מה הפשט שנאת חינם?

מרן המשגיח

משתמש רגיל
מה הפשט שנאת חינם שנאה ללא סיבה או שנאה ללא תמורה?

אשמח לתשובות עם מקורות.
 
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
מרן המשגיח אמר:
מה הפשט שנאת חינם שנאה ללא סיבה או שנאה ללא תמורה?
נחמן זוטא אמר:
רש”י מפרש שנאה אף שלא מצאה בו דבר שמחמתו מותר לשנאתו.
דהיינו כשנדוק בדבר.
לא 'שנאה ללא סיבה' ולא 'שנאה ללא תמורה' אלא 'שנאה ללא היתר'.
 

יוסף מיכל

משתמש ותיק
כמדומני ששמעתי פעם בשם האדמו"ר האמצעי מחב"ד, שהשונא את השני מפני שאינו סובל את האופי שלו, זהו שנאת חינם בטהרתה.
 

אלף בית גימל

משתמש ותיק
מרן המשגיח אמר:
מה הפשט שנאת חינם שנאה ללא סיבה או שנאה ללא תמורה?

אשמח לתשובות עם מקורות.
ההיפך משנאה מותרת 
טל תורה מסכת פסחים דף קיג עמוד ב​
 ​
אלא לאו דחזיא בי' דבר עבירה ומצוה לשנאותו דכתיב יראת ה' שנאת רע. ע' חינוך מ"ע רל"ח כתב דעוברי עבירה מצוה לשנאותם אחרי שנוכיח אותם על חטאתם כמ"פ ולא רצו לחזור בהם שנאמר הלא משנאיך ה' אשנא יעו"ש ובמנ"ח תמה עליו דשביק קרא דמשלי דמייתי הש"ס הכא והביא מקרא דתהלים דמשנאיך ה' אשנא והאי קרא מיירי בכופרים בעיקרי הדת כמ"ש רמב"ן עה"ת בפ' ואתחנן יעו"ש וכן מבואר להדיא בשבת קי"ז ועליהם אמר דוד תכלית שנאה שנאתים לאויבים הי' לי עיין שם דקאי על מינים וכופרים. והיא הראני ברמב"ם בפיה"מ סנהדרין חלק בעיקר הי"ג דמי שעבר עבירה מחמת התגברות התאוה מצוה לאהבו ולרחם עליו רק בכופר עיקר א' מן העקרים עליו נאמר הלא משנאיך ה' אשנא יעו"ש וסיום דבריו היא מהש"ס דשבת הנ"ל אבל ריש דבריו דמצוה לאוהבו ולרחמו היא לכאורה נגד הש"ס דפסחים פ"ה והרמב"ם ז"ל גופא פסק כן בפ"ו מה' רוצח דמותר לשנאותו בעובר עבירה ואפשר דבעבר עבירה לתאותו ה"ד בהתרה בו ולא חזר בו כמ"ש רמב"ם שם ובש"ע חו"מ ס' רע"ב סעי' י"א. ובפיה"מ מיירי בלא הוכיחו לכך צריך לאוהבו אבל בכופרים עליו נאמר הלא משנאיך ה' אשנא אף בלי תוכחה דהם אינם בכלל אחיך וא"צ להוכיחם וכמ"ש במנ"ח מצוה רל"ט. גם יש לומר ליישב דברי הרמב"ם בפיה"מ וסתירת הש"ס משבת לכאן דשם משמע דוקא בכופרים דשם היינו תכלית שנאה כדכתיב תכלית שנאה וזה דוקא בכופרים. אבל הכא בראה בו דבר ערוה שמותר לשנאותו אינו שנאה בתכלית דהרי צריך לרחמו עכ"פ לפרוק ולטעון עמו ושו"ר בס' תניא לרש"ז זצ"ל פ' ל"ב שכתב כן דצריך לשנוא מצד הרע שבו אבל צריך לאהוב אותו מצד הטוב שבו ולרחמו אבל בכופרים נאמר תכלית שנאה שנאתים עיין שם.

 
 

מרן המשגיח

משתמש רגיל
פותח הנושא
אלף בית גימל אמר:
מרן המשגיח אמר:
מה הפשט שנאת חינם שנאה ללא סיבה או שנאה ללא תמורה?

