חומרות האם כמה היכן ולמי

גבריאל פולארד

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
גבריאל פולארד אמר:
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
ויש את אלה שנכנסים בגלל חומרות ללחץ ומתח, חרדות וכפיתיות וחוסר שמחה.

...
ראיתי פעם בחור ישיבה מתחרפן עם עצמו תוך כדי תפילה בדקדוק: "עלינו לשבח לאדון הכל. אה אה. עלינו לשבח. עלינו לשבח לאדון. לא. אההמ. עלינו לשבח לאדון הכל, לתת. עלינו. עלינו. עלינו לשבח לאדון הכל. עלינו לשבח. עלינו לשבח..."
במקום שהתפילה תביא לאהבת השם וקשר אליו, מתוך שמחה וחיות - הופך היצה"ר ע"י החומרות יתירות את התפילה לדבר מעצבן וקשה מנשוא.

אם הבנתי נכון מהמתעסקים בתחום, התופעה המתוארת אינה תוצאה מחומרות. מדובר במחלה לכל דבר, שבציבור החרדי היא מתבטא ב"חומרות" כביכול.
כלומר החומרות אינם הסיבה אלא התוצאה של הבעיה הנפשית.

...אבל לכאורה לא על חומרות כאלו דיבר פותח האשכול, אלא על חומרות הנעשות ע"י אדם נורמטיבי, שמבקש לדעת מתי רצון ה' שיחמיר ומתי לא.
זהו בדיוק מה שהתכוונתי להשיג על קודמי.
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
פותח הנושא
גבריאל פולארד אמר:
...אבל לכאורה לא על חומרות כאלו דיבר פותח האשכול, אלא על חומרות הנעשות ע"י אדם נורמטיבי, שמבקש לדעת מתי רצון ה' שיחמיר ומתי לא.
זהו בדיוק מה שהתכוונתי להשיג על קודמי.

פותח האשכול התכוון לדעתי לנסות להקיף את הנושא

ותופעת הנערווין עד כפייתיות מצויה גם בין אנשים שמרגישים נורמלי
ואם מציפים את הבעיה ומדברים עליה זה הרבה פעמים הצלת נפשות
 

אסף

משתמש ותיק
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
יעקב שלם אמר:
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
התרופה האמיתית - שמחה, תשובה אמיתית, תפילה והתבודדות, לימוד התורה הקדושה, שינוי המעשים ובעיקר: התקרבות לצדיקים והליכה בדרכיהם ובעצותיהם.

אתה באמת מתכוון עי"ז לסגור את כפר שאול :?:

אם שואלים אותי? הייתי לוקח את כולם לבית חולים האמיתי - באומן... ;)

אין צורך להקצין את דברי, נראה לי שהנקודה שלי ברורה. יש מצבים שצריך תרופות? יכול להיות. (צ"ע אם כוונת רביה"ק גם לגבי רפואות של ימינו, ובפרט ברפואות הנפש שגם היום אינן מדע מדויק כידוע)
אבל תמיד צריך לעשות תשובה, לתקן מהשורש. אחרת זה לא יפתר לעולם.

רק צריך מעט שכל ישר לדעת אם האדם כשיר "לעשות תשובה, לתקן מהשורש" או שצריך קודם כל להביא אותו למצב מאוזן נפשית ע"י אי אלו כדורים וטיפולים.... (שאגב, למרבה הצער, לא תמיד מצליחים להוביל למטרה זו.)
 

