במקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורין אינם יכולין לעמוד

אוריאל

משתמש ותיק
בברכות לד: פליגי בזה, והיא מימריה דרבי אבהו. אבל רבי יוחנן פליג ע"ז וס"ל דמעלת הצדיקים גדולה משל בעלי תשובה.
והרמב"ם בפ"ז מהל' תשובה פסק כרבי אבהו דבעלי תשובה עדיפים, וצ"ב דהא רבי אבהו היה תלמידו של רבי יוחנן, וקי"ל אין הלכה כתלמיד במקום הרב.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
כדברי הרב יאיר כתב במעשה רוקח על הרמב"ם שם וז"ל:

קצת קשה דזה הוי פלוגתא דרבי יוחנן ורבי אבהו בפ' אין עומדין דף ל"ד וקי"ל כר' יוחנן בעלמא והכא פסק כרבי אבהו ואפשר דלא נאמר כן אלא בענין דנפיק מיניה דינא אבל בהא דתלי בסברא ובדרשת הפסוקים פסק כר' אבהו דמסתבר טפי שהרי טעם טעם החטא וכמ"ש רבינו 

ובאור שמח כתב שס"ל להרמב"ם דמדברי ר"ש חסידא בסוטה לו,ב שאמר שיהודה שקידש ש"ש בפרהסיא עדיף על יוסף שקידש ש"ש בסתר מוכח שבעלי תשובה עדיפים (שהרי יהודה היה בעל תשובה ויוסף לא). וכנראה כוונתו שאף ששם הוא משום המעלה של קידוש שם שמים מ"מ אם איתא שצדיק גמור עדיף היו שקולין.

(אמנם בגוף דבריו צ"ע הרי ר"ש חסידא היה אמורא ואמאי עדיף מרבי יוחנן, ואולי משום דהוי חד כנגד תרי)
 

אוריאל

משתמש ותיק
פותח הנושא
מבקש אמת אמר:
ובאור שמח כתב שס"ל להרמב"ם דמדברי ר"ש חסידא בסוטה לו,ב שאמר שיהודה שקידש ש"ש בפרהסיא עדיף על יוסף שקידש ש"ש בסתר מוכח שבעלי תשובה עדיפים (שהרי יהודה היה בעל תשובה ויוסף לא). וכנראה כוונתו שאף ששם הוא משום המעלה של קידוש שם שמים מ"מ אם איתא שצדיק גמור עדיף היו שקולין.
באמת דברי האו"ש צ"ב כמו שכתבתם, דשם איירי לענין קידוש שם שמים, ומשמע שמעלתו של יהודה מצד שהיה זה קידוש ש"ש בפרהסיא, ולא מצד שהוא בגדר של בעלי תשובה.
עוד, שהרי רש"י שם פירש מה שיהודה קידש ש"ש בפרהסיא היינו במעשה שהיה עם נחשון בן עמינדב שקפץ לים, כך שבכלל לא איירי שם מענין חטא ותשובה והודאה על חטא.

והנה בסוטה ז: מבואר שם וברש"י שהסיבה שיהודה זכה למלכות היא מפני שהודה על חטאו שחטא במעשה דתמר, ולכאו' הא שאר השבטים עדיפי מיניה שכלל לא חטאו, א"ו לכאו' יש להוכיח מזה שבעלי תשובה עדיפין מצדיקים, ואולי זה היה מקור דברי הרמב"ם.
ועיין בתוספתא ברכות פ"ד הט"ז שאמרו כן דמפני מה זכה יהודה למלכות מפני שהודה על חטאו, ואמרו שם "וכי נותנין שכר על העבירה", והיינו משום דסבירא לן דצדיקין עדיפי, כפירוש המנחת ביכורים שם [ומוכח כהנ"ל דאי נימא דבעלי תשובה עדיפים ניחא מה דלכן זכה יהודה למלכות, וא"ש ראיית הרמב"ם מגמרא דסוטה הנ"ל], וע"ז מסיק שם טעם אחר מפני נחשון בן עמינדב, דלכן זכה למלכות.

ובאמת נמצא בזה סתירה, דבסוטה ז: מבואר דיהודה זכה למלכות בגלל שהודה על חטאו, ובסוטה לז. מבואר הטעם שזכה למלכות היא משום שנחשון בן עמינדב קידש ש"ש בפרהסיא [ולפ"ז ליתא הראיה מדף ז. וכמבואר בתוספתא הנ"ל, וכנ"ל, ודו"ק].

