המלבין פני חבירו

נושאים שונים

פותח הנושא
אברך כולל
Articles: 0
הודעות: 183
הצטרף: 15 אוקטובר 2017, 20:27
קיבל תודה: 57 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

המלבין פני חבירו

שליחה על ידי אברך כולל » 12 מאי 2019, 15:13

א. רציתי להבין למה ענשו כ"כ גדול כיון דהוי כמו רציחה דאזל סומקא ואתי חיוורא הרי רוצח ממש יש לו חלק לעוה"ב

ב. הרבינו יונה כותב שהוא יהרג ועל יעבור כרציחה. האם פסקינן כך

ערכים:


חלק א׳ ממעל
משתמש ותיק
Articles: 0
הודעות: 1588
הצטרף: 14 פברואר 2019, 17:02
מיקום: בני ברק
נתן תודה: 150 פעמים
קיבל תודה: 198 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: המלבין פני חבירו

שליחה על ידי חלק א׳ ממעל » 12 מאי 2019, 15:56

ב. כמדו׳ שפליגי בזה הרא׳ (אולי תו׳), ובל"נ אנסה להיזכר איפה, (אולי בב"מ?)


כרם
משתמש ותיק
Articles: 0
הודעות: 370
הצטרף: 13 ספטמבר 2017, 15:52
נתן תודה: 31 פעמים
קיבל תודה: 116 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: המלבין פני חבירו

שליחה על ידי כרם » 12 מאי 2019, 15:57



בן של רב
משתמש ותיק
Articles: 0
הודעות: 1504
הצטרף: 06 דצמבר 2018, 01:56
נתן תודה: 675 פעמים
קיבל תודה: 342 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: המלבין פני חבירו

שליחה על ידי בן של רב » 12 מאי 2019, 20:31

רבינו יונה בשע"ת פרק ד' מסביר שהמלבין נפשו לא מרה לו כמו רוצח.

ולכאורה עדיין קשה סו"ס העברה עצמה לא כ"כ חמורה כמו רציחה.

ואולי אפשר לחדש יסוד גדול שכשעושים עברה ולא מתחרטים זה במידה מסויימת כמו שכל רגע הוא ממשיך.
גם כי יש חיוב וידוי שבכל רגע הוא עובר עליו.
וגם כי הוא ככל בן שמתרחק מאביו וברצף והתמדה הוא לא מביט לכיוונו .
ולגבי זה המרידה והזלזול קבועים ול"ש חוק התיישנות...

כעי"ז יש דין שרועי בהמה דקה מורידין ולא מעלין אף שהם בסה"כ גזלנים שאינם חייבים מיתה אלא שמצב קבוע בעברה = כליה.

[ושמעתי שבכינוס טכנולוגיה של פרושים נשאל הגר"נ קופשיץ ברבים מה המקור של החזו"א שאמר על טלויזיה יהרג ואל יעבור?
וכן הגר"ח שהוסיף שכל שכן האינטרנט - מנין לו?
והשיב הגר"נ קופשיץ שזה מוכח מהדין של רועי בהמה דקה].


מתחזק
Articles: 0
סטטוס: לא מחובר

Re: המלבין פני חבירו

שליחה על ידי מתחזק » 13 מאי 2019, 11:25

בן של רב כתב:
12 מאי 2019, 20:31
רבינו יונה בשע"ת פרק ד' מסביר שהמלבין נפשו לא מרה לו כמו רוצח.

ולכאורה עדיין קשה סו"ס העברה עצמה לא כ"כ חמורה כמו רציחה.

ואולי אפשר לחדש יסוד גדול שכשעושים עברה ולא מתחרטים זה במידה מסויימת כמו שכל רגע הוא ממשיך.
גם כי יש חיוב וידוי שבכל רגע הוא עובר עליו.
וגם כי הוא ככל בן שמתרחק מאביו וברצף והתמדה הוא לא מביט לכיוונו .
ולגבי זה המרידה והזלזול קבועים ול"ש חוק התיישנות...