שלמה שיר

משתמש רגיל
הרוצה להחמיר צריך ליתן את הדעת לכך שהמשנ"ב השתדל לפסוק כעיקר הדין ולהקל כשאפשר כפי שכותב בנו ר' לייב. וא"כ הרוצה להחמיר באמת אין טעם שיחמיר לצורך הדוגמא כהגרי"ש מול הגרש"ז וידלג על חומרת ט"ז מול מג"א.
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
פותח הנושא
שאלה ב"הלכות" חומרות

האם חומרות זה מעין רשות הרוצה יקיימן ויקבל שכר והרוצה יימנע ולא ייענש
או שיש מצב שאדם נתבע וייענש למה הוא לא התנהג בחומרא מסויימת
 

זוזו

משתמש ותיק
יעקב שלם אמר:
שאלה ב"הלכות" חומרות

האם חומרות זה מעין רשות הרוצה יקיימן ויקבל שכר והרוצה יימנע ולא ייענש
או שיש מצב שאדם נתבע וייענש למה הוא לא התנהג בחומרא מסויימת

אולי אם לפי דרגתו הו"ל לחוש גם לדברים או דעות רחוקות אה"נ שיתבע למה לא התרחק ביותר מכל נדנוד חטא

אגב מעניין אם יש בפוס' זכר למושג בן תורה כלו' שכתוב שבן תורה צריך לחוש לזה (לת"ח ודאי כתוב על דברים מסוימים שצריך לחוש אבל בן תורה או תלמידים האם מוזכר)
 
יש מושג של ירא שמים. שו"ע או"ח סי' א: "ראוי לכל ירא שמים, שיהא מיצר ודואג על חורבן בית המקדש."
להגיד תיקון חצות זה עניין ליראי שמים, ולא חיוב לכלל.
 

גבריאל פולארד

משתמש ותיק
זוזו אמר:
יעקב שלם אמר:
שאלה ב"הלכות" חומרות

האם חומרות זה מעין רשות הרוצה יקיימן ויקבל שכר והרוצה יימנע ולא ייענש
או שיש מצב שאדם נתבע וייענש למה הוא לא התנהג בחומרא מסויימת

אולי אם לפי דרגתו הו"ל לחוש גם לדברים או דעות רחוקות אה"נ שיתבע למה לא התרחק ביותר מכל נדנוד חטא

אגב מעניין אם יש בפוס' זכר למושג בן תורה כלו' שכתוב שבן תורה צריך לחוש לזה (לת"ח ודאי כתוב על דברים מסוימים שצריך לחוש אבל בן תורה או תלמידים האם מוזכר)

דוגמאות להפך יש.
יש כמה מקומות שהזכירו בש''ס ופוסקים שאין להקל למי שאינם בני תורה

כמדומני שלשון הש"ך יו"ד פט לגבי המתנת ו' שעות זה משהו כמו שכל מי שיש בו ריח תורה צריך להחמיר
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
זוזו אמר:
יעקב שלם אמר:
שאלה ב"הלכות" חומרות

האם חומרות זה מעין רשות הרוצה יקיימן ויקבל שכר והרוצה יימנע ולא ייענש
או שיש מצב שאדם נתבע וייענש למה הוא לא התנהג בחומרא מסויימת

אולי אם לפי דרגתו הו"ל לחוש גם לדברים או דעות רחוקות אה"נ שיתבע למה לא התרחק ביותר מכל נדנוד חטא

אגב מעניין אם יש בפוס' זכר למושג בן תורה כלו' שכתוב שבן תורה צריך לחוש לזה (לת"ח ודאי כתוב על דברים מסוימים שצריך לחוש אבל בן תורה או תלמידים האם מוזכר)

השאלה מה הגדרת המושג "בן תורה". הפוסקים המזכירים הגדרה זו בדרך כלל מזכירים זאת לחומרא, כלומר שמי שאינו בן תורה לא יבחין בין מקרה אחד לשני ולכן יש לאסור עליו גם במקום המותר. ואילו שאלתך היא להיפך - האם יש מושג שדווקא בן תורה צריך להחמיר בזה. כמדומני שהפוסקים נוהגים להזכיר לשון "ירא שמים" או "בעל נפש" או "אדם חשוב" אצל מי שראוי לו להחמיר.
 

