האם השימוש בדחף הטבעי הוא שלילי או טבעי

בר בי רב

משתמש ותיק
מקובל לומר, שהדחף הטבעי הוא שלילי אצל סתם אנשים שרובם נוטה לכף חובה, וכעין זה כתוב ב"מעלות התורה" בשם הגר"א.
כמו כן ובדומה לזה, יש מהסמ"ע ל דעת בע"ב היפך דעת תורה. מאידך על גדולי ישראל כמדומה בשם החזו"א מובא שהמושכל ראשון שלהם הוא דעת תורה.
בנושא הראשון הנ"ל של הדחפים, כדאי לציין את דברי הר"א בן הרמב"ם בספרו המספיק לעובדי ה' שכותב כי יש להסתכל על כל דחף לגופו, ודחף חיובי יש לאמץ אותו מיד לפני שהוא יפסק ויעלם, ואילו דחף שלילי אדרבה כמובן שיש לדכא אותו או להתעלם ממנו.
לכשתמצי לומר בעיקרי הדברים אין הגר"א חלוק על זה.
(גילוי נאות: אם יש דברים שלא הובנו תעירו לי ואערוך את ההודעה שוב).
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
כשמבקשים ובמצוותיך תרדוף נפשי מבקשים שנזכה שהדחף הטבעי יהיה לרוחניות
וכמו דברי חז"ל המפורסמים על דוד המל ואשיבה רגלי אל עדותיך
 

בר בי רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
עיין מה שציינתי בשם מעלות התורה בשם הגר"א. ומ"מ יש לסייג את הדברים שאין הכונה שיש להמנע מלהשתמש בדחף שיש למצוה, אלא שאם יש דחף למשהו - זה סימן לבדוק ולבחון האם הוא מגיע ממניעים לשם שמים. והאם אין טעות בשיקול הדעת. אבל כמובן שזה לא סיבה לעצמו לפסול קיום מעשה טוב. וזה מה שכתבתי שהגר"א לא חולק בעיקרי הדברים על הר"א בהרמב"ם.
 

נושא למחשבה

משתמש רגיל
אגב, בהקשר למעשה הידוע על הגר"ח מוולאז'ין שצויין לעיל [האם הוא מובא במעלות התורה?] שרצה להקים ישיבה והגר"א דחה מתחילה את הרעיון, ורק לאחר שנה תמימה ששאלו בשנית הסכים לו לפעול. כמדומני שדבר זה איננו משוייך כ"כ בדור שלנו, וכפי שיראה המעיין בסיפור הבא:
סיפר לי מחזיק תורה ת"ח אחד, שהוא בהיותו אברך צעיר לימים [בן 26] ניגש הוא אל מרן הגראי"ל שטינמן זצ"ל והתייעץ פניו על התוכנית שהתרקמה לו במחו, לפתוח 'חידר' במקום שהוא גר (בשיטת 'זכרו'). והשיב לו הרב שטינמן זצ"ל לחיוב ואף עודדו לזה. אך הנה כרסמה בלבו של הת"ח הנ"ל המחשבה (וזאת ע"י "אברך חשוב" שעוררו על כך...) דכנראה שהוא צעיר יותר מדאי, והכל מגיע מדחף לא ראוי של "לא לשמה" וכו'. ושעל כן שב בשנית להתייעץ ולשמוע את דברי הרב שטיינמן זצ"ל האם באמת ראוי לו למהר ולפעול בענין. השיבו הרב שטיינמן: 'מה אתה נפגע מדברי אותו אברך (שטען לו שיש לו מגמה של "לא לשמה")? וכי אתה יותר גדול מהגר"ח מוולאז'ין שבעת שבא לפתוח את ישיבת וולאז'ין גער בו הגר"א מווילנא שאין מעשיו לשם שמים!' אך הת"ח הצעיר עוד לא השתכנע סופית והמשיך לברר: 'וא"כ אולי עלי ללמוד מהגר"ח וואלז'ין שעלי להמתין עוד שנה תמימה, עד שאקבל מהרב הכרעה שהגיע הזמן לפותחו'. השיבו הרב שטינמן זצ"ל בחיוך: 'האם אתה באמת חושב שבעוד שנה תזכה להגיע לידי לשם שמים?! עם תמתין לכך, הרי שלעולם לא יהיה לאל ידך להקים את התוכנית החשובה שלך. ולכן אין לך להתמהמה בדבר, אלא לך וגש אל מלאכתך!', עכת"ד.
וכיו"ב ראיתי מובא בקובץ גליונות (פקודי תשע"ט דברי חכמה מגדולי הדורות עמ' 3), "סיפרו שמרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל שאל את אחד מראשי רשתות הכוללים, כמה ממעשיו הם לשם שמים. והראש כולל ענה לו, חמש אחוז. נענה ר' אהרן לייב ואמר, 'חבל, אם היית עושה הכל שלא לשמה, היית פותח עוד כולל...'".
 