אשמח לתשובות עם מקורות.
ההיפך משנאה מותרת 
טל תורה מסכת פסחים דף קיג עמוד ב​
 ​
אלא לאו דחזיא בי' דבר עבירה ומצוה לשנאותו דכתיב יראת ה' שנאת רע. ע' חינוך מ"ע רל"ח כתב דעוברי עבירה מצוה לשנאותם אחרי שנוכיח אותם על חטאתם כמ"פ ולא רצו לחזור בהם שנאמר הלא משנאיך ה' אשנא יעו"ש ובמנ"ח תמה עליו דשביק קרא דמשלי דמייתי הש"ס הכא והביא מקרא דתהלים דמשנאיך ה' אשנא והאי קרא מיירי בכופרים בעיקרי הדת כמ"ש רמב"ן עה"ת בפ' ואתחנן יעו"ש וכן מבואר להדיא בשבת קי"ז ועליהם אמר דוד תכלית שנאה שנאתים לאויבים הי' לי עיין שם דקאי על מינים וכופרים. והיא הראני ברמב"ם בפיה"מ סנהדרין חלק בעיקר הי"ג דמי שעבר עבירה מחמת התגברות התאוה מצוה לאהבו ולרחם עליו רק בכופר עיקר א' מן העקרים עליו נאמר הלא משנאיך ה' אשנא יעו"ש וסיום דבריו היא מהש"ס דשבת הנ"ל אבל ריש דבריו דמצוה לאוהבו ולרחמו היא לכאורה נגד הש"ס דפסחים פ"ה והרמב"ם ז"ל גופא פסק כן בפ"ו מה' רוצח דמותר לשנאותו בעובר עבירה ואפשר דבעבר עבירה לתאותו ה"ד בהתרה בו ולא חזר בו כמ"ש רמב"ם שם ובש"ע חו"מ ס' רע"ב סעי' י"א. ובפיה"מ מיירי בלא הוכיחו לכך צריך לאוהבו אבל בכופרים עליו נאמר הלא משנאיך ה' אשנא אף בלי תוכחה דהם אינם בכלל אחיך וא"צ להוכיחם וכמ"ש במנ"ח מצוה רל"ט. גם יש לומר ליישב דברי הרמב"ם בפיה"מ וסתירת הש"ס משבת לכאן דשם משמע דוקא בכופרים דשם היינו תכלית שנאה כדכתיב תכלית שנאה וזה דוקא בכופרים. אבל הכא בראה בו דבר ערוה שמותר לשנאותו אינו שנאה בתכלית דהרי צריך לרחמו עכ"פ לפרוק ולטעון עמו ושו"ר בס' תניא לרש"ז זצ"ל פ' ל"ב שכתב כן דצריך לשנוא מצד הרע שבו אבל צריך לאהוב אותו מצד הטוב שבו ולרחמו אבל בכופרים נאמר תכלית שנאה שנאתים עיין שם.
אם הבנתי נכון.
אז לסיכום, שנאת חינם זה לשנוא את שאינם כופרים.
 
 

אלף בית גימל

משתמש ותיק
מרן המשגיח אמר:
אלף בית גימל אמר:
מרן המשגיח אמר:
מה הפשט שנאת חינם שנאה ללא סיבה או שנאה ללא תמורה?