אלי מאירי

משתמש ותיק
יש מעלה בחומרות, מצד חינוך הילדים. כלומר למי שמחנך באופן הנכון, ילדיו יכולים לגדול עם הרגשה שאין אנו מנסים לברוח מהמצוות, אלא לשמוח בהחמרתם.
(אמנם מאידך בצורה לקויה, הילדים עלולים ליפול להרגשה, שבעצם חומרתם הם נעשים ליראי שמים ויכולים לעבור על כל המצוות, ויצא שכרו בהפסדו.)
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
בהקשר ענין הנ"ל אספר מה שקרה לי השנה בפורים, ומה ששמעתי לגבי זה מת"ח ומורה הוראה חשוב.
השנה בפורים חשבתי על יהודי ת"ח ועמל בתורה, שאני מכיר אותו אישית שהוא אביון , שאתן לו מתנות לאביונים, ואקיים את המצוה בהידור
שלחתי לו מעטפה ובתוכו סכום כסף שלענ"ד הי' נחשב לכל השיטות "נתינה חשובה מאוד".
שכחתי להגיד לשליח שלא יגלה למקבל שאני השולח, ואחרי זמן קצר אני מקבל שיחת טלפון מהאביון הנ"ל, ששואל אותי אם נתתי גם מתנות לאביונים לעוד שני אביונים לפחות, כיון שהוא "לא בטוח" שהוא באמת "צריך את זה כל כך", ואולי אני אקח את הכסף בחזרה ואחלק את זה לנצרכים אחרים, ושהוא לא רוצה לקבל אחריות על מצוות מתנת לאביונים שנתקיים על ידו כהוגן, וכו' וכו' עוד דיבורים מעין אלה.
אמרתי לו בקיצור שנתתי גם לאחרים, ושאינני מעוניין לקחת את הכסף בחזרה, ושאין האחריות עליו.
אחר כך כשבאתי להביא משלו"מ לאחד ממורי ההוראה בעירי, הצעתי לפניו שאלה: הרי ענין מצות מתנות לאביונים מטרתו הוא לשמח את האביון, וא"כ מה הדין אם נתתי מתנות לאביונים לאדם שהוא אביון ממש, אבל נתינתי לא שימח אותו, אלא הכניס אותו ל"נערווין" ושאלות אולי הוא לא אביון אמיתי, ואולי הוא "לא צריך את הכסף כל כך", ואולי הוא ייתבע בשמים שבגללו לא קיימתי את המצוה כראוי וכו' וכו', האם בכזה מתנות לאביונים מקיימים את המצוה? [למי שמסתפק אוסיף שאני בעצמי לא הייתי בנערווין לא מהספיקות של האביון שהבאתי לו, ולא מהשאלה ששאלתי להרב].
והשיב לי הרב הת"ח הנ"ל בזה הלשון "השאלה שלך היא טעות מעיקרו!, אדרבה ואדרבה בנתינתך לו שימחת אותו מאוד! כל ה"נערווין" האלה, וכל ה"שאלות" שהוא מעלה הן הן ה"חיות" ושמחת החיים שלו, ואין לו שמחה גדולה מזו!". ע"כ דבריו.

נ.ב. ידעתי גם ידעתי שיש אנשים מסכנים שהם סובלים מאוד ממצב הנערווין שלהם, ומכל הספיקות שלהם, ור"ל אין להם שמחה בחיים בגלל זה אלא כל הזמן הם עצבניים ועצובים ובלחץ וכו', וכמו שנכתב לעיל שלפעמים זה מחלה ממש של OCD, אבל כנראה שהרב ששאלתי לו היה חכם ופיקח שהבין מתוך השאלה שהנידון לא היה בכזה, אלא הפוך במי שזה חלק בשמחת החיים שלו.
 

