אחרי מי ללכת בהלכה?

[בן אהרון]

מה הן הקריטריונים שעל ידם יודע האדם באיזה פסק הלכה יש לבחור?
האם יש ללכת אחרי מה שאביו נהג?
האם האדם משועבד להנהגות עדתו?
האם חייה האדם לברר כל הלכה מתוך הסוגיה?
האם יכול ללכת לפי המסקנה העולה לו מלימוד הסוגיה?
ומה כאשר מסקנה זו סותרת את רוב פסוקי זמנו?
האם יכול ללכת תמיד אחר המיקל?
ועוד הרבה קריטריונים שתשתפו כאן בעז''ה

נ.ב רצוי לציין מקורות לכל דבר

[מכל מלמדי השכלתי]

תחפש בפורום: מציאה נפלאה בעניין מחלוקות הלכתיות בדרבנן.

זה לא בדיוק הנושא אבל זה בהחלט קשור

[בן אהרון]

תחפש בפורום: מציאה נפלאה בעניין מחלוקות הלכתיות בדרבנן.

צירפתי
viewtopic.php?f=8&t=3908&hilit=%D7%9E%D ... %A0%D7%9F.

[מכל מלמדי השכלתי]

@בן אהרון

יש מאמר נפלא מאוד בדיוק בעניין הזה בקובץ ישורון כרך ל"א.
הוא מבאר ומבהיר את הסוגיא בטוב טעם ויש לו מסקנות מעניינות מאוד. ממליץ בחום.

[מבקש אמת]

מה הן הקריטריונים שעל ידם יודע האדם באיזה פסק הלכה יש לבחור?
האם יש ללכת אחרי מה שאביו נהג?
האם האדם משועבד להנהגות עדתו?
האם חייה האדם לברר כל הלכה מתוך הסוגיה?
האם יכול ללכת לפי המסקנה העולה לו מלימוד הסוגיה?
ומה כאשר מסקנה זו סותרת את רוב פסוקי זמנו?
האם יכול ללכת תמיד אחר המיקל?
ועוד הרבה קריטריונים שתשתפו כאן בעז''ה

נ.ב רצוי לציין מקורות לכל דבר

לכאורה הכלל בזה הוא שאין כללים, הכל תלוי לפי האדם ומדרגתו בלימוד ובעבודת ה'. יש בהחלט משקל לכל הנתונים שהזכרת (מנהג אבות, מנהג העדה והמקום, דעת רוב הפוסקים, המסקנה העולה מהסוגיא) אך ההכרעה משתנה ממקרה למקרה ואין בזה שום כלל.

[מכל מלמדי השכלתי]

@בן אהרון

יש מאמר נפלא מאוד בדיוק בעניין הזה בקובץ ישורון כרך ל"א.
הוא מבאר ומבהיר את הסוגיא בטוב טעם ויש לו מסקנות מעניינות מאוד. ממליץ בחום.

מישהוא יכול להעלות?

[גמח]

מאמר מישורון

כללי הפסק.pdf

[משיב כהלכה]

מה הן הקריטריונים שעל ידם יודע האדם באיזה פסק הלכה יש לבחור?
האם יש ללכת אחרי מה שאביו נהג?
האם האדם משועבד להנהגות עדתו?
האם חייה האדם לברר כל הלכה מתוך הסוגיה?
האם יכול ללכת לפי המסקנה העולה לו מלימוד הסוגיה?
ומה כאשר מסקנה זו סותרת את רוב פסוקי זמנו?
האם יכול ללכת תמיד אחר המיקל?
ועוד הרבה קריטריונים שתשתפו כאן בעז''ה

נ.ב רצוי לציין מקורות לכל דבר

אין לי זמן לציין מקורות. הספרדים מחוייבים להוראות השו"ע. גם החיד"א זוכה למשקל לא מבוטל. יוצא מן הכלל ננהגי העדות שמחוייבים לנהוג לפיהם, גם נגד השו"ע, כיוון שקדמו לו.

אצל האשכנזים, הרמ"א הוא גדול הפוסקים, אך מתחשבים גם בגדולי האחרונים החולקים עליו, כמו כן התקבלה דעת המשנ"ב להלכה ודעת החזו"א.

