בירור דעת הגאונים בסוגיית בין השמשות - האם חולקים הם על הראשונים?

יהושע

משתמש ותיק
האחד בא לגור אמר:
יהושע אמר:
יהושע כתב: ↑לפני 48 דקות
האחד בא לגור כתב: ↑היום, 18:55
יהושע כתב: ↑היום, 18:43



בזה שאמרתי שהראשונים לא יכלו להקשות מהמציאות כי זה לא היה לפניהם והעדיפו להקשות מהגמרא מפורשת הוצאת שאני לומד לבד בלי פירושי הראשונים, ממש גאונות.
[highlight=yellow]אתה הרי אומר שהראשונים לא חשבו שהמציאות לפניהם שונה בין מקום למקום [/highlight]

אותו דבר הרשבא לא יקשה ממציואות שלא הי לפניו, ועוד שיתכן שלמד כהרמבן שרבי יוסי מופלג מרבי יהודה.
[highlight=yellow]גם הרמב"ן לא אמר אלא משום תוספת בצאתו [/highlight]


והיכן ראית זאת בר״ת?
[highlight=yellow]כתבתי לעיל באריכות קחנו משם, נלאתי לכתוב שוב שוב[/highlight]


בכל אופן מפורש במרדכי ובראבן שאין סימן הכוכבים לרבי יהודה והרי סימן שקיעת החמה הוא רק לרבי יהודה אז מה קשה על הראבן.
[highlight=yellow]סימן שקיעת החמה הוא לכו"ע אליבא דרבי יהודה, ובראב"ן כתוב שביה"ש הוא ד מיל [/highlight]


כתוב שם מפורש שאם עשה מלאכה כשיש רק כוכב אחד פטור מאדם תלוי.
[highlight=yellow]זה לא סותר בכלום את מה שאמרתי גם בבלי כתוב יום, קרא שוב מה שכתבתי אולי תבין [/highlight]
נ. ב . הדברים חוזרים על עצמם שוב ושוב נלאתי לכפול ולשלש, בל"נ מעתה אגיב רק אם יהיה חדש.
גם אנכי נלאתי
 

ביני עמודי גרסי

משתמש ותיק
פותח הנושא
בעניין דברי הגאונים ..."ולא תראה אפילו על ראשי דקלים".
1. מהו?
2. והאם יתכן מחלוקת בינם לראשונים?

ברצוני לשאול, לברר ולהוסיף פה כמה דברים על דבריהם של הרב @האחד בא לגור והרב @'ונכתב בספר'

הטענה העיקרית היא שמאחר והראשונים פירשו את דברי הגמרא ['אתון דלא קים לכו בשיעורא דרבנן, אדשימשא אריש דיקלי - אתלו שרגא'] שזה חוזר והולך על לפני השקיעה, ממילא לפי זה כאשר כותבים הגאונים "נמצאת חלוקת ראבא ורב יוסף משתשקע החמה ולא תראה אפילו על ראשי דקלים" שגם כן פה זה הולך וחוזר לפני השקיעה.
כי אין לעשות מחלוקת בחינם בין הגאונים לראשונים.
ואם כן ייצא שהגאונים מדברים על שקיעה ראשונה ולא שנייה. עד כאן בקצרה. ואם השמטתי פרט חשוב אנא תקנו אותי.

והנה על כך אני רוצה בס"ד להשיב מספר תשובות בקצרה:
1. זה שאין לעשות מחלוקת בין הראשונים - כל זה דווקא שאין הכרח מיוחד לומר כן; אבל כאן שכל תשובת הגאונים מכריחה אותנו לומר שהם מדברים על שקיעה שנייה ממילא אנו נאלצים לומר שלדעתם שמש בראש דקלים יכול להיות ולהסתדר גם אחר כך. אחרי שקיעה ראשונה.

2. ובנוסף להנ"ל, מאחר ומצאנו במהר"ח אור זרוע שגם כן לומד שניתן לומר שמש בראש דקלים זה אחרי השקיעה. אם כן כבר מפה יש סמך לפירוש הזה גם בגאונים. וכמדומה לי שכדברי המהר"ח אור זורע לומדים עוד כמו שתי ראשונים (אבדוק זאת אחר כך).

3. אם נשים לב ונדקדק בלשון הגאונים נראה שהיא לא שווה במוחלט ללשונה של הגמרא: [ולכן פירוש הראשונים בגמרא לחוד ופירוש דבר הגאונים לחוד, ששניהם לא מדברים על אותו מצב בדיוק, אלא יש שוני כולשהו בין הראשונים לגאונים], ושימו לב ללשונות; הלשון בגמרא הוא "אתון דלא קים לכו בשיעורא דרבנן, אדשימשא אריש דיקלי - אתלו שרגא" היינו רק כשבעוד שיש שמש! ואילו בגאונים הלשון היא קצת שונה המאפשרת ללמוד גם כוונה שונה מדברי הגמרא: וזה הלשון בגאונים: "משתשקע החמה ולא תראה אפילו על ראשי דקלים" שמכאן נשמע שלא די לומר לנו 'שלא תראה על ראשי דקלים' כלשון הגמרא, אלא שיש צורך לחזק את זה יותר מאשר כתוב בגמרא ולכתוב "אפילו". דהיינו זה מניח לנו פתח להבין כי באמת יש גם שמש לאחר השקיעה (וכך גם באמת רואים במציאות בוודאי!) ולכן אפילו ולמרות שלא רואים את עיקר השמש בזמן השקיעה - כפירוש הראשונים - בכל זאת, כל עוד ויש אפילו משהו מועט חשיב עדיין יום!
דהיינו, שהראשונים דיברו על סילוק האור הברור. ואילו הגאונים דיברו על סילוק האור החלש והעמום - שגם על מצב זה הראשונים מסכימים, שישנה מציאות כזו.
והנה מאחר והראשונים והגאונים לא דיברו על מצב אחיד ממש "אדשימשא אריש דיקלי" מוכרחים אנו לומר שישנו חילוק קל ביניהם.

והראיה, כי בהמשך רואים שאכן הגאונים דקדקו לכתוב ולבאר העניין כלשון הגמרא ממש: וז"ל: "אמר להו ראבא לשמאעיה אתן דלא קים לכו בשיעורא דרבנן אדאיכא שמשא על ריש דיקלי אדליקו שרגא, כדי שיעשו משמרת". והנה אם אם ניתן להדליק עד לשקיעה [שהיא כבר ספק לילה] הרי שכבר לא שייך לקרוא למצב זה "משמרת"; כי איזו שמירה זו אם מדליקים ברגע האחרון ממש? על מה בדיוק אתה שומר ומגן? - על כלום! אלא שוודאי שפה מדובר על 'שמש בראש דקלים' מסוג אחר ממה שאמרו לפני כן "ולא תראה אפילו". שפה מדובר כפירושם של הראשונים ואילו לעיל ('אפילו') מדובר על כוונה שונה ועניין אחר מדברי הראשונים שעליו הם לא דיבורו, [וודאי שהראשונים מסכימים לזה שיש שמש גם לאחר השקיעה].
(וראיה לכך שוודאי לא התכוונה הגמרא לומר שידליקו עד לרגע האחרון, הוא מברכות כט: שמבואר שם [וז"ל "...מצוה להתפלל עם דמדומי חמה; ...לייטי עלה במערבא אמאן דמצלי עם דמדומי חמה, מאי טעמא? דלמא מיטרפא ליה שעתא"]. שהנה אם לגבי תפילה שהוא בקשת רחמים ודבר קל הזהירה והקפידה עליו הגמרא שלא לעכבו עד לרגע האחרון כל שכן וקל וחומר שחמור הדבר לעכב הדלקת הנר - דאורייתא - עד לרגע האחרון; ולא יתכן שהגמרא תאפשר מצב כזה בשום אופן. מאותו סברא דלעיל: "דלמא מיטרפא ליה שעתא").

4. בהנחה שמותר להדליק עד לשקיעה עצמה ממש, הנה אם כן מדוע לא פשטו הראשונים את ספיקם האם פוסקים את ההלכה כרבה או כרב יוסף? שמכאן רואים שהגמרא פוסקת כרב יוסף, מאחר וניתן להדליק עד לשקיעה ממש; [ומה עם תוספת דאורייתא כמו בכיפור]? ומזה שהראשונים (וגם הגאונים) לא פשטו את ספיקם מכאן אות וראיה הוא שגם לאחר השקיעה זהו יום גמור. [היינו זה מלמד אותנו שההבנה של שמש בראש דקלים לא תתכן להיות גם בצמידות לשקיעה ממש לכל הדעות כולם. {מצד התוספת והסייג} ואם זה כן, אזי מוכרחים לומר שכולם סוברים שלאחר השקיעה זה יום גמור].