HaimL

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
בהקשר ענין הנ"ל אספר מה שקרה לי השנה בפורים, ומה ששמעתי לגבי זה מת"ח ומורה הוראה חשוב.
השנה בפורים חשבתי על יהודי ת"ח ועמל בתורה, שאני מכיר אותו אישית שהוא אביון , שאתן לו מתנות לאביונים, ואקיים את המצוה בהידור
שלחתי לו מעטפה ובתוכו סכום כסף שלענ"ד הי' נחשב לכל השיטות "נתינה חשובה מאוד".
שכחתי להגיד לשליח שלא יגלה למקבל שאני השולח, ואחרי זמן קצר אני מקבל שיחת טלפון מהאביון הנ"ל, ששואל אותי אם נתתי גם מתנות לאביונים לעוד שני אביונים לפחות, כיון שהוא "לא בטוח" שהוא באמת "צריך את זה כל כך", ואולי אני אקח את הכסף בחזרה ואחלק את זה לנצרכים אחרים, ושהוא לא רוצה לקבל אחריות על מצוות מתנת לאביונים שנתקיים על ידו כהוגן, וכו' וכו' עוד דיבורים מעין אלה.
אמרתי לו בקיצור שנתתי גם לאחרים, ושאינני מעוניין לקחת את הכסף בחזרה, ושאין האחריות עליו.
אחר כך כשבאתי להביא משלו"מ לאחד ממורי ההוראה בעירי, הצעתי לפניו שאלה: הרי ענין מצות מתנות לאביונים מטרתו הוא לשמח את האביון, וא"כ מה הדין אם נתתי מתנות לאביונים לאדם שהוא אביון ממש, אבל נתינתי לא שימח אותו, אלא הכניס אותו ל"נערווין" ושאלות אולי הוא לא אביון אמיתי, ואולי הוא "לא צריך את הכסף כל כך", ואולי הוא ייתבע בשמים שבגללו לא קיימתי את המצוה כראוי וכו' וכו', האם בכזה מתנות לאביונים מקיימים את המצוה? [למי שמסתפק אוסיף שאני בעצמי לא הייתי בנערווין לא מהספיקות של האביון שהבאתי לו, ולא מהשאלה ששאלתי להרב].
והשיב לי הרב הת"ח הנ"ל בזה הלשון "השאלה שלך היא טעות מעיקרו!, אדרבה ואדרבה בנתינתך לו שימחת אותו מאוד! כל ה"נערווין" האלה, וכל ה"שאלות" שהוא מעלה הן הן ה"חיות" ושמחת החיים שלו, ואין לו שמחה גדולה מזו!". ע"כ דבריו.

נ.ב. ידעתי גם ידעתי שיש אנשים מסכנים שהם סובלים מאוד ממצב הנערווין שלהם, ומכל הספיקות שלהם, ור"ל אין להם שמחה בחיים בגלל זה אלא כל הזמן הם עצבניים ועצובים ובלחץ וכו', וכמו שנכתב לעיל שלפעמים זה מחלה ממש של OCD, אבל כנראה שהרב ששאלתי לו היה חכם ופיקח שהבין מתוך השאלה שהנידון לא היה בכזה, אלא הפוך במי שזה חלק בשמחת החיים שלו.
בפשטות, יש צד לומר שמתנות לאביונים הן לא על מנת לשמח את האביונים,  אלא כדי שהאביונים יוכלו לקיים סעודת פורים בבשר ויין, שהרי נפסק שאין העני רשאי ליקח מהן רצועה לסנדלו. והאביון שנתת לו צדק מאוד, שחשש שמא הוא לא יכול לקבל את הכסף, מאחר והוא חשש שיש בזה דין של מתנות לאביונים, ואולי הוטעית לחשוב שהוא צריך לסעודת פורים את כל הסכום (ברור שאתה הבהרת לו שדעתך שיעשה בשאר כל מה שירצה ).
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
HaimL אמר:
בפשטות, יש צד לומר שמתנות לאביונים הן לא על מנת לשמח את האביונים,  אלא כדי שהאביונים יוכלו לקיים סעודת פורים בבשר ויין, שהרי נפסק שאין העני רשאי ליקח מהן רצועה לסנדלו. והאביון שנתת לו צדק מאוד, שחשש שמא הוא לא יכול לקבל את הכסף, מאחר והוא חשש שיש בזה דין של מתנות לאביונים, ואולי הוטעית לחשוב שהוא צריך לסעודת פורים את כל הסכום (ברור שאתה הבהרת לו שדעתך שיעשה בשאר כל מה שירצה ).
א - בשורה ראשונה לא דייקת לגמרי - אכן מצות מתנות לאביונים הוא "כדי" שיהיה לאביון לסעודת פורים, (ולכן אם איננו יכול להשיג בזה סעודה יש צד גדול שאין הנותן יוצא), אבל הסיבה שנותנים לאביונים מתנות לסעודתם בפורים הוא כדי לשמחם.
ב - כבר לפני כמה שנים שאלתי בפני מורה הוראה שאלה, אם נותנים לאביון יותר ממה שהוא צריך לסעודה, וכגון מי שיתן לאביון אחד 2000 ש"ח כמתנות לאביונים, וכמו שנוהגים בהרבה מקופות הצדקה הגדולים, האם רק מה שהוא צריך לסעודה נחשב מתנות לאביונים והשאר הוא סתם צדקה, או כולו מתנות לאביונים. והשיב לי שפשוט וברור שכל הסכום נחשב כמתנות לאביונים, ובדומה לזה בעני שיש לו זוז אחד פחות מאלפיים זוז, שנותנים לו צדקה אפילו מאה מנה, והכל נחשב כצדקה, ואפילו זה יותר מכדי מחסורו הכי נמי בני"ד, וא"כ אין מקום לחששו של הרב האביון המקבל הנ"ל, ששמא אין צריך כל כך.
ואוסיף עוד שכשהוא אמר ש"אולי אינו צריך לכסף "כל כך", לא היתה כוונת ה"כל כך" על סכום הכסף אלא כוונת ה"כל כך" הי' על ה"צריך" - ודוק כי ברור הדבר.
 