כעי"ז יש דין שרועי בהמה דקה מורידין ולא מעלין אף שהם בסה"כ גזלנים שאינם חייבים מיתה אלא שמצב קבוע בעברה = כליה.

[ושמעתי שבכינוס טכנולוגיה של פרושים נשאל הגר"נ קופשיץ ברבים מה המקור של החזו"א שאמר על טלויזיה יהרג ואל יעבור?
וכן הגר"ח שהוסיף שכל שכן האינטרנט - מנין לו?
והשיב הגר"נ קופשיץ שזה מוכח מהדין של רועי בהמה דקה].
לא הבנתי מה זה קשור לרועי בהמה דקה, שם אין דין יהרג ואל יעבור רק מורידין ולא מעלין.
ומה זה קשור לענינינו, ומה ההכרח לומר שאינו מתחרט, ואם זה הבעיה אז זה קשור לעוד הרבה עבירות שאדם דש בעקביו.


טעם ודעת
משתמש ותיק
Articles: 0
הודעות: 232
הצטרף: 03 אפריל 2019, 15:29
נתן תודה: 28 פעמים
קיבל תודה: 61 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: המלבין פני חבירו

שליחה על ידי טעם ודעת » 13 מאי 2019, 14:08

האיסור לבייש אחרים

הרמב”ם כולל את האיסור לבייש את הזולת בספר המצוות (לא תעשה שג): “שהזהירנו שלא לבייש קצתנו את קצתנו, וזהו העון אשר יקראו אותו מלבין פני חבירו ברבים”.

בהלכותיו (הלכות דעות ו, ח) הרמב”ם מרחיב את הדיבור באיסור זה:

“המוכיח את חבירו תחלה לא ידבר לו קשות עד שיכלימנו, שנאמר: ‘ולא תשא עליו חטא’ (ויקרא יט, יז). כך אמרו חכמים: ‘יכול אתה מוכיחו ופניו משתנות, ת”ל ולא תשא עליו חטא’. מכאן שאסור לאדם להכלים את ישראל וכל שכן ברבים”.

הרמב”ם ממשיך לבאר את חומרת האיסור:

“אע”פ שהמכלים את חבירו אינו לוקה עליו, עון גדול הוא. כך אמרו חכמים: המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא (אבות ג, טו). לפיכך, צריך אדם להזהר שלא לבייש חבירו ברבים, בין קטן בין גדול, ולא יקרא לו בשם שהוא בוש ממנו, ולא יספר לפניו דבר שהוא בוש ממנו.

בעקבות חז”ל, שמשווים הכלמת האחר להריגתו (שכן הדם עוזב את פניו), פוסקי ההלכה מדגישים את הסבל הקשה של תחושת הבושה. רבנו יונה (שערי תשובה קלט) כותב שהסבל של בושה גרוע עוד יותר מן המוות, וכך ב’ספר חסידים’ (נד) כותב שבהינתן הבחירה, אדם היה בוחר מיתה ולא הכלמה ברבים. בספר ‘מגן אבות’ (ג, טו) מוסיף שהסבל של מיתה הוא רגעי, ואילו הסבל של בושה יכולה להתלוות לאדם לכל אורך חייו.

העונש על הלבנת פנים

כאמור מדברי הרמב”ם, אין עונש מלקות על המלבין פני חברו ברבים, וזאת מפני שמדבור באיסור ש”אין בו מעשה” – לבד מדיבור, אין העובר צריך לעשות שום מעשה כדי לבייש את זולתו. אולם, כתב ב’ספר החינוך’ (מצווה רמ) שיש להקב”ה דרכים רבות כדי לוודא שיבוא העובר על עונשו.

מלבד עונשים בידי שמים, אנו מוצאים שפוסקים מאוחרים קובעים עונשים קונקרטיים למי שמבייש את חברו ברבים. הרא”ש (בבא קמא ח, טו) מצטט מדברי ר’ שרירא גאון שיש לנדות את מי שמלבין פני חברו ברבים, ואף הרמב”ם (הלכות חובל ומזיק ג, ה) קובע שעל כל בית דין לקבוע את העונש הראוי לעבריין. שתי גישות אלו מוזכרות ב’שולחן ערוך’ (חושן משפט תכ, לח).