בן של רב

משתמש ותיק
הוא לא אמר חבל!
זוהי טעות עצובה שרבים טעו בה!
כל מי שבאמת הכיר את הגראי"ל יודע שאדרבה הוא התכוין להדגיש לו שכל מה שמטריד את היצר הרע זה דוקא אותם האחוזים של הלש"ש שלך.
ולכן תתמקד להרבות באחוזי לש"ש אפילו אם בשלא לשמה תשיג יותר!
כי עיקר המאבק מול הסט"א הוא על ה% של מחשבות נכונות.

מהיכן אני יודע? גם מדברים אחרים שאמר הגראי"ל תמיד שוב ושוב.
וגם כי פשוט שמעתי מראש כולל זה בעצמו משפטים דומים שהגראי"ל אמר לו בדיוק על העקרון הזה אלא שהם בשונה מהסיפור הזה - היו ברורים וחדים לחלוטין.
 

ayedavid

משתמש ותיק
למדתי לא מזמן את הגמ' בסוכה כ"ח. המונה את שבחיו של רבן יוחנן בן זכאי, ובהם: מימיו לא שח שיחת חולין, ולא הלך ד' אמות בלא תורה ותפילה ובלא תפילין, ולא קדמו אדם בבית המדרש, ולא ישן בבית המדרש לא שינת קבע ולא עראי, ולא הרהר במבואות המטונפים, ולא הניח אדם בבית המדרש, ולא מצאו אדם יושב ודומם אלא יושב ושונה.

והיה לי קשה מה עניין הימנעות מהרהור במבואות המטונפים למעלותיו בלימוד התורה. ואולי אפשר לתרץ שהיא מעידה שעיסוק התורה היה נשלט ע"י השכל ושזה מעלה בלימוד התורה. דהיינו שלמרות שאהבת התורה והנטייה ללימוד היא חיובית, יש עניין לשלוט גם בה, וזה בא לידי ביטוי בהימנעות אפילו מהרהור בה כשהוא אסור.
 

בן של רב

משתמש ותיק
חלק א׳ ממעל אמר:
לא אומרים בשם הגר"א או הגר"ח שאם יש דחף לעשות מצוה זה סימן להתרחק מזה?

יעויין באור יחזקאל איפשהו [וכן בעלי שור כמדומה באחת ההסכמות] שממש לא זה מה שנאמר.
מה כן נאמר ע"פ הגר"א על "ותרא כי מתאמצת" (רות) ?
שאם אתה גם לא רוצה לעשות וגם חושב שזה נצרך יש הגיון לומר שזה אמת וצדק כן לעשות.
וכמו רות עצמה שבהגיון זה נראה נכון לגייר אותה וגם רואים שההליכה קשה לה.
ולהיפך אומר הגר"א שכשעושים משהו לא טוב החיצוניות מזדרזת ונחפזת
אבל ההגיון מלקה ומציק... והלב בפנים שוקל כעופרת...
 

אסף

משתמש ותיק
ליתר דיוק - הגוף לא יעשה מעצמו לש"ש, אבל בהחלט אפשר להרגיל אותו להיות ממושמע וכמשנ"א "צדיקים לבם ברשותם".
וכבר הביאו לעיל את הפסוק "חשבתי דרכי וגו'"
ודרשו ע"ש חז"ל במ"ר ריש בחוקותי "אם בחקותי תלכו הה"ד (תהלים קיט) חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך אמר דוד רבש"ע בכל יום ויום הייתי מחשב ואומר למקום פלוני ולבית דירה פלונית אני הולך והיו רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות הה"ד ואשיבה רגלי אל עדותיך".
 