5. ועוד מי אמר והיכן זה מוכרח בראשונים שלדעתם לא ניתן לומר שיש שמש בראש דקלים גם לאחר השקיעה? כי דילמא כוונתם הוא לשמש שלפני השקיעה הברורה אבל גם הם יודו שיש שמש לאחר השקיעה רק חלשה יותר, ולכן העמי הארץ צריכים להדליק כל עוד ויש את השמש הברורה ולא מעבר לכך, למרות שגם לאחר מכן יש עוד שמש רק חלשה יותר.

אגב, אני בעצמי ראיתי את השמש מאירה חזק על כותל גם לאחר השקיעה למשך הרבה זמן. ובזמן השקיעה וקצת לאחריה זה היה מאוד מאוד חזק וברור. האם זה לא ייחשב לשמש בראש דקלים? ולמה? מה חסר פה שלכן לא נחשיב את זה כשמש בראש דקלים??
 

ביני עמודי גרסי

משתמש ותיק
פותח הנושא
ועוד תשובה על שמש בראש דקלים: שלא ראיתי מי שהשיב על זה:


ביני עמודי גרסי אמר:
2. ההוכחות מהלשונות - כפי מה מורים יותר?

שאלות ומשא ומתן לבירור בלשונות עצמם - כפי מי היה יותר נוח לפרשם?

למעשה אם נתבונן נראה שיש כאן כמן חידה סתומה: לשם מה צריך לציין לנו "שכל זמן שפני מזרח מאדימין" בשעה שיש דבר יותר מוגדר וברור?
היינו אין צורך לכתוב "פני מזרח מאדימין" אם יש לנו שקיעה ברורה לכול; ועוד, מה יענה רבה על כך, על הייתור הזה? (הרי השקיעה היא ברורה לכול ללא צורך בתוספת נוספת)?

לשונות נוספים שניתן להבין מהם יותר את כוונת הגאונים:
כתבו הגאונים בזה הלשון:
"נמצאת חלוקת ראבא ורב יוסף משתשקע החמה ולא תראה אפילו על ראשי דקלים".
והנה הגאונים ציינו שני פרטים המגדירים את תחילת בין השמשות: האחד הוא "משתשקע החמה", והשני הוא מרגע ש"לא תראה אפילו על ראשי דקלים". וצריך עיון בכוונתם, מה באו להוסיף באומרם "ולא תראה אפילו על ראשי דקלים", כי ממה נפשך; אם הגדר המדויק לרגע תחילת הספק הוא בשקיעה, הרי אמרוהו – "משתשקע החמה", ודי בזה. ואם הגדר היותר נכון ומדויק הוא בשעה שאין יותר חמה בראשי הדקלים, הרי שלא צריך לומר "משתשקע החמה". ואם באו להשמיע שהגדר הוא בצירוף שניהם דווקא [על אף שזה לא מסתדר כי מספיק אחד מהם], אזי קשה, שהרי הגמרא הזכירה בדף לד: את ה"משתשקע" בלבד, שהוא לדעתה הגדר הכי נצרך והכי מדויק לתחילת הספק, ולא הביאה גם את ה"חמה בראשי דקלים". אם כן מהו כוונתם המדויקת שלשמה הביאו את הלשון הזאת בדווקא. (וכי מה חסר לכתוב כלשון הגמרא וכהגדרתה)?

וביותר קשה, שהלא את שקיעת גלגל החמה הכל רואים והוא דבר הנראה לעין כל בפשטות, ומה צריך להוסיף על כך עוד יותר - "ולא תראה אפילו על ראשי דקלים" - כאשר כבר יש סימן חד וברור יותר מהדקלים – שקיעת השמש עצמה ?
אז למה בכל זאת הגאונים מגדירים שהספק מתחיל "משתשקע החמה ולא תראה אפילו על ראשי דקלים"? !

ובנוסף על כל זה, קשה מאוד, שלשון הגאונים הנ"ל הם נגד דברי הגמרא האומרת "אתון דלא קים לכו בשיעורא דרבנן, אדאיכא שימשא אריש דיקלי - אתלו שרגא, (=בזמן שיש שמש בראשי הדקלים, הדליקו את נר השבת)". שמשמע מכאן שלבקיאים מותר להדליק אפילו גם לאחר שנסתלקה זריחת השמש מראשי הדקלים?

והנה זה לשון הגאון המהרי"ף: סימן מט:
ואם נראה למר שיש בו דוחק לית לן בה, דקיימא לן, מוטב לדחוק הלשון ולכוונו עם הענין - מלדחוק הענין ולכוונו עם הלשון. עכ"ל.

וכן בדומה לו בחידושי הריטב"א מסכת בבא בתרא דף קסד ע"ב; זה לשונו:
תנן התם במסכת ראש השנה (ט"ז ב') שלשה דברים מזכירין עונותיו של אדם ועיון תפלה, ואין ענינו כעיון תפלה האמור כאן, שאם כן אין לך אדם נצול מזה ולכל אדם היו מזכירין עונותיו בכל יום, ובמסכת שבת פרק מפנין (קכ"ז א') אמר בדברים שאדם אוכל בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא שהאחד מהן עיון תפלה הרי שאמר אותו לשבח ואילו באידך אמרינן לגנאי,
אלא ודאי אלו הן לשון אחד בענינים חלוקים, דעיון תפלה שאמרו שמזכירין עונותיו של אדם הוא שמעיין ומצפה לתפלתו שתתקיים ויעשה שאלתו שהוא כדאי שלא תהא תפלתו חוזרת ריקם ולפיכך ראוי להזכיר עונותיו, ולא עוד אלא שאינו מתפלל מאהבה ולעבודת ה', ועיון תפלה ששכרו [מרובה] היינו שמכוין ומעיין בתפלתו כראוי לעשותה בכוונה גדולה ושכרו מרובה, עכ"ל.

זה לשון הבית יוסף (יורה דעה סימן רכח):
אף על פי שפשט הלשון מורה כפירוש הריב"ש כיון שהענין אינו מתיישב לפירושו - מוטב לדחוק הלשון ולכוונו עם הענין. עכ"ל. וכן הוא בכסף משנה (הלכות נדרים פרק ז):


ולפי כל המתבאר עד כה על פי רבותינו נראה, שהכי עדיף לן, לדחוק הלשון בגאונים ולכוונו עם העניין - מלדחוק העניין ולכוונו עם הלשון.
וכפי שכן כתבו עוד כמה וכמה מגדולי האחרונים.
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
אף שרוב ככל הדברים שנכתבו כאן כבר כתבתי לאורך השו"ט כאן באשכול וכבר נלאיתי לחזור שוב ושוב מ"מ מכיון שבאו כאן הדברים בצורה מסודרת אכתוב שוב בקצרה
ביני עמודי גרסי אמר:
הטענה העיקרית היא שמאחר והראשונים פירשו את דברי הגמרא ['אתון דלא קים לכו בשיעורא דרבנן, אדשימשא אריש דיקלי - אתלו שרגא'] שזה חוזר והולך על לפני השקיעה, ממילא לפי זה כאשר כותבים הגאונים "נמצאת חלוקת ראבא ורב יוסף משתשקע החמה ולא תראה אפילו על ראשי דקלים" שגם כן פה זה הולך וחוזר לפני השקיעה.
כי אין לעשות מחלוקת בחינם בין הגאונים לראשונים.
ואם כן ייצא שהגאונים מדברים על שקיעה ראשונה ולא שנייה. עד כאן בקצרה. ואם השמטתי פרט חשוב אנא תקנו אותי.

והנה על כך אני רוצה בס"ד להשיב מספר תשובות בקצרה:
1. זה שאין לעשות מחלוקת בין הראשונים - כל זה דווקא שאין הכרח מיוחד לומר כן; אבל כאן שכל תשובת הגאונים מכריחה אותנו לומר שהם מדברים על שקיעה שנייה ממילא אנו נאלצים לומר שלדעתם שמש בראש דקלים יכול להיות ולהסתדר גם אחר כך. אחרי שקיעה ראשונה.
תשובת הגאונים אינה מכריחה כלום שסוברים כר"ת יותר מאשר הגמרא, ולכן כיון שהראשונים ראו דעה זו כלגטימית ממילא כשאנו דנים על שיטת הגאונים, אין כאן הענין לנסות להוכיח מהגמרא כר"ת, אלא אך ורק להוכיח את דעת הגאונים עצמם מתוך דבריהם - האם דעתם כר"ת או כמו שסבר ר"ת מעיקרא .

2. ובנוסף להנ"ל, מאחר ומצאנו במהר"ח אור זרוע שגם כן לומד שניתן לומר שמש בראש דקלים זה אחרי השקיעה. אם כן כבר מפה יש סמך לפירוש הזה גם בגאונים. וכמדומה לי שכדברי המהר"ח אור זורע לומדים עוד כמו שתי ראשונים (אבדוק זאת אחר כך).
אין שום קשר בין מה מה שמהר"ח או"ז מדבר לבין מה שהגמרא מדברת .
הגמרא מדברת על חמה בראשי דקלים, ומהר"ח או"ז מדבר על חמה בראשי ההרים,
השאלה שהוא מדבר עליה זה השאלה שהרמב"ן והרשב"א שאלו על ר"ת ,ואף בדבריהם מוכח שהם הבינו שאין הכרח שיש קשר בין חמה בראשי דקלים לחמה בראש ההר כמבואר בדבריהם, שהביאו מרש"י מהו הזמן הזה ולא הקשו מהגמרא בעצמה.