רב פפא

משתמש רגיל
בעניין החומרות יש קהלו"י בברכות איפשהוא שאומר חידוש מעניין
ולפיו בספק דרבנן לקולא אם יכול להחמיר בקל צריך להחמיר
אודה למי שיביא המקור
 

רוצה להתעלות

משתמש ותיק
רב פפא אמר:
בעניין החומרות יש קהלו"י בברכות איפשהוא שאומר חידוש מעניין
ולפיו בספק דרבנן לקולא אם יכול להחמיר בקל צריך להחמיר
אודה למי שיביא המקור

וצריך גם לזכור את הקה"י ב"קריינא דאיגרתא" שמרגיע מאד בנושא חומרות ונערווין לסובלים מכך...
וכבר הרחיב בזה הרב גרינוולד בהתכתבויותיו עם הסטייפלער.
 

פיילוט 0.4

משתמש ותיק
רוצה להתעלות אמר:
וצריך גם לזכור את הקה"י ב"קריינא דאיגרתא" שמרגיע מאד בנושא חומרות ונערווין לסובלים מכך...
וכבר הרחיב בזה הרב גרינוולד בהתכתבויותיו עם הסטייפלער.
צריך זהירות רבה מלכתוב על נרווים בשעה שמדברים על חומרות, כי באמת אלו שני נושאים שונים לחלוטין.
העובדה שיש אנשים שנוטים להחמיר בגלל נושאים נפשיים לא הופכת את הדיון על החומרות והגישה אליהם לדיון בנושאי כפייתיות ומערכת עצבים רגישה.
כל מכתביו של הרב גרינוולד עוסקים במקרים קשים של התפרצויות של בעיות נפשיות שהביטוי שלהם הופיע בעיקר בתחום ההלכתי. (צריך לזכור שישנם גם גויים שלוקים בOCD ושאר בעיות מעין אלו, ואצלם זה בא לידי ביטוי בקיום מוגזם לדרישות של הגיינה [בלי קשר להלכה...], בסדר מרובע מקובע ומעצבן וכו', מה שאומר שהחומרות במקרים אלו הן רק ביטוי לבעיה אחרת.)

אגב, האם ניתן להשיג את ספרי העצות והדרכות א' וב'?
האם הם קיימים שאיזשהוא מאגר תורני?
אולי יש למאן דהוא סריקה?
 