בר בי רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
על צדיקים מבואר להדיא בהגר"א שם שאינם בכלל המאמר הנ"ל עי"ש.
 

נבשר

משתמש ותיק
ayedavid אמר:
למדתי לא מזמן את הגמ' בסוכה כ"ח. המונה את שבחיו של רבן יוחנן בן זכאי, ובהם: מימיו לא שח שיחת חולין, ולא הלך ד' אמות בלא תורה ותפילה ובלא תפילין, ולא קדמו אדם בבית המדרש, ולא ישן בבית המדרש לא שינת קבע ולא עראי, ולא הרהר במבואות המטונפים, ולא הניח אדם בבית המדרש, ולא מצאו אדם יושב ודומם אלא יושב ושונה.

והיה לי קשה מה עניין הימנעות מהרהור במבואות המטונפים למעלותיו בלימוד התורה. ואולי אפשר לתרץ שהיא מעידה שעיסוק התורה היה נשלט ע"י השכל ושזה מעלה בלימוד התורה. דהיינו שלמרות שאהבת התורה והנטייה ללימוד היא חיובית, יש עניין לשלוט גם בה, וזה בא לידי ביטוי בהימנעות אפילו מהרהור בה כשהוא אסור.
אף אני חשבתי כן רק על הגמ' בתענית כ' ע"ב לגבי רב אדא בר אהבה שלא הרהר ואפ"ה כתוב לגבי רב אדא בר אהבה "שלא הלך ד' אמות בלא תורה ובלא תפילין" וזה כח שליטה עצום (פשוט שאדם יכול למצוא אצל עצמו איזה ציור שצריך למסור איזה חבורה מוחו קודח כל הזמן בזה, וקשה מאוד לשלוט ע"ז), ומצאתי במצפה איתן שכן כתב שם, ומדינא מותר שהוא לאונסו, רק בצורה אחרת עיי"ש. ועוד עיין שם במהרש"א פי' אחר.
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
ayedavid אמר:
והיה לי קשה מה עניין הימנעות מהרהור במבואות המטונפים למעלותיו בלימוד התורה. ואולי אפשר לתרץ שהיא מעידה שעיסוק התורה היה נשלט ע"י השכל ושזה מעלה בלימוד התורה. דהיינו שלמרות שאהבת התורה והנטייה ללימוד היא חיובית, יש עניין לשלוט גם בה, וזה בא לידי ביטוי בהימנעות אפילו מהרהור בה כשהוא אסור.
מאידך גיסא עיין ירושלמי ברכות פ"ה ה"א

ריש לקיש מנהגו באוריתא סגין הוה, נפיק ליה לבר מתחומא דשבתא והוא לא ידע, לקיים מה שנ' באהבתה תשגה תמיד .
 

בר בי רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
וגם על מבואות המטונפים עי' מה שהובא בגמ' דזבחים על א' מהתנאים
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
בר בי רב אמר:
וכן בגמ' דילן איתא כן על א' האמוראים.

אתה מתכוין לעירובין נד:?
שם מדובר על מעשים משונים והדרשא מלשון שיגעון, ואינו נוגע כלל לענין עבירה על איסור .
 

נבשר

משתמש ותיק
האחד בא לגור אמר:
ayedavid אמר:
והיה לי קשה מה עניין הימנעות מהרהור במבואות המטונפים למעלותיו בלימוד התורה. ואולי אפשר לתרץ שהיא מעידה שעיסוק התורה היה נשלט ע"י השכל ושזה מעלה בלימוד התורה. דהיינו שלמרות שאהבת התורה והנטייה ללימוד היא חיובית, יש עניין לשלוט גם בה, וזה בא לידי ביטוי בהימנעות אפילו מהרהור בה כשהוא אסור.
מאידך גיסא עיין ירושלמי ברכות פ"ה ה"א