אשמח לתשובות עם מקורות.
ההיפך משנאה מותרת 
טל תורה מסכת פסחים דף קיג עמוד ב​
 ​
אלא לאו דחזיא בי' דבר עבירה ומצוה לשנאותו דכתיב יראת ה' שנאת רע. ע' חינוך מ"ע רל"ח כתב דעוברי עבירה מצוה לשנאותם אחרי שנוכיח אותם על חטאתם כמ"פ ולא רצו לחזור בהם שנאמר הלא משנאיך ה' אשנא יעו"ש ובמנ"ח תמה עליו דשביק קרא דמשלי דמייתי הש"ס הכא והביא מקרא דתהלים דמשנאיך ה' אשנא והאי קרא מיירי בכופרים בעיקרי הדת כמ"ש רמב"ן עה"ת בפ' ואתחנן יעו"ש וכן מבואר להדיא בשבת קי"ז ועליהם אמר דוד תכלית שנאה שנאתים לאויבים הי' לי עיין שם דקאי על מינים וכופרים. והיא הראני ברמב"ם בפיה"מ סנהדרין חלק בעיקר הי"ג דמי שעבר עבירה מחמת התגברות התאוה מצוה לאהבו ולרחם עליו רק בכופר עיקר א' מן העקרים עליו נאמר הלא משנאיך ה' אשנא יעו"ש וסיום דבריו היא מהש"ס דשבת הנ"ל אבל ריש דבריו דמצוה לאוהבו ולרחמו היא לכאורה נגד הש"ס דפסחים פ"ה והרמב"ם ז"ל גופא פסק כן בפ"ו מה' רוצח דמותר לשנאותו בעובר עבירה ואפשר דבעבר עבירה לתאותו ה"ד בהתרה בו ולא חזר בו כמ"ש רמב"ם שם ובש"ע חו"מ ס' רע"ב סעי' י"א. ובפיה"מ מיירי בלא הוכיחו לכך צריך לאוהבו אבל בכופרים עליו נאמר הלא משנאיך ה' אשנא אף בלי תוכחה דהם אינם בכלל אחיך וא"צ להוכיחם וכמ"ש במנ"ח מצוה רל"ט. גם יש לומר ליישב דברי הרמב"ם בפיה"מ וסתירת הש"ס משבת לכאן דשם משמע דוקא בכופרים דשם היינו תכלית שנאה כדכתיב תכלית שנאה וזה דוקא בכופרים. אבל הכא בראה בו דבר ערוה שמותר לשנאותו אינו שנאה בתכלית דהרי צריך לרחמו עכ"פ לפרוק ולטעון עמו ושו"ר בס' תניא לרש"ז זצ"ל פ' ל"ב שכתב כן דצריך לשנוא מצד הרע שבו אבל צריך לאהוב אותו מצד הטוב שבו ולרחמו אבל בכופרים נאמר תכלית שנאה שנאתים עיין שם.
אם הבנתי נכון.
אז לסיכום, שנאת חינם זה לשנוא את שאינם כופרים.
או חצי חינם לשנוא מי שראית בו דבר ערווה . 
 
 

תלמיד-חכמים

משתמש חדש
רמב"ם הלכות דעות פרק ו 
(ו) כל השונא אחד מישראל בליבו - עובר בלא תעשה, שנאמר "לא תשנא את אחיך, בלבבך" (ויקרא יט, יז); ואין לוקין על לאו זה, לפי שאין בו מעשה. ולא הזהירה תורה, אלא על שנאה שבלב; אבל המכה את חברו, והמחרף את חברו - אף על פי שאינו רשאי, אינו עובר משום לא תשנא: (ז) כשיחטא איש לאיש - לא ישטמנו וישתוק, כמו שנאמר ברשעים "ולא דיבר אבשלום את אמנון, למרע ועד טוב - כי שנא אבשלום את אמנון" (שמואל ב יג, כב). אלא מצוה עליו להודיעו ולומר לו, למה עשית לי כך וכך ולמה חטאת לי בדבר פלוני, שנאמר "הוכח תוכיח את עמיתך, ולא תישא עליו חטא" (ויקרא יט, יז). ואם חזר וביקש ממנו למחול לו, צריך שימחול; ולא יהיה המוחל אכזרי, שנאמר "ויתפלל אברהם, אל האלוהים" (בראשית כ, יז):
רמב"ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק יג
(יד) השונא שנאמר בתורה הוא מישראל, לא מאומות העולם, והיאך יהיה לישראל שונא מישראל והכתוב אומר (ויקרא יט, יז) לא תשנא את אחיך בלבבך, אמרו חכמים כגון שראהו לבדו שעבר עבירה והתרה בו ולא חזר הרי זה מצוה לשנאו עד שיעשה תשובה ויחזור מרשעו, ואע"פ שעדיין לא עשה תשובה אם מצאו נבהל במשאו מצוה לפרוק ולטעון עמו ולא יניחנו נוטה למות שמא תשובה אם מצאו נבהל במשאו מצוה לפרוק ולטעון עמו ולא יניחנו נוטה למות שמא ישתהה בשביל ממונו ויבא לידי סכנה, והתורה הקפידה על נפשות ישראל בין רשעים בין צדיקים מאחר שהם נלוים אל ה' ומאמינים בעיקר הדת, שנאמר (יחזקאל לג, יא) אמור אליהם חי אני נאם ה' אלהים אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה:


נמצא ששנאה בגלל סיבה גשמית היא שנאת חינם, אפילו אם חטא לו חברו, שאז עליו להוכיחו ואסור לשנאו, ואם שנאו הרי זו שנאה לחינם, כי זו שנאה גשמית (וע"ד מ"ש (יבמות כג.): "וכי יש אהובה לפני המקום ושנואה לפני המקום" - כלומר שאהבת ושנאת האדם לאשתו מצד עניינים גשמיים אינה נחשבת שנאה ואהבה לפני הקב"ה).  והשנאה היחידה שאינה "חינם" היא שנאת הרשעים, כי יש לה סיבה רוחנית.
 

הערשלה

משתמש ותיק
מרן המשגיח אמר:
אלף בית גימל אמר:
מרן המשגיח אמר:
מה הפשט שנאת חינם שנאה ללא סיבה או שנאה ללא תמורה?

אשמח לתשובות עם מקורות.
ההיפך משנאה מותרת 
טל תורה מסכת פסחים דף קיג עמוד ב​
 ​
אלא לאו דחזיא בי' דבר עבירה ומצוה לשנאותו דכתיב יראת ה' שנאת רע. ע' חינוך מ"ע רל"ח כתב דעוברי עבירה מצוה לשנאותם אחרי שנוכיח אותם על חטאתם כמ"פ ולא רצו לחזור בהם שנאמר הלא משנאיך ה' אשנא יעו"ש ובמנ"ח תמה עליו דשביק קרא דמשלי דמייתי הש"ס הכא והביא מקרא דתהלים דמשנאיך ה' אשנא והאי קרא מיירי בכופרים בעיקרי הדת כמ"ש רמב"ן עה"ת בפ' ואתחנן יעו"ש וכן מבואר להדיא בשבת קי"ז ועליהם אמר דוד תכלית שנאה שנאתים לאויבים הי' לי עיין שם דקאי על מינים וכופרים. והיא הראני ברמב"ם בפיה"מ סנהדרין חלק בעיקר הי"ג דמי שעבר עבירה מחמת התגברות התאוה מצוה לאהבו ולרחם עליו רק בכופר עיקר א' מן העקרים עליו נאמר הלא משנאיך ה' אשנא יעו"ש וסיום דבריו היא מהש"ס דשבת הנ"ל אבל ריש דבריו דמצוה לאוהבו ולרחמו היא לכאורה נגד הש"ס דפסחים פ"ה והרמב"ם ז"ל גופא פסק כן בפ"ו מה' רוצח דמותר לשנאותו בעובר עבירה ואפשר דבעבר עבירה לתאותו ה"ד בהתרה בו ולא חזר בו כמ"ש רמב"ם שם ובש"ע חו"מ ס' רע"ב סעי' י"א. ובפיה"מ מיירי בלא הוכיחו לכך צריך לאוהבו אבל בכופרים עליו נאמר הלא משנאיך ה' אשנא אף בלי תוכחה דהם אינם בכלל אחיך וא"צ להוכיחם וכמ"ש במנ"ח מצוה רל"ט. גם יש לומר ליישב דברי הרמב"ם בפיה"מ וסתירת הש"ס משבת לכאן דשם משמע דוקא בכופרים דשם היינו תכלית שנאה כדכתיב תכלית שנאה וזה דוקא בכופרים. אבל הכא בראה בו דבר ערוה שמותר לשנאותו אינו שנאה בתכלית דהרי צריך לרחמו עכ"פ לפרוק ולטעון עמו ושו"ר בס' תניא לרש"ז זצ"ל פ' ל"ב שכתב כן דצריך לשנוא מצד הרע שבו אבל צריך לאהוב אותו מצד הטוב שבו ולרחמו אבל בכופרים נאמר תכלית שנאה שנאתים עיין שם.
אם הבנתי נכון.
אז לסיכום, שנאת חינם זה לשנוא את שאינם כופרים.
כדאי לראות את לשונו הזהב של הנצי"ב בהעמק דבר בראשית פתיחה וז"ל:
ופירשנו שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה. אך לא היו ישרים בהליכות עולמם. ע"כ מפני שנאת חנם שבלבם זה את זה חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' שהוא צדוקי ואפיקורס. ובא עי"ז לידי שפיכות דמים בדרך הפלגה ולכל הרעות שבעולם עד שחרב הבית. 
 
 

הערשלה

משתמש ותיק
הצעיר שבחבורה אמר:
מרן המשגיח אמר:
מה הפשט שנאת חינם שנאה ללא סיבה או שנאה ללא תמורה?
נחמן זוטא אמר:
רש”י מפרש שנאה אף שלא מצאה בו דבר שמחמתו מותר לשנאתו.
דהיינו כשנדוק בדבר.
לא 'שנאה ללא סיבה' ולא 'שנאה ללא תמורה' אלא 'שנאה ללא היתר'.
וראה מש"כ בקובץ שעורים בבא קמא אות קד וז"ל:
אלא שלא אסרה תורה רק שנאת חנם, היינו שלא בשביל דבר ערוה.
 