בנוסף לכך, הרמ”א מביא דעה שהגם שאין המלבין פני חברו לוקה מדין תורה, יש לו ללקות מכת מרדות מדרבנן. הסמ”ע (ס”ק מט) מבאר שיש לו ללקות מפני הלאו של “לא תונו” (האיסור לצער את חברו), ולפי זה ההלכה תחול גם על המבייש את חברו שלא ברבים.

מלבד כל הנ”ל, במשנה (אבות ג, יא) מבואר שהמלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעולם הבא. יש לציין שבהלכות תשובה (ג, יד) כותב הרמב”ם שקביעה זו (שאין לו חלק לעולם הבא) נאמרה דווקא במי שרגיל להלבין פני חברו ברבים, ולא במי שעושה כן באורח חד-פעמי בלבד.

רבנו יונה (שערי תשובה, שער ג, אות קמא) מוסיף שבניגוד לרוצח, שיכול להבין את חומרת מעשיו ולחזור בתשובה עליהם, הרי שמי שמלבין את פני חברו אינו מכיר בגדול עוונו, ולכן קשה לו להתעורר לחזור בתשובה.

מה נקרא ‘רבים’?

החומרה הייחודית של מלבין פני חברו נאמרת דווקא בעושה כן בפני ‘רבים’. עולה השאלה: מה נקרא ‘רבים’?

דעה אחת היא שאין ‘רבים’ אלא עשרה. אפשרות זו מועלית על-ידי ה’פרי מגדים’ (ראה להלן), וכך עולה מדברי ה’באר שבע’ (סנהדרין צא, א, ד”ה המלבין), הכותב שהמלבין פני חברו ברבים נקרא אפיקורס, שכן לא עדיף המבייש את חברו ברבים ממי שמבייש את חברו בפני תלמיד חכם (לפי דעה אחת בגמרא, אפיקורס הוא מי שמבייש את זולתו בפני תלמיד חכם). ה’באר שבע’ מוסיף שניתן גם להניח שנמצא תלמיד חכם בין הרבים. משתי דרכיו מבואר שמדובר על נוכחות של עשרה.

אולם ה’חפץ חיים’ (ספר חפץ חיים, פרק ב, אות א, בהגהה) פוסק שחומרת האיסור של מלבין פני חברו נאמרת אפילו בפני שלשה, שהוא המספר הקטן ביותר שנחשב ל’רבים’. מתוך דברי ה’חפץ חיים’ בהקדמה לספר (יד) נראה שמדובר על שלשה לבד מהמבייש והמתבייש, שכן מחלק שם בין נוכחות ‘אחרים’ לבין נוכחות ‘רבים’. נראה אפוא שנוכחות ‘אחרים’ היינו שיש שנים מלבד המבייש והמתבייש, ועדיין אין בכך ‘רבים’ עד שיהיו שלשה לבד מהמבייש והמתבייש.

דעה שלישית, ונראה שהיא העיקר להלכה, מצריכה שלשה נוכחים לבד מהמבייש והמתבייש, ובלאו-הכי אינם נקראים ‘רבים’. כך גם פסק ב’פרי מגדים’ (מתן שכרן של מצוות, כלל ה), והוראה זו מובאת בכמה מספרי האחרונים (עי’ שו”ת בנין ציון, סי’ קעב; תורת האדם לאדם, ח”ו, עמ’ 222).

ייהרג ואל יבייש?

כדוגמה נוספת של חומרת החטא, חז”ל מלמדים, כפי שפתחנו, ש”נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש, ואל ילבין פני חברו ברבים”. לימוד זה עולה מתוך מעשה תמר, שבחרה להימנע מלחשוף את זהותו של יהודה, למרות גזר-דין המוות שחרף על ראשה.