אבר כיונה

משתמש ותיק
רב פפא אמר:
יש קהלו"י בברכות איפשהוא שאומר חידוש מעניין
ולפיו בספק דרבנן לקולא אם יכול להחמיר בקל צריך להחמיר
אודה למי שיביא המקור
אני לא מכיר את הקה"י הזה, אבל לכאו' מקורו בר"ן על ד' כוסות, וז"ל:
והשתא דאיתמר הכי ואיתמר הכי כולהו בעו הסיבה. ואע"ג דבעלמא קיימא לן איפכא דכל ספקא דרבנן לקולא הכא כיון דלאו מילתא דטרחא היא עבדינן לרווחא דמילתא כך פירשו ז"ל ולי נראה וכו'.
 

אבר כיונה

משתמש ותיק
HaimL אמר:
הרי נפסק שאין העני רשאי ליקח מהן רצועה לסנדלו.
???
שו"ע תרצד, ב: אין משנין מעות פורים לצדקה אחרת. הגה, ודוקא הגבאים, אבל העני יכול לעשות בו מה שירצה.
 

HaimL

משתמש ותיק
אבר כיונה אמר:
HaimL אמר:
הרי נפסק שאין העני רשאי ליקח מהן רצועה לסנדלו.
???
שו"ע תרצד, ב: אין משנין מעות פורים לצדקה אחרת. הגה, ודוקא הגבאים, אבל העני יכול לעשות בו מה שירצה.
טעיתי לחשוב שדעת הטור היא לכ"ע

מעות שגבן לחלק לעניים בפורים, אין רשאין לשנותן לצדקה אחרת. ואין העני רשאי להוציאן לדבר אחר אלא בסעודת פורים.
 
 
אבר כיונה אמר:
אני לא מכיר את הקה"י הזה, אבל לכאו' מקורו בר"ן על ד' כוסות, וז"ל:
והשתא דאיתמר הכי ואיתמר הכי כולהו בעו הסיבה. ואע"ג דבעלמא קיימא לן איפכא דכל ספקא דרבנן לקולא הכא כיון דלאו מילתא דטרחא היא עבדינן לרווחא דמילתא כך פירשו ז"ל ולי נראה וכו'.
השאלה היא מה זה "לאו מילתא דטרחא היא"?
 
יש להעיר בנוגע לכל הנדון הזה, שבגמ' במסכת עבודה זרה ז, א מבואר שבמחלות הפוסקים בנושא דאורייתא הלך אחר המחמיר, ובדרבנן הלך אחר המיקל (ויל"ע לעניין לכתחילה), ומבואר בחזו"א (אינני זוכר כעת איפה הוא) שאם יש לו רב שמיקל בדאורייתא יכול לילך כמוהו לקולא. וצ"ע איך נהיה לרב שלו לעניין זה?
 

שי למורא

משתמש רגיל
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
כל חחלואי הנפש יסודם במידות לא מתוקנות
כל הדיכאונות מגיעות מהעצבות שנגרמת ע"י חטאים
כל החרדות וההפרעות וכל יסורי הנפש למיניהם נגרמים ע"י המזיקים הנבראים מעוונות.
כל השגעון בא מפגמי המוח.
וכל המתחים והלחצים הם בגלל התגברות הדינים והקטרוגים.

וכל התרופות הפסיכיאטרים והפסיכולוגים הם כמו לבנות בית חולים ליד הגשר. (דהיינו אינם פותרים את שורש הבעיה)

התרופה האמיתית - שמחה, תשובה אמיתית, תפילה והתבודדות, לימוד התורה הקדושה, שינוי המעשים ובעיקר: התקרבות לצדיקים והליכה בדרכיהם ובעצותיהם.