לא ידוע לי על עוד ראשונים אדרבה תביא ונראה...
אם נשים לב ונדקדק בלשון הגאונים נראה שהיא לא שווה במוחלט ללשונה של הגמרא: [ולכן פירוש הראשונים בגמרא לחוד ופירוש דבר הגאונים לחוד, ששניהם לא מדברים על אותו מצב בדיוק, אלא יש שוני כולשהו בין הראשונים לגאונים], ושימו לב ללשונות; הלשון בגמרא הוא "אתון דלא קים לכו בשיעורא דרבנן, אדשימשא אריש דיקלי - אתלו שרגא" היינו רק כשבעוד שיש שמש! ואילו בגאונים הלשון היא קצת שונה המאפשרת ללמוד גם כוונה שונה מדברי הגמרא: וזה הלשון בגאונים: "משתשקע החמה ולא תראה אפילו על ראשי דקלים" שמכאן נשמע שלא די לומר לנו 'שלא תראה על ראשי דקלים' כלשון הגמרא, אלא שיש צורך לחזק את זה יותר מאשר כתוב בגמרא ולכתוב "אפילו". דהיינו זה מניח לנו פתח להבין כי באמת יש גם שמש לאחר השקיעה (וכך גם באמת רואים במציאות בוודאי!) ולכן אפילו ולמרות שלא רואים את עיקר השמש בזמן השקיעה - כפירוש הראשונים - בכל זאת, כל עוד ויש אפילו משהו מועט חשיב עדיין יום!
דהיינו, שהראשונים דיברו על סילוק האור הברור. ואילו הגאונים דיברו על סילוק האור החלש והעמום - שגם על מצב זה הראשונים מסכימים, שישנה מציאות כזו.
והנה מאחר והראשונים והגאונים לא דיברו על מצב אחיד ממש "אדשימשא אריש דיקלי" מוכרחים אנו לומר שישנו חילוק קל ביניהם.
לא שינוי ולא מידי , הגמרא באה לדבר על ענין אחד והגאונים על ענין אחר .
המילה אפילו שהגאונים כתבו באה לבטאות את כך שדעתו של רבה היא שמיד שתשקע החמה ולא תיראה אפילו על ראשי דקלים שזה המצב האחרון של לפני השקיעה מאז לדעת רבה הוא ביה"ש, משא"כ לרב יוסף הוא עדיין יום כל זמן שפני מזרח מאדימים .
ואין בזה שום קשר לגמרא שבאה לומר את זמן הדלקת הנרות .
וכמובן שאין לך עיוות גדול מזה לומר שהגאונים השתמשו באותו מילים רק בתרגום לעברית, והתכוונו למושג אחר לחלוטין....

הראיה, כי בהמשך רואים שאכן הגאונים דקדקו לכתוב ולבאר העניין כלשון הגמרא ממש: וז"ל: "אמר להו ראבא לשמאעיה אתן דלא קים לכו בשיעורא דרבנן אדאיכא שמשא על ריש דיקלי אדליקו שרגא, כדי שיעשו משמרת". והנה אם אם ניתן להדליק עד לשקיעה [שהיא כבר ספק לילה] הרי שכבר לא שייך לקרוא למצב זה "משמרת"; כי איזו שמירה זו אם מדליקים ברגע האחרון ממש? על מה בדיוק אתה שומר ומגן? - על כלום! אלא שוודאי שפה מדובר על 'שמש בראש דקלים' מסוג אחר ממה שאמרו לפני כן "ולא תראה אפילו". שפה מדובר כפירושם של הראשונים ואילו לעיל ('אפילו') מדובר על כוונה שונה ועניין אחר מדברי הראשונים שעליו הם לא דיבורו, [וודאי שהראשונים מסכימים לזה שיש שמש גם לאחר השקיעה].
כמו שהוסבר לעיל ,אין שום קשר בין מה שהגמרא באה לומר בקשר לזמן חמה על ראשי דקלים למה שהגאונים באו לומר בהקשר לזמן הזה, כך שודאי שכשהם מדברים על מה שהגמרא מדברת הם כותבים אותה כלשונה .

השאלה ממשמרת כבר חזרה ונשנתה כמה פעמים ונתבארה בטוט"ד קחנו משם.

ו
ראיה לכך שוודאי לא התכוונה הגמרא לומר שידליקו עד לרגע האחרון, הוא מברכות כט: שמבואר שם [וז"ל "...מצוה להתפלל עם דמדומי חמה; ...לייטי עלה במערבא אמאן דמצלי עם דמדומי חמה, מאי טעמא? דלמא מיטרפא ליה שעתא"]. שהנה אם לגבי תפילה שהוא בקשת רחמים ודבר קל הזהירה והקפידה עליו הגמרא שלא לעכבו עד לרגע האחרון כל שכן וקל וחומר שחמור הדבר לעכב הדלקת הנר - דאורייתא - עד לרגע האחרון; ולא יתכן שהגמרא תאפשר מצב כזה בשום אופן. מאותו סברא דלעיל: "דלמא מיטרפא ליה שעתא")
מה לעשות שהגאונים לא היה קשה להם את זה, שכתבו בדעת רב יוסף שיכול לחכות ןלעשות מלאכה כל זמן שפני מזרח מאדימים בשונה מרבה שמצריך להקדים פלגא דדנקא משום חומרא דאורייתא .
אבל כמובן אין כאן אפילו דמות קושיא, הנושא כאן הוא לא זה לא בסדר או שהוא ראוי לקללה, הנושא כאן הוא עיקר הדין מדאוריתא או מדרבנן, ויתכן שאה"נ ויקללו עליו במערבא
אבל איסור אין כאן .
4. בהנחה שמותר להדליק עד לשקיעה עצמה ממש, הנה אם כן מדוע לא פשטו הראשונים את ספיקם האם פוסקים את ההלכה כרבה או כרב יוסף? שמכאן רואים שהגמרא פוסקת כרב יוסף, מאחר וניתן להדליק עד לשקיעה ממש; [ומה עם תוספת דאורייתא כמו בכיפור]? ומזה שהראשונים (וגם הגאונים) לא פשטו את ספיקם מכאן אות וראיה הוא שגם לאחר השקיעה זהו יום גמור. [היינו זה מלמד אותנו שההבנה של שמש בראש דקלים לא תתכן להיות גם בצמידות לשקיעה ממש לכל הדעות כולם. {מצד התוספת והסייג} ואם זה כן, אזי מוכרחים לומר שכולם סוברים שלאחר השקיעה זה יום גמור].
איני יודע מה אתה שח, בראשונים מבואר שאחרי זמן חמה בראשי דקלים מיד מגיע שקיעה ראשונה שאם לא כדעת ר"ת מאז הוא ביה"ש, וזה גופא ראייתם לדעת ר"ת שלמה דווקא מי שאינו בקי.
אבל הגאונים באמת פסקו כרב יוסף והסבירו כך את הגמרא .


. ועוד מי אמר והיכן זה מוכרח בראשונים שלדעתם לא ניתן לומר שיש שמש בראש דקלים גם לאחר השקיעה? כי דילמא כוונתם הוא לשמש שלפני השקיעה הברורה אבל גם הם יודו שיש שמש לאחר השקיעה רק חלשה יותר, ולכן העמי הארץ צריכים להדליק כל עוד ויש את השמש הברורה ולא מעבר לכך, למרות שגם לאחר מכן יש עוד שמש רק חלשה יותר.
כנ"ל, הראשונים הוכיחו מהגמרא הזאת את דעת ר"ת - דהיינו שחמה בראשי דקלים מסתיים בשקיעה בדיוק .


ביני עמודי גרסי אמר:
ועוד תשובה על שמש בראש דקלים: שלא ראיתי מי שהשיב על זה:



ביני עמודי גרסי אמר:
2. ההוכחות מהלשונות - כפי מה מורים יותר?

שאלות ומשא ומתן לבירור בלשונות עצמם - כפי מי היה יותר נוח לפרשם?