על אותה הדרך, רבנו בחיי (בראשית מה, א) מסביר שיוסף ציווה שלא יהיה אדם בחדר בשעה שהתוודה לאחיו – למרות שבכך הוא סיכן את חייו (שכן בהיותו לבד היו יכולים האחים, שטרם הכירוהו, להרגו) – כדי שלא יבואו לידי בושה. כתמר, הוא היה מוכן להסתכן כדי להימנע מלהלבין פני אחיו ברבים.

לדעת התוספות (סוטה י, ב), דברי הגמרא מתכוונים להוראה מעשית. תוספות שואלים למה האופן של מלבין פני חברו ברבים אינו נמנה בין המקרים שבהם אמרו חז”ל שחייב אדם “ליהרג ולא לעבור” – שפיכות דמים, עבודה זרה, וגילוי עריות (פסחים כה, א-ב). על כך מתרצים התוספות שהגמרא עוסקת אך באיסורים שנאמרו בפירוש בתורה. האיסור על הלבנת פנים אינו מופיע בפירוש בתורה, ולכן למרות החיוב למסור את הנפש ולא להלבין פני האחר, אין חז”ל מונים את האיסור בין שפיכות דמים, גילוי עריות, ועבודה זרה.

ברור אפוא שלדעת התוספות הלכה זו היא אכן “הלכה למעשה”, שהייתה ראויה להימנות עם שאר עבירות חמורות שעליהן נאמר “ייהרג ואל יעבור”.

מעין שפיכות דמים

רבנו יונה (שערי תשובה ג, קלט) אף הוא מבין שההלכה המעשית היא שיש לאדם ליהרג ולא להלבין את פני חברו ברבים. רבנו יונה אינו מתייחס בפירוש לקושיית התוספות, אך מסביר, על-פי דברי הגמרא (בבא מציעא נח, ב), שהלבנת פנים היא מעין הריגה (חז”ל מדגישים את השוני בצבע הפנים – הלבנת פנים – שהוא מעין שפיכות דמים). לאור השוואה זו קובע ר’ יונה שעל דרך איסור רציחה, יש לאדם למות ולא להלבין פני חברו ברבים.

ייתכן אפוא שחז”ל לא מנו את איסור הלבנת פנים מפני שהוא כלול באיסור שפיכות דמים.

יש מקום להקשות על דברי ר’ יונה, שהרי חז”ל (פסחים שם) קובעים את הסיבה לכך שעל האדם למות ולא להרוג את חברו הוא מפני ש”מאי חזית דדמא דידך סומק טפי דילמא דמא דההוא גברא סומק טפי”. אין אנו יודעים איזה דם ‘אדום יותר’, ולכן אסור לאדם להרוג את זולתו כדי להציל את עצמו.

רציונאל זה לכאורה אינו נוגע להלבנת פנים: אמנם אין לדעת איזה דם ‘אדום יותר’, אבל הרי שניתן להניח שדמו הליטראלי של אדם – דמו ממש – אדום יותר מהדם המטפורי של הלבנת פנים. לכל הפחות, הרי שאין ללמוד את הדין של הלבנת פנים מהדין של רציחה ממש?

אנו למדים לכאורה מכך שר’ יונה הבין שהסיבה המהותית הגוזרת שאסור לאדם להרוג כדי להציל את עצמו הוא מפני חומרת איסור רציחה – על דרך איסור עבודה זרה וגילוי עריות. דברי הגמרא (“מאי חזית”) באים לתת תוספת ביאור והסבר, אבל ההבנה הבסיסית של ההלכה אינה מצריכה את הביאור הנוסף. ביאור זה כבר נאמר על-ידי ה’כסף משנה’ (יסודי התורה ה, ה; ראה גם שו”ת חמדת שלמה סימן לח, וחידוש ר’ חיים הלוי על הרמב”ם). מתוך תפיסה זו הבין ר’ יונה שיש להרחיב את ההלכה אף בנוגע לאיסור הלבנת פנים.