ריש לקיש מנהגו באוריתא סגין הוה, נפיק ליה לבר מתחומא דשבתא והוא לא ידע, לקיים מה שנ' באהבתה תשגה תמיד .
שם לא עשה מעשה נגד הדין, שאין איסור לחשוב בדרך רק צריך להזהר להיכן הולך, משא"כ במבואות המטונפות יש איסור לחשוב בד"ת, א"כ קיים דינו שלא לחשוב אפי' שהוא נגד הטבע. ובר"ל הובא הקרא של "אהבה תשגה תמיד", שהיא תכונה נפשית שהאהבה יוצרת את השיגיון (לא יודע אם המילה נכונה), משא"כ אצל רב אדא בר אהבה איירי על פעולת השכל, ועיין.
 

בר בי רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
האחד בא לגור אמר:
בר בי רב אמר:
וכן בגמ' דילן איתא כן על א' האמוראים.

אתה מתכוין לעירובין נד:?
שם מדובר על מעשים משונים והדרשא מלשון שיגעון, ואינו נוגע כלל לענין עבירה על איסור .


לא
בגמ': נחמיה בריה דרב חנילאי משכיה שמעתא ונפק חוץ לתחום, עירובין מג ע"ב. ויש עוד גמ' צורבא מרבנן אמרי' משכיה שמעתתא.
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
@נבשר
גם ברבן יוחנן בן זכאי וראב"א, הנושא הוא לא שלא לחשוב ביודעין במבואות המטונפים, אלא שימת לב להפסיק כשמגיעים לשם ממש כעובדא דר"ל .
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
בר בי רב אמר:
[


לא
בגמ': נחמיה בריה דרב חנילאי משכיה שמעתא ונפק חוץ לתחום, עירובין מג ע"ב. ויש עוד גמ' צורבא מרבנן אמרי' משכיה שמעתתא.

מה שייך לעניננו? שם זה לא מובא בתור מעלה .
 

בר בי רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
הנושא הוא על דברי הגר"א שהדחף בצדיקים הוא חיובי ורציתי להעיר שלא על דחף מסוג כזה הכונה, אלא על דחף שיש בו איסור. ודחף של לצאת במתעסק מחוץ לתחום הוא לא דחף שמוביל לאיסור אלא למעשה שבנסיבות אחרות היה נחשב איסור. לכן צדיקים יכול להוביל אותם גופם למעשה כזה.
 

נבשר

משתמש ותיק
האחד בא לגור אמר:
@נבשר
גם ברבן יוחנן בן זכאי וראב"א, הנושא הוא לא שלא לחשוב ביודעין במבואות המטונפים, אלא שימת לב להפסיק כשמגיעים לשם ממש כעובדא דר"ל .
ודאי שבשניהם הוא ענין שימת לב, מ"מ במבואות המטונפות יש איסור לחשוב בד"ת, האיסור על מה שעושה, משא"כ אצל ר"ל אין איסור על פעולת השכל, וזה הבאתי מענין האהבה. אולי יש הבדל. משום מה לא נצטטתי.
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
בר בי רב אמר:
הנושא הוא על דברי הגר"א שהדחף בצדיקים הוא חיובי ורציתי להעיר שלא על דחף מסוג כזה הכונה, אלא על דחף שיש בו איסור. ודחף של לצאת במתעסק מחוץ לתחום הוא לא דחף שמוביל לאיסור אלא למעשה שבנסיבות אחרות היה נחשב איסור. לכן צדיקים יכול להוביל אותם גופם למעשה כזה.
למה בנסיבות אחרות ?
בשבת זה מעשה אסור בדיוק כמו מבואות מטונפים.
 

ayedavid

משתמש ותיק
בעניי אנסה להציע שני חילוקים: א. באמת כולם שמו לב איפה הם הולכים, כי סוף סוף הם הלכו, אבל לזכור איזה יום היום זה כבר לא משהו שעמד במבחן של בחירה ופשוט שהיה מחוץ לתחום החשיבה בשעת לימוד. ב. אולי אלו שיצאו מחוץ לתחום לא הלכו והרהרו אלא למדו בהליכה, ובלימוד צריך להסיח דעת מהכל.
 