למעשה אם נתבונן נראה שיש כאן כמן חידה סתומה: לשם מה צריך לציין לנו "שכל זמן שפני מזרח מאדימין" בשעה שיש דבר יותר מוגדר וברור?
היינו אין צורך לכתוב "פני מזרח מאדימין" אם יש לנו שקיעה ברורה לכול; ועוד, מה יענה רבה על כך, על הייתור הזה? (הרי השקיעה היא ברורה לכול ללא צורך בתוספת נוספת)?
לרבה קמ"ל שפני מזרח מאדימים הוא כבר ביה"ש ודלא כרב יוסף.
ולרב יוסף קמ"ל שאז הוא עדיין יום גמור אף ששקעה החמה .
לא חידה ולא סתומה.
כתבו הגאונים בזה הלשון:
"נמצאת חלוקת ראבא ורב יוסף משתשקע החמה ולא תראה אפילו על ראשי דקלים".
והנה הגאונים ציינו שני פרטים המגדירים את תחילת בין השמשות: האחד הוא "משתשקע החמה", והשני הוא מרגע ש"לא תראה אפילו על ראשי דקלים". וצריך עיון בכוונתם, מה באו להוסיף באומרם "ולא תראה אפילו על ראשי דקלים", כי ממה נפשך; אם הגדר המדויק לרגע תחילת הספק הוא בשקיעה, הרי אמרוהו – "משתשקע החמה", ודי בזה. ואם הגדר היותר נכון ומדויק הוא בשעה שאין יותר חמה בראשי הדקלים, הרי שלא צריך לומר "משתשקע החמה". ואם באו להשמיע שהגדר הוא בצירוף שניהם דווקא [על אף שזה לא מסתדר כי מספיק אחד מהם], אזי קשה, שהרי הגמרא הזכירה בדף לד: את ה"משתשקע" בלבד, שהוא לדעתה הגדר הכי נצרך והכי מדויק לתחילת הספק, ולא הביאה גם את ה"חמה בראשי דקלים". אם כן מהו כוונתם המדויקת שלשמה הביאו את הלשון הזאת בדווקא. (וכי מה חסר לכתוב כלשון הגמרא וכהגדרתה)?
כל זה הסברתי לעיל מה כוונת הגאונים אפילו, היינו להדגיש דלא כרב יוסף .
וביותר קשה, שהלא את שקיעת גלגל החמה הכל רואים והוא דבר הנראה לעין כל בפשטות, ומה צריך להוסיף על כך עוד יותר - "ולא תראה אפילו על ראשי דקלים" - כאשר כבר יש סימן חד וברור יותר מהדקלים – שקיעת השמש עצמה ?
אז למה בכל זאת הגאונים מגדירים שהספק מתחיל "משתשקע החמה ולא תראה אפילו על ראשי דקלים"? !
כנ"ל .
ובנוסף על כל זה, קשה מאוד, שלשון הגאונים הנ"ל הם נגד דברי הגמרא האומרת "אתון דלא קים לכו בשיעורא דרבנן, אדאיכא שימשא אריש דיקלי - אתלו שרגא, (=בזמן שיש שמש בראשי הדקלים, הדליקו את נר השבת)". שמשמע מכאן שלבקיאים מותר להדליק אפילו גם לאחר שנסתלקה זריחת השמש מראשי הדקלים?
כנ"ל מהשאלה ממשמרת והתבאר לעיל.
 

יהושע

משתמש ותיק
האחד בא לגור אמר:
אין שום קשר בין מה מה שמהר"ח או"ז מדבר לבין מה שהגמרא מדברת .
הגמרא מדברת על חמה בראשי דקלים, ומהר"ח או"ז מדבר על חמה בראשי ההרים,
השאלה שהוא מדבר עליה זה השאלה שהרמב"ן והרשב"א שאלו על ר"ת ,ואף בדבריהם מוכח שהם הבינו שאין הכרח שיש קשר בין חמה בראשי דקלים לחמה בראש ההר כמבואר בדבריהם, שהביאו מרש"י מהו הזמן הזה ולא הקשו מהגמרא בעצמה
החמה היא אותו חמה, מה לי על הדקלים מה לי על ההרים.
ונכון שהרמבן למ"ד לא ככה, אבל מה זה קשור לגאונים.
 

יהושע

משתמש ותיק
האחד בא לגור אמר:
מה לעשות שהגאונים לא היה קשה להם את זה, שכתבו בדעת רב יוסף שיכול לחכות ןלעשות מלאכה כל זמן שפני מזרח מאדימים בשונה מרבה שמצריך להקדים פלגא דדנקא משום חומרא דאורייתא .
אבל כמובן אין כאן אפילו דמות קושיא, הנושא כאן הוא לא זה לא בסדר או שהוא ראוי לקללה, הנושא כאן הוא עיקר הדין מדאוריתא או מדרבנן, ויתכן שאה"נ ויקללו עליו במערבא
אבל איסור אין כאן
לא מדובר מתי לעשות מלאכה, מדובר מתי מתחיל לילה, אבל חמה אריש דיקלי מדובר עד מתי לעשות מלאכה לכתחילה.
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
יהושע אמר:
האחד בא לגור אמר:
אין שום קשר בין מה מה שמהר"ח או"ז מדבר לבין מה שהגמרא מדברת .
הגמרא מדברת על חמה בראשי דקלים, ומהר"ח או"ז מדבר על חמה בראשי ההרים,
השאלה שהוא מדבר עליה זה השאלה שהרמב"ן והרשב"א שאלו על ר"ת ,ואף בדבריהם מוכח שהם הבינו שאין הכרח שיש קשר בין חמה בראשי דקלים לחמה בראש ההר כמבואר בדבריהם, שהביאו מרש"י מהו הזמן הזה ולא הקשו מהגמרא בעצמה
החמה היא אותו חמה, מה לי על הדקלים מה לי על ההרים.
ונכון שהרמבן למ"ד לא ככה, אבל מה זה קשור לגאונים.
החמה אותה חמה
אבל המצב שלה על ראשי ההרים הוא לא בהכרח המצב שלה על ראשי האילנות .
וסך הכל הוכחתי מהרמב"ן שאין הכרח שזה אותו זמן, ממילא אין שום ראיה שלפי מהר"ח או"ז חמה בראשי האילנות הוא אחרי שקיעה ראשונה ודלא כמו כל הראשונים .
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
יהושע אמר:
האחד בא לגור אמר:
מה לעשות שהגאונים לא היה קשה להם את זה, שכתבו בדעת רב יוסף שיכול לחכות ןלעשות מלאכה כל זמן שפני מזרח מאדימים בשונה מרבה שמצריך להקדים פלגא דדנקא משום חומרא דאורייתא .
אבל כמובן אין כאן אפילו דמות קושיא, הנושא כאן הוא לא זה לא בסדר או שהוא ראוי לקללה, הנושא כאן הוא עיקר הדין מדאוריתא או מדרבנן, ויתכן שאה"נ ויקללו עליו במערבא
אבל איסור אין כאן
לא מדובר מתי לעשות מלאכה, מדובר מתי מתחיל לילה, אבל חמה אריש דיקלי מדובר עד מתי לעשות מלאכה לכתחילה.
מה זה קשור למה שכתבתי?
ודאי שמדובר על עשיית מלאכה, שהרי זה מה שרבה מחמיר לא לעשות מלאכה.
 

ונכתב בספר

משתמש ותיק
יהושע אמר:
האחד בא לגור אמר:
אין שום קשר בין מה מה שמהר"ח או"ז מדבר לבין מה שהגמרא מדברת .
הגמרא מדברת על חמה בראשי דקלים, ומהר"ח או"ז מדבר על חמה בראשי ההרים,
השאלה שהוא מדבר עליה זה השאלה שהרמב"ן והרשב"א שאלו על ר"ת ,ואף בדבריהם מוכח שהם הבינו שאין הכרח שיש קשר בין חמה בראשי דקלים לחמה בראש ההר כמבואר בדבריהם, שהביאו מרש"י מהו הזמן הזה ולא הקשו מהגמרא בעצמה
החמה היא אותו חמה, מה לי על הדקלים מה לי על ההרים.
ונכון שהרמבן למ"ד לא ככה, אבל מה זה קשור לגאונים.

מדהים !.
דרך אגב גם הרשב"א למד ככה. כמו שהוכחתי לעיל.
א. יש לנו פירוש פשוט מהראשונים לגמרא. לא מצאנו עליהם שוום חולק. ואתם מנסים לעשות כאילו מדובר ב'האם יש מחלוקת בראשונים' בפי' הגמרא. ובכן מדובר בביאור חדש בגמרא נגד הראשונים שפירשוה כך.
 

ביני עמודי גרסי

משתמש ותיק
פותח הנושא
לנכתב בספר,
אבהיר לך פה את מחשבתי:
לענ"ד, ההתמקדות היא בעניין, בכל התשובה כולה, ולא בלשון עצמה; כלומר על ידי כל העניין כולו מתפרשת הלשון ('ולא תראה...') בדוחק, גם לא כמו הראשונים.
ובנוסף, כחיזוק לזה, עדיין לא ראיתי משהו מחייב לומר, שהראשונים, יתנגדו בוודאות שלא שייך לומר שמש בראש דקלים זה גם לאחר השקיעה. ולמה? כי העובדה היא שכן רואים את השמש מאירה על הדקלים לאחר השקיעה.

או נגיד כך:
תראה לי הכרח, למה אי אפשר לומר ששמש בראש דקלים זה רק עד לשקיעה ותו לא? אבל שההכרח הזה יהיה לפי הראשונים.
תראה לי הכרח ברור לזה.

וממילא אם אי אפשר להכריח כן הרי שזה לא עושה מחלוקת בינם לגאונים. כי אז, במקרה כמו של הגאונים, נאמר, שבכל זאת, שני הצדדים מסכימים לדעת אחת, אבל אך רק באופן שבו רוצים לסמן ולהגדיר לך מהי שקיעה שנייה. [שזה השקיעה השנייה, במצב, כאשר לא תראה על ראשי דקלים בכלל. שזה לא שייך בזמן השקיעה ואחריה, כי היא עדיין נראית, אלא רק מאוחר יותר].
 

ביני עמודי גרסי

משתמש ותיק
פותח הנושא
האחד בא לגור אמר:
כל זה הסברתי לעיל מה כוונת הגאונים אפילו, היינו להדגיש דלא כרב יוסף
היכן הסברת? אשמח שתן לי בבקשה הפניה מדויקת לראות את הדברים בעיון.
 

זכרונות

משתמש ותיק
עיין בחידושי הרשב"א הלשונות וההגדרות בתהליך ההחשכה
וז"ל בריש ברכות "וממאי דלא אכלי בתרומה עד צאת הכוכבים וקא דרשת ובא השמש ביאת אורו שנסתלק אורו לגמרי מחללו של עולם דהיינו סוף השקיעה ומאי וטהר טהר יומא שנטהר היום לגמרי מן השמש דילמא ביאת שמשו הוא כלומר תחלת השקיעה שבא השמש בעוביו של רקיע בלבד ואף על פי שאין יציאת הכוכבים עד לאחר מכן כשיעור ארבעת מילין"
ובשבת בסוגיא דבהש"מ ז"ל "השקיעה הראשונה היא שתשקע החמה בעובי הרקיע ונסתלקה זריחתה מעל פני הארץ, והיא מהלכת כל פני עובי הרקיע",
ובהמשך כתב "אמר להו רבא לשמעיה אתון דלא קים לכו בשיעורא דרבנן אדאיכא שמשא בריש דיקלי אתלו שרגא, דאלמא למאן דקים ליה בשיעורא דרבנן אף על גב דליכא שמשא אפילו בריש דיקלי אלא דנסתלקה זריחתה מן הארץ לגמרי אפילו הכי תלינן שרגא דאכתי יממא הוא".
הרי למידין מדבריו שבשקיעה הראשונה נסתלקה זריחתה מעל פני הארץ,
ובשקיעתה מראשי הדקלים נסתלקה זריחתה מן הארץ לגמרי
ובביאת אורו נסתלק אורו לגמרי מחללו של עולם
 

ונכתב בספר

משתמש ותיק
ביני עמודי גרסי אמר:
לנכתב בספר,
אבהיר לך פה את מחשבתי:
לענ"ד, ההתמקדות היא בעניין, בכל התשובה כולה, ולא בלשון עצמה; כלומר על ידי כל העניין כולו מתפרשת הלשון ('ולא תראה...') בדוחק, גם לא כמו הראשונים.
ובנוסף, כחיזוק לזה, עדיין לא ראיתי משהו מחייב לומר, שהראשונים, יתנגדו בוודאות שלא שייך לומר שמש בראש דקלים זה גם לאחר השקיעה. ולמה? כי העובדה היא שכן רואים את השמש מאירה על הדקלים לאחר השקיעה.

או נגיד כך:
תראה לי הכרח, למה אי אפשר לומר ששמש בראש דקלים זה רק עד לשקיעה ותו לא? אבל שההכרח הזה יהיה לפי הראשונים.
תראה לי הכרח ברור לזה.

וממילא אם אי אפשר להכריח כן הרי שזה לא עושה מחלוקת בינם לגאונים. כי אז, במקרה כמו של הגאונים, נאמר, שבכל זאת, שני הצדדים מסכימים לדעת אחת, אבל אך רק באופן שבו רוצים לסמן ולהגדיר לך מהי שקיעה שנייה. [שזה השקיעה השנייה, במצב, כאשר לא תראה על ראשי דקלים בכלל. שזה לא שייך בזמן השקיעה ואחריה, כי היא עדיין נראית, אלא רק מאוחר יותר].

הדבר ברור שהרי הרשב"א כותב להוכיח שמזה שרואים שמי שאינו בקי בשיעורא דרבנן יכול להדליק כל עוש שמשא בריש דקלא, מוכח שמי שכן בקי בשיעורא דרבנן יכול אחר כך, ומזה הוא מוכיח שאפשר לעשות מלאכה אחר השקיעה.
הרי שס"ל ששניה אחר השקיעה אין החמה נראית בריש דיקלא, שאם היא נראית הוא יכול להוכיח זאת גם מהגמרא עצמה שמי שאינו בקיע יכול להדליק אחר זמן זה.
נ"ל ממה שכתב הרמב"ן שהיא הרחקה יתירה. ואם השמשא בריש דיקלא יכול להיות אף אחר השקיעה אם כך אין כאן הרחקה יתירה אלא חלק מתוספות שבת
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
ביני עמודי גרסי אמר:
האחד בא לגור אמר:
כל זה הסברתי לעיל מה כוונת הגאונים אפילו, היינו להדגיש דלא כרב יוסף
היכן הסברת? אשמח שתן לי בבקשה הפניה מדויקת לראות את הדברים בעיון.
האחד בא לגור אמר:
לא שינוי ולא מידי , הגמרא באה לדבר על ענין אחד והגאונים על ענין אחר .
המילה אפילו שהגאונים כתבו באה לבטאות את כך שדעתו של רבה היא שמיד שתשקע החמה ולא תיראה אפילו על ראשי דקלים שזה המצב האחרון של לפני השקיעה מאז לדעת רבה הוא ביה"ש, משא"כ לרב יוסף הוא עדיין יום כל זמן שפני מזרח מאדימים .
ואין בזה שום קשר לגמרא שבאה לומר את זמן הדלקת הנרות .
וכמובן שאין לך עיוות גדול מזה לומר שהגאונים השתמשו באותו מילים רק בתרגום לעברית, והתכוונו למושג אחר לחלוטין....
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
ביני עמודי גרסי אמר:
לנכתב בספר,
אבהיר לך פה את מחשבתי:
לענ"ד, ההתמקדות היא בעניין, בכל התשובה כולה, ולא בלשון עצמה; כלומר על ידי כל העניין כולו מתפרשת הלשון ('ולא תראה...') בדוחק, גם לא כמו הראשונים.
עוד לא קיבלנו תשובה איפה בכל התשובה מוכח כדברי ר"ת, (ושוב,נא לא להוכיח את שיטת ר"ת מהגמרא אלא את שיטת הגאונים מהתשובה שלהם )שזה מהווה סיבה לומר שהם חלקו על כל הראשונים
ביני עמודי גרסי אמר:
ובנוסף, כחיזוק לזה, עדיין לא ראיתי משהו מחייב לומר, שהראשונים, יתנגדו בוודאות שלא שייך לומר שמש בראש דקלים זה גם לאחר השקיעה. ולמה? כי העובדה היא שכן רואים את השמש מאירה על הדקלים לאחר השקיעה.
ודאי מחייב, שהרי הרמב"ן שאל רק מצד תוספת ולא שאל מצד ספק סקילה, הוי אומר שהבין שכשחמה בראשי דקלים זה מסתיים קודם שקיעה ראשונה .
וכמו כן שאלתו וגם שאלת הרשב"א הם רק מצד הדיוק מבקי ולא מצד שהאינו בקי עובר על ספק סקילה וכמו שכתב כבר הרב @ונכתב בספר

ולסיום הריני להעתיק את דברי הר"ן המפורשים בענין .

אמר ליה רבא לשמעיה אתון דלא קים לכו בשיעורא דרבנן וכו'. כבר פירשתי למעלה שאף לאחר שנסתלק השמש מעל הארץ הוא יום גמור כשיעור שלשה מילין ורביע ואותו זמן הוא ראוי לתוספת ואם רצה מוסיף כולו מחול על הקדש ואם לא רצה להוסיף ממנו אלא מקצתו רשאי הלכך מאן דקים ליה שיעורא דרבנן אפילו לאחר שנסתלק השמש מעל הארץ אם רצה להדליק מדליק ומשום הכי אמר ליה רבא לשמעיה דלדידהו דלא קים להו בשיעורא דרבנן מצוה עליהם להדליק את הנר אדאיכא שמשא אריש דקלי:
הרי שכתב מפורש , שרק מי שהוא בקי יכול אף לאחר הסתלקותה מהארץ במשך זמן של שלש ורבע מיל .
ואילו מי שאינו בקי צריך לקבל שבת כשהיא עדין על הארץ שהוא קודם להתחלת שיעור שלש ורבע מיל.

הרי שהוא אומר בצורה ברורה ,שחמה בראשי האילנות מסתיים קודם תחילת הזמן של משך שלש ורבע מיל, וזהו הזמן הנקרא שחמה עדיין על הארץ.
 

יהודה1

משתמש ותיק
נקודה אחת שלא מצאתי עדיין אולי נכתבה אבל קשה לחפשה?
לדיעה שחולקת על רבינו תם, לפי איך שזכור לי (ואמנם עדיין לא מצאתי את מקורה) ביאור דברי הגמרא בפסחים הוא שד' מילין הוא הזמן שנראים כל הכוכבים גם הקטנים. ואילו זמן ג' רביעי מיל הוא הזמן לראיית ג' כוכבים בינונים. נראה לי שדבר זה מתאים עם המציאות יותר משום שלפי זה הזמן שמעלות השחר עד הנץ הוא הזמן שמתחיל האור וכדין ואילו הזמן של הלילה הוא מזמן שמתחילים לראות כוכבים אף שעדיין יש אור רב וניכר היטב בין תכלת ללבן.
האם שיטה זו לא הוזכרה להלכה?
דיון על כללי הפסיקה ואיך להחמיר או להקל, מקומם בספרי הפוסקים ומי שלא מכיר את כל סוגיות ההלכה ואת התייחסות הפוסקים בכמה מקומות לא יכול להכריע בעצמו.
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
יהודה1 אמר:
נקודה אחת שלא מצאתי עדיין אולי נכתבה אבל קשה לחפשה?
לדיעה שחולקת על רבינו תם, לפי איך שזכור לי (ואמנם עדיין לא מצאתי את מקורה) ביאור דברי הגמרא בפסחים הוא שד' מילין הוא הזמן שנראים כל הכוכבים גם הקטנים. ואילו זמן ג' רביעי מיל הוא הזמן לראיית ג' כוכבים בינונים. 

זהו תירוצו של רבינו אליהו מוילנא  על קושיית ר"ת, בביאור הגר"א רסא ס"ב  וז"ל :
וקושיית תוס' הנ"ל מהא דפסחים צ"ד א' נראה דלא קשה כלל כי ודאי שיציאת הכוכבים וביאתן שוין וכן ביאת האור ויציאתו שוין שלכן במדינות הנוטים לא באה האור כלל בקיץ אבל כוכבים עומדים אבל צה"כ דפסחים היינו כל הכוכבים שאין כל הכוכבים נראים עד שיהא לילה משיטהר האור לגמרי מחמת קטנות הכוכבים דומיא דקאמר שם מע"ה עד נ"ה דבע"ה עדיין כוכבים עומדים זמן הרבה ועד שתנץ החמה הוי ד' מילין כן מש"ש משקיעת החמה עד צה"כ היינו ג"כ שיצאו כל הכוכבים דכך הוא מדת עובי הרקיע דקא מיירי בסוגיא דפסחים שם וז"ש בשבת שם ולא כוכבים קטנים שאינן נראין אלא בלילה ר"ל אחר ביאת האור שאז נראין כל הכוכבים הקטנים ג"כ כנ"ל אבל יציאת הכוכבים דאמרינן בכל מקום שהוא לילה הוא בג' כוכבים לבד ובינונים כמ"ש בשבת 
 

יהושע

משתמש ותיק
ונכתב בספר אמר:
יהושע אמר:
האחד בא לגור אמר:
אין שום קשר בין מה מה שמהר"ח או"ז מדבר לבין מה שהגמרא מדברת .
הגמרא מדברת על חמה בראשי דקלים, ומהר"ח או"ז מדבר על חמה בראשי ההרים,
השאלה שהוא מדבר עליה זה השאלה שהרמב"ן והרשב"א שאלו על ר"ת ,ואף בדבריהם מוכח שהם הבינו שאין הכרח שיש קשר בין חמה בראשי דקלים לחמה בראש ההר כמבואר בדבריהם, שהביאו מרש"י מהו הזמן הזה ולא הקשו מהגמרא בעצמה
החמה היא אותו חמה, מה לי על הדקלים מה לי על ההרים.
ונכון שהרמבן למ"ד לא ככה, אבל מה זה קשור לגאונים.

מדהים !.
דרך אגב גם הרשב"א למד ככה. כמו שהוכחתי לעיל.
א. יש לנו פירוש פשוט מהראשונים לגמרא. לא מצאנו עליהם שוום חולק. ואתם מנסים לעשות כאילו מדובר ב'האם יש מחלוקת בראשונים' בפי' הגמרא. ובכן מדובר בביאור חדש בגמרא נגד הראשונים שפירשוה כך.
יש כמה ראשונים שחולקים, הנה דוגמא אחד

פסקי ר' מנדל קלויזנר (בשיטת הקדמונים) מסכת שבת דף לד עמוד א
המתין להדליק עד ספק חשיכה אסור ליהנות מן הנר. ואם הגוי הדליק אחר שהיה ביה"ש מותר, דכל דבר שהוא משום שבות
 וכו' דרשות הר"חלד): הורה ה"ר פרץ שמותר להטביל כלי בשבת ע"י הערמה, כגון ששואב בו מים לשתייה או לשאר צורכיו. הגמי"י פרק כבלה): תוספת שבת דאורייתא. הילכך מותר לאכול סעודת שבת מבעוד יום, הואיל וקיבל עליו שבת דאורייתא.
א"זלו):
קיימא לן דעד צאת הכוכבים יממא הוא. ואמרי' [בפסחים)] דמשקיעת החמה עד צאת הכוכבים מהלך ה' מילין. מרדכי: אפילו קבל עליו מעשר שעות ולמעלה, אבל קודם אפילו קבל אין חל התוספת: כשאין החמה נראית בראשי ההרים הוי סוף שקיעה כפר"ת. מהרי"ח:

אבל האמת שאין כאן מחלוקת, לפעמים זה מתפרש כך ולפעמים כך, הכל לפי העניין, כשאמרו שמי שלא בקי בשעורי דרבנן מדליק בעוד חמה בראש אילנות הבינו הראשונים שמדובר בחמה עצמה ולא באור החמה כי אם כן איזה חומרא יש פה למי שלא בקי, אבל בשאר מקומות כגון מה שאמרו בתפילת נעילה שצריך להתפלל כשהחמה בריש דיקלי מוכח שמדברים אחר שקיעה שנייה כי לדעת הראשונים שסוברים כר״ת אין סיבה להתפלל קודם שקיעת החמה.
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
יהושע אמר:
פסקי ר' מנדל קלויזנר (בשיטת הקדמונים) מסכת שבת דף לד עמוד א
המתין להדליק עד ספק חשיכה אסור ליהנות מן הנר. ואם הגוי הדליק אחר שהיה ביה"ש מותר, דכל דבר שהוא משום שבות
 וכו' דרשות הר"חלד): הורה ה"ר פרץ שמותר להטביל כלי בשבת ע"י הערמה, כגון ששואב בו מים לשתייה או לשאר צורכיו. הגמי"י פרק כבלה): תוספת שבת דאורייתא. הילכך מותר לאכול סעודת שבת מבעוד יום, הואיל וקיבל עליו שבת דאורייתא.
א"זלו):
קיימא לן דעד צאת הכוכבים יממא הוא. ואמרי' [בפסחים)] דמשקיעת החמה עד צאת הכוכבים מהלך ה' מילין. מרדכי: אפילו קבל עליו מעשר שעות ולמעלה, אבל קודם אפילו קבל אין חל התוספת: כשאין החמה נראית בראשי ההרים הוי סוף שקיעה כפר"ת. מהרי"ח:

אבל האמת שאין כאן מחלוקת, לפעמים זה מתפרש כך ולפעמים כך, הכל לפי העניין, כשאמרו שמי שלא בקי בשעורי דרבנן מדליק בעוד חמה בראש אילנות הבינו הראשונים שמדובר בחמה עצמה ולא באור החמה כי אם כן איזה חומרא יש פה למי שלא בקי, אבל בשאר מקומות כגון מה שאמרו בתפילת נעילה שצריך להתפלל כשהחמה בריש דיקלי מוכח שמדברים אחר שקיעה שנייה כי לדעת הראשונים שסוברים כר״ת אין סיבה להתפלל קודם שקיעת החמה.
אין כאן שום חידוש ,אלו דברי מהר"ח או"ז שכבר הובאו לעיל ,אבל אין כאן קשר לחמה בראשי דקלים - הוא מדבר על חמה בראשי ההרים (והדבר ברור שא"כ למה שינה מהגמרא) ,וכבר התבאר לעיל שמוכח מהרמב"ן והרשב"א שזמן חמה בראשי האילנות שונה מזמן חמה בראשי ההרים .
אבל חמה בראשי אילנות הוא קודם לשקיעה ראשונה לדעת כו"ע, ואין אף אחד שחולק על כך .
 
 

יהושע

משתמש ותיק
האחד בא לגור אמר:
יהושע אמר:
פסקי ר' מנדל קלויזנר (בשיטת הקדמונים) מסכת שבת דף לד עמוד א
המתין להדליק עד ספק חשיכה אסור ליהנות מן הנר. ואם הגוי הדליק אחר שהיה ביה"ש מותר, דכל דבר שהוא משום שבות
 וכו' דרשות הר"חלד): הורה ה"ר פרץ שמותר להטביל כלי בשבת ע"י הערמה, כגון ששואב בו מים לשתייה או לשאר צורכיו. הגמי"י פרק כבלה): תוספת שבת דאורייתא. הילכך מותר לאכול סעודת שבת מבעוד יום, הואיל וקיבל עליו שבת דאורייתא.
א"זלו):
קיימא לן דעד צאת הכוכבים יממא הוא. ואמרי' [בפסחים)] דמשקיעת החמה עד צאת הכוכבים מהלך ה' מילין. מרדכי: אפילו קבל עליו מעשר שעות ולמעלה, אבל קודם אפילו קבל אין חל התוספת: כשאין החמה נראית בראשי ההרים הוי סוף שקיעה כפר"ת. מהרי"ח:

אבל האמת שאין כאן מחלוקת, לפעמים זה מתפרש כך ולפעמים כך, הכל לפי העניין, כשאמרו שמי שלא בקי בשעורי דרבנן מדליק בעוד חמה בראש אילנות הבינו הראשונים שמדובר בחמה עצמה ולא באור החמה כי אם כן איזה חומרא יש פה למי שלא בקי, אבל בשאר מקומות כגון מה שאמרו בתפילת נעילה שצריך להתפלל כשהחמה בריש דיקלי מוכח שמדברים אחר שקיעה שנייה כי לדעת הראשונים שסוברים כר״ת אין סיבה להתפלל קודם שקיעת החמה.
אין כאן שום חידוש ,אלו דברי מהר"ח או"ז שכבר הובאו לעיל ,אבל אין כאן קשר לחמה בראשי דקלים - הוא מדבר על חמה בראשי ההרים (והדבר ברור שא"כ למה שינה מהגמרא) ,וכבר התבאר לעיל שמוכח מהרמב"ן והרשב"א שזמן חמה בראשי האילנות שונה מזמן חמה בראשי ההרים .
אבל חמה בראשי אילנות הוא קודם לשקיעה ראשונה לדעת כו"ע, ואין אף אחד שחולק על כך .
ואיך תפרש דברי הירושלמי לפי ר"ת שכשחמה בריש  דיקלי הוא זמן תפילת נעילה? אולי גם תחלק בין אילנות לדקלים כמו שאתה מחלק בין הרים לאילנות? 
 
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
יהושע אמר:
האחד בא לגור אמר:
יהושע אמר:
פסקי ר' מנדל קלויזנר (בשיטת הקדמונים) מסכת שבת דף לד עמוד א
המתין להדליק עד ספק חשיכה אסור ליהנות מן הנר. ואם הגוי הדליק אחר שהיה ביה"ש מותר, דכל דבר שהוא משום שבות
 וכו' דרשות הר"חלד): הורה ה"ר פרץ שמותר להטביל כלי בשבת ע"י הערמה, כגון ששואב בו מים לשתייה או לשאר צורכיו. הגמי"י פרק כבלה): תוספת שבת דאורייתא. הילכך מותר לאכול סעודת שבת מבעוד יום, הואיל וקיבל עליו שבת דאורייתא.
א"זלו):
קיימא לן דעד צאת הכוכבים יממא הוא. ואמרי' [בפסחים)] דמשקיעת החמה עד צאת הכוכבים מהלך ה' מילין. מרדכי: אפילו קבל עליו מעשר שעות ולמעלה, אבל קודם אפילו קבל אין חל התוספת: כשאין החמה נראית בראשי ההרים הוי סוף שקיעה כפר"ת. מהרי"ח:

אבל האמת שאין כאן מחלוקת, לפעמים זה מתפרש כך ולפעמים כך, הכל לפי העניין, כשאמרו שמי שלא בקי בשעורי דרבנן מדליק בעוד חמה בראש אילנות הבינו הראשונים שמדובר בחמה עצמה ולא באור החמה כי אם כן איזה חומרא יש פה למי שלא בקי, אבל בשאר מקומות כגון מה שאמרו בתפילת נעילה שצריך להתפלל כשהחמה בריש דיקלי מוכח שמדברים אחר שקיעה שנייה כי לדעת הראשונים שסוברים כר״ת אין סיבה להתפלל קודם שקיעת החמה.
אין כאן שום חידוש ,אלו דברי מהר"ח או"ז שכבר הובאו לעיל ,אבל אין כאן קשר לחמה בראשי דקלים - הוא מדבר על חמה בראשי ההרים (והדבר ברור שא"כ למה שינה מהגמרא) ,וכבר התבאר לעיל שמוכח מהרמב"ן והרשב"א שזמן חמה בראשי האילנות שונה מזמן חמה בראשי ההרים .
אבל חמה בראשי אילנות הוא קודם לשקיעה ראשונה לדעת כו"ע, ואין אף אחד שחולק על כך .
ואיך תפרש דברי הירושלמי לפי ר"ת שכשחמה בריש  דיקלי הוא זמן תפילת נעילה? אולי גם תחלק בין אילנות לדקלים כמו שאתה מחלק בין הרים לאילנות? 
קודם כל דעת הירושלמי דלא כר"ת כמו שכתב הרשב"א , מלבד זאת מי אמר לך כמה זמן אמר להיות תפילת נעילה לפי ר"ת זמנו לפני שקיעה ראשונה כדי לסיימו סמוך לשקיעה שניה ,ובלאו הכי כך הדין להרבה מהפוסקים אף שהם פוסקים כר"ת .
 
 

יהושע

משתמש ותיק
הרי כל הראשונים מביאים את הירושלמי, והראש תירץ קושיות הרשבא בברכות ולא מצינו מי מהראשונים שיאמר שהירושלמי חולק על הבבלי בזה, ותפילת נעילה בלי פיוטים לא לוקח יותר מרבע שעה, וכל הפיוטים הוסיפו בזמן הראשונים או הגאונים, ועל איזה דין התכוונת שבלאו הכי אף שפוסקים כר"ת?
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
יהושע אמר:
הרי כל הראשונים מביאים את הירושלמי, והראש תירץ קושיות הרשבא בברכות ולא מצינו מי מהראשונים שיאמר שהירושלמי חולק על הבבלי בזה, ותפילת נעילה בלי פיוטים לא לוקח יותר מרבע שעה, וכל הפיוטים הוסיפו בזמן הראשונים או הגאונים, ועל איזה דין התכוונת שבלאו הכי אף שפוסקים כר"ת?

אתה לא יודע מה היה הקצב בזמנו ...
זה שהראשונים הביאו את זה - זה לא ראיה שהרי אף הרשב"א הבין את זה אף שהכרעתו דלא כר"ת, ואין לו סיבה להוציא את הירושלמי מפשטותו. 
ואדרבה ברור מדבריהם שהכונה לפני שקיעה ראשונה -שאחרת היה להם לפרש שזה שונה משבת .
איך בדיוק הם הסתמכו על ההסברים שלך ...שהכל לפי הענין ....
אבל הסיבה פשוטה מכיון שיש ירושלמי פסוק מתי הזמן לא שינו את זמנו , ויש הרבה דוגמאות כאלו .
והדין שכתבתי הוא - שהרבה פוסקים סוברים שזמן נעילה קודם לשקיעה ראשונה אף שסוברים כר"ת ​​​​​​.

 
 

יהושע

משתמש ותיק
האחד בא לגור אמר:
יהושע אמר:
הרי כל הראשונים מביאים את הירושלמי, והראש תירץ קושיות הרשבא בברכות ולא מצינו מי מהראשונים שיאמר שהירושלמי חולק על הבבלי בזה, ותפילת נעילה בלי פיוטים לא לוקח יותר מרבע שעה, וכל הפיוטים הוסיפו בזמן הראשונים או הגאונים, ועל איזה דין התכוונת שבלאו הכי אף שפוסקים כר"ת?

אתה לא יודע מה היה הקצב בזמנו ...
זה שהראשונים הביאו את זה - זה לא ראיה שהרי אף הרשב"א הבין את זה אף שהכרעתו דלא כר"ת, ואין לו סיבה להוציא את הירושלמי מפשטותו. 
ואדרבה ברור מדבריהם שהכונה לפני שקיעה ראשונה -שאחרת היה להם לפרש שזה שונה משבת .
איך בדיוק הם הסתמכו על ההסברים שלך ...שהכל לפי הענין ....
אבל הסיבה פשוטה מכיון שיש ירושלמי פסוק מתי הזמן לא שינו את זמנו , ויש הרבה דוגמאות כאלו .
והדין שכתבתי הוא - שהרבה פוסקים סוברים שזמן נעילה קודם לשקיעה ראשונה אף שסוברים כר"ת ​​​​​​.

איפה כתוב שגם לר"ת צריך להתפלל קודם שקיעה ראשונה?