יבייש ואל ייהרג

הרב שלמה זלמן אוירבך זצ”ל (שו”ת מנחת שלמה, ח”א, סימן ז) מעלה את השאלה של חילול שבת לצורך הצלת אדם מהלבנת פנים ברבים. רב שלמה זלמן מניח כפשוט שאין היתר לחלל שבת לצורך הצלת אדם מבושה, אך שואל: אם דומה הלבנת פנים לרציחה, עד כי יש לאדם למות ולא להלבין פני חברו ברבים, למה אסור לחלל שבת כדי להציל מהלבנת פנים?

הרב שלמה זלמן אינו מציע תשובה ברורה לשאלה זו, אך ברור מתוך דבריו ששתי ההלכות נכונות: מחד, אסור לחלל שבת כדי להציל אדם מבושה ברבים, ומאידך יש לאדם ליהרג ולא להלבין פני חברו ברבים.

אולם, אין תמימות דעים בין פוסקי ההלכה בנוגע לחובת האדם להקריב את חייו למען הימנעות מהלבנת פנים. הרמב”ם, למשל, אינו מזכיר הלכה זו כלל; כמו כן לא נראה שלדעת הרמב”ם הלבנת פנים היא בכלל שפיכות דמים, שכן הרמב”ם אינו מזכיר בהלכותיו את ההשוואה בין הלבנת פנים לבין שפיכות דמים.

ייתכן אפוא שהרמב”ם הבין שדברי הגמרא באים אמנם להדגיש את חומרת האיסור של הלבנת פנים, אך אינם מתכוונים להוראת הלכה למעשה. גישה זו נאמרת בפירוש על-ידי המאירי (סוטה י, ב), שכותב שדברי הגמרא נאמר “דרך הערה” – ולא “דרך הלכה”. כך בפירושו לברכות (מג, ב) מבאר המאירי שדברי הגמרא נאמרו “דרך צחות”, ואין להבינם כפשוטם.

השאלה אם יש לאדם להקריב את חייב עבור ההימנעות נידונה על-ידי ה’פרי מגדים’ (תיבת גומא, כלל ה), ומספר פוסקים ומפרשים (כולל ה’פני יהושע’ וה’עין יעקב’) קובעים שאכן לא נאמר הכלל של “ייהרג ואל יעבור” בנוגע להלבנת פנים. הנושא, אפוא, נשאר ללא הכרעה.


בן של רב
משתמש ותיק
Articles: 0
הודעות: 1504
הצטרף: 06 דצמבר 2018, 01:56
נתן תודה: 675 פעמים
קיבל תודה: 342 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: המלבין פני חבירו

שליחה על ידי בן של רב » 13 מאי 2019, 16:06

מתחזק כתב:
13 מאי 2019, 11:25
בן של רב כתב:
12 מאי 2019, 20:31
רבינו יונה בשע"ת פרק ד' מסביר שהמלבין נפשו לא מרה לו כמו רוצח.

ולכאורה עדיין קשה סו"ס העברה עצמה לא כ"כ חמורה כמו רציחה.

ואולי אפשר לחדש יסוד גדול שכשעושים עברה ולא מתחרטים זה במידה מסויימת כמו שכל רגע הוא ממשיך.
גם כי יש חיוב וידוי שבכל רגע הוא עובר עליו.
וגם כי הוא ככל בן שמתרחק מאביו וברצף והתמדה הוא לא מביט לכיוונו .
ולגבי זה המרידה והזלזול קבועים ול"ש חוק התיישנות...

כעי"ז יש דין שרועי בהמה דקה מורידין ולא מעלין אף שהם בסה"כ גזלנים שאינם חייבים מיתה אלא שמצב קבוע בעברה = כליה.

