיד בנבואה העתידות לבא על המתברך ומה תרעומות יש בזה ליצחק ולעשו:
והרבה דברים נאמרו בזה והיותר נכון ממה שהסכימו עליו הוא שענין הברכות כאלו הוא דבר מורכב משניהם מהגדת העתידות ומן התפלה על דרך זה שהנביא יראה בנבואה העתיד לבא על המתברך ויתפלל בעדו להרבות הטוב ההוא כאלו תאמר שיראה בנבואה שהאיש ההוא יצליח בעבודת האדמה ויברכהו הנביא שירבה תבואותיו מאה שערים או אם יראה שהאיש ההוא יצליח במקנה יברכהו שירבה מקנהו שערו גדול תפלט פרתו ולא תשכל ועל זה הדרך אמרו שהוא בכל שאר ההצלחות:
וכשיקשה עליהם הדבר מצד התפלה יאמרו שהוא הגדת העתידות ואם יקשה עליהן מצד הגדת העתידות יאמרו שהוא תפלה ולזה הדרך יצטרכו לחלק בין הברכות הנאמרות על פי הנביא לנאמרות מפי הצדיקים והחסידם שאינן נביאים וכן יקשה לזה כל הברכות הנאמרות לישראל מפי הכהנים שאין בהן הגדת העתידות כלל אלא אם תאמר שכל אלו דרך תפלה ושל יצחק לפי שהיה נביא היה בהם הגדת העתידות ולפיכך חרד יצחק כל החרדה ההיא מן העצבון שהיה עצב על מה ששראה בנבואה מן הטוב העתיד לבא על יעקב ורוב הצלחתו על עשו שהיה חביב לו ויש לתמוה אחר שהתפלה מועילה בברכות למה לא התפלל יצחק על עשו שיצליח יותר מיעקב כמו שיתפללו הצדיקים על המתברך על ידם ולמה לא אמר לעשו שהברכות היו הגדת העתידות ושלא הפסיד דבר בברכו את יעקב וזה היה יותר ראוי כדי שלא ישטום עשר את יעקב על הברכות שברכו אביו:
והנראה לי בזה הוא שענין הברכות אינו הגדת עתידות כלל אבל הוא תפלה עם נתינת הכנה אל המקבל שיחול השפע האלהי עליו וזה שהשפעים העליונים ישתלשלו ויושפעו על המקבלים בהדרגות ואמצעיים ובתנאים שיהיו המקבלים ראוים ועל יחס וסדר שמור ושיהיו עם זה מוכנים לקבול השפע ההוא ואם יפסק ההשתלשלות מאיזה מהאמצעיים ולא יהיה היחס שמור או הסדר או יהיה המקבל בלתי מוכן יתבלבל השפע או היחס ולא יחול השפע האלהי בהשתנות הסדר:
ולזה צריך שיהיה במקבל הכנה כדי שיחול בו השפע ההוא וכשלא יהיה המקבל מוכן לקבל השפע האלהי יוכן על ידי הנביא או על ידי הצדיק או החסיד ויהיה המברך אמצעי בהורדת השפע ההוא וזהו ענין סמיכת היד שהיו סומכין ידיהם המברכים על המתברכין לתת הכנה אל המתברך שיקבל השפע או הטוב ההוא וכאלו החסיד או הצדיק המברך הוא צנור להמשיך השפע האלהי על ידיו כמו שמצינו בענין הנבואה שהיתה שורה על ידי הנביא על הבלתי ראוים אליה ובלבד שיהיה בהם קצת הכנה אמר הש"י למשה קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו (במדבר כ"ז) וכפי מעלת הסומך או המברך תהיה מדרגת השפע המקובל. [כאן מאריך לבאר עניין אליהו ואלישע עיי"ש].
וזאת היתה הכונה בברכת הכהנים את העם כדי שיהיו אמצעים לחול השפע על המתברכים כפי הכנת כל אחד מהם והיו נושאין כפיהם בשעת הברכה שהוא כענין סמיכת היד והיתה ברכת הכהנים לכלל ישראל או לצבור לפי שהרבים יותר מוכנים לקבל השפע מן היחיד וזה שאי אפשר שלא יהיה בהם מי שיהיה בו הכנה לקבל איזה שפע אלהי באמצעות הכהנים ועל זה הדרך הן ברכות הצדיקים או החסידים למתברכים על ידיהם כדי שיחול השפע באמצעותן על המתברך ע"ד שפירשנו בנבואה בפרק י"א מהמאמר הג':
ואל תקשה עלי איך אפשר שיהיה הצדיק או החסיד כלי להגיע הברכה אל המתברך והוא יהיה עני ומצטרך לבריות שכבר בארו רז"ל בפ' כסוי הדם ואמרו שאהני להו זכותא דצדיקי לאחריני לדידהו לא מהני להו זכותייהו (חולין דף פ"ו):
ואחר שימשך השפע אל המתברך באמצעות המברך כפי הכנת המקבל אין כח ביד המברך להפסיק השפע ההוא ושלא ירד על המקבל כי בזולתו ירד עליו שהמברך אינו אלא כלי להגיע הברכה אל המתברך ואע"פ שיסתלק הכלי לא תסתלק הברכה וזה כאדם שהמשיך מי מעין המתגבר אל גנה זרועיה תצמיח שאף על פי שיסתלק האיש הממשיך לא יפסק הנחל הנמשך מהשקות הגנה וכן מי שיעשה חלונות בבית אופל כדי שיכנס בו אור השמש שאף אם יסתלק האומן לא יסתלק אור השמש מלהאיר הבית ההוא האפל:
וזה הוא שאמר יצחק כשחרד חרדה גדולה עד מאד ואברכהו גם ברוך יהיה (בראשית כ"ז) כלומר על כרחי יהיה ברוך אחר שברכתי אותו שגם ברוך יהיה הוא מכלל החרדה כאלו אמר אין בידי להפסיק השפע ההוא שנמשך אליו על ידי שזה כמי שצוה את הצורף לעשות כלים נאים מזהב מצויירים ציור נאה עד מאד לאוהבו של צורף והאומן בהיותו מדמה שהכלים ההם היו לאוהבו ציר אותם ציור נאה עד מאד בשמחה ובטוב לבב ואח"כ נודע שלא היו הכלים ההם לאוהבו של צורף שבלי ספק הצורף ההוא יתעצב על זה ויחרד חרדה גדולה אבל אין בידו למנוע הציור הנאה ההוא שלא יהיה עשוי בכלים ההם ואע"פ שנודע שהם לשונאו של אומן ובעבור זה אמר יצחק לעשו הן גביר שמתיו לך וגו' (שם) כלומר כבר הגיעו לו על ידי באמצעות הכנתו כל השפע הזה ואין בידי להפסיק אותו אחר שכבר נמשך ולכה אפוא מה אעשה בני עד שאמר לו עשו הברכה אחת היא לך אבי כלומר שיברכהו ברכה אחרת שלא תהיה נגד הברכה שברך וכן עשה יצחק שבכלל ברכת עשו אמר לו ואת אחיך תעבוד שבזולת זה אי אפשר וזה מה שרצינו לבאר מענין הברכות: