רכישת קנייני התורה בימי ספיה"ע

נושא למחשבה

משתמש רגיל
  ישנו יסוד ידוע בשם הרבי ישראל סלנטר זצ"ל [כפי שהביא הלב אליהו] שהיה מורה הלכה למעשה מורה לתלמדיו, שבכל יום מהמ"ט ימי הספירה צריך לעבוד על קנין אחר מהמ"ח קניינים של קניני התורה. והדברים ידועים ומפורסמים בכל עולם הישיבות [וכבר פלפלו מה עושים א"כ ביום המ"ט, לאחר שכבר גמרו לרכוש את המ"ח קניינים... יש שאמרו שמכאן ראיה שצריך לחזור על הכל. ויש שנקטו שיש להכין את עצמו בתפילה, ועוד עצות כיו"ב]

  אכן הדברים נדרשים יפה בפרט ביחס למי שדרשם וייסדם, אך כידוע אנו חיים בדור עני ואביון, ומי הוא זה שיוכל להשיג ולרכוש את כל המ"ח דברים שהתורה נקנית בהם, מתי מעט ויחידי סגולה. אמנם ברור שכך היא השאיפה של כל אחד מאתנו, אך ימים יגידו... אלא שהמבוכה קשה עוד יותר, דלפ"ז מי שאין בו את המ"ח קניינים, הרי שגם תורה אין לו. וכמו מי שמצביע על חפץ בכדי לקנותו, הרי שלא זכה בחפץ גם ולמרות שמאד ירצה לקנותו, דסכ"ס צריך לפעול לפי משפטי הקניינים ובלעדיהם א"א לקנות. ולכאו' באותה המדה ממש היה צריך להיות בלימוד התורה, כל עוד שלא קונים ורוכשים אותה ע"פ המהלך של הקניינים שלה, הרי לא נזכה בקנין התורה. היתכן לומר כזאת?

  הענין מביך לא במעט ואולי גם מדכא. אך הנה אורו עיני השנה לדברי מכתבו של בעל העלי שור זצ"ל (אגרות וכתבים ח"א סי' ס"ה) אשר נשאל ממש בשאלה זו וזה תוכן תשובתו, "אנא עיין מכות (כד.) כתיב עושה אלה לא ימוט לעולם, כשהיה ר"ג מגיע למקרא הזה היה בוכה, אמר מאן דעביד להו לכולהו הוא דלא ימוט, הא חדא מינייהו ימוט. אמרו ליה מי כתיב עושה כל אלה, עושה אלה כתיב כו' עייש"ה. כן הוא בענין המ"ח דבר בפ"ו דאבות, ג"כ אפילו עושה חדא", ע"כ.

  ויש עוד להתיישב בדבר, דלכאו' הפשטות של התנא באבות מורה על מ"ח קניינים, ולא על מ"ח דרכים. וכפי ששמעתי מרבי אשר וייס שליט"א שדייק בחילוק הלשונות הללו שבין ריש מסכת קידושין שנאמר בו "האשה נקנית בשלש דרכים", דשם אכן הכוונה לעשות רק קנין אחד ורק שיש ג' אופנים כיצד לעשות את אותו הקנין. אך המשנה דאבות העוסקת ב"מ"ח קנינים שהתורה נקנית בהם", הרי שהכוונה היא פשוטו כמשמעו, שרק ע"י השלמת הקניינים כולם מבלי להחסיר אף אחד מהם, הרי שרק כך קונים את התורה.

 

אשמח אם יוכלו הכותבים כאן לשפוך קצת אור ולהשלים את התמונה, מה נדרש מאתנו באמת, כמובן שלא עליך המלאכה לגמור וכו', אך יש בזה נפק"מ גדולה למעשה, האם כדאי להשקיע לתפוס יותר ב'כמות' הקניינים, או להשקיע יותר על 'איכותם' ולו בקניין אחד יחיד ומיוחד מתוכם. והדבר תלוי ועומד לכאו' במחלוקת רבותינו הנז"ל.
 