להמתקת הדינים, וממילא גם הרגעה של התחושות הקשות - הנה רצפטים אמיתיים מהתורה הקדושה, את חלקם הראשון אסף רביה"ק עוד בילדותו - מכל התורה כולה, בכתב ובע"פ, מאמרי חז"ל בגמרא ומדרשים וזוהר. החלק השני הוא השגות שזכה להן בגדלותו.
https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A1%D7%A4%D7%A8_%D7%94%D7%9E%D7%99%D7%93%D7%95%D7%AA_(%D7%91%D7%A8%D7%A1%D7%9C%D7%91)/%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%A7%D7%AA_%D7%93%D7%99%D7%9F

ובעניין חומרות יתירות שכדבריכם באים מחולי הנפש - כ"ש שקודם כל צריך לשמוע לצדיק ולזרוק אותם.
ויש תועלת לנפש שדווקא הצדיק הוא זה שאומר את זה, כי אז יש על מה לסמוך ואפשר לעשות את זה בשלוה, מאשר החלטה עצמית שיכול להיות עליה נקיפות מצפון.
במחילת כת"ר . 
הדברים קשקוש מוחלט. 

 
 

שי למורא

משתמש רגיל
תחלואי נפש זה תפקודי מוח לא תקינים שגורמים להפרעות מצב רוח, חרדות, מצבים פסיכוטיים ועוד .
הגורמים לזה הם בראש ובראשונה גזירת השם יתברך שאין לנו הבנה בזה, גורמים נוספים זה תורשה והשפעה סביבתית .
יש תלמידי חכמים ועובדי ד' יראים ושלימים של"ע מתמודדים עם הפרעות נפשיות שונות. ויש אנשים עם מידות הכי מושחתות ומבחינה נפשית הם בריאים לחלוטין.
התרופות הפסיכיאטריות כן עוזרות ברוב מוחלט של המקרים, גם אם לא ביום אחד כי זה בנוי על ניסוי ותעיה עד שמוצאים התרופה הנכונה והמינון המדויק.
ולהלכה נפסק לילך אחר רוב רופאים.
אין ספק שחייב להקדים תשובה ותפילה וצדקה .
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
ההעמדה הקרובה ביותר לליבי בענין חומרות, היא ההעמדה של המסילת ישרים.

חומרות, אינם נעשים כדי לוודא שוודאי ודאי יצאת ידי חובה, כי אין ספק שמי שמתנהג על פי שורת הדין - יצא ידי חובתו.
חומרות שייך למערכת של 'חסידות'.

דהיינו - חומרות זה 'מדרגה' בשורת הדין, ולא 'וידוא' לקיום שורת הדין.

ולמשל, הענין לצאת ידי 'כל השיטות', זה לא בגלל שיש ספק אם כאשר עשית על פי ההלכה הרווחת אולי לא קיימת את דינך, כי אולי הצדק עם היחידים וכדו', וכאשר אתה עושה על פי כל השיטות אז 'ודאי ודאי' יצאת ידי חובה. כי אין ספק שכאשר עשית כמו דעה מסוימת בתורה שנפסקה להלכה, יצאת ידי חובה.

אולם הכלל הוא, שבתורה על כל הדעות נאמר אלו ואלו דא"ח, ויש מדרגות רבות זו למעלה מזו, והחסיד הוא זה שחי במדרגה גבוהה, ששם יש מקום לנהוג גם בדעות שלא נפסקו להלכה, או לחשוש גם לדברים שאין חיוב על פי הלכה לחשוש להם. וכענין 'נפשי לא מטומאה' לא לאכול ממה שהורה בה חכם וכדו', של יחזקאל הנביא, שאין זה ענין 'בהלכה', וזה לא נעשה כדי להוסיף עוד כמה אחוזים שהוא נהג כהוגן, אלא זה חיים במקום אחר ובגובה אחר שמחייב התנהגות אחרת.


[ולשבר את האוזן - האשכול הזה, לא שייך ל'הלכה ומנהג' אלא ל'בית המוסר'].

- -
ולכן, הדבר הנכון בעניינים אלו, שהמעשים של האדם ישקפו פחות או יותר את העולם הרוחני שהוא חי בו. וזה תלוי כמובן בהרבה גורמים, לאיזה משפחה נולדת, מה האופי שלך, מה הרמה הרוחנית שלך וכו' וכו'.