בריטב"א שבת קלז כתב על תינוק שנולד בין השמשות אפשר לסמוך על נשים שנולד ביום אם יאמרו שראו חמה בראשי דקלים, והרי הריטבא סובר כר"ת בע"כ שמדובר סמוך לשקיעה שנייה. 
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
יהושע אמר:
האחד בא לגור אמר:
יהושע אמר:
הרי כל הראשונים מביאים את הירושלמי, והראש תירץ קושיות הרשבא בברכות ולא מצינו מי מהראשונים שיאמר שהירושלמי חולק על הבבלי בזה, ותפילת נעילה בלי פיוטים לא לוקח יותר מרבע שעה, וכל הפיוטים הוסיפו בזמן הראשונים או הגאונים, ועל איזה דין התכוונת שבלאו הכי אף שפוסקים כר"ת?

אתה לא יודע מה היה הקצב בזמנו ...
זה שהראשונים הביאו את זה - זה לא ראיה שהרי אף הרשב"א הבין את זה אף שהכרעתו דלא כר"ת, ואין לו סיבה להוציא את הירושלמי מפשטותו. 
ואדרבה ברור מדבריהם שהכונה לפני שקיעה ראשונה -שאחרת היה להם לפרש שזה שונה משבת .
איך בדיוק הם הסתמכו על ההסברים שלך ...שהכל לפי הענין ....
אבל הסיבה פשוטה מכיון שיש ירושלמי פסוק מתי הזמן לא שינו את זמנו , ויש הרבה דוגמאות כאלו .
והדין שכתבתי הוא - שהרבה פוסקים סוברים שזמן נעילה קודם לשקיעה ראשונה אף שסוברים כר"ת ​​​​​​.

איפה כתוב שגם לר"ת צריך להתפלל קודם שקיעה ראשונה?

בריטב"א שבת קלז כתב על תינוק שנולד בין השמשות אפשר לסמוך על נשים שנולד ביום אם יאמרו שראו חמה בראשי דקלים, והרי הריטבא סובר כר"ת בע"כ שמדובר סמוך לשקיעה שנייה. 
כתבתי שיש הרבה פוסקים שסוברים כר"ת ובכל זאת פסקו שזמנה קודם שקיעה ראשונה.לא ר"ת עצמו .

הפשט בריטב"א פשוט - מאותה סיבה שהם צריכים להדליק כשחמה בראשי אילנות - דהיינו שאחר שקיעה ראשונה- מאן דלא בקי בשיעורא דרבנן, לא יודעים האם היתה כבר שקיעה שניה. ונשים לא בקיאות בשיעורא דרבנן .
 
 

יהושע

משתמש ותיק
האחד בא לגור אמר:
יהושע אמר:
האחד בא לגור אמר:
אתה לא יודע מה היה הקצב בזמנו ...
זה שהראשונים הביאו את זה - זה לא ראיה שהרי אף הרשב"א הבין את זה אף שהכרעתו דלא כר"ת, ואין לו סיבה להוציא את הירושלמי מפשטותו. 
ואדרבה ברור מדבריהם שהכונה לפני שקיעה ראשונה -שאחרת היה להם לפרש שזה שונה משבת .
איך בדיוק הם הסתמכו על ההסברים שלך ...שהכל לפי הענין ....
אבל הסיבה פשוטה מכיון שיש ירושלמי פסוק מתי הזמן לא שינו את זמנו , ויש הרבה דוגמאות כאלו .
והדין שכתבתי הוא - שהרבה פוסקים סוברים שזמן נעילה קודם לשקיעה ראשונה אף שסוברים כר"ת ​​​​​​.

איפה כתוב שגם לר"ת צריך להתפלל קודם שקיעה ראשונה?

בריטב"א שבת קלז כתב על תינוק שנולד בין השמשות אפשר לסמוך על נשים שנולד ביום אם יאמרו שראו חמה בראשי דקלים, והרי הריטבא סובר כר"ת בע"כ שמדובר סמוך לשקיעה שנייה. 
כתבתי שיש הרבה פוסקים שסוברים כר"ת ובכל זאת פסקו שזמנה קודם שקיעה ראשונה.לא ר"ת עצמו .

הפשט בריטב"א פשוט - מאותה סיבה שהם צריכים להדליק כשחמה בראשי אילנות - דהיינו שאחר שקיעה ראשונה- מאן דלא בקי בשיעורא דרבנן, לא יודעים האם היתה כבר שקיעה שניה. ונשים לא בקיאות בשיעורא דרבנן .
אתה עדיין לא קולט כמה דוחקים ע״ג דוחקים צריך להגיד כדי להתעקש שדעת הגאונים הוא דלא כר״ת? ועל זה לסמוך באיסור סקילה נגד כל הראשונים? 
 
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
יהושע אמר:
האחד בא לגור אמר:
יהושע אמר:
איפה כתוב שגם לר"ת צריך להתפלל קודם שקיעה ראשונה?

בריטב"א שבת קלז כתב על תינוק שנולד בין השמשות אפשר לסמוך על נשים שנולד ביום אם יאמרו שראו חמה בראשי דקלים, והרי הריטבא סובר כר"ת בע"כ שמדובר סמוך לשקיעה שנייה. 
כתבתי שיש הרבה פוסקים שסוברים כר"ת ובכל זאת פסקו שזמנה קודם שקיעה ראשונה.לא ר"ת עצמו .

הפשט בריטב"א פשוט - מאותה סיבה שהם צריכים להדליק כשחמה בראשי אילנות - דהיינו שאחר שקיעה ראשונה- מאן דלא בקי בשיעורא דרבנן, לא יודעים האם היתה כבר שקיעה שניה. ונשים לא בקיאות בשיעורא דרבנן .
אתה עדיין לא קולט כמה דוחקים ע״ג דוחקים צריך להגיד כדי להתעקש שדעת הגאונים הוא דלא כר״ת? ועל זה לסמוך באיסור סקילה נגד כל הראשונים? 
דחוקים ע"ג דחוקים ?????
אין שום הבדל בין חשש איסור להדליק נרות אחרי שקיעת החמה- לבין חשש איסור מילה שלא בזמנה ,
וכמה דחוקים  והמצאות ושטויות  צריך להמציא כדי שהגאונים יהיו  כר"ת
מי דיבר על לסמוך ?
דיברתי על האמת בדעת הגאונים !!!
 

יהושע

משתמש ותיק
האחד בא לגור אמר:
יהושע אמר:
האחד בא לגור אמר:
אתה לא יודע מה היה הקצב בזמנו ...
זה שהראשונים הביאו את זה - זה לא ראיה שהרי אף הרשב"א הבין את זה אף שהכרעתו דלא כר"ת, ואין לו סיבה להוציא את הירושלמי מפשטותו. 
ואדרבה ברור מדבריהם שהכונה לפני שקיעה ראשונה -שאחרת היה להם לפרש שזה שונה משבת .
איך בדיוק הם הסתמכו על ההסברים שלך ...שהכל לפי הענין ....
אבל הסיבה פשוטה מכיון שיש ירושלמי פסוק מתי הזמן לא שינו את זמנו , ויש הרבה דוגמאות כאלו .
והדין שכתבתי הוא - שהרבה פוסקים סוברים שזמן נעילה קודם לשקיעה ראשונה אף שסוברים כר"ת ​​​​​​.

איפה כתוב שגם לר"ת צריך להתפלל קודם שקיעה ראשונה?

בריטב"א שבת קלז כתב על תינוק שנולד בין השמשות אפשר לסמוך על נשים שנולד ביום אם יאמרו שראו חמה בראשי דקלים, והרי הריטבא סובר כר"ת בע"כ שמדובר סמוך לשקיעה שנייה. 
כתבתי שיש הרבה פוסקים שסוברים כר"ת ובכל זאת פסקו שזמנה קודם שקיעה ראשונה.לא ר"ת עצמו .
מקור?
 
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
יהושע אמר:
האחד בא לגור אמר:
כתבתי שיש הרבה פוסקים שסוברים כר"ת ובכל זאת פסקו שזמנה קודם שקיעה ראשונה.לא ר"ת עצמו .
מקור?
תעיין טוב בב"ח סימן תרכ"ג ובמ"א ובט"ז  שם ובמחצה"ש שם .
והדברים מופרשים שם, שאף לדעת הטור והשו"ע שס"ל כר"ת - זמן חמה על ראשי אילנות קודם לשקיעה ראשונה(ולדעת הט"ז הוא חצי שעה קודם שקיעה הניראת ).
וכן כתב המשנ"ב שם (ציטטתי רק אותו, כי הוא כותב בקצרה ובתמציתיות{הכרעתו כדעת המג"א בהסבר דברי השו"ע} )
כשהחמה בראש האילנות - הוא איזה זמן קודם תחלת השקיעה ומה שכתב שישלים סמוך לשקיעת החמה היינו סוף שקיעה שהוא צאת הכוכבים 

גם בדברי המהרי"ף  בסימן ו מבואר כך להדיא, אין אף אחד שמסביר אחרת את זמן חמה בראשי אילנות לענין נעילה . 
 
חלק עליון תַחתִית