[ושמעתי שבכינוס טכנולוגיה של פרושים נשאל הגר"נ קופשיץ ברבים מה המקור של החזו"א שאמר על טלויזיה יהרג ואל יעבור?
וכן הגר"ח שהוסיף שכל שכן האינטרנט - מנין לו?
והשיב הגר"נ קופשיץ שזה מוכח מהדין של רועי בהמה דקה].
לא הבנתי מה זה קשור לרועי בהמה דקה, שם אין דין יהרג ואל יעבור רק מורידין ולא מעלין.
ומה זה קשור לענינינו, ומה ההכרח לומר שאינו מתחרט, ואם זה הבעיה אז זה קשור לעוד הרבה עבירות שאדם דש בעקביו.
אם מורידין - סימן שחייהם לא חשובים.
ואם קשה למה התורה לא ציוותה דין מיתה - נו נו. מקושיא לא מתים☠️💀

הק"ו הוא מהקבועים בגזל לקבועים בעריות.
וגם בזה אם קשה לך בצדק למה לא נאמר על כל איסור אחר אפשר לחזור שוב על הבדיחה הנ"ל.
אבל אולי יש תירוץ יותר טוב שאכן כן כל מי שלקה ושנה כונסים אותו לכיפה ומאכילין אותו שעורים עד שתיבקע כרסו וכו'.(סנהדרין איפשהו)

קצרו של דבר כל מי שמעמיד את חייו על מסלול מרידה בסמכות התורה הוא לא אמור להשאר על הכדור,🌍 כי זה שטח פרטי של היצרן ב"ה וב"ש.

וצ"ל שעמדת היצרן היא ש"דש בעקביו" זה כבר משהו אחר.


מבקש אמת
משתמש ותיק
Articles: 0
הודעות: 2040
הצטרף: 21 אוקטובר 2018, 22:14
נתן תודה: 211 פעמים
קיבל תודה: 721 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: המלבין פני חבירו

שליחה על ידי מבקש אמת » 13 מאי 2019, 19:03

בן של רב כתב:
12 מאי 2019, 20:31
כעי"ז יש דין שרועי בהמה דקה מורידין ולא מעלין אף שהם בסה"כ גזלנים שאינם חייבים מיתה אלא שמצב קבוע בעברה = כליה.

[ושמעתי שבכינוס טכנולוגיה של פרושים נשאל הגר"נ קופשיץ ברבים מה המקור של החזו"א שאמר על טלויזיה יהרג ואל יעבור?
וכן הגר"ח שהוסיף שכל שכן האינטרנט - מנין לו?
והשיב הגר"נ קופשיץ שזה מוכח מהדין של רועי בהמה דקה].
חס ושלום, דברי הבל ובורות. בעבודה זרה כו,א איתא "עובדי כוכבים ורועי בהמה דקה לא מעלין ולא מורידין" והקשו התוס' הלא אפילו רשע וגזלן גמור מצוה להעלותו וכ"ש רועה בהמה דקה, וכתבו התוס' שזה תקנה מיוחדת שעשו בכדי שישובו בתשובה, ובית דין מכין ועונשין שלא מן התורה. הקשר בין זה ליהרג ואל יעבור לא מתחיל משום כיוון.

אני מתחיל לחשוש שאם ככה פוסקים הלכות, מחר יתחילו גם לפסוק שמי שקורא עיתון פסול (כלומר שלא מייצג את השקפתי) מצוה להורגו, וזה מוכח מהדין של המקושש. איך מוכח? לקנאים פתרונים.


נ.ב. בזמן החזו"א לא היה טלויזיה בארץ ישראל כלל.


בן של רב
משתמש ותיק
Articles: 0
הודעות: 1504
הצטרף: 06 דצמבר 2018, 01:56
נתן תודה: 675 פעמים
קיבל תודה: 342 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: המלבין פני חבירו

שליחה על ידי בן של רב » 13 מאי 2019, 19:42

נו, אדרבה משם ראיה שבעצם זה הכי לגיטימי בעולם להוריד ראש של מי שמאיים על יציבות התורה בחיי הציבור אם רק יחליטו בב"ד שטובת הציבור גוברת על חייו.
למשל מי שירכב על סוס בשבת שזה רק גזרה.
וזה נפסק להלכה בתחילת חו"מ שגם בזה"ז.

אבל שכחו להוסיף שהב"ד כפוף להסכמת למדני האינטרנט... 🤠😇🤡🤓😈

שלח תגובה הנושא הקודםהנושא הבא
  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה

חזור אל “בית המדרש”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים | 2 אורחים