בן של רב

משתמש ותיק
אסף אמר:
ליתר דיוק - הגוף לא יעשה מעצמו לש"ש, אבל בהחלט אפשר להרגיל אותו להיות ממושמע וכמשנ"א "צדיקים לבם ברשותם".
וכבר הביאו לעיל את הפסוק "חשבתי דרכי וגו'"
ודרשו ע"ש חז"ל במ"ר ריש בחוקותי "אם בחקותי תלכו הה"ד (תהלים קיט) חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך אמר דוד רבש"ע בכל יום ויום הייתי מחשב ואומר למקום פלוני ולבית דירה פלונית אני הולך והיו רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות הה"ד ואשיבה רגלי אל עדותיך".
'ממושמע' כן.
לש"ש ממש לא, כי הגוף לא חשב ולא חושב!

רק כשיבוא המשיח עני ורוכב על חמור=חומר כידוע, אז יתחיל תהליך של חיות אדירה שתביא גם את החומר להיות עם דעת.

וכמו במקדש שהדומם הפך לצומח ועץ פירות זהב הצמיח. וגם לחי כמו השערים שרצו לבלוע את שלמה ועוד. (גר"א)
 

שירת הלווים

משתמש ותיק
דחף הוא רצון שמונע ממערכת הרגש של האדם הבעיה בדחף שהוא נעדר מדעת ולכך ברגע שישכך הדחף גם העשייה שמכוחו תדעך עוד גם שאפשר שעשייה מכוח דחף נעדרת שיקול דעת למשל שלא כל מה שאתה עושה עכשיו מתוך תשוקה תוכל לעשותו שלא מתוך תשוקה וכמו שהזכרתי וכן דחף יכול לעוור בין טוב לרע וכהנה רבות לכך לדחף יש תפקיד לעורר את הדעת לשים לב לנקודה אותה הדחף מעורר אבל אין לפעול עד שלא ברור לך שהעשייה מגיעה בדעת וזה לדעתי הנלמד מהמשה של הגר"א אם הרצון של הגר"ח להקים ישיבה שכל עוד שהדחף השפיע לא הסכים בעדו רק אחרי שנכח לדעת שאכן הרצון מגיע כבר רק מדעת אדרבה ציוו ועודדו על כך
 
A

Anonymous

Guest
בן של רב אמר:
הוא לא אמר חבל!
זוהי טעות עצובה שרבים טעו בה!
כל מי שבאמת הכיר את הגראי"ל יודע שאדרבה הוא התכוין להדגיש לו שכל מה שמטריד את היצר הרע זה דוקא אותם האחוזים של הלש"ש שלך.
ולכן תתמקד להרבות באחוזי לש"ש אפילו אם בשלא לשמה תשיג יותר!
כי עיקר המאבק מול הסט"א הוא על ה% של מחשבות נכונות.

מהיכן אני יודע? גם מדברים אחרים שאמר הגראי"ל תמיד שוב ושוב.
וגם כי פשוט שמעתי מראש כולל זה בעצמו משפטים דומים שהגראי"ל אמר לו בדיוק על העקרון הזה אלא שהם בשונה מהסיפור הזה - היו ברורים וחדים לחלוטין.
מה פתאום? בדיוק הפוך!
הגראי"ל גרס שבדורנו אין לשם שמים. וכפי שהעיד הרב מרדכי בלוי כי לא היה דבר יותר שנוא על הגראי"ל יותר מאותם שתי מילים 'לשם שמים'.
 

טעם ודעת

משתמש ותיק
עצם הדחף הטבעי זהו דבר מבורך, זהו חלק מהכלים שחנן אותו השי"ת כל אחד עם נטיעה שלו, שבזה הוא צריך לבחור באבן הבוחן עם הדבר ע"פ התורה, כי עצם הדחף זה הוא עבודת ה' שלו להעלות ולתקן הניצ"ק שיש בו אשר על כן נתן לו השי"ת הדחף לדבר ההוא כדי להעלתו וכמבואר בכל ספרי החסידות.
 