אין מונופול לאף פוסק, וכל אחד יכול לברר את ההלכה ולפסוק כדעת אחרון כלשהו (בהנחה שאינו דעת יחיד, ובהנחה שלא סותר להשו"ע או למנהג עדתו). אם יוצא לו תמיד להקל, שיקל. וכוחא דהיתרא עדיף.

עם זאת, אינו יכול לברר הלכה בעצמו ולפסוק ע"פ עצמו נגד כולם או נגד הקריטריונים הנ"ל.

[הכהן]

כוחא דהיתרא עדיף

מה פרוש כלל זה?

טוב לו להשמיענו כח דברי המתיר שהוא סומך על שמועתו ואינו ירא להתיר אבל כח האוסרין אינה ראיה שהכל יכולין להחמיר ואפילו בדבר המותר:

ולא שעדיף להתיר מאשר לאסור!

[משיב כהלכה]

אין מושג כזה "עדיף להתיר מאשר לאסור". אדם הניגש להכריע ולפסוק בהלכה, צריך לשים מגמתו אל האמת, ולא על מנת להתיר או לאסור.

ואכן כוונתי היתה שהמתיר כוחו גדול, ולאסור כל אחד יכול. בניגוד למה שרווח היום, שכל המיצר לישראל ומחמיר נעשה ראש.

וכפי שכתב הגאון רבי מנשה קליין זצ"ל אב"ד אונגוואר בשו"ת משנה הלכות חלק ח' סי' קי"ט: "ועוד יש רבנים שיראים שיאמרו עליהם שהם מן המקילין, בזמן שכוחא דמחמירין עדיף..."

אמנם, הפוסק צריך להורות להיתר בכל מה שאפשר להתיר ע"פ ההלכה, ולא להיפך, וכאשר כתב הרמב"ם בשו"ת הרמב"ם (סי' ש"י): "ראוי להתיר לכל בני אדם כל מה שאפשר להתיר ולא נטריח עליהם".

[מאן דהו]

מאן דהו יכול לעלות את המסילת ישרים המעודד כל בעל נפש להחמיר? [אולי יש הבדל בין פוסק לרבים ובין מחמיר לעצמו]

[פרלמן משה]

מישהו יכול להעלות איזה דוגמא שכיחה של ספק בהלכה בשאלה של דאורייתא?

[מאן דהו]

מישהו יכול להעלות איזה דוגמא שכיחה של ספק בהלכה בשאלה של דאורייתא?

רשות הרבים בזמנינו

[יהודה1]

מאן דהו יכול לעלות את המסילת ישרים המעודד כל בעל נפש להחמיר? [אולי יש הבדל בין פוסק לרבים ובין מחמיר לעצמו]

והפרישות בדינים הוא להחמיר בהם תמיד, לחוש אפילו לדברי יחיד במחלוקת אם טעמו נראה, אפילו שאין הלכה כמותו ובתנאי שלא יהיה חומרו קולו, ולהחמיר בספיקות אפילו במקום שאפשר להקל בהם. וכבר ביארו לנו חכמינו ז"ל מאמר יחזקאל (חולין מד, ב): "הנה נפשי לא מטומאה" (יחזקאל ד, יד) שלא אכלתי מבהמה שהורה בה חכם, ולא אכלתי מבשר כוס כוס. והנה כל זה מותר הוא מן הדין ודאי, אלא איהו דאחמיר אנפשיה. וכבר זכרתי למעלה שאין ללמוד ממה שהותר על כל ישראל, לפרושים שיש להם להרחיק מן הכיעור ומן הדומה לו ומן הדומה לדומה.
(בפרק יד)

[יהודה1]

מדובר במחמיר לעצמו כמובן.

[יהודה1]

יש על נושא השאלה בחזו"א יו"ד. מעולם לא יצא לי דבר ברור בזה.
יש לציין שנכנסים לפעמים לשאלה של לא תתגודדו כאשר אדם נמצא בקהילה מסויימת ונוהג אחרת מהם או כשיש באותו מקום חלק נוהגים כך וחלק כך. וכבר דנו בזה בכמה מקומות.

[בן אהרון]

יש על נושא השאלה בחזו"א יו"ד. מעולם לא יצא לי דבר ברור בזה.

איפה בדיוק

[מאן דהו]

מדובר במחמיר לעצמו כמובן.

כך חשבתי בהתחלה. אבל המסילת ישרים כותב: והנה כל זה מותר הוא מן הדין ודאי, אלא איהו דאחמיר אנפשיה.
הוא מתיחס לדין ודאי. אבל אם יש ספק בין פוסקים ראשונים מנין שפוסק אחרון לא רשאי להחמיר?

[מאן דהו]

יש על נושא השאלה בחזו"א יו"ד. מעולם לא יצא לי דבר ברור בזה.

איפה בדיוק

יש לי כמה ספיקות בכללי הפסיקה, שמטרידים אותי הרבה, ואין לי מידע ברור לגביהם

1. אם אני לומד סוגיא לעומקה, ונדמה לי שלהלכה צריך לצאת כך וכך, אני יכול לסמוך על עצמי, או שעליי להכפיף דעתי לדעת גדולי מורי ההוראה, והאם יש חילוק בזה בין גדולי הדור הזה, לבין המשנ"ב, שאר אחרונים, רמ"א ושו"ע

2. במחלוקת בין הרב שלי לבין מישהו שגדול יותר ממנו, נאמר - גדול הדור. האם אני צריך ללכת אחר הרב שלי, או שעליי ללכת אחר מי שגדול יותר

3. במחלוקות המצויות כיום מאד כגון הל' שבת וכדו', מה עושים? יש לנו נאמר שיטה שאוסרת [הרב אלישיב ור' ניסים] ושיטה שמתירה [הגרש"ז]. אני יכול לבחור לעצמי רב אע"פ שלא הייתי תלמידו, וללכת אחריו תמיד בין לקולא בין לחומרא, אפילו בדררא דאורייתא? ואם לא, אני צריך לאסור כי האוסרים הם מרובים? ואולי תלוי אם זה דרבנן או דאורייתא?

4. האם יש בדור שלנו מושג של מרא דאתרא? אם כן, אז מי הוא? - הרב של הבית כנסת שאני מתפלל בו, הרב של השכונה, הרב של העיר? או אולי גדולי הדור הם שנקראים מרא דאתרא כיום?

סוף דבר, מאד נבוכתי בענינים הללו, ומי שיוכל לעזור לברר לי אותם עם מקורות כראוי - תבוא עליו ברכת כל טוב

אשתדל בל"נ לנסות לענות לפי סדר הנידונים.

1. יש בזה הבדלי גישות בין הציבורים. ההנהגה הרווחת בציבור בני הישיבות היא שאין חולקים על השו"ע והאחרונים והמ"ב. יש ציבורים (כגון מתלמידי הגר"ח גריינימן ועוד) שהנהגתם ע"פ רבותיהם, שבמקרים מסויימים ולאנשים מסויימים יתכן לנטות מפסקי המ"ב או האחרונים.
בנוגע לפוסקי זמנינו - אין בזה כללים חלוטים. תלוי מי הת"ח שבא לחלוק, ועל סמך מה.

2. כתב החזו"א (יו"ד ריש סימן קנ):

ונראה דהא דאמר דבשל תורה הלך אחר המחמיר, אינו אלא בשאין אחד מהם רבו, אבל אחד מן החכמים הוא רבו, הלך אחריו אף להקל, ומקרי רבו כל שהוא קרוב לו ושומע שמועותיו תמיד ברוב המצות, ובזה, אם יש שני חכמים קרובים לו, רשות בידו להחזיק בהוראותיו של אחד מהם ולהחזיקו כרבו ,והיינו דאמרינן הרוצה לעשות כדברי ב"ש עושה והיינו להחזיקם כרבו ולהלוך אחריהם תמיד בין לקולא בין לחומרא, ודין זה בין בחיי החכם, ובין לאחר מותו, כל שידועות הוראותיו והלכותיו מפי תלמידיו או מפי ספריו, והנה רשאים להלוך אחר רבם אף להקל בשל תורה, ואפי' החולקים עליו הם הרבים, כל זמן שלא היה מושב ב"ד ודנו זה כנגד זה והכריעו את ההלכה

ומבואר להדיא בדבריו שאם יש לך רב שאותו אתה שואל את כל שאלותיך בהלכה, רשאי אתה לנהוג כמותו אף אם החולקים עליו הם רבים [וכ"ש אם רק גדול ממנו].