וצריך להתיישב עוד בדברים.
ובעיקר השאלה למה פסקינן כרבי אבהו נגד רבי יוחנן, ראיתי בס' הליקוטים שבהמדורת הרב פרנקל שהעיר בזה הגר"י פיק, והאריך בכללי הפסיקה בזה בבקיאותו. ושם בס' המפתח ציינו עוד לכמה ספרים שהעירו בזה, ואתה תחזה.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
אוריאל אמר:
מבקש אמת אמר:
ובאור שמח כתב שס"ל להרמב"ם דמדברי ר"ש חסידא בסוטה לו,ב שאמר שיהודה שקידש ש"ש בפרהסיא עדיף על יוסף שקידש ש"ש בסתר מוכח שבעלי תשובה עדיפים (שהרי יהודה היה בעל תשובה ויוסף לא). וכנראה כוונתו שאף ששם הוא משום המעלה של קידוש שם שמים מ"מ אם איתא שצדיק גמור עדיף היו שקולין.
באמת דברי האו"ש צ"ב כמו שכתבתם, דשם איירי לענין קידוש שם שמים, ומשמע שמעלתו של יהודה מצד שהיה זה קידוש ש"ש בפרהסיא, ולא מצד שהוא בגדר של בעלי תשובה.
עוד, שהרי רש"י שם פירש מה שיהודה קידש ש"ש בפרהסיא היינו במעשה שהיה עם נחשון בן עמינדב שקפץ לים, כך שבכלל לא איירי שם מענין חטא ותשובה והודאה על חטא.

והנה בסוטה ז: מבואר שם וברש"י שהסיבה שיהודה זכה למלכות היא מפני שהודה על חטאו שחטא במעשה דתמר, ולכאו' הא שאר השבטים עדיפי מיניה שכלל לא חטאו, א"ו לכאו' יש להוכיח מזה שבעלי תשובה עדיפין מצדיקים, ואולי זה היה מקור דברי הרמב"ם.
ועיין בתוספתא ברכות פ"ד הט"ז שאמרו כן דמפני מה זכה יהודה למלכות מפני שהודה על חטאו, ואמרו שם "וכי נותנין שכר על העבירה", והיינו משום דסבירא לן דצדיקין עדיפי, כפירוש המנחת ביכורים שם [ומוכח כהנ"ל דאי נימא דבעלי תשובה עדיפים ניחא מה דלכן זכה יהודה למלכות, וא"ש ראיית הרמב"ם מגמרא דסוטה הנ"ל], וע"ז מסיק שם טעם אחר מפני נחשון בן עמינדב, דלכן זכה למלכות.

ובאמת נמצא בזה סתירה, דבסוטה ז: מבואר דיהודה זכה למלכות בגלל שהודה על חטאו, ובסוטה לז. מבואר הטעם שזכה למלכות היא משום שנחשון בן עמינדב קידש ש"ש בפרהסיא [ולפ"ז ליתא הראיה מדף ז. וכמבואר בתוספתא הנ"ל, וכנ"ל, ודו"ק].

וצריך להתיישב עוד בדברים.
ובעיקר השאלה למה פסקינן כרבי אבהו נגד רבי יוחנן, ראיתי בס' הליקוטים שבהמדורת הרב פרנקל שהעיר בזה הגר"י פיק, והאריך בכללי הפסיקה בזה בבקיאותו. ושם בס' המפתח ציינו עוד לכמה ספרים שהעירו בזה, ואתה תחזה.

בסוף דברי כתבתי ליישב תמיהתך, שאף שמעלתו של יהודה הוא משום קידוש ש"ש, מ"מ אם צדיק גמור עדיף מבעל תשובה הרי מעלה זו היתה שקולה כנגד מעלת קידוש שם שמים ונמצאו שניהם שוים. ומזה הוכיח הרמב"ם שע"כ אין עדיפות לצדיק על פני בעל תשובה. (אפשר להתווכח על טענה זו ולומר שמעלת קידוש ש"ש עדיפה ממעלת צדיק גמור, אבל כנראה האו"ש הבין לא כן)
 

טעם ודעת

משתמש ותיק
ידוע דברי הרמב"ם לפירוש המשניות דמסכת פרה, מי מעלתו יותר, אחד שמעולם לא נטמא, או אחד שנטמא וטבל ונעשה טהור,

כותב הרמב"ם זה שנטמא ונטהר מעלתו יתירה מאשר חברו שמעולם לא נטמא, כיון שעתה זה האיש התורה מעידה עליו שהוא 'טהור' ע"כ.

דברי הרמב"ם הללו זה בעצם במילים אחרות: הבחינה של במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. ודו"ק.
 
חלק עליון תַחתִית