בן של רב

משתמש ותיק
מתחזק אמר:
בן של רב אמר:
הוא לא אמר חבל!
זוהי טעות עצובה שרבים טעו בה!
כל מי שבאמת הכיר את הגראי"ל יודע שאדרבה הוא התכוין להדגיש לו שכל מה שמטריד את היצר הרע זה דוקא אותם האחוזים של הלש"ש שלך.
ולכן תתמקד להרבות באחוזי לש"ש אפילו אם בשלא לשמה תשיג יותר!
כי עיקר המאבק מול הסט"א הוא על ה% של מחשבות נכונות.

מהיכן אני יודע? גם מדברים אחרים שאמר הגראי"ל תמיד שוב ושוב.
וגם כי פשוט שמעתי מראש כולל זה בעצמו משפטים דומים שהגראי"ל אמר לו בדיוק על העקרון הזה אלא שהם בשונה מהסיפור הזה - היו ברורים וחדים לחלוטין.
מה פתאום? בדיוק הפוך!
הגראי"ל גרס שבדורנו אין לשם שמים. וכפי שהעיד הרב מרדכי בלוי כי לא היה דבר יותר שנוא על הגראי"ל יותר מאותם שתי מילים 'לשם שמים'.
שתוק. כך עלתה במחשבה לפניך.
לא לפניו. לא לפניו. לא לפניו.
 
A

Anonymous

Guest
בן של רב אמר:
מתחזק אמר:
בן של רב אמר:
הוא לא אמר חבל!
זוהי טעות עצובה שרבים טעו בה!
כל מי שבאמת הכיר את הגראי"ל יודע שאדרבה הוא התכוין להדגיש לו שכל מה שמטריד את היצר הרע זה דוקא אותם האחוזים של הלש"ש שלך.
ולכן תתמקד להרבות באחוזי לש"ש אפילו אם בשלא לשמה תשיג יותר!
כי עיקר המאבק מול הסט"א הוא על ה% של מחשבות נכונות.

מהיכן אני יודע? גם מדברים אחרים שאמר הגראי"ל תמיד שוב ושוב.
וגם כי פשוט שמעתי מראש כולל זה בעצמו משפטים דומים שהגראי"ל אמר לו בדיוק על העקרון הזה אלא שהם בשונה מהסיפור הזה - היו ברורים וחדים לחלוטין.
מה פתאום? בדיוק הפוך!
הגראי"ל גרס שבדורנו אין לשם שמים. וכפי שהעיד הרב מרדכי בלוי כי לא היה דבר יותר שנוא על הגראי"ל יותר מאותם שתי מילים 'לשם שמים'.
שתוק. כך עלתה במחשבה לפניך.
לא לפניו. לא לפניו. לא לפניו.
לא יעזור לך הפרשנות המעוותת שלך, זו האמת.
 

בן של רב

משתמש ותיק
מתחזק אמר:
בן של רב אמר:
מתחזק אמר:
מה פתאום? בדיוק הפוך!
הגראי"ל גרס שבדורנו אין לשם שמים. וכפי שהעיד הרב מרדכי בלוי כי לא היה דבר יותר שנוא על הגראי"ל יותר מאותם שתי מילים 'לשם שמים'.
שתוק. כך עלתה במחשבה לפניך.
לא לפניו. לא לפניו. לא לפניו.
לא יעזור לך הפרשנות המעוותת שלך, זו האמת.
פרשנות???
אני רק מצטט אותו עצמו במילים ברורות שלא אמר רק לי בחדר
אלא בשיחות ואירועים שוב ושוב וברבים, ויש גם תיעוד.

אה"נ שהוא אחז מראש טוב טוב את עומק הפרצוף האמיתי של אלו שגילו לבסוף שהם גם מחללים ש"ש וגם טוענים לש"ש. 👺👑 השמים כסאי.

אבל כשלא משקרים ולא מנפחים ומתגאים - הוא >לא הפסיק< להדגיש את הלש"ש במובן הזה של הגדלת ה% ע"י ריבוי מחשבות של תכלית ומהות.

[כמובן יחד עם חשדנות עצמית - במידה סבירה ובלי להרגיש רדוף...]
 
חלק עליון תַחתִית