3. נתבאר לעיל בדברי החזו"א שאם יש לך רב שאותו אתה שואל את כל שאלותיך בהלכה, רשאי אתה לנהוג כמותו, בין לקולא ובין לחומרא, ואם אתה שומע שמועות בהלכה מכמה רבנים [כמו בנידו"ד שפסקי הגדולים הנ"ל מצויים ברוב נושאי התורה], רשאי אתה לבחור אחד מהם ולהלוך אחריו תמיד בין לקולא ובין לחומרא ואפי' בדאורייתא ואפי' נגד רבים.
ואם עדיין לא קיבלת עליך לנהוג כפסקי רב מסויים, הרי שבדאורייתא יש להחמיר ובדרבנן אפשר להקל.

אני מקוה שעזרתי.

[מאן דהו]

מה הן הקריטריונים שעל ידם יודע האדם באיזה פסק הלכה יש לבחור?
האם יש ללכת אחרי מה שאביו נהג?
האם האדם משועבד להנהגות עדתו?
האם חייה האדם לברר כל הלכה מתוך הסוגיה?
האם יכול ללכת לפי המסקנה העולה לו מלימוד הסוגיה?
ומה כאשר מסקנה זו סותרת את רוב פסוקי זמנו?
האם יכול ללכת תמיד אחר המיקל?
ועוד הרבה קריטריונים שתשתפו כאן בעז''ה

נ.ב רצוי לציין מקורות לכל דבר

תקרא כאן
viewtopic.php?f=24&t=2161

[יהודה1]

יש על נושא השאלה בחזו"א יו"ד. מעולם לא יצא לי דבר ברור בזה.

איפה בדיוק

בסימן קנ. לא זכרתי אתמול אבל באחת מההודעות האחרונות הובא קישור להודעה באשכול ששם המקור הוזכר.

[מאן דהו]

יש על נושא השאלה בחזו"א יו"ד. מעולם לא יצא לי דבר ברור בזה.

איפה בדיוק

בסימן קנ. לא זכרתי אתמול אבל באחת מההודעות האחרונות הובא קישור להודעה באשכול ששם המקור הוזכר.

הועתק באשכול
viewtopic.php?f=8&t=5140&p=68115#p68114

[מעל הסטנדרט]

מה הן הקריטריונים שעל ידם יודע האדם באיזה פסק הלכה יש לבחור?
האם יש ללכת אחרי מה שאביו נהג?
האם האדם משועבד להנהגות עדתו?
האם חייה האדם לברר כל הלכה מתוך הסוגיה?
האם יכול ללכת לפי המסקנה העולה לו מלימוד הסוגיה?
ומה כאשר מסקנה זו סותרת את רוב פסוקי זמנו?
האם יכול ללכת תמיד אחר המיקל?
ועוד הרבה קריטריונים שתשתפו כאן בעז''ה

נ.ב רצוי לציין מקורות לכל דבר

אין לי זמן לציין מקורות. הספרדים מחוייבים להוראות השו"ע. גם החיד"א זוכה למשקל לא מבוטל. יוצא מן הכלל ננהגי העדות שמחוייבים לנהוג לפיהם, גם נגד השו"ע, כיוון שקדמו לו.

אצל האשכנזים, הרמ"א הוא גדול הפוסקים, אך מתחשבים גם בגדולי האחרונים החולקים עליו, כמו כן התקבלה דעת המשנ"ב להלכה ודעת החזו"א.

אין מונופול לאף פוסק, וכל אחד יכול לברר את ההלכה ולפסוק כדעת אחרון כלשהו (בהנחה שאינו דעת יחיד, ובהנחה שלא סותר להשו"ע או למנהג עדתו). אם יוצא לו תמיד להקל, שיקל. וכוחא דהיתרא עדיף.

עם זאת, אינו יכול לברר הלכה בעצמו ולפסוק ע"פ עצמו נגד כולם או נגד הקריטריונים הנ"ל.

כן יכול לברר ההלכה בעצמו ואף ללכת נגד רבים, אם הגיע להוראה, כך כתב בחזו"א. והסברא בזה כי כלפיו אין לו ספק וממילא אינו מחיוב לשמוע לרוב כי ההלכה המחייבת לשמוע לרוב היא דוקא במקום ספק.

וביסוד כללי הפסיקה, חשוב לציין דברי השו"ע והרמ"א בחו"מ סי' כה שהם כתבו בזה את עיקרי הדברים שבכל ספק שקול הולך אחר המחמיר בדאוריתא, והמקיל בדרבנן, אכן במקום שיש לו רב מובהק או שהגיע להוראה, או מנהג הולכים אחריהם אפילו נגד רוב [כן כתב באור לציון יבמות טו.], ובדיני ממונות תמיד אזלינן בתר המקיל.
 