ואני אישית חונכתי, שניהוג של חומרה יהיה רק בתור כלי לעבודה.
דהיינו שאם התעסקתי עם משהו והגעתי לאיזה תוצאה בעבודה, 'לעגן' את זה באיזה הידור או חומרה באותו נושא שבו התקדמתי, ולא סתם לצרור חומרות מכל הבא ליד, אלא דוקא בדברים הקרובים ללבך ולאזור עבודתך, שכך החומרות 'מרחיבות' את החיים, ולא חלילה להפך, הופכות אותם לכלא סגור ומסוגר, וד"ל.
 

עט ברזל

משתמש רגיל
יש עוד ענין בחומרות, לדעת למי ומתי, כגון מה שאמר אני חומץ בן יין חולין קה ע"א, ומשום שאביו המתין 24 שעות והוא 6 שעות, והקושיא ברורה למה לא החמיר, ובמיוחד שזה מנהג אביו, והתשובה היא, דהוא לא אחז שם, ואין ענין לנהוג כקוף בעלמא.
וכן מצאתי בספר מנוחה וקדושה לר' מנדל מישקלובר, תלמיד הגאון מווילנא, שמדבר הרבה בענין חומרות, וכותב שם דיש תם ויש חכם, ולמשל כותב התם שומע דיש להקפיד על מצה שמורה מקצירה, ומשום כך מבטל שמחת יו"ט דאורייתא, והחכם מבין דשמחת יו"ט קודמת.
וכן מצאתי בספר של דרשן מתקופת הגאון מוילנא, שנכתב שהספר היה לפניו, (הוצאת ארגון לנפש תדרשנו מאשדוד),אריך הרבה בתנאים הנצרכים להחמיר ולמשל דיהי  וכתב דכל מי שלא מקפיד על קוצו של יוד מהשו"ע, לא רשאי להחמיר, והאריך הרבה בתנאים הנצרכים להחמיר.
וכן נראה שחובה שיהיה לשם שמים, דזה כל מהות ענין החומרות שהוא מלשון מעי חמרמרו, בשונה מעיקר ההלכה דעיקרה המעשה, משום דחומרות יסודם ברצון הפנימי לעשות רצונו ית"ש, וכידוע שזה ענין חסיד. 
 

עט ברזל

משתמש רגיל
אני איני זוכר את שם הספר, אבל אני זוכר שזה בהוצאת ארגון לנפש תדרשנו באשדוד.
טלפון 0747800380
 

מחשבות

משתמש ותיק
ממש לא נראה נכון לומר שמי שלא שלם בכל התורה אין לו להחמיר
וכי מי שלא השלים עצמו בלה"ר לא ידקדק בתפילין.
ולעצם הנידון יש שני סוגי חומרות מרכזיים:
א. לחשוש לשיטות שיש להם מקום בהלכה
וזה מתחלק להרבה מחומרות שראוי מאוד לכל אחד
עד חומרות שיש בכלל לדון אם יש בהם טעם
ב. מידת חסידות שאין לה כל מקום בהלכה
לדוגמא מה שהביאו מהמסילת ישרים לחשוש לשיטות שנדחו מהלכה
אם נראה לו עצמו כן (והדבר תמוה מאוד ולא מתכוון להאריך בנושא).
וכן לדוגמא לנהוג דברים ע"פ קבלה, לומר תיקון חצות, תענית צדיקים,
לגבי הסוג הראשון ודאי שלכל יהודי יש מקום לנהוג כך ברמה זו או אחרת
ובדר"כ ריבוי קולות הוא מחוסר יר"ש (אם כי חשוב לדעת משקל כל חומרא)
הסוג השני כבר כתב השו"ע לגבי תפילין דר"ת שרק המפורסם בחסידות יניח
וכמובן שזה כוונת המחבר שהביאו דבריו לעיל שמותר רק למי שקיים כל השו"ע
אם כי אפשר לדון בדברים עד כמה צריך שיהיה מופלג בחסידות.
 
חלק עליון תַחתִית