מאן דהו

משתמש ותיק
נגעת דרך אגב בזה שתפילה לא הוזכרה במח קנינים ומכאן העצה שביום המט להכין עצמו לתפילה
מצאתי בפורום אשכול שדן בזה
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=24&t=4917
בגוף הדברים מח קנינים הם שלבים המרומים את האדם. וסדר הדברים אינו בדווקא. כך שכל שליבה בסולם שהאדם מוסיף הוא מתורמם עוד טפח מקרקעיתו של עולם
 

חכם באשי

משתמש ותיק
כמדומני שהכותרת המתאימה היא "האם התורה נקנית במ"ח דברים - או באחד מהם סגי"..
ומשכך, התשובה ברורה לכאורה.. דברי העלי שור תמוהים מאד, ואפשר כתבם ע"ד עידוד.
 

מחשבות

משתמש ותיק
לדידי עדיין אין מספיק מקור לקשר בין מ"ח קנייני התורה בדווקא לספיה"ע
ורעיונות של בעלי המוסר גם אם כגובה ארזים גובהם (ואולי אף ספרי מוסר קדמונים) הם תחושת המחבר ולא פשט העניין.
נושא זה אצלי ארוך ארוך ואכמ"ל.
נ.ב. אין לזה קשר כלל לחשיבות לימוד המוסר המובא בפוסקים.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
בספר טעמי המנהגים מביא בשם החתם סופר ללמוד מסכת שבועות בימים אלו, לפי שיש בה מ"ט דפים כמנין ימי הספירה בכל יום דף אחד מן המסכת
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
יש מקור קדום יותר מתלמידי הגרי"ס לזה
והוא מדברי מהר"ל בדרוש על התורה וז"ל:
והוא הוא הטעם ג"כ במצות הספירה שציונו הוא ית' לספור מיום היתר החדש והקרבתו הוא י"ו בניסן עד יום מת"ת הוא חג השבועות, לעורר על מאמרם ז"ל באבות (פ"ג) אם אין תורה אין קמח אם אין קמח אין תורה. כי כל מספר כשהוא מסופר מדבר אל דבר או מזמן אל זמן, יחבר השני ענינים ההם מה שהם ויעשם אחד מיוחדים מצורפים ומוכרחים זה לזה, עד שאין לשום אחד מהם יחס זולת השני כמוחש לכל מסגולת המספר. הנה רמז לנו כי היתר החדש והתורה תולים זה בזה, ובחסרון כל אחד מהם יחסר גם השני שאם אין קמח אין תורה ואם אין תורה אין קמח. ועוד בביאור יותר כי במה שלא הותר החדש עד כי כבר מתחילין לספור ולהכין אל התורה יוחלט שאם אין תורה אין קמח, ובמה שאין מתחילין מספר הזה גם כן עד יום היתר החדש לא קודם לו כלל יובן שאם אין קמח אין תורה. ובאולי ראוי לומר בגבול הספירה במספר הזה דוקא. מפני כי הדבר הראשון וקודם כל הצריך אל התורה בעצם וראשונה הוא החדש שהוא הפרנסה, ואחרי כן ידועים לנו מ"ח דברים שהתורה נקנית בהם ממאמרם ז"ל באבות, לכן הוגבלה הספירה במ"ט יום שיספרו ביום הראשון הוא יום החדש בעצמו נגד היתר החדש והפרנסה שהוא דבר ראשון הכרחיי ועצמיי לתורה קודם כל, נוסף עליו יספרו אחריו מ"ח יום נגד מ"ח דברים להכין את עצמם בכל הדברים שהתורה נקנית בהם ואזי יקבלוה ביום מתן תורה. וכל זה הוראה שאם אין קמח וכו' וכן אם אין תורה אין קמח הא אם יש תורה יש קמח עד שאין לבעל תורה לדאג על פרנסה ולהתנצל בפריקת עסק תורה
 

אליהו52

משתמש ותיק
בפשטות אני מבין שחלק מהקנינים אינם הכרחיים בתור מכלול היינו אפשר לקנות את התורה בלי חלק מהם. ואתן דוגמא לפני שיקפצו עלי...
'בעריכת שפתיים' וכי מי שהוא אלם אינו יכול לקנות תורה. (עיין חגיגה ג.)
אלא חז"ל מלמדים אותנו דרכים שמועילים לקנות בהם את התורה. וודאי שחלקם הכרחיים.
אמנם חלקם הכרחיים ללימוד עצמו כגון הקנין הראשון בתלמוד. וחלקם לזכרון עריכת שפתיים וכמעשה דברוריא שבעטה באותו תלמיד ששנה בלחישה.
כמובן דברי אלו אמורים לפי חלק מהפי' על קנינים אלו ופחות מדויקים לפי פירושים אחרים.
 