 

אור החכמה

משתמש ותיק
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=36&t=21714

אור החכמה אמר:
אני חושב כבר הרבה זמן שבפשטות הפירוש של "שנאת חינם" הוא שהשנאה אינה מביאה שום רווח לשונא, ונמצא כי הוא שונא בחינם כי אין מקבל תמורת השנאה כלום...
 

אוהב שלום

משתמש ותיק
מחפש תואר אמר:
יש אומרים בעולם בשם החזון איש. שההחלטה בנבט ראשון על אדם לטוב ולמוטב היא אהבה ושנאת חינם
איך באמת עוקרים את זה מהלב?
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
הצעיר שבחבורה אמר:
מרן המשגיח אמר:
מה הפשט שנאת חינם שנאה ללא סיבה או שנאה ללא תמורה?
נחמן זוטא אמר:
רש”י מפרש שנאה אף שלא מצאה בו דבר שמחמתו מותר לשנאתו.
דהיינו כשנדוק בדבר.
לא 'שנאה ללא סיבה' ולא 'שנאה ללא תמורה' אלא 'שנאה ללא היתר'.
מכיון שע"פ תורה אין זו סיבה שאמור לגרום לשנאה, א"כ זה כבר 'חינם', כי אין השנאה יכול להיות בתמורה לסיבה זו.
 

הערשלה

משתמש ותיק
מחפש תואר אמר:
לדעתי השורש לדעת שכל יהודי הוא צלם אלוקים גם בפנימיותהוא חלק אלוקי ואז אתה מתחבר אליו לאט לאט בעבודה רבה
לדעתי הנוסח כך.

בכל אדם יש מכלול של הרבה פרטים חלקם חיוביים וחלקם שליליים.
אהבה או השנאה מסכמת את כל המכלול וטוענת שאף שיש לו תכונות נוספות יש מה שעיקר ויש מה שטפל אבל בסה"כ יש כאן אדם חיובי או שלילי.
 
באהרן כתוב שהיה אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, בריה זה הכינוי הכי נמוך שיש לאדם.
אהרן הכהן תפס את הנקודה הבסיסית כחיובית ואת כל החלקים השליליים כטפלים.
ממילא יכל לגשת לאדם רשע ולקרבו לתורה.

לסיכום, בהתבוננות על כל אדם ניתן למצוא נקודה טובה ואפילו קטנה, כשמתבוננים וקולטים שנקודה זו היא העיקר באדם וכל השאר טפל, מעוררים כך את אהבת החינם, שתקרב את בנין ביהמ"ק בב"א.
 

ברוךווייס

משתמש ותיק
הצעיר שבחבורה אמר:
מרן המשגיח אמר:
מה הפשט שנאת חינם שנאה ללא סיבה או שנאה ללא תמורה?
נחמן זוטא אמר:
רש”י מפרש שנאה אף שלא מצאה בו דבר שמחמתו מותר לשנאתו.
דהיינו כשנדוק בדבר.
לא 'שנאה ללא סיבה' ולא 'שנאה ללא תמורה' אלא 'שנאה ללא היתר'.
האורחות צדיקים מחלק את זה ונראה באמת שלדעתו שנאת חינם זה שנאה ללא סיבה

וז"ל, "יש כמה מיני שנאה: יש שונא את חבירו עבור שהזיק לו בממונו, או שהכהו, או עבור שביישהו, או שהוציא עליו שם רע. על כל אלו וכיוצא בהן לא ישנא את חבירו וישתוק, כמו שנאמר ברשעים (שמואל ב יג כב): "ולא דבר אבשלום עם אמנון למרע ועד טוב כי שנא אבשלום את אמנון" - אלא מצוה עליו להודיעו ולומר לו: למה עשית לי כך וכך? שנאמר (ויקרא יט יז): "הוכח תוכיח את עמיתך". ואם חזר ובקש ממנו למחול לו, צריך למחול לו, ולא יהיה המוחל אכזרי, [שנאמר (בראשית כ יז): "ויתפלל אברהם אל האלהים"]. ואף אם לא יבקש ממנו למחול לו, לא ישנאהו, אלא יתנהג עמו באהבה, ולבסוף יבוא לידי כך שיתקן לו מה שעיוות. 
יש רעה, והיא שנאת חנם, והיא החריבה בית שני." 
 
 

אבקשה טוב

משתמש ותיק
שנאה בגלל שיש לו דרך אחרת בעבודת השם. שנאה למי שאינו מאנ"ש. דשנאה זו לא הותרה על ידי התורה. וקרוב הוא להיות מכת שונאי השם ברבינו יונה
 
חלק עליון תַחתִית