[לישועתך קויתי השם]

מישהו יכול להעלות איזה דוגמא שכיחה של ספק בהלכה בשאלה של דאורייתא?

פתיחת בקבוקים בשבת, שלדעת הרב אלישיב זה מחתך

[לישועתך קויתי השם]

מאן דהו יכול לעלות את המסילת ישרים המעודד כל בעל נפש להחמיר?

הוא לא מעודד כל בעל נפש להחמיר. הוא מדבר על מעלת פרישות, שהיא לא המעלה הראשונה בסלום של רבי פנחס בן יאיר...

[לישועתך קויתי השם]

כן יכול לברר ההלכה בעצמו ואף ללכת נגד רבים, אם הגיע להוראה, כך כתב בחזו"א. והסברא בזה כי כלפיו אין לו ספק וממילא אינו מחיוב לשמוע לרוב כי ההלכה המחייבת לשמוע לרוב היא דוקא במקום ספק.

וביסוד כללי הפסיקה, חשוב לציין דברי השו"ע והרמ"א בחו"מ סי' כה שהם כתבו בזה את עיקרי הדברים שבכל ספק שקול הולך אחר המחמיר בדאוריתא, והמקיל בדרבנן, אכן במקום שיש לו רב מובהק או שהגיע להוראה, או מנהג הולכים אחריהם אפילו נגד רוב [כן כתב באור לציון יבמות טו.], ובדיני ממונות תמיד אזלינן בתר המקיל.

1. איפה החזו"א הזה? 2. גם אם יכול לברר ההלכה לעצמו, לא ברור על מי יכול לחלוק? האם אפילו על המשנה ברורה? והאם על גדולי הפוסקים בזמנינו כמהרב אלישיב הגרשז"א ועוד? 3. לא נתבאר מה נקרא הגיע להוראה (עם גדרים ומקורות ברורים כמובן).

[מעל הסטנדרט]

כן יכול לברר ההלכה בעצמו ואף ללכת נגד רבים, אם הגיע להוראה, כך כתב בחזו"א. והסברא בזה כי כלפיו אין לו ספק וממילא אינו מחיוב לשמוע לרוב כי ההלכה המחייבת לשמוע לרוב היא דוקא במקום ספק.

וביסוד כללי הפסיקה, חשוב לציין דברי השו"ע והרמ"א בחו"מ סי' כה שהם כתבו בזה את עיקרי הדברים שבכל ספק שקול הולך אחר המחמיר בדאוריתא, והמקיל בדרבנן, אכן במקום שיש לו רב מובהק או שהגיע להוראה, או מנהג הולכים אחריהם אפילו נגד רוב [כן כתב באור לציון יבמות טו.], ובדיני ממונות תמיד אזלינן בתר המקיל.

1. איפה החזו"א הזה? 2. גם אם יכול לברר ההלכה לעצמו, לא ברור על מי יכול לחלוק? האם אפילו על המשנה ברורה? והאם על גדולי הפוסקים בזמנינו כמהרב אלישיב הגרשז"א ועוד? 3. לא נתבאר מה נקרא הגיע להוראה (עם גדרים ומקורות ברורים כמובן).

גדר הגיע להוראה כתב בחזו"א סנהדרין סי' טו או' ד, שהוא דבר המסור לחכמים המובהקים להכריע מי הוא מוכשר להוראה. ואכן אפשר ודין גדול הדור שחי שאני ואסור לחלוק עליו כל זמן שאינו בדרגתו, [כך זכור לי ואין אני כרגע זוכר את המקור] ולענין גדול ממנו שנפטר ראה ריטב"א יבמות יד. דמשמע מינה כי אחר פיטרה יכול לחלוק על שגדול ממנו במנין תלמידים, ואפשר שהוא הדין לחכמה, כי הטעם שהולכים בתר מי שיש רוב מנין [תלמידים] הינו מטעם דשמועתו מחדדי טפי. [עוד יש לתקן את המקור של האור לציון יבמות הנ"ל בדברי שהוא ביבמות יד.]
ואת החוז"א גבי הגיע להוראה לא מצאתי אבל כך זכורני שלומדים מהגמ' יבמות שם גבי ר"א שהתיר מכשירי מילה בשבת נגד כל חכמי ישראל.