נבשר

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
בספר טעמי המנהגים מביא בשם החתם סופר ללמוד מסכת שבועות בימים אלו, לפי שיש בה מ"ט דפים כמנין ימי הספירה בכל יום דף אחד מן המסכת
ר' משה שפירא אמר שלא מטעם שיש בזה מ"ט דפים, כי מה הענין בזה, אפשר גם צ"ח וילמדו כל יום 2 דפים, ומדובר הרבה קודם לרעיון דף היומי, וכן למה לא אמר שילמדו מסכת סוטה שיש בה גם מ"ט דפים, אלא ודאי יש ענין במסכת שבועות ששייך למתן תורה.
 
 

נבשר

משתמש ותיק
מולי אמר:
נבשר אמר:
אלא ודאי יש ענין במסכת שבועות ששייך למתן תורה.
למה מסכת שבועות שייכת לחג מתן תורה?


אני לא ממש זוכר, חלק ממה שאני זוכר, למה שבועה נקראת שבועה, מאיזה מושג ולשון זה נלקח, מה שרצה לומר שם ששבועה נראה לי זה קביעות ויש לדבר מציאות וכן שבוע שזה סדר מציאות העולם, וכן שבע כמדומה, טוב לא ממש זוכר אז דבריי בעלמא, אולי מישהו משומעי לקחו ירעיף את המטר ששמע.
 
 

מאן דהו

משתמש ותיק
נבשר אמר:
נדיב לב אמר:
בספר טעמי המנהגים מביא בשם החתם סופר ללמוד מסכת שבועות בימים אלו, לפי שיש בה מ"ט דפים כמנין ימי הספירה בכל יום דף אחד מן המסכת
ר' משה שפירא אמר שלא מטעם שיש בזה מ"ט דפים, כי מה הענין בזה, אפשר גם צ"ח וילמדו כל יום 2 דפים, ומדובר הרבה קודם לרעיון דף היומי, וכן למה לא אמר שילמדו מסכת סוטה שיש בה גם מ"ט דפים, אלא ודאי יש ענין במסכת שבועות ששייך למתן תורה.
 

בלילה השני של חג הפסח לאחר ספירת העומר, קרא הרה"ק רבי צבי הירש הלוי הורביץ זצ"ל לשני בניו הקטנים, שהתפרסמו לאחר מכן כשני האחים הקדושים הרה"ק רבי שמעלקא מניקלשבורג זיע"א והרה"ק רבי פנחס בעל ההפלאה זיע"א, ושאלם לאמר: איזו מסכת מתכוונים אתם ללמוד? נענה ואמר הגדול שבהם: עלינו להתחיל ללמוד את מסכת שבועות, כדי שנוכל לסיימה בערב חג השבועות.

הסביר רבי צבי הירש לילדו: כי מסכת שבועות אינה עוסקת כלל בענייני חג השבועות והיא רק קרויה בשם שבועות ע"ש שבועות של דיינים ושבועות של עדים וכדומה, אבל לא ע"ש חג השבועות, ומדוע אם כן ברצונך ללמוד אותה עד חג השבועות? נענה הילד ואמר: גם אני יודע כי מסכת שבועות עוסקת בענייניהם של אלו הנשבעים, ודווקא משום כך סבור אני כי מתאימה היא ללמוד בימים אלו כהכנה לחג השבועות, שכן מאז חג השבועות הראשון עת קבלנו את התורה על הר סיני כולנו מושבעים ועומדים מהר סיני לקיים את התורה, ולכן כאשר נלמד את מסכת שבועות נדע אכן עד כמה חמורה היא השבועה ועד כמה צריך לדקדק בקיומה.
 
חלק עליון תַחתִית